The future of psychedelic-assisted psychotherapy | Rick Doblin

תרגום: Zeeva Livshitz עריכה: Liat Atlas

Preparing for this talk has been scarier for me

ההכנות לשיחה זו הפחידו אותי יותר

than preparing for LSD therapy.

מאשר להתכונן לטיפול ב אל אס די.

(Laughter)

(צחוק)

"Psychedelics are to the study of the mind

"חשיבותם של חומרים פסיכדליים לחקר המיינד

what the microscope is to biology

כמוהם כחשיבותו של המיקרוסקופ לביולוגיה,

and the telescope is to astronomy."

ושל הטלסקופ לאסטרונומיה".

Dr. Stanislav Grof spoke those words.

סטניסלב גרוף הוא מי שאמר דברים אלה.

He's one of the leading psychedelic researchers in the world,

הוא אחד החוקרים הפסיכדליים המובילים בעולם,

and he's also been my mentor.

והוא גם היה המנטור שלי.

Today, I'd like to share with you how psychedelics, when used wisely,

היום אתאר בפניכם, איך בחומרים פסיכדלים, כשנעשה בהם שימוש מושכל,

have the potential to help heal us,

גלום הפוטנציאל לעזור לרפא אותנו,

help inspire us,

לעזור לעורר בנו השראה,

and perhaps even to help save us.

ואולי אפילו לעזור להציל אותנו.

In the 1950s and 60s,

בשנות החמישים והשישים,

psychedelic research flourished all over the world

המחקר הפסיכדלי שגשג בכל העולם

and showed great promise for the fields of psychiatry,

והיווה הבטחה גדולה לתחומי הפסיכיאטריה,

psychology and psychotherapy,

הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה,

neuroscience and the study of mystical experiences.

למדע המוח, ולחקר החוויות המיסטיות.

But psychedelics leaked out of the research settings

אבל הסמים הפסיכדליים דלפו אל מחוץ למסגרות המחקר

and began to be used by the counterculture,

והחלו לשמש את תרבות הנגד,

and by the anti-Vietnam War movement.

ואת תנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם.

And there was unwise use.

ונעשה בהם שימוש לא מושכל.

And so there was a backlash.

ולכן התעוררה נגדם תגובה חריפה,

And in 1970, the US government criminalized all uses of psychedelics,

וב-1970, ממשלת ארה"ב הוציאה אל מחוץ לחוק כל שימוש בסמים פסיכדליים,

and they began shutting down all psychedelic research.

והתחילו לסגור את כל המחקרים הפסיכדליים.

And this ban spread all over the world and lasted for decades.

ואיסור זה התפשט בכל רחבי העולם ונמשך לאורך עשרות שנים.

and it was tragic,

וזה היה טרגי,

since psychedelics are really just tools,

מאחר והסמים הפסיכדליים הם בעצם רק כלים,

and whether their outcomes are beneficial or harmful

והתשובה לשאלה אם תוצאות הטיפול בהן מועילות או מזיקות

depends on how they're used.

תלויה באופן שבו משתמשים בהן.

Psychedelic means "mind-manifesting,"

פסיכדלי משמעו "ביטוי של המיינד (תודעה/נפש)"

and it relates to drugs like LSD, psilocybin, mescaline,

וזה מתייחס לסמים כמו אל אס די, פסילוסיבין, מסקלין,

iboga and other drugs.

איבוגה וסמים אחרים.

When I was 18 years old,

כשהייתי בן 18,

I was a college freshman,

הייתי סטודנט של שנה א',

I was experimenting with LSD and mescaline,

כשהתנסיתי ב-אל אס די ומסקלין,

and these experiences brought me in touch with my emotions.

והחוויות האלו גרמו לי להתחבר לרגשות שלי.

And they helped me have a spiritual connection

ועזרו לי ליצור חיבור רוחני

that unfortunately, my bar mitzvah did not produce.

שלמרבה הצער, הבר מצווה שלי לא הצליח לייצר.

(Laughter)

(צחוק)

When I wanted to tease my parents,

כשרציתי להקניט את הורי,

I would tell them that they drove me to psychedelics

הייתי אומר להם שהם דחפו אותי להשתמש בחומרים פסיכדליים

because my bar mitzvah had failed to turn me into a man.

כי הבר מצווה שלי לא הצליח להפוך אותי לגבר.

