David Keith: A surprising idea for "solving" climate change

מתרגם: gadi mintz מבקר: Sigal Tifferet

You've all seen lots of articles on climate change,

כולכם ראיתם הרבה מאמרים על שינוי האקלים,

and here's yet another New York Times article,

והנה מאמר נוסף של ה"ניו יורק טיימס",

just like every other darn one you've seen.

שהוא כמו כל מאמר אחר שראיתם.

It says all the same stuff as all the other ones you've seen.

כתובים בו אותם הדברים כמו בכל מאמר אחר שראיתם.

It even has the same amount of headline as all the other ones you've seen.

יש בו אפילו אותה כמות של כותרות כמו בכל מאמר אחר שראיתם.

What's unusual about this one, maybe, is that it's from 1953.

מה שיוצא דופן במאמר זה, אולי, זה שהוא משנת 1953.

And the reason I'm saying this

והסיבה שאני אומר את זה

is that you may have the idea this problem is relatively recent.

היא שאתם אולי חושבים שהבעיה הזו היא חדשה יחסית.

That people have just sort of figured out about it, and now

שאנשים רק לאחרונה הבינו אותה, ועכשיו

with Kyoto and the Governator and people beginning to actually do something,

עם ועידת קיוטו והממשלה, ואנשים שממש מתחילים לעשות משהו,

we may be on the road to a solution.

יתכן שאנחנו על הדרך לקראת פתרון.

The fact is -- uh-uh.

אז זהו - שלא.

We've known about this problem for 50 years, depending on how you count it.

אנחנו יודעים על קיומה של הבעיה הזו כבר כ50 שנה, תלוי איך סופרים.

We have talked about it endlessly over the last decade or so.

דיברנו עליה ללא סוף לאורך העשור האחרון, בערך.

And we've accomplished close to zip.

וההישגים שלנו מסתכמים בקרוב לכלום.

This is the growth rate of CO2 in the atmosphere.

זה שיעור העליה של פחמן דו-חמצני באטמוספירה.

You've seen this in various forms,

כבר ראיתם את זה בצורות שונות,

but maybe you haven't seen this one.

אבל אולי לא ראיתם עוד את זה.

What this shows is that the rate of growth of our emissions is accelerating.

מה שזה מראה זה שקצב הגדילה של הפליטות שלנו עולה,

And that it's accelerating even faster

והוא עולה אפילו יותר מהר

than what we thought was the worst case just a few years back.

ממה שחשבנו שהוא התרחיש הגרוע ביותר רק לפני מספר שנים.

So that red line there was something that a lot of skeptics said

אז הקו האדום הזה שם הוא משהו שספקנים רבים אמרו עליו

the environmentalists only put in the projections

שה"ירוקים" שמו בתחזיות

to make the projections look as bad as possible,

רק כדי שהתחזיות יראו רעות ככל האפשר.

that emissions would never grow as fast as that red line.

ששיעור הפליטות לעולם לא יגדל מהר כמו הקו אדום הזה.

But in fact, they're growing faster.

אך למעשה, הוא גדל מהר אף יותר.

Here's some data from actually just 10 days ago,

הנה נתונים מלפני 10 ימים בלבד,

which shows this year's minimum of the Arctic Sea ice, and it's the lowest by far.

שמראים את הכמות המינימלית של קרח בים הארקטי השנה, והיא הנמוכה ביותר בהרבה.

And the rate at which the Arctic Sea ice is going away is a lot quicker than models.

והקצב שבו הקרח בים הארקטי נעלם מהיר בהרבה ממה שמראים מודלים.

So despite all sorts of experts like me flying around the planet and

אז למרות כל מיני מומחים כמוני שטסים סביב העולם

burning jet fuel, and politicians signing treaties --

ושורפים דלק מטוסים, ופוליטיקאים שחותמים על הסכמים,

in fact, you could argue the net effect of all this has been negative,

בפועל ניתן לטעון שהתוצאה בשורה התחתונה של כל זה היתה שלילית

because it's just consumed a lot of jet fuel. (Laughter)

כיוון שזה רק כילה הרבה דלק מטוסים. (צחוק)

No, no! In terms of what we really need to do to put the brakes on

לא, לא! במושגים של מה אנחנו באמת צריכים לעשות כדי לבלום

this very high inertial thing -- our big economy -- we've really hardly started.

את האינרציה הגבוהה של הכלכלה הגדולה שלנו, בעצם בקושי התחלנו.

Really, we're doing this, basically. Really, not very much.

בעצם, אנחנו עושים את זה, למעשה. באמת, לא הרבה מאד.

I don't want to depress you too much.

אני לא רוצה לדכא אתכם יותר מדי.

The problem is absolutely soluble, and even soluble in a way that's reasonably cheap.

הבעיה היא פתירה לחלוטין, ואפילו פתירה בדרך שהיא זולה באופן סביר.

Cheap meaning sort of the cost of the military, not the cost of medical care.

"זול" פירושו בסדר גודל העלות של הצבא, לא העלות של שירותי בריאות.

Cheap meaning a few percent of GDP.

