Why I choose humanism over faith | Leo Igwe

תרגום: Roni Weisman

Something happened

משהו קרה

while I was studying in the seminary

בזמן שלמדתי בסמינר

and training to be a priest.

והוכשרתי לכמורה.

I came in contact with a different idea of life.

נחשפתי לרעיון שונה לגבי החיים.

An idea of life that contradicted the main teachings of religion --

תפישת חיים שנגדה את עיקרי הדת --

humanism.

הומאניזם.

Some of you may be wondering, what on earth is humanism?

כמה מכם עשויים לתהות מה זה בכלל הומאניזם?

Humanism is a way of thinking and living

ההומאניזם הוא דרך של חשיבה ושל חיים

that emphasizes the agency of human beings.

שמדגישה את עצמאותם של בני-האדם.

Humanism stresses the fact that we, human beings,

ההומאניזם מדגיש את העובדה שאנו, בני-האדם,

are capable of changing the world.

מסוגלים לשנות את העולם.

That we have the power to make a difference in our lives,

שיש לנו את הכוח ליצור שינוי בחיינו,

both individually and collectively,

גם האישיים וגם הקולקטיביים,

without recourse to some outside force.

מבלי לפנות לאיזה כוח חיצוני.

It may interest you to know that the best humanist lessons I learned

אולי יעניין אתכם לדעת שאת השיעורים הטובים ביותר בהומאניזם

were not from reading philosophy books

לא למדתי מקריאת ספרי פילוסופיה

or from poring over humanist manifestos and declarations.

או מהתעמקות בהצהרות והכרזות הומאניסטיות.

No, not at all.

לא, ממש לא.

The best humanist lesson I learned was from the life of my own parents.

את השיעור הטוב ביותר בהומאניזם למדתי מחייהם של הורי.

My parents come from a poor family background

הורי מגיעים מרקע משפחתי של עוני

in Mbaise, in southeastern Nigeria.

במבייסה שבדרום-מזרח ניגריה.

They had limited opportunities.

ההזדמנויות שלהם היו מוגבלות.

But my parents did not allow the circumstances of their bad upbringing

אבל הורי לא הרשו לנסיבות הרעות בהן גדלו

to determine the ambition and dreams for themselves and for their children.

לקבוע את השאיפות והחלומות שהיו להם לגבי עצמם ולגבי ילדיהם.

My father worked part-time, trained as a teacher,

אבי עבד במשרה חלקית, הוא הוכשר כמורה,

and rose to become a headmaster at a local primary school.

וצמח להיות המנהל של בית-ספר יסודי מקומי.

My mother dropped out of school quite early,

אמי נשרה מבית הספר בשלב די מוקדם,

because her mother, my grandmother, could not afford her education.

בגלל שאמה, סבתי,

לא יכלה להרשות לעצמה את הוצאות חינוכה.

As a parent, my mother worked very hard,

כהורה, אמי עבדה מאד קשה,

combining farming, petty trading and taking care of my siblings and me.

בשלבה עבודות חווה, מסחר זעיר

וטיפול באחי, באחיותי ובי.

By the time I was born --

בתקופה שנולדתי --

that was shortly after the Nigerian civil war --

זה היה זמן קצר אחרי מלחמת האזרחים בניגריה --

life was very difficult, a struggle day by day.

החיים היו מאד קשים, מאבק יומיומי.

My family was living in a hut.

משפחתי גרה בבקתה.

With the eye of a child, I can still see water

בזכרוני, כילד, אני יכול עדיין לראות מים

dripping from the thatched roof of our house when it rained.

דולפים דרך גג הסכך של הבית שלנו כאשר ירד גשם.

My father reared goats to supplement the family income.

אבי גידל עזים כדי להשלים את ההכנסה המשפחתית.

And part of my duty after school hours or during vacation

וחלק מחובותי לאחר הלימודים או בזמן חופשות

was to feed these goats.

היה להאכיל את העזים.

There was no electricity, no pipe with water.

לא היה חשמל ולא היו צנורות מים.

We trekked to fetch water from the nearby streams.

הלכנו ברגל לנחלים הקרובים כדי להביא מים.

That was an easy work in the wet season,

בעונה הרטובה זו היתה עבודה קלה,

but kilometers when it was hot and dry.

אבל זה ארך קילומטרים כשהיה חם ויבש.

Through hard work and perseverance,

הודות לעבודה קשה וכושר התמדה,

my parents were able to erect a block apartment

הצליחו הורי להקים בית לבנים

and send my siblings and me to school.

