Jim Toomey: Learning from Sherman the shark

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Ron Bentata

Cartoons are basically short stories.

קומיקס הם בעצם סיפורים קצרים.

I tried to find one that didn't have a whole lot of words.

ניסיתי למצוא אחד שלא היו בו הרבה מילים.

Not all of them have happy endings.

לא לכולם יש סוף שמח.

So how did I get started cartooning?

אז איך התחלתי לאייר קומיקס?

I doodled a lot as a kid,

קישקשתי הרבה בתור ילד,

and if you spend enough time doodling,

ואם מבלים מספיק זמן בקישקושים,

sooner or later, something happens:

במוקדם או במאוחר, משהו קורה:

all your career options run out.

כל אפשרויות הקריירה נעלמות.

So you have to make a living cartooning.

אז חייבים להפוך את זה למקצוע.

Actually, I fell in love with the ocean when I was a little boy,

למען האמת התאהבתי באוקינוס כשהיתי ילד קטן,

when I was about eight or nine.

כשהייתי בן שמונה או תשע.

And I was particularly fascinated with sharks.

והייתי מוקסם במיוחד מכרישים.

This is some of my early work.

זה חלק מהעבודה המוקדמת שלי.

Eventually, my mom took the red crayon away,

בסופו של דבר, אמא שלי לקחה את העפרון בצבע האדום,

so it was [unclear].

אז זה היה [לא ברור].

But I'd like to relay to you a childhood experience of mine

אבל הייתי רוצה לספר לכם על חווית ילדות שלי

that really made me see the ocean differently,

שבאמת גרמה לי לראות את האוקיינוס בצורה שונה,

and it's become the foundation of my work

והוא הפך ליסוד של עבודתי

because, I feel like, if in a day,

מפני, שאני מרגיש, שאם ביום אחד,

I can see the ocean differently,

אני יכול לראות את האוקיינוס בצורה שונה,

then I can evoke that same kind of change in others,

אז אני יכול לגרום לאותו שינוי אצל אחרים,

especially kids.

בעיקר ילדים.

Before that day, this is how I saw the ocean.

לפני היום ההוא, ככה ראיתי את האוקיינוס.

It's just a big blue surface.

זהו רק משטח גדול וכחול.

And this is how we've seen the ocean since the beginning of time.

וככה ראינו את האוקיינוס מאז ומתמיד.

It's a mystery.

זו תעלומה.

There's been a lot of folklore

יש הרבה פולקלור

developed around the ocean,

שפותח סביב האוקיינוס,

mostly negative.

אשר ברובו שלילי.

And that prompted people to make maps like this,

וזה עורר אנשים לצייר מפות כאלה,

with all kinds of wonderful detail on the land,

עם פירוט נפלא של האדמה,

but when you get to the waters edge,

אבל כשמגיעים לקו המים,

the ocean looks like one giant puddle of blue paint.

האוקינוס נראה כמו שלולית ענקית של צבע כחול.

And this is the way I saw the ocean at school --

וזו הדרך בה ראיתי את האוקיינוס בבית הספר --

as if to say, "All geography and science lessons

כאילו אומרים, "כל שיעורי המדע והגיאוגרפיה

stop at water's edge.

נעצרים בקו המים.

This part's not going to be on the test."

החלק הזה לא יהיה במבחן".

But that day I flew low over the islands --

אבל ביום ההוא טסתי נמוך מעל האיים --

it was a family trip to the Caribbean,

זה היה טיול משפחתי לקריביים,

and I flew in a small plane low over the islands.

וטסתי במטוס קטן מעל האיים.

This is what I saw. I saw hills and valleys.

וזה מה שראיתי. רעיתי גבעות ועמקים.

I saw forests and meadows.

ראיתי יערות ושדות אחו.

I saw grottoes and secret gardens

ראיתי תהומות וגנים סודיים

and places I'd love to hide as a kid,

ומקומות שהייתי שמח להתחבא בהם כילד,

if I could only breathe underwater.

אם רק הייתי יכול לנשום מתחת למים.

And best of all, I saw the animals.

