Ngozi Okonjo-Iweala: Let's have a deeper discussion on aid

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

It's very, very difficult

מאוד מאוד קשה

to speak at the end of a conference like this,

לדבר בסיומו של כינוס כזה,

because everyone has spoken. Everything has been said.

כי כולם כבר דיברו, הכול כבר נאמר.

So I thought that what may be useful is to remind us

אז חשבתי שמה שיכול להועיל זה להזכיר לנו

of some of the things that have gone on here,

כמה מהדברים שהתרחשו כאן,

and then maybe offer some ideas which we can take away,

ואז אולי להציע כמה רעיונות שאנחנו יכולים לקחת איתנו,

and take forward and work on.

ולקדם ולעבוד עליהם.

That's what I'd like to try and do.

זה מה שהייתי רוצה לנסות לעשות.

We came here saying we want to talk about "Africa: the Next Chapter."

הגענו לכאן באמרינו שאנחנו רוצים לדבר על "אפריקה: הפרק הבא".

But we are talking about "Africa: the Next Chapter"

אבל אנחנו מדברים על "אפריקה: הפרק הבא"

because we are looking at the old and the present chapter -- that we're looking at,

כי אנחנו מסתכלים על הפרק הישן והנוכחי - אנחנו רואים את זה,

and saying it's not such a good thing.

ואומרים שזה לא דבר כל-כך טוב.

The picture I showed you before, and this picture, of drought, death and disease

התמונה שהראיתי לכם קודם, והתמונה הזו, של בצורת, מוות ומחלות

is what we usually see.

זה מה שאנחנו בדרך-כלל רואים.

What we want to look at is "Africa: the Next Chapter,"

מה שאנחנו רוצים לראות זה "אפריקה: הדור הבא",

and that's this: a healthy, smiling, beautiful African.

וזה זה: אפריקאי בריא, מחייך, יפה.

And I think it's worth remembering what we've heard

ואני חושבת ששווה לזכור מה ששמענו

through the conference right from the first day,

במהלך הכנס החל מהיום הראשון,

where I heard that all the important statistics have been given --

שמעתי ששם כל הסטטיסטיקות החשובות כבר ניתנו -

about where we are now,

לגבי מצבנו היום,

about how the continent is doing much better.

על מצבה הטוב יותר של היבשת.

And the importance of that is that we have a platform to build on.

והחשיבות של זה היא שיש לנו פלטפורמה להמשך התקדמות.

So I'm not going to spend too much time --

אז אני לא אשקיע יותר מדי זמן -

just to show you, refresh your memories

רק להראות לכם, לרענן את זיכרונכם

that we are here for "Africa: the Next Chapter" because for the first time

שאנחנו כאן בשביל "אפריקה: הפרק הבא" כי בפעם הראשונה

there really is a platform to build on.

באמת יש בסיס שאפשר לבנות עליו.

We really do have it going right

הדברים באמת הולכים בכיוון הנכון

that the continent is growing at rates that people had thought would not happen.

היבשת צומחת בשיעורים שאנשים חשבו שלעולם לא יקרו.

After decades of 2 percent, we are now at 5 percent,

אחרי עשורים של 2 אחוז, אנחנו עכשיו ב- 5 אחוז,

and it's going to -- projected -- 6 and 7 percent even.

וזה ימשיך - התחזית - 6 ו- 7 אחוזים אפילו.

And inflation has come down.

והאינפלציה ירדה.

External debt -- something that I can tell you a long story about

החוב החיצוני - משהו שאני יכולה לספר הרבה עליו

because I personally worked on one of the biggest debts on the continent --

כי אני אישית עבדתי על אחד החובות הגדולים של היבשת -

has come down dramatically.

פחת בצורה דרמטית.

You know, as you can see,

אתם יודעים, כפי שאתם יכולים לראות,

from almost 50 billion down to about 12 or 13 billion.

מכמעט 50 מיליארד ירדנו לכ- 12 או 13 מיליארד.

Now this is a huge achievement.

עכשיו זה הישג עצום.

You know, we've built up reserves. Why is that important?

אתם יודעים, שיריינו עתודות. למה זה חשוב?

It's because it shows off our economies, shows off our currencies

בגלל שזה מציג לראווה את הכלכלה שלנו, מציג לראווה את המטבעות שלנו

and gives a platform on which people can plan and build, including businesses.

ונותן בסיס שעליו אנשים יכולים לתכנן ולבנות, כולל עסקים.

We've also seen some evidence that all this is making a difference

כמו כן ראינו גם עדויות לכך שלכל הדברים האלו יש השפעה

because private investment flows have increased.

כי התזרים מהשקעות פרטיות עלה,

I want to remind you again --

אני רוצה להזכיר לכם שוב -

I know you saw these statistics before --

אני יודעת שכבר ראיתם את הסטטיסטיקות האלו קודם -

from almost 6 billion we are now at about 18 billion.

מכמעט 6 מיליארד אנחנו עכשיו בערך ב- 18 מיליארד.