"זול" פירושו כמה אחוזים מהתמ"ג.

No, this is really important to have this sense of scale.

לא, זה מאד חשוב שתהיה תחושה של קנה מידה.

So the problem is soluble, and the way we should go about solving it is, say,

אז הבעיה היא פתירה, והדרך שבה אנחנו צריכים לפתור אותה היא, נניח,

dealing with electricity production,

להתמודד עם ייצור חשמל,

which causes something like 43-or-so percent and rising of CO2 emissions.

שהוא המקור לבערך 43 אחוז ומעלה מפליטות פחמן דו-חמצני.

And we could do that by perfectly sensible things like conservation,

ואנחנו יכולים לעשות זאת ע"י דברים הגיוניים לחלוטין כמו שימור,

and wind power, nuclear power and coal to CO2 capture,

וחשמל מרוח ומכורים גרעיניים, ופחם ללכידת פחמן דו-חמצני,

which are all things that are ready for giant scale deployment, and work.

שכולם מוכנים ליישום בקנה מידה ענק.

All we lack is the action to actually spend the money to put those into place.

כל מה שחסר לנו זה לשלם כדי לשים את הדברים הללו במקומם.

Instead, we spend our time talking.

במקום, אנחנו מבלים את זמננו בדיבורים.

But nevertheless, that's not what I'm going to talk to you about tonight.

אף על פי כן, זה לא מה שאני עומד לדבר עליו איתכם הערב.

What I'm going to talk to you about tonight is stuff we might do if we did nothing.

מה שאני עומד לדבר עליו איתכם הערב הוא הדברים שאנו עלולים לעשות אם לא נעשה דבר עכשיו.

And it's this stuff in the middle here, which is what you do

וזה הדבר הזה באמצע כאן, שאותו עושים

if you don't stop the emissions quickly enough.

אם לא עוצרים את הפליטות מהר מספיק.

And you need to deal -- somehow break the link between human actions

וצריך להתמודד - איכשהו לשבור את הקשר בין פעולות האדם

that change climate, and the climate change itself. And that's particularly important

שמשנות את האקלים, ושינוי האקלים עצמו. וזה חשוב במיוחד

because, of course, while we can adapt to climate change --

כיוון שכמובן, בעוד שאנחנו יכולים להסתגל לשינוי אקלים -

and it's important to be honest here, there will be some benefits to climate change.

וכאן חשוב להיות כנים - יהיו מספר יתרונות לשינוי האקלים.

Oh, yes, I think it's bad. I've spent my whole life working to stop it.

הו כן, אני חושב שזה רע. ביליתי את כל חיי בנסיון לעצור את זה.

But one of the reasons it's politically hard is there are winners and losers -- not all losers.

אבל אחת הסיבות שזה קשה מבחינה פוליטית היא שיהיו מנצחים ומפסידים - לא רק מפסידים.

But, of course, the natural world, polar bears.

אבל כמובן, עולם הטבע, דובי קוטב,

I spent time skiing across the sea ice for weeks at a time in the high Arctic.

ביליתי זמן בסקי לאורך קרח הים בחוג הארקטי הגבוה,

They will completely lose.

הם יפסידו לחלוטין.

And there's no adaption.

ושם לא תהיה הסתגלות.

So this problem is absolutely soluble.

ובכן, הבעיה הזו היא פתירה לחלוטין.

This geo-engineering idea, in it's simplest form, is basically the following.

הרעיון הזה של גאו-הנדסה, בצורתו הפשוטה ביותר, הוא כדלקמן:

You could put signed particles, say sulfuric acid particles -- sulfates --

ניתן לשים חלקיקים מסוימים, נניח חלקיקי חומצה גופריתית - סולפאטים -

into the upper atmosphere, the stratosphere,

אל תוך האטמוספירה העליונה, הסטרטוספירה,

where they'd reflect away sunlight and cool the planet.

שם הם יחזירו את קרני השמש ויקררו את כדור הארץ.

And I know for certain that that will work.

ואני יודע בודאות שזה יעבוד.

Not that there aren't side effects, but I know for certain it will work.

לא שאין תופעות לוואי, אבל אני יודע בודאות שזה יעבוד.

And the reason is, it's been done.

והסיבה היא: זה כבר נעשה בעבר.

And it was done not by us, not by me, but by nature.

וזה נעשה לא על ידינו, לא על ידי, אלא ע"י הטבע.

Here's Mount Pinatubo in the early '90s. That put a whole bunch of sulfur

הנה הר פינאטובו בראשית שנות ה-90, ששם כמות אדירה של גופרית

in the stratosphere with a sort of atomic bomb-like cloud.

אל תוך הסטרטוספירה ע"י ענן הדומה לזה הנוצר מפצצת אטום.

The result of that was pretty dramatic.

התוצאה של זה היתה דרמטית למדי.

After that, and some previous volcanoes we have, you see

אחרי זה, ומספר הרי געש קודמים שהתפרצו, התקבל, כפי שאתם רואים

a quite dramatic cooling of the atmosphere.