והכי טוב, ראיתי את החיות.

I saw a manta ray that looked as big as the plane I was flying in.

ראיתי טריגון שנראה גדול כמו כמו המטוס שטסתי בו.

And I flew over a lagoon with a shark in it,

וטסתי מעל לגונה שהיה בה כריש,

and that was the day that my comic strip about a shark was born.

וזה היה היום בו נולדה סדרת הקומיקס שלי על הכריש.

So from that day on, I was an ordinary kid

ולכן החל מהיום הזה, הייתי ילד רגיל

walking around on dry land,

שהולך על אדמה יבשה,

but my head was down there, underwater.

אבל הראש שלי היה שם למטה, מתחת למים.

Up until that day,

עד לאותו היום,

these were the animals that were most common in my life.

אלו היו החיות הנפוצות בחיי.

These were the ones I'd like to draw --

אלה היו החיות שאהבתי לצייר --

all variations of four legs and fur.

כל הגרסאות של ארבע רגליים ופרווה.

But when you got to the ocean,

אבל כשהגעת לאוקיינוס,

my imagination was no competition for nature.

הדמיון שלי לא היווה תחרות לטבע.

Every time I'd come up with a crazy cartoon character on the drawing board,

כל פעם שעלה לי רעיון לדמות מצוירת משוגעת על דף הציור,

I'd find a critter in the ocean that was even crazier.

הייתי מוצא יצור באוקיינוס שאפילו יותר מוזר.

And the differences in scale between this tiny sea dragon

וההבדל בסדר הגודל בין דרקון הים הזה

and this enormous humpback whale

וליוייתן הגבנון הענק הזה

was like something out of a science-fiction movie.

הוא כמו מתוך ספר מדע בדיוני.

Whenever I talk to kids, I always like to tell them,

כשאני מדבר עם ילדים, אני אוהב לספר להם,

the biggest animal that ever lived is still alive.

שהחיה הכי גדולה שחייה אי פעם עדיין חייה.

It's not a dinosaur; it's a whale,

זה לא דינוזאור, זה לוייתן,

animals as big as office buildings

חיות בגודל של בניין משרדים

still swimming around out there in our ocean.

עדיין שוחות באוקיינוס שלנו.

Speaking of dinosaurs, sharks are basically

ואם מדברים על דינוזאורים, כרישים הם בעצם

the same fish they were 300 million years ago.

זהים לדגים שהם היו לפני 300 מליון שנה.

So if you ever fantasize about going back in time

אז אם פעם פינטזתם על לחזור בזמן

and seeing what a dinosaur looked like,

ולראות איך נראו דינוזאורים,

that's what a dinosaur looks like.

ככה נראים דינוזאורים.

So you have living dinosaurs

אז יש לנו דינוזאורים חיים

and space aliens,

ויצורים מהחלל החיצון,

animals that evolved in zero gravity in harsh conditions.

חיות שהתפתחו באפס כוח כבידה ובתנאים קשים.

It's just incredible; no Hollywood designer

זה פשוט מדהים; שום מעצב הוליוודי

could come up with something more interesting than that.

לא יוכל להגיע למשהו יותר מעניין מזה.

Or this fangtooth. The particles in the water

או דג הניבים הזה. החלקיקים במים

make it look like it's floating in outer space.

גורמים לו להראות כאילו הוא מרחף בחלל החיצון.

Could you image if we looked through the Hubble Telescope

אתם יכולים לתאר אם היינו מסתכלים דרך טלסקופ האבל

and we saw that?

והיינו רואים את זה?

It would start a whole new space race.

זה היה מתחיל מרוץ חלל חדש.

But instead, we stick a camera in the deep ocean,

אבל במקום זה, אנחנו שמים מצלמה בעומק האוקיינוס,

and we see a fish, and it doesn't capture our imagination

ואנחנו רואים דגים, וזה לא לוכד את הדימיון שלנו

as a society.

כחברה.

We say to ourselves,

אנחנו אומרים לעצמנו,

"Maybe we can make fish sticks with it or something."

