Richard Pyle: Exploring the reef's Twilight Zone

מתרגם: eviatar edlerman מבקר: Sigal Tifferet

This is the first of two rather extraordinary photographs

זו הראשונה משתי תמונות יוצאות דופן שאראה לכם היום.

I'm going to show you today.

It was taken 18 years ago.

היא צולמה לפני 18 שנה,

I was 19 years old at the time.

הייתי בין 19 בשעתו.

I had just returned

בדיוק חזרתי מהצלילה העמוקה ביותר שלי באותה תקופה,

from one of the deepest dives I'd ever made at that time --

קצת מעל 66 מטרים.

a little over 200 feet.

לכדתי את הדגיגון הזה,

And I had caught this little fish.

ומסתבר שהוא הראשון מסוגו אי פעם שנלכד בעודו בחיים.

It turns out that particular one was the first of its kind

ever taken alive.

אני לא סתם איכטיולוג פשוט, אני חנון חובב דגים מושבע.

I'm not just an ichthyologist, I'm a bona fide fish nerd.

And to a fish nerd, this is some pretty exciting stuff.

ולחובב דגים כמוני, זה דבר מאוד מרגש.

יותר מרגשת היתה העובדה שמי שצילם את התמונה הזו

More exciting was the fact that the person who took this photo

היה בחור בשם ג'ק רנדל,

is a guy named Jack Randall,

the greatest living ichthyologist on earth --

האיכטיולוג החי החשוב ביותר בעולם,

כוכב רוק בקרב חובבי הדגים.

the Grand Poobah of fish nerds, if you will.

זה היה רגע מאוד מרגש בחיי באותו הזמן,

And so, it was really exciting to me to have this moment in time.

והוא הפך לרגע מכונן לשארית חיי.

It set the course for the rest of my life.

אבל, באמת, הדבר הכי משמעותי בתמונה הזו

But really, the most significant, most profound thing about this picture

הוא שהיא צולמה יומיים לפני

is it was taken two days before I was completely paralyzed

שנהייתי משותק מהצוואר מטה.

from the neck down.

עשיתי טעות מטופשת במיוחד

I made a really stupid kind of mistake

מהסוג שרוב הזכרים בני ה-19 עושים כשהם חושבים שהם בני אלמוות,

that most 19-year-old males do when they think they're immortal,

זה היה מקרה רע של מחלת הצוללנים,

and I got a bad case of the bends and was paralyzed,

שותקתי מהצוואר מטה, והיו חייבים להטיס אותי בחזרה עבור טיפול.

and had to be flown back for treatment.

למדתי שני דברים חשובים באותו יום.

I learned two really important things that day.

The first thing I learned -- well, I'm mortal. That's a really big one.

הדבר הראשון שלמדתי - אני בן תמותה, זה דבר גדול למדי.

והדבר השני שלמדתי, הוא הידיעה המוחלטת,

And the second thing I learned was that I knew, with profound certainty,

that this is exactly what I was going to do for the rest of my life.

שזה בדיוק מה שאני רוצה להמשיך ולעשות במשך שארית חיי.

I had to focus all my energies

הייתי חייב למקד את כל המרץ במציאת

towards going to find new species of things

מינים חדשים של יצורים בשוניות העמוקות.

down on deep coral reefs.

עכשיו, כשחושבים על שוניות אלמוגים, זה מה שרוב האנשים חושבים עליו -

When you think of a coral reef, this is what most people think of:

על השוניות הגדולות, מורכבות והקשות האלו שמלאות בדגים צבעוניים.

these big, hard, elaborate corals,

lots of bright, colorful fishes and things.

אבל זה למעשה רק קצה הקרחון.

But this is really just the tip of the iceberg.

אם נסתכל על התרשים הזה של שונית אלמוגים,

If you look at this diagram of a coral reef,

we know a lot about that part up near the top.

אנחנו יודעים הרבה על החלק הזה פה למעלה,

והסיבה שאנחנו יודעים כל כך הרבה עליו

The reason we know so much about it

היא כי צוללנים יכולים להגיע בקלות לעומק הזה.

is scuba divers can very easily go down there and access it.

אבל יש בעיה עם צלילה,

There is a problem with scuba, though,

היא מטילה מגבלות על העומק אליו ניתן להגיע,

in that it imposes some limitations on how deep you can go.

והעומק הזה הוא בערך 66 מטרים.

It turns out that depth is about 200 feet.

אני אסביר למה בעוד רגע.

