Ed Ulbrich: How Benjamin Button got his face

מתרגם: Dotan Koskas מבקר: Ido Dekkers

I'm here today representing a team of artists and technologists and filmmakers

אני כאן היום כדי לייצג צוות של אמנים וטכנולוגים ויוצרי סרטים

that worked together on a remarkable film project for the last four years.

אשר עבדו יחדיו בארבע השנים האחרונות על פרוייקט קולנועי ראוי לציון.

And along the way they created a breakthrough in computer visualization.

ולאורך הדרך הם יצרו פריצת דרך בעיבוד תמונה ממוחשב.

So I want to show you a clip of the film now.

אני רוצה להראות לכם קטע מהסרט עכשיו.

Hopefully it won't stutter.

בתקווה שלא יקרטע.

And if we did our jobs well, you won't know that we were even involved.

ואם עשינו עבודה טובה, לא תדעו שהיינו מעורבים.

Voice (Video): I don't know how it's possible ...

קול (וידאו): אני לא יודע איך זה אפשרי ...

but you seem to have more hair.

אבל נראה שיש לך יותר שיער.

Brad Pitt: What if I told you that I wasn't getting older ...

בראד פיט: מה אם הייתי אומר לך שאני לא מזדקן ..

but I was getting younger than everybody else?

אלא אני נעשה צעיר יותר מכולם?

I was born with some form of disease.

נולדתי עם סוג מסויים של מחלה.

Voice: What kind of disease?

קול: איזה סוג מחלה?

BP: I was born old.

ב.פ.:נולדתי זקן.

Man: I'm sorry.

אדם: אני מצטער.

BP: No need to be. There's nothing wrong with old age.

ב.פ.:אתה לא צריך. אין דבר רע בגיל מבוגר.

Girl: Are you sick?

ילדה: אתה חולה?

BP: I heard momma and Tizzy whisper,

ב.פ.:ובכן שמעתי את אמא וטיזי לוחשות,

and they said I was gonna die soon.

והן אומרות שאני הולך למות בקרוב,

But ... maybe not.

אבל... אולי לא.

Girl: You're different than anybody I've ever met.

בחורה: אתה שונה מכל מי שפגשתי אי פעם.

BB: There were many changes ...

בנג'מין באטן: היו הרבה שינויים ...

some you could see, some you couldn't.

חלק שיכולת לראות, חלק שלא.

Hair started growing in all sorts of places,

שיער התחיל לצמוח בכל מיני מקומות,

along with other things.

יחד עם עוד דברים.

I felt pretty good, considering.

הרגשתי די טוב, בהתחשב.

Ed Ulbrich: That was a clip from "The Curious Case of Benjamin Button."

אד אולבריך: זה היה קטע מתוך "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן"

Many of you, maybe you've seen it or you've heard of the story,

רבים מכם, ייתכן וראיתם או ששמעתם אודות הסיפור,

but what you might not know

אבל מה שככל הנראה לא ידעתם

is that for nearly the first hour of the film,

הוא שלמשך כמעט כל השעה הראשונה של הסרט,

the main character, Benjamin Button, who's played by Brad Pitt,

הדמות הראשית, בנג'מין באטן, אשר גולם ע"י בראד פיט,

is completely computer-generated from the neck up.

ממוחשב לחלוטין מהצוואר ומעלה.

Now, there's no use of prosthetic makeup

כעת, לא נעשה שימוש באיפור

or photography of Brad superimposed over another actor's body.

או צילום של בראד מעל גופו של שחקן אחר.

We've created a completely digital human head.

ייצרנו ראש אנושי דיגיטלי לחלוטין.

So I'd like to start with a little bit of history on the project.

אז הייתי רוצה להתחיל במעט הסטוריה אודות הפרוייקט.

This is based on an F. Scott Fitzgerald short story.

זה מבוסס על סיפור קצר של פ. סקוט פיצג'רלד.

It's about a man who's born old and lives his life in reverse.

זה על אדם הנולד זקן וחי את חייו אחורנית.

Now, this movie has floated around Hollywood

עכשיו, הסרט הזה הסתובב הרבה בהוליווד

for well over half a century,

הרבה מעל לחצי מאה,

and we first got involved with the project in the early '90s,

ולראשונה עורבנו בפרוייקט הזה בתחילת שנות ה 90,

with Ron Howard as the director.

עם רון הוורד כבמאי.

We took a lot of meetings and we seriously considered it.

קיימנו פגישות רבות ולקחנו את זה ברצינות.

But at the time we had to throw in the towel.

אך באותו הזמן היינו צריכים לוותר.

It was deemed impossible.

זה היה נראה כבלתי אפשרי.

It was beyond the technology of the day to depict a man aging backwards.

זה היה מעבר לטכנולוגיה לאותו הזמן בכדי לתאר אדם המזדקן אחורנית בזמן.

The human form, in particular the human head,

הצורה האנושית, וביחוד ראש האדם,

has been considered the Holy Grail of our industry.