אפקט קירור דרמטי למדי של האטמוספירה.

So this lower bar is the upper atmosphere, the stratosphere,

אז הגרף התחתון מייצג את האטמוספירה העליונה, הסטרטוספירה,

and it heats up after these volcanoes.

והיא מתחממת אחרי ההתפרצויות האלה.

But you'll notice that in the upper bar, which is the lower atmosphere

אבל תשימו לב שבגרף העליון, המייצג את האטמוספירה התחתונה

and the surface, it cools down because we shielded the atmosphere a little bit.

ואת פני השטח, הטמפרטורה יורדת כיוון שהגנו מעט על האטמוספירה.

There's no big mystery about it.

אין לגבי זה הרבה מסתורין.

There's lots of mystery in the details, and there's some bad side effects,

יש הרבה מסתורין בפרטים, ויש מספר תופעות לוואי שליליות,

like it partially destroys the ozone layer -- and I'll get to that in a minute.

למשל- זה הורס חלקית את שכבת האוזון- ואגיע לכך בעוד דקה.

But it clearly cools down.

אבל אין ספק שהטמפרטורה יורדת.

And one other thing: it's fast.

ועוד דבר נוסף: זה מהיר.

It's really important to say. So much of the other things that we ought to do,

זה מאד חשוב לומר. כל כך הרבה מהדברים האחרים שאנחנו צריכים לעשות,

like slowing emissions, are intrinsically slow, because it takes time

כמו הפחתת פליטות, הם איטיים מהותית כיוון שלוקח זמן

to build all the hardware we need to reduce emissions.

לבנות את הכלים הדרושים להפחתת הפליטות.

And not only that, when you cut emissions, you don't cut concentrations,

ולא זו בלבד, כאשר מפחיתים פליטות, לא מפחיתים ריכוזים.

because concentrations, the amount of CO2 in the air,

כיוון שריכוזים, כמות הפחמן הדו-חמצני באויר,

is the sum of emissions over time.

הם הסכום של הפליטות לאורך זמן.

So you can't step on the brakes very quickly.

כך שלא ניתן ללחוץ על הבלמים מאד מהר.

But if you do this, it's quick.

אבל אם עושים את זה, זה מהר.

And there are times you might like to do something quick.

ולפעמים רוצים לעשות משהו מהר.

Another thing you might wonder about is, does it work?

דבר נוסף שאולי אתם תוהים לגביו הוא: האם זה עובד?

Can you shade some sunlight and effectively compensate for the added CO2,

האם ניתן לחסום חלק מאור השמש ולפצות ביעילות על התוספת בפחמן דו חמצני,

and produce a climate sort of back to what it was originally?

ולייצר אקלים דומה למה שהוא היה במקור?

And the answer seems to be yes.

נדמה שהתשובה היא כן.

So here are the graphs you've seen lots of times before.

אז הנה התרשימים שכבר ראיתם פעמים רבות בעבר.

That's what the world looks like, under one particular climate model's view,

כך נראה העולם ע"פ מודל אקלים מסוים

with twice the amount of CO2 in the air.

עם כמות כפולה של פחמן דו חמצני באויר.

The lower graph is with twice the amount of CO2 and 1.8 percent less sunlight,

התרשים התחתון מייצג כמות כפולה של פחמן דו חמצני ו-1.8 אחוז פחות אור שמש,

and you're back to the original climate.

וכך חוזרים לאקלים המקורי.

And this graph from Ken Caldeira. It's important to say came, because

והתרשים הזה מאת קן קלדרה, חשוב לומר, הגיע כי קן,

Ken -- at a meeting that I believe Marty Hoffart was also at in the mid-'90s --

בישיבה שאני חושב שנכח בה גם מארטי הופארט באמצע שנות ה-90,

Ken and I stood up at the back of the meeting and said,

קן ואני עמדנו בחלק האחורי של הישיבה ואמרנו:

"Geo-engineering won't work."

"גאו-הנדסה לא תעבוד".

And to the person who was promoting it said,

ולאדם שניסה לקדם אותה אמרנו:

"The atmosphere's much more complicated."

"האטמוספירה היא הרבה יותר מסובכת".

Gave a bunch of physical reasons why it wouldn't do a very good compensation.

נתנו מספר סיבות פיסיקליות מדוע היא לא תיתן פיצוי טוב במיוחד.

Ken went and ran his models, and found that it did.

קן הלך והריץ את המודלים שלו, ומצא שדווקא כן.

This topic is also old.

הנושא הזה הוא גם ישן.

That report that landed on President Johnson's desk when I was two years old --

הדו"ח הזה שנחת על שולחנו של הנשיא ג'ונסון כשאני הייתי בן שנתיים,

1965.

1965.

That report, in fact, which had all the modern climate science --

הדו"ח הזה, למעשה, שהיה בו את כל מדע האקלים המודרני -

the only thing they talked about doing was geo-engineering.

הדבר היחיד שדובר בו לעשות היה גאו-הנדסה.

It didn't even talk about cutting emissions,

הוא לא דיבר אפילו על הפחתת פליטות,

which is an incredible shift in our thinking about this problem.