(Laughter)

(צחוק)

But most importantly,

אבל הכי חשוב,

psychedelics gave me this feeling of our shared humanity,

הסמים הפסיכדליים נתנו לי תחושה של האנושיות המשותפת שלנו,

of our unity with all life.

של האחדות שלנו עם כל החיים.

And other people reported that same thing as well.

ואנשים אחרים, גם כן דיווחו על אותו דבר.

And I felt that these experiences had the potential

והרגשתי שלחוויות האלה היה פוטנציאל

to help be an antidote

לעזור ולשמש תרופה נוגדת

to tribalism, to fundamentalism, to genocide and environmental destruction.

שבטיות, פונדמנטליזם, רצח עם והרס סביבתי.

And so I decided to focus my life

וכך החלטתי שחיי יתמקדו

on changing the laws

בשינוי החוקים,

and becoming a legal psychedelic psychotherapist.

ולהפוך לפסיכותרפיסט פסיכדלי חוקי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, half a century after the ban,

עכשיו, חצי מאה אחרי האיסור,

we're in the midst of a global renaissance of psychedelic research.

אנחנו בעיצומו של רנסנס עולמי של מחקר פסיכדלי.

Psychedelic psychotherapy is showing great promise

פסיכותרפיה פסיכדלית מציגה הבטחה גדולה

for the treatment of post-traumatic stress disorder, or PTSD,

לטיפול בהפרעת לחץ פוסט טראומטית או, PTSD,

depression, social anxiety, substance abuse and alcoholism

לדיכאון, חרדה חברתית, התמכרות לסמים, לאלכוהול,

and suicide.

ולמניעת התאבדות.

Psychedelic psychotherapy is an attempt to go after the root causes

פסיכותרפיה פסיכדלית היא ניסיון להתחקות אחר הגורמים השורשיים

of the problems,

של הבעיות,

with just relatively few administrations,

עם מעט מאוד מנהלוִת, באופן יחסי,

as contrasted to most of the psychiatric drugs used today

בניגוד לרוב התרופות הפסיכיאטריות שמשתמשים בהן כיום

that are mostly just reducing symptoms

שהן בעיקר מפחיתות תסמינים

and are meant to be taken on a daily basis.

ומיועדות לנטילה על בסיס יומי.

Psychedelics are now also being used as tools for neuroscience

כיום משתמשים בחומרים פסיכדלים ככלים למדעי המוח

to study brain function

לחקר תפקוד המוח

and to study the enduring mystery of human consciousness.

וללימוד התעלומה התמידית של התודעה האנושית,

And psychedelics and the mystical experiences they produce

והחומריםהפסיכדליים והחוויות המיסטיות שהם מייצרים

are being explored for their connections between meditation and mindfulness,

נחקרים בגלל החיבור שלהם בין מדיטציה למיינדפולנס,

including a paper just recently published

כולל מאמר שפורסם ממש לאחרונה

about lifelong zen meditators taking psilocybin

על מתרגלי מדיטציית זן לאורך כל החיים, שנוטלים פסילוסיבין

in the midst of a meditation retreat

בעיצומו של ריטריט מדיטציה

and showing long-term benefits and brain changes.

ומציגים יתרונות לטווח ארוך ושינויים במוח.

Now, how do these drugs work?

ואיך הסמים האלה פועלים?

Modern neuroscience research has demonstrated

מחקר חדיש במדעי המוח הראה

that psychedelics reduce activity

שהחומרים הפסיכדליים מפחיתים פעילות

in what's known as the brain's default mode network.

במה שמכונה רשת ברירת המחדל של המוח.

This is where we create our sense of self.

זה המקום שבו אנו יוצרים את תחושת העצמי שלנו.

It's our equivalent to the ego,

היא המקבילה שלנו לאגו,

and it filters all incoming information

והיא מסננת את כל המידע הנכנס

according to our personal needs and priorities.

על פי הצרכים האישיים שלנו וסדרי העדיפויות.

When activity is reduced in the default mode network,

כאשר הפעילות ברשת ברירת המחדל יורדת,

our ego shifts from the foreground to the background,

האגו שלנו זז מן החזית לרקע,

and we see that it's just part of a larger field of awareness.

ואנחנו רואים שהוא רק חלק משדה מודעות גדול יותר.