In 2005, remittances -- I just took one country, Nigeria

ב- 2005, תשלומים - הבאתי רק מדינה אחת, ניגריה

skyrocketing -- skyrocketing is too dramatic,

הרקיעו שחקים - הרקיעו שחקים זה דרמטי מדי,

but increasing dramatically.

אבל עלו באופן משמעותי.

And in many other countries this is happening.

ובמדינות רבות אחרות זה קורה.

Why is this important? Because it shows confidence.

למה זה חשוב? כי זה מצביע על אמון.

People are now confident to bring --

אנשים מרגישים עכשיו בטוחים להביא -

if your people in the diaspora bring their money back,

אם האנשים אצלכם בתפוצות מביאים את הכסף שלהם חזרה,

it shows other people that, look,

זה מאותת לאנשים אחרים, תראו,

there is emerging confidence in your country.

יש התעוררות של אמון במדינה.

And instead of an outflow, you are now getting a net inflow.

ובמקום יצוא מזומנים, יש עכשיו יבוא נטו.

Now, why is all this important, to have to go really fast?

עכשיו, למה כל זה חשוב, אני חייבת להתקדם מאוד מהר

It's important that we build this platform,

זה חשוב שנבנה את הבסיס הזה,

that we have the president, Kikwete, and others of our leaders who are saying,

שהנשיא, קיקוואטה, ואחרים מבין המנהיגים שלנו שאומרים,

"Look, we must do something different."

"תראו, אנחנו חייבים לעשות משהו אחרת."

Because we are confronted with a challenge.

כי אנחנו ניצבים אל מול אתגר.

62 percent of our population is below the age of 24.

62 אחוז מהאוכלוסייה שלנו הם מתחת לגיל 24.

What does this mean?

מה זה אומר?

This means that we have to focus on how our youth

זה אומר שאנחנו חייבים להתמקד באיך הצעירים שלנו

are going to be engaged in productive endeavor in their lives.

יהיו מעורים במאמצים פרודוקטיביים בחיים שלהם.

You have to focus on how to create jobs,

חייבים להתמקד בדרכים ליצירת מקומות עבודה,

make sure they don't fall into disease, and that they get an education.

להבטיח שהם לא ייפלו למחלות, ושהם ירכשו השכלה.

But most of all that they are productively engaged in life,

אבל יותר מכול שהם יהיו מעורבים באופן פרודוקטיבי בחיים,

and that they are creating the kind of productive environment

ושהם יוצרים את הסביבה הפרודוקטיבית

in our countries that will make things happen.

במדינותינו שתגרום לדברים לקרות.

And to support this, I just recently --

וכדי לתמוך בכך, רק לאחרונה אני -

one of the things I've done since leaving government

אחד הדברים שעשיתי מאז שעזבתי את הממשלה

is to start an opinion research organization in Nigeria.

הוא להקים ארגון לדעת קהל בניגריה.

Most of our countries don't even have any opinion research.

ברוב הארצות שלנו אין אפילו מחקרי דעת קהל.

People don't have voice.

לאנשים אין קול.

There is no way you can know what people want.

אין שום דרך לדעת מה האנשים רוצים.

One of the things we asked them recently was what's their top issue.

אחד הדברים ששאלנו אותם לאחרונה היה מה הנושא המרכזי מבחינתם.

Like in every other country where this has been done,

כמו בכל מדינה אחרת שבה זה נעשה,

jobs is the top issue.

תעסוקה היא הנושא המרכזי.

I want to leave this up here and come back to it.

אני רוצה להשאיר את זה ונחזור לזה.

But before I get to this slide, I just wanted to run you through this.

אבל לפני שאני מגיעה לשקופית הזו, אני רוצה רק לעבור אתכם על זה.

And to say that for me, the next stage of building this platform

ולהגיד שבשבילי, הצעד הבא בבניית הבסיס הזה

that now enables us to move forward --

שעכשיו מאפשר לנו לנוע קדימה -

and we mustn't make light of it.

ואל לנו להקל ראש בכך,

It was only 5, 6, 7 years ago

זה היה רק לפני 5, 6, 7 שנים

we couldn't even talk about the next chapter, because we were in the old chapter.

שלא יכולנו אפילו לדבר על הפרק הבא, כי עוד היינו בפרק הישן.

We were going nowhere.

לא התקדמנו אז לשום מקום.

The economies were not growing.

הכלכלות לא היו בצמיחה.

We were having negative per capita growth.

היתה לנו צמיחה שלילית לנפש.

The microeconomic framework and foundation for moving forward

המסגרת המיקרו כלכלית והיסודות של הצמיחה

was not even there.

לא היו קיימים בכלל.

So let's not forget that it's taken a lot to build this,

אז בואו לא נשכח שנדרש הרבה כדי לבנות את זה,

including all those things that we tried to do in Nigeria that Dele referred to.

כולל כל הדברים האלו שניסינו לעשות בניגריה ש DELE התייחס אליהם.

Creating our own program to solve problems, like fighting corruption,

יצירת תוכנית משלנו לפתרון בעיות, כמו המאבק בשחיתות,

building institutions, stabilizing the micro economy.

הקמת מוסדות, ייצוב מיקרו-כלכלה.

