Why winning doesn't always equal success | Valorie Kondos Field

תרגום: avihai zorero עריכה: zeeva livshitz

אוקיי, יש לי שאלה לכולנו.

מוכנים ?

האם כל ניצחון, הוא הצלחה ?

(מילמולים בקהל)

OK, I have a question for all of us.

או

(צוחקים)

You ready?

וואו, אוקיי.

Is all winning success?

אני המאמנת הראשית של נבחרת ההתעמלות

(Murmurs)

Oh.

של אוניברסיטת לוס אנג’לס, ופרשתי לאחרונה.

(Laughter)

משרה בה כיהנתי, כ - 29 שנים.

Whoa. OK.

(מחיאות כפיים)

I am the recently retired head coach

תודה.

במהלך הכהונה שלי

of the UCLA Women's Gymnastics Team,

חוויתי נצחונות רבים

a position that I held for 29 years.

הובלתי את הנבחרת ל- 7 אליפויות ארציות,

(Applause)

Thank you.

הוכנסתי להיכל התהילה של האתלטיקה באוניברסיטת לוס אנג’לס

And during my tenure,

ואפילו הוכרזתי כמאמנת המאה

I experienced a lot of winning.

I led our team to seven National Championships,

על ידי ועידת פאק-12

(מחיאות כפיים)

I was inducted into the UCLA Athletic Hall of Fame

ניצחון הוא ממש, ממש

and I was even voted the Coach of the Century

אבל ממש, ממש, כיף.

by the Pac-12 Conference.

(Applause)

(צחוק)

אבל אני כאן לשתף בתובנות שלי:

Winning is really, really,

ניצחון לא תמיד שווה הצלחה.

like, really, really fun.

(Laughter)

בכל רחבי ארה“ב והעולם,

But I am here to share my insight:

אנחנו חווים משבר

winning does not always equal success.

בתרבות של ניצחון בכל מחיר

All across America and around the world,

שיצרנו בעצמנו.

בבתי הספר שלנו,

we have a crisis

בעסקים שלנו, בפוליטיקה,

in the win-at-all-cost cultures

ניצחון בכל מחיר, הפך לנורמטיבי.

that we have created.

In our schools,

כחברה,

in our businesses, in politics,

אנחנו מוקירים את האנשים בקצה הפירמידה.

winning at all cost has become acceptable.

אנחנו מעודדים את האנשים שזוכים באליפויות, בחירות או פרסים.

As a society,

we honor the people at the top of the pyramid.

אבל למרבה הצער, לעיתים קרובות,

We effusively applaud those people who win championships and elections and awards.

האנשים האלה, עוזבים את המקומות שלהם

כאנשים פגועים.

But sadly, quite often,

למרבה הצער, עם ציונים של 100,

those same people are leaving their institutions

ילדים עוזבים את בתי הספר, פגועים,

as damaged human beings.

עם פרסים ומדליות,

אתלטים עוזבים את הנבחרות שלהם פגועים לעיתים קרובות מידי,

Sadly, with straight A's,

kids are leaving school damaged.

לא רק פיזית, אלא גם רגשית ומנטלית.

With awards and medals,

athletes often leave their teams damaged,

ולמרות רווחים נפלאים, עובדים עוזבים את מקום העבודה שלהם, פגועים.

emotionally, mentally, not just physically.

הפכנו להיות סופר מרוכזים בתוצאה הסופית,

And with huge profits, employees often leave their companies damaged.

וכשהתוצאה הסופית היא ניצחון,

We have become so hyperfocused on that end result,

הגורם האנושי, של איך הגענו לשם

לעיתים קרובות מטואטא תחת השטיח,

and when the end result is a win,

וכך גם הנזק.

the human component of how we got there

אז אני מכריזה על פסק זמן.

often gets swept under the proverbial rug,

פסק זמן.

אנחנו צריכים להגדיר מחדש מהי הצלחה.

and so does the damage.

הצלחה אמיתית היא התפתחות של אלופים בחיים, בשביל העולם שלנו.

So I'm calling for a time-out.