נחשבו לגביע הקדוש בתעשיה שלנו.

The project came back to us about a decade later,

הפרוייקט חזר אלינו עשור מאוחר יותר,

and this time with a director named David Fincher.

והפעם עם במאי בשם דיויד פינצ'ר.

Now, Fincher is an interesting guy.

עכשיו, פינצ'ר הוא אדם מעניין.

David is fearless of technology,

דיויד הוא חסר פחד מטכנולוגיה,

and he is absolutely tenacious.

והוא החלטי לחלוטין.

And David won't take "no."

ודיויד לא מקבל "לא."

And David believed, like we do in the visual effects industry,

ודיויד מאמין, כמונו בתעשית האפקטים החזותיים,

that anything is possible

שהכל אפשרי

as long as you have enough time, resources and, of course, money.

כל עוד יש לך זמן, משאבים, וכמובן, כסף.

And so David had an interesting take on the film,

ואז לדיויד הייתה נקודת הסתכלות מיוחדת,

and he threw a challenge at us.

והוא זרק בפנינו אתגר.

He wanted the main character of the film to be played

הוא רצה שהדמות המרכזית בסרט תשוחק

from the cradle to the grave by one actor.

מהעריסה לקבר ע"י שחקן אחד.

It happened to be this guy.

שבמקרה זה הבחור הזה.

We went through a process of elimination and a process of discovery

הלכנו דרך תהליך אלימינציה ותהליך גילוי

with David, and we ruled out, of course, swapping actors.

עם דיויד, ושללנו כמובן להחליף שחקנים.

That was one idea: that we would have different actors,

זה היה רעיון אחד: שיהיו לנו שחקנים שונים,

and we would hand off from actor to actor.

ונעבור משחקן לשחקן.

We even ruled out the idea of using makeup.

אפילו שללנו את הרעיון של איפור.

We realized that prosthetic makeup just wouldn't hold up,

הבנו שאביזרי איפור פשוט לא יהיו אמינים,

particularly in close-up.

ביחוד בצילום תקריב.

And makeup is an additive process. You have to build the face up.

ואיפור הוא תהליך של תוספות. אתה צריך לבנות מהפנים החוצה.

And David wanted to carve deeply into Brad's face

ודיויד רצה לגלף עמוק לתוך הפנים של בראד

to bring the aging to this character.

בכדי להביא את הזקנה לדמות הזו.

He needed to be a very sympathetic character.

הוא היה צריך להיות דמות סימפטית מאד.

So we decided to cast a series of little people

כך שהחלטנו ללהק מערך של אנשים קטנים

that would play the different bodies of Benjamin

אשר ישחקו את הגופות השונים של בנג'מין

at the different increments of his life

במרווחים שונים בחייו

and that we would in fact create a computer-generated version of Brad's head,

בכך שלמעשה נייצר גירסה ממוחשבת של הראש של בראד,

aged to appear as Benjamin,

זקן בכדי להופיע כבנג'מין,

and attach that to the body of the real actor.

ונחבר את זה לגוף של שחקן אמיתי.

Sounded great.

נשמע מצויין.

Of course, this was the Holy Grail of our industry,

ברור, זה היה הגביע הקדוש של התעשיה שלנו,

and the fact that this guy is a global icon didn't help either,

והעובדה שהבחור הזה היה סמל עולמי גם לא עזרה,

because I'm sure if any of you ever stand in line at the grocery store,

מפני שאני בטוח שאם כל אחד מכם היה עומד בתור במרכול,

you know -- we see his face constantly.

אתם יודעים -- אנו רואים את פניו כל הזמן.

So there really was no tolerable margin of error.

כך שלא היה כאן מקום לטעויות.

There were two studios involved: Warner Brothers and Paramount.

היו שני אולפנים מעורבים: האחים וורנר ופרמונט.

And they both believed this would make an amazing film, of course,

ושניהם האמינו שזה יהיה סרט מדהים,

but it was a very high-risk proposition.

אך זו הייתה הצעה עם סיכון גבוה.

There was lots of money and reputations at stake.

היה המון כסף ומוניטין על המשקל.

But we believed that we had a very solid methodology

אך האמנו שיש לנו מתודולוגיה מוצקה

that might work ...

שכנראה תעבוד ...

But despite our verbal assurances,

אך למרות הביטחון במילותינו,

they wanted some proof.

הם רצו הוכחה כלשהי.

And so, in 2004, they commissioned us to do a screen test of Benjamin.

ואז, ב 2004, הם הזמינו אותנו לעשות מבחן מסך לבנג'מין.

And we did it in about five weeks.

ועשינו זאת בחמישה שבועות.

But we used lots of cheats and shortcuts.

אך השתמשנו בהרבה רמאויות וקיצורי דרך.

We basically put something together to get through the meeting.

בעצם חיברנו משהו יחדיו כדי לעבור את הפגישה.

