Iqbal Quadir: The power of the mobile phone to end poverty

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Oren Szekatch

I'll just take you to Bangladesh for a minute.

אני רק אקח אתכם לבנגלדש לרגע.

Before I tell that story, we should ask ourselves the question:

לפני שאספר לכם את הסיפור ההוא, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה:

Why does poverty exist?

למה העוני קיים?

I mean, there is plenty of knowledge and scientific breakthroughs.

אני מתכוון, יש המון ידע ופריצות מדעיות.

We all live in the same planet,

כולנו חיים באותו כוכב,

but there's still a great deal of poverty in the world.

אבל עדיין יש כמות גדולה של עוני בעולם.

And I think -- so I want to throw a perspective that I have,

ואני חושב -- אז אני רוצה להביא לכם פרספקטיבה שיש לי,

so that we can assess this project, or any other project, for that matter,

כך שנוכל להעריך את הפרוייקט, או כל פרוייקט אחר, לצורך העניין,

to see whether it's contributing or --

לראות אם הוא תורם או --

contributing to poverty or trying to alleviate it.

תורם לעוני או מנסה למגר אותו.

Rich countries have been sending aid to poor countries for the last 60 years.

מדינות עשירות שלחו סיוע למדינות עניות במהלך 60 השנים האחרונות.

And by and large, this has failed.

ובאופן כללי, זה נכשל.

And you can see this book,

ואתם יכולים לראות את הספר הזה,

written by someone who worked in the World Bank for 20 years,

שנכתב על ידי מישהו שעבד בבנק העולמי 20 שנה,

and he finds economic growth in this country to be elusive.

והוא מוצא שצמיחה כלכלית במדינה זו היא חמקמקה.

By and large, it did not work.

בדרך כלל, זה לא עבד.

So the question is, why is that?

אז השאלה היא, למה?

In my mind, there is something to learn from the history of Europe.

לדעתי, יש משהו ללמוד מההסטוריה של אירופה.

I mean, even here, yesterday I was walking across the street,

אני מתכוון, אפילו כאן, אתמול חציתי את הרחוב,

and they showed three bishops were executed 500 years ago,

והם הראו שלושה בישופים שהוצאו להורג לפני 500 שנה,

right across the street from here.

ממש מעבר לרחוב מפה.

So my point is, there's a lot of struggle has gone in Europe,

אז הנקודה שלי היא, היה הרבה מאבק באירופה,

where citizens were empowered by technologies.

בהם אזרחים הועצמו על ידי טכנולוגיה.

And they demanded authorities from --

והם דרשו מהרשויות--

to come down from their high horses.

שירדו מהסוס שלהם.

And in the end, there's better bargaining

ולבסוף, יש מיקוח טוב יותר

between the authorities and citizens,

בין הרשויות ובין האזרחים

and democracies, capitalism -- everything else flourished.

ודמוקרטיות, קפיטליזם -- כל הדברים האחרים פרחו.

And so you can see, the real process of --

וכך אתם יכולים לראות, את התהליך האמיתי של --

and this is backed up by this 500-page book --

וזה מגובה על ידי הספר הזה בן 500 עמודים --

that the authorities came down and citizens got up.

שהרשויות ירדו והאזרחים עלו.

But if you look, if you have that perspective,

אבל אם תביטו, אם יש לכם את נקודת המבט הזו,

then you can see what happened in the last 60 years.

אז תוכלו לראות מה קרה בשישים השנים האחרונות.

Aid actually did the opposite.

הסיוע עשה דווקא ההפך.

It empowered authorities,

הוא חיזק את הרשויות.

and, as a result, marginalized citizens.

וכתוצאה, דחק לשוליים את האזרחים.

The authorities did not have the reason to make economic growth happen

לרשויות לא היתה סיבה לגרום לשגשוג כלכלי

so that they could tax people

כך שיוכלו לקחת מיסים מאנשים

and make more money for to run their business.

