Will automation take away all our jobs? | David Autor

Translator: Joseph Geni Reviewer: Joanna Pietrulewicz

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Here's a startling fact:

הנה עובדה מפתיעה:

in the 45 years since the introduction of the automated teller machine,

מאז כניסתו של הכספומט, לפני 45 שנה

those vending machines that dispense cash,

המכונות האוטומטיות הללו שפולטות כסף,

the number of human bank tellers employed in the United States

מספר הכספרים המועסקים בארה"ב

has roughly doubled,

הוכפל בערך,

from about a quarter of a million to a half a million.

מרבע מיליון בערך, לחצי מיליון.

A quarter of a million in 1970 to about a half a million today,

מרבע מיליון ב 1970 לחצי מיליון כיום,

with 100,000 added since the year 2000.

עם 100,000 שנוספו מאז שנת 2000.

These facts, revealed in a recent book

עובדות אלו שנחשפו לאחרונה בספר

by Boston University economist James Bessen,

מאת הכלכלן ג'יימס בסן מאוניברסיטת בוסטון,

raise an intriguing question:

מעלות שאלה מסקרנת:

what are all those tellers doing,

מה כל הכספרים האלה עושים,

and why hasn't automation eliminated their employment by now?

ומדוע האוטומציה עדיין לא גרמה לביטול העסקתם?

If you think about it,

אם תחשבו על כך,

many of the great inventions of the last 200 years

רבות מההמצאות הגדולות ב 200 השנים האחרונות

were designed to replace human labor.

נועדו להחליף עבודה אנושית.

Tractors were developed

טרקטורים פותחו

to substitute mechanical power for human physical toil.

כדי להחליף עמל אנושי בכוח מכני.

Assembly lines were engineered

קווי ייצור הונדסו

to replace inconsistent human handiwork

כדי להחליף עבודת ידיים לא עקבית

with machine perfection.

בשלמות של מכונה.

Computers were programmed to swap out

מחשבים תוכנתו כדי להחליף

error-prone, inconsistent human calculation

חישובים אנושיים לא עקביים ומועדים לטעויות

with digital perfection.

בשלמות דיגיטלית.

These inventions have worked.

המצאות אלו עבדו.

We no longer dig ditches by hand,

איננו צריכים יותר לחפור תעלות ביד,

pound tools out of wrought iron

לייצר כלים מברזל מחושל

or do bookkeeping using actual books.

או להשתמש בספרי נייר לניהול חשבונות.

And yet, the fraction of US adults employed in the labor market

ועדיין, החלק היחסי של מבוגרים בארה"ב שמועסקים בשוק העבודה

is higher now in 2016

יותר גבוה כעת ב 2016

than it was 125 years ago, in 1890,

משהיה לפני 125 שנים ב 1890,

and it's risen in just about every decade

וזה נמשך ועלה כמעט בכל עשור

in the intervening 125 years.

לאורך 125 השנים האחרונות.

This poses a paradox.

זה מציג פרדוקס.

Our machines increasingly do our work for us.

בהדרגה, המכונות שלנו יותר ויותר עובדות במקומנו.

Why doesn't this make our labor redundant and our skills obsolete?

מדוע אין זה הופך את עמלנו למיותר, ואת הכישורים שלנו למיושנים?

Why are there still so many jobs?

מדוע עדיין יש כל כך הרבה מקומות עבודה זמינים?

(Laughter)

(צחוק)

I'm going to try to answer that question tonight,

הערב, אנסה לענות על שאלה זו,

and along the way, I'm going to tell you what this means for the future of work

ועל הדרך, אספר לכם מה זה אומר על עתיד התעסוקה.

and the challenges that automation does and does not pose

ועל האתגרים שאוטומציה מציבה או לא מציבה

for our society.

בפני החברה שלנו.

Why are there so many jobs?

מדוע ישנם כל כך הרבה מקומות עבודה?

There are actually two fundamental economic principles at stake.

ישנם למעשה שני עקרונות יסוד כלכליים על כף המאזניים.

One has to do with human genius

האחד קשור לגאונות האנושית

and creativity.

וליצירתיות

The other has to do with human insatiability,

האחר קשור לחוסר שביעות הרצון האנושית,

or greed, if you like.

או לחמדנות, אם תרצו.

I'm going to call the first of these the O-ring principle,

לראשון מהם אקרא עקרון טבעת האטימה (או-רינג)

and it determines the type of work that we do.

