Is war between China and the US inevitable? | Graham Allison

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Roni Weisman

So, let me thank you for the opportunity to talk about

הרשו לי להודות לכם על ההזדמנות להרצות

the biggest international story of your professional lifetime,

על הסיפור הבינלאומי הגדול ביותר בחייכם המקצועיים,

which is also the most important international challenge

שהוא גם האתגר הבינלאומי החשוב ביותר

the world will face for as far as the eye can see.

שמצפה לעולם בעתיד הנראה לעין.

The story, of course, is the rise of China.

הסיפור הוא כמובן עלייתה של סין.

מעולם לפני כן לא היתה צמיחה של רבים כל-כך, מהר כל-כל,

Never before have so many people risen so far so fast,

on so many different dimensions.

במימדים רבים כל-כך.

The challenge is the impact of China's rise --

האתגר הוא השפעתה של עליית סין -

the discombobulation this will cause the Unites States

הבלבול והמבוכה שזה יזרע בארה"ב

and the international order,

ובסדר הבינלאומי,

of which the US has been the principal architect and guardian.

שארה"ב היתה עד כה האדריכלית והמגינה הראשית שלו.

מאה השנים האחרונות היו מה שההיסטוריונים מכנים כיום "מאה אמריקנית."

The past 100 years have been what historians now call an "American Century."

Americans have become accustomed to their place

האמריקנים התרגלו למקומם

at the top of every pecking order.

בראש כל היררכיה חברתית.

So the very idea of another country

כך שעצם רעיון קיומה של מדינה אחרת

that could be as big and strong as the US -- or bigger --

שעשויה להיות גדולה וחזקה כמו ארה"ב - או יותר -

strikes many Americans as an assault on who they are.

נתפש בעיני אמריקנים רבים כמתקפה על זהותם.

For perspective on what we're now seeing in this rivalry,

כדי לראות את היריבות הזו בפרספקטיבה,

it's useful to locate it on the larger map of history.

יועיל למקם אותה במפה ההיסטורית הגדולה יותר.

The past 500 years have seen 16 cases

ב-500 השנים האחרונות היו 16 מקרים

in which a rising power threatened to displace a ruling power.

שבהם כוח עולה איים להדיח כוח שולט.

Twelve of those ended in war.

מתוכם, 12 הסתיימו במלחמה.

So just in November, we'll all pause to mark the 100th anniversary

עוד מעט, בנובמבר, נציין את יובל המאה

of the final day of a war that became so encompassing,

ליום האחרון במלחמה שהיתה כל-כך מקיפה,

that it required historians to create an entirely new category: world war.

עד שאילצה את ההיסטוריונים ליצור קטגוריה חדשה לגמרי: "מלחמת עולם".

So, on the 11th hour of the 11th day

בשעה ה-11 של היום ה-11

of the 11th month in 1918,

בחודש ה-11 של 1918,

the guns of World War I fell silent,

נדמו תותחיה של מלחמת העולם ה-1,

but 20 million individuals lay dead.

אבל 20 מיליון בני-אדם נחו מתים.

I know that this is a sophisticated audience,

אני יודע שהקהל כאן מתוחכם,

so you know about the rise of China.

אז אתם מודעים לעלייתה של סין.

I'm going to focus, therefore, on the impact of China's rise,

אתמקד לפיכך בהשפעה שיש לעלייתה של סין

on the US, on the international order

על ארה"ב, על הסדר הבינלאומי

and on the prospects for war and peace.

ועל הסיכויים למלחמה ולשלום.

But having taught at Harvard over many years,

אבל כמי שלימד שנים רבות בהרווארד,

I've learned that from time to time, it's useful to take a short pause,

נוכחתי לדעת שמפעם לפעם כדאי לעצור לרגע

just to make sure we're all on the same page.

רק כדי לוודא שכולנו בעניינים.

The way I do this is, I call a time-out,

הדרך בה אני עושה זאת, אני מכריז על פסק-זמן,

I give students a pop quiz -- ungraded, of course.

ועורך לסטודנטים בוחן-פתע - לא יהיו ציונים, כמובן.

So, let's try this. Time-out, pop quiz.

אז בואו ננסה זאת. פסק-זמן, בוחן-פתע:

Question:

שאלה:

forty years ago, 1978, China sets out on its march to the market.

