Fields Wicker-Miurin: Learning from leadership's missing manual

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I'm going to talk

אני אדבר

about some of my discoveries

על כמה מהדברים שגיליתי

around the world through my work.

בעבודתי סביב העולם.

These are not discoveries of planets

אין אלה תגליות של כוכבי לכת

or new technologies

או טכנולוגיות חדשות

or science.

או מדע.

They're discoveries of people

אלה תגליות הקשורות באנשים

and the way people are, and new leadership.

באורחות חייהם, ובמנהיגות חדשה.

This is Benki.

זהו בנקי.

Benki is a leader of the Ashaninka Nation.

בנקי הוא מנהיג אומת האשנינקה.

His people live in Brazil

העם שלו חי בברזיל

and in Peru.

ובפרו.

Benki comes from a village

בנקי הוא מכפר

so remote up in the Amazon

כה מרוחק בנהר האמזונס

that to get there, either you have to fly

שכדי להגיע לשם, צריך לטוס

and land on water,

ולנחות על המים,

or go by canoe for several days.

או לשוט בקאנו במשך מספר ימים.

I met Benki three years ago in Sao Paulo

פגשתי את בנקי לפני שלוש שנים בסן פאולו

when I'd brought him and other leaders

כשהבאתי אותו ומנהיגים נוספים

from indigenous peoples

של העמים הילידיים

to meet with me and leaders from around the world,

לפגישה עמי ועם מנהיגים אחרים מכל העולם,

because we wanted to learn from each other.

מפני שרצינו ללמוד אלה מאלה.

We wanted to share our stories with each other.

רצינו לשתף זה את זה בסיפורינו.

The Ashaninka people

עם האשנינקה

are known throughout South America

ידועים בכל דרום אמריקה

for their dignity, their spirit

באצילות רוחם

and their resistance,

ובכושר התמדתם,

starting with the Incas

החל מתקופת האינקה

and continuing through the 19th century

עבור במאה ה-19,

with the rubber tappers.

ועד אוספי הגומי.

Today's biggest threat to the Ashaninka people

כיום, האיום הגדול ביותר על אנשי האשנינקה

and to Benki

ובנקי

comes from illegal logging --

מקורו בכריתת עצים בלתי חוקית--

the people who come into the beautiful forest

אנשים שמגיעים אל היער הנפלא

and cut down ancient mahogany trees,

וכורתים עצי מהגוני עתיקים,

float them down the river to world markets.

שולחים אותם במורד הנהר אל שווקי העולם.

Benki knew this.

בנקי ידע על כך.

He could see what was happening to his forest, to his environment,

הוא יכול היה לראות מה קורה ליער ולסביבה שלו,

because he was taken under his grandfather's wing

כי הוא נלקח אל מתחת חסותו של סבו

when he was only two years old

כשהיה רק בן שנתיים

to begin to learn about the forest

כדי להתחיל ללמוד על היער

and the way of life of his people.

ועל דרך חייהם של בני עמו.

His grandfather died when he was only 10.

סבו מת בהיותו בן 10 בלבד.

And at that young age, 10 years old,

ובגיל הצעיר הזה, כבן 10,

Benki became the paje of his community.

בנקי הפך לפאג'ה של קהילתו.

Now, in the Ashaninka tradition and culture,

במסורת ובתרבות של האשנינקה,

the paje is the most important

הפאג'ה הוא החשוב ביותר

person in the community.

מכל אנשי הקהילה.

This is the person who contains within him

זהו האדם שמכיל בתוכו

all the knowledge, all the wisdom

את כל הידע, כל החוכמה,

of centuries and centuries of life,

של מאות רבות של תקופות חיים,

and not just about his people,

לא רק הידע הנוגע לעמו,

but about everything that his people's survival depended on:

אלא בנוגע לכל מה שקיומו של עמו תלוי בו.

the trees, the birds,

העצים, הציפורים,

the water, the soil, the forest.

המים, האדמה, היער.

So when he was only 10 and he became the paje,

וכך, כשהיה בן 10 בלבד ונעשה לפאג'ה,

he began to lead his people.

הוא החל להנהיג את עמו.

He began to talk to them

הוא החל לדבר אליהם

about the forest that they needed to protect,

בקשר ליער שעליו עליהם להגן,

the way of life they needed to nurture.