I'll roll that for you now. This was the first test for Benjamin Button.

אני אריץ את זה בשבילכם עכשיו. זה היה הנסיון הראשון לבנג'מין באטן.

And in here, you can see, that's a computer-generated head --

וכאן, אפשר לראות, זהו ראש מיוצר מחשב --

pretty good -- attached to the body of an actor.

לא רע -- מחובר לגוף של שחקן.

And it worked. And it gave the studio great relief.

וזה עבד. וזה הרגיע את האולפנים.

After many years of starts and stops on this project,

אחרי הרבה שנים של התחלה ועצירות של הפרוייקט,

and making that tough decision,

ולקבל את ההחלטה הקשה הזו,

they finally decided to greenlight the movie.

הם סוף סוף החליטו לתת אור ירוק לסרט.

And I can remember, actually, when I got the phone call to congratulate us,

ואני זוכר, למעשה, שקיבלתי את הטלפון בכדי לברך אותנו,

to say the movie was a go,

להגיד הסרט יוצא לדרך,

I actually threw up.

פשוט הקאתי.

(Laughter)

(צחוק)

You know, this is some tough stuff.

אתם יודעים, זהו משהו מאד קשה.

So we started to have early team meetings,

כך שהתחלנו לקיים פגישות מוקדמות,

and we got everybody together,

ואספנו את כולם יחד,

and it was really more like therapy in the beginning,

וזה היה ממש כמו רפוי בהתחלה,

convincing each other and reassuring each other that we could actually undertake this.

משכנעים ומבטיחים אחד את השני שנוכל למעשה לעשות את זה.

We had to hold up an hour of a movie with a character.

היינו צריכים להחזיק שעה מהסרט עם הדמות הזו.

And it's not a special effects film; it has to be a man.

וזה לא סרט של אפקטים מיוחדים, זה צריך להיות אדם.

We really felt like we were in a -- kind of a 12-step program.

ממש הרגשנו שאנו בתוך -- תוכנית של 12 שלבים.

And of course, the first step is: admit you've got a problem. (Laughter)

וברור, שהשלב הראשון הוא: להודות שיש לך בעיה. (צחוק)

So we had a big problem:

כך שהייתה לנו בעיה גדולה:

we didn't know how we were going to do this.

לא ידענו איך אנו הולכים לעשות את זה.

But we did know one thing.

אך ידענו דבר אחד.

Being from the visual effects industry,

זה שאנו בתעשית האפקטים החזותיים,

we, with David, believed that we now had enough time,

אנחנו ודיויד, האמנו שעכשיו יש לנו זמן מספיק,

enough resources, and, God, we hoped we had enough money.

מספיק משאבים, ואלהים, קיווינו שיש לנו מספיק כסף.

And we had enough passion to will the processes and technology into existence.

והיתה לנו מספיק תשוקה לממש תהליכים וטכנולוגיה.

So, when you're faced with something like that,

וכאשר עומד בפניך משהו כזה,

of course you've got to break it down.

ברור שצריך לפרק אותו.

You take the big problem and you break it down into smaller pieces

לוקחים את הבעיה הגדולה ומפרקים אותה לחתיכות קטנות

and you start to attack that.

ומתחילים לתקוף את זה.

So we had three main areas that we had to focus on.

היו לנו שלושה אזורים שהיינו צריכים להתמקד בהם.

We needed to make Brad look a lot older --

היינו צריכים לגרום לבראד להראות זקן בהרבה --

needed to age him 45 years or so.

היינו צריכים להזקין אותו בערך ב 45 שנה.

And we also needed to make sure that we could take Brad's idiosyncrasies,

וגם היינו צריכים לוודא שנוכל לדגום את התכונות הייחודיות של בראד,

his little tics, the little subtleties that make him who he is

הטיקים הקטנים שלו, הדקויות שעושות אותו מי שהוא

and have that translate through our process

ולתרגם את זה לתוך התהליך שלנו

so that it appears in Benjamin on the screen.

כך שזה יופיע בבנג'מין על המסך.

And we also needed to create a character

והיינו צריכים גם לייצר דמות

that could hold up under, really, all conditions.

שתחזיק תחת, למעשה, כל תנאי.

He needed to be able to walk in broad daylight,

הוא צריך להיות מסוגל ללכת באור יום,

at nighttime, under candlelight,

בלילה, באור נר,

he had to hold an extreme close-up,

הוא צריך לעמוד בצילום תקריב קיצוני,

he had to deliver dialogue,

הוא צריך את היכולת לדבר,

he had to be able to run, he had to be able to sweat,

את היכולת לרוץ, את היכולת להזיע,

he had to be able to take a bath, to cry,

את היכולת לעשות אמבטיה, לבכות,

he even had to throw up.

ואפילו את היכולת להקיא.

Not all at the same time --

לא הכל בו זמנית --

but he had to, you know, do all of those things.