לפני 40 שנה, ב-1978, סין החלה בדרכה אל השוק.

At that point, what percentage of China's one billion citizens

באותה עת, איזה אחוז ממיליארד אזרחיה של סין

נאבק להתקיים על פחות משני דולר ליום?

were struggling to survive on less than two dollars a day?

Take a guess -- 25 percent?

נחשו - 25%?

Fifty?

50%?

Seventy-five?

75%

Ninety.

90%.

What do you think?

מה דעתכם על כך?

Ninety.

90%.

Nine out of every 10 on less than two dollars a day.

תשעה מכל עשרה אנשים חיו על פחות משני דולר ליום.

Twenty eighteen, 40 years later.

2018, כעבור 40 שנה.

What about the numbers?

מהם המספרים?

What's your bet?

מה ההימור שלכם?

Take a look.

הנה.

Fewer than one in 100 today.

פחות מאחד למאה, היום.

And China's president has promised that within the next three years,

ונשיא סין הבטיח שבתוך שלוש שנים

those last tens of millions will have been raised up

עשרות המיליונים האחרונים האלה יורמו

above that threshold.

אל מעל לסף הזה.

So it's a miracle, actually, in our lifetime.

אז למעשה זהו נס, שהתרחש במהלך חיינו.

Hard to believe.

קשה להאמין.

But brute facts are even harder to ignore.

אבל קשה עוד יותר להתעלם מעובדות ברורות.

A nation that didn't even appear on any of the international league tables

אומה שאפילו לא הופיעה באף אחת מטבלאות הליגה הבינלאומית

25 years ago

לפני 25 שנה

has soared,

נסקה

to rival -- and in some areas, surpass -- the United States.

והיא מתחרה בארה"ב ובתחומים מסוימים עולה עליה.

Thus, the challenge that will shape our world:

מכאן האתגר שיעצב את עולמנו:

a seemingly unstoppable rising China

סין הנמצאת במה שנראה כעלייה בלתי-ניתנת לעצירה

accelerating towards an apparently immovable ruling US,

מאיצה אל עבר ארה"ב השלטת שלכאורה אין להזיזה,

on course for what could be the grandest collision in history.

על מסלול שעלול להביא להתנגשות הכי גדולה בהיסטוריה.

To help us get our minds around this challenge,

כדי לעזור לנו לתפוש את האתגר הזה,

I'm going to introduce you to a great thinker,

אציג לכם הוגה-דעות גדול,

I'm going to present a big idea,

אציג לכם רעיון גדול,

and I'm going to pose a most consequential question.

ולאחר מכן - שאלה מכרעת.

The great thinker is Thucydides.

ההוגה הגדול הוא תוקידידס.

Now, I know his name is a mouthful,

אני יודע שזה שם לא קל להגייה,

and some people have trouble pronouncing it.

ויש אנשים שיתקשו לבטאו.

So, let's do it, one, two, three, together:

אז בואו נעשה זאת ביחד. אחת, שתיים, שלוש:

Thucydides.

תוקידידס.

One more time: Thucydides.

פעם אחת נוספת: תוקידידס.

So who was Thucydides?

אז מי היה תוקידידס?

He was the father and founder of history.

הוא היה אבי ההיסטוריה ומייסדה.

He wrote the first-ever history book.

הוא כתב את ספר ההיסטוריה הראשון.

It's titled "The History of the Peloponnesian War,"

שמו: "תולדות המלחמה הפלופונסית",

about the war in Greece, 2500 years ago.

והוא מספר על המלחמה ביוון לפני 2,500 שנה.

So if nothing else today, you can tweet your friends,

אז היום לפחות תוכלו לצייץ לחבריכם,

"I met a great thinker.

"הכרתי הוגה-דעות דגול.

And I can even pronounce his name: Thucydides."

"ואני יכול אפילו לבטא את שמו: תוקידידס."

So, about this war that destroyed classical Greece,

אז לגבי אותה מלחמה שהשמידה את יוון הקלאסית,

Thucydides wrote famously:

כתב תוקידידס, כידוע:

"It was the rise of Athens and the fear that this instilled in Sparta

"עלייתה של אתונה והפחד שזה זרע בליבה של ספרטה,

that made the war inevitable."

