Rob Hopkins: Transition to a world without oil

מתרגם: Yonatan Ben-Knaan מבקר: Uri Yaffe

As a culture, we tell ourselves lots of stories

כתרבות, אנו מספרים לעצמנו סיפורים רבים

about the future,

בקשר לעתיד,

and where we might move forward from this point.

ולהיכן אנו עשויים לנוע קדימה מנקודה זו.

Some of those stories are that

חלק מהסיפורים האלו הם

somebody is just going to sort everything out for us.

שמישהו פשוט הולך לסדר הכל בעבורנו.

Other stories are that everything is on the verge of unraveling.

סיפורים אחרים הם שהכל על סף פתרון.

But I want to tell you a different story here today.

אבל אני רוצה לספר לכם סיפור אחר כאן היום.

Like all stories, it has a beginning.

כמו כל הסיפורים, יש לו התחלה.

My work, for a long time, has been involved in education,

העבודה שלי, כבר במשך זמן רב, הייתה מעורבת בחינוך,

in teaching people practical skills

בללמד אנשים מיומנויות מעשיות

for sustainability,

בעבור קַיָּמוּת,

teaching people how to take responsibility

בללמד אנשים איך לקחת אחריות

for growing some of their own food,

בעבור גידול חלק מהמזונות שלהם,

how to build buildings using local materials,

איך לבנות מבנים בשימוש עם חומרים מקומיים,

how to generate their own energy, and so on.

איך לייצר אנרגייה בעצמם, וכן הלאה.

I lived in Ireland, built the first straw-bale houses in Ireland,

גרתי באירלנד, בנית את בית צרורות-הקש הראשון באירלנד,

and some cob buildings and all this kind of thing.

וכמה מבני קוב וכל מיני דברים מהסוג הזה

But all my work for many years was focused

אבל כל העבודה שלי כבר שנים רבות הייתה מרוכזת

around the idea that sustainability

סביב עניין שרעיון הקיימות

means basically looking at

בעצם מתכוון שנסתכל על

the globalized economic growth model,

מודל הצמיחה של הכלכלה הגלובלית,

and moderating what comes in at one end,

למתן מה שנכנס בקצה אחד,

and moderating the outputs at the other end.

ולמתן את התפוקה בקצה השני.

And then I came into contact with a way of looking at things

ואז באתי במגע עם דרך התבוננות

which actually changed that profoundly.

שלמעשה שינתה זאת עמוקות.

And in order to introduce you to that,

ובכדי להציג להציג לכם את זה,

I've got something here that I'm going to unveil,

יש לי פה משהו שאני הולך לחשוף,

which is one of the great marvels of the modern age.

שהוא אחד מהפלאים הגדולים של העידן המודרני.

And it's something so astounding and so astonishing

וזה משהו כל כך מדהים וכל כך מהמם

that I think maybe as I remove this cloth

שאני חושב שאולי בעודי מסיר את הבד

a suitable gasp of amazement might be appropriate.

אנחת תדהמה הולמת תתאים.

If you could help me with that it would be fantastic.

אם תוכלו לעזור לי בזה זה יהיה נפלא.

(Laughter)

(צחוק)

This is a liter of oil.

זה ליטר של נפט.

This bottle of oil,

בקבוק הנפט הזה,

distilled over a hundred million years of geological time,

זוקק מעל למאה מיליוני שנה של זמן גיאולוגי,

ancient sunlight,

אור שמש עתיק,

contains the energy equivalent of about five weeks

מכיל אנרגיה המשתווה לבערך חמישה שבועות

hard human manual labor --

עבודת כפיים קשה של אדם -

equivalent to about 35 strong people

המקבילה לכ-35 אנשים חזקים

coming round and working for you.

שבאים ועבודים בעבורך.

We can turn it into a dazzling array of materials,

אנו יכול להופך את זה למערך מסחרר של חומרים,

medicine, modern clothing,

תרופות, בגדים מודרניים,

laptops, a whole range of different things.

מחשבים ניידים, טווח שלם של דברים שונים.

It gives us an energy return that's unimaginable, historically.

זה נותן לנו החזר אנרגיה שלא יכלנו לדמיין, היסטורית.

We've based the design of our settlements,

ביססנו את עיצוב ההיתישבוייות שלנו,

our business models, our transport plans,

המודלים העסקיים שלנו, את תוכניות הדרכים שלנו,

even the idea of economic growth, some would argue,

אפילו הרעיון של הצמיחה הכלכלית, יש כאלו שיטענו,

on the assumption that we will have this in perpetuity.

על ההנחה שיהיה לנו את זה לנצח.

