Liz Coleman's call to reinvent liberal arts education

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

College presidents are not the first people who come to mind

נשיאי אוניברסיטאות אינם הראשונים שעולים על הדעת

when the subject is the uses of the creative imagination.

כשמדובר בשימוש יצירתי בדמיון,

So I thought I'd start by telling you how I got here.

לכן חשבתי שאפתח בכך שאספר לכם איך הגעתי לכאן.

The story begins in the late '90s.

הסיפור מתחיל בסוף שנות ה-90.

I was invited to meet with leading educators

הוזמנתי לפגישה עם מחנכים בכירים

from the newly free Eastern Europe and Russia.

ממזרח אירופה ומרוסיה שזה עתה יצאו לחופשי.

They were trying to figure out how to rebuild their universities.

הם ניסו לחשוב איך לשקם את האוניברסיטאות שלהם.

Since education under the Soviet Union

מאחר והחינוך בגוש הסובייטי

was essentially propaganda

היה במהותו תעמולה

serving the purposes of a state ideology,

ששירתה את האידיאולוגיה של המדינה,

they appreciated that it would take wholesale transformations

הם העריכו שיידרשו להם שינויים סיטונאיים

if they were to provide an education

אם בכוונתם לאפשר השכלה

worthy of free men and women.

כראוי לגברים ולנשים חופשיים.

Given this rare opportunity

מאחר וניתנה להם הזדמנות נדירה זו

to start fresh,

להתחיל מחדש,

they chose liberal arts

הם בחרו במדעים החופשיים

as the most compelling model

כמודל הדחוף ביותר

because of its historic commitment

בגלל המחוייבות ההיסטורית שבו

to furthering its students' broadest intellectual,

להרחבת ההשכלה הכללית של הסטודנטים,

and deepest ethical potential.

והפוטנציאל המוסרי העמוק ביותר שלהם.

Having made that decision

משהגיעו להחלטה זו,

they came to the United States,

באו לארצות הברית,

home of liberal arts education,

ביתם של המדעים החופשיים,

to talk with some of us

בכדי לשוחח עם כמה מאיתנו

most closely identified

שמזוהים במידה הרבה ביותר

with that kind of education.

עם סוג החינוך הזה.

They spoke with a passion, an urgency,

הם דיברו בלהט, בתחושת דחיפות,

an intellectual conviction

בשכנוע אינטלקטואלי פנימי -

that, for me, was a voice I had not heard in decades,

קול שאני אישית לא שמעתי מזה עשרות שנים,

a dream long forgotten.

חלום שנשכח זה מכבר.

For, in truth, we had moved light years

כי, למען האמת, הרחקנו שנות אור

from the passions that animated them.

מהתשוקות שהפיחו בהם רוח-חיים.

But for me, unlike them,

אך בשבילי, שלא כמוהם,

in my world, the slate was not clean,

בעולמי, הלוח לא היה חלק.

and what was written on it was not encouraging.

ומה שהיה כתוב עליו לא היה מעודד.

In truth, liberal arts education

האמת היא שלימודי המדעים החופשיים

no longer exists --

אינם קיימים יותר --

at least genuine liberal arts education -- in this country.

לפחות לימודים אמיתיים של מדעים חופשיים -- במדינה הזו.

We have professionalized liberal arts to the point

הפכנו את המדעים החופשיים לתחומי התמחות,

where they no longer provide the breadth of application

עד כדי כך שהם לא מספקים מרחב יישום

and the enhanced capacity for civic engagement

ויכולת מוגברת למעורבות אזרחית

that is their signature.

שהם סימני ההיכר שלהם.

Over the past century

במהלך המאה האחרונה

the expert has dethroned the educated generalist

המומחה הדיח את איש האשכולות המשכיל

to become the sole model

ותפס את מקומו כמודל היחיד

of intellectual accomplishment. (Applause)

להישגים אינטלקטואליים. [מחיאות כפיים]

Expertise has for sure had its moments.

המומחיות, כבודה במקומה מונח.

But the price of its dominance is enormous.

אבל המחיר על הדומיננטיות שלה הוא כביר.

Subject matters are broken up

נושאי הלימוד מפורקים

into smaller and smaller pieces,

לחלקים קטנים יותר ויותר

with increasing emphasis on the technical and the obscure.

