Alwar Balasubramaniam: Art of substance and absence

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

The moment I say "school,"

ברגע שאני אומר "בית-ספר",

so many memories come back to me.

כל-כך הרבה זכרונות שבים אליי.

It's like after every exam, when I walk out,

זה כיאילו לאחר כל בחינה, כאשר אני יוצא,

the teacher would say, "Hey, come.

המורה אומר, "רק רגע,

How did you do?"

איך היתה הבחינה שלך?"

I would say with a great smile, "I will definitely pass."

ואני כאילו אומר בחיוך גדול, "אני בטוח עובר."

And I didn't understand why,

ולא הבנתי מדוע,

in one hand they say, "Speak the truth,"

מצד אחד אומרים לך, "תאמר אמת";

in the other hand, when you say the truth, they hated you.

ומצד שני, כאשר אתה אומר את האמת, הם לא אוהבים אותך.

וכך זה נמשך,

So it went on like that,

and I didn't know where else to find myself.

ולא מצאתי את עצמי.

So I remember those nights

כך אני זוכר את אותם הלילות

I used to go to sleep

שהייתי הולך לישון

with asking help from [the] Unknown

בעודי מחפש עזרה מהבלתי ידוע,

because, for some reason,

מפני שמסיבה כלשהי,

I couldn't believe what my father and mother

לא יכלתי להאמין במה שהוריי

hanged in the Puja room as a god,

תלו בתור אל בחדר הפוג'ה (תפילה של הינדואים),

because my friend's family

מכיוון שלמשפחת חברי

had something else as a god.

היה משהו אחר שנחשב לאל.

So I thought, "I guess I'll pray to [the] Unknown

לכן חשבתי לעצמי, "אתפלל למשהו בלתי-ידוע

and ask help,"

ואבקש את עזרתו,"

and started getting help from everywhere,

והעזרה החלה להגיע אליי מכל עבר,

each and every corner of my life at that time.

מכל פינה של חיי באותה תקופה.

My brothers started giving me a few tips about drawing and painting.

אחיי החלו לתת לי טיפים בנוגע לציור וצביעה.

Then, when I was in eighth standard

לאחר-מכן, כאשר הייתי בן

around 13 years old,

13 בערך,

I started working in a part-time job

התחלתי לעבוד עבודה חלקית

in one of the signboard artists called Putu.

אצל אחד מאמני השילוט ששמו היה פוטו.

And then school also started supporting me.

גם הבית-ספר החל לתמוך בי.

"Oh, he's bad at studies,

"טוב, הוא לא מוצלח בלימודים,

but let him send to the drawing competitions."

אז שישתתף בתחרויות ציור."

So it was good to survive with that little tool

כך שזה היה טוב בשבילי כדי להחזיק מעמד בעזרת כלי זה

that I found to find my own place in school.

עד שמצאתי את מקומי בבית-הספר.

And one of those competitions,

ובאחת התחרויות,

I just won a small, little transistor Philips radio.

זכיתי במכשיר טרנזיסטור קטן תוצרת פיליפס.

And I didn't have the patience to wait

ולא היתה לי סבלנות להמתין

until I reached home.

עד שאגיע הביתה.

So I just switched on in the train, loudly.

לכן הדלקתי אותו ברכבת בעוצמה גבוהה.

If you travel in Indian trains,

כאשר נוסעים ברכבות בהודו,

you can see people listening to radio

ניתן לראות אנשים מאזינים לרדיו,

and, you know, even from their mobiles.

אפילו מתוך הניידים שלהם.

So at that time -- and I was 13 --

כך באותו זמן -- הייתי אז בן 13 --

and I was listening to just radio,

והאזנתי יום אחד לרדיו,

and someone happened to sit next to me,

ומישהו ישב במקרה לידי,

like these three people are sitting here.

כמו שלושת האנשים הללו שיושבים כאן,

You know, like just adjacent to me.

בסמוך אליי.

He just started asking, "Where did you buy the radio? How much is it?"

הוא פשוט החל לשאול, "איפה קנית את המכשיר? כמה הוא עלה?