Yet, when we take a step back,

עדיין, כשאנו לוקחים צעד אחורה

and look over the span of history,

ומסתכלים על השתרעותה של ההיסטוריה,

at what we might call the petroleum interval,

במה שאנו עשויים לקרוא עידן הנפט,

it's a short period in history

זו תקופה קצרה בהיסטוריה

where we've discovered this extraordinary material,

שבה גילינו את החומר המדהים הזה,

and then based a whole way of life around it.

וביססנו דרך חיים שלמה סביבו.

But as we straddle the top of this energy mountain, at this stage,

אך בעודינו עומדים בפישוק על קצה הר האנרגיה הזה, בשלב הזה,

we move from a time where our economic success,

אנחנו זזים מתקופה שבה ההצלחה הכלכלית שלנו,

our sense of individual prowess and well-being

תחושת הכוח האישית שלנו ורווחתנו

is directly linked to how much of this we consume,

מקושרת בצורה ישירה לכמה מזה אנחנו צורכים,

to a time when actually our degree of oil dependency

לתקופה שבפועל דרגת התלות שלנו בנפט

is our degree of vulnerability.

זו דרגת הפגיעות שלנו.

And it's increasingly clear that we

וזה הופך להיות יותר ברור שאנחנו

aren't going to be able to rely on the fact that

לא יכולים לסמוך על העובדה

we're going to have this at our disposal forever.

שזה הולך להיות לשירותינו לנצח.

For every four barrels of oil that we consume,

בעבור כל ארבע חביות נפט שאנחנו צורכים

we only discover one.

אנחנו מגלים רק אחת.

And that gap continues to widen.

והפער ממשיך להתרחב.

There is also the fact that the amount of energy

ישנה גם העובדה שכמות האנרגיה

that we get back from the oil that we discover is falling.

שאנחנו מקבלים מהנפט שאנחנו מוצאים צונחת.

In the 1930s we got 100 units of energy back

ב1930 קיבלנו בחזרה 100 יחידות אנרגיה

for every one that we put in to extract it.

על כל יחידה שהשקענו כדי לחלץ אותה.

Completely unprecedented, historically.

לגמרי חסר תקדים, היסטורית.

Already that's fallen to about 11.

וזה כבר צנח לכ-11.

And that's why, now,

ומשום כך, עכשיו,

the new breakthroughs, the new frontiers

פריצות הדרך החדשות, הגבולות החדשים,

in terms of oil extraction are scrambling about in Alberta,

מבחינת גילוי נפט, מזדחלים באלברטה

or at the bottom of the oceans.

או בתחתית האוקיינוסים.

There are 98 oil-producing nations in the world.

יש 98 מדינות מפיקות נפט בעולם.

But of those, 65 have already passed their peak.

אבל מתוך אלו, 65 כבר עברו את השיא שלהן.

The moment when the world on average passes this peak,

ברגע שכל העולם בממוצע יעבור את השיא הזה...

people wonder when that's going to happen.

אנשים תוהים מתי זה יקרה.

And there is an emerging case

ויש טיעון שעולה ואומר

that maybe that was what happened last July

שאולי זה מה שקרה ביולי האחרון

when the oil prices were so high.

כשמחירי הדלק היו כל כך גבוהים.

But are we to assume that the same brilliance

אבל האם אנחנו יכולים להניח, שאותה תבונה

and creativity and adaptability

ויצרתיות וסתגלתנות,

that got us up to the top of that energy mountain in the first place

שהביאה אותנו לקצה הר האנרגיה הזה מלכתחילה,

is somehow mysteriously going to evaporate

איכשהו תתנדף בצורה מיסטורית

when we have to design a creative way back down the other side?

ושעלינו לתכנן איזו דרך יצירתית לרדת בחזרה מהצד השני?

No. But the thinking that we have to come up with

לא. אבל המחשבה שעלינו להעלות

has to be based on a realistic assessment

חייבת להיות מבוססת על הנחות מציאותיות

of where we are.

בקשר למקום בו אנו נמצאים.

There is also the issue of climate change,

ישנה גם סוגיית השינוי האקלימי

is the other thing that underpins this transition approach.

התומכת גם היא בגישת המעבר.

But the thing that I notice, as I talk to climate scientists,

אך הדבר אליו שמתי לב, בעודי מדבר עם מדעני אקלים,

is the increasingly terrified look they have in their eyes,

זה מבט האימה המתעצם שיש להם בעינים,

as the data that's coming in,

בעוד שהמידע הממשיך לזרום,

which is far ahead of what the IPCC are talking about.

אשר מקדים מאוד את מה שה-IPCC דיברו עליו.