על דרך החיים שעליהם לשמר.

He explained to them

הוא הסביר להם

that it was not a question of survival of the fittest;

שאין זו רק שאלה של שרידת הכשירים;

it was a question of understanding

אלא שאלה של הבנה

what they needed to survive

מה נחוץ להם כדי לשרוד

and to protect that.

וכיצד להגן על זה.

Eight years later,

אחרי שמונה שנים,

when he was a young man of 18,

כשהיה נער בן 18,

Benki left the forest for the first time.

בנקי עזב בפעם הראשונה את היער.

He went 3,000 miles on an odyssey to Rio

הוא יצא למסע מפרך של 5,000 ק"מ עד ריו

to the Earth Summit

ל"מפגש הפסגה בנושא כדור הארץ"

to tell the world what was happening

כדי לספר לעולם מה מתרחש

in his tiny, little corner.

בפינה הזעירה בה הוא חי.

And he went because he hoped the world would listen.

והוא עשה זאת בתקווה שהעולם יאזין.

Some did, not everybody.

אחדים האזינו. לא כולם.

But if you can imagine this young man

אך אם תוכלו לדמיין איש צעיר זה

with his headdress and his flowing robe,

עם כיסוי הראש והגלימה הגולשת שלו,

learning a new language, Portuguese,

שלמד שפה חדשה, פורטוגזית,

not to mention English,

שלא לדבר על אנגלית,

going to Rio,

והלך לריו,

building a bridge

כדי להקים גשר

to reach out to people he'd never met before --

ולהגיע אל אנשים שמעולם לא פגש--

a pretty hostile world.

עולם עוין למדי.

But he wasn't dismayed.

אך הוא לא נרתע.

Benki came back to his village full of ideas --

בנקי שב לכפרו מלא ברעיונות--

new technologies, new research,

טכנולוגיות חדשות, מחקרים חדשים,

new ways of understanding what was going on.

דרכים חדשות להבין את המתרחש.

Since that time,

ומאז,

he's continued to work with his people,

הוא ממשיך לעבוד עם בני עמו,

and not only the Ashaninka Nation,

ולא רק אומת האשנינקה,

but all the peoples of the Amazon and beyond.

אלא כל עמי האמזונס ויותר.

He's built schools

הוא בנה בתי ספר

to teach children to care for the forest.

כדי ללמד את הילדים לדאוג ליער.

Together, he's led the reforestation

יחדיו הם מובילים את הייעור מחדש

of over 25 percent of the land

של יותר מ-25 אחוז מהקרקע

that had been destroyed by the loggers.

שנהרסה בידי כורתי העצים.

He's created a cooperative

הוא הקים קואופרטיב

to help people diversify their livelihoods.

כדי לסייע לאנשים לגוון את אמצעי המחיה שלהם.

And he's brought the internet and satellite technology

והוא הביא את האינטרנט

to the forest --

ואת הטכנולוגיה הלוויינית אל היער--

both so that people themselves

גם כדי שהאנשים עצמם

could monitor the deforestation,

יוכלו להשגיח על הייעור מחדש,

but also that he could speak from the forest

אך גם כדי שיוכל להשמיע את קולו מן היער

to the rest of the world.

אל שאר העולם.

If you were to meet Benki

אילו פגשתם את בנקי

and ask him, "Why are you doing this?

ושאלתם אותו, "מדוע אתה עושה זאת?

Why are you putting yourself at risk?

מדוע אתה מסכן את עצמך?

Why are you making yourself vulnerable

מדוע אתה הופך עצמך לפגיע

to what is often a hostile world?"

לעולם שהוא בד"כ עוין?"

he would tell you,

הוא היה עונה לכם,

as he told me,

כפי שענה לי,

"I asked myself," he said,

"שאלתי את עצמי," הוא אמר,

"What did my grandparents and my great-grandparents do

מה הסבים שלי ואבותי עשו

to protect the forest for me?

כדי להגן על היער למעני?

And what am I doing?"

ומה אעשה אני?"

So when I think of that,

וכשאני חושבת על כך,

I wonder what our grandchildren

אני תוהה מה נכדינו

and our great-grandchildren,

ונינינו,

when they ask themselves that question,

כשישאלו את עצמם שאלה זו,

I wonder how they will answer.