שזה שינוי אדיר בחשיבה שלנו על הבעיה הזו.

I'm not saying we shouldn't cut emissions.

אני לא אומר שאנחנו לא צריכים להפחית פליטות.

We should, but it made exactly this point.

אנחנו צריכים, אבל הדו"ח הבהיר בדיוק את הנקודה הזו.

So, in a sense, there's not much new.

אז במובן מסוים, אין הרבה חדש.

The one new thing is this essay.

הדבר החדש היחיד הוא המאמר הזה.

So I should say, I guess, that since the time of that original President Johnson report,

אז אני מניח שאני צריך לומר שמאז זמנו של דו"ח הנשיא ג'ונסון המקורי,

and the various reports of the U.S. National Academy --

והדוחות השונים של האקדמיה הלאומית האמריקאית-

1977, 1982, 1990 -- people always talked about this idea.

1977, 1982, 1990 - אנשים תמיד דיברו על הרעיון הזה.

Not as something that was foolproof, but as an idea to think about.

לא כעל משהו שהוא חסין תקלות, אלא כעל רעיון שיש לחשוב עליו.

But when climate became, politically, a hot topic -- if I may make the pun --

אך משהאקלים נעשה, פוליטית, נושא חם - אם יורשה לי משחק המילים -

in the last 15 years, this became so un-PC, we couldn't talk about it.

ב-15 השנה האחרונות, זה נעשה כ"כ לא פוליטיקלי קורקט, שלא יכולנו לדבר על זה.

It just sunk below the surface. We weren't allowed to speak about it.

זה פשוט שקע מתחת לפני השטח. לא הורשינו לדבר על זה.

But in the last year, Paul Crutzen published this essay

אבל בשנה האחרונה, פול קרוטצן פרסם את המאמר הזה

saying roughly what's all been said before: that maybe, given our very slow rate

שאומר, פחות או יותר, מה שכבר נאמר בעבר: שאולי, בהתחשב בקצב המאד איטי

of progress in solving this problem and the uncertain impacts,

של התקדמות לקראת פתרון הבעיה הזו, וחוסר הודאות לגבי ההשלכות,

we should think about things like this.

אנחנו צריכים לחשוב על דברים כאלה.

He said roughly what's been said before.

הוא אמר בערך את מה שנאמר כבר.

The big deal was he happened to have won the Nobel prize for ozone chemistry.

העניין הגדול היה שהוא במקרה זכה בפרס נובל עבור הכימיה של האוזון.

And so people took him seriously when he said we should think about this,

וכך אנשים לקחו אותו ברצינות כשהוא אמר שאנחנו צריכים לחשוב על זה,

even though there will be some ozone impacts.

אף על פי שתהיינה השפעות על האוזון.

And in fact, he had some ideas to make them go away.

ולמעשה, היו לו כמה רעיונות איך לגרום להן להיעלם.

There was all sorts of press coverage, all over the world,

היו כל מיני סוגים של כיסוי תקשורתי, בכל העולם,

going right down to "Dr. Strangelove Saves the Earth," from the Economist.

שהגיעו עד כדי "דר. סטריינג'לאב מציל את כדור הארץ", ב"אקונומיסט".

And that got me thinking. I've worked on this topic on and off,

וזה גרם לי לחשוב - עבדתי על הנושא הזה לסירוגין,

but not so much technically. And I was actually lying in bed thinking one night.

אבל לא כ"כ מבחינה טכנית - ולילה אחד פשוט שכבתי במיטה וחשבתי.

And I thought about this child's toy -- hence, the title of my talk --

וחשבתי על הצעצוע הזה - מכאן הכותרת של ההרצאה שלי -

and I wondered if you could use the same physics that makes that thing spin 'round

ותהיתי אם ניתן להשתמש באותם חוקי פיסיקה שגורמים לדבר הזה להסתובב

in the child's radiometer, to levitate particles into the upper atmosphere

בתוך הרדיומטר של הילד כדי לגרום לחלקיקים לרחף אל תוך האטמוספירה העליונה

and make them stay there.

ולדאוג שהם ישארו שם.

One of the problems with sulfates is they fall out quickly.

אחת הבעיות עם סולפאטים היא שהם נופלים במהירות.

The other problem is they're right in the ozone layer,

הבעיה האחרת היא שהם ממש בתוך שכבת האוזון,

and I'd prefer them above the ozone layer.

ואני הייתי מעדיף אותם מעל שכבת האוזון.

And it turns out, I woke up the next morning, and I started to calculate this.

ומסתבר... התעוררתי למחרת בבוקר, והתחלתי לחשב את זה.

It was very hard to calculate from first principles. I was stumped.

זה היה קשה מאד לחשב מעקרונות ראשונים. הייתי תקוע.

But then I found out that there were all sorts of papers already published

אבל אז גיליתי שישנם כל מיני מאמרים שכבר פורסמו

that addressed this topic because it happens already in the natural atmosphere.

שהתמודדו עם הנושא הזה כי זה כבר קורה באופן טבעי באטמוספירה.

