Let's get honest about our money problems | Tammy Lally

תרגום: Shai Hakim עריכה: Ido Dekkers

Have you every had to break your family's rules?

האם נאלצתם להפר אי פעם את חוקי המשפחה שלכם?

Today, I'm breaking mine,

היום אני מפרה את שלי,

around money, secrecy and shame.

בנוגע לכסף, סודיות ובושה.

In 2006, on my brother Keith's 40th birthday, he called.

ב 2006 ביום ההולדת הארבעים של אחי קית', הוא התקשר.

"Tam, I'm in dire straits.

"תמ', אני בצרות צרורות"

I wouldn't ask unless I had to.

"... לא הייתי מבקש אם לא הייתי חייב."

Can I borrow 7,500 dollars?"

"אני יכול לקבל הלוואה של 7,500 דולר?"

This wasn't the first time he needed quick cash,

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הוא היה צריך הלוואה מהירה,

but this time, his voice frightened me.

אבל הפעם, הקול שלו הפחיד אותי.

I had never heard him so beaten down and shameful,

מעולם לא שמעתי אותו כל כך מושפל ומבוייש,

and it was on his 40th birthday.

וזה היה ביום ההולדת הארבעים שלו.

After a few basic questions that we would all ask,

אחרי כמה שאלות בסיסיות שכל אחד היה שואל,

I agreed to loan him the money, but under one condition:

הסכמתי להלוות לו את הכסף, אבל בתנאי אחד:

that as the financial professional in the family,

כאשת המקצוע הכלכלית במשפחה,

I wanted to meet with him and his wife

רציתי לפגוש אותו ואת אשתו

to see what was really happening.

להבין מה באמת קורה.

Weeks later, we met at the local Starbucks,

כמה שבועות אחרי, נפגשנו בסניף הסטארבקס המקומי,

and I started right in with the tough-love budget conversation.

ואני ישר התחלתי בשיחת התקציב הקשוחה-רגישה.

"You should sell the house, downsize to something you can afford,

"אתה צריך למכור את הבית, להצטמצם למשהו שאתה יכול להרשות לעצמך,

sell the toys.

תמכור את ה"צעצועים".

And Starbucks?

וסטרבקס ... ?

Give up the five-dollar-a-day coffee."

תוותר על הקפה היומי בחמישה דולר.

You know, all the trappings that we do to keep up with the Joneses.

אתם יודעים, כל הסממנים שאנחנו מטפחים כדי להראות טוב ליד השכנים.

Quickly, my brother and his wife went into a fearsome blame game,

לא עבר זמן עד שאחי ואישתו עברו להטחת האשמות הדדיות,

and it got messy.

וזה הפך להיות מגעיל.

I vacillated between therapist and pissed-off sister.

התלבטתי בין תפקיד המטפלת לתפקיד האחות הזועמת.

I wanted them to be better than this.

ציפיתי שהם יתעלו מעל זה.

"Come on, you two. Get your shit together.

"בואו, תתאפסו על עצמכם."

You're parents.

"אתם הורים."

Grow up and buck up."

"תתבגרו ותתעשתו."

After we left, I called my mom,

אחרי שיצאנו משם התקשרתי לאמא שלי,

but Keith beat me to it,

אבל קית' הקדים אותי,

and he told her that I wasn't helpful.

ואמר לה שלא עזרתי בכלל.

In fact, he was hurt and felt ganged-up on.

למעשה, הוא היה פגוע והרגיש מותקף מכל הכיוונים.

Of course he did. I shamed him with my tough-love budget conversation.

ברור שהוא הרגיש ככה, אני ביישתי אותו עם שיחת התקציב הקשוחה-רגישה שלי.

Two months went by when I received a call.

עברו חודשיים וקיבלתי שיחת טלפון.

"Tam? I have bad news.

"תמ'? יש לי חדשות רעות."

Keith committed suicide last night."

"קית' התאבד אתמול בלילה."

Days later, at his home, I went looking for answers,

כמה ימים אחר כך, בבית שלו הלכתי לחפש תשובות,

in his "office" -- the garage.

ב"משרד שלו" - בגראז'.

There, I found a stack of overdue credit card bills

מצאתי שם ערימה של חשבונות של כרטיסי אשראי שלא שולמו

and a foreclosure notice served to him on the day that he died.

והודעת עיקול שנמסרה לו ביום שהוא מת.