"הם שהפכו את המלחמה לבלתי-נמנעת."

So the rise of one

כלומר, עלייתה של האחת

and the reaction of the other

ותגובתה של האחרת

create a toxic cocktail of pride,

יצרו קוקטייל רעיל של גאווה,

arrogance, paranoia,

שחצנות, פראנויה

that drug them both to war.

שסיממו את שתיהן לצאת למלחמה.

Which brings me to the big idea:

וזה מביא אותי לרעיון הגדול:

Thucydides's Trap.

מלכודת תוקידידס.

"Thucydides's Trap" is a term I coined several years ago,

"המלכודת של תוקידידס" הוא ביטוי שטבעתי לפני שנים אחדות,

to make vivid Thucydides's insight.

כדי להבליט את התובנה של תוקידידס.

Thucydides's Trap is the dangerous dynamic that occurs

המלכודת של תוקידידס היא הדינמיקה המסוכנת שמתרחשת

when a rising power threatens to displace a ruling power,

כשכוח עולה מאיים להדיח כוח שולט,

like Athens --

כמו אתונה -

or Germany 100 years ago, or China today --

או גרמניה שלפני 100 שנה, או סין בימינו -

and their impact on Sparta,

וההשפעה שלהם על ספרטה,

or Great Britain 100 years ago, or the US today.

או על בריטניה לפני 100 שנה, או על ארה"ב כיום.

As Henry Kissinger has said,

כפי שאמר הנרי קיסינג'ר,

once you get this idea, this concept of Thucydides's Trap in your head,

כשמכניסים לראש את הרעיון הזה, של מלכודת תוקידידס,

it will provide a lens

זה מספק זווית-ראיה

for helping you look through the news and noise of the day

שמאפשרת להביט מבעד לחדשות ולרעש היומיומיים

to understand what's actually going on.

ולהבין מה באמת קורה.

So, to the most consequential question about our world today:

וכעת, לשאלה החשובה ביותר בנוגע לעולם של היום:

Are we going to follow in the footsteps of history?

האם נלך בדרך שכבשה ההיסטוריה,

Or can we, through a combination of imagination and common sense

או שנצליח, בתערובת של דמיון, שכל ישר

and courage

ואומץ

find a way to manage this rivalry

למצוא דרך לנהל יריבות זו

without a war nobody wants,

ללא מלחמה שאיש אינו רוצה בה,

and everybody knows would be catastrophic?

ושברור לכולם שתהיה הרת-אסון?

Give me five minutes to unpack this,

תנו לי חמש דקות להסביר זאת,

and later this afternoon, when the next news story pops up for you

ובהמשך הערב, כשיופיעו הסיפורים החדשותיים הבאים

about China doing this, or the US reacting like that,

על סין שעשתה כך, ועל ארה"ב שהגיבה כך,

you will be able to have a better understanding of what's going on

תוכלו להבין טוב יותר מה קורה

and even to explain it to your friends.

ואפילו להסביר את זה לחבריכם.

So as we saw with this flipping the pyramid of poverty,

אז כפי שראינו בהיפוך הזה של פירמידת העוני,

China has actually soared.

סין ממש המריאה.

It's meteoric.

נסיקה מטאורית.

Former Czech president, Vaclav Havel, I think, put it best.

נשיאה לשעבר של צ'כיה, וצלאב האבל, לדעתי, ניסח זאת הכי טוב.

He said, "All this has happened so fast, we haven't yet had time to be astonished."

הוא אמר, "זה קרה כל-כך מהר שלא הספקנו בכלל להתפעל."

(Laughter)

(צחוק)

To remind myself how astonished I should be,

כדי להזכיר לעצמי עד כמה עלי להתפעל,

I occasionally look out the window in my office in Cambridge

אני מתבונן לפעמים מבעד לחלון משרדי בקיימברידג'

at this bridge, which goes across the Charles River,

בגשר הזה, שעל נהר צ'ארלס,

between the Kennedy School and Harvard Business School.

שבין בי"ס קנדי לביה"ס לעסקים של הרווארד.

In 2012, the State of Massachusetts said they were going to renovate this bridge,

ב-2012, מדינת מסצ'וסטס אמרה שהיא עומדת לשפץ את הגשר הזה,

and it would take two years.

ושזה יארך שנתיים.

