Can we call it a "world map" if it's missing a billion people? | Rebecca Firth

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

When Hurricane Maria hit Puerto Rico in 2017,

כשהוריקן מריה פגע בפורטו ריקו ב 2017,

we all watched as a disaster played out on our screens.

כולנו צפינו כשאסון התפתח על המסכים שלנו.

At least 160,000 people were displaced,

לפחות 160,000 אנשים איבדו את ביתם,

and nearly 3,000 people died.

וכמעט 3,000 אנשים מתו.

Electricity was cut off to the entire island,

אספקת החשמל נפסקה בכל האי,

and some neighborhoods didn't get power back for 11 months.

וכמה שכונות לא קיבלו חשמל בחזרה במשך 11 חודשים.

Many of those watching didn't know how to help.

הרבה מאלה שצפו לא ידעו איך לעזור.

Some donated to international NGOs.

כמה תרמו לארגונים ללא מטרת רווח בין לאומיים.

Some lobbied their elected officials.

כמה פנו לנבחרים שלהם.

But as with so many crises,

אבל כמו עם כל כך הרבה משברים,

so many of us simply gave in and felt helpless.

כל כך הרבה מאיתנו ויתרו והרגישו חסרי אונים.

At the Humanitarian OpenStreetMap team,

בצוות מפת הרחובות הפתוחה ההומניטרי,

also known as HOT,

שידוע גם כ HOT,

we did something different.

עשינו משהו שונה.

We mobilized 6,000 volunteers across the world

הפעלנו 6,000 מתנדבים מסביב לעולם

who mapped every home and every road in Puerto Rico.

שמיפו כל בית וכל כביש בפורטו ריקו.

And here you can see the maps those volunteers made taking shape.

ופה אתם יכולים לראות את המפות שהמתנדבים האלה יצרו מתפתחות.

Responders then used those maps to assess the state of buildings and roads

מגיבים השתמשו אז במפות האלו כדי להעריך את מצב הבניינים והכבישים

and to provide emergency funds, WiFi and phone-charging points

וכדי לספק כספי חרום, רשת אלחוטית ונקודות טעינת טלפונים

to people whose homes were damaged.

לאנשים שבתיהם נפגעו.

All crises,

לכל המשברים,

including the COVID-19 pandemic we're living through right now,

כולל מגפת הקורונה שאנחנו חיים בה עכשיו,

have devastating characteristics.

יש תכונות הרסניות.

But many of them have one thing in common:

אבל להרבה מהם יש משהו משותף:

the people hit the hardest are often literally not on the map.

האנשים שנפגעו הכי קשה הרבה פעמים לא על המפה.

Right now, more than one billion people live in places that are not mapped.

ממש עכשיו, יותר ממליארד אנשים חיים במקומות לא ממופים.

If you look those places up online,

אם אתם מחפשים את המקומות האלה ברשת,

you'll see nothing but a blank.

אתם תראו רק אזור ריק.

And that blank isn't just a huge statement of disrespect

והאזור הריק הזה הוא לא רק הצהרה גדולה של חוסר כבוד

to our fellow human beings,

לאנשים האחרים,

it's an injustice,

זה חוסר צדק,

causing very direct, very real and very avoidable human suffering.

מה שגורם סבל אנושי מאוד ישיר, מאוד ממשי, ומאוד נמנע.

So what does not being on the digital map actually look like?

אז איך זה נראה במציאות לא להיות על מפה דיגיטלית?

I live in Peru, and a few months ago,

אני חייה בפרו, ולפני כמה חודשים,

some community health workers asked us to help them map.

כמה עובדי בריאות בקהילה ביקשו מאיתנו עזרה בלמפות.

Obviously, where they were wasn't mapped,

ברור, המקום בו היו לא היה ממופה,

so to get there, we asked a local mayor to draw the route.

אז כדי להגיע לשם, ביקשנו מראש עיר מקומי לצייר את המסלול.

This is what he drew.

זה מה שהוא צייר.

This piece of paper was hard to follow. (Laughs)

פיסת הנייר הזו היתה קשה לעקיבה.(צחוק)

We didn't really know what these lines were.

לא ממש ידענו מה הקוים האלו היו.

He put some numbers on there that he assured us were travel times,

הוא שם כמה מספרים שם שהוא הבטיח לנו שהיו זמני נסיעה,

but as we were driving along,

אבל כשנסענו,

these did not correspond to our reality.

זה לא התאים למציאות שלנו.

But this isn't about me getting lost

אבל זה לא נוגע לי שהלכתי לאיבוד

או לעשות שיימינג לכישורי הציור של מישהו.

or about shaming someone's bad drawing skills.

Think how inefficient it is to manage a team

חשבו כמה לא מספק זה לנהל צוות

who need to work in this place

שצריך לעבוד במקום הזה

without a map to tell them where they need to go.