אך הוא היה צריך גם, אתם יודעים, לעשות את כל אלה.

And the work had to hold up for almost the first hour of the movie.

והעבודה היתה צריכה להחזיק כמעט כל השעה הראשונה של הסרט.

We did about 325 shots.

יצרנו בערך 325 קטעי צילום.

So we needed a system that would allow Benjamin

כך שהיינו צריכים מערכת שתאפשר לבנג'מין

to do everything a human being can do.

לעשות כל מה שאדם יכול לעשות.

And we realized that there was a giant chasm

והתברר לנו שישנה תהום ענקית

between the state of the art of technology in 2004

בין מצב הטכנולוגיה ב 2004

and where we needed it to be.

ואיפה שהיינו צריכים שתהיה.

So we focused on motion capture.

אז התמקדנו בדגימת תנועה.

I'm sure many of you have seen motion capture.

אני בטוח שרבים מכם ראו דגימת תנועה.

The state of the art at the time

שיא הטכנולוגיה באותו הזמן

was something called marker-based motion capture.

היה משהו שנקרא דגימת תנועה מבוססת סימון.

I'll give you an example here.

אתן לכם דוגמה כאן.

It's basically the idea of, you wear a leotard,

זהו רעיון בסיסי של, לובשים בגד גוף,

and they put some reflective markers on your body,

ושמים סימונים מחזירי אור על הגוף,

and instead of using cameras,

ובמקום להשתמש במצלמות,

there're infrared sensors around a volume,

ישנם חיישני אינפרא אדום מסביב לנפח,

and those infrared sensors track the three-dimensional position

ואותם חיישני אינפרא אדום דוגמים את המיקום התלת מימדי

of those markers in real time.

של אותם סימונים בזמן אמת.

And then animators can take the data of the motion of those markers

ואז אנימטורים יכולים לקחת את המידע של התנועה של אותם סימונים

and apply them to a computer-generated character.

ולחבר אותם לדמות מחשב תלת מימדית.

You can see the computer characters on the right

אפשר לראות את דמויות המחשב מימין

are having the same complex motion as the dancers.

נעות באותה תנועה מורכבת כמו הרקדנים.

But we also looked at numbers of other films at the time

אך צפינו בסרטים נוספים באותו הזמן

that were using facial marker tracking,

אשר השתמשו בדגימת סימוני פנים,

and that's the idea of putting markers on the human face

ורעיון זה הוא לשים סימונים על פניו של אדם

and doing the same process.

ולעשות את אותו תהליך.

And as you can see, it gives you a pretty crappy performance.

וכמו שאפשר לראות, זה נותן ביצועים מחורבנים.

That's not terribly compelling.

זה לא לגמרי משכנע.

And what we realized

ומה שהתברר לנו

was that what we needed

זה שמה שהיינו צריכים

was the information that was going on between the markers.

הוא המידע שקורה בין הסימונים.

We needed the subtleties of the skin.

היינו צריכים את הדקויות של העור.

We needed to see skin moving over muscle moving over bone.

רצינו לראות את תזוזת העור מעל השריר שמעל העצם.

We needed creases and dimples and wrinkles and all of those things.

רצינו קפלים וגומות וקמטים וכל הדברים הללו.

Our first revelation was to completely abort and walk away from

התגלית הראשונה שלנו הייתה לבטל לגמרי ולעזוב

the technology of the day, the status quo, the state of the art.

את הטכנולוגיה של היום, את המצב הקיים, את החדיש ביותר.

So we aborted using motion capture.

אז ביטלנו את השימוש בדגימת תנועה.

And we were now well out of our comfort zone,

והיינו רחוק מחוץ לתחום הנוח שלנו,

and in uncharted territory.

ובשטח לא נודע.

So we were left with this idea

כך שנשארנו עם הרעיון הזה

that we ended up calling "technology stew."

שקראנו לו לבסוף "תבשיל טכנולוגי."

We started to look out in other fields.

התחלנו לחפש בתחומים אחרים.

The idea was that we were going to find

הרעיון היה שנמצא

nuggets or gems of technology

גבישים או אבני חן של טכנולוגיה

that come from other industries like medical imaging,

אשר באים מתעשיות אחרות כמו רפואה חזותית,

the video game space,

חלל משחקי המחשב,

and re-appropriate them.

ולהתאים אותם.

And we had to create kind of a sauce.

והיינו צריכים לייצר סוג של מתבל.

And the sauce was code in software

והמתבל היה קוד בתוכנה

that we'd written to allow these disparate pieces of technology

אשר כתבנו בכדי לאפשר לחלקי הטכנולוגיה הפרודים הללו

to come together and work as one.

להתחבר ולעבוד כאחד.

Initially, we came across some remarkable research

בהתחלה, נתקלנו במחקר מדהים

done by a gentleman named Dr. Paul Ekman in the early '70s.

אשר נעשה ע"י דר' פול אקמן בשנות ה 70.