תוך הדגשה גוברת של הטכני והמעורפל.

We have even managed to make the study of literature arcane.

אפילו את לימודי הספרות הצלחנו להפוך למסתוריים.

You may think you know what is going on

אתם חושבים שאתם יודעים מה קורה

in that Jane Austen novel --

ברומן כזה או אחר של ג'יין אוסטן --

that is, until your first encounter

ואז אתם נתקלים בפעם הראשונה

with postmodern deconstructionism.

בדה-קונסטרוקטונאליזם הפוסט-מודרניסטי.

The progression of today's college student

התקדמותו של הסטודנט של ימינו

is to jettison every interest except one.

כרוכה בנטישת כל תחום-עניין פרט לאחד.

And within that one, to continually narrow the focus,

ובתחום יחיד זה, להמשיך ולצמצם את המיקוד,

learning more and more about less and less;

וללמוד יותר ויותר על פחות ופחות;

this, despite the evidence all around us

וזאת, חרף כל הראיות שמסביבנו

of the interconnectedness of things.

לקשרי הגומלין שקיימים בין כל הדברים.

Lest you think I exaggerate,

כדי שלא תחשבו שאני מגזימה,

here are the beginnings of the A-B-Cs of anthropology.

הנה תחילת הרשימה האלפביתית של האנתרופולוגיה.

As one moves up the ladder,

ככל שמטפסים במעלה הסולם,

values other than technical competence

ערכים שאינם יכולת טכנית

are viewed with increasing suspicion.

מתקבלים בחשדנות הולכת וגוברת.

Questions such as,

שאלות כגון:

"What kind of a world are we making?

"איזה מין עולם אנו יוצרים?

What kind of a world should we be making?

"איזה מין עולם עלינו ליצור?"

What kind of a world can we be making?"

"איזה מין עולם ביכולתנו ליצור?"

are treated with more and more skepticism,

זוכות ליחס גובר והולך של ספקנות,

and move off the table.

ומסולקות מסדר היום.

In so doing, the guardians of secular democracy

בעשותם כך, שומרי הדמוקרטיה החילונית

in effect yield the connection

מוותרים למעשה על הזיקה

between education and values

שבין השכלה לערכים

to fundamentalists,

ומותירים אותה בידי הקנאים,

who, you can be sure,

ולהם, היו סמוכים ובטוחים בכך,

have no compunctions about using education

אין נקיפות-מצפון בנוגע לניצול החינוך

to further their values:

לטובת קידום ערכיהם:

the absolutes of a theocracy.

הקביעות המוחלטות של מדינת הדת.

Meanwhile, the values and voices of democracy are silent.

ובינתיים, ערכיה וקולותיה של הדמוקרטיה דוממים.

Either we have lost touch with those values

או שאיבדנו את הקשר עם אותם ערכים,

or, no better,

או - לא פחות גרוע -

believe they need not

שאנו מאמינים שאין צורך

or cannot be taught.

או אפשרות להורות אותם.

This aversion to social values

סלידה זו מערכים חברתיים

may seem at odds with the explosion

לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם העליה העצומה

of community service programs.

בתכניות השירות הקהילתי,

But despite the attention paid to these efforts,

אך למרות תשומת הלב המקדשת למאמצים אלו,

they remain emphatically extracurricular.

הם נותרים חד-משמעית מחוץ לתכנית הלימודים.

In effect, civic-mindedness is treated

בפועל, התייחסות למודעות החברתית היא

as outside the realm of what purports to be

כמשהו שמחוץ למסגרת של כל מה שנחשב

serious thinking and adult purposes.

לחשיבה רצינית ומטרות בוגרות.

Simply put, when the impulse is to change the world,

בפשטות: בכל הנוגע לדחף לשנות את העולם,

the academy is more likely to engender

רוב הסיכויים שהאקדמיה תוליד

a learned helplessness

חוסר-אונים מלומד,

than to create a sense of empowerment.

מאשר תחושת העצמה.