והוא קובע את סוג העבודה שאנחנו עושים,

The second principle is the never-get-enough principle,

השני הוא עקרון ה-אף פעם לא מספיק,

and it determines how many jobs there actually are.

והוא קובע כמה משרות למעשה יש.

Let's start with the O-ring.

בואו נתחיל עם טבעת האטימה.

ATMs, automated teller machines,

לכספומטים היו שתי השפעות מנוגדות על תעסוקת הכספרים.

had two countervailing effects on bank teller employment.

As you would expect, they replaced a lot of teller tasks.

כפי שניתן לצפות, הם החליפו הרבה ממשימות הכספר.

The number of tellers per branch fell by about a third.

מספר הכספרים לסניף נפל בשליש בערך,

But banks quickly discovered that it also was cheaper to open new branches,

אבל הבנקים גילו עד מהרה שלפתוח סניפים חדשים היה זול יותר,

and the number of bank branches increased by about 40 percent

ומספר הסניפים גדל בכ 40%

in the same time period.

באותו פרק זמן.

The net result was more branches and more tellers.

התוצאה הסופית היתה יותר סניפים ויותר כספרים.

But those tellers were doing somewhat different work.

אבל כספרים אלה עשו עבודה שונה במקצת.

As their routine, cash-handling tasks receded,

מאחר והטיפול במזומנים ירד משגרת העבודה שלהם,

they became less like checkout clerks

הם פחות עבדו ככספרים

and more like salespeople,

ויותר כאנשי מכירות,

forging relationships with customers,

שיוצרים מערכות יחסים עם לקוחות,

solving problems

פותרים בעיות

and introducing them to new products like credit cards, loans and investments:

ומציגים בפניהם מוצרים חדשים כמו כרטיסי אשראי, הלוואות והשקעות.

more tellers doing a more cognitively demanding job.

יותר כספרים עבדו בעבודה תובענית יותר מבחינה קוגניטיבית.

There's a general principle here.

יש כאן עיקרון כללי.

Most of the work that we do

רוב העבודה שאנו עושים

requires a multiplicity of skills,

דורשת ריבוי כישורים,

and brains and brawn,

ומוח וכוח,

technical expertise and intuitive mastery,

מומחיות טכנית ויכולת אינטואיטיבית,

perspiration and inspiration in the words of Thomas Edison.

זיעה והשראה, במילותיו של תומס אדיסון.

In general, automating some subset of those tasks

באופן כללי, הכנסת אוטומציה לחלק מהמשימות האלו

doesn't make the other ones unnecessary.

לא הופכת את האחרות למיותרות

In fact, it makes them more important.

למעשה, זה הופך אותן ליותר חשובות.

It increases their economic value.

זה מגדיל את השווי הכלכלי שלהן.

Let me give you a stark example.

הרשו לי לתת לכם דוגמא בוטה.

In 1986, the space shuttle Challenger

ב 1986, מעבורת החלל צ'לנג'ר

exploded and crashed back down to Earth

התפוצצה והתרסקה חזרה לכדור הארץ

less than two minutes after takeoff.

פחות משתי דקות לאחר ההמראה.

The cause of that crash, it turned out,

סיבת ההתרסקות, כך התברר,

was an inexpensive rubber O-ring in the booster rocket

היתה טבעת אטימה זולה מגומי, בטיל ההאצה

that had frozen on the launchpad the night before

שקפאה על כן השיגור בלילה הקודם

and failed catastrophically moments after takeoff.

וכשלה באופן קטסטרופלי, מספר דקות לאחר ההמראה.

In this multibillion dollar enterprise

במיזם זה שעלה מיליארדים רבים

that simple rubber O-ring

טבעת אטימה פשוטה מגומי

made the difference between mission success

עשתה את ההבדל בין הצלחה במשימה

and the calamitous death of seven astronauts.

לאסון קטלני בו נספו שבעה אסטרונאוטים.

An ingenious metaphor for this tragic setting

מטאפורה מתוחכמת עבור ההגדרה הטראגית הזו

is the O-ring production function,

היא פונקציית ייצור טבעת-אטימה,

named by Harvard economist Michael Kremer

שכונתה כך על ידי כלכלן מהרווארד בשם מיכאל קרמר

after the Challenger disaster.

לאחר אסון הצ'לנג'ר.