So the IPCC said

אז ה-IPCC אמרו

that we might see significant breakup

שאולי נראה שברים משמעותיים

of the arctic ice in 2100, in their worst case scenario.

בקרח הארקטי ב-2100, במקרה הגרוע.

Actually, if current trends continue,

במציאות, אם המגמה הנוכחית תמשיך,

it could all be gone in five or 10 years' time.

הכל יכול כבר להעלם בתוך 5 או 10 שנים.

If just three percent of the carbon locked up in the arctic permafrost

אם רק 3 אחוז מהפחמן הכלוא בקרקעות הפרמה-פרוסט הארקטיות

is released as the world warms,

ישתחררו בעוד העולם מתחמם,

it would offset all the savings that we need to make,

זה יוציא מאיזון את כל צמצומי הפליטות שאנו צריכים לבצע

in carbon, over the next 40 years to avoid runaway climate change.

בפחמן, במשך 40 השנה הקרובות בכדי להמנע משינוי אקלימי קיצוני.

We have no choice other than deep and urgent decarbonization.

אין לנן שום ברירה אחרת מלבד דה-קרבוניזציה עמוקה ובהולה.

But I'm always very interested to think about

אבל אני תמיד מאוד מתעניין לחשוב

what might the stories be

על מה עשויים להיות הסיפורים

that the generations further down the slope from us

שהדורות שבמורד המדרון מאיתנו

are going to tell about us.

הולכים לספר עלינו,

"The generation that lived at the top of the mountain,

"הדור שחי בקצה ההר,

that partied so hard, and so abused its inheritance."

שחגג כל כך חזק ושכה ניצל את הירושה שלו".

And one of the ways I like to do that

ואחת הדרכים בהן אני ארצה לעשות את זה

is to look back at the stories people used to tell

זה להסתכל על הסיפורים שאנשים נהגו לספר

before we had cheap oil, before we had fossil fuels,

לפני שהיה לנו נפט זול, לפני שהיו לנו דלקים מאובנים,

and people relied on their own muscle, animal muscle energy,

אנשים הסתמכו על השרירים שלהם, אנרגיית שרירים של חיות,

or a little bit of wind, little bit of water energy.

או על מעט רוח, מעט אנרגיית מים.

We had stories like "The Seven-League Boots":

היו לנו סיפורים כמו "מגפי שבע הליגות":

the giant who had these boots, where, once you put them on,

הענק שהיו לו את המגפיים האלו, ברגע ששמת אותם עליך

with every stride you could cover seven leagues, or 21 miles,

בכל פסיעה יכלת לכסות שבע ליגות או 34 ק"מ,

a kind of travel completely unimaginable

סוג של מסע שהוא לגמרי בלתי נתפס

to people without that kind of energy at their disposal.

לאנשים בלי סוג כזה של אנרגיה הנמצאת לשירותם.

Stories like The Magic Porridge Pot,

סיפורים כמו סיר דייסת הקסמים,

where you had a pot where if you knew the magic words,

שבו היה לך סיר שאם ידעת את מילות הקסמים

this pot would just make as much food as you liked,

הסיר היה מכין אוכל כאוות נפשך,

without you having to do any work,

בלי שתצטרך לעשות שום סוג של עבודה

provided you could remember the other magic word to stop it making porridge.

במידה ותוכל לזכור את מילות הקסם האחרות כדי לעצור אותו מלהכין דייסה.

Otherwise you'd flood your entire town with warm porridge.

שאם לא כן אתה תציף את כל העיר שלך עם דייסה חמה.

There is the story of "The Elves and the Shoemaker."

יש את הסיפור "הגמדים והסנדלרים".

The people who make shoes go to sleep, wake up in the morning,

הסנדלרים הולכים לישון, מתעוררים בבוקר,

and all the shoes are magically made for them.

וכל הנעלים באופן קסום, יוצרו בעבורם.

It's something that was unimaginable to people then.

זה משהו שהיה בלתי נתפס בעבור אנשים דאז.

Now we have the seven-league boots

כיום יש לנו את מגפי שבע הליגות

in the form of Ryanair and Easyjet.

בצורת חברות טיסה כמו איזיג'ט וריאן-אייר.

We have the magic porridge pot

יש לנו את סיר דייסת הקסמים

in the form of Walmart and Tesco.

בצורת סופר-מרקטים כמו וול-מארט וטסקו.

And we have the elves in the form of China.

יש לנו את השדונים בצורת סין.

But we don't appreciate what an astonishing

אבל אנחנו לא מעריכים איזה דבר מדהים

thing that has been.

נעשה.

And what are the stories that we tell ourselves now,

מהם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו עכשיו,

as we look forward about where we're going to go.

