Newton Aduaka: The story of Ezra, a child soldier

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

This is very strange for me, because I’m not used to doing this:

זה מאד מוזר לי, כי אני לא רגיל לכך:

I usually stand on the other side of the light,

בד"כ אני מאחורי התאורה,

and now I'm feeling the pressure I put other people into. And it's hard ...

ועכשיו אני מרגיש כמה אני מלחיץ אחרים. זה קשה.

The previous speaker has, I think,

המרצה הקודם, לדעתי

really painted a very good background as to

נתן רקע טוב מאד למה שמניע את עבודתי

the impulse behind my work and what drives me, and my sense of loss,

ודוחף אותי, ולתחושת האובדן שלי

and trying to find the answer to the big questions.

והנסיון למצוא תשובות לשאלות הגדולות.

But this, for me, I mean, coming here to do this,

אבל, בשבילי, במעמד הזה

feels like -- there’s this sculptor that I like very much, Giacometti,

אני מרגיש כמו-- יש פסל שאני אוהב מאד, ג'יאקומטי,

who after many years of living in France -- and learning, you know,

שלאחר שחי שנים רבות בצרפת,

studying and working -- he returned home and he was asked, what did you produce?

למד ועבד-- חזר הביתה, ושאלו אותו מה יצרת?

What have you done with so many years of being away?

מה עשית בשנים שבהן לא היית כאן?

And he sort of, he showed a handful of figurines.

הוא הראה להם קומץ פסלונים.

And obviously they were, "Is this what you spent years doing?

והם שאלו, "על זה בזבזת את כל השנים?

And we expected huge masterpieces!"

אנחנו ציפינו ליצירות-מופת ענקיות!"

But what struck me is the understanding that in those little pieces

מה שהבנתי הוא שהיצירות הקטנות האלה

was the culmination of a man’s life, search, thought, everything --

הן השיא של חייו, מחקרו ומחשבתו של אדם, הכל--

just in a reduced, small version.

רק בגירסה מצומצמת יותר.

In a way, I feel like that.

במובן מסוים גם אני מרגיש כך.

I feel like I’m coming home to talk about

אני מרגיש שאני שב הביתה כדי לדבר

what I’ve been away doing for 20 years.

על מה שעשיתי כשלא הייתי כאן ב-20 השנים האחרונות.

And I will start with a brief taster of what I’ve been about:

ואני אתחיל במתאבן קטן של העבודה שלי:

a handful of films -- nothing much,

קומץ סרטים-- לא הרבה

two feature films and a handful of short films.

שני סרטים עלילתיים וקומץ סרטים קצרים.

So, we’ll go with the first piece.

אז נתחיל בקטע הראשון

(Video) Woman: "I destroy lives," mum said.

(סרטון) אישה: "אני הורסת חיים." אמא אמרה את זה.

I love her, you know.

אני אוהבת אותה, אתה יודע.

She’s not even my real mum.

והיא אפילו לא אימי האמיתית

My real mum and dad dumped me

אימי ואבי האמיתיים זרקו אותי

and fucked off back to Nigeria.

ואז הסתלקו חזרה לניגריה.

The devil is in me, Court.

השטן נמצא בתוכי, קורט.

Court: Sleep.

קורט: תישני.

Woman: Have you ever been?

אישה: האם היית שם?

Court: Where?

קורט: איפה?

Woman: Nigeria.

אישה: ניגריה.

Court: Never.

קורט: מעולם לא.

My mum wanted to,

אמא שלי רצתה לנסוע לשם,

couldn’t afford it.

לא היה לה מספיק כסף.

Woman: Wish I could.

אישה: הלוואי ויכולתי.

I have this feeling I’d be happy there.

נראה לי שהייתי מאושרת שם.

Why does everyone get rid of me?

למה כולם רוצים להיפטר ממני?

Court: I don't want to get rid of you.

קורט: אני לא רוצה להיפטר ממך.

Woman: You don't need me.

אישה: אתה לא צריך אותי.

You’re just too blind to see it now.

אתה פשוט עוד לא יודע את זה.

Boy: What do you do all day?

ילד: מה אתה עושה כל היום?

Marcus: Read.

מרקוס: קורא.

Boy: Don't you get bored?

ילד: אתה לא משתעמם?

And how come you ain't got a job anyway?

ואיך זה שאין לך עבודה?

Marcus: I am retired.

מרקוס: אני בפנסיה.

Boy: So?

ילד: אז מה?

Marcus: So I've done my bit for Queen and country, now I work for myself.