ולעשות עוד כסף כדי להפעיל את עסקייהם.

Because they were getting it from abroad.

מפני שהם קיבלו אותו מארצות אחרות.

And in fact, if you see oil-rich countries,

ולמעשה, אם תראו מדינות עשירות בנפט,

where citizens are not yet empowered, the same thing goes --

בהן לאזרחים עדיין אין השפעה, אותו דבר קורה.

Nigeria, Saudi Arabia, all sorts of countries.

ניגריה, ערב הסעודית, כל מיני מדינות.

Because the aid and oil or mineral money acts the same way.

מפני שסיוע וכסף מנפט או מינרלים עובדים אותו הדבר.

It empowers authorities, without activating the citizens --

זה מחזק את הרשויות, בלי להפעיל את האזרחים --

their hands, legs, brains, what have you.

ידיהם, רגליהם, מוחותיהם, מה שתרצו.

And if you agree with that, then I think the best way to improve these countries

ואם אתם מסכימים עם זה, אז אני חושב שהדרך הכי טובה לשפר את המדינות האלה

is to recognize that economic development is of the people,

היא להכיר בעובדה שפיתוח הכלכלה הוא של האנשים,

by the people, for the people.

על ידי האנשים, בשביל האנשים.

And that is the real network effect.

וזה אפקט הרשת האמיתי.

If citizens can network and make themselves more organized and productive,

אם אזרחים יכולים להתרשת ולהתארגן ולהיות יותר יעילים,

so that their voices are heard,

כך שקולותיהם ישמעו,

so then things would improve.

אז הדברים ישתפרו.

And to contrast that, you can see the most important institution in the world,

והניגוד הוא, אתם יכולים לראות את כל המוסדות החשובים בעולם,

the World Bank, is an organization of the government,

הבנק העולמי, הוא ארגון של הממשל,

by the government, for the governments.

על ידי הממשל, בשביל הממשלים.

Just see the contrast.

רק תראו את הניגוד.

And that is the perspective I have, and then I can start my story.

וזו נקודת המבט שלי, ועכשיו אני יכול להתחיל את הסיפור שלי.

Of course, how would you empower citizens?

כמובן, איך תתנו כוח לאזרחים?

There could be all sorts of technologies. And one is cell phones.

יכולות להיות כל מיני טכנולוגיות. ואחת מהן היא טלפונים סללוריים.

Recently "The Economist" recognized this,

לאחרונה האקונומיסט הכיר בזה,

but I stumbled upon the idea 12 years ago,

אבל אני נתקלתי ברעיון לפני 12 שנה,

and that's what I've been working on.

ועל זה עבדתי.

So 12 years ago, I was trying to be an investment banker in New York.

אז לפני 12 שנה, ניסיתי להיות בנקאי השקעות בניו יורק.

We had -- quite a few our colleagues were connected by a computer network.

היו לנו -- די הרבה מהקולגות שלנו היו מחוברים ברשת מחשבים.

And we got more productive because we didn't have to exchange floppy disks;

ונעשינו הרבה יותר מועילים כי לא היינו צריכים להעביר דיסקטים;

we could update each other more often.

היינו יכולים לעדכן אחד את השני באופן רציף יותר.

But one time it broke down.

אבל פעם אחת הרשת קרסה.

And it reminded me of a day in 1971.

וזה הזכיר לי יום ב1971.

There was a war going on in my country.

היתה מלחמה במדינה שלי.

And my family moved out of an urban place, where we used to live,

ומשפחתי עברה מהאזור האורבני בו התגוררנו,

to a remote rural area where it was safer.

לאזור כפרי מרוחק בו היה בטוח יותר.

And one time my mother asked me to get some medicine for a younger sibling.

ופעם אחת אימי ביקשה ממני להביא תרופה לאחי הצעיר.

And I walked 10 miles or so, all morning, to get there, to the medicine man.

והלכתי כ16 קילומטר, כל הבוקר, כדי להגיע לשם, לאיש התרופות.