Time-out.

We need to redefine success.

ניצחון או הפסד.

Real success is developing champions in life for our world,

(מחיאות כפיים)

win or lose.

הצלחה אמיתית היא לפתח אלופים בחיים,

(Applause)

לא בשביל הנבחרת שלכם,

לא בשביל העסק שלכם

ואני מצטערת לומר לכם, שאפילו לא בשביל הזכות להתרברב בכרטיס חג המולד שלכם.

Real success is developing champions in life,

not for your team,

מצטערת.

not for your business

אז איך אנחנו עושים את זה ?

and, I'm sad to tell you, not even for your Christmas card bragging rights.

קודם כל, אתם יכולים לבחור את הדרך שלכם לניצחון,

Sorry.

אבל אתם לא יכולים לבחור את הדרך שלכם להצלחה

So how do we do this?

First of all, you may be able to dictate your way to a win,

הרשו לי לקחת אתכם ל - 1990, כשמוניתי לראשונה למאמנת ראשית

but you can't dictate your way to success.

של נבחרת האתלטיקה לנשים, באוניברסיטת לוס אנג’לס

ואני רוצה להתוודות בפניכם שמעולם לא עסקתי באתלטיקה.

Let me take you back to 1990, when I was first appointed the head coach

גדלתי בעולם הבלט.

of the UCLA Women's Gymnastics Team.

מעולם לא עשיתי גלגלון,

And I would like to share with you that I've never done gymnastics.

ואני לא יכולה ללמד אתכם איך לעשות אחד.

(צחוק)

I grew up in the world of ballet.

זו האמת העצובה.

ולא היה לי שום ידע בפיתוח תרבות של צוות.

I have never done a cartwheel,

and I couldn't teach you how to do a proper cartwheel.

(Laughter)

הכי טוב שיכולתי לעשות זה לחקות מאמנים אחרים שהגיעו לנצחונות.

It's sadly true.

And I knew nothing about how to develop a team culture.

וכך, הפכתי להיות קשוחה בדיבורים,

עקשנית בלתי מתפשרת,

The best I could do was mimic other coaches who had won.

לא סימפטית,

בריונית, לא אמפטית

And so I became tough-talking,

tough-minded, relentless,

ולעיתים קרובות, פשוט מרשעת.

unsympathetic,

התנהגתי כמו מאמנת ראשית

bullish, unempathetic

כשהמחשבה היחידה שלי היא, איך לנצח.

and oftentimes downright mean.

I acted like a head coach

העונות הראשונות שלי כמאמנת ראשית, היו נוראיות,

whose only thought was to figure out how to win.

ולאחר שהשלימו מספר שנים עם סגנון הניהול שלי,

הצוות שלי ביקש לקיים פגישה.

My first few seasons as a head coach

ובכן, אני אוהבת ישיבות צוות,

were abysmal,

and after putting up with my brash coaching style for a few years,

אז אמרתי “יש ! בואו נקיים פגישת צוות”

ולמשך שעתיים תמימות,

our team asked me for a team meeting.

הם נתנו לי דוגמאות כיצד השחצנות שלי, הייתה מכאיבה ומבזה.

Well, I love team meetings,

so I said, "Yay! Let's have a team meeting."

And for two solid hours,

they gave me examples of how my arrogance was hurtful and demeaning.

יש, או שאולי לא.

הם הסבירו לי

שהם רצו שיתמכו בהם.

לא יזלזלו בהם.

Yeah, not yay.

הם רצו שיאמנו אותם, ולא ישפילו אותם.

They explained to me

הם רצו להיות חדורי מטרה,

that they wanted to be supported,

לא שילחיצו אותם, או ירדו עליהם.

not belittled.

They wanted to be coached up, not torn down.

זה היה ה “פסק זמן” שלי,

They wanted to be motivated,

ובחרתי להשתנות.

not pressured or bullied.

להיות דיקטטור דוגמטי

That was my time-out,

אולי ייצר חיילים קטנים וממושמעים,

and I chose to change.