He believed that he could, in fact,

הוא האמין שהוא יכול, למעשה,

catalog the human face.

לקטלג את פניו של האדם.

And he came up with this idea of Facial Action Coding System, or FACS.

והוא העלה רעיון של מערכת קודי תנועת פנים או מ.ק.ת.פ.

He believed that there were 70 basic poses

הוא האמין שישנם 70 תנוחות בסיסיות

or shapes of the human face,

או צורות של פניו של האדם,

and that those basic poses or shapes of the face

ואותן תנוחות או צורות של הפנים

can be combined to create infinite possibilities

יכולות להשתלב וליצור אין סוף אפשרויות

of everything the human face is capable of doing.

של כל מה שפניו של אדם מסוגלים לעשות.

And of course, these transcend age, race, culture, gender.

וברור, זה מתעלה על גיל, גזע, תרבות, מין.

So this became the foundation of our research as we went forward.

כך שזה נהיה בסיס המחקר שלנו ככל שהתקדמנו.

And then we came across some remarkable technology

ואז נתקלנו בטכנולוגיה מדהימה.

called Contour.

הנקראת מתאר.

And here you can see a subject having phosphorus makeup

וכאן אנו רואים מישהי עם איפור זרחני

stippled on her face.

שפוזר על פניה.

And now what we're looking at is really creating a surface capture

ועכשיו מה שאנו רואים הוא ממש לייצר שטח דגום

as opposed to a marker capture.

בניגוד לדגימת סימונים.

The subject stands in front of a computer array of cameras,

האדם עומד מול מערך ממוחשב של מצלמות,

and those cameras can, frame-by-frame,

ומצלמות אלו יכולות תמונה אחר תמונה,

reconstruct the geometry of exactly what the subject's doing at the moment.

לשחזר את הגאומטריה בדיוק כמו שהאדם עושה כרגע.

So, effectively, you get 3D data in real time of the subject.

כך שלמעשה, אנו מקבלים מידע תלת מימדי בזמן אמת של האדם.

And if you look in a comparison,

ואם נסתכל בהשוואה,

on the left, we see what volumetric data gives us

משמאל, אנו רואים מה מידע על נפח נותן לנו

and on the right you see what markers give us.

ומימין אנו רואים מה סימוינם נותנים לנו.

So, clearly, we were in a substantially better place for this.

כך שברור שאנו נמצאים במקום טוב משמעותית לזה.

But these were the early days of this technology,

אך אלה היו הימים הראשונים של הטכנולוגיה הזו,

and it wasn't really proven yet.

והיא עדיין לא הייתה מוכחת.

We measure complexity and fidelity of data

מדדנו את מורכבותו ודיוקו של המידע

in terms of polygonal count.

במונחים של מספר הצלעות (פוליגונים).

And so, on the left, we were seeing 100,000 polygons.

ואז, משמאל, ראינו 100,000 פוליגונים.

We could go up into the millions of polygons.

ויכלנו לעלות למיליונים של פוליגונים.

It seemed to be infinite.

נראה היה שזה אין סופי.

This was when we had our "Aha!"

זה קרה כשהיה לנו את ה "אההה!"

This was the breakthrough.

זו היתה פריצת הדרך.

This is when we're like, "OK, we're going to be OK,

זה היה כשהיינו במצב של "או קיי אנחנו בדרך הנכונה,

This is actually going to work."

זה למעשה הולך לעבוד."

And the "Aha!" was, what if we could take Brad Pitt,

וה "אההה" היה, מה אם היינו יכולים לקחת את בראד פיט,

and we could put Brad in this device,

ונשים את בראד במכשיר הזה,

and use this Contour process,

ונשתמש במתאר הזה,

and we could stipple on this phosphorescent makeup

ונפזר על זה איפור זרחני

and put him under the black lights,

ונאיר אותו באורות שחורים,

and we could, in fact, scan him in real time

ונוכל למעשה, לסרוק אותו בזמן אמת

performing Ekman's FACS poses.

מציג את התנוחות מ.ק.ת.פ. של אקמן.

Right? So, effectively,

נכון? אז בעצם,

we ended up with a 3D database

נותרנו בסוף עם בסיס נתונים תלת מימדי

of everything Brad Pitt's face is capable of doing.

של כל מה שפניו של בראד פיט מסוגלים לעשות.

(Laughter)

(צחוק)

From there, we actually carved up those faces

משם למעשה חתכנו את הפנים הללו

into smaller pieces and components of his face.

לחלקים קטנים ורכיבים של הפנים שלו.

So we ended up with literally thousands and thousands and thousands of shapes,

ובסופו של דבר היו לנו פשוטו כמשמעו אלפי אלפים של צורות,

a complete database of all possibilities

בסיס נתונים שלם של כל האפשרויות

that his face is capable of doing.

שפניו מסוגלים לעשות.

Now, that's great, except we had him at age 44.

עכשיו זה נהדר, רק שהוא היה בן 44.