ולשלוח את אחי, אחיותי ואותי לבית הספר.

They made it possible for us to enjoy a standard of living

הם איפשרו לנו ליהנות מרמת חיים

which they never did

שמעולם לא היתה להם

and to attain educational levels

ולהשיג רמות השכלה

which they only imagined when they were growing up.

שאותן רק יכלו לדמיין בילדותם.

My parents' life, their story, is my best lesson in humanism.

חייהם של הורי, סיפורם, הוא השיעור הטוב ביותר בהומאניזם.

So as a humanist, I believe that human beings

אז כהומאניסט, אני מאמין שבני האדם

are challengers, not prisoners of faith.

קוראים תיגר על הדת ואין הם אסיריה.

Our destinies are in our hands, not predetermined.

גורלנו בידינו. הוא לא קבוע מראש.

And it's left for us to shape our lives and destinies

ותפקידנו לעצב את חיינו וגורלנו

to reflect our best hopes and aspirations.

כך שישקפו את התקוות והשאיפות הטובות ביותר.

I believe that human beings have the power

אני מאמין שלבני-האדם יש את העוצמה

to turn situations of poverty into those of wealth and prosperity.

לשנות מצב של עוני למצב של עושר ושגשוג.

We have the capacity to alleviate suffering,

יש לנו את היכולת להקל סבל,

extend life, prevent diseases,

להאריך חיים, למנוע מחלות,

cure debilitating ailments, reduce infant mortality

לרפא מחלות קשות, להקטין תמותת תינוקות

and preserve our planet.

ולשמר את הכוכב שלנו.

But we cannot accomplish all these goals by wishful thinking with our eyes closed

אבל לא נוכל להשיג את כל המטרות האלה במשאלות לב ובעיניים עצומות

or by armchair speculation or by expecting salvation from empty sky.

או בחשיבה עיונית, בציפיה לישועה משמיים ריקים.

In contrast, millions of Africans imagine that their religious faith

בניגוד לכך, מיליוני אפריקאים מדמיינים שהאמונה הדתית שלהם

will help their dream come true,

תעזור להגשים את חלומם,

and they spend so much time praying for miracles

והם מבלים זמן רב מאד בתפילה לנסים

and for divine intervention in their lives.

ולהתערבות אלוהית בחיים שלהם.

In 2009, a Gallup survey in 114 countries

ב-2009, משאל של גאלופ שנערך ב-114 ארצות

revealed that religiosity was highest in the world's poorest nations.

חשף שהאמונה הדתית נפוצה ביותר במדינות הכי עניות.

In fact, six of the 10 countries where 95 percent of the population

למעשה, 6 מתוך 10 המדינות שבהן 95 אחוז מהאוכלוסיה

said that religion was an important part of their daily lives, were African.

אמרו שדת הינה חלק חשוב מחייהם היומיומיים, היו אפריקאיות.

In some cases, religion drives many Africans to extraordinary length:

במקרים מסויימים, הדת דוחפת את האפריקאים לקיצוניות:

to attack other human beings, to commit ritual killing,

לתקוף בני-אדם אחרים, לבצע הרג פולחני,

targeting those living with albinism,

כשהקרבנות הם לבקנים,

those with a humpback,

אנשים גיבנים,

and as I recently learned, those with a bald head.

וכפי שלמדתי לאחרונה, אנשים קרחים.

In Africa, superstition is widespread,

באפריקה, האמונות הטפלות רווחות מאד.

with so many people believing in witchcraft,

אנשים כה רבים מאמינים בכשפים,

something that has no basis in reason or in science.

דבר מחוסר-אחיזה בהגיון או במדע.

Yet alleged witches, usually women, children and elderly persons

ועדיין מי שעוסקים-לכאורה בכישוף, בעיקר נשים, ילדים וזקנים,

are still routinely attacked, banished and killed.

עדיין מותקפים, מנודים ונרצחים באופן שגרתי.

And I've made it part of my life's mission

אני הפכתי לחלק ממשימת חיי

to end witchcraft accusation and witch persecution in Africa.

את הפסקת האשמתם ורדיפתם של העוסקים בכישוף באפריקה.

So as a humanist, I believe in a proactive approach to life.

כהומאניסט, אני מאמין בגישה יוזמת בחיים.

The changes that we want cannot be achieved only by dreaming

את השינויים שאנו רוצים לא נשיג אם רק נחלום,

but require doing as well.

