Feras Fayyad: The real-life superheroes helping Syrian refugees | TED Fellows

תרגום: michal rosengarten עריכה: Ido Dekkers

[SHAPE YOUR FUTURE]

[עצבו את העתיד שלכם]

Society has a set of stories it tells itself

לחברה יש אוסף סיפורים שהיא מספרת לעצמה

about who refugees are and what they look like.

לגבי מי הם פליטים ואיך הם נראים.

But let me tell you a different story.

אבל תנו לי לספר לכם סיפור אחר.

My story.

הסיפור שלי.

I'm a filmmaker and a refugee

אני יוצר סרטים ופליט

from a small village in northern Syria.

מכפר קטן בצפון סוריה.

In our village, growing up, there was no stable electricity supply.

בכפר שלנו, כשגדלתי, לא היה חיבור חשמל יציב.

We spend most of our nights around gas lanterns

בילינו את רב הלילות ליד מנורות גז

and told stories about Syrian mythological superbeings

וסיפרנו סיפורים על יישויות עוצמתיות מהמיתולוגיה הסורית שהגנו על הפגיעים.

that protected the vulnerable.

I was a boy who loved the stories of superheroes.

הייתי ילד שאהב את הסיפורים על גיבורי על.

But later on, these stories shifted to tales of heroes

אבל מאוחר יותר, הסיפורים האלו הפכו לסיפורים על הזוועות

that my family has to face under the Assad dictatorship.

שאיתם המשפחה שלי הייתה חייבת להתמודד תחת הדיקטטורה של אסאד.

One of my uncles was killed under torture.

אחד הדודים שלי נהרג בעינויים.

My father had to burn his books before they were even published

אבי היה חייב לשרוף את ספריו לפני שהם בכלל פורסמו

in order to protect us from the regime.

במטרה להגן עלינו מהמשטר.

He burned his dreams along with his books.

הוא שרף את חלומותיו יחד עם ספריו.

These stories must not be forgotten,

הסיפורים האלה חייבים לא להשכח,

my parents insisted.

ההורים שלי התעקשו.

The stories stopped being a pastime.

הסיפורים האלו הפסיקו להיות תחביב.

It became a form of resistance.

הם הפכו לצורה של התנגדות.

I studied filmmaking and focused on documentaries.

אני למדתי הכנת סרטים והתמקדתי בעיקר בסרטים תיעודיים.

Documentary filmmaking, you see, became my way of resistance.

הכנת סרטים תיעודיים, אתם רואים, נהפכה הדרך שלי להתנגדות.

I documented stories of Syrians who opposed the Assad regime,

תיעדתי סורים שהתנגדו לשלטון של אסאד,

in 2011, when the revolution started.

ב2011, כשהמהפכה התחילה.

I was arrested, tortured

נעצרתי, עונתי

and sexually assaulted.

והותקפתי מינית.

When I was released, I left Syria.

כששוחררתי, עזבתי את סוריה.

I was traumatized

חוויתי טראומה

and tried to end my life.

וניסיתי לסיים את החיים שלי.

My wife stood by me and helped me hang onto life.

אשתי עמדה לצידי ועזרה לי להאחז בחיים.

But as a result, I stopped making films.

אבל כתוצאה מכך, הפסקתי להכין סרטים.

Despite my arrest and torture,

למרות המעצר והעינויים

I took many risks in order to see my family.

לקחתי הרבה סיכונים, במטרה לראות את המשפחה שלי.

So a year later, when the Assad regime lost control of the north of Syria,

אז שנה אחר כך, כשהשלטון של אסאד איבד שליטה בצפון סוריה,

I was able to visit my hometown.

הייתי יכול לבקר את עיר הולדתי.

There, I met many inspiring Syrians,

שם, פגשתי הרבה סורים מעוררי השראה,

real life superheroes who stayed behind to save lives.

גיבורי על בחיים האמיתיים שנשארו מאחור כדי להציל חיים.

I was captivated by how genuine they were.

נשבתי באותנטיות שבהם.

Without planning, I took out my camera and started filming,

בלי לתכנן, הוצאתי את המצלמה והתחלתי לצלם.

I felt inspired.

הרגשתי מלא בהשראה.

These real-life superheroes saved the filmmaker in me.

גיבורי העל האמיתיים האלה הצילו את יוצר הסרטים שבי.

Khalid was one of the heroes in my first feature film,

חאליד היה אחד מהגיבורים בסרט המלא הראשון שלי,

"Last Men in Aleppo."

“האדם האחרון בחאלב”

Khaled was a simple man who dreamed to be a firefighter,

חאלד היה אדם פשוט, שחלם להיות כבאי,

but he couldn't follow his dream.