And he wasn't there, so I walked all afternoon back.

והוא לא היה שם, אז חזרתי כל אחרי הצהריים בחזרה.

So I had another unproductive day.

אז היה לי עוד יום לא מועיל.

So while I was sitting in a tall building in New York,

אז בזמן שישבתי בבנין גבוה בניו יורק,

I put those two experiences together side by side,

חיברתי בין שתי החוויות האלה,

and basically concluded that connectivity is productivity --

ובעיקרון הסקתי שקישוריות היא יעילות --

whether it's in a modern office or an underdeveloped village.

בין אם זה בבניין משרדים מודרני או בכפר לא מפותח.

So naturally, I -- the implication of that is

אז כמובן, אני -- ההשלכות של זה הם

that the telephone is a weapon against poverty.

שהטלפון הוא נשק נגד העוני.

And if that's the case, then the question is

ואם זה המקרה, אז השאלה היא

how many telephones did we have at that time?

כמה טלפונים היו לנו באותו זמן?

And it turns out, that there was one telephone in Bangladesh

ומסתבר, שהיה טלפון אחד בבנגלדש

for every 500 people.

לכל 500 אנשים.

And all those phones were in the few urban places.

וכל הטלפונים האלה היו במעט מאזורים האורבניים.

The vast rural areas, where 100 million people lived,

באזורים הכפריים הנרחבים, בהם חיו 100 מליון אנשים,

there were no telephones.

לא היו טלפונים.

So just imagine how many man-months or man-years are wasted,

אז רק דמיינו כמה חודשי אדם או שנות אדם בוזבזו,

just like I wasted a day.

בדיוק כמו שבזבזתי את היום ההוא.

If you just multiply by 100 million people, let's say losing one day a month,

אם רק תכפילו ב100 מליון אנשים, שנגיד ומפסידים יום בחודש,

whatever, and you see a vast amount of resource wasted.

לא משנה, ואתם רואים כמות עצומה של משאבים מבוזבזים.

And after all, poor countries, like rich countries, one thing we've got equal,

ואחרי הכל, מדינות ענייות, כמו מדינות עשירות, דבר אחד שיש לנו במשותף,

is their days are the same length: 24 hours.

הוא שהימים שלהם באותו אורך: 24 שעות.

So if you lose that precious resource,

אז אם מאבדים את המשאב היקר הזה,

where you are somewhat equal to the richer countries,

במקום בו אתם בערך שווים למדינות העשירות יותר,

that's a huge waste.

זה ביזבוז עצום.

So I started looking for any evidence that --

אז התחלתי לחפש כל ראיה להאם,

does connectivity really increase productivity?

קישוריות באמת משפרת את הפרודוקטיביות?

And I couldn't find much, really, but I found this graph produced by the ITU,

ולא הצלחתי למצוא הרבה, באמת, אבל מצאתי את הגרף הזה שנוצר על ידי הITU,

which is the International Telecommunication Union, based in Geneva.

שהוא האיגוד הבינלאומי לתקשורת, שמבוסס בז'נבה.

They show an interesting thing.

הם מראים דבר מעניין.

That you see, the horizontal axis is where you place your country.

שאתם רואים, בציר האופקי אתם ממקמים את המדינה.

So the United States or the UK would be here, outside.

כך שארה"ב או בריטניה יהיו פה, בחוץ.

And so the impact of one new telephone,

וכך ההשפעה של טלפון אחד חדש,

which is on the vertical axis, is very little.

שהוא על הציר האנכי, היא קטנה מאוד.

But if you come back to a poorer country, where the GNP per capita is,

אבל אם תחזרו אחורה למדינה ענייה יותר, בה המוצר הגולמי להון הוא,

let's say, 500 dollars, or 300 dollars,

נגיד, 500 דולר, או 300 דולר,

then the impact is huge: 6,000 dollars. Or 5,000 dollars.

אז ההשפעה היא עצומה: 6000 דולר. או 5000 דולר.

