Why it's worth listening to people you disagree with | Zachary R. Wood

תרגום: Zeeva Livshitz עריכה: Ido Dekkers

In 1994,

בשנת 1994,

Charles Murray and Richard Herrnstein coauthored "The Bell Curve,"

צ'רלס מוריי וריצ'רד הרנשטיין חיברו במשותף את "עקומת הפעמון"

an extremely controversial book

ספר מאוד שנוי במחלוקת

which claims that on average,

אשר טוען כי בממוצע,

some races are smarter and more likely to succeed than others.

כמה גזעים הם חכמים יותר וצפויים להצליח יותר מאחרים.

Murray and Herrnstein also suggest

מוריי והרנשטיין גם טוענים

that a lack of critical intelligence explains the prominence of violent crime

שחוסר אינטליגנציה קריטית מסביר את התבלטותו של פשע אלים

in poor African-American communities.

בקהילות אפרו-אמריקניות עניות.

But Charles Murray and Richard Herrnstein are not the only people who think this.

אבל צ'רלס מאריי ורצ'רד הרנשטיין אינם היחידים שחושבים כך.

In 2012,

ב 2012,

a writer, journalist and political commentator named John Derbyshire

סופר, עיתונאי ופרשן פוליטי בשם ג'ון דרבישייר

wrote an article that was supposed to be a non-black version of the talk

כתב מאמר שהיה אמור להיות גרסה לא שחורה של השיחה

that many black parents feel they have to give their kids today:

שהורים שחורים רבים מרגישים שהם צריכים לנהל עם ילדיהם היום:

advice on how to stay safe.

שכוללת עצות כיצד לשמור על בטיחות

In it, he offered suggestions such as:

ובה הוא הציע הצעות כגון:

"Do not attend events likely to draw a lot of blacks,"

"אל תיכנסו לאירועים שסביר שימשכו הרבה שחורים,"

"Stay out of heavily black neighborhoods"

"הישארו מחוץ לשכונות שרובן שחורות

and "Do not act the Good Samaritan to blacks in distress."

ו"אל תפעלו כ"שומרוני הטוב" למען שחורים במצוקה".

And yet, in 2016, I invited John Derbyshire

ובכל זאת, בשנת 2016, הזמנתי את ג'ון דרבישייר

as well as Charles Murray

כמו גם את צ'ארלס מאריי

to speak at my school,

לדבר בבית הספר שלי,

knowing full well that I would be giving them a platform and attention

בידיעה מלאה שאתן להם פלטפורמה ותשומת לב

for ideas that I despised and rejected.

עבור רעיונות שבזיתי ודחיתי.

But this is just a further evolution

אבל זו רק אבולוציה נוספת

of a journey of uncomfortable learning throughout my life.

של מסע של למידה לא נוחה לאורך כל חיי.

When I was 10 years old, my mother was diagnosed with schizophrenia,

כשהייתי בן 10, אמי אובחנה עם סכיזופרניה,

a mental illness characterized by mood swings and paranoid delusions.

מחלת נפש שמאופיינת בתנודות מצב רוח והזיות פרנואידיות.

Throughout my life, my mother's rage would turn our small house

לאורך כל חיי, זעמה של אמי היה הופך את ביתנו הקטן

into a minefield.

לשדה מוקשים.

Yet, though I feared her rage on a daily basis,

ובכל זאת, למרות שחששתי מזעמה על בסיס יומי,

I also learned so much from her.

למדתי גם כל כך הרבה ממנה.

Our relationship was complicated and challenging,

היחסים בינינו היו מסובכים ומאתגרים

and at the age of 14, it was decided that I needed to live apart from her.

ובגיל 14 הוחלט שאני צריך לחיות בנפרד ממנה

But over the years,

אבל במהלך השנים

I've come to appreciate some of the important lessons

למדתי להעריך אחדים מהשיעורים החשובים

my mother taught me about life.

שאמי לימדה אותי על החיים.

She was the first person who spoke to me about learning from the other side.

היא היתה הראשונה שדיברה איתי על למידה מהאחר

And she, like me, was born and raised

והיא, כמוני נולדה וגדלה

in a family of committed liberal democrats.