מרקוס: עשיתי את חלקי למען המלכה והארץ, ועכשיו אני עובד בשביל עצמי.

Boy: No, now you sit around like a bum all day.

ילד: לא, עכשיו אתה יושב כמו בטלן כל היום.

Marcus: Because I do what I like?

מרקוס: כי אני עושה את מה שאני אוהב?

Boy: Look man, reading don't feed no one.

ילד: תראה, מקריאה לא תשיג אוכל.

And it particularly don't feed your spliff habit.

ובמיוחד לא תשיג לך ג'וינטים.

Marcus: It feeds my mind and my soul.

מרקוס: זה מזין את השכל והנשמה שלי.

Boy: Arguing with you is a waste of time, Marcus.

ילד: בזבוז זמן לריב איתך, מרקוס.

Marcus: You’re a rapper, am I right?

מרקוס: אתה ראפר, נכון?

Boy: Yeah.

ילד: כן.

Marcus: A modern day poet.

מרקוס: משורר בן-זמננו.

Boy: Yeah, you could say that.

ילד: כן, אפשר לומר כך.

Marcus: So what do you talk about?

מרקוס: אז על מה אתה מדבר?

Boy: What's that supposed to mean?

ילד: מה זה אמור להביע?

Marcus: Simple. What do you rap about?

מרקוס: שאלה פשוטה. על מה אתה שר?

Boy: Reality, man.

ילד: על המציאות.

Marcus: Whose reality?

מרקוס: המציאות שלי מי?

Boy: My fuckin' reality.

ילד: המציאות המחורבנת שלי.

Marcus: Tell me about your reality.

מרקוס: ספר לי על המציאות שלך.

Boy: Racism, oppression, people like me not getting a break in life.

ילד: גזענות, דיכוי, אנשים כמוני שלא מקבלים הזדמנות.

Marcus: So what solutions do you offer? I mean, the job of a poet is not just --

מרקוס: אז מה הפתרונות שלך? כלומר מטרת המשורר היא לא רק--

Boy: Man, fight the power! Simple: blow the motherfuckers out of the sky.

ילד: להילחם באלה שמחזיקים בכוח! פשוט לפוצץ אותם.

Marcus: With an AK-47?

מרקוס: עם קלשניקוב?

Boy: Man, if I had one, too fuckin' right.

ילד: בחיי, אם רק היה לי כזה, נכון מאד!

Marcus: And how many soldiers have you recruited to fight this war with you?

מרקוס: וכמה חיילים כבר גייסת למלחמה הזאת?

Boy: Oh, Marcus, you know what I mean.

ילד: נו, מרקוס, אתה יודע למה אני מתכוון.

Marcus: When a man resorts to profanities,

מרקוס: כשמישהו מתחיל לנבל את הפה,

it’s a sure sign of his inability to express himself.

זה סימן ברור לאי-היכולת שלו להביע את עצמו.

Boy: See man, you’re just taking the piss out of me now.

ילד: עכשיו אתה מעצבן אותי.

Marcus: The Panthers.

מרקוס: הפנתרים.

Boy: Panthers?

ילד: פנתרים?

Ass kickin' guys who were fed up with all that white supremacist, powers-that-be bullshit,

כסחיסטים שנמאס להם מהזבל של הלבנים הגזעניים,

and just went in there and kicked everybody's arse.

והם הלכו והרסו להם את הצורה.

Fuckin’ wicked, man. I saw the movie. Bad! What?

מרושע, אחי. ראיתי את הסרט. מרושע, מה?

Director 1: I saw his last film.

במאי 1: ראיתי את הסרט האחרון שלו.

Épuise, right?

אפיוזה , נכון?

Woman 1: Yes.

אישה 1: כן.

D1: Not to make a bad joke, but it was really épuisé.

במאי 1: סליחה על הבדיחה הגרועה, אבל זה באמת היה אפיוזה.

Epuisé -- tired, exhausted, fed up.

אפיוס: עייף, תשוש, נמאס.

Director 2: Can you not shut up?

במאי 2: אתה לא יודע לשתוק?

Now, you talk straight to me, what’s wrong with my films?

עכשיו דבר איתי דוגרי, מה הבעיה בסרטים שלי?

Let’s go.

בואו נלך.

W1: They suck.

אישה 1: הם גרועים.

Woman 2: They suck? What about yours?

אישה 2: הם גרועים? ומה עם שלך?

What, what, what, what about, what?

מה, מה, מה, על מה, מה?

What do you think about your movie?

