Enric Sala: Glimpses of a pristine ocean

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Shahar Kaiser

I'm going to tell you two things today:

היום אספר לכם שני דברים.

One is what we have lost,

האחד הוא מה שאיבדנו,

and two, a way to bring it back.

והשני, איך להשיבו.

And let me start with this.

הרשו לי להתחיל עם זה.

This is my baseline:

זהו קו הבסיס שלי.

This is the Mediterranean coast

זהו החוף הים-תיכוני

with no fish, bare rock

ללא דגים, סלעים חשופים

and lots of sea urchins that like to eat the algae.

והמון קיפודי-ים שאוהבים לאכול את האצות.

Something like this is what I first saw

זה בערך מה שראיתי

when I jumped in the water for the first time

כשקפצתי בפעם הראשונה למים

in the Mediterranean coast off Spain.

בחוף הים התיכון ליד ספרד.

Now, if an alien came to earth --

אם חייזר היה מגיע לכדור הארץ--

let's call him Joe --

הבה נקרא לו ג'ו--

what would Joe see?

מה היה ג'ו רואה?

If Joe jumped in a coral reef,

אם ג'ו היה צולל בשונית אלמוגים,

there are many things the alien could see.

החייזר הזה היה רואה הרבה דברים.

Very unlikely, Joe would jump

לא סביר שג'ו היה צולל

on a pristine coral reef,

בשונית אלמוגים טהורה,

a virgin coral reef with lots of coral, sharks, crocodiles,

שונית אלמוגים בתולית עם המון אלמוגים, כרישים, תנינים,

manatees, groupers,

תחשי נהרות, דקרים,

turtles, etc.

צבים וכדומה.

So, probably, what Joe would see

מה שג'ו היה כנראה רואה

would be in this part, in the greenish part of the picture.

היה כאן, בחלק הירוק יותר של התמונה.

Here we have the extreme with dead corals,

יש לנו כאן מצב קיצוני עם אלמוגים מתים,

microbial soup and jellyfish.

מרק של חיידקים ומדוזות.

And where the diver is,

והיכן שנמצא הצוללן,

this is probably where most of the reefs of the world are now,

זהו כיום המצב ברוב השוניות בעולם,

with very few corals, algae overgrowing the corals,

עם מעט מאד אלמוגים, אצה שגדלה פרא עליהם,

lots of bacteria,

המון חיידקים,

and where the large animals are gone.

ואחרי שכל בעלי החיים הגדולים נעלמו.

And this is what most marine scientists have seen too.

וזה מה שראו גם רוב המדענים הימיים.

This is their baseline. This is what they think is natural

זהו קו הבסיס שלהם. זה לדעתם המצב הטבעי.

because we started modern science

מפני שהתחלנו לעשות מדע מודרני,

with scuba diving long after

בעזרת ציוד צוללנים, הרבה אחרי

we started degrading marine ecosystems.

שהתחלנו להשחית את המערכות האקולוגיות הימיות.

So I'm going to get us all on a time machine,

אז כעת אקח את כולם במכונת-זמן,

and we're going to the left; we're going to go back to the past

נעבור לצד שמאל וניסע אל העבר

to see what the ocean was like.

כדי לראות איך הים היה פעם.

And let's start with this time machine, the Line Islands,

הבה נפעיל את מכונת הזמן. אלה איי ליין,

where we have conducted a series

ושם ניהלנו סידרה

of National Geographic expeditions.

של משלחות מטעם "נשיונל ג'אוגרפיק".

This sea is an archipelago belonging to Kiribati

הים הזה הוא קבוצת איים ששייכת לקיריבאטי

that spans across the equator

והיא משתרעת על קו המשווה,

and it has several uninhabited,

חלק מהאיים אינם מיושבים,

unfished, pristine islands

ולא עוסקים שם בדיג. איים בתוליים.

and a few inhabited islands.

יש כמה איים מיושבים.

So let's start with the first one: Christmas Island, over 5,000 people.

הבה נתחיל בראשון, אי חג המולד-- מעל 5,000 תושבים.

Most of the reefs are dead,

רוב השוניות מתות.

most of the corals are dead -- overgrown by algae --

רוב האלמוגים מתים, האצה גדלה פרא.

and most of the fish are smaller than

ורוב הדגים קטנים יותר

the pencils we use to count them.

מהעפרונות שמשמשים אותנו כדי לספור אותם.

We did 250 hours of diving here

צברנו כאן 250 שעות צלילה

in 2005.

ב-2005.

We didn't see a single shark.

לא ראינו אפילו כריש אחד.

This is the place that Captain Cook discovered in 1777

זה המקום שקפטן קוק גילה ב-1777.

and he described a huge abundance of sharks

והוא תיאר שפע עצום של כרישים

biting the rudders and the oars of their small boats

שנשכו את ההגאים והמשוטים של סירותיהם הקטנות

while they were going ashore.

כשהם עלו לחוף.

Let's move the dial a little bit to the past.

הבה נסובב את החוגה עוד מעט אחורה.

Fanning Island, 2,500 people.

האי פאנינג, 2,500 תושבים.

The corals are doing better here. Lots of small fish.