The question was,

השאלה היתה,

how much did it cost to install a new telephone in Bangladesh?

כמה עולה להתקין טלפון חדש בבנגלדש?

It turns out: 2,000 dollars.

ומסתבר ש 2000 דולר.

So if you spend 2,000 dollars, and let's say the telephone lasts 10 years,

אז אם תוציא 2000 דולר ובוא נגיד שטלפונים מחזיקים 10 שנים.

and if 5,000 dollars every year -- so that's 50,000 dollars.

ואם 5000 דולר כל שנה -- אז זה 50000 דולר.

So obviously this was a gadget to have.

אז ברור שזה גאדג'ט שכדי שיהיה.

And of course, if the cost of installing a telephone is going down,

וכמובן, אם עלות ההתקנה של טלפון יורדת,

because there's a digital revolution going on,

מפני שמהפכה דיגיטלית מתרחשת,

then it would be even more dramatic.

אז זה יהיה אפילו יותר דרמטי.

And I knew a little economics by then --

וידעתי קצת על אקונומיה אז --

it says Adam Smith taught us that specialization leads to productivity.

היא אומרת שאדם סמית לימד אותנו שהתמחות מובילה ליעילות.

But how would you specialize?

אבל איך תתמחו?

Let's say I'm a fisherman and a farmer.

בוא נגיד שאני דייג וחקלאי.

And Chris is a fisherman farmer. Both are generalists.

וכריס הוא דייג חקלאי. שניינו לא מתמחים.

So the point is that we could only -- the only way we could depend on each other,

אז הנקודה היא שאנחנו יכולים רק -- הדרך היחידה בה נוכל להסתמך אחד על השני,

is if we can connect with each other.

היא אם נוכל לתקשר.

And if we are neighbors, I could just walk over to his house.

ואם אנחנו שכנים, אני פשוט אוכל ללכת לביתו.

But then we are limiting our economic sphere to something very small area.

אבל אז אנחנו מגבילים את בועת הכלכלה למשהו באזור מאוד קטן.

But in order to expand that, you need a river,

אבל כדי להרחיב את זה, צריכים נהר,

or you need a highway, or you need telephone lines.

או צריך כביש מהיר, או צריך קווי טלפון.

But in any event, it's connectivity that leads to dependability.

אבל בכל מקרה, זה הקישוריות שמובילה להסתמכות.

And that leads to specialization.

וזה מוביל להתמחות.

That leads to productivity.

זה מוביל ליעילות.

So the question was, I started looking at this issue,

אז השאלה היתה, התחלתי לבדוק את הנושא הזה,

and going back and forth between Bangladesh and New York.

ונסעתי הלוך וחזור בין בנגלדש וניו יורק.

There were a lot of reasons people told me

היו הרבה סיבות שאנשים אמרו לי

why we don't have enough telephones.

למה אין מספיק טלפונים.

And one of them is the lacking buying power.

ואחת מהן היא כוח הקנייה הנמוך.

Poor people apparently don't have the power to buy.

אנשים עניים מסתבר לא יכולים לקנות.

But the point is, if it's a production tool, why do we have to worry about that?

אבל הנקודה היא, אם זה כלי יעילות, למה אנחנו צריכים לדאוג לזה?

I mean, in America, people buy cars,

אני מתכוון, באמריקה, אנשים קונים מכוניות,

and they put very little money down.

והם נותנים מקדמה מאוד קטנה.

They get a car, and they go to work.

הם מקבלים מכונית, והם הולכים לעבודה.

The work pays them a salary;

העבודה משלמת להם משכורת;

the salary allows them to pay for the car over time.

והמשכורת מאפשרת להם לשלם על המכונית במשך הזמן.

The car pays for itself.

המכונית משלמת על עצמה.

So if the telephone is a production tool,

אז אם הטלפון הוא כלי יצור,

then we don't quite have to worry about the purchasing power.