So now we have this platform we can build on.

אז עכשיו יש לנו את הבסיס הזה שאנחנו יכולים לבנות עליו.

And it brings us to the debate that has been going on here:

וזה מוביל אותנו לדיון שהתנהל כאן:

aid versus private sector, aid versus trade, etc.

סיוע למול הסקטור הפרטי, סיוע למול סחר, וכו'.

And someone stood up to say that one of the frustrating things

ומישהו קם ואמר שאחד הדברים המתסכלים ביותר

is that it's been a simplistic debate.

שזה היה דיון פשטני.

And that's not what the debate should be about.

ושזה לא הנושא שצריך לדון עליו.

That's engaging in the wrong debate.

זה התעסקות בנושא הלא נכון.

The issue here is how do we get a partnership that involves government donors,

הנושא כאן הוא כיצד יוצרים שותפות שמערבת ממשלות, תורמים,

the private sector and ordinary African people

את הסקטור הפרטי ואת אנשי אפריקה הרגילים

taking charge of their own lives?

שייקחו פיקוד על חייהם שלהם?

How do we combine all this?

איך אנחנו משלבים את כל אלו?

To move our continent forward, to do the things that need doing

כדי להצעיד את המדינות שלנו קדימה, כדי לעשות את הדברים שנדרש לעשות

that I talked about -- getting young people employed.

שדיברתי עליהם - להביא תעסוקה לצעירים.

Getting the creative juices flowing on this continent,

להביא את היצירתיות שתזרום ביבשת הזו,

much of what you have seen here.

הרבה מהדברים שראיתם פה.

So I'm afraid we've been engaging a little bit in the wrong debate.

אז אני חוששת שעסקנו קצת בדיון הלא נכון.

We need to bring it back to say,

אנחנו צריכים להחזיר אותו לשאלה,

what is the combination of all these factors

מהו השילוב של כל הגורמים הללו

that is going to yield what we want? (Applause)

שיניב את התוצאה שאנחנו רוצים? (מחיאות כפיים)

And I want to tell you something.

ואני רוצה להגיד לכם משהו.

For me, the issue about aid --

בשבילי, הנושא של סיוע -

I don't think that Africans need to now go all the way over to the other side

אני לא חושבת שאפריקה צריכה עכשיו לעבור לצד השני לגמרי

and feel bad about aid.

ולהרגיש רע לגבי הסיוע.

Africa has been giving the other countries aid.

אפריקה מעניקה סיוע למדינות אחרות.

Mo Ibrahim said at a debate we were at that

מו איברהים אמר בדיון שהשתתפנו בו

he dreams one day when Africa will be giving aid.

שהוא חולם על היום שאפריקה תהיה זו שמעניקה סיוע.

And I said, "Mo, you're right. We have -- no, but we've already been doing it!

ואני אמרתי: "מו, אתה צודק. אנחנו צריכים - לא, אבל אנחנו כבר עושים זאת!

The U.K. and the U.S. could not have been built today without Africa's aid."

בריטניה וארה"ב לא יכולות היו להיבנות היום לולא הסיוע של אפריקה."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It is all the resources that were taken from Africa,

אלו הם כל המשאבים שנלקחו מאפריקה,

including human, that built these countries today!

כולל המשאב האנושי, שבנו את המדינות האלו!

So when they try to give back, we shouldn't be on the defensive.

אז כשהן מנסות לתת חזרה, אנחנו לא צריכים להיכנס למגננה.

The issue is not that.

זה לא העניין.

The issue is how are we using what has been given back.

העניין הוא כיצד אנחנו משתמשים במה שניתן לנו בחזרה.

How are we using it?

איך אנחנו משתמשים בזה?

Is it being directed effectively?

האם זה מתועל בצורה אפקטיבית?

I want to tell you a little story.

אני רוצה לספר לכם סיפור קצר.

Why I don't mind if we get aid, but we use it well.

מדוע לא מפריע לי שנקבל סיוע, כל עוד משתמשים בו נכון.

From 1967 to '70, Nigeria fought a war -- the Nigeria-Biafra war.

החל מ- 1967 ועד 70, ניגריה היתה במלחמה - מלחמת ניגריה-ביאפרה.

And in the middle of that war, I was 14 years old.

ובאמצע המלחמה זו, אני הייתי בת 14.

We spent much of our time with my mother cooking.

העברנו את רוב זמננו בחברת אימי בבישול.

For the army -- my father joined the army as a brigadier -- the Biafran army.

בשביל הצבא - אבי התגייס לצבא כתת-אלוף - בצבא ביאפרה.

We were on the Biafran side.

אנחנו היינו בצד של ביאפרה.

And we were down to eating one meal a day, running from place to place,

והגענו למצב שאכלנו ארוחה אחת ביום, רצים ממקום למקום.

but wherever we could help we did.

אבל בכל פעם שיכולנו לעזור עזרנו.

At a certain point in time, in 1969, things were really bad.

בנקודת זמן מסוימת, ב- 1969, המצב היה ממש קשה.

We were down to almost nothing in terms of a meal a day.

הצטמצמנו לארוחה של כמעט שום דבר פעם ביום.