This brew -- oversimplification of civic engagement,

הבליל הזה -- פישוט-היתר של המעורבות האזרחית,

idealization of the expert,

הפיכת המומחיות לאידיאל,

fragmentation of knowledge,

פירוק הידע לחלקים,

emphasis on technical mastery,

הדגשת השליטה הטכנית,

neutrality as a condition of academic integrity --

הגישה הנייטרלית כתנאי ליושרה אקדמית --

is toxic when it comes to pursuing the vital connections

הוא רעיל כשמדובר בחיפוש אחר הקשרים החיוניים

between education and the public good,

שבין ההשכלה לבין טובת הציבור,

between intellectual integrity

שבין היושרה האינטלקטואלית

and human freedom,

לבין חופש האדם,

which were at the heart --

שפעם עמדו במרכז --

(Applause) -- of the challenge posed to and by

[מחיאות כפיים] -- האתגר שהוצב בפני ועל-ידי

my European colleagues.

עמיתי האירופיים.

When the astronomical distance

כשהמרחק האסטרונומי

between the realities of the academy

בין המציאות האקדמית

and the visionary intensity of this challenge

לבין עוצמת החזון שבאתגר הזה

were more than enough, I can assure you,

הספיק בהחלט, האמינו לי,

to give one pause,

כדי למנוע מאנשים לפעול.

what was happening outside higher education

מה שקרה מחוץ להשכלה הגבוהה

made backing off unthinkable.

הפך את הנסיגה לדבר שלא יעלה על הדעת.

Whether it was threats to the environment,

בין אם היו אלה איומים על איכות הסביבה,

inequities in the distribution of wealth,

אי-צדק בחלוקת העושר,

lack of a sane policy or a sustainable policy

העדר מדיניות שפויה או ברת-קיימא

with respect to the continuing uses of energy,

ביחס להמשך דרכי ניצול האנרגיה,

we were in desperate straits.

בכל אלה היינו במבוי סתום,

And that was only the beginning.

וזו היתה רק ההתחלה.

The corrupting of our political life

השחיתות בפוליטיקה שלנו

had become a living nightmare;

הפכה לסיוט יומיומי;

nothing was exempt --

הכל נפגע --

separation of powers, civil liberties,

הפרדת הרשויות, זכויות האזרח,

the rule of law,

שלטון החוק,

the relationship of church and state.

היחסים בין הדת למדינה.

Accompanied by a squandering

לצד בזבוז משווע

of the nation's material wealth

של העושר החומרי של ארצנו

that defied credulity.

שכבר לא ניתן להתעלם ממנו.

A harrowing predilection for the uses of force

החיבה המטרידה לשימוש בכוח

had become commonplace,

הפכה לדבר שבשגרה,

with an equal distaste

לצד שאט-נפש זהה

for the alternative forms of influence.

כלפי דרכי השפעה חלופיות.

At the same time, all of our firepower was impotent

ובה-בעת, כל עוצמת האש שלנו הפגינה אימפוטנטיות

when it came to halting or even stemming

בכל הנוגע לעצירת או אף מניעת

the slaughter in Rwanda, Darfur, Myanmar.

מעשי הטבח ברואנדה, בדארפור, במיאנמר.

Our public education, once a model for the world,

החינוך הציבורי שלנו, שפעם היה מופת לעולם,

has become most noteworthy

הפך ידוע לשמצה

for its failures.

בעיקר בשל כשלונותיו.

Mastery of basic skills and a bare minimum of cultural literacy

שליטה במיומנויות-יסוד והשכלה תרבותית מזערית

eludes vast numbers of our students.

חומקים מהישג-ידם של רבים מאד מתלמידינו.

Despite having a research establishment

למרות שיש לנו מוסדות מחקר

that is the envy of the world,

שהם מושא לקנאת כל העולם,

more than half of the American public

הרי שיותר ממחצית הציבור האמריקאי

don't believe in evolution.

לא מאמין באבולוציה.

And don't press your luck

ואל תטפחו ציפיות גבוהות מדי מהשאלה

about how much those who do believe in it

כמה מאלה שאכן מאמינים באבולוציה

actually understand it.

באמת מבינים אותה.

Incredibly, this nation,

לא יאומן: נראה שלמדינה הזאת,

with all its material, intellectual and spiritual resources,

עם כל משאביה החומריים, העיוניים והרוחניים,

seems utterly helpless

אין שום יכולת

to reverse the freefall in any of these areas.