I said, "It's a prize from [an] art competition."

עניתי, "זהו פרס מתחרות אמנותית."

And he said, "Oh, I teach at a college of arts.

והוא אמר, "אה, אני מלמד במכללה לאומנויות.

I think

אני חושב

you should study in a school of art.

שאתה צריך ללמוד בבית-ספר לאומנות.

You just quit school and come there."

תעזוב את בית-הספר שלך ותבוא לשם."

So, why I'm telling you this,

בעודי מספר לכם זאת,

you know, maybe, you know,

אולי אתם מכירים,

whoever is sitting next to you can change your whole life -- it's possible.

שמי שיושב לידך עשוי לשנות את כל חייך. זה אפשרי.

It is that we need we need to be open and fine-tuned.

זה אנחנו שצריכים להיות פתוחים ומכוונים היטב.

So that's what made me enter

אז זה מה שגרם לי להיכנס

[the] college of arts after three attempts

למכללה לאומנות לאחר שלושה ניסיונות קבלה

and just continue to inquire

ופשוט להמשיך ולחקור

what I really want to do with art work, or art

מה באמת אני רוצה לעשות בעבודות אומנות, או אומנות,

and finally I'm here in front of you.

ולבסוף הנה אני כאן לפניכם.

When I look back, you know,

כאשר אני מביט אחורה,

on what happened between that time

או על מה שקרה מאותו זמן

and now here --

עד להיום,

the last 10/15 years --

ב-10, 15 השנים האחרונות,

I can see that most of the works

אני מבחין שרוב העבודות

revolve around three subjects,

סובבות סביב שלושה נושאים,

but it was not intentional.

וזה לא היה מכוון.

And I just start out with a trace because I was thinking,

חשבתי על עקבות מכיוון שהרהרתי,

"What really makes us?" -- you know,

"ממה אנחנו באמת עשויים?" -- אתם מבינים,

it's actually [the] past, what makes a person.

זה בעצם העבר שעושה את האדם.

So I was thinking,

כך המשכתי להרהר,

but when you look at the past,

שאם מביטים אל העבר,

the way to understand the past

האופן בו מבינים את העבר

is only by the traces available,

זה רק באמצעות העקבות הזמינות,

because we cannot go back [to] the past.

מפני שאיננו יכולים לחזור אל העבר.

It can be ruins, or it can be music,

זה יכול להיות הריסות, או מוזיקה,

or it can be painting or drawing or writing, whatever it is.

או שזה יכול להיות ציור או תרשים או חומר כתוב, מה שלא יהיה.

But it is just a kind of trace of that time.

אבל כל זה הם רק עקבות מאותו זמן.

And that fascinated me,

וזה ריתק אותי,

to explore that territory.

לגלות את העולם הזה.

So I was working on the line,

כך שעבדתי על נושא מסויים,

but instead of working about traces,

אבל במידה מסויימת גם עבדתי על עקבות,

I started capturing traces.

וכך התחלתי ללכוד עקבות.

So here are some of the works I would like to show you.

אז הנה כמה מהעבודות שלי שברצוני להראות לכם.

So this is called "Self In Progress."

זו נקראת "העצמי בהתקדמות."

It's just a trace of being in this body.

זוהי רק עקבה של היותי בתוך הגוף הזה.

So here, what happened then,

אז הנה, מה שקרה,

you know -- what I really enjoyed the most

הגוף באמת נהנה מהיציקות,

is that this sculpture

אבל הוא כמו הפסל הזה.

is nothing but a trace of myself.

הוא כלום מלבד העקבה שנוצרת ממני.

It's almost like a 3D photograph.

זה כמעט כמו תמונה תלת-מימדית.

So there is an element of performance,

קיים כאן אלמנט של הופעה,

and there is an element of sculpture,

וקיים כאן אלמנט של פיסול,

and there is an element of feeling one's self, so close to one's self.

ומתקיים כאן האלמנט של תחושת העצמי, כל-כך קרוב לעצמי שלי.

So it's almost like fossils for the future.

לכן זה כמעט כמו מאובנים שנוצרו למען העתיד.

