"Woman, Life, Freedom" in Iran — and What It Means for the Rest of the World | Golshifteh Farahani

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

I am Mahsa.

אני מחסה.

I am 22 years old.

אני בת 22.

I am from Kurdistan.

אני מכורדיסטן.

I came on vacation to Tehran for two days with my brother.

הגעתי לחופשה בטהרן ליומיים עם אחי.

I got arrested for not wearing my veil properly.

נעצרתי בגלל שלא לבשתי את הצעיף שלי כמו שצריך.

Then I was beaten repeatedly

ואז קיבלתי מכות שוב ושוב

and eventually went into a coma and died.

ולבסוף נכנסתי לתרדמת ומתי.

I am Nika.

אני ניקה.

I'm 16 years old.

אני בת 16.

I dressed all in black, took my water bottle

התלבשתי כולי בשחור, לקחתי את בקבוק המים שלי

and a small towel to protect myself from tear gas.

ומגבת קטנה כדי להגן על עצמי מפני גז מדמיע.

I went on the street to protest.

יצאתי לרחוב להפגין.

I got kidnapped, tortured.

נחטפתי, עוניתי.

I'm Nika's shattered skull.

אני הגולגולת המרוסקת של ניקה.

I am her battered body,

אני הגוף המוכה שלה,

delivered to her family 10 days after she got kidnapped.

שנמסר למשפחתה 10 ימים אחרי שנחטפה.

Eventually, she was buried without warning

בסופו של דבר, היא נקברה ללא התראה

in some faraway cemetery.

באיזשהו בית קברות רחוק.

I am Pouya.

אני פויה.

I went to protest with my mother.

הלכתי להפגין עם אמא שלי.

She said, "Don't let go of my hand."

היא אמרה, “אל תשחרר את היד שלי.”

But I did.

אבל עשיתי זאת.

And I got shot.

וירו בי.

I died in front of her eyes.

מתתי מול העיניים שלה.

I'm Kian.

אני קיאן.

I'm only ten years old.

אני רק בן עשר.

I wanted to become a scientist.

רציתי להיות מדען.

But my body was riddled with bullets.

אבל הגוף שלי היה מלא בכדורים.

I am the boat on wheels he made with his little hands,

אני הסירה על הגלגלים שהוא יצר עם הידיים הקטנות שלו,

carrying 70 more children over the rainbow,

נושאת 70 ילדים נוספים מעבר לקשת,

killed in a similar way.

נהרגתי בצורה דומה.

I am Kian's father who was shot and paralyzed for life.

אני אביו של קיאן שנורה ומשותק לכל החיים.

I am Mohammad Mehdi, the Karate Boy.

אני מוחמד מהדי, נער הקראטה.

I am the son of a peddler brought up in poverty.

אני בן של רוכל גדלתי בעוני.

I was hanged at dawn during the morning prayers.

תלו אותי עם עלות השחר במהלך תפילת שחרית.

I am one of the last sentences of Mohammad to his father.

אני אחד המשפטים האחרונים של מוחמד לאביו.

"Don't tell mom they want to execute me."

“אל תספר לאמא שהם רוצים להוציא אותי להורג.”

I am Toomaj, a rapper.

אני טומאג’, ראפר.

Tortured and kept in solitary confinement for months and months.

עוניתי והוחזקתי בבידוד במשך חודשים וחודשים.

I am Elaheh, I am Niloofar.

אני אלהה, אני נילופר.

We are journalists who reported on the death of Mahsa.

אנחנו עיתונאיות שדיווחו על מותה של מחסה.

We have been in prison since.

מאז אנחנו בכלא.

I am 537 victims of this revolution in Iran.

אני 537 קורבנות של המהפכה הזו באיראן.

The ones who got executed.

אלה שהוצאו להורג.

The ones who got tortured.

אלה שעברו עינויים.

The tens of thousands of wounded and arrested and imprisoned,

עשרות אלפי הפצועים שנעצרו ונכלא,

innocent men and women.

גברים ונשים חפים מפשע.

I am the raised fist of young girls

אני האגרוף המורם של בנות צעירות

with their hair flowing in the wind.

עם שיערם המתנופף ברוח.

I am their glorious dance.

אני הריקוד המרהיב שלהם.

I am their blood, their sighs, their tears,

אני הדם שלהם, האנחות שלהם, הדמעות שלהם,

their dreams, their eyes,

החלומות שלהם, העיניים שלהם,

their lost eyes by rubber bullets.

עיניהם האבודות על ידי כדורי גומי.

I am the reason they stood up.

אני הסיבה שהם קמו.

I am freedom.

אני חופש.

And I'm also Golshifteh.

ואני גם גולשיפת’.

I'm an artist.

אני אמנית.

I'm living a life of exile for the past 15 years.

אני חיה חיי גלות ב-15 השנים האחרונות.

I was forced to leave my motherland.

נאלצתי לעזוב את מולדתי.

But I kept fighting, as a woman, for life, to be free.

אבל המשכתי להילחם, כאישה, למשך כל חיי, להיות חופשיה.

My choices and existence as an exiled female artist

הבחירות והקיום שלי כאמנית גולה

was my battle.

היו הקרב שלי.

Exist to resist.

להתקיים כדי להתנגד.

But the courageous, fearless Generation Z,

אבל דור ה-Z האמיץ, חסר הפחד,

who started this revolution,

שהתחיל את המהפכה הזו,

they didn't leave.

הם לא עזבו.

They stayed.

הם נשארו.

And they went on the street and died for woman, life and freedom.

והם הלכו לרחוב ומתו למען אישה, חיים וחופש.

Death breaks the cage

המוות שובר את הכלוב

but doesn't kill the bird, as Rumi says.

אבל לא הורג את הציפור, כמו שאומר רומי.

We carry these birds in us,

אנחנו נושאים בתוכנו את הציפורים האלה,

let them fly on their way to victory.

נותנים להם לעוף בדרכם לניצחון.

Wars, discrimination, dictatorships, racism,

מלחמות, אפליה, דיקטטורות, גזענות,

it is all the same.

הכל אותו דבר.

Iran is the rest of the world.

איראן היא שאר העולם.

The world is Iran.

העולם הוא איראן.

Woman, Life, Freedom;

אישה, חיים, חופש;

Black Lives Matter;

החיים השחורים חשובים;

Glory to Ukraine.

תהילה לאוקראינה.

Ignorance and fear is the cause of it all.

בורות ופחד הם הגורם לכל זה.

We can all decide today to be the bridge to unite rather than separate.

כולנו יכולים להחליט היום להיות הגשר לאחד ולא להפריד.

Any child living in a dictatorship,

כל ילד שחי בדיקטטורה,

any refugee child being denied help,

כל ילד פליט שנמנעת ממנו עזרה,

any child being killed in war,

כל ילד שנהרג במלחמה,

if we ignore one, we ignore our own children

אם נתעלם מאחד, אנחנו מתעלמים מהילדים שלנו

and we deny humanity.

ואנחנו מתכחשים לאנושות.

The poet Saadi once said,

המשורר סעדי אמר פעם,

"Human beings are members of a whole.

“בני אדם הם חברים במכלול.

In creation of one essence and soul.

ביצירת מהות אחת ונשמה.

If one member is afflicted with pain,

אם חבר אחד סובל מכאב,

other members uneasy will remain.

חברים אחרים לא יישארו רגועים.

If you have no sympathy for human pain,

אם אין לכם סימפטיה לכאב אנושי,

the name of human you cannot retain."

את שמו של אדם אינכם יכול לשמור.”

Thank you.

תודה.