In 2014, they said it wasn't finished.

ב-2014 הם הודיעו שהוא עוד לא גמור.

In 2015, they said it would take one more year.

ב-2015 הם אמרו שזה יארך שנה נוספת.

In 2016, they said it's not finished,

ב-2016 הם הודיעו, הוא עוד לא גמור,

we're not going to tell you when it's going to be finished.

ולא נודיע מתי הוא יהיה מוכן.

(צחוק)

Finally, last year, it was finished -- three times over budget.

לבסוף בשנה שעברה, העבודות הסתיימו - בחריגה גדולה פי 3 מהתקציב.

Now, compare this to a similar bridge that I drove across last month in Beijing.

השוו זאת לגשר דומה שחציתי במכוניתי לפני חודש בבייג'ינג.

It's called the Sanyuan Bridge.

שמו הוא גשר סאנויאן.

In 2015, the Chinese decided they wanted to renovate that bridge.

ב-2015, סין החליטה שהיא רוצה לשפץ את הגשר ההוא.

It actually has twice as many lanes of traffic.

יש עליו כפליים נתיבי תחבורה.

How long did it take for them to complete the project?

כמה זמן נדרש להם להשלים את המיזם הזה?

Twenty fifteen, what do you bet?

ב-2015, מה אתם אומרים?

Take a guess -- OK, three --

נחשו - בסדר, שלושה -

Take a look.

הנה.

(Laughter)

(צחוק)

The answer is 43 hours.

התשובה היא 43 שעות.

(Audience: Wow!)

(קהל) וואו!

(Laughter)

(צחוק)

Graham Allison: Now, of course, that couldn't happen in New York.

זה כמובן לא היה יכול לקרות בניו-יורק.

(Laughter)

(צחוק)

Behind this speed in execution is a purpose-driven leader

מאחורי הביצוע המהיר הזה עומד מנהיג מוכוון-מטרה

and a government that works.

וממשלה מתפקדת.

The most ambitious and most competent leader

המנהיג הכי שאפתני, בעל היכולות הכי גדולות

on the international stage today is Chinese President Xi Jinping.

בזירה הבינלאומית כיום הוא נשיא סין, שי ג'ינפינג.

And he's made no secret about what he wants.

והוא לא מנסה להסתיר את מה שהוא רוצה.

As he said when he became president six years ago,

כפי שאמר, כשעלה על כס הנשיאות לפני שש שנים,

his goal is to make China great again --

מטרתו היא להחזיר את סין לגדולתה -

(Laughter)

(צחוק)

a banner he raised long before Donald Trump picked up a version of this.

דגל שהניף הרבה לפני שדונלד טראמפ אימץ גירסה של זה.

To that end, Xi Jinping has announced specific targets for specific dates:

לשם כך, שי ג'ינגפינג קבע יעדים ספציפיים למועדים ספציפיים:

2025, 2035, 2049.

2025, 2035 ו-2049.

By 2025, China means to be the dominant power

עד 2025 סין מתכוונת להיות הכוח הדומיננטי

in the major market in 10 leading technologies,

בשוק התעשייתי ב-10 טכנולוגיות מובילות,

including driverless cars, robots,

ובהן מכוניות אוטונומיות, רובוטים,

artificial intelligence, quantum computing.

בינה מלאכותית, מיחשוב קוונטי.

By 2035, China means to be the innovation leader

עד 2035 סין מתכוונת להיות מובילת החדשנות

across all the advanced technologies.

בכל הטכנולוגיות המתקדמות.

And by 2049, which is the 100th anniversary

ועד 2049, שנת יובל המאה

of the founding of the People's Republic,

לייסוד הרפובליקה העממית,

China means to be unambiguously number one,

סין מתכוונת להיות מס' 1 ללא עוררין,

including, [says] Xi Jinping, an army that he calls "Fight and Win."

כולל, אומר שי ג'ינגפינג, צבא שהוא מכנה "הִלָּחֵם ונַצח".

So these are audacious goals, but as you can see,

אלה הם כמובן יעדים נועזים, אבל עיניכם הרואות,

China is already well on its way

סין כבר צועדת בבטחה

to these objectives.

לעבר יעדים אלה.

And we should remember how fast our world is changing.

וכדאי שנזכור כמה מהר משתנה עולמנו.