And then moved slowly

לאחר מכן, לאט לאט התקדמתי

to explore the other possibilities of capturing traces.

אל עבר גילויין של אפשרויות נוספות ללכידת עקבות.

So this is what I was talking about, while molding,

אז זה מה שדיברתי עליו, שכאשר יוצקים,

it's such a great experience,

זוהי חוויה נפלאה,

because we have freedom of like walking,

מכיוון שיש לנו החופש כמו בהליכה,

or moving my hand or, moving around in the space,

או כמו בתנועת ידיים, או כמו במקרה של תנועה בחלל,

but the moment this becomes solid,

אבל ברגע שזה מתמצק,

when you cannot move even an inch,

כאשר לא ניתן לזוז אפילו בס"מ,

because this is plaster of Paris, so the moment you pour it it's like liquid;

מכיוון שזה "גבס פריזאי", כך שברגע שיוצקים אותו הוא כמו מים,

but after 20 minutes, it's almost like a hard stone.

אבל לאחר 20 דקות הוא כמעט קשה כמו אבן.

So this is capturing the trace of a thumbprint

זוהי לכידת העקבה של טביעת אגודל,

because, knowingly or unknowingly,

מפני שביודעין או שלא ביודעין,

whatever we do, you know, we leave our traces here.

מה שאנו לא נעשה, נשאיר פה עקבות.

So I just thought, "I'm going to capture

אז חשבתי לעצמי, אנסה ללכוד

thumbprint, footprint,

טביעת אגודל, טביעת כף-רגל,

or whatever traces we leave as humans."

או כל מיני עקבות שאנו משאירים כבני-אנוש.

This is the trace of fire,

זוהי עקבה של אש.

this is the trace of sun.

זוהי עקבת שמש.

Because when I was capturing traces, you know,

מכיוון שכאשר הייתי לוכד עקבות,

this thought comes to me always:

מחשבה אחת תמיד העסיקה אותי:

is it, only when the object touches the thing and it leaves the trace,

האם זה, גוף שבא במגע עם משהו ומשאיר את העקבה,

or is there other ways to capture it?"

או שיש דרכים אחרות ללכוד אותה?

So this work is nothing but like --

כך שעבודה זו היא לא יותר מאשר --

because of the focal length of the lens,

בגלל מרחק המוקדי של העדשות,

it just shows what is on the other side.

היא פשוט מראה מה קיים מהצד השני.

So I just put the paper on the focal length,

רק הנחתי את הנייר במרחק המוקדי,

which was an etching print,

שהיה עליו דיו מתכלה,

then I got the portrait of [the] sun from sunlight.

וכך קיבלתי את דיוקן השמש באמצעות אור השמש.

This is called "Dawn to Dawn."

זה נקרא "מזריחה לזריחה."

What I did here, I just put like 10 feet [of] paper

מה שעשיתי כאן הוא שפשוט הנחתי נייר באורך 10 רגל

then put a coconut rope,

ואחר-כך הנחתי חבל העשוי מסיבי קוקוס

and just burnt it.

וזה פשוט נשרף.

So it took about 24 hours to get this line.

זה לקח 24 שעות לקבל את הקו הזה.

So wherever the fire is eating the paper,

בכל מקום שהאש שורפת את הנייר,

that's what becomes the work --

שם מתקבלת העבודה האומנותית.

detail.

פירוט.

Even though we have traces

אפילו אם יש לנו עקבות,

when we try to understand them,

כאשר מנסים להבינן, ההקשר התפיסתי שלנו

the perception and context

משחק תפקיד מרכזי

play a major role to understand it.

בצורה בה אנו מבינים אותן.

So do we really understand what it is,

אז האם אנו באמת מבינים מה זה,

or are we trying to get

או שאנו יוצרים במוחנו

what we think it is?

את מה שנדמה לנו שזה?

Then move towards questioning the perception

מכאן התחלתי לחקור את התפיסה

because, even though there are traces,

מכיוון שאף על-פי שעקבות קיימות,

when you try to understand them, you know you play a major role.