מצב האלמוגים כאן טוב יותר. המון דגים קטנים.

This is what many divers would consider paradise.

בעיני צוללנים רבים זהו גן-עדן.

This is where you can see most

את זה אפשר לראות במרבית

of the Florida Keys National Marine Sanctuary.

חלקי השמורה הימית הלאומית באיי הקיז של פלורידה.

And many people think this is really, really beautiful,

ורבים חושבים שזה ממש, ממש יפה,

if this is your baseline.

אם זה קו הבסיס שלכם.

If we go back to a place

אם נחזור בזמן

like Palmyra Atoll,

למקום כמו אטול פלמירה,

where I was with Jeremy Jackson a few years ago,

שבו ביקרתי עם ג'רמי ג'קסון לפני כמה שנים,

the corals are doing better and there are sharks.

האלמוגים במצב טוב יותר, וישנם כרישים.

You can see sharks in every single dive.

אפשר לראות כרישים בכל צלילה וצלילה.

And this is something that is very unusual in today's coral reefs.

וזה אירוע מאד יוצא-דופן בשוניות האלמוגים היום.

But then, if we shift the dial

אך שוב, אם נסובב את החוגה

200, 500 years back,

ונחזור בזמן 200 או 500 שנה,

then we get to the places where the corals

נגיע למקומות שבהם האלמוגים

are absolutely healthy and gorgeous,

בריאים לגמרי ונהדרים,

forming spectacular structures,

יוצרים מבנים מדהימים,

and where the predators

ושבהם הטורפים

are the most conspicuous thing,

הם הדבר הבולט ביותר,

where you see between 25 and 50 sharks per dive.

ואפשר לראות בין 25 ל-50 כרישים בכל צלילה.

What have we learned from these places?

מה למדנו מהמקומות האלה?

This is what we thought was natural.

זה מה שחשבנו לטבעי.

This is what we call the biomass pyramid.

זה מה שאנו מכנים פירמידת הביו-מסה.

If we get all of the fish of a coral reef together and weigh them,

אם נאסוף ונשקול את כל הדגים בשונית אלמוגים,

this is what we would expect.

הרי לכך היינו מצפים.

Most of the biomass is low on the food chain, the herbivores,

עיקר הביו-מסה נמצאת נמוך בשרשרת המזון, אלה אוכלי הצמחים,

the parrotfish, the surgeonfish that eat the algae.

דגי התוכי, החידקנים שאוכלים את האצות.

Then the plankton feeders, these little damselfish,

מעליהם - אוכלי הפלנקטון, האלמוגיות הכחולות הקטנות האלה,

the little animals floating in the water.

בעלי החיים הקטנים שצפים במים.

And then we have a lower biomass of carnivores,

ואחר יש לנו ביו-מסה קטנה יותר של אוכלי בשר,

and a lower biomass of top head,

וביו-מסה קטנה עוד יותר בקצה העליון,

or the sharks, the large snappers, the large groupers.

ואלה הכרישים, הטורפים הגדולים, הדקרים הגדולים.

But this is a consequence.

אך זאת היא תוצאה.

This view of the world is a consequence

ההשקפה הזו על העולם היא תוצאה

of having studied degraded reefs.

של חקר שוניות מנוונות.

When we went to pristine reefs,

כשהגענו לשוניות בתוליות,

we realized that the natural world

הבנו שעולם הטבע

was upside down;

מתנהג הפוך;

this pyramid was inverted.

הפירמידה היא הפוכה.

The top head does account for most of the biomass,

חוד הפירמידה הוא שאחראי לרוב הביו-מסה,

in some places up to 85 percent,

בקומות מסוימים עד 85%

like Kingman Reef, which is now protected.

כמו שונית קינגמן, המוגנת כעת.

The good news is that, in addition to having more predators,

הבשורות הטובות הן שפרט לכך שיש יותר טורפים,

there's more of everything.

יש גם יותר מהכל.

The size of these boxes is bigger.

גודל הקטעים האלה הוא רב יותר.

We have more sharks, more biomass of snappers,

יש לנו יותר כרישים, יותר ביו-מסה של טורפים,

more biomass of herbivores, too,

וגם יותר ביו-מסה של אוכלי צמחים.

like these parrot fish that are like marine goats.

כמו דגי התוכי האלה, שהן כמו עיזי-ים.

They clean the reef; everything that grows enough to be seen,

הם מנקים את השוניות מכל מה שצומח ושגדול דיו להיראות.

they eat, and they keep the reef clean

הם אוכלים ושומרים על נקיון השונית

and allow the corals to replenish.

ומאפשרים לאלמוגים להתחדש.

Not only do these places --

לא זו בלבד שמקומות אלה,

these ancient, pristine places -- have lots of fish,

מקומות עתיקים ובתוליים אלה מכילים המוני דגים,

but they also have other important components

אלא יש בהם גם רכיבים חשובים נוספים

of the ecosystem like the giant clams;

של המערכת האקולוגית, כמו צדפות ענק.

pavements of giant clams in the lagoons,

ריצוף של צדפות ענק בלגונות,

up to 20, 25 per square meter.