Thirty years ago,

לפני 30 שנה,

the World Wide Web had not yet even been invented.

רשת האינטרנט טרם הומצאה אפילו.

Who will feel the impact of this rise of China most directly?

מי ירגיש באופן הישיר ביותר את השפעת עלייתה של סין?

Obviously, the current number one.

מן הסתם, מס' 1 הנוכחית.

As China gets bigger and stronger and richer,

ככל שסין גדלה, מתחזקת ומתעשרת,

technologically more advanced,

מתקדמת יותר מבחינה טכנולוגית,

it will inevitably bump up against American positions and prerogatives.

היא תתנגש באופן בלתי נמנע בעמדות ובעליונות האמריקניים.

Now, for red-blooded Americans --

בעיני אמריקנים חמומי-מוח,

and especially for red-necked Americans like me; I'm from North Carolina --

ובפרט אמריקנים כפריים כמוני - אני מצפון-קרוליינה -

there's something wrong with this picture.

זה מאד לא בסדר.

The USA means number one, that's who we are.

"ארצות הברית" זה "מס' 1", זה מי שאנחנו.

But again, to repeat: brute facts are hard to ignore.

אבל שוב, כפי שאמרתי: קשה להתעלם מעובדות ברורות.

Four years ago, Senator John McCain asked me to testify about this

לפני ארבע שנים ביקש ממני הסנטור מק'קיין להעיד בנושא זה

to his Senate Armed Services Committee.

בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט.

And I made for them a chart that you can see,

אז הכנתי להם תרשים, שכמו שאתם רואים,

that said, compare the US and China

משווה את ארה"ב וסין

to kids on opposite ends of a seesaw on a playground,

לילדים משני צידיה של נדנדה במגרש המשחקים,

each represented by the size of their economy.

כשכל אחת מהן מיוצגת לפי גודל הכלכלה שלה.

As late as 2004, China was just half our size.

עד 2004, גודלה של סין היה מחצית משלנו.

By 2014, its GDP was equal to ours.

ב-2014, התמ"ג שלה היה שווה לשלנו.

And on the current trajectory, by 2024, it will be half again larger.

ובמגמה הנוכחית, ב-2024 הוא יהיה פי אחת וחצי משלנו.

The consequences of this tectonic change will be felt everywhere.

תוצאותיה של רעידת האדמה הזאת תורגשנה בכל מקום.

For example, in the current trade conflict,

למשל, במלחמת הסחר הנוכחית,

China is already the number one trading partner

סין היא כבר שותף הסחר מס' 1

of all the major Asian countries.

של כל המדינות העיקריות באסיה.

Which brings us back to our Greek historian.

וזה מחזיר אותנו אל ההיסטוריון היווני שלנו.

Harvard's "Thucydides's Trap Case File" has reviewed the last 500 years of history

"מקרה מלכודת תוקידידס" של הרווארד סקר את 500 שנות ההיסטוריה האחרונות

and found 16 cases in which a rising power

ומצא 16 מקרים שבהם כוח עולה

threatened to displace a ruling power.

איים להדיח כוח שולט.

Twelve of these ended in war.

מתוכם, 12 הסתיימו במלחמה,

And the tragedy of this is that in very few of these

והטרגדיה היא שבמעטים מאד מאלה

did either of the protagonists want a war;

מישהו מהצדדים בכלל רצה במלחמה -

few of these wars were initiated by either the rising power

מעט ממלחמות אלה נפתחו ע"י הכוח העולה

or the ruling power.

או הכוח השולט.

So how does this work?

אז איך זה עובד?

What happens is, a third party's provocation

מה שקורה הוא שפרובוקציה של צד שלישי

forces one or the other to react,

מאלצת את אחד הצדדים להגיב,

and that sets in motion a spiral,

וזה מפעיל מעגל קסמים

which drags the two somewhere they don't want to go.

שגורר את שני הכוחות לכיוון שאיננו רצוי להן.

If that seems crazy, it is.

אם זה נשמע מטורף, זה אכן כך.

But it's life.

אבל אלה החיים.

Remember World War I.

זיכרו את מלחמת העולם הראשונה.