להפוך את ההידרדרות בכל אחד מהתחומים האלה.

Equally startling, from my point of view,

מבהילה בה-במידה, מנקודת מבטי,

is the fact that no one

היא העובדה שאיש איננו

was drawing any connections

מזהה זיקה כלשהי

between what is happening to the body politic,

בין מה שקורה בגוף הפוליטי,

and what is happening in our leading educational institutions.

לבין מה שקורה במוסדות ההשכלה המובילים שלנו.

We may be at the top of the list

אולי אנו נמצאים בראש הרשימה

when it comes to influencing access to personal wealth.

כשמדובר במתן גישה לעושר אישי,

We are not even on the list

אבל איננו אפילו נמצאים בשום רשימה

when it comes to our responsibility

בכל הנוגע לאחריותנו

for the health of this democracy.

לבריאות הדמוקרטיה הזאת.

We are playing with fire.

אנו משחקים באש.

You can be sure Jefferson knew

שלא יהיה לכם ספק: ג'פרסון ידע

what he was talking about when he said,

על מה הוא מדבר כשאמר,

"If a nation expects to be ignorant and free

"אומה שמצפה להיות נבערת וגם חופשיה

in a state of civilization,

בתנאי ציוויליזציה,

it expects what never was,

הרי שהיא מצפה למשהו שמעולם לא קרה,

and never will be."

ולעולם לא יקרה."

(Applause)

[מחיאות כפיים]

On a more personal note,

בנימה אישית יותר,

this betrayal of our principles,

הבגידה הזו בעקרונותינו,

our decency, our hope,

בהגינותנו, בתקוותינו,

made it impossible for me

אינה מאפשרת לי עוד

to avoid the question,

להתחמק מהשאלה:

"What will I say, years from now,

"מה אענה, בעוד שנים רבות,

when people ask, 'Where were you?'"

כשישאלו אותי, 'היכן היית את?'"

As president of a leading liberal arts college,

כנשיאת אוניברסיטה מרכזית למדעים חופשיים,

famous for its innovative history,

שהתפרסמה בשל עברה החדשני,

there were no excuses.

לא נותרו לי תירוצים.

So the conversation began at Bennington.

וכך נפתח ב"בנינגטון" שיח,

Knowing that if we were to regain

בידיעה שאם נוכל להשיב לעצמנו

the integrity of liberal education,

את היושרה שבחינוך למדעים חופשיים,

it would take radical rethinking

תידרש חשיבה מחודשת קיצונית

of basic assumptions,

לגבי הנחות היסוד

beginning with our priorities.

החל מסולם העדיפויות שלנו.

Enhancing the public good becomes a primary objective.

קידום טובת הציבור הופך ליעד ראשון במעלה.

The accomplishment of civic virtue

השגת טוהר-מידות אזרחי

is tied to the uses of intellect and imagination

קשורה בשימוש שלנו בתבונה ובדמיון

at their most challenging.

באורח המאתגר ביותר.

Our ways of approaching agency and authority

הדרכים בהן אנו ניגשים למשרדים ורשויות

turn inside out to reflect the reality

צריכות להשתנות כך שישקפו את המציאות

that no one has the answers

שבה איש אינו מחזיק בתשובות

to the challenges facing citizens in this century,

לאתגרים העומדים בפני האזרחים במאה הנוכחית,

and everyone has the responsibility

וכולם נושאים באחריות

for trying and participating in finding them.

לנסות ולקחת חלק במציאתן.

Bennington would continue to teach the arts and sciences

"בנינגטון" תמשיך ללמד אמנויות ומדעים

as areas of immersion that acknowledge differences

כתחומי-לימוד של התעמקות, מתוך הכרה בהבדלים

in personal and professional objectives.

במטרות האישיות והמקצועיות.

But the balances redressed,

אך כשסוגיית האיזון תבוא על תיקונה,

our shared purposes assume an equal

מטרותינו המשותפות לובשות חשיבות זהה,

if not greater importance.

אם לא רבה יותר.

When the design emerged it was surprisingly simple and straightforward.

התכנית שנבעה מכך היתה פשוטה וישירה עד להפתיע.