אז אנחנו לא צריכים לדאוג ממש לכוח הקנייה.

And of course, even if that's true, then what about initial buying power?

וכמובן, גם אם זה נכון, אז מה על כוח קנייה ראשוני?

So then the question is, why can't we have some kind of shared access?

אז השאלה היא, למה לא יכולה להיות לנו סוג של גישה משותפת?

In the United States, we have -- everybody needs a banking service,

בארה"ב, יש לנו -- כולם צריכים שרות בנקאי,

but very few of us are trying to buy a bank.

אבל רק מעטים מאיתנו מנסים לקנות בנק.

So it's -- a bank tends to serve a whole community.

אז זה -- בנק נוטה לשרת קהילה שלמה.

So we could do that for telephones.

אז נוכל לעשות זאת עם טלפונים.

And also people told me that we have a lot of important primary needs to meet:

וגם אנשים אמרו לי שיש לנו הרבה צרכים ראשוניים לעמוד בהם:

food, clothing, shelter, whatever.

אוכל, ביגוד, מחסה, מה שלא יהיה.

But again, it's very paternalistic.

אבל שוב, זה מאוד פטרנליסטי.

You should be raising income

אתם צריכים להעלות את ההכנסה

and let people decide what they want to do with their money.

ולאפשר לאנשים להחליט מה הם רוצים לעשות עם כספם.

But the real problem is the lack of other infrastructures.

אבל הבעיה האמיתית היא חוסר התשתיות.

See, you need some kind of infrastructure to bring a new thing.

תבינו, צריך סוג כלשהו של תשתית כדי להביא דברים חדשים.

For instance, the Internet was booming in the U.S.

לדוגמה, האינטרנט עלה בארה"ב

because there were -- there were people who had computers.

מפני שהיו -- היו אנשים שהיו להם מחשבים.

They had modems.

היו להם מודמים.

They had telephone lines, so it's very easy to bring in a new idea, like the Internet.

היו להם קווי טלפון, אז זה מאוד קל להביא רעיון חדש, כמו האינטרנט.

But that's what's lacking in a poor country.

אבל זה מה שחסר במדינה עניה.

So for example, we didn't have ways to have credit checks,

אז לדוגמה, לא היתה לנו דרך שיהיו לנו צ'קים אשראי,

few banks to collect bills, etc.

מעט בנקים לאסוף שטרות, וכו'.

But that's why I noticed Grameen Bank, which is a bank for poor people,

אבל לכן הבחנתי בבנק גרמין, שהוא בנק לאנשים עניים,

and had 1,100 branches, 12,000 employees, 2.3 million borrowers.

והיו לו 1100 סניפים, 12000 עובדים, 2.3 מיליון לווים.

And they had these branches.

והיו להם את הסניפים האלה.

I thought I could put cell towers and create a network.

חשבתי שאוכל לשים מגדלי תאים וליצור רשת.

And anyway, to cut the time short -- so I started --

ובכל אופן, כדי לקצר את הזמן -- התחלתי --

I first went to them and said,

בהתחלה הלכתי אליהם ואמרתי,

"You know, perhaps I could connect all your branches and make you more efficient."

"אתם יודעים, אולי אוכל לחבר את כל הסניפים שלכם ולהפוך אתכם ליותר יעילים."

But you know, they have, after all, evolved in a country without telephones,

אבל אתם יודעים, הם, אחרי הכל, התפתחו במדינה ללא טלפונים,

so they are decentralized. I mean, of course there might be other good reasons,

אז הם מבוזרים. אני מתכוון, כמובן שאולי יש עוד סיבות טובות,

but this was one of the reasons -- they had to be.

אבל זו היתה אחת מהסיבות -- הם היו חייבים להיות.

And so they were not that interested to connect all their branches,

אז הם לא היו כל כך מעוניינים לחבר את כל הסניפים שלהם,

and then to be -- and rock the boat.

ואז להיות -- ולנענע את הסירה.

So I started focusing. What is it that they really do?