מה אתה חושב על הסרט שלך?

D1: My movies, they are OK, fine.

במאי 1: הסרטים שלי הם בסדר.

They are better than making documentaries no one ever sees.

הם יותר טובים מסרטים תיעודיים שאיש לא צופה בהם.

What the fuck are you talking about?

על מה לעזאזל אתה מדבר?

Did you ever move your fuckin' ass from Hollywood

הזזת פעם את התחת שלך מהוליווד

to go and film something real?

כדי לצלם משהו אמיתי?

You make people fuckin' sleep.

אתה מרדים את האנשים!

Dream about bullshit.

גורם להם לחלום על שטויות.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Newton Aduaka: Thank you. The first clip, really, is

נויטון אדוקה: תודה רבה. למעשה, הסרטון הראשון

totally trying to capture what cinema is for me,

מנסה להגדיר מהו קולנוע בשבילי,

and where I'm coming from in terms of cinema.

ומאיפה אני בא במונחים של קולנוע.

The first piece was, really, there's a young woman talking about Nigeria,

בקטע הראשון יש אישה צעירה שמדברת על ניגריה,

that she has a feeling she'll be happy there.

ויש לה הרגשה שהיא תהיה מאושרת שם.

These are the sentiments of someone that's been away from home.

אלו רגשות של אדם שהיה רחוק מהבית.

And that was something that I went through, you know, and I'm still going through.

וזה משהו שאני עברתי, ועדיין עובר.

I've not been home for quite a while, for about five years now.

לא הייתי בבית כבר זמן רב, כבר בערך חמש שנים.

I've been away 20 years in total.

בסך הכל הייתי רחוק מהבית עשרים שנה.

And so it’s really --

אז זה באמת-

it's really how suddenly, you know, this was made in 1997,

זה היה עד כדי כך פתאומי, זה נעשה ב-1997,

which is the time of Abacha -- the military dictatorship,

התקופה של אבאשה-- הרודנות הצבאית.

the worst part of Nigerian history, this post-colonial history.

התקופה הכי גרועה בתולדות ניגריה מאז הקולוניאליזם.

So, for this girl to have these dreams

אז החלומות של הנערה הזאת

is simply how we preserve a sense of what home is.

זה פשוט האופן בו אנו שומרים על זכר הבית.

How -- and it's sort of, perhaps romantic, but I think beautiful,

ואיך-- זה אולי מעט רומנטי, אבל לדעתי זה יפה,

because you just need something to hold on to,

כי צריך משהו להאחז בו,

especially in a society where you feel alienated.

במיוחד בחברה שבה מרגישים ניכור.

Which takes us to the next piece, where the young man

וזה מביא אותנו לסרטון הבא שבו איש צעיר

talks about lack of opportunity: living as a black person in Europe,

מדבר על חוסר ההזדמנויות, כאדם שחור באירופה,

the glass ceiling that we all know about, that we all talk about,

על תקרת הזכוכית שכולנו מכירים ומדברים עליה,

and his reality.

ועל המציאות שלו.

Again, this was my -- this was me talking about --

וכאן שוב אני מדבר על--

this was, again, the time of multiculturalism in the United Kingdom,

זה היה, שוב, בתקופה של רב-תרבותיות בבריטניה,

and there was this buzzword -- and it was trying to say,

והיה מין דיבור אופנתי כזה, וזה היה נסיון לשאול

what exactly does this multiculturalism mean in the real lives of people?

מה בדיוק המשמעות של הרב-תרבותיות בחיים האמיתיים?

And what would a child --

ומה ילד-

what does a child like Jamie -- the young boy -- think,

מה ילד כמו ג'יימי-- הנער הצעיר-- חושב,

I mean, with all this anger that's built up inside of him?

כלומר, עם כל הכעס שנצבר בתוכו?

What happens with that?

מה קורה עם זה?

What, of course, happens with that is violence,

מה שקורה כמובן הוא אלימות,

which we see when we talk about the ghettos

שאותה אנו רואים כשאנו מדברים על הגטו,

and we talk about, you know, South Central L.A. and this kind of stuff,

ואנו מדברים על דרום מרכז לוס אנג'לס, וכו',

and which eventually, when channeled, becomes,

וכשמתעלים את זה, בסופו של דבר--

you know, evolves and manifests itself as riots --

זה מתפתח והופך למהומות--

like the one in France two years ago, where I live,

כמו בצרפת לפני שנתיים, איפה שאני גר

which shocked everybody, because everyone thought, "Oh well,

וזה זעזע את כולם, כי כולם חשבו, "נו טוב,

France is a liberal society."