במשפחה של דמוקרטים ליברלים מוצהרים.

Yet, she encouraged me to see the world and the issues our world faces

עם זאת, היא עודדה אותי לראות את העולם והבעיות שלו

as complex, controversial and ever-changing.

כמורכבות, שנויות במחלוקת ומשתנות כל הזמן.

One day, I came across the phrase "affirmative action"

יום אחד, נתקלתי במשפט "העדפה מתקנת"

in a book I was reading.

בספר שקראתי.

And when I asked her what the term meant,

וכששאלתי אותה מה פירוש המונח,

she spent what felt like an hour

היא בילתה מה שהרגיש כשעה

giving me a thorough and thoughtful explanation

בנתינת הסבר מעמיק ומלא מחשבה

that would make sense to a small child.

שיהיה הגיוני עבור ילד קטן.

She even made the topic sound at least as interesting

היא אפילו השמיעה את הנושא כך שיישמע מעניין

as any of my professors have.

כמו של כל אחד מהפרופסורים שלי.

She explained the many reasons why people of various political views

היא הסבירה את הסיבות הרבות מדוע אנשים בעלי דעות פוליטיות שונות

challenge and support affirmative action,

מאתגרים ותומכים בהעדפה מתקנת,

stressing that, while she strongly supported it herself,

ומדגישה שבעוד שהיא מאוד תומכת בה,

it was important for me to view the issue as a controversial one

חשוב שאני אראה את הנושא כשנוי במחלוקת

with a long history,

עם היסטוריה ארוכה,

a questionable future

עתיד מפוקפק

and a host of complicating factors.

וכבעל שורה של גורמים מסובכים.

While affirmative action can increase the presence of minorities

בעוד שהעדפה מתקנת יכולה להגדיל את נוכחותם של מיעוטים

at elite educational institutions,

במוסדות חינוך אליטיסטיים,

she felt that it could also disadvantage hardworking people of different races

היא הרגישה שזה יכול גם לפגוע באנשים שקדנים בני גזעים שונים

from more affluent backgrounds.

מרקע יותר אמיד.

My mom wanted me to understand

אמא שלי רצתה שאני אבין

that I should never just write off opinions

שאני אף פעם לא צריך פשוט לכתוב דעות

that I disagreed with or disliked,

שאיני מסכים איתן, או לא אוהב אותן,

because there was always something to learn from the perspectives of others,

כי תמיד יש משהו ללמוד מנקודות מבט של אחרים,

even when doing so might be difficult.

גם כאשר זה עלול להיות קשה.

But life at home with my mom

אבל החיים בבית עם אמא שלי

was not the only aspect of my journey that has been formative and uncomfortable.

לא היה ההיבט היחיד במסע שלי שהיה מעצב ולא נוח.

In fourth grade, she decided that I should attend a private school

בכיתה ד' היא החליטה שאני צריך ללמוד בבית ספר פרטי

in order to receive the best education possible.

על מנת לקבל את החינוך הטוב ביותר שניתן.

As a black student attending predominantly white private schools,

כתלמיד שחור שלומד בבתי ספר פרטיים בעיקר ללבנים,

I've encountered attitudes and behaviors that reflected racial stereotypes.

נתקלתי בגישות ובהתנהגויות ששיקפו סטראוטיפים גזעניים.

Several of my friends' parents assumed within minutes of meeting me

כמה מהורי החברים שלי הניחו בתוך דקות של פגישה אתי

that my best skill was playing basketball.

שהמיומנות הכי טובה שלי היא לשחק כדורסל.

And it really upset me to think that my race made it harder for them

ובאמת הרגיז אותי לחשוב שהגזע שלי היקשה עליהם

to see me as a student who loved reading, writing and speaking.

לראות אותי כתלמיד שאוהב קריאה, כתיבה ודיבור.

Experiences like this motivated me to work tirelessly

חוויות כמו אלה הניעו אותי לעבוד ללא לאות

to disprove what I knew people had assumed.

כדי להפריך את מה שידעתי שאנשים הניחו.