בכמות של 20, 25 למטר מרובע.

These have disappeared from every inhabited reef in the world,

אלה נעלמו מכל השוניות הלא-מאוכלסות בעולם.

and they filter the water;

והן מסננות את המים:

they keep the water clean from

הן שומרות על נקיון המים

microbes and pathogens.

מחיידקים ומגורמי-מחלות.

But still, now we have global warming.

אבל יש לנו עכשיו התחממות גלובלית.

If we don't have fishing because these reefs are protected by law

אם לא יהיה דיג בגלל שהחוק מגן על שוניות אלה,

or their remoteness, this is great.

או מפני שהן מרוחקות, זה מעולה.

But the water gets warmer for too long

אבל המים מתחממים במשך זמן רב מדי

and the corals die.

והאלמוגים מתים.

So how are these fish,

אז איך הדגים האלה,

these predators going to help?

איך הטורפים האלה יוכלו לעזור?

Well, what we have seen is that

ובכן, מה שראינו הוא

in this particular area

שבאזור המסוים הזה,

during El Nino, year '97, '98,

בזמן "אל-ניניו", 97', 98',

the water was too warm for too long,

המים היו חמים מדי במשך זמן רב מדי,

and many corals bleached

ואלמוגים רבים הלבינו

and many died.

ורבים מהם מתו.

In Christmas, where the food web is really trimmed down,

באי חג המולד, שבו הצטמצם מאד מארג המזון,

where the large animals are gone,

ובעלי החיים הגדולים נעלמו,

the corals have not recovered.

האלמוגים לא החלימו.

In Fanning Island, the corals are not recovered.

באי פאנינג, האלמוגים לא החלימו.

But you see here

אבל כאן אתם רואים

a big table coral that died and collapsed.

אלמוג שולחן גדול שמת וקרס.

And the fish have grazed the algae,

והדגים ליכחו את האצות,

so the turf of algae is a little lower.

כך שמצע הגידול של האצות מעט נמוך יותר.

Then you go to Palmyra Atoll

כעת נעבור לאטול פלמירה

that has more biomass of herbivores,

שיש בו יותר ביו-מסה של אוכלי-צמחים,

and the dead corals are clean,

והאלמוגים כאן נקיים.

and the corals are coming back.

והאלמוגים משתקמים.

And when you go to the pristine side,

וכשעוברים לצד הבתולי,

did this ever bleach?

האם זה אי פעם הלבין?

These places bleached too, but they recovered faster.

גם המקומות האלה הלבינו, אך הם החלימו מהר,

The more intact, the more complete,

ככל שהיא פחות פגועה, ככל שהיא שלמה יותר,

[and] the more complex your food web,

ככל ששרשרת המזון שלכם מורכבת,

the higher the resilience, [and] the more likely

ככל שהיא גמישה יותר,

that the system is going to recover

כך סביר יותר שהמערכת תחלים

from the short-term impacts of warming events.

מההשפעות קצרות-הטווח של אירועי ההתחממות.

And that's good news, so we need to recover that structure.

ואלו בשורות טובות. לכן עלינו לשקם את המבנה.

We need to make sure that all of the pieces of the ecosystem are there

עלינו לוודא שכל פיסות המערכת האקולוגית משובצות במקומן,

so the ecosystem can adapt

כדי שהמערכת האקולוגית תוכל להסתגל

to the effects of global warming.

להשפעות ההתחממות הגלובלית.

So if we have to reset the baseline,

כך שעלינו להציב מחדש את קו הבסיס,

if we have to push the ecosystem back to the left,

אם עלינו לדחוף את המערכת האקולוגית בחזרה שמאלה,

how can we do it?

וכיצד נוכל לעשות זאת?

Well, there are several ways.

יש כמה דרכים.

One very clear way is the marine protected areas,

אחת הדרכים הברורות היא האזורים הימיים המוגנים,

especially no-take reserves

במיוחד שמורות ה"אין להוציא"

that we set aside

שאותן סגרנו,

to allow for the recovery for marine life.

כדי לאפשר את שיקום החיים הימיים.

And let me go back to that image

הרשו לי לחזור לתמונה הזאת

of the Mediterranean.

של הים התיכון.

This was my baseline. This is what I saw when I was a kid.

זה היה קו הבסיס שלי. זה מה שראיתי בתור ילד.

And at the same time I was watching

ואז גם צפיתי

Jacques Cousteau's shows on TV,

בתכניות של ז'ק קוסטו בטלוויזיה,

with all this richness and abundance and diversity.

על כל העושר והשפע והמגוון האלה.

And I thought that this richness

וחשבתי אז שהעושר הזה

belonged to tropical seas,

נמצא בימים הטרופיים,

and that the Mediterranean was a naturally poor sea.

ואילו הים התיכון הוא ים עלוב מטבעו.

But, little did I know,

ובאמת לא היה לי שום מושג,

until I jumped for the first time in a marine reserve.

עד שצללתי בפעם הראשונה בשמורה ימית.

And this is what I saw, lots of fish.