צרפת היא חברה ליברלית."

But I lived in England for 18 years.

אבל אני חייתי באנגליה 18 שנה.

I've lived in France for about four, and I feel actually

ובצרפת בערך ארבע שנים, ואני באמת מרגיש

thrown back 20 years, living in France.

שחזרתי 20 שנה לאחורה, כשגרתי בצרפת.

And then, the third piece. The third piece for me is the question:

הקטע השלישי הוא מבחינתי שאלה:

What is cinema to you? What do you do with cinema?

מהו הקולנוע בשבילך? מה אתה עושה עם הקולנוע?

There's a young director, Hollywood director, with his friends --

יש כאן במאי צעיר, מהוליווד, עם החברים שלו--

fellow filmmakers -- talking about what cinema means.

שותפיו למקצוע-- שמדברים על משמעות הקולנוע.

I suppose that will take me to my last piece --

וזה מביא אותי לסרטון האחרון שלי--

what cinema means for me.

מהו הקולנוע בשבילי.

My life started as a -- I started life in 1966,

חיי התחילו ב-1966,

a few months before the Biafran, which lasted for three years

כמה חודשים לפני המלחמה בביאפרה שנמשכה 3 שנים,

and it was three years of war.

שלוש שנות מלחמה.

So that whole thing,

וכל זה,

that whole childhood echoes and takes me into the next piece.

כל עניין הילדות מהדהד כאן וזה מביא אותי לקטע הבא.

(Video) Voice: Onicha, off to school with your brother.

(סרטון) קול: אונישה, לך לבית הספר עם אחיך.

Onicha: Yes, mama.

אונישה: כן, אמא.

Commander: Soldiers, you are going to fight a battle,

מפקד: חיילים, אתם עומדים להילחם בקרב,

so you must get ready and willing to die.

ועליכם להתכונן ולהיות מוכנים למות.

You must get -- ?

אתם חייבים ל--?

Child Soldiers: Ready and willing to die.

חיילים-ילדים: מוכנים למות.

C: Success, the change is only coming through the barrel of the gun.

מפקד: בהצלחה. השינוי מושג רק דרך קנה הרובה.

CS: The barrel of the gun!

חיילים-ילדים: קנה הרובה!

C: This is the gun.

מפקד: זהו הרובה.

CS: This is the gun.

חיילים-ילדים: זהו הרובה!

C: This is an AK-47 rifle. This is your life.

מפקד: זהו קלשניקוב. זה החיים שלכם.

This is your life. This is ... this is ... this is your life.

זה החיים שלכם. זהו ..זהו.. זה החיים שלכם.

Ezra: They give us the special drugs. We call it bubbles.

עזרא: הם נותנים לנו סמים מיוחדים. אנו קוראים להם "בועות".

Amphetamines.

אפטמינים.

Soldiers: Rain come, sun come, soldier man dey go.

חיילים: בגשם, בשמש, החיילים ממשיכים.

I say rain come, sun come, soldier man dey go.

אמרתי, בגשם, בשמש, החיילים ממשיכים.

We went from one village to another -- three villages.

הלכנו מכפר לכפר-- שלושה כפרים.

I don’t remember how we got there.

אני לא זוכר איך הגענו לשם.

Witness: We walked and walked for two days.

עדה: הלכנו והלכנו במשך יומיים.

We didn't eat.

לא אכלנו.

There was no food, just little rice.

לא היה אוכל, רק קצת אורז.

Without food -- I was sick.

בלי אוכל-- הייתי חולה.

The injection made us not to have mind.

והזריקה מחקה לנו את השכל.

God will forgive us.

האל יסלח לנו.

He knows we did not know. We did not know!

הוא יודע שלא ידענו. לא ידענו!

Committee Chairman: Do you remember January 6th, 1999?

יו"ר הוועדה: אתה זוכר את השישי בינואר 1999?

Ezra: I don’t remember.

עזרא: אני לא זוכר.

Various Voices: You will die! You will die! (Screaming)

קולות רבים: אתה תמות! אתה תמות! (צרחות)

Onicha: Ezra! (Ezra: Onicha! Onicha!)

אונישה: עזרא! (עזרא: אונישה! אונישה!)

Various Voices: ♫ We don't need no more trouble ♫

קולות רבים: אנחנו לא צריכים עוד צרות

♫ No more trouble ♫

לא עוד צרות

They killed my mother.

הם הרגו את אמא שלי.

The Mende sons of bastards.

