Why jobs of the future won't feel like work | David Lee

תרגום: Roni Weisman עריכה: Ido Dekkers

So there's a lot of valid concern these days

ישנה דאגה רבה ומוצדקת בימים אלה

that our technology is getting so smart

שהטכנולוגיה שלנו הופכת כה חכמה

that we've put ourselves on the path to a jobless future.

שאנו סוללים את הדרך בעצמנו לעתיד חסר עבודה.

And I think the example of a self-driving car

ואני סבור שהדוגמה של מכונית ללא-נהג

is actually the easiest one to see.

היא הברורה ביותר.

So these are going to be fantastic for all kinds of different reasons.

הן הולכות להיות נהדרות מסיבות רבות ושונות.

But did you know that "driver" is actually the most common job

אך האם ידעתם ש"נהג" היא המשרה הנפוצה ביותר

in 29 of the 50 US states?

ב-29 מתוך 50 מדינות ארה"ב?

What's going to happen to these jobs when we're no longer driving our cars

מה עומד לקרות למשרות אלה כאשר לא עוד ננהג את מכוניותינו

or cooking our food

או נבשל את מזוננו

or even diagnosing our own diseases?

או אפילו נאבחן את מחלותינו שלנו?

Well, a recent study from Forrester Research

ובכן, מחקר שנערך לאחרונה בחברת המחקר פורסטר

goes so far to predict that 25 million jobs

מפליג רחוק בתחזית שלו ומעריך ש-25 מיליון משרות

might disappear over the next 10 years.

עלולות להיעלם בתוך 10 השנים הבאות.

To put that in perspective,

כדי לשים זאת באמת מידה,

that's three times as many jobs lost in the aftermath of the financial crisis.

זה פי שלוש יותר ממספר המשרות שאבדו כתוצאה מהמשבר הפיננסי.

And it's not just blue-collar jobs that are at risk.

ולא מדובר רק במשרות צוארון כחול שנמצאות בסכנה.

On Wall Street and across Silicon Valley, we are seeing tremendous gains

בוול-סטריט וברחבי עמק הסיליקון, אנו רואים התקדמות מדהימה

in the quality of analysis and decision-making

באיכות הניתוח וקבלת ההחלטות

because of machine learning.

הודות ללמידת מכונה.

So even the smartest, highest-paid people will be affected by this change.

כך שאפילו האנשים החכמים ביותר, שמשתכרים הכי הרבה, יושפעו על-ידי שינוי זה.

What's clear is that no matter what your job is,

מה שברור הוא שלא משנה מהי המשרה שלכם,

at least some, if not all of your work,

לפחות חלק מהעבודה שלכם אם לא כולה,

is going to be done by a robot or software in the next few years.

עומדת להתבצע על-ידי רובוט או תוכנה בשנים הקרובות.

And that's exactly why people like Mark Zuckerberg and Bill Gates

וזו בדיוק הסיבה בגללה אנשים כמו מרק צוקרברג וביל גייטס

are talking about the need for government-funded minimum income levels.

מדברים על הצורך ברמות הכנסה מינימליות ממומנות-ממשלה.

But if our politicians can't agree on things like health care

אבל אם המנהיגים שלנו לא יכולים להסכים על נושאים כמו שירותי בריאות

or even school lunches,

או אפילו ארוחות בבתי ספר,

I just don't see a path where they'll find consensus

אז קשה לי לראות כיצד יגיעו לאחדות-דעים

on something as big and as expensive as universal basic life income.

לגבי משהו כה גדול ויקר כמו הכנסה בסיסית לכל.

Instead, I think the response needs to be led by us in industry.

במקום זאת, אני חושב שהתגובה צריכה לבוא מאיתנו בתעשיה.

We have to recognize the change that's ahead of us

עלינו להכיר בשינוי שלפנינו

and start to design the new kinds of jobs

ולהתחיל לתכנן את הסוגים החדשים של משרות

that will still be relevant in the age of robotics.

שתהיינה ברות-קיימא גם בעידן הרובוטים.

The good news is that we have faced down and recovered

החדשות הטובות הן שכבר חווינו בעבר וגם שרדנו

two mass extinctions of jobs before.

שתי הכחדות של משרות.

From 1870 to 1970,

בין 1870 ל-1970,

the percent of American workers based on farms fell by 90 percent,

אחוז הגברים והנשים באמריקה שמשרותיהם התבססו על עבודת-חווה נפלו ב-90 אחוזים,

and then again from 1950 to 2010,

ואז שוב בין 1950 ל-2010,

the percent of Americans working in factories

אחוז האמריקאים, גברים ונשים, העובדים בבתי-חרושת

fell by 75 percent.