בעודנו מסתכלים קדימה, להיכן שאנו עשויים ללכת עכשיו.

And I would argue that there are four. There is the idea of business as usual,

ואני טוען שישנם ארבעה כיווני הסתכלות. ישנו רעיון של עסקים כרגיל,

that the future will be like the present, just more of it.

שהעתיד יהיה כמו ההווה, רק יותר ממנו.

But as we've seen over the last year, I think that's an idea

אבל אם אנחנו מסתכלים על השנה שעברה, אני חושב שזה רעיון

that is increasingly coming into question.

שתוהים על קנקנו יותר ויותר.

And in terms of climate change,

ובמונחים של שינוי אקלימי,

is something that is not actually feasible.

זה משהו שהוא בעצם לא אפשרי.

There is the idea of hitting the wall,

ישנו הרעיון של להתנגש בקיר,

that actually somehow everything is so fragile

שלמעשה אכשהו הכל מאוד שברירי

that it might just all unravel and collapse.

שהכל פשוט עלול להפרם ולקרוס.

This is a popular story in some places.

זה סיפור פופולרי במקומות מסויימים.

The third story is the idea that technology can solve everything,

הסיפור השלישי הוא הרעיון שהטכנולוגיה יכולה לפתור את הכל,

that technology can somehow get us through this completely.

שהטכנולגיה איכשהו תעזור לנו לצלוח את הכל.

And it's an idea that I think is very prevalent at these TED Talks,

וזה רעיון שאני חושב שהוא מאוד רווח ב-TEDtalks האלו,

the idea that we can invent our way out of a profound

הרעיון שאכשהו נוכל להמציא את הדרך שלנו החוצה מתוך

economic and energy crisis,

משבר כלכלי ואנרגטי עמוק,

that a move to a knowledge economy

שמעבר לכלכלת מידע

can somehow neatly sidestep those energy constraints,

יכול איכשהו להתחמק באופן חלק מאילוצי האנרגיה האלו,

the idea that we'll discover some fabulous new source of energy

הרעיון שנגלה איזה מקור אנרגיה חדש ונפלא

that will mean we can sweep all concerns

שמשמעותו היא שנוכל להסיר את כל דאגות

about energy security to one side,

ביטחון האנרגיה שלנו,

the idea that we can step off neatly

הרעיון שנוכל לצעוד באופן חלק

onto a completely renewable world.

אל עולם שהוא לגמרי בר-חידוש.

But the world isn't Second Life.

אבל העולם לא מתנהל באתר "Second Life".

We can't create new land and new energy systems at the click of a mouse.

אנחנו לא יכולים ליצור ארץ חדשה ומערכות אנרגיה חדשות בקליק על עכבר.

And as we sit, exchanging free ideas with each other,

ובעוד שאנחנו יושבים, מחליפים רעיונות חופשיים אחד עם השני,

there are still people mining coal

יש עדיין אנשים שכורים פחם

in order to power the servers, extracting the minerals

על מנת לספק כח לשרתי המחשבים, מנצלים את המינרלים

to make all of those things.

כדי לעשות את כל הדברים האלה.

The breakfast that we eat as we sit down

ארוחת הבוקר שאנו אוכלים בעודינו יושבים

to check our email in the morning

לבדוק את המיילים שלנו בבוקר,

is still transported at great distances,

עדיין משונעת ממרחקים גדולים,

usually at the expense of the local, more resilient

בדרך כלל על חשבונן של מערכות אוכל מקומיות, יותר עמידות

food systems that would have supplied that in the past,

אשר היו מספקות זאת בעבר,

which we've so effectively devalued and dismantled.

אשר בצורה כה יעלה פירקנו אותן ופיחתנו מערכן.

We can be astonishingly inventive and creative.

אנחנו יכולים להיות רבי-תושייה ויצרתיים באופן מהמם.

But we also live in a world with very real constraints and demands.

אבל אנחנו גם גרים בעולם עם אילוצים ודרישות מאוד אמיתיות.

Energy and technology are not the same thing.

אנרגיה וטכנולוגיה הן לא אותו הדבר.

What I'm involved with is the transition response.

מה שאני מעורב בו זו תגובת המעבר.

And this is really about looking the challenges

וזה למעשה להסתכל על האתגרים

of peak oil and climate change square in the face,

של שיאי הדלק ושינויי האקלים ישר בפנים,

and responding with a creativity and an adaptability

ולהגיב ביצירתיות ובסתגלנות

and an imagination that we really need.

ובדימיון שאנו באמת צריכים.

It's something which has spread incredibly fast.

זה משהו שהתפשט בצורה מהירה במיוחד.