וזה מה שראיתי: המון דגים,

After a few years, between five and seven years,

אחרי כמה שנים, בין חמש לשבע שנים,

fish come back, they eat the urchins,

הדגים חוזרים, אוכלים את קיפודי הים,

and then the algae grow again.

והאצה צומחת שוב.

So you have this little algal forest,

אז בתחילה יש צמחי אצה קטנים,

and in the size of a laptop

ובשטח שגודלו כשל מחשב נייד,

you can find more than 100 species of algae,

אפשר למצוא מעל 100 מיני אצה,

mostly microscopic fit

בעיקר יצורים מיקרוסקופיים,

hundreds of species of little animals

מאות דגים, בעלי-חיים קטנים

that then feed the fish,

שמזינים את הדגים,

so that the system recovers.

כדי שהמערכת תוכל להתאושש.

And this particular place, the Medes Islands Marine Reserve,

והמקום המסוים הזה, השמורה הימית של איי מדס,

is only 94 hectares,

גודלה רק 940 דונם,

and it brings 6 million euros to the local economy,

והיא מכניסה 6 מיליון יורו לכלכלה המקומית,

20 times more than fishing,

פי 20 יותר מהדיג.

and it represents 88 percent

ואלה מהווים 88 אחוז

of all the tourist revenue.

מסך ההכנסה מתיירות.

So these places not only help the ecosystem

כך שמקומות אלה עוזרים לא רק למערכת האקולוגית,

but also help the people

אלא גם לבני האדם

who can benefit from the ecosystem.

שיכולים להרוויח מהמערכת האקולוגית.

So let me just give you a summary

הבה ואסכם עבורכם

of what no-take reserves do.

מה עושה שמורת "אין להוציא",

These places, when we protect them,

המקומות האלה, כשאנו מגנים עליהם.

if we compare them to unprotected areas nearby, this is what happens.

כשמשווים אותם לאזורים לא-מוגנים סמוכים, זה מה שקורה.

The number of species increases 21 percent;

מספר המינים עולה ב-21 אחוז.

so if you have 1,000 species

אז אם יש לכם 1,000 מינים,

you would expect 200 more in a marine reserve.

סביר שבשמורה ימית יהיו 200 נוספים.

This is very substantial.

זהו גידול משמעותי מאד.

The size of organisms increases a third,

גודל האורגניזמים עולה בשליש.

so your fish are now this big.

כך שהדגים הם כעת בגודל כזה.

The abundance, how many fish you have per square meter,

השפע, כמות הדגים למטר מרובע,

increases almost 170 percent.

עולה כמעט ב-170 אחוז.

And the biomass -- this is the most spectacular change --

והביו-מסה-- וזה השינוי המרתק מכל--

4.5 times greater biomass

פי 4.5 יותר ביו-מסה,

on average, just after five to seven years.

בממוצע, אחרי חמש עד שבע שנים בלבד.

In some places up to 10 times

במקומות מסוימים יש פי 10

larger biomass inside the reserves.

יותר ביו-מסה בתוך השמורות.

So we have all these things

אז יש לנו כל הדברים האלה

inside the reserve that grow, and what do they do?

שגדלים בתוך שמורה. ומה הם עושים?

They reproduce. That's population biology 101.

הם מתרבים. זה הא"ב של הביולוגיה.

If you don't kill the fish, they take a longer time to die,

אם לא הורגים את הדגים, לוקח להם הרבה זמן למות,

they grow larger and they reproduce a lot.

והם גדלים ומתרבים מאד.

And same thing for invertebrates. This is the example.

וכך גם חסרי החוליות. הנה דוגמה.

These are egg cases

אלה הם מארזי-ביצים

laid by a snail off the coast of Chile,

שמטיל חילזון מול חוף צ'ילה.

and this is how many eggs they lay on the bottom.

וזו כמות הביצים שהם הטילו על הקרקעית.

Outside the reserve,

מחוץ לשמורה,

you cannot even detect this.

אי-אפשר אפילו להבחין בכך.

One point three million eggs per square meter

1.3 מיליון ביצים למטר מרובע

inside the marine reserve where these snails are very abundant.

בתוך השמורה הימית, שבה יש שפע של חלזונות.

So these organisms reproduce,

אז האורגניזמים האלה מתרבים.

the little larvae juveniles spill over,

יש גודש של זחלים צעירים,

they all spill over,

יש גודש מעבר לגבולות השמורה,

and then people can benefit from them outside too.

ובני האדם יכולים להפיק תועלת גם מהם.

This is in the Bahamas: Nassau grouper.

אלו איי הבאהמה, זהו דקר נסאו.

Huge abundance of groupers inside the reserve,

שפע עצום של דגי דקר בשמורה הזאת.

and the closer you get to the reserve,

וככל שמתקרבים לשמורה,

the more fish you have.

יש יותר דגים.

So the fishermen are catching more.

כך שהדייגים תופסים יותר.

You can see where the limits of the reserve are

אפשר לראות היכן גבולות השמורה,

because you see the boats lined up.

לפי שורת הסירות.

So there is spill over;

אז יש כאן גודש.

there are benefits beyond the boundaries of these reserves

יש יתרונות גם מעבר לגבולות השמורות

that help people around them,

שמועילים לאנשים מסביב,

while at the same time

ובה-בעת,

the reserve is protecting

השמורה מגינה

the entire habitat. It is building resilience.