The idea is to make the political-social challenges themselves --

הרעיון הוא להפוך את האתגרים הפוליטיים-חברתיים עצמם --

from health and education

מבריאות וחינוך

to the uses of force --

ועד לשימוש בכוח --

the organizers of the curriculum.

למגדירי תכנית הלימודים.

They would assume the commanding role of traditional disciplines.

הם יקבלו את תפקיד ההובלה במקום הדיסציפלינות המסורתיות.

But structures designed to connect, rather than divide

אך המבנים מתוכננים כך שייצרו זיקות, ולא יפרידו.

mutually dependent circles,

מעגלים תלויים-הדדית,

rather than isolating triangles.

במקום משולשים מבודדים,

And the point is not to treat these topics

כשהרעיון הוא לא להתייחס לנושאים אלה

as topics of study,

כאל נושאי מחקר,

but as frameworks of action.

אלא כאל מסגרות פעולה.

The challenge: to figure out what it will take

האתגר: למצוא מה דרוש

to actually do something

כדי לעשות מעשה

that makes a significant and sustainable difference.

שיגרום לשינוי משמעותי ובר-קיימא.

Contrary to widely held assumptions,

בניגוד להנחות הנפוצות,

an emphasis on action provides a special urgency to thinking.

הדגשת הפעולה מעניקה דחיפות מיוחדת לחשיבה.

The importance of coming to grips with values like justice,

החשיבות של התייחסות רצינית לערכים כמו צדק,

equity, truth,

שוויון, אמת,

becomes increasingly evident

מתבררת יותר ויותר

as students discover that interest alone

ככל שהסטודנטים מגלים שהתעניינות כשלעצמה

cannot tell them what they need to know

אין בה כדי לומר להם מה עליהם לדעת

when the issue is rethinking education,

כשמדובר בחשיבה מחודשת על החינוך,

our approach to health,

על גישתנו לתחום הבריאות,

or strategies for achieving

או על השיטות שלנו להשגת

an economics of equity.

כלכלה של שוויון.

The value of the past also comes alive;

גם ערכו של העבר קם לתחייה;

it provides a lot of company.

הוא מספק מרכיב של חברה:

You are not the first to try to figure this out,

אינכם הראשונים שמנסים לפתור את זה,

just as you are unlikely to be the last.

ובהחלט לא סביר שתהיו האחרונים.

Even more valuable,

ואף חשוב יותר:

history provides a laboratory

ההיסטוריה מהווה עבורנו מעבדה

in which we see played out

שבה אנו רואים את גלגוליהן

the actual, as well as the intended

הממשיים, כמו גם המתוכננים,

consequences of ideas.

של תוצאותיהם של רעיונות.

In the language of my students,

בלשונם של הסטודנטים שלי:

"Deep thought matters

"החשיבה לעומק חשובה

when you're contemplating what to do

כשחושבים מה לעשות

about things that matter."

לגבי דברים חשובים."

A new liberal arts that can support this

החינוך החדש למדעים חופשיים, שיכול לתמוך

action-oriented curriculum

בתכנית לימודים מוכוונת-פעילות זו,

has begun to emerge.

החל להתפתח.

Rhetoric, the art of organizing the world of words

הרטוריקה, האמנות של ארגון עולם המילים,

to maximum effect.

כדי למרב את ההשפעה,

Design, the art of organizing the world of things.

תכנון, אמנות ארגון עולם העצמים.

Mediation and improvisation

גישור ואילתור

also assume a special place in this new pantheon.

תופסים גם הם מקום מיוחד בפנתאון החדש הזה.

Quantitative reasoning attains its proper position

ההגיון הכמותי מקבל את חלקו הראוי

at the heart of what it takes to manage change

במרכז כל מה שנדרש כדי לנהל שינוי

where measurement is crucial.

כשהמידה היא בעלת חשיבות מכרעת.

As is a capacity to discriminate

כך גם היכולת להבחין

systematically between what is at the core

בשיטתיות בין המרכזי

and what is at the periphery.

לבין השולי.

And when making connections is of the essence,

כשיצירת הזיקות מקבלת חשיבות,

the power of technology emerges with special intensity.

כוחה של הטכנולוגיה מתגלה ביתר-שאת,

But so does the importance of content.