אבל הוא לא היה יכול להגשים את החלום שלו.

So he worked as a house painter.

אז הוא עבד כצבע.

When the war destroyed his city, he found his calling.

כשהמלחמה הרסה את העיר שלו, הוא שמע את הקריאה.

He joined the White Helmets,

הוא הצטרף לקסדות הלבנות

a group of Syrian volunteers who formed a civil defense organization

קבוצה של מתנדבים סורים שייצרו ארגון הגנה אזרחי

to rescue civilians from their bombed homes.

לחילוץ אזרחים מבתיהם המופצצים.

Khalid saved hundreds of lives.

חאלד הציל מאות חיי אדם.

While doing that, he died as a hero.

וכשעשה זאת, הוא מת כגיבור.

The second hero is Dr. Amani Ballour,

הגיבורה השניה היא דוקטור אמאני בלור,

whose story I told in my second film, “The Cave.”

שאת סיפורה סיפרתי בסרטי השני, “המערה”

It's a story of an extraordinary woman

זה סיפורה של אישה יוצאת דופן

who founded an underground hospital in eastern Ghouta.

שייסדה בית חולים מחתרתי במזרח ע’וטה.

She treated injured children, victims of atrocities,

היא טיפלה בילדים פצועים, קורבנות של זוועות,

while bombs fell around them.

כשפצצות נפלו סביבם.

As a female scientist,

כאישה מדענית,

she defied sexism and patriarchy

היא הביסה את הסקסיזם והפאטריארכיה

to save civilians who suffered two attacks with chemical weapons.

כדי להציל אזרחים שסבלו שתי התקפות עם כלי נשק כימיקליים.

And then there are the two superheroes who saved my own life.

ואז יש את שני גיבורי העל שהצילו את חיי.

Khalil Ma'touq and Anwar al-Bunni.

חליל מתוק ואנואר אל-בוני.

They are the lawyers who took up my case

הם עורכי הדין שלקחו את המקרה שלי

and got me out of the most notorious torture facilities in Damascus.

והוציאו אותי ממתקן העינויים הכי ידוע לשמצה בכל דמשק.

While Anwar now is in Germany, fighting for justice for Syrian refugees,

בזמן שאנואר עכשיו בגרמניה, נלחם לצדק בשביל פליטים סורים,

Khalil was arrested in 2012 because of his work.

חליל נעצר ב2012 בגלל עבודתו.

We don't know anything about him

אנחנו לא יודעים עליו דבר

because the Syrian regime continues to deny his arrest,

בגלל שהשלטון הסורי ממשיך להכחיש את מעצרו,

but his work is not in vain.

אבל עבודתו היא לא לשווא.

It's for Khalil I faced my torturer in Germany.

בשביל חליל התמודדתי עם המענה שלי בגרמניה.

In June 2020 I gave my testimony

ביוני 2020 נתתי את עדותי

at the first trial on Syrian state of torture

במשפט הראשון על העינויים בסוריה

before a German court in Koblenz.

בפני בית משפט גרמני בקובלנץ

It is for Amani and Khalid

בשביל אמאני וחאליד

I'm still the filmmaker today.

אני עדיין יוצר סרטים.

They inspired me to create a new cinematic universe of superheroes,

הם עוררו בי השראה ליצור יקום קולנועי חדש של גיבורי על,

based on their quest to end injustice.

המבוסס על המסע שלהם להפסקת אי-הצדק.

Creating this cinematic universe has not been an easy journey.

יצירת היקום הקולנועי הזה לא היה מסע קל.

It's been a brutal struggle

זה היה מאבק ברוטלי נגד גזענות ואפליה בתעשיית הסרטים,

against racism and discrimination in the film industry,

an industry dominated by people who think they know how the audience,

תעשיה הנשלטת על ידי אנשים שחושבים שהם יודעים איך הקהל,

how you want a film about Syrians to be,

איך אתם, רוצים שסרט על סורים יהיה,

how you want superheroes or refugees to look.

איך אתם רוצים שגיבורי על או פליטים ייראו.

But refugees look just like me.

אבל פליטים נראים פשוט כמוני.

These refugees were superheroes

הפליטים האלה היו גיבורי על

who defied the status quo and stereotype.

שהביסו את הסטטוס קוו והסטריאוטיפ.

So I will not stop. I owe it to them.

אז אני לא אעצור. אני חייב את זה להם.

I owe it to my daughter, the young refugee child.

אני חייב את זה לבת שלי, ילדת הפליטים הצעירה.

To tell the stories of superheros

לספר את הסיפורים על גיבורי העל

who look just like her.

שנראו בדיוק כמוה.

For her, I will continue to resist.

בשבילה, אני אמשיך להתקומם.

Thank you.

תודה.