על כל בית הגידול; היא מייצרת גמישות.

So what we have now --

ומה שיש לנו כעת,

or a world without reserves --

או במלים אחרות, עולם ללא שמורות

is like a debit account

הוא כמו חשבון במינוס

where we withdraw all the time

שאנו כל הזמן מושכים ממנו,

and we never make any deposit.

ולעולם איננו מפקידים בו.

Reserves are like savings accounts.

השמורות הן כמו חשבונות חסכון;

We have this principal that we don't touch;

יש לנו קרן שבה איננו נוגעים,

that produces returns,

ושמניבה תשואות

social, economic and ecological.

חברתיות, כלכליות ואקולוגיות.

And if we think about the increase of biomass inside the reserves,

ואם חושבים על העליה בביו-מסה בתוך השמורות,

this is like compound interest.

הרי שזו ריבית דריבית.

Two examples, again,

עוד שתי דוגמאות,

of how these reserves can benefit people.

כיצד השמורות האלה יכולות להועיל לבני-אדם.

This is how much fishermen get

זו הכמות שהדייגים מצליחים לדוג

everyday in Kenya, fishing

בכל יום בקניה,

over a series of years,

בדיג שנמשך מספר שנים,

in a place where

במקום שבו

there is no protection; it's a free-for-all.

אין שום הגנה; פרוץ לכולם.

Once the most degrading fishing gear,

ברגע שגורם ההידרדרות העיקרי בדגה,

seine nets, were removed,

הלא הן המכמורות, סולק,

the fishermen were catching more.

הדייגים דגו יותר.

If you fish less, you're actually catching more.

אם דגים פחות, למעשה משיגים יותר.

But if we add the no-take reserve on top of that,

אך אם מוסיפים את שמורת ה"אין להוציא",

the fishermen are still making more money

הדייגים מרוויחים אפילו יותר

by fishing less around an area that is protected.

בכך שהם דגים פחות סביב האזור המוגן.

Another example:

דוגמה נוספת:

Nassau groupers in Belize in the Mesoamerican Reef.

דקר נסאו בבליז שבשונית המזו-אמריקאית.

This is grouper sex,

זה סקס בין דגי דקר.

and the groupers aggregate around the full moons

הדקרים מתקבצים כשהירח מלא

of December and January for a week.

בדצמבר ובינואר למשך שבוע.

They used to aggregate up to the

הם היו מגיעים לכמויות

tens of thousands, 30,000 groupers about this big

של עשרות אלפים, 30,000 דגי דקר בגודל כזה,

in one hectare, in one aggregation.

על 10 דונם בקבוצה אחת.

Fishermen knew about these things; they caught them, and they depleted them.

הדייגים ידעו על כך; הם דגו אותם, ודלדלו אותם.

When I went there for the first time in 2000,

כשבאתי לשם לראשונה ב-2000,

there were only 3,000 groupers left.

נותרו רק 3,000 דגי דקר.

And the fishermen were authorized to catch 30 percent

ולדייגים הותר לדוג 30 אחוז

of the entire spawning population every year.

מכל האוכלוסיה שהושרצה בכל שנה.

So we did a simple analysis,

עשינו ניתוח פשוט,

and it doesn't take rocket science

ולא צריך להיות חכם גדול

to figure out that, if you take 30 percent every year,

כדי להבין שאם לוקחים 30 אחוז מידי שנה,

your fishery is going to collapse very quickly.

הדגה תיעלם מהר מאד.

And with the fishery, the entire reproductive ability

ויחד איתה תיחכד יכולת ההתרבות

of the species goes extinct.

של המין כולו.

It happened in many places around the Caribbean.

זה קרה במקומות רבים בים הקריבי.

And they would make 4,000 dollars per year,

והם היו מרוויחים 4,000 דולר לשנה,

total, for the entire fishery,

בסך הכל, תמורת כל הדיג,

several fishing boats.

סירות דיג ספורות.

Now, if you do an economic analysis

אם תעשו ניתוח כלכלי,

and project what would happen

ותנסו לחזות מה יקרה

if the fish were not cut,

אם הדגה לא תושמד,

if we brought just 20 divers

אילו היינו מביאים רק 20 צוללנים

one month per year,

למשך חודש אחד בשנה,

the revenue would be more than 20 times higher

ההכנסה תהיה יותר מפי 20.

and that would be sustainable over time.

ועם הזמן זה ייעשה לבר-קיימא.

So how much of this do we have?

אז כמה מזה יש לנו בפועל?

If this is so good, if this is such a no-brainer, how much of this do we have?

אם זה כל כך טוב ופשוט, כמה מזה יש לנו?

And you already heard that

וכבר שמעתם

less than one percent of the ocean's protected.

שפחות מאחוז אחד מהאוקינוס הוא מוגן.

We're getting closer to one percent now,

אנו מתקרבים כעת לאחוז אחד

thanks to the protections of the Chagos Archipelago,

הודות להגנה על קבוצת האיים של צ'אגוס.

and only a fraction of this is fully protected from fishing.