בלי מפה להגיד להם לאן הם צריכים לנסוע.

Then, once they're in the right village,

אז, ברגע שהם בכפר הנכון,

how can they collect some data and associate it to that place?

איך הם יכולים לאסוף מידע ולשייך אותו למיקום?

Those community health workers know that needs in this region are high,

עובדי הבריאות הקהילתיים יודעים שהצרכים באזור הזה גבוהים,

particularly anemia and malnutrition among children.

בעיקר אנמיה וחוסר תזונה בין ילדים.

They just don't know where those children are,

הם פשוט לא יודעים איפה הילדים האלה,

or what is causing that problem.

או מה גורם לבעיה.

They want to be able to locate the home of every child under five,

הם רוצים להיות מסוגלים לאתר את הבית של כל ילד תחת גיל חמש,

but how can they do that without a map?

אבל איך הם יכולים לעשות את זה בלי מפה?

After a brief training, we went out to make a map,

אחרי אימון זריז, יצאנו ליצור את מפה,

and this is what those community health workers produced.

וזה מה שעובדי בריאות הקהילה האלה יצרו.

This map has everything you need to navigate,

במפה הזו יש את כל מה שאתם צריכים כדי לנווט,

כמו הנהרות והגשרים,

like the rivers and bridges,

but it also has every local landmark, the school, the football pitch, the plaza.

אבל יש בה גם כל סימן דרך מקומי, בית הספר, מגרש הפוטבול, הכיכר.

And I'm pleased to say that a few weeks ago,

ואני שמחה להגיד שלפני כמה שבועות,

we got a call from those community health workers,

קיבלנו טלפון מעובדי הקהילה האלה,

and they're using this map in their response containing COVID-19.

והם משתמשים במפה בתגובה שלהם להכלת הקורונה.

So you might be thinking:

אז אתם אולי חושבים:

Why aren't these places on commercial maps?

למה המקומות האלה לא נמצאים במפות מסחריות?

In short, mapping the most vulnerable places in our world

בקצרה, מיפוי רוב המקומות הרגישים בעולם שלנו

just hasn't been a priority for for-profit companies,

פושט לא היתה בעדיפות לחברות עבור רווח,

whose business models typically rely on advertising and data sales.

שהמודלים העסקיים מסתמכים בדרך כלל על מכירת פרסום ומידע.

This leaves out the poorest communities

זה משאיר בחוץ את הקהילות הכי ענייות

and means that individual aid organizations create maps

וזה אומר שארגוני סיוע בודדים יוצרים מפות

for the small areas that they're working in

לאזורים קטנים שהם עובדים בו

in offline systems which rapidly become out-of-date when a project ends.

במערכות לא מקוונות שהופכות במהירות ללא מעודכנות כשפרוייקט מסתיים.

So what we have here is a lack of easily shareable

אז מה שיש לנו פה הוא מחסור במידע קל לשיתוף

and easily updatable data.

וקל לעדכון.

But we also have a solution.

אבל יש לנו גם פיתרון.

We map with a tool called OpenStreetMap,

אנחנו ממפים עם כלי שנקרא מפת רחובות פתוחה,

which was founded in 2006

שנוסד ב 2006

and is a free, open-source tool which anyone can use to map the world.

שהוא כלי חופשי, בקוד פתוח שכל אחד יכול להשתמש בו כדי למפות את העולם.

Just as anyone can read or edit an article on Wikipedia,

כמו שכל אחד יכול לקרוא או לערוך מאמר בוויקיפדיה,

כל אחד יכול להשתמש או לערוך את המפה במפת הרחובות הפתוחה,

anyone can use or edit the map in OpenStreetMap,

and the resulting map is public good,

והמפה שנוצרה כתוצאה הוא רכוש הכלל,

free and open for anyone to use,

חופשיה ופתוחה לשימוש של כל אחד,

creating one map for all of us.

יוצרים מפה אחת לכולנו.

It works in two phases.

זה עובד בשני שלבים.

Buildings and roads might not be on the map yet,

בניינים וכבישים אולי לא יהיו במפה עדיין,

but you can see them clearly in satellite imagery.

אבל אתם יכולים לראות אותם בברור בתמונות לווין.

Volunteers working anywhere in the world turn satellite images into maps

מתנדבים עובדים בכל מקום בעולם הופכים תמונות לוויין למפות

through drawing the buildings and roads

דרך ציור הבניינים והכבישים

on top of them.

עלייהן.

We call this a base map.

אנחנו קוראים לזה מפת בסיס.

On average, each time a volunteer logs in,

בממוצע, כל פעם שמתנדב נכנס למערכת,

they map an area less than 10 kilometers squared,

הם ממפים אזור בשטח של פחות מ 10 קילומטר רבועים,

but add all those contributions together,

אבל תוסיפו את כל התרומות האלו יחד,

and you can map entire cities in just a couple of days.