כאשר מנסים להבינן, אנו עצמנו משחקים תפקיד ראשי.

So like let's say even a simple act.

נקח אפילו מקרה פשוט.

How many of you saw a cow crossing in India

כמה מכם ראו פרה חוצה כביש בהודו

while you were coming from Bangalore to Mysore?

כאשר נסעתם מבנגלור למייסור?

Can you just raise the hand?

האם תוכלו להרים את ידיכם?

If you just ask an opinion

אם נשאל כל אחד

of how, everyone can interpret it.

כיצד הוא מפרש את מה שראה.

Like, let's say, if a schoolteacher says,

כמו לדוגמא, אם זו מורה,

she'll simply say, "To get to the other side."

היא פשוט תגיד, "בשביל לעבור לצד השני.",

Why the cow was crossing the road, you know.

כדי להסביר מדוע הפרה חצתה את הכביש.

The answer can be so different if Potter said it.

אבל התשובה יכולה להיות מאוד שונה מפיו של פוטר.

He would say, "For the greater good."

הוא היה אומר, "בשביל הטוב היותר גדול."

Martin Luther King would say,

מרטין לותר קינג היה אומר,

"I imagine a world where all cows will be free

"אני מדמיין עולם בו הפרות תהיינה חופשיות

to cross the road,

לחצות את הכביש,

without having their motives called into question."

מבלי שמניעיהן יעמדו בסימן שאלה."

(Laughter)

(צחוק)

Imagine Moses comes now, and he sees

דמיינו שמשה מגיע ורואה

the same cow walking around the street.

אותה פרה מסתובבת בכביש.

He would definitely say,

הוא וודאי היה אומר,

"God came down from heaven,

"אלוהים ירד מהשמיים,

and he said unto the cow,

והוא דיבר אל הפרה,

'Thou shalt cross the road.'

'את תחצי את הכביש.'

And cow crossed the road,

והפרה חצתה את הכביש,

and there was much rejoicing as a holy cow."

והיתה עליה חגיגה גדולה בתור פרה קדושה."

(Laughter)

(צחוק)

Freud would say,

פרויד היה אומר,

"The fact that you're at all concerned

"העובדה שאתם כל-כך מוטרדים

reveals your underlying sexual insecurity."

מעידה על חוסר-הביטחון המיני החבוי שלכם."

(Laughter)

(צחוק)

If we ask Einstein,

אם היינו שואלים את איינשטיין,

he would say, "Whether the cow crossed the road,

הוא היה אומר, "באם הפרה חצתה את הכביש,

or the road moved underneath the cow,

או שהכביש נע תחת רגלי הפרה,

depends on your frame of reference."

תלוי במערכת היחוס שלכם."

(Laughter)

(צחוק)

Or Buddha --

או בודהה.

if he saw the same cow, he would say,

אם היה רואה את אותה הפרה, היה אומר,

"Asking this question denies your own nature [as a] cow."

"השאלה מבטלת את הטבע שלכם עצמכם בתור פרה."

(Laughter)

(צחוק)

So, what we see

כך שמה שאנו רואים

is just what we think often,

הוא רק מה שאנו חושבים, לעיתים קרובות,

and most of the time, we don't see what it is.

ולרוב, אנו לא רואים את מה שזה באמת.

It just all depends on one's perception.

זה הכל תלוי רק בתפיסתו הפרטית של כל אחד.

And context, what is really context?

וההקשר, מה זה באמת ההקשר?

You know, I could just show you this little piece of paper.

יכלתי להראות לכם את חתיכת הנייר הקטנה הזו.

Because I always think meaning doesn't really exist.

מכיוון שאני תמיד סבור שמשמעות אינה באמת קיימת.

The meaning of what we create in this world doesn't exist.

המשמעות של מה שאנו יוצרים בעולם זה אינה באמת קיימת.

היא נוצרת רק על-ידי הנפש שלנו.

It's just created by the mind.

If you look at this piece of paper,

אם תסתכלו על חתיכת נייר זו,

this is the breadth

זה רוחבה,

and this is called length.