ורק חלקיק מזה מוגן באופן מלא מפני דיג.

Scientific studies recommend that at least 20 percent

מחקרים מדעיים ממליצים שלפחות 20 אחוז

of the ocean should be protected.

מן הים יהיו מוגנים.

The estimated range is between 20 and 50 percent

הטווח המשוער הוא בין 20 ל-50 אחוז

for a series of goals of biodiversity

לגבי סדרת יעדים הקשורים במגוון הביולוגי

and fishery enhancement and resilience.

ושיפור הדיג והגברת כושר ההסתגלות.

Now, is this possible? People would ask: How much would that cost?

האם זה אפשרי? אנשים שואלים: כמה זה יעלה?

Well, let's think about

בואו נחשוב:

how much we are paying now

כמה אנחנו משלמים כרגע

to subsidize fishing:

בסבסוד הדיג.

35 billion dollars per year.

35 מיליארד דולר בשנה.

Many of these subsidies go to destructive fishing practices.

רבות מהסובסידיות האלה הולכות לשיטות דיג הרסניות.

Well, there are a couple estimates

יש כמה הערכות

of how much it would cost to create

לגבי כמה יעלה ליצור

a network of protected areas

רשת של אזורים מוגנים

covering 20 percent of the ocean

שיכסו 20 אחוז מהאוקינוס

that would be only a fraction

וזה יהיה רק חלקיק

of what we are now paying;

ממה שאנחנו משלמים היום,

the government hands out to a fishery

הנדבות שממשלות נותנות לענף הדיג

that is collapsing.

שמתמוטט.

People are losing their jobs because the fisheries are collapsing.

אנשים מאבדים את עבודתם בגלל שאזורי הדיג מתמוטטים.

A creation of a network of reserves

יצירת רשת של שמורות

would provide direct employment for more than a million people

תספק תעסוקה ישירה ליותר ממליון בני-אדם

plus all the secondary jobs and all the secondary benefits.

נוסף לכל המשרות המשניות והתועלת הצדדית.

So how can we do that?

איך נעשה זאת?

If it's so clear that these savings accounts

אם כל כך ברור שחשבונות חסכון אלה

are good for the environment and for people,

טובים גם לסביבה וגם לבני האדם,

why don't we have 20, 50 percent of the ocean?

מדוע שלא יהיו 20, 50 אחוז מהים?

And how can we reach that goal?

איך נגיע ליעד הזה?

Well, there are two ways of getting there.

יש שתי דרכים להגיע לכך.

The trivial solution is to create really large protected areas

הפתרון הפשוט הוא ליצור אזורים מוגנים גדולים מאד

like the Chagos Archipelago.

כמו ארכיפלג צ'אגוס.

The problem is that we can create these large reserves

הבעיה היא שאנו יכולים ליצור שמורות גדולות אלה

only in places where there are no people, where there is no social conflict,

רק במקומות שבהם אין אנשים, אין סכסוכים חברתיים,

where the political cost is really low

ושבהם המחיר הפוליטי הוא נמוך,

and the economic cost is also low.

וגם העלויות הכלכליות.

And a few of us, a few organizations in this room and elsewhere

וכמה מאיתנו, כמה ארגונים כאן באולם ובמקומות נוספים

are working on this.

עובדים על זה.

But what about the rest of the coast of the world,

אך מה עם יתר חופי העולם,

where people live and make a living out of fishing?

שבהם חיים אנשים או מתפרנסים מדיג?

Well, there are three main reasons why

יש שלוש סיבות עיקריות מדוע

we don't have tens of thousands of small reserves:

אין לנו עשרות אלפי שמורות קטנות.

The first one is that people have no idea

הראשונה היא שלאנשים אין שום מושג

what marine reserves do,

מה השמורות הימיות עושות.

and fishermen tend to be really, really defensive

והדייגים נוטים מאד להתגונן

when it comes to regulating or closing

כשמדובר בפיקוח או סגירה

an area, even if it's small.

של אזור, גם אם קטן.

Second, the governance is not right

שנית, אין מינהל נכון

because most coastal communities around the world

כי רוב קהילות החוף סביב העולם

don't have the authority

משוללות סמכות

to monitor the resources to create the reserve and enforce it.

לנטר את המשאבים כדי ליצור את השמורה ולהגן עליה.

It's a top down hierarchical structure

זהו מבנה היררכי וביורוקרטי,

where people wait for

שבו האנשים מחכים

government agents to come

שפקידי הממשל יבואו.

and this is not effective. And the government doesn't have enough resources.

וזה לא יעיל. גם לממשל אין די משאבים.

Which takes us to the third reason,

וזה מביא אותנו לסיבה השלישית.

why we don't have many more reserves,

מדוע אין לנו הרבה יותר שמורות.

is that the funding models have been wrong.

זה מפני שהמודלים של המימון היו שגויים.

NGOs and governments

ארגונים לא-ממשלתיים וממשלות

spend a lot of time and energy and resources

מקדישות הרבה זמן, אנרגיה ומשאבים

in a few small areas, usually.