It's similar to the shift

הדבר דומה לשינוי

that Copernicus and Galileo were able to produce in humanity

שקופרניקוס וגלילאו הצליחו לחולל באנושות

using the telescope

באמצעות הטלסקופ,

to show that the earth was no longer the center of the universe,

כדי להראות שכדור הארץ אינו מרכז היקום,

but was actually something that revolved around the sun,

אלא שהוא משהו שמסתובב סביב השמש,

something bigger than itself.

משהו גדול יותר מעצמו.

For some people, this shift in awareness

עבור אנשים מסוימים, שינוי זה של המודעות

is the most important

הוא הכי חשוב

and among the most important experiences of their lives.

ואחת מהחוויות החשובות ביותר בחייהם.

They feel more connected to the world bigger than themselves.

הם מרגישים מחוברים לעולם שהוא גדול יותר מעצמם.

They feel more altruistic,

הם מרגישים יותר זולתנים,

and they lose some of their fear of death.

והם מאבדים חלק מחרדת המוות שלהם.

Not all drugs work this way.

לא כל הסמים פועלים כך.

MDMA, also known as Ecstasy, or Molly,

MDMA, המוכר גם בשם אקסטזי, או מולי,

works fundamentally different.

פועל בצורה שונה מהותית.

And I'll be able to share with you the story of Marcela,

ואוכל לשתף אתכם בסיפור של מרסלה,

who suffered from post-traumatic stress disorder

שסבלה מהפרעת דחק פוסט-טראומטית

from a violent sexual assault.

בעקבות תקיפה מינית אלימה.

Marcela and I were introduced in 1984,

מרסלה ואני היכרנו לראשונה ב 1984,

when MDMA was still legal,

כאשר ה-MDMA עדיין היה חוקי,

but it was beginning also to leak out of therapeutic circles.

אבל גם הוא התחיל לדלוף החוצה מהתחומים הטיפוליים.

Marcela had tried MDMA in a recreational setting,

מרסלה ניסתה את ה-MDMA במסגרת בילוי,

and during that, her past trauma flooded her awareness

ותוך כדי כך, טראומת העבר שלה עלתה והציפה את המודעות שלה

and it intensified her suicidal feelings.

דבר שהעצים את תחושות האבדנות שלה.

During our first conversation,

במהלך השיחה הראשונה שלנו,

I shared that when MDMA is taken therapeutically,

הסברתי שכאשר נוטלים את ה- MDMA במסגרת טיפול,

it can reduce the fear of difficult emotions,

הוא יכול להפחית את הפחד מרגשות קשים,

and she could help move forward past her trauma.

ויוכל לעזור לה להתקדם אל מעבר לטראומה שלה

I asked her to promise not to commit suicide

ביקשתי ממנה שתבטיח לא להתאבד

if we were to work together.

אם נעבוד יחד.

She agreed and made that promise.

היא הסכימה והבטיחה.

During her therapeutic sessions,

במהלך הפגישות הטיפוליות שלה,

Marcela was able to process her trauma more fluidly, more easily.

מרסלה הצליחה לעבד את הטראומה שלה באופן יותר זורם, וקל.

And yet, she was able to tell

והיא הצליחה לספר

that the rapist had told her that if she ever shared her story,

שהאנס אמר לה שאם היא אי פעם תשתף את הסיפור שלה,

he would kill her.

הוא יהרוג אותה.

And she realized that that was keeping her a prisoner in her own mind.

והיא הבינה שזה מה שגרם לה להיות אסירה בתוך המיינד (תודעה/רגש) שלה.

So being able to share the story

כך שהיכולת שלה לשתף את הסיפור

and experience the feelings and the thoughts in her mind

ולחוות את הרגשות והמחשבות שבמיינד שלה

freed her,

שיחררו אותה,

and she was able to decide

והיא היתה מסוגלת להחליט

that she wanted to move forward with her life.

שהיא רוצה להתקדם בחייה.

And in that moment,

וברגע ההוא,

I realized that MDMA could be very effective for treating PTSD.

הבנתי ש- MDMA עשוי להיות יעיל מאוד לטיפול בפוסט טראומה.

Now, 35 years later, after Marcela's treatment,

עכשיו, 35 שנים מאוחר יותר, לאחר הטיפול במרסלה,

she's actually a therapist,

היא עצמה הפכה למטפלת,

training other therapists to help people overcome PTSD with MDMA.

ומכשירה מטפלים אחרים לעזור לאנשים להתגבר על PTSD באמצעות MDMA.

Now, how does MDMA work?

ואיך ה-MDMA פועל?

How did MDMA help Marcela?