"אולי נוכל להכין אצבעות דגים או משהו."

So, what I'd like to do now

אז, מה שאני הייתי רוצה לעשות עכשיו

is try a little drawing.

זה לנסות לצייר ציור קטן.

So, I'm going to try to draw this fangtooth here.

אז, אני אנסן לצייר את דג הניבים כאן.

I love to draw the deep sea fish,

אני אוהב לצייר דגי מים עמוקים,

because they are so ugly,

מפני שהם כל כך מכוערים,

but beautiful in their own way.

אבל יפים בדרכם שלהם.

Maybe we can give him a little bioluminescence here --

אולי נוכל להוסיף לו תאורה ביולוגית קטנה פה --

give him a headlight,

ניתן לו אור קידמי,

maybe a brake light,

אולי אורות ברקס,

turn signals.

אורות איתות.

But it's easy to see why these animals

אבל זה קל לראות למה החיות האלה

make such great cartoon characters,

יוצרות דמויות מצוירות טובות כל כך,

their shapes and sizes.

הצורה והגודל שלהן.

So some of them actually seem to have powers

ונראה כאילו לחלק מהן באמת יש כוחות

like superheroes in a comic book.

כמו גיבורי על בקומיקס.

For instance,

לדוגמה,

take these sea turtles.

קחו את צבי הים האלה.

They kind of have a sixth sense

יש להם מין חוש שישי

like Superman's x-ray vision.

כמו ראיית הרנטגן של סופרמן.

They can sense the magnetic fields of the earth.

הם יכולים לחוש את השדות המגנטיים של כדור הארץ.

And they can use that sense

והם יכולים להשתמש בחוש הזה

to navigate hundreds of miles of open ocean.

כדי לנווט מאות מיילים בים הפתוח.

I kind of give my turtle hands

אני נותן לצבים האלה מין ידיים

just to make them an easier cartoon character to work with.

רק כדי שיהיו דמויות קלות יותר לעבודה.

Or take this sea cucumber.

או קחו לדוגמה את מלפפון הים הזה.

It's not an animal we draw cartoons of

זה לא חיה שאנחנו מציירים דמויות שלה

or draw at all.

או מציירים בכלל.

He's like an underwater Spiderman.

הוא כמו ספיידרמן תת ימי.

He shoots out these sticky webs

הוא יורה קורים דביקים

to entangle his enemy.

כדי לעצור את האויבים שלו.

Of course, sea cucumbers shoot them out their rears,

כמובן, שמלפפוני ים יורים אותם מהאחוריים שלהם,

which, in my opinion, makes them much more interesting a superhero.

שזה, לדעתי, הופך אותם לגיבורי על מעניינים יותר.

(Laughter)

(צחוק)

He can't spin a web anytime; he's got to pull his pants down first.

הוא לא יכול לטוות רשת בכל רגע; הוא קודם צריך להפשיל את מכנסיו.

(Laughter)

(צחוק)

Or the blowfish.

או דג האבו נפחא.

The blowfish is like the Incredible Hulk.

האבו נפחא הוא כמו הענק הירוק.

It can change its body

הוא יכול לשנות את הגוף שלו

into a big, intimidating fish

לדג גדול ומפחיד

in a matter of seconds.

תוך מספר שניות.

I'm going to draw this blowfish uninflated.

אני אצייר את האבו נפחא לא מנופח.

And then I'm going to attempt

ואז אני אנסה

onscreen animation here.

ציור אנימציה כאן.

Let's see.

בואו נראה.

Try and inflate it.

ננסה לנפח אותו כאן.

(Laughter)

(צחוק)

"You talkin' to me?" See, he can inflate himself

"אתה מדבר אליי?" רואים, הוא יכול לנפח את עצמו

when he wants to be intimidating.

כשהוא רוצה להפחיד.

Or take this swordfish.

או קחו את דג החרב הזה.

Could you imagine being born with a tool for a nose?

אתם יכולים לדמיין להיוולד עם כלי על האף?