וזה נקרא אורך.

This is how we've been taught in school.

כך לימדו אותנו בבית-ספר.

But if you tear it in the middle --

אבל אם תקרעו אותה באמצע...

now, I didn't touch this breadth,

לא נגעתי ברוחב,

but still, the meaning of this changes.

אבל בכל זאת, המשמעות משתנה.

So what we conceive as a meaning

כך שמה שאנו הוגים בתור משמעות

is always not there;

היא אף פעם אינה שם;

it's on the other side,

היא נמצאת בצד השני,

even when we say dark, light,

אפילו כאשר אנו אומרים חושך, אור,

good, bad, tall, short --

טוב, רע, גבוה, נמוך --

all meaning it doesn't exist in reality.

כל המשמעויות אינן קיימות במציאות.

It's just that being a human,

זה רק שבהיותנו בני-אנוש,

the way we train to perceive the reality

הדרך בה הרגילו אותנו לתפוס את המציאות,

creates this meaning.

דרך זו היא שיוצרת את המשמעות.

So this work from this period

עבודה זו מאותה תקופה

is mostly like --

היא ברובה כאילו --

you know, this is a work called "Light Makes Dark."

עבודה זו נקראת "אור יוצר חושך".

It's just captured through from the lamp.

היא פשוט נוצרה באמצעות המנורה.

So the lamp is not just giving a light, it's also giving a darkness.

המנורה אינה אך ורק נותנת אור, היא גם נותנת חושך.

So this is a work of art, which is just trying to explore that.

אז זוהי עבודת אומנות המנסה לגלות זאת.

This is called "Limit Out."

היא נקראת "שקע בולט".

This shows how limited our eye or hearing sense or touch --

היא מראה עד כמה מוגבלים הם חושי הראיה, השמיעה או המישוש --

do we really see?

האם אנו באמת רואים?

This is an exact negative.

זהו תשליל מדוייק.

It's about six inches deep in the wall,

הוא נמצא בעומק של כ-15 ס"מ בתוך הקיר,

but it just appears like it's coming out of the wall.

אבל נראה כאילו הוא בולט מחוץ לקיר.

You know the wall is almost like --

הקיר הוא כמעט כמו --

this is the first skin, and this is the second,

זהו המעטה הראשון, וזה השני,

and there's a third, and each creates a meaning.

וישנו השלישי, וכל אחד יוצר משמעות.

And we're just pulling the wall off the gallery.

וכאן אנחנו פשוט מושכים את הקיר מחוץ לגלריה.

Again, "Inward Out."

שוב, "פנימה החוצה".

It's a full-figure cast from myself.

זוהי יציקה של דמות שלמה שלי.

It's about eight inches deep.

היא בעומק של כ-20 ס"מ.

When I was doing that, I always wondered since I've worked with creators --

כאשר עבדתי על זה, תמיד תהיתי מאז שאני עובד עם יוצרים --

and now you know, I've moved to questioning the perception --

וכעת עברתי לחקירת התפיסה --

whenever I see the bird flying in the sky,

בכל פעם שרואים ציפור עפה בשמיים,

it just makes me feel like:

זה נותן לי הרגשה כאילו:

is there anything behind, are there any traces up there,

האם יש משהו מאחור, האם נשארות עקבות שם למעלה,

which as a human, we don't see them?

אשר בתור בני-אדם, איננו רואים אותן?

Is there any way to capture the thought

האם ישנה דרך כלשהי ללכוד את המחשבה

into visual art?

אל תוך אומנות חזותית?

I couldn't find it.

אני לא מצאתי אותה.

But a solution arrived

אבל פיתרון הגיע

after being quiet and not working for about six, seven months,

לאחר שנחתי ולא עבדתי במשך 6-7 חודשים,

in the restroom,

במסעדה,

when I was changing the air freshener

כאשר החלפתי את החומר שמטהר את האויר,

that goes from solid substance to vapor.

שהופך ממוצק לאדים.

It's called Odonil.

הוא נקרא אודוניל.

This is the work I made out of that material.

זו העבודה שעשיתי עם אותו חומר.