ואתם יכולים למפות ערים שלמות תוך מספר ימים בלבד.

And second, local mapping.

ושנית, מיפוי מקומי.

People living and working in the places we're mapping

אנשים שחיים ועובדים במקומות שאנחנו ממפים

לוקחים את המפה הבסיסית הזו וצובעים אותה,

take that base map and color it in,

for example, identifying: Is this building a school or a hospital?

לדוגמה, זיהוי: האם זה בניין של בית ספר או בית חולים?

Those people add information you can't see in a satellite image.

האנשים האלה מוסיפים מידע שאתם לא יכולים לראות מתמונות לווין.

We found people able and eager to map

אנחנו מגלים שאנשים מסוגלים ולהוטים למפות

in even the most challenging situations worldwide,

אפילו בתנאים הכי מאתגרים בעולם,

and we've optimized the tools to work on smartphones

ועשינו אופטימיזציה לכלים לעבודה מטלפונים חכמים

costing as little as 30 dollars.

שעולים אפילו רק 30 דולר.

Additionally, the tools work offline,

בנוסף, הכלים עובדים לא מחוברים,

so people without regular access to cell service can still contribute,

אז אנשים בלי גישה רגילה לשרות סלולרי עדיין יכולים לתרום,

adding things to the map as they go about their daily lives,

מוסיפים למפה דברים כשהם ממשיכים בחייהם היום יומיים,

and then uploading when they get access to cell service or WiFi.

ואז מעלים כשהם מקבלים גישה לשרות סלולרי או רשת אלחוטית.

In 10 years, we've seen people from all walks of life take part.

תוך 10 שנים, ראינו אנשים מכל אורחות החיים לוקחים חלק.

Refugees have mapped broken water points.

פליטים מיפו מקורות מים הרוסים.

Rural women have added place names in Indigenous languages.

נשים כפריות הוסיפו שמות בשפות מקומיות.

And, in doing so, people become active agents of change

ובכך, אנשים הפכו לסוכנים פעילים של שינוי

in their communities.

בקהילות שלהם.

Since 2010, HOT has engaged over 200,000 volunteers

מאז 2010, HOT הפעילה יותר מ 200,000 מתנדבים

who have mapped an area home to more than 150 million people

שמיפו אזור שהוא בית ליותר מ 150 מליון אנשים

בפרוייקט מיפוי הרחובות הפתוח.

in OpenStreetMap.

Those maps have been used by search and rescue operations

המפות האלו היו בשימוש על ידי צוותי חיפוש והצלה

to free hundreds of people trapped in collapsed buildings

כדי להציל מאות אנשים לכודים בבניינים הרוסים

after the 2010 Haiti earthquake.

אחרי רעידת האדמה בהאיטי ב 2010.

They've been used to provide polio vaccinations to children

הן היו בשימוש כדי לספק חיסוני פוליו לילדים

across all of rural Nigeria.

ברחבי אזורים כפריים בניגריה.

And they've mapped the camps, routes and new homes

והם מיפו את המחנות, הדרכים ובתים חדשים

of more than eight million refugees fleeing South Sudan, Syria and Venezuela.

של יותר משמונה מליון פליטים שברחו מדרום סודאן, סוריה וונצואלה.

We work with the biggest humanitarian organizations in the world

אנחנו עובדים עם הארגונים ההומנטריים הכי גדולים בעולם

to make sure these maps have impact --

לוודא שלמפות האלו יש השפעה --

the Red Cross, Médecins Sans Frontières, UNICEF to name a few --

הצלב האדום, רופאים ללא גבולות, יוניסף אם לספר רק על כמה --

and we currently have a queue of more than 2,000 places

וכרגע יש לנו תור של יותר מ 2,000 מקומות

needing to be mapped.

שצריכים להיות ממופים.

So that's the story so far.

אז זה הסיפור עד עכשיו.

But wouldn't it be great if these places were on the map

אבל האם זה לא יהיה נפלא אם המקומות האלו יהיו על המפה

before they were in crisis?

לפני שהם יהיו במשבר?

Now we're ready for a step change.

עכשיו אנחנו מוכנים לשינוי קצב.

Over the past few years,

במהלך השנים האחרונות,

we've gained access to global, regularly updated satellite imagery.

השגנו גישה לתמונות לווין גלובליות שמתעדכנות באופן רציף.

Machine learning and AI are helping human mappers

למידת מכונה ובינה מלאכותית עוזרים לממפים אנושיים

to work more efficiently.

לעבוד יותר ביעילות.

And worldwide, more and more people are willing and able

ומסביב לעולם, יותר ויותר אנשים מוכנים ומסוגלים

to map their communities.

למפות את הקהילות שלהם.