נפל ב-75 אחוזים.

The challenge we face this time, however, is one of time.

האתגרים בפניהם אנו ניצבים הפעם, לעומת זאת, הם של זמן.

We had a hundred years to move from farms to factories,

היו לנו מאה שנה לעבור מהחוות לבתי-החרושת,

and then 60 years to fully build out a service economy.

ו-60 שנה לבנות מהיסוד כלכלה מבוססת-שירות.

The rate of change today

קצב השינוי כיום

suggests that we may only have 10 or 15 years to adjust,

מראה שעשויות להיות לנו רק 10 עד 15 שנים להתאים עצמנו,

and if we don't react fast enough,

ואם לא נגיב מספיק מהר,

that means by the time today's elementary-school students

המשמעות תהיה שבזמן שתלמידי בתי-הספר היסודיים של היום

are college-aged,

יגיעו לאוניברסיטה,

we could be living in a world that's robotic,

אנו עשויים לחיות בעולם רובוטי,

largely unemployed and stuck in kind of un-great depression.

נטול תעסוקה בעיקרו, בסוג של שפל כלכלי בלתי-נחמד.

But I don't think it has to be this way.

אבל אני לא חושב שזה חייב לקרות.

You see, I work in innovation,

אתם מבינים, אני עוסק בחדשנות,

and part of my job is to shape how large companies apply new technologies.

וחלק מעבודתי הוא לעצב את הדרך בה חברות גדולות משתמשות בטכנולוגיות חדשות.

Certainly some of these technologies

ברור שחלק מטכנולוגיות אלה

are even specifically designed to replace human workers.

מתוכננות במיוחד כך שתחלפנה עובדים אנושיים.

But I believe that if we start taking steps right now

אבל אני מאמין שאם נתחיל לנקוט צעדים כבר עתה

to change the nature of work,

לשינוי אופי העבודה,

we can not only create environments where people love coming to work

נוכל ליצור סביבות כאלה שלא רק שבני-אדם יאהבו להגיע אליהן כדי לעבוד

but also generate the innovation that we need

אלא גם יפיקו את החדשנות לה אנו זקוקים

to replace the millions of jobs that will be lost to technology.

כדי להחליף את מיליוני המשרות שתאבדנה עקב הטכנולוגיה.

I believe that the key to preventing our jobless future

אני מאמין שהמפתח למניעת עתיד נטול-משרות

is to rediscover what makes us human,

הוא לגלות מחדש מה הופך אותנו אנושיים,

and to create a new generation of human-centered jobs

וליצור דור חדש של משרות סובבות-אנוש

that allow us to unlock the hidden talents and passions

שיאפשרו לנו לשחרר את הכשרונות החבויים והתשוקות

that we carry with us every day.

שאנו נושאים איתנו כל יום.

But first, I think it's important to recognize

אך קודם, אני חושב שזה חשוב להכיר בכך

that we brought this problem on ourselves.

שאנו הבאנו את הבעיה הזאת על עצמנו.

And it's not just because, you know, we are the one building the robots.

וזה לא רק משום שאנו אלה שבונים את הרובוטים.

But even though most jobs left the factory decades ago,

למרות שרוב המשרות יצאו מתחום בית-החרושת כבר לפני עשרות שנים,

we still hold on to this factory mindset

אנו עדיין שבויים באותה תפישה שמקורה בבתי-החרושת

of standardization and de-skilling.

של שבלוניות וחוסר צורך בכישורים.

We still define jobs around procedural tasks

אנחנו עדיין מגדירים משרות על בסיס משימות של נוהל סדור

and then pay people for the number of hours that they perform these tasks.

ואז משלמים לבני-אדם עבור מספר השעות בהן ביצעו משימות אלה.

We've created narrow job definitions

הגדרנו משרות בהיקף צר

like cashier, loan processor or taxi driver

כגון קופאי פקיד הלוואות, או נהג מונית

and then asked people to form entire careers

ואז ביקשנו מאנשים לפתח קריירות שלמות

around these singular tasks.

סביב משימות יחידות אלה.

These choices have left us with actually two dangerous side effects.

החלטות אלה השאירו אותנו עם שתי תופעות-לוואי מסוכנות.