אני תוהה מה תהיה תשובתם.

For me, the world is veering

בעיני, העולם סטה

towards a future we don't much want

לעבר עתיד שאיננו רצוי לנו ביותר

when we really think about it deep inside.

כשאנו באמת מקדישים לכך מחשבה מעמיקה.

It's a future we don't know the details of,

זהו עתיד שאיננו יודעים את הפרטים אודותיו,

but it's a future that has signs,

אבל יש לו כמה סימנים מסגירים,

just like Benki saw the signs around him.

בדיוק כפי שבנקי ראה את הסימנים בסביבתו.

We know we are running out of what we need.

ידוע לנו שהדברים הנחוצים לנו הולכים ואוזלים.

We're running out of fresh water.

אוזלים לנו המים הזכים

We're running out of fossil fuels.

אוזלים לנו דלקי המאובנים.

We're running out of land.

אוזלת לנו הקרקע

We know climate change is going to affect all of us.

אנו יודעים ששינויי האקלים ישפיעו על כולנו.

We don't know how, but we know it will.

איננו יודעים כיצד, אבל זה בטוח.

And we know that there will be more of us than ever before --

ואנו יודעים שעוד נוסיף ונתרבה--

five times as many people in 40 years

יהיו פי 5 בני אדם בתוך 40 שנה

than 60 years ago.

מאשר לפני 60 שנה.

We are running out of what we need.

אוזלים לנו הדברים הנחוצים לנו.

And we also know

ואנו יודעים גם

that the world has changed in other ways,

שהעולם השתנה בדרכים נוספות,

that since 1960

שמאז 1960

there are one-third as many new countries

גדל בשליש מספר המדינות החדשות

that exist as independent entities on the planet.

הקיימות בעולם כישויות עצמאיות.

Egos, systems of government --

אגו, מערכות ממשל--

figuring it out --

לתפוס את כל זה--

massive change.

שינוי עצום.

And in addition to that,

ונוסף על כך,

we know that five other really big countries

ידוע לנו שחמש מדינות גדולות נוספות

are going to have a say in the future,

עתידות לבטא את עמדותיהן,

a say we haven't even really started to hear yet --

עמדות שאפילו עוד לא התחלנו לשמוע מהן--

China, India,

סין, הודו,

Russia, South Africa

רוסיה, דרום אפריקה

and Benki's own Brazil,

וברזיל של בנקי,

where Benki got his civil rights

היכן שבנקי קיבל את זכויות האזרח שלו

only in the 1988 constitution.

רק בחוקה של 1988.

But you know all that.

אבל כל זה ידוע לכם.

You know more than Benki knew when he left his forest

אתם יודעים יותר ממה שבנקי ידע כשעזב את היער שלו

and went 3,000 miles.

למסע של 5,000 ק"מ.

You also know

אתם יודעים גם

that we can't just keep doing what we've always done,

שאיננו יכולים פשוט להמשיך ולנהוג כמו תמיד

because we'll get the results

מפני שהתוצאות שנקבל

we've always gotten.

יהיו אותן תוצאות כתמיד.

And this reminds me of something I understand

וזה מזכיר לי משהו, שלהבנתי,

Lord Salisbury said to Queen Victoria over a hundred years ago,

לורד סלסברי אמר למלכה ויקטוריה לפני 100 שנה,

when she was pressing him, "Please change."

כשדחקה בו וביקשה, "בבקשה, תשתנה."

He said, "Change?

הוא אמר, "להשתנות?

Why change?

למה להשתנות?

Things are bad enough as they are."

המצב ממילא גרוע דיו."

We have to change.

אנחנו מוכרחים להשתנות.

It's imperative to me, when I look around the world,

בעיני זה חיוני, כשאני מתבוננת בעולם,

that we need to change ourselves.

שמחובתנו לשנות את עצמנו.

We need new models of what it means to be a leader.

אנו זקוקים למופתים חדשים של מנהיגות.

We need new models

אנו זקוקים למודלים חדשים

of being a leader and a human in the world.

של מנהיגות ואנושיות בעולם הזה.

I started life as a banker.

בתחילת הקריירה שלי הייתי בנקאית.