My mother even said that, in order to put my best foot forward,

אמי אפילו אמרה שכדי שאתקדם ואצליח ככל שאוכל

I had to be patient, alert and excruciatingly well-mannered.

עלי להיות סבלני, ערני ונינוח.

To prove that I belonged, I had to show poise and confidence,

כדי להוכיח שאני שייך, הייתי חייב להפגין ביטחון עצמי,

the ability to speak well and listen closely.

יכולת לדבר היטב ולהקשיב בתשומת לב.

Only then would my peers see that I deserved to be there

רק אז חברי ייווכחו שמגיע לי להיות שם

as much as they did.

כמו להם.

Despite this racial stereotyping and the discomfort I often felt,

למרות הסטראוטיפ הגזעני הזה ואי-הנוחות שחשתי לעתים קרובות,

the learning I gained from other aspects of being at an elite private school

הלמידה שצברתי מהיבטים אחרים שחוויתי באליטה הפרטית

were incredibly valuable.

היו בעלי ערך רב

I was encouraged by my teachers to explore my curiosity,

המורים עודדו אותי לבחון את סקרנותי,

to challenge myself in new ways

לאתגר את עצמי בדרכים חדשות

and to deepen my understanding of subjects that fascinated me the most.

להעמיק את הבנתי בנושאים שעניינו אותי,

And going to college was the next step.

ההליכה לקולג' היתה הצעד הבא.

I was excited to take my intellectual drive and interest in the world of ideas

התרגשתי לקחת את הדחף האינטלקטואלי, והעניין שלי בעולם

to the next level.

לשלב הבא.

I was eager to engage in lively debate with peers and professors

הייתי להוט לקחת חלק בדיון תוסס עם עמיתים ופרופסורים

and with outside speakers;

ולמרצים חיצוניים;

to listen, to learn and gain a deeper understanding of myself

להקשיב, ללמוד ולזכות בהבנה מעמיקה יותר של עצמי

and of others.

ושל אחרים.

While I was fortunate to meet peers and professors

בעוד שהתמזל מזלי להיפגש עם עמיתים ופרופסורים

who were interested in doing the same thing,

שהיו מעוניינים לעשות את אותו הדבר,

my desire to engage with difficult ideas was also met with resistance.

הרצון שלי לעסוק ברעיונות קשים נתקל גם בהתנגדות.

To prepare myself to engage with controversy in the real world,

כדי להכין את עצמי לעסוק עם מחלוקת בעולם האמיתי,

I joined a group that brought controversial speakers to campus.

הצטרפתי לקבוצה שהביאה דוברים שנויים במחלוקת לקמפוס.

But many people fiercely opposed this group,

אבל הרבה אנשים מאוד התנגדו לקבוצה זו,

and I received significant pushback

וקיבלתי תגובות שליליות משמעותיות

from students, faculty and my administration.

מסטודנטים, מסגל ההוראה ומההנהלה שלי.

For many, it was difficult to see

לרבים, היה קשה לראות

how bringing controversial speakers to campus could be valuable,

איזה ערך יש בהבאת דוברים שנויים במחלוקת לקמפוס,

when they caused harm.

כשהם גרמו לנזק.

And it was disappointing to me facing personal attacks,

וההתקפות האישיות עלי גרמו לי לאכזבות,

having my administration cancel speakers

לראות את ההנהלה שלי מבטלת דוברים

and hearing my intentions distorted by those around me.

ולשמוע את כוונותיי מעוותות על ידי הסובבים אותי.

My work also hurt the feelings of many,

עבודתי גם פגעה ברגשותיהם של רבים,

and I understood that.

והבנתי את זה.

Of course, no one likes being offended,

כמובן, שאף אחד לא אוהב שמעליבים אותו,

and I certainly don't like hearing controversial speakers

ואני בהחלט לא אוהב לשמוע דוברים שנויים במחלוקת

argue that feminism has become a war against men

טוענים שהפמיניזם הפך להיות מלחמה נגד גברים

or that blacks have lower IQs than whites.