Being a dogmatic dictator

אבל זה לא יעזור בפיתוח אלופים לחיים.

may produce compliant, good little soldiers,

זה הרבה יותר קל, בכל תחום בחיים,

but it doesn't develop champions in life.

פשוט להיות דיקטטור ולחלק הוראות

מאשר לנסות להבין, איך לעורר מוטיבציה במישהו שרוצה להיות טוב יותר.

It is so much easier, in any walk of life,

to dictate and give orders

והסיבה היא -- כולנו יודעים את זה --

than to actually figure out how to motivate someone

מוטיבציה דורשת המון זמן

כדי להכות שורשים.

to want to be better.

And the reason is -- we all know this --

אבל כשהיא פועלת,

היא בונה אישיות

motivation takes a really long time

ומשנה חיים.

to take root.

But when it does,

הבנתי שאני צריכה לחזק את הסטודנטים האתלטיים שלנו

it is character-building

and life-altering.

כבני אדם שלמים,

I realized that I needed to fortify our student-athletes

לא רק אתלטים שניצחו.

אז מבחינתי ההצלחה השתנתה

as whole human beings,

מלהתרכז אך ורק בניצחון

not just athletes who won.

לפיתוח פילוסופיית האימון שלי,

So success for me shifted

לפתח אלופים בחיים, דרך ספורט.

from only focusing on winning

to developing my coaching philosophy,

וידעתי שאם אעשה זאת מספיק טוב,

which is developing champions in life through sport.

המנטליות של האלוף תתורגם, לזירת התחרות.

וכך קרה.

And I knew if I did this well enough,

המרכיב המרכזי הוא לפתח יחסי אמון

that champion mentality would translate to the competition floor.

דרך סבלנות,

And it did.

כנות מכבדת

The key ingredient was to develop trust

ואחריות --

through patience,

כל המרכיבים שנכנסים בתוך אהבה קשוחה.

respectful honesty

and accountability --

אם כבר מדברים על אהבה קשוחה,

קייטלין אוהשי, היא דוגמא מצויינת לכך.

all of the ingredients that go into tough love.

יתכן שרובכם ראו את תרגילי הקרקע שלה.

Speaking of tough love,

לוידאו הזה היו יותר מ - 150 מיליון צפיות.

Katelyn Ohashi is a perfect example of this.

You may have all seen her floor routine.

והקונצזוס הוא, שההופעה שלה היא תענוג צרוף.

It has had over 150 million views.

ועדיין, כשקייטלין הגיעה לאוניברסיטת ל.א, היא הייתה שבורה בגופה, רוחה ובנפשה.

And the consensus is, her performance is pure joy.

היא גדלה בעולם סטריאוטיפי, עם דרישות גבוהות כמו בעולם האתלטיקה.

However, when Katelyn came to UCLA, she was broken in body, mind and spirit.

והיא הייתה פגועה.

She had grown up in a stereotypical, very high-level athletic world,

אז כשקייטלין הגיעה לאוניברסיטת ל.א בשנה הראשונה,

היא מצאה את המורדת הפנימית שלה,

and she was damaged.

So when Katelyn came to UCLA her freshman year,

עד לנקודה שבה לא יכלה להיות מתעמלת באותה רמה כמו בתקופה

she found her inner rebel quite well,

שבה נבחרה לייצג את האוניברסיטה.

ואני לעולם לא אשכח

to the point where she was no longer able to do gymnastics

את פגישת האמצע שהייתה לנו, במהלך העונה הראשונה שלה.

at the level at which she was recruited.

היינו שם כולנו, צוות המתעמלים, צוות האימון, צוות התמיכה

And I will never forget

פסיכולוגי ספורט,

a team meeting we had halfway through her freshman season.

וקייטלין אמרה בחדות, ללא שום התנצלות,

We were in there with the team, the coaching staff, the support staff,

sports psychologist,

“אני לא רוצה להיות הכי טובה שוב .”

and Katelyn very clearly and unapologetically said,

הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף בבטן.

"I just don't want to be great again."