The O-ring production function conceives of the work

פונקציית ייצור טבעת-אטימה תופסת את העבודה

as a series of interlocking steps,

כסדרה של צעדים שלובים,

links in a chain.

כחוליות בשרשרת.

Every one of those links must hold for the mission to succeed.

כל אחת מהחוליות צריכה להחזיק בשרשרת כדי שהמשימה תצליח.

If any of them fails,

אם אחת מהן נכשלת,

the mission, or the product or the service,

המשימה, או המוצר, או השירות,

comes crashing down.

מתרסקים.

This precarious situation has a surprisingly positive implication,

למצב מסוכן זה יש באופן מפתיע השפעה חיובית

which is that improvements

כך ששיפורים באמינותה

in the reliability of any one link in the chain

של כל חוליה כלשהי בשרשרת

increases the value of improving any of the other links.

מגדילה את ערך השיפור של כל אחת מהחוליות האחרות.

Concretely, if most of the links are brittle and prone to breakage,

קונקרטית, אם רוב החוליות שבירות, ונוטות לקרוס,

the fact that your link is not that reliable

העובדה שהחוליה שלכם אינה כה אמינה

is not that important.

אינה כל כך חשובה.

Probably something else will break anyway.

כנראה שמשהו אחר יישבר בכל מקרה.

But as all the other links become robust and reliable,

אבל מאחר וכל החוליות האחרות הופכות חזקות ואמינות,

the importance of your link becomes more essential.

חשיבותה של החוליה שלכם נעשית יותר חיונית.

In the limit, everything depends upon it.

ובסופו של דבר הכל תלוי בה.

The reason the O-ring was critical to space shuttle Challenger

טבעת האטימה היתה קריטית במעבורת החלל צ'לנג'ר

is because everything else worked perfectly.

בגלל שיתר הדברים עבדו בצורה מושלמת.

If the Challenger were kind of the space era equivalent

אם הצ'לנג'ר היתה מקבילה חללית

of Microsoft Windows 2000 --

של ווינדוס 2000 של מיקרוסופט --

(Laughter)

(צחוק)

the reliability of the O-ring wouldn't have mattered

האמינות של טבעת האטימה לא היתה חשובה

because the machine would have crashed.

כי המכונה היתה מתרסקת.

(Laughter)

(צחוק)

Here's the broader point.

וזו הנקודה הכללית:

In much of the work that we do, we are the O-rings.

לעתים קרובות, אנחנו טבעות האטימה.

Yes, ATMs could do certain cash-handling tasks

כן, כספומטים היו יכולים לטפל במטלות מזומנים מסוימות

faster and better than tellers,

מהר וטוב יותר מהכספרים,

but that didn't make tellers superfluous.

אבל זה לא הפך אותם למיותרים.

It increased the importance of their problem-solving skills

זה הגדיל את חשיבות כישוריהם בפתרון בעיות

and their relationships with customers.

ובמערכות היחסים שלהם עם לקוחות.

The same principle applies if we're building a building,

אותו עיקרון חל אם אנו בונים בניין,

if we're diagnosing and caring for a patient,

אם אנו מאבחנים חולה ומטפלים בו,

or if we are teaching a class

או אם אנו מלמדים בכיתה

to a roomful of high schoolers.

מלאה בתלמידי תיכון.

As our tools improve,

ככל שהכלים שלנו משתפרים,

technology magnifies our leverage

הטכנולוגיה מעצימה את ההשפעה שלנו

and increases the importance of our expertise

ומגדילה את חשיבות הכישורים שלנו

and our judgment and our creativity.

והשיפוט והיצירתיות שלנו.

And that brings me to the second principle:

וזה מביא אותי לעיקרון השני:

never get enough.

לעולם לא מספיק.

You may be thinking, OK, O-ring, got it,

תחשבו, בסדר, טבעת-אטימה ,הבנו,

that says the jobs that people do will be important.

כלומר, העבודות שאנשים יעשו יהפכו חשובות.

They can't be done by machines, but they still need to be done.

הן לא יכולות להתבצע בידי מכונות, אבל הן עדיין צריכות להתבצע.

But that doesn't tell me how many jobs there will need to be.

אבל, זה לא אומר לי כמה מקומות עבודה יצטרכו להיות.

If you think about it, isn't it kind of self-evident

אם תחשבו על כך, האם זה לא מובן מאליו

that once we get sufficiently productive at something,

שברגע שנעשינו מספיק יצרניים במשהו,

we've basically worked our way out of a job?