My brother left behind his beautiful 10-year-old daughter,

אחי השאיר אחריו ילדה יפה בת עשר,

his brilliant 18-year-old son, weeks before his high school graduation,

בן מבריק בן שמונה עשרה כמה שבועות לפני טקס סיום התיכון,

and his wife of 20 years.

ואת אשתו בעשרים השנים האחרונות.

How did this happen?

איך זה קרה?

My brother was caught in our family's money-shame cycle,

אחי נלכד במעגל "בושת הכסף" המשפחתי שלנו,

and he was far from alone in this.

והוא לא היה לבד בסיפור הזה.

Suicide rates among adults ages 40 to 64

שיעורי ההתאבדות של מבוגרים בגילאי ארבעים עד שישים וארבע

have risen nearly 40 percent since 1999.

עלה בארבעים אחוזים מאז 1999,

Job loss, bankruptcy and foreclosures

אובדן מקומות עבודה, פשיטות רגל ועיקולים

were present in nearly 40 percent of the deaths,

היו מעורבים בכארבעים אחוזים ממקרי המוות,

with white middle-aged men accounting for seven out of 10 suicides.

של גברים לבנים בגיל העמידה והיו אחראים לשבעה מתוך עשרה מקרי התאבדות.

What I've learned

מה שלמדתי

is that our self-destructive and self-defeating financial behaviors

זה שהתנהגויות כלכלית של הרס עצמי ותבוסה עצמית

are not driven by our rational, logical minds.

לא נובעות מהמחשבות הלוגיות וההגיוניות שלנו.

Instead, they are a product of our subconscious belief systems

אלא הן תוצאה של מערכת האמונות התת מודעת שלנו

rooted in our childhoods

שנטועה בילדות שלנו

and so deeply ingrained in us,

וטבועה בנו כל כך עמוק,

they shape the way that we deal with money our entire adult lives,

שהן מעצבות את הדרך שבה נתמודד עם כסף בכל חיינו הבוגרים,

and so many of you are left believing that you're lazy,

וכל כך הרבה מכם ממשיכים להאמין שאתם עצלנים,

crazy or stupid -- or just bad with money.

משוגעים או טיפשים - או סתם גרועים עם כסף.

This is what I call money shame.

לזה אני קוראת "בושת הכסף".

Dr. Brené Brown, a well-known shame researcher,

דר' ברנה בראון, חוקרת בושה ידועה,

defines shame as "the intensely painful feeling or experience

מגדירה בושה כ"חוויה או הרגשה כואבת ביותר

of believing that we are flawed,

של אמונה שאנחנו פגומים,

and therefore unworthy of love and belonging."

ולכן לא ראויים לאהבה או להשתייכות."

Based on this definition, here's how I'm defining money shame:

בהתבסס על ההגדרה הזו, הנה ההגדרה שלי ל"בושת הכסף"

"the intensely painful feeling or experience

"חוויה או הרגשה כואבת ביותר

of believing that we are flawed,

של אמונה שאנחנו פגומים,

and therefore unworthy of love and belonging,

ולכן לא ראויים לאהבה והשתייכות,

based on our bank account balances,

המתבססת על מצב חשבון הבנק שלנו,

our debts, our homes, our cars

החובות שלנו, הבתים שלנו, המכוניות שלנו

and our job titles."

והגדרות התפקיד שלנו."

Let me give you a couple of examples of what I mean.

הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות למה אני מתכוונת.

I believe that we all have money shame,

אני מאמינה שלכולנו יש "בושת כסף,"

whether you earn 10,000 dollars a year or 10 million,

זה לא משנה אם אתם מרוויחים 5000 שקלים בחודש או 150,000,

and it's because we give money all of our power.

וזה בגלל שאנחנו נותנים לכסף את כל הכוח שלנו.

Here's what it would look like if someone that you love, or you,

ככה זה ייראה אם למישהו שאתם אוהבים או לכם,

might have money shame.

תהיה בושת כסף.

They play the big shot, always picking up the check,

הם ישחקו אותה בגדול תמיד ישלמו את החשבון במסעדה,

financially rescuing family and friends.

ירתמו לעזור כלכלית לחברים ומשפחה.

They are financially secure,

הם יציבים כלכלית,

but they live in a state of chronic not-enoughness.

אבל חיים במצב כרוני של "לא מספיק."

They drive a Mercedes, but their budget really only can afford a Honda.

הם נוהגים במרצדס אבל התקציב שלהם מספיק רק להונדה.

And they're looking good at every cost.

והם תמיד נראים טוב, בכל מחיר.