I'll get into why that is in just a minute,

but the point is, scuba divers generally stay less than 100 feet deep,

אבל הנקודה היא שצוללנים נשארים לרוב בעומק של פחות מ 33 מטרים,

ורק לעיתים רחוקות יורדים עמוק יותר, וגם אז רק המשוגעים.

and very rarely go much below this, at least, not with any kind of sanity.

So to go deeper, most biologists have turned to submersibles.

בשביל לרדת עמוק יותר, רוב הביולוגים פנו לצוללות.

עכשיו, צוללות הן מעולות, באמת מכשירים מצויינים,

Now, submersibles are great, wonderful things,

אבל אם אתה מתכוון להוציא 30,000 דולר ליום על אחת מהן,

but if you're going to spend 30,000 dollars a day to use one of these things

והיא מסוגלת לרדת לעומק של 660 מטר,

and it's capable of going 2,000 feet,

you're not going to go farting around up here in a couple of hundred feet,

אין סיכוי שתתקשקש איתה בעומקים רדודים יותר,

אתה הולך לרדת עמוק.

you're going to go way down deep.

השורה התחתונה היא שכמעט כל המחקר בו משתמשים בצוללות

So the bottom line is, almost all research using submersibles

נערך בעומקים הגדולים בהרבה מ-200 מטר.

has taken place well below 500 feet.

Now, it's pretty obvious at this point

בנקודה זו כבר ברור שיש איזור פה באמצע

there's a zone here in the middle.

וזה האיזור שבו ממוקד המרדף האישי שלי אחרי האושר.

That's the zone

that centers around my own personal pursuit of happiness.

אני רוצה לדעת מה נמצא באיזור הזה.

I want to find out what's in this zone; we know almost nothing about it.

אנחנו לא יודעים עליו כמעט כלום.

Scuba divers can't get there, submarines go right on past it.

צוללנים לא יכולים להגיע לשם וצוללות חולפות על פניו.

It took me a year to learn to walk again after my diving accident in Palau.

לקח לי שנה ללמוד ללכת שוב אחרי תאונת הצלילה שלי בפלאו

ואת מרבית השנה הזו ביליתי בלימודים

During that year,

I spent a lot of time learning about the physics and physiology of diving

בעיקר על פיזיקה והפיזיולוגיה של צלילה

בנסיון להבין איך אפשר להתגבר על המגבלות האלו.

and how to overcome these limitations.

אני מתכוון להראות לכם רעיון בסיסי.

I'm just going to show you a basic idea.

אנחנו נושמים אוויר כרגע, אוויר הוא תערובת של חמצן וחנקן,

We're all breathing air right now.

Air is a mixture of oxygen and nitrogen,

בערך 20 אחוז חמצן ו-80 אחוז חנקן בריאות שלנו כרגע.

20 percent oxygen, 80 percent nitrogen.

It's in our lungs.

ישנה תופעה שנקראת חוק הנרי

And there's a phenomenon called Henry's law,

שאומר שגזים מומסים בנוזל

that says gases will dissolve into a fluid

ביחס ישיר ללחץ המופעל עליהם.

in proportion to the partial pressures you're exposing them to.

במילים פשוטות יותר, גזים מומסים בגוף שלנו.

So, basically the gas dissolves into our body.

The oxygen is bound by metabolism, we use it for energy.

החמצן נקשר באמצעות חילוף החומרים, אנחנו משתמשים בו לאנרגיה.

The nitrogen sort of floats around in our blood and tissues.

החנקן פשוט נסחף מפה לשם בדם וברקמות שלנו,

וזה בסדר, ככה אנחנו מתוכננים לתפקד.

That's fine, it's how we're designed.

הבעיה מתחילה כשאתה מתחיל לצלול.

The problem happens when you go underwater.

ככל שאתה יורד יותר עמוק, הלחץ עולה.

The deeper you go underwater, the higher the pressure is.

כאשתה יורד לעומק של בערך 40 מטרים,

If you were to go down to a depth of about 130 feet,

which is the recommended limit for most scuba divers,

שזה הגבול המומלץ לצוללנים,

מתחילות ההשפעות של הלחץ הזה.

you'd get this pressure effect.

The effect of that pressure is you have an increased density of gas molecules

וההשפעה של הלחץ היא

שיש יותר מולקולות דחוסות של גז בכל נשימה.

in every breath you take.

Over time, those gas molecules dissolve into your blood and tissues

ולאורך זמן, המולקולות האלו מתמוססות בדם וברקמות

and start to fill you up.

ומתחילות למלא אותך.