So it seems there are already fine particles

אז נראה שכבר קיימים חלקיקים קטנים

that are levitated up to what we call the mesosphere, about 100 kilometers up,

שהועלו מעלה אל מה שאנו קוראים המזוספירה, בערך 100 ק"מ לגובה -

that already have this effect.

שכבר יש להם את האפקט הזה.

I'll tell you very quickly how the effect works.

אספר לכם מאד במהירות איך האפקט הזה עובד.

There are a lot of fun complexities

ישנן הרבה מורכבויות כיפיות

that I'd love to spend the whole evening on, but I won't.

שהייתי שמח לבלות את כל הערב בדיבור עליהן, אבל לא אעשה זאת.

But let's say you have sunlight hitting some particle and it's unevenly heated.

אבל בואו נניח שאור שמש פוגע בחלקיק מסוים והוא מחומם באופן לא שווה.

So the side facing the sun is warmer; the side away, cooler.

כך שהצד שפונה לשמש חם יותר, והצד שפונה לכיוון ההפוך קר יותר.

Gas molecules that bounce off the warm side

מולקולות גז שמתנגשות בצד החם יותר

bounce away with some extra velocity because it's warm.

נרתעות במהירות גדולה יותר כי הוא חם.

And so you see a net force away from the sun.

וכך מתקבל כוח שקול מכיוון השמש והלאה.

That's called the photophoretic force.

זה נקרא הכוח הפוטופורטי.

There are a bunch of other versions of it that I and some collaborators

יש מספר גרסאות שונות של זה שאני וכמה עמיתים

have thought about how to exploit.

חשבנו כיצד ניתן לנצל.

And of course, we may be wrong --

וכמובן, יתכן שאנחנו טועים -

this hasn't all been peer reviewed, we're in the middle of thinking about it --

זה לא עבר ביקורת של עמיתים עדיין, אנחנו עדין באמצע של לחשוב על זה -

but so far, it seems good.

אבל עד כה זה נראה טוב.

But it looks like we could achieve long atmospheric lifetimes --

אבל נראה שנוכל להגיע לזמני חיים אטמוספיריים ארוכים -

much longer than before -- because they're levitated.

ארוכים בהרבה מבעבר - בגלל שהם מורחפים.

We can move things out of the stratosphere into the mesosphere,

אנחנו יכולים להזיז דברים מתוך הסטרטוספירה אל תוך המזוספירה,

in principle solving the ozone problem.

מה שפותר בעיקרון את בעיית האוזון.

I'm sure there will be other problems that arise.

אני בטוח שתהיינה בעיות אחרות שיצוצו.

Finally, we could make the particles migrate to over the poles,

לבסוף, נוכל לגרום לחלקיקים לנדוד אל מעל הקטבים,

so we could arrange the climate engineering so it really focused on the poles.

כך שנוכל לסדר את הנדסת האקלים כך שממש תתמקד בקטבים.

Which would have minimal bad impacts in the middle of the planet,

שתהיה לה השפעה שלילית מינימלית במרכז כדור הארץ

where we live, and do the maximum job of what we might need to do,

שם אנו חיים, ולעשות את המקסימום ממה שאנו עלולים להיאלץ לעשות -

which is cooling the poles in case of planetary emergency, if you like.

קירור הקטבים במקרה חירום פלנטרי, אם תרצו.

This is a new idea that's crept up that may be, essentially,

זהו רעיון חדש שעלה שיכול להיות, מהותית,

a cleverer idea than putting sulfates in.

רעיון חכם יותר מאשר החדרת סולפאטים.

Whether this idea is right or some other idea is right,

בין אם הרעיון הזה הוא נכון, ובין אם רעיון אחר הוא נכון,

I think it's almost certain we will

אני חושב שכמעט בודאות

eventually think of cleverer things to do than just putting sulfur in.

בסופו של דבר נחשוב על דברים חכמים יותר מאשר פשוט להחדיר גופרית.

That if engineers and scientists really turned their minds to this,

אם מהנדסים ומדענים באמת יפנו לזה את מחשבתם,

it's amazing how we can affect the planet.

זה מדהים איך נוכל להשפיע על כדור הארץ.

The one thing about this is it gives us extraordinary leverage.

דבר אחד לגבי זה- זה נותן לנו יכולת השפעה יוצאת דופן.

This improved science and engineering will, whether we like it or not,

המדע וההנדסה המשופרים הללו, בין אם נאהב זאת או לא,

give us more and more leverage to affect the planet,

יתנו לנו עוד ועוד יכולת להשפיע על כדור הארץ.

to control the planet,

לשלוט על כדור הארץ.

to give us weather and climate control -- not because we plan it,

לתת לנו שליטה על מזג האויר והאקלים - לא בגלל שאנחנו מתכננים זאת,

not because we want it, just because science delivers it to us bit by bit,

לא בגלל שאנחנו רוצים זאת, רק בגלל שהמדע מספק לנו את זה טיפין טיפין,

with better knowledge of the way the system works

עם ידע טוב יותר על הדרך בה המערכת עובדת

and better engineering tools to effect it.