אלא נדרשת גם עשייה.

The challenges that we face cannot go away

האתגרים שעומדים לפנינו לא יכולים להיעלם

if we recoil and retreat into our shells, wishing and imagining

אם נירתע ונתקפל, ורק נשאף ונדמיין

that those problems will somehow magically disappear.

שהבעיות האלה תיעלמנה איכשהו באורח פלא.

The good life that we desire will not fall like manna from heaven.

החיים הטובים שאנו רוצים לא יפלו משמיים כמו מן.

My parents did not erect a block apartment by wishing and dreaming.

הורי לא הקימו דירת לבנים בעזרת רצון וחלום;

They worked hard, they failed, they tried again.

הם עבדו קשה, הם נכשלו, הם ניסו שוב.

They toiled with rolled-up sleeves,

הם עמלו בפרך בשרוולים מופשלים,

with their hands deep in debt, they plowed ahead,

כשהם טובעים בחובות הם המשיכו לשאת בעול,

growing their dreams into reality.

כשהם הופכים את חלומותיהם למציאות.

So as a humanist, I believe we must be adventurous and even daring.

ולכן כהומאניסט, אני מאמין שאנו חייבים להיות הרפתקנים ואפילו נועזים.

The path of success is paved with risk and uncertainties.

הדרך להצלחה רצופה סיכונים וחוסר בהירות.

We have to muster the will and courage to do what people have never done.

אנו חייבים לגייס את הרצון והאומץ לעשות את מה שאנשים טרם עשו.

To think what people have never thought.

לחשוב על מה שאנשים מעולם לא הגו.

Envisage what people have never imagined.

לחזות את מה שאנשים טרם דמיינו.

Go to places human beings have not been to.

להגיע למקומות שבני אנוש טרם ביקרו בהם.

And succeed where people have tried but failed.

ולהצליח היכן שאנשים ניסו ונכשלו.

We must be ready to explore new frontiers of knowledge and understanding

אנו חייבים להיות מוכנים לחקור חזיתות חדשות של ידע והבנה

and attempt doing not just what is possible

ולנסות לעשות לא רק את מה שאפשרי

but also what is seemingly impossible.

אלא גם את מה שנראה בלתי-אפשרי.

But I realize that at the end of the day,

אבל אני מבין שבסופו של יום,

our efforts do not always yield our desires.

המאמצים שלנו לא תמיד עונים על ציפיותינו.

We fail, we suffer disappointments and setbacks.

אנו נכשלים, אנו חווים אכזבות ומפלות.

Some problems, such as wars and conflict, poverty and diseases

חלק מהבעיות, כגון מלחמות ומאבקים, עוני ומחלות

and other natural and human-made disasters

ואסונות אחרים של הטבע או מעשה ידי-אדם

seem as if they may never go away.

נראים כאילו לא ייעלמו לעולם.

Solutions to old problems have led to new dangers,

פתרונות לבעיות ישנות הובילו לסכנות חדשות,

new cures to diseases have resulted in new health risks.

ריפוי חדש למחלות הביא לסיכוני בריאות חדשים.

But the fact that these problems persist

אבל העובדה שהבעיות האלה מתמידות

and that solutions sometimes create their own problems

ושהפתרונות יוצרים לפעמים בעיות חדשות משלהם

is not a reason for us to give up or to resign.

הם לא סיבה שנוותר או נפרוש.

It's not a reason for us to think that our efforts are of no consequence.

הם לא סיבה לכך שנחשוב שהמאמצים שלנו היו לחינם.

In fact, there is fulfillment in striving,

למעשה, יש סיפוק בחתירה להישג,

and trying to provide answers and solutions

ובנסיון לספק תשובות ופתרונות

to the problem humanity faces

לבעיות שניצבות בפני האנושות

even when the likely outcome is failure.

אפילו כשהם עלולים להיות נידונים לכשלון.

So as a humanist, I believe we must not despair for humanity.

ולכן כהומאניסט, אני מאמין שאנו חייבים לא לאבד תקווה, למען האנושות.

Even in the face of overwhelming difficulties

אפילו לנוכח קשיים עצומים

and in the bleakest of circumstances.

ובנסיבות העגומות ביותר.

Human beings are creative beings.

בני אנוש הינם יצורים יצירתיים.

We have the power to generate new ideas, new solutions and new cures.

יש לנו את הכוח ליצור רעיונות חדשים, פתרונות חדשים ואמצעי ריפוי חדשים.