אנו למעשה מוציאים את עצמנו החוצה מהתעסוקה?

In 1900, 40 percent of all US employment

ב 1900, 40 אחוזים מכלל התעסוקה בארה"ב

was on farms.

היתה בחקלאות.

Today, it's less than two percent.

היום, זה פחות משני אחוזים.

Why are there so few farmers today?

למה יש כל כך מעט חקלאים היום?

It's not because we're eating less.

זה לא בגלל שאנחנו אוכלים פחות.

(Laughter)

(צחוק)

A century of productivity growth in farming

מאה שנים של צמיחה יצרנית בחקלאות

means that now, a couple of million farmers

משמעה שכעת, כמה מיליוני חקלאים

can feed a nation of 320 million.

יכולים להאכיל אומה בת 320 מיליון איש.

That's amazing progress,

זו התקדמות מדהימה, אבל כתוצאה מכך,

but it also means there are only so many O-ring jobs left in farming.

בחקלאות נותרו מעט עבודות טבעת-אטימה בלבד.

So clearly, technology can eliminate jobs.

ברור שטכנולוגיה יכולה לחסל מקומות עבודה.

Farming is only one example.

החקלאות היא רק דוגמא אחת.

There are many others like it.

יש עוד רבות כמותה,

But what's true about a single product or service or industry

אבל מה שנכון לגבי מוצר יחיד, או שירות או תעשייה,

has never been true about the economy as a whole.

מעולם לא היה נכון לגבי המשק בכללותו.

Many of the industries in which we now work --

רבות מהתעשיות בהן אנו עובדים היום--

health and medicine,

בריאות ורפואה,

finance and insurance,

כספים וביטוח,

electronics and computing --

אלקטרוניקה ומחשוב -

were tiny or barely existent a century ago.

בקושי היו קיימים לפני מאה שנה.

Many of the products that we spend a lot of our money on --

מוצרים רבים שעליהם אנו מבזבזים הרבה מכספנו -

air conditioners, sport utility vehicles,

מזגנים, רכבי 4x4,

computers and mobile devices --

מחשבים ומכשירים ניידים --

were unattainably expensive,

היו יקרים להשגה,

or just hadn't been invented a century ago.

או שפשוט טרם הומצאו לפני מאה שנה.

As automation frees our time, increases the scope of what is possible,

כשאוטומציה מפנה לנו זמן, ומגדילה את היקף האפשרויות,

we invent new products, new ideas, new services

אנחנו ממציאים מוצרים חדשים, רעיונות חדשים, שירותים חדשים

that command our attention,

שמושכים את תשומת לבנו,

occupy our time

ממלאים את הזמן שלנו

and spur consumption.

ומדרבנים לצריכה.

You may think some of these things are frivolous --

תחשבו שאולי אלה הם דברים קלי ערך

extreme yoga, adventure tourism,

יוגה אתגרית, תיירות הרפתקנית,

Pokémon GO --

פוקימון-גו

and I might agree with you.

ואני עשוי להסכים איתכם.

But people desire these things, and they're willing to work hard for them.

אך אנשים רוצים אותם, ומוכנים לעמול עבורם.

The average worker in 2015

העובד הממוצע ב-2015

wanting to attain the average living standard in 1915

שמבקש להשיג את רמת החיים הממוצעת של 1915

could do so by working just 17 weeks a year,

יכול לעשות זאת בעבודה של 17 שבועות בלבד בשנה,

one third of the time.

שליש מהזמן.

But most people don't choose to do that.

אך הרוב אינם בוחרים לעשות זאת.

They are willing to work hard

הם מוכנים לעבוד קשה

to harvest the technological bounty that is available to them.

כדי לקצור את השפע הטכנולוגי שמוצע להם.

Material abundance has never eliminated perceived scarcity.

שפע חומרי מעולם לא ביטל את תחושת המחסור הנתפשת.

In the words of economist Thorstein Veblen,

במילותיו של הכלכלן תורסטן ובלן,

invention is the mother of necessity.

המצאה היא אם הצורך.

Now ...

אז אם אתם מקבלים את שני העקרונות האלו,

So if you accept these two principles,

the O-ring principle and the never-get-enough principle,

טבעת האטימה, ולעולם לא מספיק,

then you agree with me.

אז אתם מסכימים איתי.

There will be jobs.

יהיו מקומות עבודה.