אז התחלתי להתמקד. מה הם באמת עושים?

So what happens is that somebody borrows money from the bank.

אז מה שקורה הוא שמישהו לווה כסף מהבנק.

She typically buys a cow. The cow gives milk.

היא לרוב קונה פרה. הפרה נותנת חלב.

And she sells the milk to the villagers, and pays off the loan.

והיא מוכרת את החלב לתושבי הכפר, ומשלמת את ההלוואה.

And this is a business for her, but it's milk for everybody else.

וזה עסק בשבילה, אבל זה חלב בשביל כל האחרים.

And suddenly I realized that a cell phone could be a cow.

ולפתע הבנתי שטלפון סלולרי יכול להיות פרה.

Because some way she could borrow 200 dollars from the bank,

מפני שבדרך אחת היא יכולה ללוות 200 דולר מהבנק,

get a phone and have the phone for everybody.

לקנות טלפון ולהחזיק את הטלפון בשביל כולם.

And it's a business for her.

וזה עסק בשבילה.

So I wrote to the bank, and they thought for a while, and they said,

אז כתבתי לבנק, והם חשבו קצת, ואמרו,

"It's a little crazy, but logical.

"זה קצת משוגע, אבל הגיוני.

If you think it can be done, come and make it happen."

אם אתה חושב שניתן לעשות את זה, בוא ותגרום לזה לקרות."

So I quit my job; I went back to Bangladesh.

אז התפטרתי מעבודתי; חזרתי לבנגלדש.

I created a company in America called Gonofone,

הקמתי חברה באמריקה שנקראת גונופון,

which in Bengali means "people's phone."

שבבנגלית אומר "הטלפון של האנשים."

And angel investors in America put in money into that.

ומשקיעים בארה"ב שמו כסף על זה.

I flew around the world.

טסתי מסביב לעולם.

After about a million -- I mean, I got rejected from lots of places,

אחרי בערך מליון -- אני מתכוון, נדחתי על ידי המון מקומות,

because I was not only trying to go to a poor country,

מפני שלא רק רציתי ללכת למדינה עניה,

I was trying to go to the poor of the poor country.

ניסיתי ללכת למדינה מהעניות שבעניות.

After about a million miles, and a meaningful --

אחרי בערך מיליון מיילים, ואיבוד שער --

a substantial loss of hair, I eventually put together a consortium, and --

משמעותי, הקמתי בסוף קבוצה, --

which involved the Norwegian telephone company,

שכללה את חברת הטלפון הנורבגית,

which provided the know-how,

שסיפקה את הידע,

and the Grameen Bank provided the infrastructure to spread the service.

ובנק גרמין שסיפק את התשתית להפיץ את השרות.

To make the story short, here is the coverage of the country.

ולקצר את הסיפור, הנה הכיסוי של המדינה.

You can see it's pretty much covered.

אתם יכולים לראות שהיא דיי מכוסה.

Even in Bangladesh, there are some empty places.

אפילו בבנגלדש, יש כמה מקומות ריקים.

But we are also investing around another 300 million dollars this year

אבל אנחנו גם משקיעים עוד 300 מיליון דולר השנה

to extend that coverage.

להרחיב את הכיסוי.

Now, about that cow model I talked about.

עכשיו, בקשר למודל הפרה שדיברתי עליו.

There are about 115,000 people who are retailing telephone services

יש בערך 115000 קימעונאי שרות טלפוני

in their neighborhoods.

בשכונות שלהם.

And it's serving 52,000 villages, which represent about 80 million people.

וזה משרת 52000 כפרים, שמייצגים בערך 80 מיליון אנשים.

And these phones are generating

והטלפונים האלה מייצרים

about 100 million dollars for the company.

בערך 100 מיליון דולר לחברה.

And two dollars profit per entrepreneur per day, which is like 700 dollars per year.

ושני דולר רווח ליזם ליום, שזה 700 דולר לשנה.