Do you think he wakes up in the morning, looks in the mirror and says,

אתם חושבים שהוא מתעורר בבוקר, מביט במראה ואומר,

"Somebody's getting stabbed today."

"מישהו הולך להידקר היום".

Or this lionfish for instance.

או דג האריה הזה לדוגמה.

Imagine trying to make friends

תארו לעצמכם לנסות למצוא חברים

covered with razor-sharp poisonous barbs.

מכוסים בתיילים רעילים חדים כתער.

It's not something you want to put on your Facebook page, right?

זה לא משהו שרוצים לשים בדף הפייסבוק, נכון?

My characters are --

הדמויות שלי הן --

my lead character's a shark named Sherman.

הדמות הראשית שלי היא כריש בשם שרמן.

He's a great white shark.

הוא עמלץ לבן.

And I kind of broke the mold with Sherman.

ושברתי את התבנית עם שרמן.

I didn't want to go with this ruthless

לא רציתי ללכת עם תדמית

predator image.

הצייד חסר הרחמים.

He's kind of just out there making a living.

הוא בחוץ שם עושה חיים.

He's sort of a Homer Simpson with fins.

הוא מין הומר סימפסון עם סנפירים.

And then his sidekick

ואז בן הלוויה שלו

is a sea turtle, as I mentioned before, named Filmore.

הוא צב ים, כמו שהזכרתי מקודם, שמו הוא פילמור.

He uses his wonderful skills at navigation

הוא משתמש ביכולות הניווט המדהימות שלו

to wander the oceans, looking for a mate.

לתור את האוקיינוסים, בחיפוש אחר בת זוג.

And he does manage to find them,

והוא אכן מצליח למצוא אותן,

but great navigation skills, lousy pick-up lines.

אבל כישורי ניווט מעולים, שורות פתיחה עלובות.

He never seems

הוא אף פעם לא מצליח

to settle on

להתחבר עם

any particular girl.

בחורה אחת.

I have a hermit crab named Hawthorne,

יש לי סרטן נזיר בשם הווט'ורן,

who doesn't get a lot of respect as a hermit crab,

שלא מקבל הרבה כבוד כסרטן נזיר,

so he kind of wishes

אז הוא דיי חולם

he were a great white shark.

להיות עמלץ לבן.

And then I'll introduce you to one more character,

ועכשיו אני אכיר לכם דמות אחת נוספת,

this guy, Ernest,

הבחור הזה, ארנסט,

who is basically a juvenile delinquent

שהוא בעצם פושע צעיר

in a fish body.

בגוף של דג.

So with characters, you can make stories.

אז עם דמויות אפשר ליצור סיפורים.

Sometimes making a story is as easy

לפעמים יצירת סיפור זה קל

as putting two characters in a room

כמו לשים שתי דמויות בחדר

and seeing what happens.

ולראות מה קורה.

So, imagine a great white shark and a giant squid in the same bathroom.

אז דמיינו עמלץ לבן ודיונון ענק באותו חדר שירותים.

(Laughter)

(צחוק)

Or, sometimes I take them to places

או לפעמים אני לוקח אותם למקומות

that people have never heard of because they're underwater.

למקומות שאנשים אף פעם לא שמעו עליהם כיוון והם מתחת למים.

For instance, I took them skiing in the Mid-Atlantic Range,

לדוגמה, לקחתי אותם לסקי ברכס האטלנטי,

which is this range of mountains in the middle of the Atlantic.

שהוא רכס הרים באמצע האוקיינוס האטלנטי.

I've taken them to the Sea of Japan,

לקחתי אותם לים של יפן,

where they met giant jellyfish.

שם הם פגשו מדוזות ענק.

I've taken them camping in the kelp forests of California.

לקחתי אותם לקמפינג ביערות האצות בקליפורניה.

This next one here,

הבא כאן,

I did a story on the census of marine life.

עשיתי סיפור על מידגם חיות הים.

And that was a lot of fun because, as most of you know,

וזה היה כיף גדול כי כמו שרובכם יודעים,

it's a real project we've heard about.

זה פרוייקט אמיתי ששמענו עליו.