Now I don't admit to that

כעת איני מגלה זאת

to anybody but my very close friends.

אלא רק לחברים קרובים מאד.

But for the past eight years,

אך במשך שמונה השנים האחרונות,

I've done something completely different.

עסקתי במשהו שונה לגמרי.

My work has taken me around the world,

עבודתי נשאה אותי בכל העולם,

where I've had the real privilege

ונפלה בחלקי הזכות האמיתית

of meeting people like Benki

לפגוש אנשים כמו בנקי

and many others who are making change happen

ורבים אחרים שמחוללים שינוי

in their communities --

בקהילותיהם--

people who see the world differently,

אנשים שרואים אחרת את העולם,

who are asking different questions,

ששואלים שאלות שונות,

who have different answers,

שתשובותיהם שונות,

who understand the filters that they wear

שמבינים את המסכות שהם לובשים

when they go out into the world.

כשהם יוצאים אל העולם.

This is Sanghamitra.

זאת סנגמיטרה.

Sanghamitra comes from Bangalore.

סנגמיטרה היא מבנגלור.

I met Sanghamitra eight years ago

פגשתי את סנגמיטרה לפני שמונה שנים

when I was in Bangalore

כשהייתי בבנגלור

organizing a workshop with leaders of different NGO's

וארגנתי סדנה עם מנהיגים מארגונים לא-ממשלתיים שונים

working in some of the hardest aspects of society.

העובדים בכמה מההיבטים החברתיים הקשים ביותר.

Sanghamitra didn't start life

סנגמיטרה לא החלה את הקריירה שלה

as a leader of an NGO,

כמנהיגה בארגון לא-ממשלתי,

she started her career as university professor,

היא היתה קודם מרצה באוניברסיטה,

teaching English literature.

ולימדה ספרות אנגלית.

But she realized that she was much too detached from the world doing that.

אך היא הבינה שבעבודתה זו היא מנותקת מהעולם.

She loved it, but she was too detached.

היא אהבה אותה, אך היתה מנותקת מדי.

And so in 1993,

וכך, ב-1993,

a long time ago,

לפני זמן רב מאד,

she decided to start a new organization

היא החליטה להקים ארגון חדש

called Samraksha

בשם "סאמראקשה"

focused on one of the hardest areas,

שהתמקד באחד האזורים הקשים ביותר,

one of the hardest issues in India --

אחת הסוגיות הקשות ביותר בהודו--

anywhere in the world at the time --

ובכל העולם באותם ימים--

HIV/AIDS.

האיידס.

Since that time, Samraksha has grown

מאז ועד היום "סאמראקשה" גדלה

from strength to strength

והלכה מחיל אל חיל

and is now one of the leading health NGO's in India.

וכיום היא מארגוני הבריאות הלא-ממשלתיים המובילים בהודו.

But if you just think about the state of the world

אך אם תתנו דעתכם על המצב בעולם

and knowledge of HIV/AIDS

והידע בנוגע לאיידס

in 1993 --

ב-1993--

in India at that time it was skyrocketing

בהודו באותם ימים המחלה השתוללה

and nobody understood why,

ואיש לא הבין מדוע,

and everyone was actually very, very afraid.

וכולם היו מאד מאד מפוחדים.

Today there are still three million

כיום יש עדיין 3 מיליון

HIV-positive people in India.

נשאי איידס חיוביים בהודו.

That's the second largest population in the world.

זו האוכלוסיה השניה בגודלה בעולם.

When I asked Sanghamitra,

כששאלתי את סנגמיטרה,

"How did you get from English literature

"איך הגעת מספרות אנגלית

to HIV/AIDS?"

אל האיידס?"

not an obvious path,

אין ביניהם שום קשר מובן מאליו,

she said to me,

היא אמרה לי,

"It's all connected.

"הכל קשור.

Literature makes one sensitive,

הספרות הופכת את האדם לרגיש,

sensitive to people,

רגיש לבני אדם,

to their dreams and to their ideas."

לחלומותיהם ולרעיונותיהם."

Since that time, under her leadership,

מאז ועד היום, בהנהגתה,

Samraksha has been a pioneer

"סאמראקשה" היתה חלוצה

in all fields related

בכל התחומים הקשורים

to HIV/AIDS.

לאיידס.