And it is something which has several characteristics.

וזה משהו שיש לו מספר מאפינים.

It's viral. It seems to spread under the radar very, very quickly.

זה ויראלי. נראה שזה מתפשט מתחת לראדר ממש ממש מהר.

It's open source. It's something which everybody who's involved with it

זה קוד פתוח. זה משהו שכל אחד שמתעסק בו

develops and passes on as they work with it.

מפתח ומעביר את זה הלאה בעודו עובד עם זה.

It's self-organizing. There is no great central organization

זה מארגן את עצמו. אין מטה מרכזי גדול

that pushes this; people just pick up an idea

שדוחף את זה; אנשים פשוט מעלים רעיון

and they run with it, and they implement it where they are.

והם רצים איתו והם מיישמים אותו במקום שהם נמצאים.

It's solutions-focused. It's very much looking at what people can do

זה מוכוון פיתרון. זה לראות מה אנשים יכולים לעשות

where they are, to respond to this.

איפה שהם נמצאים, כדי להגיב לזה.

It's sensitive to place and to scale.

זה רגיש למקום ולקנה מידה.

Transitional is completely different.

"מעבר" זה לגמרי שונה.

Transition groups in Chile, transition groups in the U.S., transition groups here,

קבוצות מעבר בצ'ילה, קבוצות מעבר בארה"ב, קבוצות מעבר כאן,

what they're doing looks very different in every place that you go to.

מה שהם עושים נראה מאוד שונה בכל מקום אליו תלכו.

It learns very much from its mistakes.

הם לומדים המון מהטעויות של עצמם.

And it feels historic. It tries to create a sense

וזה מרגיש היסטורי. זה מנסה ליצור תחושה

that this is a historic opportunity

שזו הזדמנות היסטורית

to do something really extraordinary.

לעשות משהו ממש יוצא דופן.

And it's a process which is really joyful.

וזה תהליך שהוא ממש מהנה.

People have a huge amount of fun doing this,

אנשים עושים המון כיף כשהם עושים את זה,

reconnecting with other people as they do it.

מתחברים מחדש עם אנשים אחרים בעודם עושים את זה.

One of the things that underpins it is this idea of resilience.

אחד הדברים שמחזקים את זה, זה רעיון העמידות.

And I think, in many ways, the idea of resilience

ואני חושב, בהרבה מובנים, שרעיון העמידות

is a more useful concept than the idea of sustainability.

הוא רעיון יותר שימושי מרעיון הקיימות.

The idea of resilience comes from the study of ecology.

רעיון העמידות מגיע מלימודיה האקולוגיה.

And it's really about how systems,

והוא בעצם מדבר על הדרך בה מערכות,

settlements, withstand shock from the outside.

ישובים, מתמודדים עם זעזוע שמגיע מבחוץ.

When they encounter shock from the outside

כשהם נפגשים עם זעזוע שמגיע מבחוץ.

that they don't just unravel and fall to pieces.

שהם לא פשוט נשברים ומתפזרים לרסיסים.

And I think it's a more useful concept than sustainability, as I said.

ואני חושב שזה רעיון יותר שימושי מקימות, כפי שאני רואה את זה.

When our supermarkets have only two or three days' worth of food in them

כשבסופר-מרקטים שלנו יש אוכל שמספיק רק ליום או יומיים

at any one time, often sustainability tends to focus on

בכל זמן נתון, קיימות, לעיתים תכופות נוטה להתמקד

the energy efficiency of the freezers

ביעילות האנרגיה של המקפיאים

and on the packaging that the lettuces are wrapped up in.

ובאריזות שהחסה עטופה בהן.

Looking through the lens of resilience,

כשמסתכלים דרך עדשת העמידות,

we really question how we've let ourselves get into a situation

אנו ממש שואלים איך הרשינו לעצמנו להגיע למצב

that's so vulnerable.

כל כך פגיע.

Resilience runs much deeper:

עמידות מגיעה עמוק הרבה יותר:

it's about building modularity into what we do,

זה לבנות מודולריות לגבי מה שאנחנו עושים,

building surge breakers into how we organize the basic things that support us.

לבנות שוברי גלים לתוך האופן בו אנו מארגנים את הדברים הבסיסים שתומכים בנו.

This is a photograph of the Bristol and District

זו תמונה של אגודת משקי העזר

Market Gardeners Association, in 1897.

של בריסטול והמחוזות, בשנת 1897.

This is at a time when the city of Bristol,

באותה תקופה שהעיר בריסטול,

which is quite close to here,

שהיא דיי קרובה לכאן,

was surrounded by commercial market gardens,

היתה מוקפת במשקי עזר מסחריים,

which provided a significant amount of the food

אשר סיפקו כמות אוכל משמעותית

that was consumed in the town, and created a lot of employment for people, as well.