לאזורים מעטים וקטנים, בדרך כלל.

So marine conservation and coastal protection

כך שהשימור הימי והגנת החופים

has become a sink for government or philanthropic money,

הפכה לביוב עבור כספים של ממשלות ותורמים,

and this is not sustainable.

וזה איננו בר-קיימא.

So the solutions are just

לכן הפתרונות הם

fixing these three issues.

לתקן את שלושת הבעיות האלה.

First, we need to develop a global awareness campaign

ראשית, עלינו לפתח שותפות של מודעות גלובלית

to inspire local communities and governments

שתיתן השראה לקהילות המקומיות ולממשלות

to create no-take reserves

כדי שיקימו שמורות "אין להוציא"

that are better than what we have now.

טובות יותר מאלה שיש לנו עכשיו.

It's the savings accounts

מדובר בחשבונות חסכון

versus the debit accounts with no deposits.

לעומת חשבונות בחובה ללא שום הפקדה.

Second, we need to redesign our governance

שנית, עלינו לעצב מחדש את הפיקוח שלנו

so conservation efforts can be decentralized,

כדי שמאמצי השימור יוכלו להיות מבוזרים,

so conservation efforts don't depend on

כך שמאמצי השימור לא יסתמכו

work from NGOs

על עבודתם של ארגונים לא-ממשלתיים

or from government agencies

או סוכנויות ממשלתיות,

and can be created by the local communities,

וניתן יהיה לעשותם במסגרת הקהילה המקומית

like it happens in the Philippines and a few other places.

כמו בפיליפינים ובכמה מקומות נוספים.

And third, and very important,

ושלישית, וחשוב ביותר,

we need to develop new business models.

עלינו לפתח מודלים עסקיים חדשים.

The philanthropy sink as the only way to create reserves

השטף של התרומות כאמצעי היחיד ליצירת שמורות

is not sustainable.

איננו בר-קיימא.

We really need to develop models, business models,

עלינו לפתח מודלים, מודלים עסקיים,

where coastal conservation

שבהם שימור החופים

is an investment,

הוא בגדר השקעה.

because we already know

כי אנו כבר יודעים

that these marine reserves provide

ששמורות ימיות אלה מספקות

social, ecological and economic benefits.

תועלת חברתית, אקולוגית וכלכלית.

And I'd like to finish with one thought,

וברצוני לסיים במחשבה אחת נוספת,

which is that no one

והיא ששום ארגון

organization alone

אחד ויחיד

is going to save the ocean.

לא יציל את הים.

There has been a lot of competition in the past,

בעבר היתה הרבה תחרות.

and we need to develop

ועלינו לפתח

a new model of partnership,

מודל חדש של שותפות,

truly collaborative,

של שיתוף-פעולה אמיתי,

where we are looking for complementing,

שבו הגופים ישלימו זה את זה,

not substituting.

ולא יפעלו זה במקום זה.

The stakes are just too high

הסיכונים הם פשוט גבוהים מדי

to continue the way we are going.

מכדי שנמשיך בדרך בה אנו הולכים.

So let's do that. Thank you very much.

אז בואו נעשה את זה. תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Chris Anderson: Thank you Enric.

כריס אנדרסון: תודה לך, אנריק.

Enric Sala: Thank you.

אנריק סאלה: תודה.

CA: That was a masterful job

כ"א: זו היתה מלאכת מחשבת

of pulling things together.

של חיבור חלקי התצרף.

First of all, your pyramid, your inverted pyramid,

ראשית, הפירמידה שלך, הפירמידה ההפוכה,

showing 85 percent biomass in the predators,

שמראה 85 אחוז ביו-מסה של טורפים,

that seems impossible.

זה נראה בלתי-אפשרי.

How could 85 percent

איך יכולים 85 אחוז

survive on 15 percent?

לשרוד על 15 אחוז?

ES: Well, imagine that you have two gears

א"ס: ובכן, תאר לעצמך שיש לך שני גלגלי-שיניים

of a watch, a big one and a small one.

של שעון, אחד גדול ואחד קטן.

The big one is moving very slowly, and the small one is moving fast.

הגדול מסתובב לאט מאד, והקטן - מהר.

That's basically it.

זה בעקרון העניין.

The animals at the lower parts of the food chain,

בעלי החיים בחלקים הנמוכים של שרשרת המזון,

they reproduce very fast; they grow really fast; they produce millions of eggs.

מתרבים מהר מאד, גדלים מהר מאד ומטילים מיליוני ביצים.

Up there, you have sharks and large fish that live 25, 30 years.

למעלה, יש כרישים ודגים גדולים שחיים 25, 30 שנה.

They reproduce very slowly; they have a slow metabolism;

הם מתרבים לאט מאד. חילוף החומרים שלהם איטי מאד.

and, basically, they just maintain their biomass.

ובעצם הם רק מקיימים את הביו-מסה שלהם.

So, basically, the production surplus of these guys down there

אז בעקרון, עודפי ההתרבות של החבר'ה שם למטה

is enough to maintain this biomass

די בו כדי לקיים את הביו-מסה הזו

that is not moving.

שאיננה בתנועה.

They are like capacitors of the system.