So why despair when the unexpected knocks on the horizon?

אז למה להתייאש אם הבלתי-צפוי נוקש על דלתנו?

It is in our nature to create anew, to be inventive and innovative,

זה בטבענו ליצור מחדש, להיות חדשנים ומלאי המצאות,

so why languish in idle expectation of a savior from above?

אז למה להתנוון תוך ציפיית סרק למושיע מהשמיים?

So it is time for us Africans to take our destiny in our hands

הגיע הזמן שאנו, האפריקאים, ניקח את גורלנו בידינו

and realize we have agency in the scheme of life.

ונבין שיש לנו תפקיד מרכזי בתכנית של החיים.

We need to put an end to this game of blame

אנו צריכים לשים סוף למשחק ההאשמות הזה

that has prevented us from taking full responsibility for our own lives.

שמנע מאיתנו ליטול אחריות מלאה על חיינו שלנו.

For too long, we have been prisoners of our past.

במשך זמן ארוך מדי היינו האסירים של עברנו.

We have allowed despair and pessimism to drain us,

הרשינו לייאוש ולפסימיות לרוקן את חיינו,

drain our energies, limit our imaginations

לרוקן את האנרגיות שלנו, להגביל את דמיוננו

and dim our vision for a better and brighter future.

ולעמעם את חזוננו לעתיד בהיר וטוב יותר.

We have let this continent flounder.

הנחנו ליבשת הזאת לדדות בכבדות.

Why passing the buck like a Frisbee?

למה להעביר את האחריות כאילו היא פריזבי?

We've blamed slavery, colonialism and the new colonialism

האשמנו את העבדות, הקולוניאליזם ואת הקולוניאליזם החדש

for the woes we experience, including our own self-inflicted wounds.

בצרות שלנו, כולל הפצעים בהם פצענו את עצמנו.

We have conducted ourselves

התנהלנו

in ways that seem as if Africa is damned and doomed.

בדרכים שמציגות את אפריקה כמקוללת ואבודה.

And that all these experiences in history

ושכל ההתנסויות האלה לאורך ההסטוריה

have irreversibly, irreparably foreclosed the chances and possibility

סגרו את הגולל באופן בלתי הפיך וללא תקנה

על הסיכויים והאפשרויות שאפריקה תצמח, תפרח ותשגשג.

for Africa to emerge, thrive and flourish.

We must realize that there is no part of the world

עלינו להבין שאין חלק בעולם

that has not been colonized or enslaved in the past.

שלא היה כבוש ולא שועבד בעבר.

And if other parts of the world have moved on,

ואם חלקים אחרים של העולם התקדמו,

why can't we, now?

למה אנחנו לא יכולים, היום?

So as a humanist, I believe that the past is gone;

אז כהומאניסט, אני מאמין שהעבר מאחורינו.

we cannot change it, we cannot alter it.

אנו לא יכולים לשנות אותו, אנו לא יכולים להשפיע עליו.

But the future beckons us on with limitless possibilities

אבל העתיד קורא לנו עם אפשרויות בלתי מוגבלות

to recreate, reshape and remake our destinies.

לברוא מחדש, לעצב מחדש וליצור מחדש את גורלנו.

So let's all of us seize this opportunity.

אז הבה כולנו נאחז בהזדמנות הזאת.

And as my parents did, begin the urgent task

וכפי שעשו הורי, נתחיל את המשימה הדחופה

of rebuilding Africa, brick by brick.

של בנייתה מחדש של אפריקה, לבנה על לבנה.

Let's give free reign to our ideas and imaginations,

הבה ניתן חופש פעולה לרעיונות ולדמיון שלנו,

as demonstrated at this TEDGlobal 2017.

כפי שהודגמו בכנס זה של TEDGlobal2017.

Let's open our hearts and minds.

הבה נפתח את לבנו ומוחנו,

And exert our energy, intelligence and ingenuity

ננצל את המרץ, החוכמה וכוח ההמצאה שלנו

and begin the urgent task of rebuilding Africa

ונתחיל את המשימה הדוחקת של בנייתה של אפריקה מחדש

and of transforming this continent

ושל הפיכתה של היבשת הזו

into a citadel of unrivaled prosperity and civilization.

למעוז של שגשוג ותרבות ללא תחרות.

This is what I believe as a humanist, as an African humanist.

זה מה שאני מאמין בו כהומאניסט, כהומאניסט אפריקאי.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)