We need to put another 40 years on him at this point.

היינו צריכים להוסיף לו עוד 40 שנה מהנקודה הזו.

We brought in Rick Baker,

צרפנו אלינו את ריק בייקר,

and Rick is one of the great makeup and special effects gurus

וריק הוא אחד הגורואים הטובים היותר באיפור ואפקטים המיוחדים

of our industry.

של התעשיה.

And we also brought in a gentleman named Kazu Tsuji,

וגם צירפנו אדון בשם קזו סוז'י.

and Kazu Tsuji is one of the great photorealist sculptors of our time.

וקזו סוז'י הוא אחד הפסלים הריאליסטיים המצויינים של זמננו.

And we commissioned them to make a maquette,

והזמנו אותם לייצר דגמים,

or a bust, of Benjamin.

או פסל ראש של בנג'מין.

So, in the spirit of "The Great Unveiling" -- I had to do this --

כך שברוח ה "תגלית הגדולה" -- הייתי צריך לעשות זאת --

I had to unveil something.

הייתי צריך לגלות משהו.

So this is Ben 80.

אז זהו בן בגיל 80.

We created three of these:

יצרנו שלושה כאלה:

there's Ben 80, there's Ben 70, there's Ben 60.

יש בן בגיל 80, יש בן בגיל 70, ויש בן בגיל 60.

And this really became the template for moving forward.

וזו למעשה נהייתה התבנית להתקדמות שלנו.

Now, this was made from a life cast of Brad.

עכשיו זה נעשה מיציקה אמיתית של בראד.

So, in fact, anatomically, it is correct.

כך שלמעשה אנטומית, היא נכונה.

The eyes, the jaw, the teeth:

העיניים, הלסת, והשיניים:

everything is in perfect alignment with what the real guy has.

הכל מיושר בדיוק עם מה שיש לבחור האמיתי.

We have these maquettes scanned into the computer

סרקנו את פסלי הראש הללו למחשב

at very high resolution --

ברזולוציה גבוהה מאד --

enormous polygonal count.

כמות עצומה של פוליגונים.

And so now we had three age increments of Benjamin

כך שהיו לנו שלוש דרגות גיל של בנג'מין

in the computer.

במחשב.

But we needed to get a database of him doing more than that.

אך היינו צריכים בסיס נתונים שלו עושה יותר מזה.

We went through this process, then, called retargeting.

אז השתמשנו בתהליך שנקרא מיקוד מחדש.

This is Brad doing one of the Ekman FACS poses.

זהו בראד עושה את אחת התנוחות של אקמן מ.ק.ת.פ.

And here's the resulting data that comes from that,

וכאן המידע הסופי שהתקבל מזה,

the model that comes from that.

המודל שיצא מזה.

Retargeting is the process of transposing that data

מיקוד מחדש הוא תהליך העברה של המידע

onto another model.

למודל אחר.

And because the life cast, or the bust -- the maquette -- of Benjamin

והרי שהפסל או פסל הראש -- של בנג'מין

was made from Brad,

נעשה מבראד,

we could transpose the data of Brad at 44

יכולנו להעביר את המידע מבראד בן ה 44

onto Brad at 87.

לבראד בגיל 87

So now, we had a 3D database of everything Brad Pitt's face can do

כך שעכשיו היה לנו בסיס נתונים של כל הפנים שבראד פיט יכול לעשות

at age 87, in his 70s and in his 60s.

בגיל 87, בשנות ה 70 וה 60 לחייו.

Next we had to go into the shooting process.

הדבר הבא היינו צריכים להכנס לתהליך הצילומים.

So while all that's going on,

כך שכל זה קורה,

we're down in New Orleans and locations around the world.

היינו בניו אורלינס ובמקומות מסביב לעולם.

And we shot our body actors,

וצילמנו את שחקני הגוף,

and we shot them wearing blue hoods.

וצילמנו אותם חובשים ברדסים כחולים.

So these are the gentleman who played Benjamin.

אלו הם האדונים ששיחקו את בנג'מין.

And the blue hoods helped us with two things:

והברדסים הכחולים עזרו לנו בשני דברים:

one, we could easily erase their heads;

אחד, יכולנו בקלות למחוק את ראשם;

and we also put tracking markers on their heads

וגם שמנו להם סימוני מעקב על ראשם

so we could recreate the camera motion

כך שנוכל לייצר מחדש את תנועת המצלמה

and the lens optics from the set.

ואת האופטיקה של העדשות מאזור הצילום.

But now we needed to get Brad's performance to drive our virtual Benjamin.

אך עכשיו היינו צריכים להשיג את הביצוע של בראד בכדי להוביל את בנג'מין הוירטואלי.

And so we edited the footage that was shot on location

כך שערכנו את הצילומים שצילמנו באזור הצילום

with the rest of the cast and the body actors

עם שאר השחקנים ושחקני הגוף

and about six months later

ובערך שישה חודשים לאחר מכן

we brought Brad onto a sound stage in Los Angeles

הבאנו את בראד לאולפן ההקלטות בלוס אנג'לס

and he watched on the screen.