People, children were dying of kwashiorkor.

אנשים, ילדים גססו מקוושיורקור.

I'm sure some of you who are not so young

אני בטוחה שאלו מבינכם שאינם מאוד צעירים

will remember those pictures.

זוכרים את התמונות האלו.

Well, I was in the middle of it.

ובכן, אני הייתי בתוך זה.

In the midst of all this, my mother fell ill with a stomach ailment for two or three days.

ובתוך כל זה, אמא שלי נפלה למשכב, עם מחלת קיבה למשך יומיים או שלושה.

We thought she was going to die.

חשבנו שהיא עומדת למות.

My father was not there.

אבי לא היה בסביבה.

He was in the army.

הוא היה בצבא.

So I was the oldest person in the house.

אז אני הייתי המבוגר ביותר בבית.

My sister fell very ill with malaria.

אחותי חלתה במלריה.

She was three years old and I was 15.

היא היתה בת 3 ואני הייתי בת 15.

And she had such a high fever. We tried everything.

והיה לה חום כל-כך גבוה. ניסינו הכול.

It didn't look like it was going to work.

לא היה נראה שזה יעזור.

Until we heard that 10 kilometers away there was a doctor, who was

עד ששמענו שבמרחק 10 ק"מ ישנה רופאה,

looking at people and giving them meds.

שהייתה בודקת אנשים ונותנת להם תרופות.

Now I put my sister on my back -- burning --

ואני לקחתי את אחותי על גבי - בוערת -

and I walked 10 kilometers with her strapped on my back.

וצעדתי 10 ק"מ כשהיא קשורה אלי על גבי.

It was really hot. I was very hungry.

היה ממש חם. הייתי מאוד רעבה.

I was scared because I knew her life depended on my getting to this woman.

פחדתי כי ידעתי שהחיים שלה תלויים בי ובכך שאגיע אל אותה אשה

We heard there was a woman doctor who was treating people.

שמענו שיש רופאה שמטפלת באנשים.

I walked 10 kilometers, putting one foot in front of the other.

צעדתי 10 ק"מ, מניחה רגל אחת לפני רגל שנייה.

I got there and I saw huge crowds.

הגעתי לשם וראיתי המון אנשים.

Almost a thousand people were there, trying to break down the door.

כמעט אלף אנשים היו שם, מנסים לפרוץ את הדלת.

She was doing this in a church. How was I going to get in?

היא פעלה בתוך כנסייה. איך אני אכנס?

I had to crawl in between the legs of these people

הייתי צריכה לזחול בין הרגליים של אותם אנשים

with my sister strapped on my back,

כשאחותי קשורה לי על הגב,

find a way to a window.

למצוא דרך להגיע לחלון.

And while they were trying to break down the door,

ובעוד הם מנסים לפרוץ את הדלת,

I climbed in through the window, and jumped in.

אני טיפסתי דרך החלון, וקפצתי פנימה.

This woman told me it was in the nick of time.

האשה הזו אמרה לי שהגעתי ברגע האחרון.

By the time we jumped into that hall, she was barely moving.

עד שהגענו לקפוץ פנימה לתוך האולם, היא כבר בקושי זזה.

She gave a shot of her chloroquine -- what I learned was the chloroquine then --

היא נתנה לה זריקה של כלורוקווין -- מה שלמדתי שזה הכלורוקווין

gave her some -- it must have been a re-hydration --

שנתן לה קצת - זה כנראה היה הידרציה -

and some other therapies, and put us in a corner.

וטיפולים אחרים, ושמו אותנו בפינה.

In about two to three hours, she started to move.

בתוך שעתיים או שלוש, היא התחילה לזוז.

And then they toweled her down because she started sweating,

ואז הם עטפו אותה במגבות כי היא התחילה להזיע,

which was a good sign.

מה שהיה סימן טוב.

And then my sister woke up.

ואז אחותי התעוררה.

And about five or six hours later, she said we could go home.

וכעבור בערך חמש או שש שעות, היא אמרה שאנחנו יכולות ללכת הביתה.

I strapped her on my back.

קשרתי אותה על גבי.

I walked the 10 kilometers back and it was the shortest walk I ever had.

צעדתי 10 ק"מ בחזרה וזו היתה הצעדה הקצרה ביותר בחיי.

I was so happy -- (Applause) -- that my sister was alive!

הייתי כל-כך שמחה - (מחיאות כפיים) - שאחותי חייה!

Today she's 41 years old, a mother of three,

היום היא בת 41, אם לשלושה,

and she's a physician saving other lives.

והיא רופאה שמצילה חיים אחרים.

Why am I telling that? I'm telling you that because --

למה אני מספרת את זה? אני מספרת לכם את זה כי -

when it is you or your person involved --

כשמדובר בך או אדם שקשור אליך -

you don't care where -- whether it's aid.

לא אכפת לך איפה - אם זה סיוע.

You don't care what it is! (Applause)

לא אכפת לך מה זה! (מחיאות כפיים)

You just want the person to be alive!

אתה רק רוצה שהבן-אדם הזה יחיה!