אבל כך גם חשיבות התוכן.

The more powerful our reach,

ככל שמרחיק טווח השפעתנו,

the more important the question "About what?"

כך עולה חשיבות השאלה, "בנוגע למה?"

When improvisation, resourcefulness, imagination are key,

כשהעיקר הם אילתור, תושיה, דמיון,

artists, at long last,

האמנים, סוף-כל-סוף,

take their place at the table,

זוכים למקומם הראוי ליד השולחן,

when strategies of action are in the process of being designed.

בעת שתכנון דרכי הפעולה נמצא בעיצומו.

In this dramatically expanded ideal

במופת זה, המורחב בדרמטיות,

of a liberal arts education

של חינוך למדעים חופשיים,

where the continuum of thought and action is its life's blood,

שרצף החשיבה והפעולה הוא הדם הזורם בעורקיו,

knowledge honed outside the academy

הידע שהושחז מחוץ לכותלי האקדמיה

becomes essential.

הופך לחיוני.

Social activists, business leaders,

פעילים חברתיים, אנשי-עסקים בכירים,

lawyers, politicians, professionals

עורכי-דין, פוליטיקאים, אנשי-מקצוע

will join the faculty as active and ongoing participants

יצטרפו לסגל המורים כמשתתפים פעילים ומתמידים

in this wedding of liberal education to the advancement of the public good.

בנישואין אלה של החינוך עם קידום טובת הציבור.

Students, in turn, continuously move outside the classroom

הסטודנטים מצידם ימשיכו לצאת אל מחוץ לכיתות

to engage the world directly.

ויתמודדו עם העולם בצורה ישירה.

And of course, this new wine

וברור שהיין החדש הזה

needs new bottles

זקוק לבקבוקים חדשים,

if we are to capture the liveliness and dynamism

אם בכוונתנו לשמר את החיוניות והדינמיות

of this idea.

של הרעיון הזה.

The most important discovery we made

התגלית הכי חשובה שלנו

in our focus on public action

מתוך התמקדותנו בפעולה הציבורית

was to appreciate that the hard choices

היתה שהברירות הקשות

are not between good and evil,

אינן בין טוב ורע,

but between competing goods.

אלא בין סוגי טוב מתחרים.

This discovery is transforming.

התגלית הזו מחוללת שינוי עמוק.

It undercuts self-righteousness,

היא מערעת את גישת הצדקנות העצמית,

radically alters the tone and character of controversy,

משנה בקיצוניות את נימת הויכוח ואת אופיו,

and enriches dramatically

ומעשירה באורח דרמטי

the possibilities for finding common ground.

את האפשרויות למציאת מכנה משותף.

Ideology, zealotry,

אידיאלוגיה, קנאות קיצונית

unsubstantiated opinions simply won't do.

דעות לא-מבוססות - מקומן לא יכירן כאן.

This is a political education, to be sure.

ברור שמדובר בחינוך פוליטי,

But it is a politics of principle,

אבל זו היא פוליטיקה של עקרונות,

not of partisanship.

ולא של בחירת צדדים.

So the challenge for Bennington is to do it.

כך שזה האתגר של "בנינגטון".

On the cover of Bennington's 2008 holiday card

על עטיפת גלויית החג של "בנינגטון" מ-2008

is the architect's sketch of a building

מופיע הרישום האדריכלי של בניין

opening in 2010

שייפתח ב-2010

that is to be a center for the advancement

ושיהיה מרכז לקידום

of public action.

הפעולה הציבורית.

The center will embody and sustain this new educational commitment.

המרכז ימחיש ויקיים התחייבות חינוכית זו.

Think of it as a kind of secular church.

אתם יכולים לראות בו מעין כנסיה חילונית.

The words on the card describe what will happen inside.

המלים שעל הגלויה מתארות מה יתרחש בתוכו.

We intend to turn the intellectual

בכוונתנו להפנות את הכוח העיוני

and imaginative power, passion and boldness

ואת כוח הדמיון, הלהט והתעוזה

of our students, faculty and staff

של הסטודנטים שלנו, של המורים והסגל

to developing strategies

לפיתוח שיטות

for acting on the critical challenges of our time.

לפעולה מול האתגרים המכריעים של זמננו.

So we are doing our job.