The process to get to make the sculpture was interesting,

התהליך ליצירת הפיסול היה מעניין,

because I wrote to Balsara,

מכיוון שכתבתי ל-באלסארה,

who produces that air freshener called Odonil,

המייצרים את מטהר האויר שנקרא אודוניל

saying, "Dear Sir, I am an artist. This is my catalogue.

באומרי, "אדוני, אני אמן. זהו הקטלוג שלי.

Will you help me to make this sculpture?"

התוכל לעזור לי לעשות את הפיסול הזה?"

They never wrote back to me.

הם מעולם לא ענו לי.

Then I thought, "I will go to the Small Scale Industries

ואז חשבתי שאפנה למפעלים קטנים

Facilitating Unit and ask help."

ואבקש עזרה.

So I told them, "I'd like to start an air freshener company."

סיפרתי להם שאני רוצה לפתוח חברה למטהרי אויר.

They said, "Of course.

הם הסכימו.

This is the fee for the project report,

הם אמרו, "זה התשלום לדו"ח הפרוייקט,

and we will give you all the details," and they gave.

ונמסור לך את כל הפרטים", ואכן הם מסרו.

Finally, I went back to them and said,

לבסוף חזרתי אליהם ואמרתי להם

"It's not for starting the company, it's just to make my own work.

שזה לא בשביל פתיחת חברה חדשה אלא בשביל עבודת אומנות שלי.

Please come for the show."

ביקשתי מהם לבוא לתערוכה.

And they did.

והם אכן באו.

And this work is in the Devi Art Foundation in Delhi.

עבודה זו נמצאת ב.....דלהי.

In India, nobody really talks about works of art;

בהודו, אף אחד לא מדבר באמת על עבודות אומנות.

they always talk about the appreciation of art.

הם תמיד מדברים על הערכת אומנות.

You buy this for 3,000 rupees,

תקנה את זה ב-3,000 רופי,

it'll become 30,000 in two months.

ומחירו יגיע ל-30,000 רופי תוך חודשיים.

This is the craft that was going on,

זה הפער שקיים,

but there are a few collectors

אבל ישנם מספר אספנים

who also collect art which can depreciate.

שאוספים עבודות אומנות שמחירן עשוי לרדת.

And this was collected by Anupam --

זו נאספה על-ידי אנאפום --

which is like, finally in the end, he will not have anything,

אשר לבסוף לא יישאר ממנה כלום בשבילו,

כי היא תתאדה.

because it will evaporate.

So this is after a few weeks,

זה לאחר מספר שבועות.

this is after a few months.

זה לאחר מספר חודשים.

It's just all about questioning the preconceptions.

כל זה מסתובב סביב הטלת ספק בהנחות יסוד.

So if someone says, "Oh, I see the portrait,"

כך שאם מישהו אומר שהוא רואה דיוקן,

it may not be the portrait after a few months.

זה עשוי להיות לא אותו דיוקן לאחר מספר חודשים.

And if they say it's solid,

ואם מישהו יאמר שזה מוצק,

it will not be solid, it will evaporate.

זה עשוי להתאדות.

And if they say they don't get it,

ואם יאמרו שאינם חשים אותו,

that's also not true,

גם זה לא נכון,

because it's in the air.

מאחר והוא נמצא באויר.

It's in the same gallery or in the same museum.

הוא נמצא באותה גלריה או מוזיאון.

So they inhaled it,

כך שהם שאפו אותו,

but they are not aware of it.

אבל לא היו מודעים לזה.

While I was doing that work,

כאשר עשיתי את העבודה הזו,

my mom and my dad,

אימי ואבי

they were looking at it and they said,

הביטו עליה ושאלו

"Why do you deal with negative subjects all the time?"

מדוע אני עוסק כל הזמן בנושאים שליליים.

And I was like, "What do you mean?"

ואני השתוממתי על מה הם מדברים.

"Light makes dark and now evaporating self.

הם אמרו "אור יוצר חושך וכעת הוא מאדה תאים.

Don't you think it remained something about death," they said.