או שלשחורים יש מנת משכל נמוכה יותר מאשר ללבנים.

I also understand

אני גם מבין

that some people have experienced traumatic experiences in their lives.

שכמה אנשים חוו ארועים טראומטיים בחייהם.

And for some, listening to offensive views

ובשביל כמה מהם, להקשיב לדעות פוגעניות

can be like reliving the very traumas that they've worked so hard to overcome.

יכול לעורר מחדש טראומות שהתאמצו כל כך להתגבר עליהן.

Many argue that by giving these people a platform,

רבים טוענים שעל ידי נתינת פלטפורמה לאנשים אלה,

you're doing more harm than good,

נגרם יותר נזק מאשר תועלת,

and I'm reminded of this every time I listen to these points of view

ואני נזכר בזה בכל פעם שאני מקשיב לנקודות המבט האלה

and feel my stomach turn.

ומרגיש את הבטן שלי מתהפכת.

Yet, tuning out opposing viewpoints doesn't make them go away,

עם זאת, התעלמות מנקודות מבט מנוגדות לא גורם להן להסתלק,

because millions of people agree with them.

כי מיליוני אנשים מסכימים איתן.

In order to understand the potential of society

על מנת להבין את הפוטנציאל של החברה

to progress forward,

להתקדם,

we need to understand the counterforces.

עלינו להבין את נכוחות שמנגד.

By engaging with controversial and offensive ideas,

על ידי התמודדות עם רעיונות שנויים במחלוקת ופוגעניים,

I believe that we can find common ground,

אני מאמין שאנחנו יכולים למצוא בסיס משותף,

if not with the speakers themselves,

אם לא עם הדוברים עצמם,

then with the audiences they may attract or indoctrinate.

אז עם הקהלים שהם עשויים למשוך או להטיף להם.

Through engaging, I believe that we may reach a better understanding,

באמצעות מעורבות, אני מאמין שאנו עשויים להגיע להבנה טובה יותר,

a deeper understanding,

הבנה עמוקה יותר,

of our own beliefs

של האמונות שלנו

and preserve the ability to solve problems,

ולשמר את היכולת שלנו לפתור בעיות,

which we can't do if we don't talk to each other

שאנחנו לא יכולים לעשות אם לא נדבר זה עם זה

and make an effort to be good listeners.

ולעשות מאמץ כדי להיות מאזינים טובים.

But soon after I announced

אבל זמן קצר לאחר שהכרזתי

that John Derbyshire would be speaking on campus,

שג'ון דרבישייר ידבר בקמפוס,

student backlash erupted on social media.

התעוררו התפרצויות סטודנטים במדיה החברתית.

The tide of resistance, in fact, was so intense,

רמת ההתנגדות היתה למעשה, כל כך אינטנסיבית,

that my college president rescinded the invitation.

שנשיא המכללה שלי ביטל את ההזמנה.

I was deeply disappointed by this because, as I saw it,

הייתי מאוד מאוכזב כי כפי שראיתי את זה,

there would be nothing that any of my peers or I could do

לא יהיה דבר שאני או מישהו מעמיתי נוכל לעשות

to silence someone who agreed with him

כדי להשתיק מישהו שהסכים איתו

in the office environment of our future employers.

בסביבת המשרד של המעסיקים העתידיים שלנו.

I look out at what's happening on college campuses,

אני מביט במה שקורה בקמפוסים,

and I see the anger.

ואני רואה את הכעס.

And I get it.

ואני מבין את זה.

But what I wish I could tell people is that it's worth the discomfort,

אבל מה שהייתי רוצה לומר לאנשים הוא שזה שווה את אי הנוחות,

it's worth listening,

שווה להקשיב,

and that we're stronger, not weaker, because of it.

ושאנחנו חזקים יותר, לא חלשים יותר, בגלל זה.

When I think about my experiences with uncomfortable learning,

כשאני חושב על החוויות שלי עם למידה לא נוחה,

and I reflect upon them,

ואני מהרהר על כך,

I've found that it's been very difficult to change the values

גיליתי שהיה קשה מאוד לשנות את הערכים

of the intellectual community that I've been a part of.