I know that we can break free from the grips of money shame,

אני יודעת שאנחנו יכולים להשתחרר מזרועות "בושת הכסף,"

because I did.

כי אני השתחררתי.

Shortly after my brother's death, the Recession hit.

זמן קצר אחרי שאחי מת התחיל המיתון.

I lost my business and faced bankruptcy.

איבדתי את העסק שלי ועמדתי בפני פשיטת רגל.

Secretly, I was terrified.

עמוק בפנים הייתי מפוחדת.

I stayed in my home for a year, thinking I did something wrong,

נשארתי בבית למשך שנה, וחשבתי שעשיתי משהו רע.

told myself, "What did you do? What happened?"

אמרתי לעצמי "מה עשית? מה קרה?"

I stayed silent, while all along, I went outside and smiled.

שמרתי על שתיקה כשכל הזמן הזה חייכתי כלפי חוץ.

Nobody knew.

אף אחד לא ידע.

That's money shame.

זו "בושת הכסף."

So what I had to do was let go of the grip that I had

מה שעשיתי בסוף היה לשחרר את המחשבה

on knowing all the answers.

שאני יודעת את כל התשובות.

I was the know-it-all in my family,

הייתי זו שיודעת הכל במשפחה שלי,

and I had to give up the idea that a new financial plan

ונאלצתי להרפות מהרעיון שתוכנית כלכלית חדשה

was the solution.

היא הפתרון.

And so just like everything in my life, for me,

וכך, כמו כל דבר אצלי בחיים, עבורי,

I was sent a human to help,

מישהו נשלח לעזור לי,

and I accepted the help,

ואני הסכמתי לקבל את העזרה,

but I had to do major self-inquiry

אבל הייתי צריכה לחקור עמוק בתוכי

about my family's money history

בקשר להיסטוריה הכספית של המשפחה שלי

and my money beliefs.

והאמונות שלי לגבי כסף.

We have to start having this conversation.

אנחנו צריכים להתחיל לדבר על זה.

Money can no longer be a taboo topic.

כסף לא יכול להמשיך להיות טאבו שלא מדברים עליו.

We have to get honest with each other that we're suffering with money issues,

אנחנו צריכים להיות כנים זה עם זה בקשר לסבל שנגרם לנו מעניינים כספיים,

and let's get real -- we have to stop numbing out our pain.

ובואו נהייה רציניים - אנחנו צריכים להפסיק לעמעם את הכאב שלנו.

In order to uncover the painful parts

כדי לחשוף את החלקים הכואבים

of your money story and your money history,

של הסיפור הכספי ושל ההיסטוריה הכספית שלנו,

you can't be numb.

אתם לא יכולים להיות עמומים.

We have to let go of our past in order to be free.

אנחנו צריכים לשחרר את העבר שלנו כדי להית חופשיים.

Letting go of the past happens through surrender,

שיחרור מהעבר קורה דרך כניעה,

faith and forgiveness.

אמונה ומחילה.

Debt is the tangible manifestation of not forgiving.

חוב הוא הביטוי המוחשי של חוסר היכולת לסלוח.

If you have debt, you've not completely forgiven your past,

אם יש לכם חוב, לא סלחתם לגמרי לעבר שלכם,

so it's our work to forgive ourselves and others

אז זו העבודה שלנו לסלוח לעצמנו ולאחרים

so that we can live freely.

כדי שנוכל לחיות בחופשיות.

Otherwise, our history will continue to repeat.

אחרת, ההיסטוריה שלנו תחזור על עצמה.

This is not a quick fix, and I know we all want one,

אין כאן פתרון קסם ואני יודעת שכולנו רוצים כזה,

but it's a slow wake-up.

מדובר בהתעוררות איטית.

This is another level of work.

זו רמה אחרת של עבודה.

We have to go higher to get it,

אנחנו צריכים להתעלות כדי להגיע לשם,

to get at it.

כדי להיות שם.

So try this: follow your dollars.

אז נסו את הדבר הבא: עקבו אחרי הכסף שלכם.

Your money will show you right away what you value.

הכסף שלכם יראה לכם באופן מיידי מה חשוב לכם.

Where's it going?

לאן הכסף הולך?

And then ask yourself: Do I really value all this stuff?

ואז תשאלו את עצמכם: האם כל הדברים האלו חשובים לי באמת?

And get curious about what you're feeling when you're spending.

ותבחנו מה אתם מרגישים כשאתם מוציאים כסף.