המחשבה הראשונה שלי הייתה,

“אז למה לעזאזל אני אמורה לתת לך מילגה?”

I felt like I got sucker punched.

My first thought was,

זו הייתה מחשבה מגעילה, ולמרבה המזל לא אמרתי את זה בקול רם,

"Then why the heck am I going to honor your scholarship?"

מכיוון שאז, היה לי רגע של בהירות.

It was a really snarky thought, and thankfully I didn't say it out loud,

קייטלין לא שנאה התעמלות.

קייטלין שנאה כל מה שהיה קשור בלהיות גדולה.

because then I had clarity.

Katelyn didn't hate gymnastics.

קייטלין לא רצתה להיות מנצחת,

כי הניצחון בכל מחיר עלה לה בשמחת חיים.

Katelyn hated everything associated with being great.

Katelyn didn't want to be a winner,

העבודה שלי הייתה לנסות להבין, איך לעורר בה מוטיבציה

because winning at all cost had cost her her joy.

כדי לרצות להיות גדולה, שוב,

My job was to figure out how to motivate her

על ידי כך שאסייע לה להגדיר מהי הצלחה.

to want to be great again,

ההתלהבות שלי מול האתגר הזה, הפכה לנחישות

by helping her redefine success.

כשיום אחד קייטלין הסתכלה לי בעיניים ואמרה,

My enthusiasm for that challenge turned into determination

“גב′ ואל, אני רק רוצה שתדעי,

כל מה שאת אומרת לי לעשות, אני עושה בדיוק ההיפך.”

when one day Katelyn looked me in the eye and said,

(צחוק)

"Ms. Val, I just want you to know,

כן, זה היה כאילו, כן, קייטלין, האתגר התקבל, אוקיי.

everything you tell me to do, I do the exact opposite."

(צחוק)

(Laughter)

והוכחה נוספת לכך שדיקטטורה פשוט לא עובדת.

Yeah, it was like, yeah, Katelyn, challenge accepted. OK.

אז התחלתי בתהליך האיטי להחריד

(Laughter)

And further proof that dictating was not going to win.

של בניית אמון

ולנסות להוכיח לה שהדבר הכי חשוב מבחינתי

So I embarked on the painfully slow process

זו היא, כאדם, לפני שהיא ספורטאית.

of building trust

and proving to her that first and foremost

חלק מהאסטרטגיה שלי, היה לדבר עם קייטלין על אתלטיקה, רק באולם האימונים.

I cared about her as a whole human being.

מחוץ לאולם, דיברנו על כל נושא שבעולם:

Part of my strategy was to only talk to Katelyn about gymnastics in the gym.

לימודים, בנים, משפחה, חברים, תחביבים.

הפצרתי בה למצוא דברים אחרים מחוץ לספורט, דברים שמסבים לה שמחה

Outside of the gym, we talked about everything else:

school, boys, families, friends, hobbies.

וזה היה מגניב לגמרי

I encouraged her to find things outside of her sport that brought her joy.

לראות את קייטלין אוהשי פורחת אל מול עינינו, תרתי משמע.

And it was so cool

ובמהלך התהליך הזה,

to see the process of Katelyn Ohashi literally blossom before our eyes.

היא גילתה מחדש את האהבה לעצמה

ואת הערך העצמי שלה.

And through that process,

ולאט לאט, היא הצליחה להביא את השמחה הזו

she rediscovered her self-love

and self-worth.

חזרה אל אולם הספורט.

And slowly, she was able to bring that joy

היא זכתה באליפות הקולג’ים באתלטיקה,

וסייעה לקבוצה לזכות בתואר ה - 7 שלה, בשנת 2018.

back to her gymnastics.

She went on to earn the NCAA title on floor,

אז -- תודה רבה לכם.

and she helped our team win our seventh NCAA championship in 2018.

(מחיאות כפיים)

אז בואו נדמיין את קייטלין אוהשי של החיים שלכם.

So --

Thank you.

(Applause)

בואו נחשוב על האנשים תחת אחריותכם והדרכתכם

So let's think about the Katelyn Ohashis in your life.