The first is that these narrowly defined jobs

הראשונה היא שמשרות אלו בעלות ההגדרה הצרה

will be the first to be displaced by robots,

תהיינה הראשונות להיות מוחלפות על ידי רובוטים,

because single-task robots are just the easiest kinds to build.

כיוון שרובוטים שמבצעים משימה יחידה הם בדיוק אלה שהכי קל לבנות.

But second, we have accidentally made it

אבל השניה היא, שבטעות גרמנו לכך

so that millions of workers around the world

שלמיליוני עובדים מסביב לעולם

have unbelievably boring working lives.

יש חיי עבודה משעממים באופן בלתי יאומן.

(Laughter)

(צחוק)

Let's take the example of a call center agent.

בואו ניקח כדוגמה את משרת נציג מרכז שירות.

Over the last few decades, we brag about lower operating costs

במשך עשרות השנים האחרונות, התפארנו בעלויות תפעול נמוכות יותר

because we've taken most of the need for brainpower

שהושגו הודות להעברת רובו של הצורך בחשיבה

out of the person and put it into the system.

מן האדם אל המערכת.

For most of their day, they click on screens,

במשך רוב היום שלהם, הם מקליקים על מסכים,

they read scripts.

הם מקריאים שגרות פעולה.

They act more like machines than humans.

הם פועלים יותר כמו מכונות מאשר כמו בני-אדם.

And unfortunately, over the next few years,

ולרוע המזל, במשך מספר השנים הבאות,

as our technology gets more advanced,

ככל שהטכנולוגיה שלנו תתקדם,

they, along with people like clerks and bookkeepers,

הם, כמו פקידים ומנהלי חשבונות,

will see the vast majority of their work disappear.

יראו איך מרבית הצורך בעבודתם ייעלם.

To counteract this, we have to start creating new jobs

כדי לקזז מגמה זאת, עלינו להתחיל ליצור משרות חדשות

that are less centered on the tasks that a person does

שתהיינה פחות מבוססות על משימות שעל אדם לבצע

and more focused on the skills that a person brings to work.

ויותר ממוקדות בכישורים שאדם מביא איתו לעבודה.

For example, robots are great at repetitive and constrained work,

למשל, רובוטים הם מצויינים בעבודה מוגדרת שחוזרת על עצמה,

but human beings have an amazing ability

לעומת זאת לבני אנוש יש יכולת מדהימה

to bring together capability with creativity

למזג כשרון עם יצירתיות

when faced with problems that we've never seen before.

כשהם ניצבים בפני בעיות שטרם נתקלו בהן.

It's when every day brings a little bit of a surprise

כאשר כל יום מביא איתו מעט הפתעות

that we have designed work for humans

נדרשת עבודה של בני-אדם

and not for robots.

ולא של רובוטים.

Our entrepreneurs and engineers already live in this world,

היזמים והמהנדסים שלנו כבר חיים בעולם כזה,

but so do our nurses and our plumbers

אבל כך גם אחיות/אחים ושרברבים

and our therapists.

ונשים וגברים שעוסקים בפסיכיאטריה.

You know, it's the nature of too many companies and organizations

אתם יודעים, זה באופיים של יותר מדי חברות וארגונים

to just ask people to come to work and do your job.

לבקש מאנשים רק להגיע לעבודה ולבצע את המשימה שלהם.

But if you work is better done by a robot,

אבל אם העבודה שלכם נעשית טוב יותר על-ידי רובוט,

or your decisions better made by an AI,

או שקבלת החלטות נעשית טוב יותר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית

what are you supposed to be doing?

מה אתם אמורים לעשות?

Well, I think for the manager,

ובכן, אני חושב שעבור המנהלים,

we need to realistically think about the tasks that will be disappearing

אנחנו צריכים לחשוב באופן מציאותי על המשימות שתיעלמנה

over the next few years

בשנים הקרובות

and start planning for more meaningful, more valuable work that should replace it.

ולהתחיל לתכנן עבודה יותר משמעותית ובעלת ערך רב יותר שתחליף אותן.

We need to create environments

עלינו ליצור סביבות עבודה

where both human beings and robots thrive.

בהן גם בני-אנוש וגם רובוטים יגיעו למיטבם.

I say, let's give more work to the robots,

טענתי היא, הבה ניתן יותר עבודה לרובוטים,

and let's start with the work that we absolutely hate doing.

והבה נתחיל מהעבודה שאנחנו שונאים במיוחד לעשות.

Here, robot,

לכאן, רובוט,

process this painfully idiotic report.

בצע עיבוד של דו"ח אידיוטי-במיוחד זה.