הם כמו קבלים במערכת חשמלית.

CA: That's very fascinating.

כ"א: זה מאד מרתק.

So, really, our picture of a food pyramid

אז למעשה התמונה שיש לנו על פירמידת המזון

is just -- we have to change that completely.

היא פשוט-- עלינו לשנות אותה לגמרי.

ES: At least in the seas.

א"ס: לפחות בים.

What we found in coral reefs is that the inverted pyramid

מצאנו שבשוניות האלמוגים, הפירמידה ההפוכה

is the equivalent of the Serengeti,

היא שוות-ערך לסרנגטי,

with five lions per wildebeest.

עם חמישה אריות לכל גנו.

And on land, this cannot work.

ועל היבשה זה לא יכול להצליח.

But at least on coral reefs are systems

אך לפחות שוניות האלמוגים הן מערכות

where there is a bottom component with structure.

שיש בהן רכיב-תחתון מבני.

We think this is universal.

לדעתנו זה אוניברסלי.

But we have started studying pristine reefs

אבל התחלנו לחקור שוניות בתוליות

only very recently.

ממש לאחרונה.

CA: So the numbers you presented really are astonishing.

כ"א: המספרים שהצגת הם ממש מדהימים.

You're saying we're spending 35 billion dollars

אתה אומר שאנו מוציאים 35 מיליארד דולר

now on subsidies.

על סובסידיות.

It would only cost 16 billion to set up

דרושים רק 16 מיליארד דולר להקמת

20 percent of the ocean as

20 אחוז מהאוקינוס בתור

marine protected areas

אזורים ימיים מוגנים.

that actually give new living choices

זה למעשה נותן אפשרויות בחירה חדשות

to the fishermen as well.

גם לדייגים.

If the world was a smarter place,

אם העולם היה חכם יותר,

we could solve this problem for negative 19 billion dollars.

היינו פותרים את הבעיה הזו בחסכון של 19 מיליארד דולר.

We've got 19 billion to spend on health care or something.

וקיבלנו 19 מיליארד דולר להוציא על שירותי בריאות וכדומה.

ES: And then we have the under-performance of fisheries

א"ס: ויש לנו את בעיית הביצועים הנמוכים של אזורי הדיג

that is 50 billion dollars.

שמסתכמים ב-50 מיליארד דולר.

So again, one of the big solutions is

אז שוב, אחד הפתרונות הגדולים הוא

have the World Trade Organization shifting the subsidies

שארגון הסחר העולמי יעביר את הסובסידיות

to sustainable practices.

לשיטות ברות-קיימא.

CA: Okay, so there's a lot of examples that I'm hearing out there

כ"א: בסדר. אני שומע על דוגמאות רבות

about ending this subsidies madness.

לגבי הפסקת הטירוף של הסובסידיות.

So thank you for those numbers.

אז תודה לך על המספרים האלה.

The last one's a personal question.

ושאלה אחרונה, אישית:

A lot of the experience of people here

יש בקהל כאן הרבה נסיון

who've been in the oceans for a long time

של אנשים ששהו באוקינוסים זמן רב

has just been seeing this degradation, the places they saw that were beautiful

וראו את ההידרדרות הזו, את המקומות שהיו פעם יפים

getting worse, depressing.

בעליבותם. זה מדכא.

Talk to me about the feeling that you must have experienced

ספר לי על ההרגשות שודאי היו לך

of going to these pristine areas

כשביקרת באזורים הבתוליים האלה

and seeing things coming back.

וראית את הדברים משתקמים.

ES: It is a spiritual experience.

א"ס: זאת חוויה רוחנית.

We go there to try to understand the ecosystems,

יצאנו לשם כדי להבין את המערכות האקולוגיות,

to try to measure or count fish and sharks

לנסות למדוד או למנות דגים וכרישים

and see how these places are different from the places we know.

ולראות במה המקומות הללו שונים מאלה שמוכרים לנו.

But the best feeling

אבל ההרגשה הכי טובה,

is this biophilia that E.O. Wilson talks about,

היא הביופיליה שא"ו ווילסון מדבר עליה,

where humans have this sense of awe and wonder

תחושת היראה והפליאה שאנשים חווים

in front of untamed nature, of raw nature.

לנוכח הטבע הלא-מאולף, הטבע הפראי.

And there, only there,

ושם, ורק שם,

you really feel that you are part of a larger thing

אתה חש שאתה באמת חלק ממשהו גדול יותר,

or of a larger global ecosystem.

או חלק ממערכת אקולוגית גלובלית.

And if it were not for these places that show hope,

ואלמלא המקומות האלה שמציעים איזו תקווה,

I don't think I could continue doing this job.

אינני חושב שהייתי מסוגל להמשיך בעבודתי.

It would be just too depressing.

זה היה פשוט מדכא מדי.

CA: Well, Enric, thank you so much for sharing

כ"א: טוב, אריק, תודה רבה לך על ששיתפת אותנו

some of that spiritual experience with us all. Thank you.

בכמה מהחוויות הרוחניות האלה. תודה רבה.

ES: Thank you very much.

א"ס: תודה רבה לך.