Over the next five years,

במהלך חמש השנים הבאות,

we'll engage one million volunteers who will map an area

נפעיל מליון מתנדבים שימפו איזור

שהוא בית של מיליארד מהאנשים הכי פגיעים

home to the one billion most vulnerable people

across 94 countries.

ב 94 מדינות.

To achieve this,

כדי להשיג את זה,

we need to do three things.

אנחנו צריכים לעשות שלושה דברים.

First, we need to grow our community to one million mappers,

ראשית, אנחנו צריכים להגדיל את הקהילה שלנו למליון ממפים,

who will build a world where everyone everywhere is represented.

שיבנו עולם בו כולם בכל מקום מיוצגים.

We'll set up a network of regional hubs

אנחנו נקים רשת של מרכזים אזוריים

to train and support those volunteers

לאמן ולתמוך במתנדבים האלה

to map the vulnerable places in their own countries.

כדי למפות את המקומות הפגיעים במדינות שלהם.

Second, we need to invest in technology.

שנית, אנחנו צריכים להשקיע בטכנולוגיה.

Right now, you can add something like a building or a local landmark

ממש עכשיו, אתם יכולים להוסיף משהו כמו בניינים או נקודות ציון מקומיות

to the map in just a few seconds,

למפה תוך כמה שניות,

but learning to map

אבל ללמוד למפות

and mapping easily and quickly on a mobile

ומיפוי בקלות ובמהירות על טלפון נייד

can be a problem.

יכול להיות בעייתי.

We need to invest in technologies

אנחנו צריכים להשקיע בטכנולוגיות

to make mobile edits to the map possible at a massive scale.

להפוך עריכת מפה בנייד לאפשרית בקנה מידה גדול.

And third, we need to raise awareness.

ושלישית, אנחנו צריכים להעלות מודעות.

Aid projects across the world need to know

פרוייקטי סיוע ברחבי העולם צריכים לדעת

that these maps are free and available for them to use

שהמפות האלו חינמיות וזמינות לשימוש

and that they can request maps for the areas that they're working in.

ושהם יכולים לבקש מפות לאזורים שהם עובדים בהם.

For me, this is one of the most wonderful things about this project.

בשבילי, זה אחד מהדברים הנפלאים בנוגע לפרוייקט.

It isn't really about HOT or any single organization.

זה לא באמת נוגע ל HOT או לכל ארגון בודד.

It's about creating a foundation

זה נוגע לליצור יסודות

on which so many organizations will thrive.

עליהם כל כך הרבה ארגונים יכולים לשגשג.

Whatever we do,

מה שלא נעשה,

disasters and crises will still happen,

אסונות ומשברים עדיין יקרו,

and humanitarians will still respond to them.

והומניטרים ינסו לטפל בהם.

Development programs will continue,

תוכניות פיתוח ימשיכו,

but without maps, they'll lack critical information

אבל בלי מפות, יהיה חסר להם מידע חיוני

about what to expect in the community before they get there.

על מה לצפות בקהילות לפני שהם יגיעו לשם.

With open, free, up-to-date maps,

עם מפות חופשיות, חינמיות ומעודכנות,

those programs will have more impact than they would do otherwise,

לתוכניות תהיה יותר השפעה משיהיו להם אחרת,

leading to a meaningful difference in lives saved or improved.

מה שמוביל להבדל משמעותי בחיים שניצלו או השתפרו.

But it's so much more than that.

אבל זה כל כך הרבה יותר מזה.

It's 2020, and one billion people in our world are not visible.

זה 2020, ומיליארד אנשים בעולם שלנו בלתי נראים.

That's wrong.

זה שגוי.

This is a tool through which every citizen of Planet Earth

זה כלי דרכו כל אזרח על כדור הארץ

can become known and seen,

יכול להפוך למוכר ונראה,

to literally be put on the map.

ממש להיות על המפה.

My peers complain about being too overconnected,

העמיתים שלי מתלוננים בנוגע ללהיות יותר מדי מחוברים,

so how can it be possible for more than a billion people

אז איך זה יכול להיות אפשרי ליותר ממיליארד אנשים

to remain invisible?

להשאר בלתי נראים?

Luckily, this is a problem even the laziest among us

למרבה המזל, זו בעיה שאפילו העצלנים ביניינו

can help to solve.

יכולים לעזור לפתור.

If you can swipe left or right,

אם אתם יכולים להחליק שמאלה או ימינה,

you can help.

אתם יכולים לעזור.

Map this morning

מפו הבוקר

and influence life-changing decisions this afternoon.

והשפיעו על החלטות משנות חיים אחרי הצהרים.

Frontline health workers and humanitarians are literally waiting for you.

עובדי רפואה בקו הראשון והומניטרים ממש מחכים לכם.

Thank you.

תודה לכם.