They have respite homes, the first,

יש להם בתי מנוחה, הם הראשונים שעשו זאת,

the first care centers,

מרכזי הטיפול הראשונים,

the first counseling services --

שירותי הייעוץ הראשונים--

and not just in urban, 7-million-population Bangalore,

ולא רק בבנגלור העירונית בת 7 מיליון התושבים,

but in the hardest to reach villages

אלא גם בכפרים הקשים ביותר לגישה

in the state of Karnataka.

במדינת קארנאטאקה.

Even that wasn't enough.

ואפילו זה לא הספיק לה.

She wanted to change policy at the government level.

היא רצתה לשנות את המדיניות ברמת הממשל.

10 of their programs that she pioneered

עשר מהתכניות שהיא היתה החלוצה בהפעלתן

are now government policy and funded by the government.

הן כיום מדיניות ממשלתית ובמימון ממשלתי.

They take care of 20,000-odd people today

הם מטפלים כיום בכ-20,000 בני אדם

in over 1,000 villages around Karnataka.

ביותר מ-1,000 כפרים סביב קארנאטאקה.

She works with people like Murali Krishna.

היא עובדת עם אנשים כמו מוראלי קרישנה.

Murali Krishna comes from one of those villages.

מוראלי קרישנה בא מאחד מאותם כפרים.

He lost his wife to AIDS a couple of years ago,

אשתו מתה מאיידס מספר שנים לפני כן,

and he's HIV-positive.

והוא נשא איידס חיובי.

But he saw the work, the care,

אבל הוא היה עד לעבודה, לדאגה,

the compassion

לחמלה

that Sanghamitra and her team brought to the village,

שסנגמיטרה וצוותה הביאו אל הכפר,

and he wanted to be part of it.

והוא רצה לקחת בכך חלק.

He's a Leaders' Quest fellow, and that helps him with his work.

הוא חבר ב"מפעל לאיתור המנהיגים", וזה עוזר לו בעבודתו.

They've pioneered a different approach to villages.

הם בחרו בגישה שונה לכפרים.

Instead of handing out information in pamphlets,

במקום לחלק מידע בעלונים,

as is so often the case,

כפי שנוהגים כה רבות,

they bring theater troupes,

הם מביאים להקות שחקנים,

songs, music, dance.

שירה, מוסיקה, מחול.

And they sit around,

ויושבים ביחד

and they talk about dreams.

ומשוחחים על חלומותיהם.

Sanghamitra told me just last week --

סנגמיטרה סיפרה לי ממש לפני שבוע--

she had just come back from two weeks in the villages,

היא בדיוק חזרה משבועיים בכפרים--

and she had a real breakthrough.

והיתה לה פריצת דרך אמיתית.

They were sitting in a circle, talking about the dreams for the village.

הן ישבו במעגל ושוחחו על החלומות בנוגע לכפר.

And the young women in the village

ונשי הכפר הצעירות

spoke up and said, "We've changed our dream.

אמרו, "החלפנו את החלום שלנו.

Our dream

חלומנו

is for our partners, our husbands,

הוא שבני זוגנו, שבעלינו,

not to be given to us because of a horoscope,

לא יזווגו לנו לפי ההורוסקופ,

but to be given to us

אלא שיזווגו לנו

because they've been tested for HIV."

בגלל שעברו בדיקת איידס."

If you are lucky enough to meet Sanghamitra

אם יתמזל מזלכם ותפגשו את סנגמיטרה

and ask her why and how,

ותשאלו אותה מדוע וכיצד,

how have you achieved so much?

כיצד השגת כל כך הרבה?

She would look at you

היא תביט בכם

and very quietly, very softly say,

ותאמר, מאד בשקט וברכות,

"It just happened.

"זה פשוט קרה.

It's the spirit inside."

זו רוחי."

This is Dr. Fan Jianchuan.

זהו ד"ר פאן ג'יאנצ'ואן.

Jianchuan comes from Sichuan Province

ג'יאנצ'ואן הוא ממחוז סיצ'ואן

in southwest China.

שבדרום-מערב סין.

He was born in 1957,

הוא נולד ב-1957,

and you can imagine what his childhood

ואתם יכולים לתאר לעצמכם

looked like and felt like,

איך עברה עליו ילדותו

and what his life has been like

ואילו חיים היו לו

over the last 50 tumultuous years.