Now, if you were to go down to, say, 300 feet,

אם אתה יורד לעומק של 100 מטרים,

you don't have five times as many gas molecules in your lungs,

אתה לא נושם פי חמשה מולקולות גז בכל פעם,

אתה נושם פי עשרה מולקולות.

you've got 10 times as many gas molecules in your lungs.

וגם הן מתמוססות בדם וברקמות שלך.

And, sure enough, they dissolve into your blood and tissues as well.

And if you were to go down to where there's 15 times as much --

וכמובן שאם תרד לעומק בו הלחץ הוא פי 15 -

the deeper you go, the more exacerbating the problem becomes.

ככל שתרד יותר עמוק, כך תחריף הבעיה.

The limitation of diving with air is all those dots in your body,

והבעיה היא, המגבלות של צלילה עם אוויר

כל הנקודות האלו בגוף - כל החמצן והחנקן.

all the nitrogen and all the oxygen.

ישנן שלוש מגבלות יסודיות בצלילה.

There are three basic limitations of scuba diving.

המגבלה היסודית הראשונה היא חמצן -

The first limitation is the oxygen --

הרעלת חמצן

oxygen toxicity.

כולנו מכירים את השיר - "אהבה היא כמו חמצן.

Now, we all know the song: "Love is like oxygen.

יותר מדי ואתה בהיי.

You get too much, you get too high. Not enough, and you're gonna die."

לא מספיק, ותמות."

Well, in the context of diving, you get too much, you die also.

במקרה של צלילה, יותר מדי גם גורם למוות.

אתה מת כיוון שהרעלת חמצן גורמת להתקף -

You die because oxygen toxicity can cause a seizure.

It makes you convulse underwater -- not a good thing to happen underwater.

גורמת לעוויתות בזמן הצלילה, לא דבר בריא מתחת למים.

זה קורה כי ישנו ריכוז גבוה מדי של חמצן בגוף.

It happens because there's too much concentration of oxygen in your body.

The nitrogen has two problems.

במקרה של חנקן יש שתי בעיות.

One of them is what Jacques Cousteau called "rapture of the deep."

אחת מהן זה מה שזא'ק קוסטו קרא "האקסטזה של המעמקים".

זה שכרון מעמקים

It's nitrogen narcosis.

זה גורם לך להיות שיכור.

It makes you loopy; the deeper you go, the loopier you get.

ככל שאתה מעמיק ככה אתה נהיה יותר שיכור.

You don't want to drive drunk, you don't want to dive drunk.

אתה לא רוצה לנהוג שיכור ואתה לא רוצה לצלול שיכור, ככה שזאת בעיה חמורה.

So that's a real big problem.

וכמובן, הבעיה השלישית אותה גיליתי בדרך הקשה בפאלו

And of course, the third problem

is the one I found out the hard way in Palau,

היא מחלת הצוללנים.

which is the bends.

הדבר היחיד ששכחתי להזכיר,

One thing I forgot to mention

is that to obviate the problem of nitrogen narcosis --

הוא שבכדי להמנע מהבעיה של שכרון מעמקים

כל הנקודות הכחולות בגוף---

all of those blue dots in our body --

מחליפים את החנקן בהליום.

you remove the nitrogen and replace it with helium.

הליום הוא גז, יש הרבה סיבות מדוע הליום הוא גז מתאים

Helium's a gas; there're a lot of reasons why helium's good,

יש לו מולקולות קטנות, הוא גז אציל

it's a tiny molecule, it's inert, it doesn't give you narcosis.

הוא לא משכר.

So that's the basic concept we use.

זהו הקונספט הבסיסי שבו אנחנו משתמשים.

But the theory's relatively easy.

אבל התיאוריה יחסית קלה.

The tricky part is the implementation.

החלק הקשה הוא היישום

So this is how I began about 15 years ago.

אז ככה התחלתי לפני 15 שנים.

I'll admit, it wasn't exactly the smartest of starts,

אני מודה, זה לא בדיוק הדבר המוצלח ביותר,

but you've got to start somewhere.

אבל, אתם יודעים, אתה חייב להתחיל איפשהו.

(Laughter)

באותו הזמן, אני לא הייתי היחידי שלא ידע מה הוא עושה---

At the time, I wasn't the only one who didn't know what I was doing.

כמעט אף אחד לא ידע.

Almost nobody did.

This rig was actually used for a dive of 300 feet.