ושיטות הנדסיות טובות יותר כדי להשפיע עליה.

Now, suppose that space aliens arrived.

עכשיו, נניח שחוצנים הגיעו לכדור הארץ,

Maybe they're going to land at the U.N. headquarters down the road here,

אולי הם עומדים לנחות במטה האו"ם בהמשך הכביש כאן,

or maybe they'll pick a smarter spot --

או אולי הם יבחרו נקודה חכמה יותר -

but suppose they arrive and they give you a box.

אבל נניח שהם מגיעים והם נותנים לכם קופסא.

And the box has two knobs.

ולקופסא יש שני מחוגים.

One knob is the knob for controlling global temperature.

מחוג אחד שולט על הטמפרטורה הגלובלית.

Maybe another knob is a knob for controlling CO2 concentrations.

אולי המחוג האחר שולט על ריכוזי פחמן דו-חמצני.

You might imagine that we would fight wars over that box.

אתם יכולים לתאר לעצמכם שאנחנו ננהל מלחמות על הקופסא הזאת.

Because we have no way to agree about where to set the knobs.

כיוון שאין לנו דרך להסכים על איך לכוון את המחוגים.

We have no global governance.

אין לנו שלטון כלל עולמי.

And different people will have different places they want it set.

ולאנשים שונים יהיו מקומות שונים שהם ירצו את המחוגים הללו מכוונים אליהם.

Now, I don't think that's going to happen. It's not very likely.

עכשיו, אני לא חושב שזה הולך לקרות. זה לא מאד סביר.

But we're building that box.

אבל אנחנו בונים את הקופסא הזאת.

The scientists and engineers of the world

המדענים והמהנדסים של העולם

are building it piece by piece, in their labs.

בונים אותה חלק-חלק במעבדותיהם.

Even when they're doing it for other reasons.

אפילו כאשר הם עושים זאת מסיבות אחרות.

Even when they're thinking they're just working on protecting the environment.

אפילו כאשר הם חושבים שהם רק עובדים הגנה על הסביבה.

They have no interest in crazy ideas like engineering the whole planet.

אין להם שום עניין ברעיונות מטורפים כמו הינדוס של כל כדור הארץ.

They develop science that makes it easier and easier to do.

הם מפתחים מדע שעושה זאת יותר ויותר קל לעשיה.

And so I guess my view on this is not that I want to do it -- I do not --

ואני מניח שההשקפה שלי על זה היא לא שאני רוצה לעשות את זה - אני לא רוצה -

but that we should move this out of the shadows and talk about it seriously.

אבל אנחנו צריכים להוציא את זה מהצללים ולדבר על זה ברצינות.

Because sooner or later, we'll be confronted with decisions about this,

כי במוקדם או במאוחר ניאלץ להתמודד עם החלטות לגבי זה,

and it's better if we think hard about it,

ועדיף יהיה אם נחשוב על כך היטב,

even if we want to think hard about reasons why we should never do it.

אפילו אם אנחנו רוצים לחשוב היטב על סיבות מדוע אסור לנו לעולם לעשות זאת.

I'll give you two different ways to think about this problem that are the beginning

אתן לכם שתי דרכים שונות לחשוב על הבעיה הזאת שהן תחילתה

of my thinking about how to think about it.

של קו המחשבה שלי על איך לחשוב עליה.

But what we need is not just a few oddballs like me thinking about this.

אבל מה שאנו זקוקים לו הוא לא רק כמה תמהונים כמוני שחושבים על זה -

We need a broader debate.

אנחנו זקוקים לדיון רחב יותר.

A debate that involves musicians, scientists, philosophers, writers,

דיון שכולל מוזיקאים, מדענים, פילוסופים, סופרים,

who get engaged with this question about climate engineering

שנהיים מעורבים בשאלה הזו של הנדסת אקלים

and think seriously about what its implications are.

וחושבים ברצינות על מהן השלכותיה.

So here's one way to think about it,

אז הנה דרך אחת לחשוב על זה,

which is that we just do this instead of cutting emissions because it's cheaper.

והיא: שנעשה זאת במקום הפחתת פליטות כיוון שזה זול יותר.

I guess the thing I haven't said about this is, it is absurdly cheap.

אני מניח שהדבר שלא אמרתי לגבי זה שזה זול עד כדי גיחוך.

It's conceivable that, say, using the sulfates method or this method I've come up with,

זה מתקבל על הדעת שנניח, בשימוש בשיטת הסולפאטים או בשיטה הזו שהמצאתי,

you could create an ice age at a cost of .001 percent of GDP.

ניתן ליצור עידן קרח במחיר של 0001. אחוז של התמ"ג.

It's very cheap. We have a lot of leverage.

זה מאד זול. יש לנו הרבה יכולת השפעה.

It's not a good idea, but it's just important. (Laughter)

זה לא רעיון טוב, אבל זה פשוט חשוב.

I'll tell you how big the lever is: the lever is that big.

אומר לכם כמה ארוך הוא המנוף - הוא עד כדי כך ארוך.