The provocation in that case

הפרובוקציה במקרה ההוא

was the assassination of a second-level figure,

היתה ההתנקשות בדמות משנית בחשיבותה,

Archduke Franz Ferdinand,

הארכידוכס פרנץ פרדיננד,

which then led the Austro-Hungarian emperor

שהובילה אז את קיסר אוסטרו-הונגריה

to issue an ultimatum to Serbia,

להציב לסרביה אולטימטום,

they dragged in the various allies,

הן גררו אחריהן את בנות הברית השונות,

within two months, all of Europe was at war.

ובתוך חודשיים, אירופה כולה היתה נתונה במלחמה.

So imagine if Thucydides were watching planet Earth today.

דמיינו את תוקידידס צופה היום בכדור הארץ.

What would he say?

מה הוא היה אומר?

האם היה יכול למצוא אדם מתאים יותר להנהיג את הכוח השולט

Could he find a more appropriate leading man for the ruling power

than Donald J Trump?

מאשר דונלד ג'יי טראמפ?

(Laughter)

(צחוק)

Or a more apt lead for the rising power than Xi Jinping?

או מנהיג מוכשר יותר להנהיג את הכוח העולה מאשר שי ג'ינגפינג?

And he would scratch his head

הוא היה מגרד בפדחתו

and certainly say he couldn't think of more colorful provocateur

והיה מן הסתם אומר שאיננו יכול לחשוב על פרובוקטור ססגוני יותר

than North Korea's Kim Jong-un.

מאשר קים ג'ונג און מצפון-קוריאה.

Each seems determined to play his assigned part

כל אחד מאלה נראה נחוש למלא את התפקיד המיועד לו

and is right on script.

בצמוד לגמרי לתסריט.

So finally, we conclude again with the most consequential question,

לסיום, נחזור לשאלה המכרעת ביותר,

the question that will have the gravest consequences

השאלה שתישא את התוצאות החמורות ביותר

for the rest of our lives:

על חיי כולנו:

Are Americans and Chinese going to let the forces of history drive us to a war

האם האמריקנים והסינים יניחו לכוחות ההיסטוריה לדחוף אותנו למלחמה

that would be catastrophic for both?

שתהיה הרת-אסון לשני הצדדים?

Or can we summon the imagination and courage

או שנצליח לגייס את הדמיון והאומץ שלנו

to find a way to survive together,

ונמצא דרך לחיות יחד,

to share the leadership in the 21st century,

לחלוק במנהיגות של המאה ה-21,

or, as Xi Jinping [said], to create a new form of great power relations?

או כדברי שי ג'ינגפינג, ליצור צורה חדשה ונהדרת של יחסי-כוחות?

That's the issue I've been pursuing passionately

זהו הנושא שאני מקדם בלהט

for the last two years.

מזה שנתיים.

I've had the opportunity to talk and, indeed, to listen

הזדמן לי לשוחח וגם להאזין

to leaders of all the relevant governments --

למנהיגים מכל הממשלות הנוגעות בדבר -

Beijing, Washington, Seoul, Tokyo --

בייג'ינג, וושינגטון, סיאול, טוקיו -

and to thought leaders across the spectrum of both the arts and business.

ועם הוגי-דעות חשובים מכל תחומי האמנות והעסקים.

I wish I had more to report.

הלוואי והיה לי יותר לדווח.

The good news is that leaders are increasingly aware

הבשורות הטובות הן שהמנהיגים יותר ויותר מודעים

of this Thucydidean dynamic

לדינמיקת תוקידידס זו

and the dangers that it poses.

ולסכנות שנלוות אליה.

The bad news is that nobody has a feasible plan

הבשורות הרעות הן שלאיש אין תכנית מעשית

for escaping history as usual.

לחמוק מהשגרה ההיסטורית.

So it's clear to me that we need some ideas

אז ברור לי שנחוצים לנו רעיונות חדשים

outside the box of conventional statecraft --

מחוץ לקופסה, שחורגים מהתוואי הרגיל -

indeed, from another page or another space --

שיהיו אכן מתחום אחר או ממרחב אחר -

which is what brings me to TED today

וזה מה שמביא אותי היום ל-TED

and which brings me to a request.

ומה שמביא אותי להציג בקשה.

This audience includes many of the most creative minds on the planet,

בקהל הזה נוכחים רבים מהמוחות הכי יצירתיים בעולם,

who get up in the morning and think

אנשים שקמים בבוקר וחושבים

not only about how to manage the world we have,

לא רק איך לנהל את העולם שיש לנו

but how to create worlds that should be.