שנצרכה בעיר, שגם ייצרה המון מקומות עבודה בעבור אנשים.

There was a degree of resilience, if you like, at that time,

היתה מידה של עמידות, אם תרצו, באותה תקופה

which we can now only look back on with envy.

שעכשיו אנחנו יכולים להסתכל עלייה רק בקנאה.

So how does this transition idea work?

אז איך עובד רעיון המעבר הזה?

So basically, you have a group of people who are excited by the idea.

באופן בסיסי יש קבוצת אנשים שמתרגשים מהרעיון.

They pick up some of the tools that we've developed.

הם אוספים חלק מהכלים שפיתחנו.

They start to run an awareness-raising program

הם מתחילם להריץ תוכנית הרמת-מודעות.

looking at how this might actually work in the town.

רואים איך זה באמת יכול להצליח בעיר שלהם.

They show films, they give talks, and so on.

הם מראים סרטים, הם מרצים, וכיו"ב.

It's a process which is playful and creative

זה תהליך מהנה ויצירתי.

and informative.

ואניפורמטיבי.

Then they start to form working groups, looking at different aspects of this,

ואז הם מתחילים ליצור קבוצות עבודה, מסתכלים על היבטים שונים,

and then from that, there emerge a whole lot of projects

ואז מזה, מגיחים המון פרויקטים

which then the transition project itself

שבהם רעיון המעבר בעצמו

starts to support and enable.

מתחיל לתמוך ולאפשר.

So it started out with some work I was involved in in Ireland,

אז התחלתי עם איזו עבודה שהייתי מעורב בה באירלנד,

where I was teaching, and has since spread.

כשלימדתי, ומאז זה התפשט.

There are now over 200 formal transition projects.

עכשיו יש למעלה מ-200 מיזמי מעבר רשמיים.

And there are thousands of others who are at what we call the mulling stage.

ויש אלפי אנשים אחרים שנמצאים בשלב שאנחנו נוהגים לקרוא לו שלב ההגות.

They are mulling whether they're going to take it further.

הם חושבים אם הם מתכוונים ללכת עם זה קדימה.

And actually a lot of them are doing huge amounts of stuff.

ובעצם הרבה מהם עושים כמות עצומה של דברים.

But what do they actually do? You know, it's a kind of nice idea,

אבל מה הם בעצם עושים? אתם יודעים, זה סוג של רעיון נחמד.

but what do they actually do on the ground?

אבל מה הם בעצם עושים בשטח?

Well, I think it's really important to make the point that actually

ובכן, אני חושב שזה מאוד חשוב להעלות את הנקודה שבעצם

you know, this isn't something which is going to do everything on its own.

אתם יודעים, זה לא משהו שהולך להיעשות בכוחות בעצמו.

We need international legislation from Copenhagen and so on.

אנחנו צריכים חקיקה בינלאומית מקופנהגן וכן הלאה.

We need national responses. We need local government responses.

אנחנו צריכים תגובה לאומית, אנחנו צריכים תגובה מהממשלה המקומית.

But all of those things are going to be much easier

אבל כל הדברים האלו יהיו הרבה יותר קלים

if we have communities that are vibrant and coming up with ideas

אם יהיו לנו קהילות שהן נמרצות ומעלות רעיונות

and leading from the front, making unelectable policies electable,

ושיובילו מהחזית, שיגרמו למדיניויות בלתי-ניתנות לבחירה להבחר,

over the next 5 to 10 years.

בחמש עד עשר השנים הקרובות.

Some of the things that emerge from it are local food projects,

חלק המדברים שיוצאים מזה הם מזמי אוכל מקומיים,

like community-supported agriculture schemes,

כמו תוכניות חקלאות הנתמכות ע"י הקהילה,

urban food production, creating local food directories, and so on.

ייצור אוכל אורבני, יצירת מאגר מידע של יצרני אוכל מקומיים וכיו"ב.

A lot of places now are starting to set up their own energy companies,

הרבה מקומות מתחילים עכשיו להקים חברות אנרגיה משלהם,

community-owned energy companies,

חברות אנרגיה בבעלות- קהילתית,

where the community can invest money into itself,

שקהילה יכולה להשקיע כסף בתוך עצמה,

to start putting in place

כדי להתחיל למַצב

the kind of renewable energy infrastructure that we need.

את סוג התשתיות לאנרגיה ברת-הקיימא שאנחנו צריכים.

A lot of places are working with their local schools.