ב-50 השנים הסוערות האחרונות.

He's been a soldier, a teacher,

הוא היה חייל, מורה,

a politician, a vice-mayor

פוליטיקאי, סגן ראש עיר

and a business man.

ואיש עסקים.

But if you sat down and asked him, "Who are you really,

אך אילו שאלתם אותו, "מי אתה באמת,

and what do you do?"

ובמה אתה עוסק?"

He would tell you, "I'm a collector,

היה עונה לכם, "אני אספן,

and I curate a museum."

ואני אוצר של מוזיאון."

I was lucky; I had heard about him for years,

היה לי מזל; שמעתי עליו משך שנים,

and I finally met him earlier this year

ולבסוף פגשתיו בתחילת השנה הזו

at his museum in Chengdu.

במוזיאון שלו בצ'נגדו.

He's been a collector all of his life,

הוא היה אספן כל חייו,

starting when he was four or five in the early 1960's.

כבר מגיל 4 או 5 בתחילת שנות ה-60,

Now, just think of the early 1960's in China.

חישבו לרגע על תחילת שנות ה-60 בסין.

Over a lifetime, through everything,

במהלך חיים שלמים ומלאי תהפוכות,

through the Cultural Revolution and everything afterward,

דרך המהפכה התרבותית וכל מה שארע בעקבותיה,

he's kept collecting,

הוא המשיך לאסוף,

so that he now has over eight million pieces

וכעת יש לו מעל 8 מיליון פריטים

in his museums

במוזיאונים שלו

documenting contemporary Chinese history.

שמתעדים את ההיסטוריה הסינית בת-זמננו.

These are pieces that you won't find anywhere else in the world,

פריטים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם,

in part because they document parts of history

חלקית בגלל שהם מתעדים תקופות בהיסטוריה,

Chinese choose to forget.

שסין מעוניינת לשכוח.

For example, he's got over one million pieces

לדוגמה, יש לו מעל מיליון פריטים

documenting the Sino-Japanese War,

שמתעדים את מלחמת סין-יפן,

a war that's not talked about in China very much

מלחמה שלא מרבים לדבר עליה בסין

and whose heroes are not honored.

ושגיבוריה אינם זוכים לכבוד.

Why did he do all this?

ומדוע הוא עשה את כל זה?

Because he thought

מפני שהוא חשב

a nation should never repeat the mistakes of the past.

שאסור לאומה לחזור על שגיאות העבר שלה.

So, from commissioning

ולכן, החל מהזמנה של

slightly larger than life bronze statues

פסלי ארד מעט גדולים מהחיים

of the heroes of the Sino-Japanese War,

של גיבורי מלחמת סין-יפן,

including those Chinese

כולל אותם סינים

who then fought with each other

שלחמו אחר כך אלה נגד אלה

and left mainland China to go to Taiwan,

ועזבו את סין אל טאיוואן,

to commemorating all the unknown,

ועד להנצחת כל האלמונים,

ordinary soldiers who survived,

החיילים הפשוטים ששרדו,

by asking them to take prints of their hands,

ע"י כך שביקש מהם את טביעת כפות ידיהם,

he is making sure -- one man is making sure --

הוא מבטיח-- אדם אחד מבטיח--

that history is not forgotten.

שההיסטוריה לא תישכח

But it's not just Chinese heroes he cares about.

אך אין הוא דואג רק לגיבורים הסיניים.

This building contains the world's largest collection

בניין זה מכיל את האוסף הגדול בעולם

of documents and artifacts

של מסמכים וחפצים

commemorating the U.S. role

שמנציחים את התפקיד שמילאה ארה"ב

in fighting on the Chinese side

כשלחמה לצד סין

in that long war --

באותה מלחמה ארוכה--

the Flying Tigers.

"הנמרים המעופפים".

He has nine other buildings --

יש לו תשעה בניינים נוספים--

that are already open to the public --

הם כבר פתוחים לקהל הרחב--

filled to the rafters with artifacts

מלאים עד אפס מקום בחפצים

documenting contemporary Chinese history.

שמתעדים את ההיסטוריה הסינית בת-זמננו.