And now let me become less sentimental, and say that saving lives --

ועכשיו תנו לי להיות פחות סנטימנטלית, ולהגיד שהצלת חיים -

which some of the aid we get does on this continent --

וזה מה שחלק מהסיוע שאנחנו מקבלים ביבשת הזו עושה -

when you save the life of anyone, a farmer, a teacher, a mother,

כשמצילים את חייו של מישהו, חקלאי, מורה, אמא,

they are contributing productively into the economy.

הם תורמים בצורה פרודוקטיבית לכלכלה.

And as an economist, we can also look at that side of the story.

וככלכלנים, אנחנו יכולים גם להסתכל על הצד הזה של הסיפור.

These are people who are productive agents in the economy.

אלו הם אנשים שהם סוכנים פרודוקטיביים בכלכלה.

So if we save people from HIV/AIDS, if we save them from malaria,

אז אם אנחנו מצילים אנשים מאיידס, אם מצילים אותם ממלריה,

it means they can form the base of production for our economy.

זה אומר שהם יכולים להוות בסיס לייצור בכלכלה שלנו.

And by the same token --

ובאותו מטבע -

as someone said yesterday -- if we don't and they die,

כמו שמישהו אמר אתמול - אם לא נעשה זאת והם ימותו,

their children will become a burden on the economy.

הילדים שלהם יהפכו לנטל על הכלכלה.

So even from an economic standpoint,

כך שאפילו מנוקדת מבט כלכלית,

if we leave the social and the humanitarian,

אם נעזוב את החברתית וההומניטארית,

we need to save lives now.

אנחנו חייבים להציל חיים עכשיו.

So that's one of the reasons, from a personal experience, that I say

אז זו אחת הסיבות, מניסיוני האישי, שאני אומרת

let's channel these resources we get into something productive.

בואו נתעל את המשאבים האלו שאנחנו מקבלים למשהו פרודוקטיבי.

However, I will also tell you that I'm one of those

יחד עם זאת, אני גם אומרת לכם שאני אחת

who doesn't believe that this is the sole answer.

מאלו שלא מאמינים שזו היא התשובה היחידה.

That's why I said the debate has to get more sophisticated.

בגלל זה אמרתי שהדיון חייב להיות יותר מתוחכם.

You know, we have to use it well.

אתם יודעים, אנחנו חייבים להשתמש בזה היטב.

What has happened in Europe?

מה קרה באירופה?

Do you all know that Spain -- part of the EU --

האם כולכם יודעים שספרד - חברה באיחוד האירופי -

got 10 billion dollars in aid from the rest of the EU?

קיבלה 10 מיליארד דולר סיוע משאר מדינות האיחוד?

Resources that were transferred to them --

משאבים שהועברו להם -

and were the Spanish ashamed of this? No!

והאם הספרדים התביישו בכך? לא!

The EU transferred 10 billion. Where did they use it?

והאיחוד האירופי העביר 10 מיליארד. איפה הם השתמשו בזה?

Have you been to southern Spain lately? There are roads everywhere.

הייתם בדרום ספרד לאחרונה? יש כבישים בכל מקום.

Infrastructure everywhere.

תשתיות בכל מקום.

It is on the back of this that the whole of southern Spain

על בסיס זה כל דרום ספרד

has developed into a services economy.

התפתח לכדי כלכלת שירותים.

Did you know that Ireland got 3 billion dollars in aid?

האם ידעתם שאירלנד קיבלה 3 מיליארד דולר סיוע?

Ireland is one of the fastest-growing economies in the European Union today.

אירלנד היא אחת מהכלכלות שצמיחתן היא מין המהירות ביותר באיחוד היום.

For which many people, even from other parts of the world,

שהרבה אנשים, אפילו מחלקים אחרים של העולם,

are going there to find jobs.

מגיעים אליה כדי למצוא עבודה.

What did they do with the 3 billion dollars in aid?

מה הם עשו עם 3 מיליארד הדולר סיוע?

They used it to build an information superhighway,

הם השתמשו בזה כדי לבנות אוטוסטראדת מידע,

gain infrastructure that

להקים תשתית

enables them to participate in the

שמאפשרת להם לקחת חלק

information technology revolution,

במהפכת הטכנולוגית של המידע,

and to create jobs in their economy.

וכדי ליצור מקומות עבודה בכלכלה שלהם.

They didn't say, "No, you know, we're not going to take this."

הם לא אמרו: "לא, אתם יודעים, אנחנו לא ניקח את זה."

Today, the European Union is busy transferring aid.

כיום, האיחוד האירופי עסוק בהעברת סיוע.

My frustration is if they can build infrastructure in Spain --

התסכול שלי הוא שאם הם יכולים לבנות תשתיות בספרד -

which is roads, highways, other things that they can build --

שזה דרכים, כבישים מהירים, דברים אחרים שאפשר לבנות -

I say then, why do they refuse to use the same aid

אני אומרת אם כן, מדוע הם מסרבים להשתמש באותו סיוע

to build the same infrastructure in our countries? (Applause)

כדי לבנות את אותן התשתיות במדינות שלנו? (מחיאות כפיים)

When we ask them and tell them what we need,

כשאנחנו שואלים אותם ואומרים להם מה אנחנו צריכים,

one of my worries today is that we have many foundations now.