But it was a chance for me to introduce readers

אבל זו הייתה אפשרות עבורי להציג לקוראים

to a lot of crazy undersea characters.

הרבה יצורי ים מוזרים.

So we start off the story with Ernest,

אז נתחיל את הסיפור עם ארנסט,

who volunteers as a census taker.

שמתנדב כסוקר.

He goes down and he meets this famous anglerfish.

הוא צולל ופוגש את דג המלאך המפורסם.

Then he meets the yeti crab,

ואז הוא פוגש את סרטן היטי,

the famous vampire squid -- elusive, hard to find --

את דיונון הערפד מפורסם -- חמקן, קשה לאיתור --

and the Dumbo octopus, which looks so much like a cartoon in real life

ואת תמנון דמבו, שנראה כמו קריקטורה במציאות

that really didn't have to change a thing when I drew it.

שלא הייתי צריך לשנות בו כלום כשציירתי אותו.

I did another story on marine debris.

עשיתי סיפור נוסף על זבל ימי.

I was speaking to a lot of my friends

שוחחתי עם רבים מחבריי

in the conservation business,

בעסקי השימור,

and they --

והם --

I asked them, "So what's one issue you would like everyone to know more about?"

שאלתי אותם, "אז מה הנושא היחיד עליו הייתם רוצים שכולם ידעו?"

And they said -- this one friend of mine said,

והם אמרו -- חבר אחד שלי אמר,

"I've got one word for you: plastic."

"יש לי מילה אחת בשבילך: פלסטיק".

And I told him, "Well, I need something a little sexier than that.

ואני אמרתי לו, "אני צריך משהו יותר סקסי מזה.

Plastic just is not going to do it."

פלסטיק פשוט לא יעשה את זה."

We sort of worked things out.

בסוף הסתדרנו.

He wanted me to use words like polyvinyl chloride,

הוא רצה שאני אשתמש במילים כמו פוליויניל כלורידי,

which doesn't really work in voice balloons very well.

שלא ממש עובדות טוב בבלוני קול.

I couldn't fit them in.

הם לא נכנסו פנימה.

So what I did was I made an adventure strip.

אז מה שעשיתי זה סדרת הרפתקאות.

Basically, this bottle travels a long way.

בעיקרון, הבקבוק הזה נודד דרך ארוכה.

What I'm trying to tell readers

מה שאני מנסה להגיד לקוראים

is that plastic doesn't really go away;

זה שפלסטיק לא ממש הולך לשום מקום;

it just continues to wash downstream.

הוא פשוט ממשיך להישטף במורד הזרם.

And a lot of it ends up washing into the ocean,

והרבה ממנו מגיע לאוקיינוס,

which is a great story if you attach a couple characters to it,

שזה סיפור מעולה אם מוסיפים כמה דמויות אליו,

especially if they can't stand each other, like these two.

בעיקר אם הן לא סובלות אחת את השנייה, כמו שתי אלה.

So, I sent them to Boise, Idaho,

אז, שלחתי אותן לבויזי אידהו,

where they dropped a plastic bottle

שם הן השליכו בקבוק פלסטיק

into the Boise sewer system.

לתוך מערכת הביוב של בויזי.

And it ended up in the Boise River

והוא הגיע לנהר בויזי

and then on to the Columbia River

ואז לנהר קולומביה

and then to the mouth of the Columbia

ואז לשפך נהר קולומביה

and to the Pacific Ocean

ולאוקיינוס הפסיפי

and then on to this place called the Great Pacific Garbage Patch --

ואז הלאה לאזור שנקרא כתם הזבל הפסיפי הגדול --

which is this giant Pacific gyre in the North Pacific,

שהוא מערבולת ענקית באוקיינוס הפסיפי הצפוני,

where a lot of this plastic ends up floating around --

בה חלקי פלסטיק רבים צפים בסופו של דבר --

and then back onto the lagoon.

ואז בחזרה ללגונה.

So that was basically a buddy story

אז זה בעיקרון היה סיפור חברים

with a plastic bottle following along.

עם בקבוק פלסטיק שמלווה אותם.