הרבה מקומות עובדים עם בתי-הספר המקומים שלהם.

Newent in the Forest of Dean: big polytunnel they built for the school;

בעיירה Newent שבמחוז Forest of Dean, בנו חממות פלסטיק גדולות בעבור בית הספר.

the kids are learning how to grow food.

הילדים לומדים עכשיו איך לגדל אוכל.

Promoting recycling, things like garden-share,

מקדמים מיחזור, דברים כמו גינה-שיתופית,

that matches up people who don't have a garden

המקשרת בין אנשים שאין להם גינה

who would like to grow food, with people who have gardens they aren't using anymore.

שרוצים לגדל אוכל, עם אנשים שיש להם גינה שהם לא משתמשים בה יותר.

Planting productive trees throughout urban spaces.

לשתול עצי פרי ברחבי המרחב האורבני.

And also starting to play around with the idea of

ולהתחיל להשתעשע עם הרעיון של

alternative currencies.

מטבע חלופי.

This is Lewes in Sussex,

זוהי העיירה Lewes במחוז Sussex,

who have recently launched the Lewes Pound,

שלאחרונה הציגה את ה"לואיס-פאונד",

a currency that you can only spend within the town,

מטבע שאתה יכול לסחור באמצעותו רק בתוך העיר,

as a way of starting to cycle money within the local economy.

כדרך להתחיל לגלגל כסף בתוך הכלכלה המקומית.

You take it anywhere else, it's not worth anything.

אם תיקחו את המטבע הזה למקום אחר, הוא לא יהיה שווה כלום.

But actually within the town you start to create these economic

אבל למעשה בתוך העיר אתה מתחיל ליצור אותם מחזורים כלכליים

cycles much more effectively.

ביעילות רבה יותר.

Another thing that they do is what we call an energy descent plan,

דבר נוסף שהם עושים, זה מה שאנחנו קוראים תוכנית הפחתת אנרגיה.

which is basically to develop a plan B for the town.

שברמה הבסיסית זה לפתח תוכנית חלופית בעבור העיר.

Most of our local authorities, when they sit down to plan

רוב הרשויות המקומיות, כשהן יושבות לתכנן

for the next five, 10, 15, 20 years of a community,

את ה-5, 10, 15, 20 שנים הבאות של הקהילה

still start by assuming that there will be more energy,

עדיין יוצאות מנקודת הנחה שתהייה עוד אנרגיה,

more cars, more housing,

עוד מכוניות, עוד בתים,

more jobs, more growth, and so on.

עוד עבודות, עוד צמיחה וכן הלאה.

What does it look like if that's not the case? And how can we embrace that

איך זה נראה אם זה לא המקרה? איך אנו נוכל לקבל את זה

and actually come up with something that was actually more likely

ובעצם לחשוב על משהו יותר סביר

to sustain everybody?

שיקיים את כולנו?

As a friend of mine says, "Life is a series of things you're not quite ready for."

חבר שלי אומר "החיים זה אוסף של דברים שאתה לא ממש מוכן עבורם".

And that's certainly been my experience with transition.

וזו בהחלט היתה החוויה שלי עם המעבר

From three years ago, it just being an idea,

מלפני שלוש שנים, זה רק היה רעיון,

this has become something that has virally swept around the world.

זה הפך למשהו שהתפשט באופן ויראלי מסביב לעולם.

We're getting a lot of interest from government. Ed Miliband,

ואנחנו מקבלים הרבה עניין מהממשלה. אד מיליבנד,

the energy minister of this country, was invited to come to our recent conference

שר האנרגיה של המדינה הזו, הוזמן לכנס האחרון שלנו

as a keynote listener.

כמאזין מרכזי.

Which he did --

והוא אכן האזין...

(Laughter)

(צחוק)

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

and has since become a great advocate of the whole idea.

ומאז הפך להיות תומך גדול של כל הרעיון.

There are now two local authorities in this country

עכשיו יש במדינה הזו שתי רשויות מקומיות

who have declared themselves transitional local authorities,

שהצהירו על עצמן כרשויות מעבר מקומיות,

Leicestershire and Somerset. And in Stroud,

Leicestershire ו- Somerset.וב- Stroud,

the transition group there, in effect, wrote the local government's food plan.

בקבוצות המעבר שם, בעצם, כתבו את תוכניות ההזנה של הממשל המקומי.

And the head of the council said,

וראש המועצה אמר

"If we didn't have Transition Stroud, we would have to invent

"שאם לא היה לנו את המעבר ב-Stroud, הינו צריכים להמציא מההתחלה

all of that community infrastructure for the first time."

את כל התשתית הקהילתית הזו"

As we see the spread of it, we see national hubs emerging.