והסידור הזה באמת שימש אותי לצלילה לעומק של 100 מטרים

But over time we got better at it,

במהלך הזמן קצת השתפרנו

and we came up with this really sophisticated-looking rig

והגענו לתצורה שנראית ממש מתוחכמת

עם ארבעה מיכלי צלילה וחמישה ווסתים

with four scuba tanks, five regulators and all the right gas mixtures,

וכל הגזים הנכונים לערבוב וכל הדברים הטובים האלו.

all that good stuff.

וזה היה בסדר גמור

It was fine and dandy, it allowed us to go down and find new species.

זה נתן לנו את האפשרות לרדת ולמצוא מינים חדשים.

התמונה הזאת צולמה בעומק של 100 מטרים, בזמן שאנחנו תופסים מין חדש של דג.

This picture was taken at 300 feet, catching new species of fish.

אבל הבעיה היתה שהפתרון הזה לא אפשר לנו לשהות למטה לזמן ממושך.

The problem was it didn't allow us much time.

למרות המימדים הגדולים שלו

For all its bulk and size, it only gave us about 15 minutes at most

הוא אפשר לנו רק 15 דקות בעומקים האלו.

down at those sorts of depths.

היינו זקוקים ליותר זמן.

We needed more time. There had to be a better way.

חייב להיות פתרון טוב יותר

And indeed, there is a better way.

ואכן יש פתרון טוב יותר

In 1994, I was fortunate enough to get access

ב 1994 התמזל מזלי וקבלתי גישה

to these prototype closed-circuit rebreathers.

לאב טיפוס של מערכת ממחזרת נשימה

אוקי, מערכת ממחזרת נשימה--

Closed-circuit rebreather: what makes it different from scuba,

מה מבדיל בינה לבין מערכת צלילה עם מיכלים,

and why is it better?

ולמה המערכת הזו טובה יותר?

Well, there are three main advantages to a rebreather.

יש שלושה יתרונות עיקריים למערכת ממחזרת נשימה.

One, they're quiet, they don't make any noise.

הראשון, המערכת שקטה ולא עושה כל רעש.

Two, they allow you to stay underwater longer.

השני, המערכת מאפשרת לך לשהות זמן ארוך יותר מתחת למים.

והשלישי, המערכת מאפשרת לך לרדת לעומק רב יותר.

Three, they allow you to go deeper.

איך היא עושה את זה?

How is it that they do that?

In order to really understand how they do that,

אז בכדי להבין באמת איך זה עובד

you have to look underneath the hood and see what's going on.

צריך להוריד את המכסה, להסתכל מתחת ולראות מה קורה שם.

There are three basic systems to a closed-circuit rebreather.

יש שלוש מערכות בסיסיות בתוך מערכת ממחזרת נשימה

המערכת הבסיסית ביותר נקראת מחזור נשימה.

The most fundamental is called the breathing loop.

זה נקרא מחזור נשימה מכיוון שאתה נושם מזה

It's a breathing loop because you breathe off of it;

והתהליך הוא מחזור סגור, אתה נושם את אותו הגז שוב ושוב.

it's a closed loop, and you breathe the same gas around and around.

אז הנה הפייה שאותה שמים בפה,

There's a mouthpiece that you put in your mouth,

ואלו הריאות

and there's a counter lung, or in this case, two counter lungs.

או במקרה הזה, שתי ריאות.

הריאות האלו הן לא היי טק, אלו פשוט שקים מתנפחים.

The counter lungs aren't high tech, they're simply flexible bags.

הן מאפשרות נשימה מכנית ואיוורור מכני.

They allow you to mechanically breathe, mechanically ventilate.

כשאתה נושף האויר זורם לריאה אחת

When you exhale, it goes in the exhale counter lung;

וכשאתה נושם האויר זורם מן הראיה השניה.

when you inhale, it comes from the inhale counter lung.

זה פשוט מנגנון מכני המאפשר זרימת אוויר דרך מחזור הנשימה.

It's just pure mechanics, allowing you to cycle air through this breathing loop.

ומרכיב נוסף של מחזור הנשימה

The other component on a breathing loop is the carbon-dioxide-absorbent canister.

הוא מיכל המכיל חומר הסופח פחמן דו חמצני

Now, as we breathe, we produce carbon dioxide,

כשאנחנו נושמים אנחנו מייצרים פחמן דו חמצני

והפחמן הדו חמצני צריך לצאת מן המערכת

and that carbon dioxide needs to be scrubbed out of the system.