So a lot of people remember the plastic bottle anyway,

אז הרבה אנשים זוכרים את בקבוק הפלסטיק בכל זאת,

but we really talked about marine debris and plastic

אבל בעצם דיברנו על זבל ימי ופלסטיק

in the course of that one.

במהלך הסיפור הזה.

The third storyline I did about a year and a half ago

הסיפור השלישי שעשיתי לפני שנה וחצי בערך

was probably my most difficult.

היה הקשה ביותר שלי.

It was on shark finning, and I felt really strongly

זה היה על חיתוך סנפירי כרישים, והיו לי רגשות חזקים

about this issue.

בנוגע לנושא הזה.

And I felt like, since my main character was a shark,

ואני הרגשתי, בגלל שהדמות הראשית שלי היא כריש,

the comic strip was a perfect vehicle for telling the public about this.

סדרת הקומיקס הייתה המקום המושלם כדי לספר לציבור על זה.

Now, finning is the act

עכשיו, חיתוך סנפירים הוא

of taking a shark, cutting the valuable fins off

לקיחת כריש, חיתוך הסנפירים בעלי הערך שלו

and throwing the live animal back in the water.

והשלכת החיה בחיים בחזרה למים.

It's cruel, it's wasteful.

זה אכזרי, זה בזבזני.

There's nothing funny or entertaining about it,

אין שום דבר מצחיק או מבדר בזה,

but I really wanted to take this issue on.

אבל באמת רציתי לטפל בנושא הזה.

I had to kill my main character, who is a shark.

הייתי צריך להרוג את הדמות הראשית שלי, שהיא כריש.

We start with Sherman in a Chinese restaurant,

אנחנו מתחילים עם שרמן במסעדה סינית,

who gets a fortune that he's about to get caught by a trawler,

שמקבל עוגיית מזל שאומרת שהוא יתפס על ידי ספינת דיג,

which he does.

וזה מה שקורה.

And then he dies.

ואז הוא מת.

He gets finned, and then he gets thrown overboard.

חותכים את סנפיריו ומשליכים אותו למים.

Ostensibly, he's dead now.

לכאורה, הוא מת עכשיו.

And so I killed a character that's been in the newspaper for 15 years.

אז הרגתי דמות שהייתה בעיתון 15 שנה.

So I got a lot of reader feedback on that one.

אז קיבלתי הרבה הערות קוראים על זה.

Meanwhile, the other characters are talking about shark fin soup.

בינתיים , שאר הדמויות מדברים על מרק סנפירי כריש.

I do three or four strips after that

עשיתי שלוש או ארבע סדרות אחרי זה

where we explore the finning issue

שבהן בחנתי את סוגית חיתוך הסנפירים

and the shark fin soup issue.

ואת סוגית מרק סנפירי הכריש.

Sherman's up in shark heaven.

שרמן למעלה בגן עדן לכרישים.

This is what I love about comic strips, you know.

זה מה שאני אוהב בסדרות קומיקס, אתם יודעים.

You really don't have to worry about the audience suspending its sense of disbelief

אתם לא צריכים לדאוג לגבי חוסר האמון של הקהל

because, if you start with a talking shark,

מפני, שאם מתחילים עם כריש מדבר,

readers pretty much check their disbelief at the door.

הקוראים משאירים את חוסר האמונה שלהם בדלת.

You can kind of do anything.

אתם די יכולים לעשות הכל.

It becomes a near-death experience for Sherman.

זה נעשה חוויה קרובה למוות עבור שרמן.

Meanwhile, Ernest finds his fins on the internet.

בינתיים ארנסט מוצא את הסנפירים שלו באינטרנט.

There was a real website based in China

היה אתר אינטרנט אמיתי בסין

that actually sold shark fins,

שמכר סנפירי כריש,

so I kind of exposed that.

אז די חשפתי את זה.

And he clicks the "buy now" button.

אז הוא לוחץ על כפתור הקנייה המיידית.

And voila, next-day air, they show up,

ואז הופה, משלוח ליום הבא, הם מגיעים,

and they surgically reattach them.