המנדה בני זונות.

(Shouting)

(צעקות)

Who is she?

מי היא?

Me.

אני.

Why you giving these to me?

למה אתה נותן לי את זה?

So you can stop staring at me.

כדי שתפסיק לבהות בי.

My story is a little bit complicated.

הסיפור שלי קצת מורכב.

I’m interested.

זה מעניין אותי.

Mariam is pregnant.

מרים בהריון.

You know what you are? A crocodile.

אתה יודע מה אתה? תנין.

Big mouth. Short legs.

פה גדול. רגליים קצרות.

In front of Rufus you are Ezra the coward.

מול רופוס אתה עזרא הפחדן.

He’s not taking care of his troops.

הוא לא דואג לחיילים שלו.

Troop, pay your last honor. Salute.

חיילים, תנו כבוד אחרון. הצדעה.

Open your eyes, Ezra.

פקח את העיניים, עזרא.

A blind man can see that the diamonds end up in his pocket.

אפילו עיוור יכול לראות שהיהלומים מגיעים לכיס שלו.

♫ We don't need no more trouble ♫

אנחנו לא צריכים עוד צרות

Get that idiot out!

צא החוצה, אידיוט!

I take you are preparing a major attack?

אני מבין שאתה מתכנן התקפה חשובה?

This must be the mine.

זה בטח המכרה.

Your girl is here.

הבחורה שלך כאן.

Well done, well done.

טוב עשית, טוב עשית.

That is what you are here for, no?

בשביל זה אתה כאן, לא?

You are planning to go back to fight are you?

אתה מתכנן לחזור ולהילחם? נכון?

♫ We don't need no more trouble ♫

אנחנו לא צריכים עוד צרות

♫ No more trouble ♫

לא עוד צרות

♫ We don't need no more trouble ♫

אנחנו לא צריכים עוד צרות

♫ No more trouble. ♫

לא עוד צרות.

Wake up! Everybody wake up. Road block!

קומו! כולם לקום. מחסום!

♫ We don't need no more ... ♫

אנחנו לא צריכים עוד..

Committee Chairman: We hope that, with your help and the help of others, that this commission

יו"ר הוועדה: אנו מקווים שעם העזרה שלך ושל אחרים, הוועדה הזאת

will go a long way towards understanding the causes of the rebel war.

תגיע להישגים גדולים בדרך להבנת המניעים למרד.

More than that, begin a healing process and finally to --

ויותר מכך, להתחיל בתהליך שיקום וסוף סוף ל--

as an act of closure to a terrible period in this country’s history.

כדי לסיים את התקופה הנוראה בהיסטוריה של המדינה הזאת.

The beginning of hope.

התחלת התקווה.

Mr. Ezra Gelehun, please stand.

מר עזרא גלהון, נא לעמוד.

State your name and age for the commission.

אמור את שמך וגילך לוועדה.

Ezra: My name is Ezra Gelehun.

עזרא: שמי עזרא גלהון.

I am 15 or 16. I don’t remember.

אני בן 15 או 16. אני לא זוכר.

Ask my sister, she is the witch, she knows everything.

שאל את אחותי, היא המכשפה והיא יודעת הכל.

(Sister: 16.)

(אחות: 16)

CC: Mr. Gelehun, I’d like to remind you you’re not on trial here

יו"ר הוועדה: ברצוני להזכיר לך שאתה לא עומד כאן לדין

for any crimes you committed.

על פשע כלשהו שביצעת.

E: We were fighting for our freedom.

עזרא: לחמנו למען החופש.

If killing in a war is a crime,

אם להרוג במלחמה הוא פשע,

then you have to charge every soldier in the world.

אז צריך לתבוע כל חייל בעולם.

War is a crime, yes, but I did not start it.

מלחמה היא פשע. נכון. אבל לא אני התחלתי בה.

You too are a retired General, not so?

אתה גנרל בדימוס, נכון?

CC: Yes, correct.

יו"ר הוועדה: כן, נכון.

E: So you too must stand trial then.

עזרא: אז גם אתה צריך לעמוד לדין.

Our government was corrupt.

הממשלה שלנו היתה מושחתת.

Lack of education was their way to control power.

חוסר החינוך היה הדרך שלהם לשלוט.

If I may ask, do you pay for school in your country?

אם מותר לי לשאול, אתם משלמים תמורת חינוך בארצך?

CC: No, we don’t.

יו"ר הוועדה: לא, אנחנו לא.

E: You are richer than us.

עזרא: אתם עשירים מאיתנו

But we pay for school.