איך ה-MDMA עזר למרסלה?

People who have PTSD have brains that are different

לאנשים שסובלים מ-PTSD יש מוח שונה

from those of us who don't have PTSD.

משל אלה שלא סובלים מ PTSD.

They have a hyperactive amygdala, where we process fear.

יש להם אמיגדלה היפראקטיבית, שזה האזור במוח שבו אנחנו מעבדים פחד.

They have reduced activity in the prefrontal cortex,

הם הפחיתו את הפעילות בקליפת המוח הקדמית,

where we think logically.

ששם אנו חושבים באופן הגיוני.

And they have reduced activity in the hippocampus,

והם הפחיתו את הפעילות בהיפוקמפוס,

where we store memories into long-term storage.

ששם אנו אוגרים זיכרונות לאחסון לטווח ארוך.

MDMA changes the brain in the opposite way.

MDMA משנה את המוח בדרך ההפוכה.

MDMA reduces activity in the amygdala,

MDMA מפחית פעילות באמיגדלה,

increases activity in the prefrontal cortex

מגדיל את הפעילות בקליפת המוח הקדמית

and increases connectivity between the amygdala and the hippocampus

ומגדיל את הקישוריות בין האמיגדלה להיפוקמפוס

to remit traumatic memories to move into long-term storage.

כדי לשלוח זיכרונות טראומטיים לאחסון לטווח ארוך.

Recently, researchers at Johns Hopkins published a paper in "Nature,"

לאחרונה, חוקרים בג'ונס הופקינס פרסמו מאמר ב"נייצ'ר".

in which they demonstrated that MDMA releases oxytocin,

בו הם הוכיחו ש-MDMA משחרר אוקסיטוצין,

the hormone of love and nurturing.

שהוא הורמון האהבה והטיפוח.

The same researchers also did studies in octopuses,

אותם חוקרים ערכו גם מחקרים בתמנונים,

who are normally asocial, unless it's mating season.

שהם בדרך כלל לא חברותיים, אלא אם כן זו עונת ההזדווגות.

But lo and behold, you give them MDMA,

אבל הסכיתו וראו, נותנים להם MDMA,

and they become prosocial.

והם הופכים לחברותיים.

(Laughter)

(צחוק)

Several months after Marcela and I worked together,

כמה חודשים לאחר שמרסלה ואני התחלנו לעבוד יחד,

the Drug Enforcement Administration moved to criminalize Ecstasy,

מינהל אכיפת התרופות הוציא את האקסטזי אל מחוץ לחוק,

having no knowledge of its therapeutic use.

מבלי לדעת דבר על השימוש הטיפולי בו.

So I went to Washington,

אז נסעתי לוושינגטון,

and I went into the headquarters of the Drug Enforcement Administration,

ונכנסתי למטה המינהל לאכיפת סמים,

and I filed a lawsuit demanding a hearing,

והגשתי תביעה בדרישה לשימוע,

at which psychiatrists and psychotherapists

שבו פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים

would be able to present information about therapeutic use of MDMA

יוכלו להציג מידע על שימוש טיפולי ב-MDMA

to try to keep it legal.

כדי לנסות לשמור על חוקיותו.

And in the middle of the hearing, the DEA freaked out,

ובאמצע השימוע, המנהל לאכיפת סמים ירד מהפסים,

declared an emergency

הכריז על מצב חירום

and criminalized all uses of MDMA.

והפליל את כל השימושים ב-MDMA

And so the only way that I could see to bring it back

וכך הדרך היחידה שמצאתי כדי להשיב את חוקיותו

was through science, through medicine

היתה באמצעות המדע, באמצעות הרפואה

and through the FDA drug development process.

ובאמצעות התהליך לפיתוח תרופות של ה FDA.

So in 1986, I started MAPS

ובשנת 1986 יסדתי את MAPS

as a nonprofit psychedelic pharmaceutical company.

כחברת תרופות פסיכדלית ללא מטרות רווח.

It took us 30 years, till 2016,

לקח לנו 30 שנה, עד 2016,

to develop the data that we needed to present to FDA

לפתח את הנתונים הדרושים לנו להצגה בפני ה- FDA

to request permission to move into the large-scale Phase 3 studies

ולבקש אישור לעבור לשלב 3 של מחקרים רחבי היקף

that are required to prove safety and efficacy

הנדרשים להוכחת בטיחות ויעילות

before you get approval for prescription use.