And of course, it's very beneficial in a lot of ways.

וכמובן, זה מאוד מועיל בדרכים רבות.

It increases income, improves welfare, etc.

זה מגדיל את ההכנסה, משפר את הרווחה, וכו'.

And the result is, right now, this company is the largest telephone company,

והתוצאה היא, כרגע, החברה היא חברת הטלפונים הגדולה ביותר,

with 3.5 million subscribers,

עם 3.5 מיליון מנויים.

115,000 of these phones I talked about --

115000 מהטלפונים האלה שדיברתי עליהם,

that produces about a third of the traffic in the network.

שמייצרים בערך שליש מהתעבורה ברשת.

And 2004, the net profit, after taxes --

וב 2004, הרווח הנקי, אחרי מיסים --

very serious taxes -- was 120 million dollars.

מיסים מאוד כבדים -- היה 120 מיליון דולר.

And the company contributed about 190 million dollars to the government coffers.

והמדינה העבירה בערך 190 מיליון דולר לקופה הממשלתית.

And again, here are some of the lessons.

ושוב, הנה כמה לקחים.

"The government needs to provide economically viable services."

"הממשלה צריכה לספק שרותים ברי קיימא כלכלית."

Actually, this is an instance where private companies can provide that.

למעשה, זה מקרה שחברה פרטית יכולה לספק את זה.

"Governments need to subsidize private companies."

"ממשלות צריכות לסבסד חברות פרטיות."

This is what some people think.

זה מה שחלק מהאנשים חושבים.

And actually, private companies help governments with taxes.

ולמעשה, חברות פרטיות עוזרות לממשלות עם מיסים.

"Poor people are recipients."

"אנשים עניים הם מקבלים."

Poor people are a resource.

אנשים עניים הם משאב.

"Services cost too much for the poor."

"שרותים עולים יותר מדי לעניים."

Their involvement reduces the cost.

ההשתתפות שלהם מפחיתה את העלות.

"The poor are uneducated and cannot do much."

"העניים הם לא מלומדים ולא יכולים לעשות הרבה."

They are very eager learners and very capable survivors.

הם לומדים מאד להוטים ושורדים מאוד מוצלחים.

I've been very surprised.

אני הופתעתי.

Most of them learn how to operate a telephone within a day.

רובם לומדים איך להפעיל טלפון סלולרי תוך יום.

"Poor countries need aid."

"מדינות עניות צריכות סיוע."

Businesses -- this one company has raised the --

עסקים -- החברה היחידה הזו גייסה --

if the ideal figures are even five percent true, this one company

אם המספרים אפילו ב5% נכונים, החברה היחידה הזו

is raising the GNP of the country much more than the aid the country receives.

מעלה את התוצר הלאומי הגולמי של המדינה הרבה יותר מהסיוע שהיא מקבלת.

And as I was trying to show you, as far as I'm concerned,

וכמו שניסיתי להראות לכם, לפי דעתי,

aid does damages because it removes the government from its citizens.

סיוע עושה נזק מפני שהוא מרחיק את הממשל מהאזרחים.

And this is a new project I have with Dean Kamen, the famous inventor in America.

וזה פרוייקט חדש שיש לי עם דין קיימן, הממציא המפורסם מאמריקה.

He has produced some power generators,

הוא יצר מחוללי חשמל,

which we are now doing an experiment in Bangladesh,

שאנחנו עכשיו מנסים בבנגלדש,

in two villages where cow manure is producing biogas,

בשני כפרים בהם זבל פרות מייצר ביו-גז,

which is running these generators.

שעליהם עובדים הגנרטורים.

And each of these generators is selling electricity to 20 houses each.

וכל אחד מהגנרטורים האלה מוכר חשמל ל20 בתים.

It's just an experiment.

זה רק ניסוי.

We don't know how far it will go,

אנחנו לא יודעים לאן זה יוביל,

but it's going on.

אבל הוא ממשיך.

Thank you.

תודה לכם.