כך שאנו ממלאים את תפקידנו.

While these past weeks have been a time

אף שהשבועות האחרונים האלה היו תקופה

of national exhilaration in this country,

של שמחה לאומית במדינה הזו,

it would be tragic if you thought this meant

תהיה טעות טרגית מצדכם לחשוב שזה אומר

your job was done.

שתפקידכם תם.

The glacial silence we have experienced

הדומיה הצוננת בה נתקלנו

in the face of the shredding of the constitution,

לנוכח קריעת החוקה לגזרים,

the unraveling of our public institutions,

ערעור מוסדות הציבור שלנו,

the deterioration of our infrastructure

ההידרדרות בתשתיות שלנו

is not limited to the universities.

אינה מוגבלת רק לאוניברסיטאות.

We the people

אנו, העם,

have become inured to our own irrelevance

נעשינו מורגלים בחוסר הרלוונטיות שלנו

when it comes to doing anything significant

בכל הנוגע לעשיית איזה מעשה משמעותי

about anything that matters

לגבי הדברים החשובים

concerning governance,

הנוגעים לממשל,

beyond waiting another four years.

פרט להמתנה שתעבורנה ארבע שנים נוספות.

We persist also

שוב ושוב

in being sidelined by the idea of the expert

מזיזים אותנו הצידה לנוכח דעה של איזה מומחה

as the only one capable of coming up with answers,

שהוא לכאורה היחיד שיכול להמציא תשובות,

despite the overwhelming evidence to the contrary.

חרף הראיות המכריעות שזה בדיוק להיפך.

The problem is there is no such thing

הבעיה היא שאין דבר כזה,

as a viable democracy made up of experts,

דמוקרטיה ברת-קיימא שמורכבת כולה ממומחים,

zealots, politicians and spectators.

קנאים, פוליטיקאים וצופים-מן-הצד.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

People will continue and should continue

אנשים ימשיכו, ועליהם להמשיך

to learn everything there is to know about something or other.

ללמוד את כל מה שיש לדעת על דבר זה או אחר.

We actually do it all the time.

אנו בעצם עושים זאת כל הזמן.

And there will be and should be

ועוד יהיו, וצריכים להיות,

those who spend a lifetime

אנשים שיקדישו את כל חייהם

pursuing a very highly defined area of inquiry.

לחקירה ודרישה בתחום מוגדר מאד.

But this single-mindedness will not yield

אבל דבקות זו במטרה לא תפיק

the flexibilities of mind,

את גמישות המחשבה,

the multiplicity of perspectives,

את ריבוי נקודות המבט,

the capacities for collaboration and innovation

את היכולות לשתף פעולה ולחדש

this country needs.

שהארץ הזו זקוקה להם.

That is where you come in.

וכאן אתם משתלבים.

What is certain is that the individual talent

מה שבטוח הוא שהכשרונות הרבים

exhibited in such abundance here,

שהופגנו כאן בשפע כזה

needs to turn its attention

צריכים להיות מוקדשים

to that collaborative, messy, frustrating,

לעולם שיתוף-הפעולה הזה, המבולגן, המתסכל,

contentious and impossible world

הפולמוסי והבלתי-אפשרי

of politics and public policy.

של פוליטיקה ומדיניות ציבורית.

President Obama and his team

הנשיא אובמה וצוותו

simply cannot do it alone.

פשוט לא יכולים לעשות זאת לבד.

If the question of where to start seems overwhelming

אם השאלה איפה להתחיל נראית מרתיעה

you are at the beginning, not the end of this adventure.

הרי שאתם בתחילת ההרפתקה הזאת, לא בסופה.

Being overwhelmed is the first step

הרתיעה היא השלב הראשון

if you are serious about trying to get at things that really matter,

אצל מי שמתכוון ברצינות לטפל במה שבאמת חשוב,

on a scale that makes a difference.

בהיקף שמחולל שינוי.

So what do you do when you feel overwhelmed?

אז מה עושים כשחשים רתיעה?

Well, you have two things.

יש לכם שני דברים.

You have a mind. And you have other people.

יש לכם שכל, ויש לכם אנשים נוספים.

Start with those, and change the world.

התחילו עם שני אלו, ותשנו את העולם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]