Two of the most sensitive buildings

שניים מהבניינים הכי רגישים

include a lifetime of collection

כוללים אוסף של חיים שלמים

about the Cultural Revolution,

מעידן המהפכה התרבותית,

a period that actually most Chinese

תקופה שלמעשה מרבית הסינים

would prefer to forget.

היו מעדיפים לשכוח.

But he doesn't want his nation

אבל הוא אינו רוצה שארצו

ever to forget.

אי-פעם תשכח.

These people inspire me,

אנשים אלה מעניקים לי השראה,

and they inspire me because they show us

והם מעניקים לי השראה מפני שהם מראים לנו

what is possible when you change the way

מה אפשר להשיג

you look at the world,

כשאדם משנה את דרך התבוננותו בעולם,

change the way you look at your place in the world.

ומשנה את אופן ראייתו את מקומו בעולם.

They looked outside,

הם הסתכלו החוצה,

and then they changed what was on the inside.

ואז שינו את התוכן שבפנים.

They didn't go to business school.

הם לא למדו מינהל עסקים.

They didn't read a manual, "How to Be a Good Leader

הם לא קראו חוברת הדרכה, "איך להיות מנהיג טוב

in 10 Easy Steps."

ב-10 שלבים קלים."

But they have qualities we'd all recognize.

אך יש להם איכויות שכולנו יכולים לזהות.

They have drive, passion, commitment.

יש להם דחף, להט, מחוייבות.

They've gone away

הם עזבו

from what they did before,

את כל מה שעשו לפני כן,

and they've gone

ועברו

to something they didn't know.

למשהו שלא הכירו.

They've tried to connect worlds

הם ניסו לקשר בין עולמות

they didn't know existed before.

שלא ידעו לפני כן על קיומם.

They've built bridges, and they've walked across them.

הם בנו גשרים, וחצו אותם.

They have a sense of the great arc of time

יש להם מושג בדבר קשת הזמנים הגדולה

and their tiny place in it.

ושל מקומם הזעיר על פניה.

They know people have come before them

הם יודעים שהיו לפניהם אנשים

and will follow them.

ושיהיו אנשים אחריהם.

And they know that they're part of a whole,

והם יודעים שהם חלק ממכלול,

that they depend on other people.

שהם תלויים באחרים.

It's not about them, they know that,

ושלא הם העיקר, הם יודעים זאת,

but it has to start with them.

אבל זה חייב להתחיל מהם.

And they have humility.

ויש בהם שפלות רוח.

It just happens.

זה פשוט קרה.

But we know it doesn't just happen, don't we?

אך אנו יודעים שזה לא קורה סתם כך, נכון?

We know it takes a lot to make it happen,

אנו יודעים שדרוש הרבה כדי שזה יקרה,

and we know the direction the world is going in.

ואנו יודעים לאן מועדות פני העולם.

So I think we need succession planning

כך שבעיני נחוצה לנו רציפות של תכנון

on a global basis.

על בסיס גלובלי.

We can't wait for the next generation, the new joiners,

איננו יכולים להמתין לדור הבא, למצטרפים החדשים,

to come in and learn how to be the good leaders we need.

שיבואו וילמדו להיות המנהיגים הטובים הדרושים לנו.

I think it has to start with us.

לדעתי זה חייב להתחיל מאיתנו.

And we know, just like they knew,

ואנחנו יודעים בדיוק כמותם

how hard it is.

כמה זה קשה.

But the good news is that we don't have to figure it out as we go along;

הבשורות הטובות הן שאיננו צריכים להמציא הכל מחדש;

we have models, we have examples,

יש לנו מופתים, יש לנו דוגמאות,

like Benki and Sanghamitra and Jianchuan.

כמו בנקי וסנגמיטרה וג'יאנצ'ואן.

We can look at what they've done, if we look.

אנו יכולים לראות את מה שהם עשו, לו רק נביט.

We can learn from what they've learned.

אנו יכולים ללמוד ממה שהם למדו.

We can change the way we see ourselves in the world.

אנו יכולים לשנות את אופן ראייתנו את עצמנו בעולם.

And if we're lucky,

ואם יהיה לנו מזל,

we can change the way

נוכל לשנות את האופן

our great-grandchildren

שבו נינינו

will answer Benki's question.

ישיבו על שאלתו של בנקי.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]