לפני שמקבלים אישור לשימוש במרשם.

Tony was a veteran in one of our pilot studies.

טוני היה יוצא צבא שהשתתף באחד מהניסויים המקדימים שלנו.

According to the Veterans Administration,

לפי מינהלת יוצאי הצבא,

there's over a million veterans now disabled with PTSD.

יש עכשיו למעלה ממיליון יוצאי צבא מוגבלים שסובלים מ PTSD.

And at least 20 veterans a day are committing suicide,

ולפחות 20 יוצאי צבא ביום, מתאבדים,

many of them from PTSD.

רבים מהם בגלל PTSD.

The treatment that Tony was to receive was three and a half months long.

הטיפול שטוני היה אמור לקבל היה באורך של שלושה וחצי חודשים.

But during that period of time,

אך במהלך הזמן הזה,

he would only get MDMA on three occasions,

הוא יקבל MDMA רק שלוש פעמים,

separated by 12, 90-minute non-drug psychotherapy sessions,

שיופרדו על ידי 12 מפגשי פסיכותרפיה ללא סמים, באורך של 90 דקות,

three before the first MDMA session for preparation

שלושה כהכנה, לפני מתן ה MDMA הראשון

and three after each MDMA session for integration.

ושלושה אחרי כל פגישה עם MDMA לשם אינטגרציה.

We call our treatment approach "inner-directed therapy,"

אנו קוראים לגישה הטיפולית שלנו "טיפול מכוון פנימה."

in that we support the patient to experience whatever's emerging

בכך אנו תומכים בחולה לחוות את כל מה שמתעורר

within their minds or their bodies.

בתוך המיינד שלו או בגופו.

Even with MDMA, this is hard work.

אפילו עם MDMA, זו עבודה קשה.

And a lot of our subjects have said,

ורבים מהמטופלים שלנו אמרו:

"I don't know why they call this Ecstasy."

שהם לא מבינים "למה קוראים לזה אקסטזי."

(Laughter)

(צחוק)

During Tony's first MDMA session,

במהלך פגישת ה-MDMA הראשונה של טוני,

he lay on the couch, he had eyeshades on,

הוא שכב על הספה,עם כיסויי עיניים,

he listened to music,

הוא האזין למוזיקה,

and he would speak to the therapists,

ודיבר עם המטפלים,

who were a male-female co-therapy team,

שהיו צוות טיפולי גברי-נשי,

whenever he felt that he needed to.

בכל פעם שהרגיש צורך.

After several hours,

לאחר כמה שעות,

in a moment of calmness and clarity,

ברגע של רוגע וצלילות,

Tony shared that he had realized

טוני שיתף אותם שהוא הבין

his PTSD was a way of connecting him to his friends.

שה-PTSD שלו היה אמצעי לחבר אותו לחבריו.

It was a way of honoring the memory of his friends who had died.

זו הייתה דרכו לכבד את זכר חבריו שנהרגו.

But he was able to shift and see himself through the eyes of his dead friends.

אבל הוא הצליח לשנות זאת ולראות את עצמו מבעד לעיני חבריו המתים,

And he realized that they would not want him to suffer,

והוא הבין שהם לא היו רוצים שהוא יסבול,

to squander his life.

שיבזבז את חייו.

They would want him to live more fully,

הם היו רוצים שהוא יחיה חיים יותר מלאים,

which they were unable to do.

מה שהם לא יכלו לעשות.

And so he realized that there was a new way to honor their memory,

וכך הוא הבין שיש דרך חדשה לכבד את זכרם,

which was to live as fully as possible.

שהיא, לחיות את החיים באופן מלא ככל האפשר.

He also realized that he was telling himself a story

הוא גם הבין שהוא סיפר לעצמו סיפור

that he was taking opiates for pain.

שהוא נטל תרופות אופיאטיות כדי לשכך כאבים.

But actually, he realized, he was taking them for escape.

אבל למעשה, הוא הבין, שהוא נטל אותן כדי לברוח.

So he decided he didn't need the opiates anymore,

אז הוא החליט שאינו נזקק יותר לאופיאטים,

he didn't need the MDMA anymore,

הוא לא היה צריך יותר את ה-MDMA ,

and he was dropping out of the study.

והוא עזב את המחקר.

That was seven years ago.

זה היה לפני שבע שנים.