והם מחברים אותם בחזרה בניתוח.

I ended that series with a kind of a mail-in petition

סיימתי את הסדרה עם סוג של עצומה במייל

that encouraged our National Marine Fishery Service,

שמעודדת את איגוד הדגה הימית הלאומי שלנו,

to force other countries

לגרום למדינות אחרות

to have a stronger stance with shark management.

לקבוע עמדה מחמירה יותר בניהול סוגיית הכרישים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thanks.

תודה.

I'd like to end with a little metaphor here.

הייתי רוצה לסיים במטאפורה קטנה.

I've been trying to think of a metaphor to represent Mission Blue,

ניסיתי לחשוב על מטאפורה לייצג את "משימה כחולה",

and this is what I came up with.

וזה מה שהגעתי אליו.

Imagine you're in an enormous room,

דמיינו שאתם בחדר ענק,

and it's as dark as a cave.

והוא חשוך כמו מערה.

And you can have anything in that room, anything you want,

ואתם יכולים לקבל כל דבר בחדר, כל דבר שתרצו,

but you can't see anything.

אבל אתם לא יכולים לראות כלום.

You've been given one tool, a hammer.

קיבלתם כלי אחד, פטיש.

So you wander around in the darkness, and you bump into something,

אז אתם מסתובבים בחושך, ואתם נתקלים בדברים,

and it feels like it's made of stone.

והם מרגישים כאילו הם עשויים מאבן.

It's big, it's heavy. You can't carry it away,

זה גדול, זה כבד, אתם לא יכולים לסחוב את זה אתכם,

so you bang it with your hammer, and you break off a piece.

אז אתם מכים את זה בפטיש ושוברים חתיכה.

And you take the piece out into the daylight.

ואתם לוקחים את החתיכה לאור יום.

And you see you have a beautiful piece of white alabaster.

ואתם רואים שיש לכם חתיכה יפיפיה של אבן בהט.

So you say to yourself, "Well, that's worth something."

אז אתם אומרים לעצמכם, "זה שווה משהו."

So you go back into the room,

אז אתם חוזרים לחדר,

and you break this thing to pieces, and you haul it away.

ואתם שוברים את הדבר הזה לחתיכות, ואתם מוציאים אותן החוצה.

And you find other things, and you break that up, and you haul those away.

ואז אתם מוצאים עוד משהו, וגוררים אותו החוצה בחתיכות.

And you're getting all kinds of cool stuff.

ואתם מוציאים הרבה דברים מגניבים.

And you hear other people doing the same thing.

ואתם שומעים אנשים אחרים עושים אותו דבר.

So you get this sense of urgency,

אז אתם מקבלים תחושת בהילות,

like you need to find as much stuff as possible as soon as possible.

כאילו אתם צריכים למצוא כמה שיותר דברים כמה שיותר מהר.

And then some yells, "Stop!"

ואז חלק צועקים, "עיצרו!"

And they turn up the lights.

והם מדליקים את האור.

And you realize where you are; you're in the Louvre.

ואתם מבינים איפה אתם; אתם בלובר.

And you've taken all this complexity and beauty,

ולקחתם את כל המורכבות והיופי,

and you've turned it into a cheap commodity.

והפכתם אותם לסחורה פשוטה.

And that's what we're doing with the ocean.

וזה מה שאנחנו עושים עם האוקינוסים.

And part of what Mission Blue is about

וחלק מהמטרה של משימה כחולה הוא

is yelling, "Stop!"

לצעוק, "עצרו!"

so that each of us --

כך שכל אחד מאיתנו --

explorer, scientist, cartoonist, singer, chef --

חוקר, מדען, מאייר, זמר, שף --

can turn up the lights in their own way.

יוכל להדליק את האור בדרכו שלו.

And that's what I hope my comic strip does in a small way.

וזה מה שאני מקווה שסדרת הקומיקס שלי עושה בצורה קטנה.

That's why I like what I do.

לכן אני אוהב את מה שאני עושה.

Thanks for listening.

תודה שהקשבתם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)