Does that mean there's nothing to worry about?

האם זה אומר שאין מה לדאוג?

Automation, employment, robots and jobs --

אוטומציה, תעסוקה, רובוטים ותעסוקה --

it'll all take care of itself?

האם הכל יסתדר לבד?

No.

לא.

That is not my argument.

זה לא מה שאני טוען.

Automation creates wealth

אוטומציה יוצרת עושר

by allowing us to do more work in less time.

בכך שהיא מאפשרת לנו לבצע יותר עבודה בפחות זמן.

There is no economic law

אין חוק כלכלי

that says that we will use that wealth well,

שאומר שאנחנו נשתמש נכון בעושר,

and that is worth worrying about.

וזו סיבה לדאגה.

Consider two countries,

קחו למשל שתי מדינות,

Norway and Saudi Arabia.

נורבגיה וערב הסעודית.

Both oil-rich nations,

שתיהן עשירות בנפט,

it's like they have money spurting out of a hole in the ground.

הכסף כאילו בוקע להם מחור באדמה.

(Laughter)

(צחוק)

But they haven't used that wealth equally well to foster human prosperity,

אבל הן לא ניצלו אותו באותה הצלחה כדי לקדם שגשוג אנושי,

human prospering.

שגשוג אנושי.

Norway is a thriving democracy.

בנורבגיה ישנה דמוקרטיה משגשגת

By and large, its citizens work and play well together.

שאזרחיה, בגדול, עובדים ונהנים יחד.

It's typically numbered between first and fourth

היא בדרך כלל מדורגת בין 1 ל 4

in rankings of national happiness.

בדירוג של אושר לאומי.

Saudi Arabia is an absolute monarchy

ערב הסעודית היא מונרכיה אבסולוטית

in which many citizens lack a path for personal advancement.

שבה לאזרחים רבים חסר מסלול להתקדמות אישית.

It's typically ranked 35th among nations in happiness,

היא בדרך כלל מדורגת במקום ה 35 ברמת האושר הלאומי,

which is low for such a wealthy nation.

שזה נמוך עבור מדינה כל כך עשירה.

Just by way of comparison,

לשם השוואה,

the US is typically ranked around 12th or 13th.

ארה"ב מדורגת בדרך כלל במקום ה-12 או ה -13.

The difference between these two countries

ההבדל בין שתי מדינות אלה

is not their wealth

אינו בעושר שלהן

and it's not their technology.

ולא בטכנולוגיה שלהן.

It's their institutions.

אלא במוסדות שלהן.

Norway has invested to build a society

נורבגיה השקיעה בבניית חברה

with opportunity and economic mobility.

עם הזדמנויות וניידות כלכלית.

Saudi Arabia has raised living standards

ערב הסעודית העלתה את רמת החיים

while frustrating many other human strivings.

בעודה מתסכלת שאיפות אנושיות רבות.

Two countries, both wealthy,

שתי מדינות, שתיהן עשירות,

not equally well off.

אבל מצבן אינו דומה.

And this brings me to the challenge that we face today,

וזה מביא אותי לאתגר שעומד בפנינו היום,

the challenge that automation poses for us.

אתגר שהאוטומציה מעמידה בפנינו.

The challenge is not that we're running out of work.

האתגר אינו דעיכת התעסוקה.

The US has added 14 million jobs

ארה"ב הוסיפה 14 מיליון מקומות עבודה

since the depths of the Great Recession.

מאז תהומות המיתון הגדול.

The challenge is that many of those jobs

האתגר הוא שרבים מאותם מקומות עבודה

are not good jobs,

אינם מקומות עבודה טובים,

and many citizens cannot qualify for the good jobs

ואזרחים רבים אינם כשירים

that are being created.

למשרות הטובות שנוצרות.

Employment growth in the United States and in much of the developed world

צמיחת התעסוקה בארה"ב, ובארצות מפותחות רבות,

looks something like a barbell

נראית כמו מוט להרמת משקולות

with increasing poundage on either end of the bar.

עם משקולת הולכת וגדלה מכל צד.

On the one hand,

מצד אחד, יש משרות של השכלה גבוהה ושכר גבוה,

you have high-education, high-wage jobs

like doctors and nurses, programmers and engineers,

כמו רופאים ואחיות, מתכנתים ומהנדסים,

marketing and sales managers.

מנהלי שיווק ומכירות.

Employment is robust in these jobs, employment growth.