אחת הדאגות שלי היום היא שיש לנו הרבה מוסדות עכשיו.

Now we talk about the World Bank, IMF, and accountability, all that

אנחנו מדברים על הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומי, ואחריות, כל אלו

and the EU.

והאיחוד האירופי.

We also have private citizens now who have a lot of money --

יש לנו גם אזרחים פרטיים עכשיו שיש להם הרבה כסף -

some of them in this audience, with private foundations.

חלקם בקהל הזה, עם קרנות פרטיות.

And one day, these foundations have so much money,

ויום אחד, לקרנות האלו יהיה כל כך הרבה כסף,

they will overtake the official aid that is being given.

שהם יגברו על הסיוע הרשמי שניתן.

But I fear -- and I'm very grateful to all of them

אבל אני חוששת... ואני מאוד אסירת תודה לכולם

for what they are trying to do on the continent --

על מה שהם מנסים לעשות ביבשת...

but I'm also worried. I wake up with a gnawing in my belly

אבל אני גם מודאגת. אני מתעוררת עם משהו שמכרסם לי בבטן

because I see a new set of aid entrepreneurs on the continent.

כי אני רואה מערכים חדשים של יזמי סיוע ביבשת.

And they're also going from country to country,

והם גם עוברים ממדינה למדינה,

and many times trying to find what to do.

ובהרבה מקרים מנסים למצוא מה לעשות.

But I'm not really sure that their assistance

אבל אני לא לגמרי בטוחה שהעזרה שלהם

is also being channeled in the right way.

גם היא מתועלת בדרך הנכונה.

And many of them are not really familiar with the continent.

ורבים מהם לא ממש מכירים את היבשת.

They are just discovering.

הם עכשיו רק מתחילים לגלות.

And many times I don't see Africans working with them.

ופעמים רבות אני לא רואה אפריקאים עובדים איתם.

They are just going alone! (Applause)

הם פשוט הולכים לבד! (מחיאות כפיים)

And many times I get the impression that they are not really even interested

ופעמים רבות יש לי אפילו הרושם שהם לא ממש מעוניינים

in hearing from Africans who might know.

לשמוע מהאפריקאים שאולי יודעים.

They want to visit us,

הם רוצים לבקר אצלנו,

see what's happening on the ground and make a decision.

לראות מה קורה בשטח ולהחליט החלטה.

And now I'm maybe being harsh.

אולי אני קצת קשוחה.

But I worry because this money is so important.

אבל אני מודאגת כי הכסף הזה הוא כל-כך חשוב.

Now, who are they accountable to?

עכשיו, כלפי מי הם חייבים דין וחשבון?

Are we on their boards when they make decisions

האם אנחנו במועצת המנהלים שלהם כשהם מחליטים החלטות

about where to channel money? Are we there?

לגבי לאן לתעל את הכסף? האם אנחנו שם?

Will we make the same mistake that we made before?

האם נחזור על אותן טעויות שעשינו בעבר?

Have our presidents and our leaders -- everyone is talking about --

האם הנשיאים שלנו והמנהיגים שלנו - כולם מדברים על --

have they ever called these people together and said,

האם הם אי פעם כינסו את כל האנשים האלו יחד ואמרו,

"Look, your foundation and your foundation --

"תראו, הקרן שלך והקרן שלך -

you have so much money, we are grateful.

יש לכם כל-כך הרבה כסף, אנחנו אסירי תודה.

Let's sit down and really tell you where the money should be channeled

בואו נשב ובאמת נאמר לכם לאן הכסף צריך להיות מתועל

and where this aid should go."

ולאן הסיוע הזה צריך ללכת."

Have we done that? The answer is no.

האם עשינו זאת? התשובה היא לא.

And each one is making their own individual effort.

וכל אחד עושה מאמץ נפרד.

And then 10 years from now, billions will again have gone into Africa,

ואז 10 שנים מהיום, שוב מילארדים הושקעו באפריקה,

and we would still have the same problems.

ועדיין יהיו לנו את אותן הבעיות.

This is what gives us the hopeless image.

זה מה שיוצר לנו את התדמית של חסרי-תקווה.

Our inability to take charge and say to all these people bringing their money,

חוסר היכולת שלנו לקחת פיקוד ולהגיד לכל אותם אנשים שמביאים את הכסף שלהם,

"Sit down."

"שבו".

And we don't do it because there are so many of us. We don't coordinate.

ואנחנו לא עושים את זה כי אנחנו כל-כך רבים. אנחנו לא מתואמים.

We've not called the Bill Gates, and the Soros,

לא קראנו לאלו מביל גייטס, ולאלו מסורוס

and everybody else who is helping and say,

ולכל האחרים שעוזרים ואמרנו,

"Sit down. Let's have a conference with you.

"שבו. בואו נקיים כינוס אתכם.

As a continent, here are our priorities.

כיבשת, אלו הם סדרי העדיפויות שלנו.

Here is where we want you to channel this money."