Are you lonely?

האם אתם בודדים?

Are you bored?

האם אתם משועממים?

Or are you just excited?

או האם אתם רק מתלהבים?

But there's deeper work that needs to happen.

אבל יש רמה עמוקה יותר של עבודה שצריכה לקרות.

How did you get all these money beliefs to begin with?

איך התחלתם להאמין בכל האמונות האלו על כסף?

I call this your money autobiography,

אני קוראת לזה "האוטוביוגרפיה הכספית" שלכם,

and as a money coach, this is the first step I take with my clients.

וכמאמנת כלכלית זה הצעד הראשון שאני עושה עם הלקוחות שלי.

Think back to your earliest childhood money memory.

תחזרו אחורה לזכרון הילדות הראשון שלכם על כסף.

What did it feel like when you got money?

מה הרגשתם כשהיה לכם כסף?

Were you excited, proud or confused?

האם התלהבתם, הרגשתם גאווה ואולי בילבול?

And what did you do with the money?

ומה עשיתם עם הכסף?

Did you run with the candy store, or did you run to the bank?

האם רצתם לקנות ממתקים או שרצתם להפקיד אותו?

And what did you hear your parents say,

ומה שמעתם את ההורים שלכם אומרים?

and what did you see your parents do with the money?

ומה ראיתם את ההורים שלכם עושים עם כסף?

My brother and I heard,

אחי ואני שמענו,

"More money will make us happy."

"יותר כסף יגרום לנו להיות מאושרים."

Every day.

כל יום.

"More money will make us happy."

"יותר כסף יגרום לנו להיות מאושרים."

And we internalized that into the money belief

והפנמנו את זה לתוך האמונות שלנו על כסף

that our self worth was equal to our net worth

שהערך העצמי שלנו היה שווה לערך הכספי שלנו

as we watched our mom live in a state of chronic not-enoughness.

כשצפינו באמא שלנו חייה במצב כרוני של "לא מספיק."

And she numbed the pain with sugar and shopping.

והיא עמעמה את הכאב עם סוכר וקניות.

So what did we do?

אז מה עשינו?

Keith played out my mother's life.

קית' אימץ את סגנון החיים של אמא שלי.

He was an underearner, longed to be financially rescued,

הוא הרוויח מעט מדי, השתוקק לישועה כלכלית,

and he numbed out the pain with alcohol.

והוא עמעם את הכאב עם אלכוהול.

I did the opposite.

אני עשיתי את ההפך.

I became a high earner,

הרווחתי הרבה,

rescuer,

הפכתי למושיעה,

and I numbed the pain out with self-help books.

ועמעמתי את הכאב עם ספרי עזרה עצמית.

But what we had in common was our money belief.

אבל מה שהיה משותף לנו הייתה האמונה הכספית שלנו.

We both believed that our bank account balance

שנינו האמנו שמצב חשבון הבנק שלנו

was equal to our self worth.

שיקף את הערך העצמי שלנו.

Looking back at the Starbucks meeting with my brother ...

כשאני מסתכלת על השיחה שלי עם אחי בסטרבקס...

he didn't need a budget and my judgment.

הוא לא היה צריך תקציב ואת השיפוטיות שלי.

He needed a breakthrough from his suffering,

הוא היה צריך דרך לפרוץ מתוך הסבל שלו,

and he needed my compassion.

והוא היה צריך את החמלה שלי.

Keith was not able to be the one to speak up

קית' לא היה מסוגל להיות זה שמציף את הדברים

and break our family money shame cycle,

ושובר את מעגל בושת הכסף המשפחתי שלנו,

so he left me to do the work and share his legacy.

אז הוא השאיר לי לעשות את העבודה ולהפיץ את המורשת שלו.

Change is difficult,

שינוי הוא קשה,

but in my family, not changing is fatal.

אבל במשפחה שלי, לא להשתנות זה קטלני.

So I did the work,

אז אני עשיתי את העבודה,

and I have experienced deep and profound forgiveness,

וחוויתי מחילה כנה ועמוקה,

and as I stand here today,

וכשאני עומדת כאן היום,

I am living on purpose,

אני חייה במטרה,

I serve, and money serves me.

אני משרתת והכסף משרת אותי.

It only takes one person in your family

נדרש רק אדם אחד במשפחה שלך

to break through the money-shame cycle.

כדי לשבור את מעגל בושת הכסף.

I want you to be the one.

אני רוצה שאתם תהיו האדם הזה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)