אבל אנו כן משלמים כדי ללכת לבית הספר.

Your country talks about democracy,

המדינה שלך מדברת על דמוקרטיה,

but you support corrupt governments like my own.

אבל אתם תומכים בממשלות מושחתות כמו שלי.

Why? Because you want our diamond.

למה? כי אתם רוצים את היהלומים שלנו.

Ask if anyone in this room have ever seen real diamond before?

תשאל אם מישהו בחדר הזה אי-פעם ראה יהלום אמיתי?

No.

לא.

CC: Mr. Gelehun, I'd like to remind you, you're not on trial here today.

יו"ר הוועדה: מר גלהון, עלי להזכיר לך שאתה לא עומד לדין היום.

You are not on trial.

אתה לא עומד לדין.

E: Then let me go.

עזרא: אז תן לי ללכת.

CC: I can't do that, son.

יו"ר הוועדה: אינני יכול לעשות זאת, בני.

E: So you are a liar.

עזרא: אז אתה שקרן.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

NA: Thank you. Just very quickly to say that my point really here,

נ"א: תודה. אומר רק בקצרה את המסר שלי:

is that while we’re making all these huge advancements,

לצד כל ההתקדמות העצומה,

what we're doing, which for me, you know, I think we should --

מה שאנו עושים, מבחינתי מה שאני חושב שצריך--

Africa should move forward, but we should remember,

אפריקה צריכה להתקדם הלאה, אבל עלינו לזכור,

so we do not go back here again.

כדי שלא נחזור לזה.

Thank you.

תודה.

Emeka Okafor: Thank you, Newton.

אמיקה אוקפור: תודה לך, ניוטון.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

One of the themes that comes through very strongly

אחד הנושאים הבולטים

in the piece we just watched is this sense of the psychological trauma of the young

בקטע שראינו הוא הטראומה הפסיכולוגית של הילדים

that have to play this role of being child soldiers.

שצריכים לשחק תפקיד של חיילים-ילדים.

And considering where you are coming from,

ולאור המקום ממנו אתה בא,

and when we consider the extent to which it’s not taken as seriously

ועד כמה זה לא זוכה ליחס רציני

as it should be, what would you have to say about that?

כפי שראוי לכך, מה אתה אומר על זה?

NA: In the process of my research, I actually spent

נ"א: במחקר שלי, שהיתי

a bit of time in Sierra Leone researching this.

קצת בסיירה ליאונה כדי לחקור את זה

And I remember I met a lot of child soldiers --

ואני זוכר שפגשתי המון חיילים-ילדים--

ex-combatants, as they like to be called.

לוחמים-לשעבר, כפי שהם אוהבים להיקרא.

I met psychosocial workers who worked with them.

ופגשתי פסיכולוגים שעבדו איתם.

I met psychiatrists who spent time with them,

ופסיכיאטרים ששהו במחיצתם,

aid workers, NGOs, the whole lot.

ועובדים, ומתנדבים, כולם.

But I remember on the flight back on my last trip,

אבל אני זוכר שבטיסה חזרה מנסיעתי האחרונה,

I remember breaking down in tears and thinking to myself,

פרצתי בבכי וחשבתי לעצמי,

if any kid in the West, in the western world,

אם איזה ילד במערב, בעולם המערבי,

went through a day of what any of those kids have gone through,

היה עובר יום אחד ממה שהילדים האלו עברו,

they will be in therapy for the rest of their natural lives.

הוא היה בטיפול כל חייו.

So for me, the thought that we have all these children --

ועבורי, המחשבה על כל הילדים האלו--

it’s a generation, we have a whole generation of children --

זה דור שלם, דור שלם של ילדים---

who have been put through so much psychological trauma or damage,

שעברו כל כך הרבה טראומות או נזק,

and Africa has to live with that.

ואפריקה צריכה לחיות עם זה.

But I’m just saying to factor that in,

אבל אני רק אומר זאת כדי

factor that in with all this great advancement,

שניקח את זה בחשבון, עם כל הקידמה הרבה

all this pronouncement of great achievement.

כל ההצהרות על ההצלחות הגדולות.

That’s really my thinking.

כך אני בעצם חושב.

EO: Well, we thank you again for coming to the TED stage.

א"א: שוב, תודה רבה שבאת לבמת TED.

That was a very moving piece.

זה היה סרטון מאוד מרגש.

NA: Thank you.

נ"א: תודה.

EO: Thank you.

א"א: תודה

(Applause)

[מחיאות כפיים]