מה אתם אומרים לילדים שלכם כשאתם נוסעים איתם הביתה ?

Let's think about those people under your care and your guidance.

לנסיעה הזו הביתה

יש השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאתם יודעים.

What are you telling your kids on the car ride home?

אתם מתמקדים בתוצאה הסופית,

That car ride home

has much more impact than you know.

או שאתם נרגשים לנצל את הזמן הזה

כדי לעזור לילד שלכם להתפתח ולהיות אלוף?

זה פשוט מאוד:

Are you focusing on the end result,

אתם יכולים להבין שאתם מתמקדים בתוצאה הסופית

or are you excited to use that time

אם אתם שואלים על התוצאה הסופית.

to help your child develop into a champion?

“ניצחת?”

It's very simple:

“מה הציון שקיבלת?”

you will know you're focusing on the end result

“קיבלת 100?”

if you ask questions about the end result.

אם אתם באמת מחוייבים לעזור לילדים שלכם להפוך להיות אלופים,

"Did you win?"

"How many points did you score?"

"Did you get an A?"

אתם צריכים לשאול שאלות על חוויות

If you truly are motivated about helping your child develop into a champion,

על התהליך,

כמו למשל, “מה למדת היום?”

“האם עזרת לחברי הקבוצה שלך?”

you will ask questions about the experience

והשאלה החביבה עליי,

and the process,

“האם הצלחת למצוא איך לעשות כיף בלעבוד ממש ממש קשה?”

like, "What did you learn today?"

"Did you help a teammate?"

ואז המפתח הוא, להיות בשקט

And, my favorite question,

"Did you figure out how to have fun at working really, really hard?"

ולהקשיב לתשובה שלהם.

אני מאמינה שאחת המתנות המופלאות, שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר

And then the key is to be very still

and listen to their response.

היא, להשקיט את המחשבות שלנו

מהצורך להיות צודקים

I believe that one of the greatest gifts we can give another human being

או מהצורך לנסח תשובה ראויה

ולהקשיב באמת

is to silence our minds

כשמישהו אחר מדבר.

from the need to be right

ועל ידי כך שאנחנו משתיקים את המחשבות שלנו,

or the need to formulate the appropriate response

אנחנו למעשה מקשיבים לפחדים והליקויים שלנו,

and truly listen

when someone else is talking.

מה שיכול לסייע לנו לנסח תשובה

And in silencing our minds,

בהירה יותר ואמפטית יותר.

we actually hear our own fears and inadequacies,

which can help us formulate our response

קיילה רוס, מתעמלת נוספת שלנו,

היא אחת ממתעמלות הקרקע הטובות ביותר, בהיסטוריה של הספורט הזה.

with more clarity and empathy.

היא המתעמלת היחידה שהשיגה תואר משולש:

היא אלופת המדינה,

Kyla Ross, another one of our gymnasts,

אלופת עולם

is one of the greatest gymnasts in the history of the sport.

ואלופה אולימפית.

She's the only athlete to have earned the trifecta:

היא גם לא טיפוס של שיחות חולין,

she's a national champion,

ולכן הייתי מופתעת כשיום אחד, היא הגיעה למשרד שלי,

a world champion

התיישבה על הספה

and an Olympic champion.

ופשוט החלה לדבר --

She's also not one for small talk,

בהתחלה, על התואר שלה,

so I was a bit surprised one day when she came to my office,

ואז על האוניברסיטה

ואז על כל דבר אחר שקפץ לה לראש.

sat on the couch

and just started talking --

הקול הפנימי שלי לחש לי

first about her major,

then about graduate school

and then about everything else that seemed to pop into her mind.

שמשהו אחר עבר לה בראש,

ואם אהיה בשקט

ואתן לה מספיק זמן,

My inner voice whispered to me

המשהו הזה, יצא החוצה.

that something was on her mind,

וכך קרה.

and if I was still

and gave her enough time,

זו הייתה הפעם הראשונה שקיילה שיתפה מישהו

it would come out.

בכך שהיא עברה התעללות מינית, על ידי לארי נאסאר,

And it did.