(Laughter)

(צחוק)

And move this box. Thank you.

והזז קופסה זאת. תודה רבה.

(Laughter)

(צחוק)

And for the human beings,

ועבור בני-האדם,

we should follow the advice from Harry Davis at the University of Chicago.

עלינו למלא אחר העצה של הארי דייוויס מאוניברסיטת שיקגו.

He says we have to make it so that people don't leave too much of themselves

הוא אומר שעלינו לתכנן זאת כך שאנשים לא ישאירו דברים רבים מדי שלהם

in the trunk of their car.

בתא המטען של מכוניתם.

I mean, human beings are amazing on weekends.

אני מתכוון, אנשים הם מדהימים בסופי השבוע.

Think about the people that you know and what they do on Saturdays.

הזכרו באנשים שאתם מכירים ובמה שהם עושים בימי ששי ושבת.

They're artists, carpenters, chefs and athletes.

הם עוסקים באמנות, נגרות, בישול ואתלטיקה.

But on Monday, they're back to being Junior HR Specialist

אבל ביום ראשון, הם חוזרים להיות מומחה משאבי-אנוש מתחיל

and Systems Analyst 3.

ומנתחת מערכות סוג 3.

(Laughter)

(צחוק)

You know, these narrow job titles not only sound boring,

אתם יודעים, הגדרות משרה צרות אלה לא רק נשמעות משעממות,

but they're actually a subtle encouragement

אלא גם באופן מעשי וסמוי מעודדות

for people to make narrow and boring job contributions.

אנשים לתרום לעבודה באופן צר ומשעמם.

But I've seen firsthand that when you invite people to be more,

אני ראיתי ממקור ראשון שכאשר אתם קוראים לאנשים להיות יותר ממה שהם,

they can amaze us with how much more they can be.

הם יכולים להדהים אותנו עד כמה הם יכולים להתעלות על עצמם.

A few years ago, I was working at a large bank

לפני כמה שנים, עבדתי בבנק גדול

that was trying to bring more innovation into its company culture.

שניסה להכניס יותר חדשנות לתרבות העבודה שלו.

So my team and I designed a prototyping contest

הצוות שלי ואני תיכננו תחרות של אבות-טיפוס

that invited anyone to build anything that they wanted.

שקראה לכל אחד ואחת לבנות כל דבר שעולה על רוחם.

We were actually trying to figure out

ניסינו למעשה לגלות

whether or not the primary limiter to innovation

באם החסם העיקרי בפני חדשנות הוא

was a lack of ideas or a lack of talent,

חוסר רעיונות או חוסר כשרון,

and it turns out it was neither one.

והתברר שזה אף לא אחד מאלה.

It was an empowerment problem.

זו היתה בעיית העצמה.

And the results of the program were amazing.

והתוצאות של התכנית היו מדהימות.

We started by inviting people to reenvision

התחלנו בקריאה לאנשים לחזות בדמיונם

what it is they could bring to a team.

מהו הדבר שהם יכולים להביא לצוות.

This contest was not only a chance to build anything that you wanted

תחרות זו נתנה לא רק הזדמנות לבנות כל דבר העולה על רוחכם

but also be anything that you wanted.

אלא גם להיות כל דבר שתרצו.

And when people were no longer limited by their day-to-day job titles,

וכאשר האנשים לא היו עוד מוגבלים על ידי הגדרות המשרה היומיומיות שלהם

they felt free to bring all kinds of different skills and talents

הם הרגישו חופשיים לגייס כל סוג של כישורים וכשרונות

to the problems that they were trying to solve.

לצורך פתרון הבעיות שעמדו לפניהם.

We saw technology people being designers, marketing people being architects,

ראינו אנשי טכנולוגיה הופכים מעצבים, אנשי שיווק הופכים לאדריכלים,

and even finance people showing off their ability to write jokes.

ואפילו אנשי כספים שחשפו את כשרונם בכתיבת בדיחות.

(Laughter)

(צחוק)

We ran this program twice,

הרצנו את התכנית הזאת פעמיים,

and each time more than 400 people brought their unexpected talents to work

ובכל פעם יותר מ-400 אנשים הביאו איתם לעבודה את כשרונותיהם הבלתי-צפויים

and solved problems that they had been wanting to solve for years.

ופתרו בעיות שהם רצו לפתור כבר במשך שנים.