Tony is still free of PTSD,

טוני עדיין משוחרר מ- PTSD,

has never returned to opiates

הוא מעולם לא חזר לאופיאטים

and is helping others less fortunate than himself in Cambodia.

והוא עוזר לאחרים שהיו פחות ברי מזל ממנו, בקמבודיה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The data that we presented to FDA

הנתונים שהצגנו בפני ה-FDA:

from 107 people in our pilot studies, including Tony,

מתוך 107 אנשים שהשתתפו במחקר הגישוש שלנו, כולל טוני,

showed that 23 percent of the people that received therapy without active MDMA

הראו ש-23% מהאנשים שקיבלו טיפול ללא MDMA פעיל

no longer had PTSD at the end of treatment.

לא סבלו יותר מ- PTSD בסוף הטיפול.

This is really pretty good for this patient population.

זה באמת יפה כשמדובר באוכלוסיית מטופלים זו.

However, when you add MDMA,

עם זאת, כשמוסיפים MDMA,

the results more than double, to 56 percent no longer having PTSD.

אחוז ההצלחה הוא יותר מכפול, 56% לא סובלים יותר מפוסט טראומה..

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But most importantly,

אבל הכי חשוב,

once people learn that if they don't need to suppress their trauma,

ברגע שאנשים לומדים שאם אינם צריכים לדכא את הטראומה שלהם,

but they can process it,

אלא שיש ביכולתם לעבד אותה,

they keep getting better on their own.

הם ממשיכים להשתפר בעצמם.

So at the 12-month follow-up one year after the last treatment session,

כך שבמעקב שנמשך 12 חודשים, שנה לאחר הפגישה האחרונה,

two-thirds no longer have PTSD.

שני שליש מהמטופלים לא סובלים יותר מפוסט טראומה.

And of the one-third that do,

ומהשליש שנותר עם התסמונת,

many have clinically significant reductions in symptoms.

אצל רבים מהם יש הפחתה קלינית משמעותית בתסמינים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

On the basis of this data,

על בסיס נתונים אלה,

the FDA has declared MDMA-assisted psychotherapy for PTSD

ה- FDA הכריז על פסיכותרפיה למתמודדים עם פוסט טראומה בסיוע MDMA

a breakthrough therapy.

כעל טיפול פורץ דרך.

FDA has also declared psilocybin a breakthrough therapy

ה- FDA הצהיר גם על פילוסיבין כעל טיפול פורץ דרך

for treatment-resistant depression

לסובלים מדיכאון עמיד.

and just recently approved esketamine for depression.

ורק לאחרונה אושר אסקטמין לטיפול בדיכאון.

I'm proud to say that we have now initiated our Phase 3 studies.

אני גאה לומר שהתחלנו זה עתה את השלב השלישי של המחקרים שלנו.

And if the results are as we hope,

ואם התוצאות יהיו כפי שאנחנו מקווים,

and if they're similar to the Phase 2 studies,

ואם הן יהיו דומות לאלה של מחקרי שלב 2,

by the end of 2021, FDA will approve MDMA-assisted psychotherapy for PTSD.

בסוף 2021 ה- FDA יאשר פסיכותרפיה בסיוע MDMA לטיפול בפוסט טראומה

If approved,

אם הדבר יאושר,

the only therapists who will be able to directly administer it to patients

המטפלים היחידים שיוכלו לספק אותו ישירות לחולים

are going to be therapists that have been through our training program,

יהיו אותם מטפלים שעברו את תוכנית ההכשרה שלנו,

and they will only be able to administer MDMA

ורק הם יוכלו לספק את ה-MDMA

under direct supervision in clinic settings.

תחת פיקוח ישיר במסגרות מרפאה.

We anticipate that over the next several decades,

אנו צופים שבמהלך העשורים הבאים,

there will be thousands of psychedelic clinics established,

יוקמו אלפי מרפאות פסיכדליות,

at which, therapists will be able to administer MDMA,

שבהן יוכלו המטפלים לנהל אספקה של MDMA,

psilocybin, ketamine and other psychedelics

פסילוסיבין, קטמין וסמים פסיכדלים אחרים

to potentially millions of patients.

למיליוני מטופלים.

These clinics can also evolve into centers where people can come

מרפאות אלו יכולות גם להתפתח למרכזים שאנשים יוכלו להגיע אליהם

for psychedelic psychotherapy for personal growth,

לפסיכותרפיה פסיכדלית שמכוונת לצמיחה אישית,

for couples therapy

לטיפול זוגי,

or for spiritual, mystical experiences.