It was the first time that Kyla had shared with anyone

הרופא לשעבר של נבחרת ההתעמלות של ארה“ב,

שלאחר מכן הורשע, בהתעללות בילדים.

that she had been sexually abused by Larry Nassar,

the former USA Gymnastics team doctor,

קיילה התוודתה ונחשפה בפומבי

who was later convicted of being a serial child molester.

והצטרפה לצבא

של שורדות נאסאר

ששיתפו את הסיפורים שלהן

Kyla came forward

והשתמשו בקול שלהם

and joined the army

לחולל שינוי חיובי בעולם שלנו.

of Nassar survivors

who shared their stories

and used their voices

הרגשתי שזה היה חשוב מאוד באותו הזמן

to invoke positive change for our world.

להעניק מרחב בטוח לקיילה והצוות שלנו.

ובחרתי לשוחח על זה במספר שיחות צוות.

I felt it was extremely important at that time

to provide a safe space for Kyla and our team.

מאוחר יותר באותה שנה, זכינו באליפות המדינה,

And so I chose to talk about this in a few team meetings.

ולאחר הזכיה, קיילה ניגשה אליי ושיתפה איתי את העובדה

שהיא הרגישה שאחת הסיבות שהנבחרת זכתה

Later that year, we won the national championship,

הייתה בגלל שדיברנו על הפיל שבחדר,

and after we did, Kyla came up to me and shared with me the fact

טרגדיה שלא רק זיעזעה את העולם

that she felt one reason that we'd won

אלא גם שיחררה את האמת והזכרונות שבתוכה

was because we had addressed the elephant in the room,

the tragedy that had not only rocked the world

ובחברים רבים שלה

ובחבריה לנבחרת.

but that had liberated the truths and the memories in herself

קיילה אמרה,

“גב′ ואל, ממש יכלתי להרגיש שאני הולכת זקופה ככל שהעונה התקדמה,

and in so many of her friends

and her peers.

וכשניגשתי לזירת התחרות, הרגשתי בלתי מנוצחת.”

As Kyla said,

"Ms. Val, I literally felt myself walk taller as the season went on,

פשוט בגלל --

and when I walked onto that championship floor, I felt invincible."

(מחיאות כפיים)

Simply --

(Applause)

פשוט בגלל שהקול שלה נשמע.

כהורים, כמאמנים,

כמנהיגים,

Simply because she had been heard.

אנחנו לא יכולים יותר להוביל מהמקום

As parents, as coaches,

שבו הניצחון הוא המדד להצלחה,

as leaders,

we can no longer lead from a place

כשהאגו שלנו יושב במרכז הבמה,

זה כבר הוכח

where winning is our only metric of success,

שהתהליך הזה מייצר אנשים פגועים.

where our ego sits center stage,

ואני יודעת בוודאות

because it has been proven

שזה אפשרי באופן חד משמעי

that that process produces broken human beings.

לייצר ולאמן אלופים לחיים

בכל תחום שבו תבחרו

And I emphatically know

that it is absolutely possible

בלי לפגוע ברוח האנושית.

to produce and train champions in life

in every single walk of life

(מחיאות כפיים)

without compromising the human spirit.

זה מתחיל בהגדרת המושג הצלחה

(Applause)

בשבילכם, ובשביל אלו שאתם דואגים להם

It starts with defining success

ואז בעקביות

תבדקו את עצמכם, האם הפעולות שלכם מתיישרות עם המטרות שלכם.

for yourself and those under your care

and then consistently

כולנו מאמנים בצורה כלשהי.

self-examining whether your actions are in alignment with your goals.

לכולנו אחריות קולקטיבית

We are all coaches in some capacity.

לפתח וליצור אלופים לחיים

We all have a collective responsibility

ככה נראית הצלחה אמיתית,

to develop champions in life for our world.

ובעולם האתלטיקה,

זה מה שאנחנו מכנים Win-Win

That is what real success looks like,

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

and in the world of athletics,

that is what we call a win-win.

Thank you.

(Applause)