And that calculation isn't much in dispute.

ואין כל כך ויכוח באשר לחישוב הזה.

You might argue about the sanity of it, but the leverage is real. (Laughter)

ניתן להתוכח לגבי השפיות של זה, אבל יכולת ההשפעה היא אמיתית. (צחוק)

So because of this, we could deal with the problem

אז מכיוון שכך, אנו יכולים להתמודד עם הבעיה

simply by stopping reducing emissions,

פשוט על ידי עצירת הפחתת הפליטות,

and just as the concentrations go up, we can increase

ועם עלית הריכוזים, אנחנו יכולים להגדיל

the amount of geo-engineering.

את שיעור הגאו-הנדסה.

I don't think anybody takes that seriously.

אני לא חושב שמישהו לוקח את זה ברצינות.

Because under this scenario, we walk further and further away

כיוון שתחת התרחיש הזה, אנחנו מתרחקים יותר ויותר

from the current climate.

מהאקלים הנוכחי.

We have all sorts of other problems, like ocean acidification

יש לנו כל מיני בעיות אחרות כמו עלית החומציות באוקיינוסים

that come from CO2 in the atmosphere, anyway.

שבא מהפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בכל מקרה.

Nobody but maybe one or two very odd folks really suggest this.

אף אחד למעט מוזר אחד או שניים מציעים זאת ברצינות.

But here's a case which is harder to reject.

אבל הנה מקרה שאותו קשה יותר לדחות.

Let's say that we don't do geo-engineering, we do what we ought to do,

בואו נניח שאנחנו לא עושים גאו-הנדסה, אלא מה שאנחנו אמורים לעשות,

which is get serious about cutting emissions.

שהוא להתחיל לקחת ברצינות הפחתת פליטות,

But we don't really know how quickly we have to cut them.

אבל אנחנו לא באמת יודעים כמה מהר אנחנו צריכים להפחית אותן.

There's a lot of uncertainty about exactly how much climate change is too much.

יש מידה רבה של אי-ודאות באשר לכמה שינוי אקלימי הוא יותר מדי.

So let's say that we work hard, and we actually don't just tap the brakes,

אז בואו נניח שנעבוד קשה, ולא רק ניגע קלות בבלמים,

but we step hard on the brakes and really reduce emissions

אלא נלחץ על הבלמים בחוזקה וממש נפחית פליטות

and eventually reduce concentrations.

ובסופו של דבר נפחית גם את הריכוזים.

And maybe someday -- like 2075, October 23 --

ואולי יום אחד - למשל 2075, 23 באוקטובר -

we finally reach that glorious day where concentrations have peaked

נגיע סוף-סוף לאותו יום מופלא שבו הריכוזים הגיעו לשיא

and are rolling down the other side.

ומתחילים לרדת בחזרה למטה.

And we have global celebrations, and we've actually started to -- you know,

ויש חגיגות כלל עולמיות, וממש התחלנו - אתם יודעים -

we've seen the worst of it.

ראינו כבר את הגרוע ביותר.

But maybe on that day we also find that the Greenland ice sheet

אבל אולי באותו יום גם נגלה שמעטה הקרח בגרינלנד

is really melting unacceptably fast, fast enough to put meters of sea level on

ממש נמס בקצב מהיר ביותר, מהיר מספיק כדי להעלות במספר מטרים

the oceans in the next 100 years,

את פני הים במאה השנים הבאות,

and remove some of the biggest cities from the map.

ולהסיר כמה מהערים הגדולות בעולם מהמפה.

That's an absolutely possible scenario.

זהו תרחיש אפשרי לחלוטין.

We might decide at that point that even though geo-engineering was uncertain

אנו עלולים להחליט בנקודה זו שאף על פי שגאו-הנדסה הייתה מפוקפקת,

and morally unhappy, that it's a lot better than not geo-engineering.

ובעייתית מבחינה מוסרית, היא עדיפה בהרבה מאשר לא לבצע אותה.

And that's a very different way to look at the problem.

וזו דרך שונה מאד להסתכל על הבעיה.

It's using this as risk control, not instead of action.

זה אומר להשתמש בזה בתור בקרת סיכונים, ולא במקום פעולה.

It's saying that you do some geo-engineering for a little while

זה אומר לעשות קצת גאו-הנדסה לזמן קצר

to take the worst of the heat off, not that you'd use it as a substitute for action.

כדי להיפטר מהחלק הבלתי נסבל של עליית מידות החום, לא כתחליף לצעדים אחרים.

But there is a problem with that view.

אבל ישנה בעיה עם השקפה זו.

And the problem is the following:

והבעיה היא כדלקמן:

knowledge that geo-engineering is possible makes

הידיעה שגאו-הנדסה היא אפשרית גורמת

the climate impacts look less fearsome,

להשפעות האקלים להיראות פחות מאיימות.

and that makes a weaker commitment to cutting emissions today.

וזה גורם למחויבות חלשה יותר להפחתת הפליטות היום.

This is what economists call a moral hazard.

זה מה שכלכלנים מכנים סכנה מוסרית.