קצב הצמיחה התעסוקתי במשרות האלה איתן.

Similarly, employment growth is robust in many low-skill,

הקצב איתן גם בעבודות רבות הדורשות כישורים נמוכים,

low-education jobs like food service,

וחינוך נמוך כמו שרותי מזון,

cleaning, security,

נקיון, אבטחה,

home health aids.

עזרה סיעודית בבית.

Simultaneously, employment is shrinking

במקביל התעסוקה מתכווצת

in many middle-education, middle-wage, middle-class jobs,

במשרות רבות של השכלה בינונית, שכר בינוני, ומעמד בינוני,

like blue-collar production and operative positions

כמו משרות צוארון כחול, ייצור ותפקידים תפעוליים

and white-collar clerical and sales positions.

ומשרות צוארון לבן כמו פקידים ואנשי מכירות.

The reasons behind this contracting middle

הסיבות להתכווצות האמצע אינן מסתוריות.

are not mysterious.

Many of those middle-skill jobs

משרות רבות של מיומנות בינונית

use well-understood rules and procedures

פועלות לפי כללים ונהלים מובנים,

that can increasingly be codified in software

שיותר ויותר ניתן לקודד אותם בתוכנה

and executed by computers.

ולבצעם בעזרת מחשבים.

The challenge that this phenomenon creates,

האתגר שתופעה זו יוצרת,

what economists call employment polarization,

מה שכלכלנים מכנים קיטוב תעסוקתי,

is that it knocks out rungs in the economic ladder,

הוא שהיא מסלקת שלבים בסולם הכלכלי,

shrinks the size of the middle class

מכווצת את המעמד הבינוני,

and threatens to make us a more stratified society.

ומאיימת להפוך אותנו לחברה מרובדת יותר.

On the one hand, a set of highly paid, highly educated professionals

מצד אחד, שכבה של בעלי השכלה גבוהה ושכר גבוה

doing interesting work,

שעוסקים בעבודה מעניינת,

on the other, a large number of citizens in low-paid jobs

ומנגד, מספר גדול של בעלי משרות בשכר נמוך,

whose primary responsibility is to see to the comfort and health of the affluent.

שהאחריות העיקרית שלהם היא לדאוג לנוחותם ולבריאותם של האמידים.

That is not my vision of progress,

זה אינו החזון שלי לקידמה,

and I doubt that it is yours.

ואני בספק אם הוא שלכם.

But here is some encouraging news.

אבל הנה כמה חדשות מעודדות.

We have faced equally momentous economic transformations in the past,

התמודדנו כבר עם שינויים עצומים כלכליים בעבר,

and we have come through them successfully.

ועברנו דרכם בהצלחה.

In the late 1800s and early 1900s,

בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20,

when automation was eliminating vast numbers of agricultural jobs --

כשאוטומציה ביטלה מספר עצום של מקומות עבודה בחקלאות -

remember that tractor? --

זוכרים את הטרקטור הזה?

the farm states faced a threat of mass unemployment,

המדינות החקלאיות עמדו בפני איום של אבטלה המונית

a generation of youth no longer needed on the farm

בחווה לא נזקקו לדור של צעירים

but not prepared for industry.

אבל הם גם לא הוכשרו לתעשייה.

Rising to this challenge,

מול פני האתגר הזה,

they took the radical step

הם עשו את הצעד הקיצוני

of requiring that their entire youth population

ודרשו שכל האוכלוסיה הצעירה

remain in school and continue their education

תישאר בבית הספר ותשלים את השכלתה

to the ripe old age of 16.

עד לגיל המופלג של 16.

This was called the high school movement,

זו נקראה תנועת ההשכלה התיכונית

and it was a radically expensive thing to do.

והיה מאוד יקר לעשות זאת.

Not only did they have to invest in the schools,

לא רק שהיה עליהם להשקיע בבתי הספר,

but those kids couldn't work at their jobs.

הילדים האלה גם לא יכלו לעבוד בעבודותיהם.

It also turned out to be one of the best investments

אך התברר שזו היתה אחת ההשקעות הטובות ביותר

the US made in the 20th century.

שארה"ב עשתה במאה ה-20.

It gave us the most skilled, the most flexible

קיבלנו את כוח העבודה הגמיש ביותר

and the most productive workforce in the world.

והיצרני ביותר בעולם.