לכאן אנחנו רוצים שתתעלו את הכסף הזה."

Each one should not be an entrepreneur

אסור שכל אחד יהיה יזם

going out and finding what is best.

שיצא ויחפש מה הכי טוב.

We're not trying to stop them at all! But to help them help us better.

אנחנו ממש לא מנסים לעצור אותם! אלא לעזור להם לעזור לנו טוב יותר.

And what is disappointing me is that we are not doing this.

ומה שמאכזב אותי זה שאנחנו לא עושים את זה.

Ten years from now we will have the same story,

עשר שנים מעכשיו זה יהיה אותו סיפור,

and we will be repeating the same things.

ואנחנו נחזור על אותם הדברים.

So our problem right now is, how can we leverage

אז הבעיה שלנו עכשיו היא, איך אפשר למנף

all this good will that is coming towards our way?

את כל הרצון הטוב הזה שמגיע לכיוונינו?

How can we get government to combine properly

איך נוכל לגרום לממשלות להשתלב בצורה נכונה

with these private foundations, with the international organizations,

עם הקרנות הפרטיות האלו, עם הארגונים הבינלאומיים,

and with our private sector.

ועם הסקטור הפרטי.

I firmly believe in that private sector thing too.

גם אני מאמינה גדולה בעניין הזה של הסקטור הפרטי.

But it cannot do it alone.

אבל הוא לא יכול לעשות את זה לבד.

So there might be a few ideas we could think of that could work.

אז ייתכן שישנם כמה רעיונות שאפשר לחשוב עליהם שיכולים להצליח.

They said this is about proliferating and sharing ideas.

אמרו שהנושא כאן הוא פרוליפרציה ושיתוף רעיונות.

So why don't we think of using some of this aid?

אז למה שלא נחשוב על שימוש בסיוע הזה?

Well, why don't we first say to those helping us out,

ובכן, ראשית, למה שלא נגיד לאלו שעוזרים לנו,

"Don't be shy about infrastructure.

"אל תיזהרו מדי מהנושא הז של תשתיות.

That health that you're working on cannot be sustainable without infrastructure.

הבריאות שאתם משקיעים בה, לא יכולה להיות בת-קיימא ללא תשתיות

That education will work better

החינוך הזה יעבוד טוב יותר

if we've got electricity and railroads, and so on.

אם יהיה לנו חשמל ומסילות רכבת, וכך הלאה.

That agriculture will work better if there are railroads to get the goods to market.

החקלאות הזו תעבוד טוב יותר אם יהיו רכבות שיסיעו את הסחורות לשוק.

Don't be shy of it.

אל תמנעו מזה.

Invest some of your resources in that, too."

תשקיעו חלק מהמשאבים שלכם בזה גם."

And then we can see that this is one combination

ואז אפשר לראות שזאת צורה לשילוב

of private, international, multilateral money,

של כסף פרטי, בינלאומי, רב-צדדי,

private sector and the African that we can put together as a partnership,

הסקטור הפרטי ואפריקה שאנחנו יכולים לאחד כשותפות,

so that aid can be a facilitator.

כך שהסיוע יוכל להיות גורם עזר.

That is all aid can be.

זה כל מה שסיוע יכול להיות.

Aid cannot solve our problems, I'm firmly convinced about that.

סיוע לא יכול לפתור את הבעיות שלנו, אני משוכנעת בכך לחלוטין.

But it can be catalytic. And if we fail to use it as catalytic,

אבל הוא יכול לשמש כזרז. ואם לא נשכיל להשתמש בו כזרז,

we would have failed.

אזי נכשלנו.

One of the reasons why China is a bit popular with Africans now --

אחת הסיבות שבגללן סין תופסת פופולריות עכשיו באפריקה -

one of the reasons is not only just that, you know, these people are stupid

אחת הסיבות זה לא סתם רק כי, אתם יודעים, האנשים האלו טיפשים

and China is coming to take resources.

וסין באה לקחת משאבים.

It's because there's a little more leverage in terms of the Chinese.

זה בגלל שיש קצת יותר יכולת השפעה מבחינתה של סין.

If you tell them, "We need a road here,"

אם תגיד להם, "אנחנו צריכים כאן כביש,"

they will help you build it.

הם יעזרו לך לבנות אותו.

They don't shy away from infrastructure.

הם לא נבהלים מתשתיות.

In fact, the Chinese minister of finance said to me,

למעשה, שר האוצר הסיני אמר לי,

when I asked him what are we doing wrong in Nigeria.

כששאלתי אותו מה אנחנו עושים לא בסדר בניגריה.

He said, "There are two things you need only.

הוא אמר: "יש רק שני דברים שאתם צריכים.

Infrastructure, infrastructure, infrastructure and discipline.

תשתיות, תשתיות, תשתיות ומשמעת.

You are undisciplined." (Applause)

אתם לא ממושמעים." (מחיאות כפיים)

And I repeat it for the continent.

ואני חוזרת על זה גם לגבי היבשת.

It's the same. We need infrastructure, infrastructure and discipline.

זה אותו דבר. אנחנו זקוקים לתשתיות קודם כל, ומשמעת.