אלא גם איך ליצור עולמות שכדאי שיהיו לנו.

So I'm hopeful that as this sinks in and as you reflect on it,

אז אני מקווה שכאשר זה ייקלט אצלכם ותחשבו על זה,

some of you are going to have some bold ideas, actually some wild ideas,

לאחדים מכם יהיו רעיונות נועזים, פרועים אפילו,

that when we find, will make a difference in this space.

שיחוללו שינוי במרחב הזה.

And just to remind you if you do,

ורק כדי להזכיר לכם, ברשותכם,

this won't be the first time.

זו לא תהיה הפעם הראשונה.

Let me remind you of what happened right after World War II.

אזכיר לכם מה קרה מיד אחרי מלחמת העולם השניה.

A remarkable group of Americans and Europeans and others,

קבוצה מופלאה של אמריקנים, אירופאים ואחרים,

not just from government, but from the world of culture and business,

לא רק מהממשלה, אלא גם מהתרבות והעסקים,

engaged in a collective surge of imagination.

לקחו חלק בפרץ דמיון משותף.

And what they imagined and what they created

ומה שהם דמיינו ומה שהם יצרו

was a new international order,

היה סדר בינלאומי חדש,

the order that's allowed you and me to live our lives, all of our lives,

הסדר שאיפשר לכם ולי לחיות את חיינו, את חיי כולנו,

without great power war

ללא מלחמות גדולות

and with more prosperity than was ever seen before on the planet.

ובשגשוג רב יותר מכפי שהעולם הזה ראה מעודו.

So, a remarkable story.

אכן, סיפור מופלא.

Interestingly, every pillar of this project that produced these results,

המעניין הוא שכל נדבך במיזם הזה שהפיק תוצאות אלה,

when first proposed,

כשהוצע לראשונה,

was rejected by the foreign policy establishment

נדחה ע"י ממסד מדיניות החוץ

as naive or unrealistic.

כ"נאיבי" או "בלתי-מציאותי".

My favorite is the Marshall Plan.

תכנית מרשל היא הדוגמה הכי אהובה עלי.

After World War II, Americans felt exhausted.

אחרי מלחמת העולם השניה, האמריקנים חשו מותשים.

They had demobilized 10 million troops,

הם שחררו 10 מיליון חיילים,

they were focused on an urgent domestic agenda.

הם התמקדו בסדר-יום פנימי דחוף.

But as people began to appreciate how devastated Europe was

אבל כשאנשים החלו להעריך עד כמה אירופה היתה הרוסה,

and how aggressive Soviet communism was,

ועד כמה דורסני היה הקומוניזם הסובייטי,

Americans eventually decided to tax themselves

האמריקנים החליטו לבסוף לגבות מס מעצמם,

a percent and a half of GDP every year for four years

אחוז וחצי מהתמ"ג מידי שנה במשך ארבע שנים,

and send that money to Europe to help reconstruct these countries,

ולשלוח את הכסף הזה לאירופה כדי לעזור בשיקום ארצות אלה,

including Germany and Italy,

כולל גרמניה ואיטליה,

whose troops had just been killing Americans.

שחייליהן זה עתה הרגו אמריקנים.

Amazing.

מדהים.

This also created the United Nations.

אז גם הוקם האו"ם.

Amazing.

מדהים.

The Universal Declaration of Human Rights.

ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם.

The World Bank.

הבנק העולמי.

NATO.

ברית נאט"ו.

All of these elements of an order for peace and prosperity.

כל המרכיבים האלה של סדר של שלום ושגשוג.

So, in a word, what we need to do is do it again.

אז במילה אחת, עלינו לעשות זאת שוב.

And I think now we need a surge of imagination, creativity,

ולדעתי, נחוץ לנו פרץ של דמיון ויצירתיות,

informed by history,

לאור לקחי ההיסטוריה,

for, as the philosopher Santayana reminded us,

כי כפי שמזכיר לנו הפילוסוף סנטיאנה,

in the end, only those who refuse to study history

בסופו של דבר, רק מי שמסרבים ללמוד מההיסטוריה

are condemned to repeat it.

נידונים לחזור עליה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)