Collectively, they created millions of dollars of value,

ביחד, הם יצרו ערך בשווי מיליוני דולרים,

building things like a better touch-tone system for call centers,

כשבנו דברים כגון מערכת מגע-צליל טובה יותר עבור מרכזי שירות,

easier desktop tools for branches

תוכנות מחשב קלות יותר עבור הסניפים

and even a thank you card system

ואפילו מערכת כרטיסי תודה

that has become a cornerstone of the employee working experience.

שהפכה להיות אבן-הפינה בחוויית העבודה של המועסקים.

Over the course of the eight weeks,

במשך שמונה שבועות,

people flexed muscles that they never dreamed of using at work.

אנשים הגמישו שרירים שלא חלמו להשתמש בהם בעבודה.

People learned new skills,

אנשים פיתחו כישורים חדשים,

they met new people,

פגשו אנשים חדשים,

and at the end, somebody pulled me aside and said,

ובסוף, מישהו משך אותי הצידה ואמר,

"I have to tell you,

"אני חייב להגיד לך,

the last few weeks has been one of the most intense,

שהשבועות האחרונים היוו את התקופה בה חוויתי

hardest working experiences of my entire life,

את העבודה הקשה ביותר והמאומצת ביותר בחיי,

but not one second of it felt like work."

אבל לא חשתי שזאת עבודה אפילו לשניה אחת."

And that's the key.

וזהו המפתח.

For those few weeks, people got to be creators and innovators.

במשך אותם מספר שבועות, אנשים היו צריכים להפוך יצירתיים וחדשנים.

They had been dreaming of solutions

הם חלמו על פתרונות

to problems that had been bugging them for years,

לבעיות שהציקו להם במשך שנים,

and this was a chance to turn those dreams into a reality.

וזו היתה הזדמנות להפוך חלומות אלה למציאות.

And that dreaming is an important part of what separates us from machines.

והיכולת הזאת לחלום היא חלק חשוב ממה שמבדיל אותנו ממכונות.

For now, our machines do not get frustrated,

נכון להיום, המכונות שלנו לא חוות תסכולים,

they do not get annoyed,

לא ניתן להרגיז אותן,

and they certainly don't imagine.

ודאי שהן אינן מדמיינות.

But we, as human beings --

אבל אנחנו, כבני אדם --

we feel pain,

אנו חשים כאב,

we get frustrated.

אנו חווים תיסכולים.

And it's when we're most annoyed and most curious

והרגעים האלה בהם אנו נרגזים ביותר וסקרנים ביותר

that we're motivated to dig into a problem and create change.

הם אלה בהם אנו מונעים לחפור לתוך בעיה וליצור שינוי.

Our imaginations are the birthplace of new products, new services,

הדמיון שלנו הוא ערש-הלידה של מוצרים ושירותים חדשים,

and even new industries.

ואפילו תעשיות חדשות.

I believe that the jobs of the future

אני מאמין שמשרות העתיד

will come from the minds of people

תנבענה מהמוחות של אנשים

who today we call analysts and specialists,

שהיום אנו קוראים להם אנליסטים ומומחים,

but only if we give them the freedom and protection that they need to grow

אבל רק אם ניתן להם את החירות וההגנה שהם צריכים כדי לצמוח

into becoming explorers and inventors.

ולהיות חוקרים וממציאים.

If we really want to robot-proof our jobs,

אם אנחנו באמת רוצים שמשרותינו תהיינה מוגנות מפני רובוטים,

we, as leaders, need to get out of the mindset

אנו, כמובילים, צריכים לחרוג מצורת החשיבה

of telling people what to do

לפיה יש לאמר לאנשים מה לעשות

and instead start asking them what problems they're inspired to solve

ובמקום זאת להתחיל לשאול אותם אילו בעיות מעוררות אותם לפעולה

and what talents they want to bring to work.

ואילו כשרונות הם רוצים להביא לעבודה.

Because when you can bring your Saturday self to work on Wednesdays,

כיוון שכאשר תוכלו להביא את העצמי שלכם מיום שבת לעבודה בימי רביעי,

you'll look forward to Mondays more,

תצפו יותר לימי ראשון,

and those feelings that we have about Mondays

ואותן תחושות שיש לנו בימי ראשון

are part of what makes us human.

הן חלק ממה שהופך אותנו אנושיים.

And as we redesign work for an era of intelligent machines,

ובעוד אנו מתכננים מחדש את עולם העבודה לקראת עידן המכונות החכמות,

I invite you all to work alongside me

אני מזמין את כולכם לעבוד במקביל אלי

to bring more humanity to our working lives.

כדי להביא אנושיות רבה יותר לחיי העבודה שלנו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)