בעודנו רואים את ההתפשטות של זה, מופיעים מרכזים ארציים חדשים.

In Scotland, the Scottish government's climate change fund

בסקוטלנד, הקרן הממשלתית לשינוי האקלים,

has funded Transition Scotland

מסבסדת את מעבר סקוטלנד

as a national organization supporting the spread of this.

כארגון לאומי התומך בהתפשטות שלו.

And we see it all over the place as well now.

ואנחנו רואים את זה בכל מקום גם עכשיו.

But the key to transition is thinking not that we have to change everything now,

אבל המפתח למעבר הוא לא לחשוב שאנחנו יכולים לשנות את הכל עכשיו,

but that things are already inevitably changing,

אלא שדברים כבר משתנים באופן בלתי נמנע,

and what we need to do is to work creatively with that,

ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לעבוד עם זה באופן יצירתי,

based on asking the right questions.

לבסס את זה על השאלות הנכונות.

I think I'd like to just return at the end

אני חושב שאני רק רוצה לחזור בסוף

to the idea of stories.

לרעיון של סיפורים.

Because I think stories are vital here.

בגלל שאני חושב שסיפורים הם הכרחיים כאן.

And actually the stories that we tell ourselves,

ולמעשה הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו,

we have a huge dearth of stories about how to move forward creatively from here.

יש לנו מחסור עצום בסיפורים על איך לנוע מכאן קדימה באופן יצירתי.

And one of the key things that transition does

ואחד מהדברים החשובים שהמעבר עושה

is to pull those stories out of what people are doing.

זה לפרסם את הסיפורים האלו של מה שאנשים עושים.

Stories about the community that's produced

סיפורים על קהילה שהפיקה

its own 21 pound note, for example,

שטר של 21 פאונד, לדוגמא,

the school that's turned its car park into a food garden,

בית-הספר שהפך את מגרש המכוניות שלו לגינת ירקות,

the community that's founded its own energy company.

הקהילה שייסדה את חברת האנרגיה שלה.

And for me, one of the great stories recently

ובעבורי, אחד הסיפורים הגדולים לאחרונה

was the Obamas digging up the south lawn of the White House

היה שמשפחת אובמה חפרה את המדשאה הדרומית של הבית הלבן

to create a vegetable garden. Because the last time that was done,

כדי ליצור גינת ירקות. בגלל שבפעם האחרונה שזה קרה,

when Eleanor Roosevelt did it,

שאלינור רוזוולט עשתה את זה,

it led to the creation of 20 million vegetable gardens across the United States.

זה הוביל ליצירת 20 מיליון גינות ירק ברחבי ארצות הברית.

So the question I'd like to leave you with, really,

אז השאלה שאיתה הייתי רוצה להיפרד מכם, באמת,

is -- for all aspects of the things that your community needs

היא -- מכל הבחינות שהקהילה שלנו צריכה

in order to thrive,

על מנת לשגשג,

how can it be done in such a way

איך אפשר לעשות זאת באופן

that drastically reduces its carbon emissions,

המצמצם דרסטית את פליטות הפחמן,

while also building resilience?

ובמקביל לבנות עמידות.

Personally, I feel enormously grateful

באופן אישי, אני אסיר תודה

to have lived through the age of cheap oil.

על כך שחייתי בתקופת הדלק הזול.

I've been astonishingly lucky, we've been astonishingly lucky.

הייתי בר מזל בצורה מדהימה, אנחנו היינו ברי מזל בצורה מדהימה.

But let us honor what it has bought us,

אבל בואו נכבד את מה שזה הקנה לנו,

and move forward from this point.

וננוע קדימה מנקודה זו.

Because if we cling to it, and continue to assume

כי אם נצמד אליה ונמשיך לשער

that it can underpin our choices,

שהיא יכולה להצדיק את הבחירות שלנו,

the future that it presents to us is one which is really unmanageable.

העתיד המצפה לנו הוא עתיד שיהיה ממש בלתי ניתן לניהול.

And by loving and leaving all that oil has done for us,

ובאהבה ובעזיבה את כל מה שהדלק עשה בעבורינו,

and that the Oil Age has done for us,

ואת כל מה שעידן הדלק עשה בעבורינו,

we are able to then begin the creation

יש באפשרותינו להתחיל ביצירת

of a world which is more resilient,

עולם שהוא עמיד יותר,

more nourishing,

מזין יותר,

and in which, we find ourselves fitter, more skilled

כזה שבו נמצא עצמנו בריאים יותר, מוכשרים יותר

and more connected to each other.

ומחוברים יותר אחד עם השני.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)