To see how well this worked, imagine taking the labor force of 1899

כדי להבין זאת, דמיינו שלוקחים את כוח העבודה של 1899

and bringing them into the present.

ומביאים אותו להווה.

Despite their strong backs and good characters,

למרות גבם החזק של העובדים ואופיים הנוח,

many of them would lack the basic literacy and numeracy skills

רבים מהם לא ידעו קרוא וכתוב, וחשבון בסיסי.

to do all but the most mundane jobs.

שנחוץ כדי לבצע את העבודות הרגילות ביותר.

Many of them would be unemployable.

רבים מהם יהיו בלתי ניתנים להשמה.

What this example highlights is the primacy of our institutions,

דוגמה זו מדגישה את עליונותם של מוסדותינו

most especially our schools,

ובעיקר את בתי הספר שלנו,

in allowing us to reap the harvest

שמאפשרים לנו לקצור את היבול

of our technological prosperity.

של השגשוג הטכנולוגי שלנו.

It's foolish to say there's nothing to worry about.

תהיה זו קלות דעת לומר שאין מה לדאוג.

Clearly we can get this wrong.

ברור שיש כאן מקום לטעויות.

If the US had not invested in its schools and in its skills

אם ארה"ב לא היתה משקיעה בבתי הספר ובכישוריהם

a century ago with the high school movement,

לפני מאה שנה עם תנועת ההשכלה התיכונית,

we would be a less prosperous,

היינו פחות משגשגים, פחות ניידים,

a less mobile and probably a lot less happy society.

וכנראה הרבה פחות מאושרים כחברה.

But it's equally foolish to say that our fates are sealed.

אבל תהיה זו קלות דעת לומר שגורלנו חתום.

That's not decided by the machines.

הוא לא נקבע על ידי המכונות.

It's not even decided by the market.

ואפילו לא על ידי השוק.

It's decided by us and by our institutions.

אלא אנחנו והמוסדות שלנו קובעים אותו.

Now, I started this talk with a paradox.

פתחתי את השיחה עם פרדוקס.

Our machines increasingly do our work for us.

המכונות שלנו עובדות במקומנו יותר ויותר.

Why doesn't that make our labor superfluous,

מדוע זה לא הופך את עבודתנו למיותרת,

our skills redundant?

את כישורינו למיותרים?

Isn't it obvious that the road to our economic and social hell

האם לא ברור שהדרך לגיהנום הכלכלי והחברתי שלנו

is paved with our own great inventions?

רצופה בהמצאות הגדולות שלנו?

History has repeatedly offered an answer to that paradox.

שוב ושוב, ההיסטוריה נתנה לנו תשובה לפרדוקס זה.

The first part of the answer is that technology magnifies our leverage,

חלקה הראשון של התשובה הוא שטכנולוגיה מגדילה את המינוף שלנו,

increases the importance, the added value

מגבירה את החשיבות, ואת הערך המוסף

of our expertise, our judgment and our creativity.

של ההתמחות, השיפוט והיצירתיות שלנו.

That's the O-ring.

זוהי טבעת האטימה.

The second part of the answer is our endless inventiveness

החלק השני של התשובה היא יכולת ההמצאה האינסופית שלנו,

and bottomless desires

ורצונות ללא גבול,

means that we never get enough, never get enough.

שמשמעו שלעולם איננו מקבלים מספיק,

There's always new work to do.

תמיד יש עבודה חדשה לבצע.

Adjusting to the rapid pace of technological change

הסתגלות לקצב המהיר של שינוי טכנולוגי

creates real challenges,

יוצרת אתגרים אמיתיים,

seen most clearly in our polarized labor market

שנראים בבירור בשוק העבודה המקוטב שלנו

and the threat that it poses to economic mobility.

והאיום שהוא מעמיד בפני ניידות כלכלית.

Rising to this challenge is not automatic.

עמידה מול האתגר הזה אינה אוטומטית.

It's not costless.

היא לא חסרת מחיר.

It's not easy.

היא אינה קלה.

But it is feasible.

אבל היא אפשרית.

And here is some encouraging news.

והנה כמה חדשות מעודדות.

Because of our amazing productivity,

בגלל הפרודוקטיביות המדהימה שלנו,

we're rich.

אנחנו עשירים.

Of course we can afford to invest in ourselves and in our children

כמובן שאנחנו יכולים להשקיע בנו ובילדינו,

as America did a hundred years ago with the high school movement.