And that's one of the fundamental reasons that this problem is so hard to talk about,

וזו אחת הסיבות היסודיות לכך שכל כך קשה לדבר על הבעיה הזאת,

and, in general, I think it's the underlying reason

ובאופן כללי אני חושב שזו הסיבה הנסתרת

that it's been politically unacceptable to talk about this.

לכך שזה היה בלתי מקובל מבחינה פוליטית לדבר על כך.

But you don't make good policy by hiding things in a drawer.

אבל זאת אינה מדיניות טובה להחביא דברים במגירה.

I'll leave you with three questions, and then one final quote.

אשאיר לכם לסיום שלוש שאלות וציטוט אחד אחרון.

Should we do serious research on this topic?

האם אנו צריכים לעשות מחקר רציני בנושא זה?

Should we have a national research program that looks at this?

האם אנו צריכים תוכנית מחקר לאומית שבוחנת את זה?

Not just at how you would do it better,

לא רק איך ניתן לעשות זאת טוב יותר,

but also what all the risks and downsides of it are.

אלא גם מהם הסיכונים והחסרונות של כך.

Right now, you have a few enthusiasts talking about it, some in a positive side,

כרגע ישנם מספר משוגעים לדבר שמדברים על זה, חלקם בצד חיובי,

some in a negative side -- but that's a dangerous state to be in

אחרים בצד שלילי - אבל זה מצב מסוכן להיות בו,

because there's very little depth of knowledge on this topic.

כיוון שיש מעט מאד עומק ידע בנושא הזה.

A very small amount of money would get us some.

סכום קטן מאד של כסף יוכל להשיג זאת.

Many of us -- maybe now me -- think we should do that.

רבים מאיתנו - אולי עכשיו אני - חושבים שעלינו לעשות זאת.

But I have a lot of reservations.

אבל יש לי הרבה הסתייגויות.

My reservations are principally about the moral hazard problem,

ההסתייגויות שלי הן בעיקר על בעיית הסכנה המוסרית,

and I don't really know how we can best avoid the moral hazard.

ואני לא באמת יודע איך ניתן להימנע בצורה הטובה ביותר מהסכנה המוסרית.

I think there is a serious problem: as you talk about this,

אני חושב שיש בעיה רצינית כאשר מדברים על כך.

people begin to think they don't need to work so hard to cut emissions.

אנשים מתחילים לחשוב שלא צריך לעבוד כ"כ קשה כדי לצמצם פליטות.

Another thing is, maybe we need a treaty.

דבר נוסף: אולי אנחנו צריכים חוזה.

A treaty that decides who gets to do this.

חוזה המחליט למי מגיע לעשות את זה.

Right now we may think of a big, rich country like the U.S. doing this.

כרגע אנחנו יכולים לחשוב על מדינה גדולה ועשירה כמו ארה"ב שתעשה זאת.

But it might well be that, in fact, if China wakes up in 2030 and realizes

אבל מאד יכול להיות, למעשה, שאם סין תתעורר ב2030 ותבין

that the climate impacts are just unacceptable,

שהשפעות האקלים הן פשוט בלתי מתקבלות על הדעת,

they may not be very interested in our moral conversations about how to do this,

יתכן שהם לא יהיו מעוניינים בדיונים המוסריים שלנו לגבי איך לעשות זאת,

and they may just decide they'd really rather have a geo-engineered world

והם יכולים להחליט שהם באמת מעדיפים עולם עם גאו-הנדסה

than a non-geo-engineered world.

מאשר עולם ללא גאו-הנדסה.

And we'll have no international mechanism to figure out who makes the decision.

ולא יהיה לנו כל מנגנון בינלאומי כדי לקבוע מי מקבל את ההחלטה.

So here's one last thought, which was said much, much better

אז הנה מחשבה אחת אחרונה, שנאמרה הרבה, הרבה יותר טוב

25 years ago in the U.S. National Academy report than I can say today.

לפני 25 שנה בדו"ח של האקדמיה הלאומית של ארה"ב.

And I think it really summarizes where we are here.

ואני חושב שזה באמת מתמצת איפה אנחנו נמצאים.

That the CO2 problem, the climate problem that we've heard about,

שבעיית הפחמן הדו חמצני, בעיית האקלים ששמענו עליה,

is driving lots of things -- innovations in the energy technologies

מניעה דברים רבים, חידושים בטכנולוגיות אנרגיה,

that will reduce emissions --

שיפחיתו פליטות.

but also, I think, inevitably, it will drive us towards thinking about climate

אבל גם, באופן בלתי נמנע אני חושב, זה ידחוף אותנו לחשוב על

and weather control, whether we like it or not.

בקרת אקלים ומזג אויר, בין אם נרצה בכך או לא.

And it's time to begin thinking about it,

והגיע הזמן להתחיל לחשוב על כך,

even if the reason we're thinking about it is to construct arguments

אפילו אם הסיבה שאנו חושבים על כך היא כדי לבנות טיעונים

for why we shouldn't do it.

ללמה אסור לנו לעשות זאת.

Thank you very much.

תודה רבה.