של הקהילה האינטלקטואלית שאני חלק ממנה.

But I do feel a sense of hope

אבל יש לי תחושה של תקווה

when I think about the individual interactions that I've been able to have

כשאני חושב על האינטראקציות הפרטיות שהיו לי

with students who both support the work that I'm doing

עם סטודנטים שגם תומכים בעבודה שאני עושה

and who feel challenged by it and who do not support it.

וגם כאלה שמאותגרים על ידה ואינם תומכים בה.

What I've found is that,

מה שמצאתי הוא,

while it can be difficult to change the values of a community,

שבעוד יכול להיות קשה לשנות את ערכי הקהילה,

we can gain a lot from individual interactions.

אנחנו יכולים להרוויח הרבה מאינטראקציות אישיות.

While I didn't get to engage with John Derbyshire

בעוד שלא הזדמן לי לפעול עם ג'ון דרבישייר

due to my president's disinvitation,

בגלל ביטול ההזמנה על ידי הנשיא שלי,

I was able to have dinner with Charles Murray before his talk.

יכולתי לאכול ארוחת ערב עם צ'רלס מוריי לפני השיחה שלו.

I knew the conversation would be difficult.

ידעתי שהשיחה תהיה קשה.

And I didn't expect it to be pleasant.

ולא ציפיתי שהיא תהיה נעימה.

But it was cordial, and I did gain a deeper understanding of his arguments.

אבל היא היתה לבבית, ואני זכיתי בהבנה מעמיקה יותר של טיעוניו.

I found that he, like me, believed in creating a more just society.

מצאתי שהוא, כמוני, האמין ביצירת חברה צודקת יותר.

The thing is, his understanding of what justice entailed

העניין הוא, שההבנה שלו של מה שהצדק כרוך בו

was very different from my own.

היה שונה מאוד משלי.

The way in which he wanted to understand the issue,

הדרך שבה הוא רצה להבין את הבעיה,

the way in which he wanted to approach the issue of inequality

האופן שבו הוא רצה לגשת לסוגיית אי השוויון

also differed from my own.

היתה גם כן שונה משלי.

And I found that his understanding of issues like welfare

ומצאתי שההבנה שלו של נושאים כמו רווחה

and affirmative action

והעדפה מתקנת

was tied and deeply rooted

היו קשורים ומושרשים עמוק

in his understanding of various libertarian and conservative beliefs,

בהבנתו אמונות ליברטריאניות ושמרניות שונות.

what diminishes and increases their presence in our society.

מה מפחית ומגביר את נוכחותם בחברה שלנו.

While he expressed his viewpoints eloquently,

בעוד שהוא הביע את נקודות המבט שלו ברהיטות,

I remained thoroughly unconvinced.

נשארתי לגמרי לא משוכנע.

But I did walk away with a deeper understanding.

אבל אני הלכתי משם עם הבנה עמוקה יותר.

It's my belief

זאת האמונה שלי

that to achieve progress in the face of adversity,

שכדי להשיג התקדמות בהתמודדות במצוקות,

we need a genuine commitment

אנו זקוקים למחויבות אמיתית

to gaining a deeper understanding of humanity.

כדי לזכות בהבנה עמוקה יותר של האנושות

I'd like to see a world with more leaders

הייתי רוצה לראות עולם עם יותר מנהיגים

who are familiar with the depths of the views

אשר מכירים את הדעות לעומקן

of those they deeply disagree with,

של אלה שאיתם הם אינם מסכימים בעליל.

so that they can understand the nuances of everyone they're representing.

כדי שיוכלו להבין את הניואנסים של כל מי שהם מייצגים.

I see this as an ongoing process involving constant learning,

אני רואה את זה כתהליך מתמשך שכולל למידה מתמדת,

and I'm confident that I'll be able to add value down the line

ואני בטוח שאוכל להוסיף תועלת לאורך הקו

if I continue building empathy and understanding

אם אמשיך לבנות אמפתיה והבנה

through engaging with unfamiliar perspectives.

באמצעות עיסוק עם פרספקטיבות לא מוכרות.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)