כמו שאמריקה עשתה לפני מאה שנה עם תנועת ההשכלה התיכונית.

Arguably, we can't afford not to.

ניתן לטעון שאיננו חייבים לעשות זאת.

Now, you may be thinking,

ובכן, אתם עשויים לחשוב,

Professor Autor has told us a heartwarming tale

פרופ' אוטור סיפר לנו סיפור מחמם לב

about the distant past,

על העבר הרחוק,

the recent past,

על העבר הקרוב,

maybe the present, but probably not the future.

אולי על ההווה, אך כנראה לא על העתיד.

Because everybody knows that this time is different.

כי כולם יודעים שהפעם זה שונה.

Right? Is this time different?

באמת? האם הפעם זה שונה?

Of course this time is different.

כמובן שהפעם זה שונה.

Every time is different.

בכל פעם זה שונה.

On numerous occasions in the last 200 years,

במקרים רבים ב 200 השנים האחרונות,

scholars and activists have raised the alarm

אנשי מחקר ופעילים הזהירו

that we are running out of work and making ourselves obsolete:

שמקומות העבודה נגמרים ושאנו נעשים מיותרים:

for example, the Luddites in the early 1800s;

כמו לדוגמה, הלודיטים בתחילת המאה ה 19;

US Secretary of Labor James Davis

שר העבודה האמריקאי ג'יימס דייוויס

in the mid-1920s;

באמצע שנות ה 20 של המאה ה 20;

Nobel Prize-winning economist Wassily Leontief in 1982;

זוכה פרס נובל, הכלכלן וסילי לאונטייף ב -1982;

and of course, many scholars,

וכמובן אינטלקטואלים רבים,

pundits, technologists

מומחים, אנשי טכנולוגיה

and media figures today.

ואנשי תקשורת היום.

These predictions strike me as arrogant.

תחזיות אלו נשמעות לי יהירות.

These self-proclaimed oracles are in effect saying,

נביאים אלה מטעם עצמם, אומרים למעשה,

"If I can't think of what people will do for work in the future,

"אם אני לא מסוגל לחזות במה אנשים יעבדו בעתיד,

then you, me and our kids

"אזי אתם, אני, וילדינו

aren't going to think of it either."

"גם כן לא יוכלו לחזות זאת."

I don't have the guts

אין לי אומץ

to take that bet against human ingenuity.

להמר נגד התושייה האנושית.

Look, I can't tell you what people are going to do for work

איני יכול לומר לכם במה אנשים יעבדו

a hundred years from now.

בעוד מאה שנים.

But the future doesn't hinge on my imagination.

אבל העתיד אינו תלוי בדמיון שלי.

If I were a farmer in Iowa in the year 1900,

לו הייתי חקלאי באיווה ב 1900,

and an economist from the 21st century teleported down to my field

וכלכלן מהמאה ה 21, היה מופיע בשדה שלי בהתעתקות

and said, "Hey, guess what, farmer Autor,

והיה אומר, נחש מה חקלאי אוטור,

in the next hundred years,

במאה השנים הבאות,

agricultural employment is going to fall from 40 percent of all jobs

התעסוקה החקלאית עומדת לקרוס מ 40% מכלל התעסוקה

to two percent

ל 2 אחוזים.

purely due to rising productivity.

רק בגלל עלייה בפריון

What do you think the other 38 percent of workers are going to do?"

מה לדעתך 38% הנותרים הולכים לעשות?

I would not have said, "Oh, we got this.

לא הייתי אומר "אין בעיה.

We'll do app development, radiological medicine,

"נפתח יישומים, רפואה דיגיטלית,

yoga instruction, Bitmoji."

"שיעורי יוגה, ביטמוג'י."

(Laughter)

(צחוק)

I wouldn't have had a clue.

לא היה לי מושג,

But I hope I would have had the wisdom to say,

אבל אני מקווה שהייתי די חכם לומר,

"Wow, a 95 percent reduction in farm employment

"וואו, 95% ירידה בתעסוקה חקלאית

with no shortage of food.

"ללא מחסור במזון

That's an amazing amount of progress.

"זוהי התקדמות מדהימה

I hope that humanity finds something remarkable to do

"אני מקווה שהאנושות תמצא משהו מדהים לעשות

with all of that prosperity."

"עם כל השגשוג הזה."

And by and large, I would say that it has.

ובאופן כללי הייתי אומר שהיא הצליחה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)