או לשם התנסות בחוויות רוחניות ומיסטיות.

Humanity now is in a race between catastrophe and consciousness.

האנושות נמצאת עכשיו במירוץ שבין קטסטרופה למודעות.

The psychedelic renaissance is here to help consciousness triumph.

הרנסנס הפסיכדלי נמצא כאן כדי לעזור למודעות לנצח.

And now, if you all just look under your seats ...

וכעת, אם כולכם רק תסתכלו מתחת למושבים שלכם ...

Just joking!

רק מתבדח!!

(Laughter)

(צחוק)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Corey Hajim: You've got to stay up here for a minute.

קורי הייג'ם: אתה צריך להישאר כאן למעלה לרגע.

Thank you so much, Rick.

תודה רבה לך, ריק.

I guess it's a supportive audience.

אני מניחה שזה קהל תומך.

Rick Doblin: Yes, very.

ריק דובלין: כן, מאוד.

Many of them have also been to Burning Man.

רבים מהם היו גם בפסטיבל ה"ברנינג מן."

(Laughter)

(צחוק)

CH: There's some synergy.

ק.ה: יש סינרגיה מסוימת.

RD: (Laughs)

ר.ד: (צוחק)

CH: So, in your talk, you talked about using these drugs

ק.ה: אז בשיחתך דיברת על השימוש בסמים האלה

to address some pretty serious traumas.

כדי לטפל בכמה טראומות רציניות.

So what about some more common mental illnesses

אז מה בנוגע לכמה מחלות נפשיות שכיחות יותר,

like anxiety and depression,

כמו חרדה ודיכאון,

and is that where microdosing comes in?

והאם זה המקום אליו נכנס המיקרו-מינון?

RD: Well, microdosing can be helpful for depression,

ר.ד: ובכן, מיקרו-מינון יכול להועיל לדיכאון,

I do know someone that has been using it.

אני מכיר מישהו שהשתמש בזה.

But in general, for therapeutic purposes,

אבל באופן כללי, למטרות טיפוליות,

we prefer macro-dosing rather than microdosing,

אנו מעדיפים מקרו-מינון על מיקרו-מינון,

in order to really help people deal with the root causes.

כדי ממש לעזור לאנשים להתמודד עם שורש הבעיה.

Microdosing is more for creativity,

מיקרו-מינון נועד יותר ליצירתיות,

for artistic inspiration,

לקבלת השראה אמנותית,

for focus ...

למיקוד ...

And it also does have a mood-elevation lift.

וגם לשיפור מצב הרוח.

But I think for serious illnesses,

אבל אני חושב שבמחלות קשות,

we'd rather not get people thinking that they need a daily drug,

עדיף יהיה לא לגרום לאנשים לחשוב שהם זקוקים לתרופה יומית,

but do more deeper, intense work.

אלא לעשות עבודה עמוקה ואינטנסיבית יותר.

CH: And what about outside the United States and North America,

ק.ה: ומה קורה מחוץ לארה"ב וצפון אמריקה?

is this research being done there?

האם מחקר זה נערך שם?

RD: Oh yeah, we're globalizing.

ר.ד: כן, אנחנו הופכים להיות כלל-עולמיים.

Our Phase 3 studies are actually being done

מחקרי שלב 3 שלנו נערכים למעשה

in Israel, Canada and the United States.

בישראל, בקנדה ובארצות הברית.

So once we get approval in FDA,

וברגע שנקבל אישור של ה- FDA,

it will also become approved in Israel and in Canada.

זה גם יאושר בישראל ובקנדה.

We're just starting research in Europe.

אנחנו ממש כעת מתחילים לערוך מחקר באירופה.

And we're actually going to be training some therapists from China.

ולמעשה אנחנו מתכננים לאמן כמה מטפלים מסין.

CH: That's great.

ק.ה: זה נהדר.

We were going to do an audience vote

התכוונו לקיים הצבעה

to see if people felt like this was a good idea

כדי לראות אם אנשים הרגישו שזה רעיון טוב

to move forward with this research or not,

להתקדם עם מחקר זה או שלא,

but I have a feeling I know the answer to that, so ...

אבל יש לי תחושה שאני יודעת מהי התשובה לזה, אז ...

Thank you so much, Rick.

תודה רבה לך, ריק.

RD: Thank you. Thank you all.

ר.ד: תודה. תודה לכולכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)