So we can make a catalytic to help us provide some of that.

כדי שנוכל ליצור זרז שיעזור לנו להביא חלק מהדברים האלו.

Now I realize -- I'm not saying -- health and education --

ברור לי...אני לא אומרת...בריאות וחינוך

no, you can also provide that as well.

לא, אפשר לספק גם את אלו.

But I'm saying it's not either or.

אבל אני אומרת שזה לא זה או זה.

Let's see how aid can be a facilitator in partnership.

בואו נראה איך הסיוע יכול להקל בשותפות.

One idea.

רעיון אחד.

Second thing, for the private sector,

דבר שני, עבור הסקטור הפרטי,

people are afraid to take risks on the continent.

אנשים חוששים לקחת סיכונים ביבשת.

Why can't some of this aid be used as a kind of guarantee mechanisms,

מדוע לא ישמש חלק מהסיוע כמעיין מנגנון של ערבון,

to enable people to take risk?

כדי לאפשר לאנשים לקחת סיכונים?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And finally, because they are both standing at my -- I'm out of time.

ולסיום, כי הם שניהם עומדים לי פה...נגמר לי הזמן.

Am I out of time?

נגמר לי הזמן?

OK, so let me not forget my punchline.

או.קיי., אז תרשו לי לא לשכוח את שורת המחץ שלי.

One of the things I want everybody to collaborate on is

אחד הדברים שאני רוצה שכולם ישתפו פעולה בו הוא

to support women, to create jobs. (Applause)

בתמיכה בנשים, ביצירת מקומות עבודה. (מחיאות כפיים)

A lot has been said here about women, I don't need to repeat it.

הרבה נאמר כאן על נשים, אין צורך שאחזור על כך.

But there are people -- women -- creating jobs.

אבל ישנם אנשים - נשים - שיוצרות מקומות עבודה.

And we know, studies have shown

ואנחנו יודעים, מחקרים הראו את זה

that when you put resources in the hand of the woman --

שכששמים משאבים בידיים של נשים -

in fact, there's an econometric study,

למעשה, יש מחקר כלכלי,

the World Bank Review, done in 2000, showing that

דוח הבנק העולמי, שנכתב ב- 2000, שמראה

transfers into the hands of women result

שהעברת כספים לידיים של נשים מביא

in healthier children, more for the household, more for the economy and all that.

לילדים בריאים יותר, יותר עבור משק הבית, יותר עבור הכלכלה וכל זה.

So I'm saying that one of the takeaways from here --

אז אני אומרת שאחד הדברים שצריך לקחת מפה -

I'm not saying the men are not important --

אני לא אומרת שגברים הם לא חשובים...

obviously, if you leave the husbands out, what will they do?

ברור, אם נשאיר את הבעלים מחוץ לתמונה, מה הם יעשו?

They'll come back home and get disgruntled,

הם יחזרו הביתה ויהיו מתוסכלים,

and it will result in difficulties we don't want.

והתוצאה תהיה קשיים שאנחנו לא רוצים.

We don't want men beating their wives

אנחנו לא רוצים גברים שיכו את נשותיהם

because they don't have a job, and so on.

בגלל שאין להם עבודה וכו'.

But at the margin, we also -- I want to push this,

אבל בשוליים, אנחנו גם - אני רוצה לקדם את זה,

because the reason is the men automatically --

כי הסיבה היא שגברים אוטומטית

they get -- not automatically, but they tend to get more support.

מקבלים - לא אוטומטית, אבל הם נוטים לקבל יותר תמיכה.

But I want you to realize that resources

אבל אני רוצה שאתם תבינו שמשאבים

in the hands of African women is a powerful tool.

בידיים של נשות אפריקה זה כלי רב עוצמה.

There are people creating jobs.

ישנם אנשים שיוצרים מקומות עבודה.

Beatrice Gakuba has created 200 jobs from her flower business in Rwanda.

ביאטריס גאקובה יצרה 200 מקומות עבודה מעסק הפרחים שלה ברואנדה.

We have Ibukun Awosika in Nigeria, with the chair company.

יש לנו את Ibukun Awosika בניגריה, עם החברה לכיסאות.

She wants to expand.

היא רוצה להתרחב.

She needs another 20 million.

היא זקוקה לעוד 20 מיליון.

She will create another 100, 200 more jobs.

היא תיצור עוד 100, 200 מקומות עבודה.

So take away from here is how are you going to put together

אז מה שתיקחו מפה זה איך אתם הולכים לשלב

the resources to put money in the hands of women in the middle

את המשאבים, הכסף בידיים של נשים

who are ready --

אשר מוכנות

business people who want to expand and create more jobs.

נשות עסקים שרוצות להתרחב וליצור תעסוקה.

And lastly, what are you going to do

ודבר אחרון, מה אתם הולכים לעשות

to be part of this partnership of aid, government, private sector

כדי להיות חלק מהשותפות הזו של סיוע, ממשל, הסקטור הפרטי

and the African as an individual?

והאפריקאי כאינדיבידואל?

Thank you. (Applause)

תודה לכם. (מחיאות כפיים)