והוא צפה במסך.

His job, then, was to become Benjamin.

תפקידו היה, אז, להיות בנג'מין.

And so we looped the scenes.

כך שהרצנו במחזוריות את הסצנות.

He watched again and again.

הוא צפה שוב ושוב.

We encouraged him to improvise.

עודדנו אותו לאלתר.

And he took Benjamin into interesting and unusual places

והוא לקח את בנג'מין למקומות מעניינים ולא רגילים

that we didn't think he was going to go.

אשר לא חשבנו שהוא יקח.

We shot him with four HD cameras

צילמנו אותו עם ארבע מצלמות HD

so we'd get multiple views of him

בכדי שיהיו לנו זויות שונות שלו

and then David would choose the take of Brad being Benjamin

ואז דיויד יבחר את הצילום של בראד לבנג'מין

that he thought best matched the footage

שהוא יחשוב כטוב ביותר לצילומים

with the rest of the cast.

עם שאר השחקנים.

From there we went into a process called image analysis.

משם נכנסנו לתהליך הנקרא אבחון תמונה.

And so here, you can see again, the chosen take.

וכאן, אפשר לראות שוב את קטע הצילום הנבחר.

And you are seeing, now, that data being transposed on to Ben 87.

ואתם רואים, עכשיו, את המידע מועבר לבן בגיל 87.

And so, what's interesting about this is

ומה שמעניין בזה הוא

we used something called image analysis,

השתמשנו במשהו שנקרא אבחון תמונה,

which is taking timings from different components of Benjamin's face.

אשר לוקח תיזמונים של חלקים שונים של פניו של בנג'מין.

And so we could choose, say, his left eyebrow.

כך שנוכל לבחור, נגיד, את הגבה השמאלית.

And the software would tell us that, well,

והתוכנה תאמר לנו שלמעשה,

in frame 14 the left eyebrow begins to move from here to here,

בפריים 14 הגבה השמאלית מתחילה לזוז מכאן לכאן,

and it concludes moving in frame 32.

וזה מסתכם ב 32 פריימים.

And so we could choose numbers of positions on the face

כך שיכולנו לבחור מספר מיקומים על פניו

to pull that data from.

בכדי למשוך את המידע הזה.

And then, the sauce I talked about with our technology stew --

ואז, המתבל שדיברתי עליו עם התבשיל הטכנולוגי --

that secret sauce was, effectively, software that allowed us to

המתבל הסודי היה, בעצם, תוכנה שתאפשר לנו

match the performance footage of Brad

להתאים את הביצועי המסך של בראד

in live action with our database of aged Benjamin,

בפעולה חיה עם בסיס הנתונים של בנג'מין הזקן,

the FACS shapes that we had.

צורות ה מ.ק.ת.פ. שהיו לנו.

On a frame-by-frame basis,

על בסיס של תמונה אחר תמונה,

we could actually reconstruct a 3D head

יכולנו למעשה לבנות מחדש ראש תלת מימדי

that exactly matched the performance of Brad.

אשר מתאים בדיוק לביצועים של בראד

So this was how the finished shot appeared in the film.

כך שזהו איך שהצילום הסופי הופיע בסרט.

And here you can see the body actor.

וכאן אפשר לראות את שחקן הגוף.

And then this is what we called the "dead head," no reference to Jerry Garcia.

וכן זה מה שאנו יכולים לכנות "ראש מת", בלי קשר לג'רי גרסייה.

And then here's the reconstructed performance

וכאן הביצוע המחודש

now with the timings of the performance.

עכשיו עם התיזמון של הביצוע.

And then, again, the final shot.

ושוב, הצילום הסופי.

It was a long process.

זה היה תהליך ארוך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The next section here, I'm going to just blast through this,

החלק הבא כאן, אעבור עליו במהירות,

because we could do a whole TEDTalk on the next several slides.

מפני שאפשר לעשות הרצאה שלמה של TED של התמונות הבאות.

We had to create a lighting system.

היינו צריכים לייצר מערכת תאורה.

So really, a big part of our processes was creating a lighting environment

כך שבאמת, חלק גדול מהתהליכים היו לייצר תאורות סביבה

for every single location that Benjamin had to appear

לכל אזור צילום שבו הופיע בנג'מין

so that we could put Ben's head into any scene

כך שנוכל לשים את ראשו של בנג'מין בכל סצינה

and it would exactly match the lighting that's on the other actors

והוא יתאים בדיוק לתאורה שעל שחקנים אחרים

in the real world.

בעולם האמיתי.

We also had to create an eye system.

היינו צריכים גם לייצר מערכת לעיניים.

We found the old adage, you know,

מצאנו שהפתגם הישן, אתם יודעים,

"The eyes are the window to the soul,"

"העיינים הן החלון אל הנשמה,"

absolutely true.