האינך סבור שזה מזכיר במשהו את המוות?"

"Of course not. For me," I'm thinking,

"בשבילי, כמובן שלא.", אמרתי להם.

"this is tucked in some small solid,

"זה תקוע בגוש מוצק קטן,

but the moment it evaporates,

אבל ברגע שהוא מתאדה,

it's merged with the whole."

הוא מתמזג עם השלם כולו."

But she said, "No. Still, I don't like it.

אבל היא אמרה, "לא. עדיין איני אוהבת זאת.

Can you make something from nothing

האם תוכל ליצור משהו מכלום

as a sculptor?"

בתור פסל?"

I said, "No, mom. It can't be.

אמרתי, "לא אמא. שזה בלתי אפשרי.

Because we can create

מכיוון שאנו יכולים ליצור

a sculpture

פסל

by gathering dust together,

על-ידי איסוף אבק,

or we can break the sculpture and get the dust,

או שאנו יכולים לשבור פסל ולקבל אבק,

but there is nowhere that we can bring dust into the universe."

אבל בשום אופן לא נוכל להביא אבק אל תוך היקום."

So, I did this work for her.

אז, עשיתי עבודה זו בשבילה.

It's called "Emerging Angel."

היא נקראת, "מלאך מתהווה."

This is the first day --

זה היום הראשון.

it just gives the appearance

הוא רק מראה חזותית

that one is becoming the other.

שהאחד הופך למשהו אחר.

So, the same sculpture

זה אותו פיסול

after a few days.

לאחר מספר ימים.

This is after 15/20 days.

זה לאחר 15, 20 יום.

Through that small little slit

דרך חריץ קטן

between the glass box and the wood,

בין תיבת הזכוכית והעץ,

the air goes underneath the sculpture and creates the other one.

האויר חודר מתחת לפיסול ויוצר את האחר.

This gave me a greater faith.

זה יצר אצלי אמונה יותר גדולה.

That evaporating sculpture gave me a greater faith

פיסול מתאדה זה יצר אצלי אמונה יותר גדולה

that maybe there is many more possibilities

שאולי קיימות הרבה יותר אפשרויות

to capture [the] invisible.

ללכידת הבלתי-נראה.

So what you see now

אז מה שרואים עכשיו

is called "Shadow Foreshadow."

נקרא "צל מבשר צל".

And what I'd like to tell you

מה שאני רוצה להגיד תחילה

is we don't see shadow, and we don't see light too;

זה שאנו לא רואים צל, ואנו גם לא רואים אור.

we see the source of the light.

אנו רואים את מקור האור.

We see where it's bouncing, but we don't see [them] as they exist.

אנו רואים היכן הוא פוגע, אבל איננו רואים אותם בעת קיומם.

You know, that's why the night sky, we see the sky as dark,

לכן אנו רואים ששמי הלילה שחורים,

but it's filled with light all the time.

אבל הם מלאים באור כל הזמן.

When it's bounced on the moon, we see it.

כאשר האור פוגע בירח, אנו רואים זאת.

The same thing in the darkroom.

אותו הדבר קורה בחדר חשוך.

The little dust particle will again, reflect the light,

חלקיק הקטן של אבק יחזיר את האור

and we realize the existence of light.

ואז אנו מגלים את קיום האור.

So we don't see dark, we don't see light,

כך שאין אנו רואים חושך, אין אנו רואים אור,

we don't see gravity, we don't see electricity.

אין אנו רואים כח-משיכה, אין אנו רואים חשמל.

So, I just started doing this work

אז, פשוט התחלתי את העבודה הזו

to inquire further

כדי להמשיך את החקירה

about how to sculpt

על כיצד לפסל

the space between this object and there.

את החלל בין עצם זה ל-שם.

Because, as a visual artist, if I'm seeing this and I'm seeing that --

מכיוון שבאומנות חזותית, אני רואה את זה, ואני רואה את ההוא --

but how to sculpt this, you know?

אבל כיצד רואים זאת המפסלים?

If we sculpt this, this has two reference points.

אם מפסלים את זה, יש לו שתי נקודות ייחוס.