אמת לאמיתה.

So the key here was to keep everybody looking in Ben's eyes.

כך שהמפתח כאן היה שכולם יביטו בעייניו של בן.

And if you could feel the warmth, and feel the humanity,

ואם תרגישו את החום, ותרגישו את האנושיות,

and feel his intent coming through the eyes,

ותרגישו את הכוונה היוצאת מעייניו,

then we would succeed.

אז הצלחנו.

So we had one person focused on the eye system

כך שהיה לנו אדם אחד שהתמקד על מערכת העיניים

for almost two full years.

למשך כמעט שנתיים.

We also had to create a mouth system.

היינו צריכים גם לייצר מערכת לפה.

We worked from dental molds of Brad.

עבדנו עם תבניות יציקה של שיניו של בראד.

We had to age the teeth over time.

היינו צריכים לבגר את השיניים לאורך הזמן.

We also had to create an articulating tongue that allowed him to enunciate his words.

היינו צריכים גם לייצר הגייות לשון אשר יאפשרו לו לבטא מילים.

There was a whole system written in software to articulate the tongue.

הייתה מערכת שלמה שנכתבה בתוכנה בכדי להגות עם הלשון.

We had one person devoted to the tongue for about nine months.

היה לנו אדם אחד שהיה מסור ללשון למשך בערך תשעה חודשים.

He was very popular.

הוא היה מאד פופולרי.

Skin displacement: another big deal.

תזוזת העור: עוד עסק גדול.

The skin had to be absolutely accurate.

העור היה חייב להיות מדוייק לחלוטין.

He's also in an old age home, he's in a nursing home

הוא גם בבית זקנים, הוא בבית חולים פרטי

around other old people,

מסביב לאנשים זקנים אחרים,

so he had to look exactly the same as the others.

כך שהוא היה חייב להראות בדיוק כמו השאר.

So, lots of work on skin deformation,

כך, שהרבה עבודה על עיוותי העור,

you can see in some of these cases it works,

אתם יכולים לראות שבחלק מהמקרים זה עובד,

in some cases it looks bad.

במקרים אחרים זה נראה רע.

This is a very, very, very early test in our process.

זהו ניסיון מאד, מאד מוקדם בתהליך.

So, effectively we created a digital puppet

כך שבצורה יעילה ייצרנו בובה דיגיטלית

that Brad Pitt could operate with his own face.

שבראד פיט יכול להפעיל עם הפנים שלו.

There were no animators necessary to come in and interpret behavior

לא הצטרכנו אנימטורים בכדי לתרגם התנהגות

or enhance his performance.

או לשפר את הביצועים שלו.

There was something that we encountered, though,

היה משהו שנתקלנו בו,

that we ended up calling "the digital Botox effect."

שהסתיים בזה שקראנו ל "דיגיטל בוטוקס אפקט."

So, as things went through this process,

כך שכשדברים עברו את התהליך

Fincher would always say, "It sandblasts the edges off of the performance."

פינצ'ר תמיד היה אומר, "זה מחדד את הקצוות של הביצועים."

And thing our process and the technology couldn't do,

והדבר שהתהליך והטכנולוגיה שלנו לא יכלו לעשות,

is they couldn't understand intent,

הוא שהם לא יכלו להבין כוונה,

the intent of the actor.

את הכוונה של השחקן.

So it sees a smile as a smile.

כך שהוא רואה חיוך.

It doesn't recognize an ironic smile, or a happy smile,

הוא לא מזהה חיוך אירוני, או חיוך שמח,

or a frustrated smile.

או חיוך מתוסכל.

So it did take humans to kind of push it one way or another.

כך שזה לקח את האנשים לדחוף את זה לכיוון כזה או אחר.

But we ended up calling the entire process

אבל בסופו של דבר קראנו לתהליך

and all the technology "emotion capture,"

ולכל הטכנולוגיה "דגימה ריגשית,"

as opposed to just motion capture.

בניגוד לדגימת תנועה.

Take another look.

קחו עוד מבט.

Brad Pitt: Well, I heard momma and Tizzy whisper,

בראד פיט: ובכן, שמעתי את אמא וטיזי לוחשות,

and they said I was gonna die soon,

והן אומרות שאני הולך למות בקרוב,

but ... maybe not.

אבל ... אולי לא.

EU: That's how to create a digital human in 18 minutes.

א.א.:זהו איך שיוצרים אדם דיגיטלי ב 18 דקות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

A couple of quick factoids;

כמה עובדות מהירות;

it really took 155 people over two years,

זה למעשה לקח שנתיים ל 155 איש,

and we didn't even talk about 60 hairstyles and an all-digital haircut.

ואפילו לא דיברנו על 60 תסרוקות ועל תספורת דיגיטלית.

But, that is Benjamin. Thank you.

אך, זהו בנג'מין. תודה.