The skin of this is also representing this.

המעטה של זה גם מייצג את זה.

And skin at the other end also represents the floor.

והמעטה בקצה השני גם מייצג את הריצפה.

I did this as an experiment

יצרתי זאת כניסיון

of casting the shadow.

להטלת הצל.

So this is a corrugated box and its shadow.

אז זוהי קופסה עם קפלים והצל שלה.

Then the second one --

ואז השניה --

the moment you bring any invisible into the visible world

ברגע שמביאים משהו בלתי-נראה לעולם הנראה,

it will have all the characteristics of the visible existence.

יהיו לו כל המאפיינים של הקיום הנראה.

So that produced a shadow.

אז הוא יצר צל.

Then I thought, okay, let me sculpt that.

ואז חשבתי, בוא נפסל את זה.

Then, again, that becomes an object.

ואז שוב, ההוא הופך לעצם ממשי.

Again, throwing light, then the third one.

שוב, מחזיר אור. ואז השלישי.

So what you see is nothing but shadow

כך שמה רואים הוא לא אחרת מצל

of a shadow of a shadow.

של צל של צל.

And then again, at that point, there is no shadow.

ואז שוב, בנקודה ההיא אין צל.

I thought, "Oh, good. Work is finished."

חשבתי, "נהדר, העבודה הסתיימה."

You can see the detail.

רואים את הפרטים.

This is called "Gravity."

זה נקרא "כח-משיכה."

It's called "Breath." It's just two holes on the gallery wall.

זה נקרא "נשימה." זה רק שני חורים בקיר של גלריה.

It's a false wall, which contains

זהו קיר מדומה, המכיל

like 110 cubic feet.

משהו כמו 110 רגל מעוקב.

So that hole actually

כך שהחור הזה בעצם

makes the air come out and go in.

מאפשר לאויר לצאת ולהיכנס.

So where it's happening, we can see,

אנו יכולים לראות היכן זה קורה,

but what is happening will remain invisible only.

אבל מה שקורה יישאר נעלם.

This is from the show called "Invisible," at Talwar Gallery.

זה מתצוגה הנקראת "בלתי-נראה" בגלריית טאלוואר.

This is called "Kaayam."

זה נקרא "קאיים".

Detail.

פירוט.

And what I'd like to tell you,

מה שאני רוצה לומר הוא שחושינו

our senses are so limited --

הם כה מוגבלים,

we cannot hear everything, we cannot see everything.

אין אנו יכולים לקלוט הכל, אין אנו יכולים לראות הכל.

We don't feel, "I am touching the air,"

אין אנו חשים, "אני נוגע באויר,"

but if the breeze is a little more faster, then I can feel it.

אלא אם המשב הוא קצת יותר מהיר, רק אז אני חש אותו.

So all of our construction of reality

כך שכל מבנה המציאות שלנו נוצר

is through these limited senses.

דרך החושים המוגבלים הללו.

So my request was like,

המפלט מכל זה הוא אולי,

is there any way to use all this

האם קיימת דרך להשתמש בכל זה

as just a symbol or a sign?

רק בתור סמל או סימן?

And to really get to the point,

אבל העניין המהותי הוא

we should move beyond, you know,

שעלינו לצאת אל מעבר,

go to the other side of the wall, like illogic,

להגיע לצד השני של הקיר, כמו בתורת ההיגיון,

like are invisible.

כאילו אנחנו בלתי-נראים.

Because when we see someone walks, we see the footprint.

מכיוון שכאשר רואים מישהו הולך, אנו רואים את עקבות כפות רגליו.

But if we're just cutting that footprint from the whole thing and trying to analyze it,

אבל אם היינו חותכים את העקבות ומפרידים אותן ממנו ואז מנסים להבינן,

you will miss the point

היינו מפספסים את כל העניין,

because the actual journey happens between those footprints,

מפני שהמסע האמיתי מתרחש בין העקבות של כפות-הרגליים הללו,

and the footprints are nothing but passing time.

והעקבות עצמן הן כלום מלבד זמן חולף.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)