יש פילטר כימי

There's a chemical filter in there

that pulls the carbon dioxide out of the breathing gas,

שמושך את הפחמן הדו חמצני מתוך שקי הנשימה---

so that when it comes back to us, it's safe to breathe again.

כך שהאויר שמגיע אלינו הוא בטוח ואפשר לנשום אותו.

That's the breathing loop in a nutshell.

זה היה תיאור קצר של מחזור הנשימה.

The second main component of a closed-circuit rebreather

המרכיב העיקרי השני הוא מערכת הגז.

is the gas system.

המטרה העיקרית של מערכת הגז

The primary purpose of the gas system is to provide oxygen,

זה לספק חמצן, למלא את החמצן החסר שהגוף צרך.

to replenish the oxygen that your body consumes.

So the main tank, the main critical thing,

המיכל הראשי, המיכל הראשי זה דבר חיוני,

is this oxygen gas supply cylinder we have here.

זה מיכל אספקת החמצן שנמצא פה.

But if we only had an oxygen gas supply cylinder,

אבל אם היה רק מיכל אספקת חמצן

לא היינו יכולים לצלול כל כך עמוק,

we wouldn't be able to go very deep,

because we'd run into oxygen toxicity very quickly.

מכיוון שהיינו מגיעים להרעלת חמצן מהר, מהר מאד.

אז צריך גז נוסף, משהו שידלל את החמצן.

So we need another gas, something to dilute the oxygen with.

ולכן המיכל הזה הוא מיכל המספק את גז הדילול.

And that, fittingly enough, is called the diluent gas supply.

In our applications, we generally put air inside this diluent gas supply,

במערכת שלנו, אנחנו בד"כ שמים אוויר במיכל הדילול

מכיוון שזה זול מאד וזהו מקור נוח לחנקן.

because it's a very cheap and easy source of nitrogen.

So that's where we get our nitrogen from.

וכך אנחנו מקבלים חנקן.

But if we want to go deeper, of course, we need another gas supply,

אבל אם רוצים לצלול עמוק יותר, צריך גז אחר.

צריך הליום, והליום זה מה שאנחנו צריכים בכדי באמת לצלול לעומק.

and helium is what we really need to go deep.

בד"כ יש לנו מיכל קצת יותר גדול

Usually we'll have a slightly larger cylinder,

שמורכב מחוץ למערכת ממחזרת הנשימה, כמו זה

mounted exterior on the rebreather, like this.

That's what we use to inject, as we start to do our deep dives.

ובזה אנחנו משתמשים כאשר אנחנו מתחילים לבצע צלילות עמוקות.

We also have a second oxygen cylinder, solely as a backup;

יש לנו גם מיכל חמצן נוסף לגיבוי

במקרה שיש בעיה עם מיכל החמצן הראשון אנחנו יכולים להמשיך לנשום.

if there's a problem with our first oxygen supply,

we can continue to breathe.

The way you manage all these different gases and different gas supplies

והדרך לנהל את כל הגזים השונים וכל מקורות האספקה

היא דרך קופסת שליטה מתוחכמת שנמצא פה מקדימה

is this really high-tech, sophisticated gas block up on the front here,

where it's easy to reach.

במקום שקל להגיע עליו.

It's got the valves and knobs and things you need

על הקופסה יש את כל השסתומים והמפסקים שצריך

to inject the right gases at the right time.

בכדי להכניס את הגז הנכון בזמן הנכון.

Normally, you don't have to do that,

בד"כ לא צריך לעשות את כל זה מכיוון שזה נעשה באופן אוטומטי

because all of it's done automatically

with the electronics, the third system of a rebreather.

בעזרת האלקטרוניקה, הרכיב השלישי של המערכת.

החלק הקריטי ביותר של מערכת ממחזרת נשימה הוא חיישני החמצן.

The most critical part of a rebreather are the oxygen sensors.

צריך שלושה כאלה, ככה שאם אחד מתקלקל אתה תדע איזה זה.

You need three, so if one goes bad, you know which one it is.

אתה צריך אפשרות הצבעה.

You need voting logic.

You also have three microprocessors.

בנוסף יש למערכת שלושה מיקרו מעבדים

Any one of those computers can run the entire system,

כל אחד מהם מסוגל לנהל את כל המערכת,

so if you have to lose two of them,

למקרה ששניים מהם מתקלקלים.

there's back-up power supplies.

בנוסף יש ספק כוח חלופי

And there are multiple displays, to get the information to the diver.

וכמובן שלוש תצוגות נפרדות המעבירות את המידע לצולל.

This is the high-tech gadgetry that allows us to do what we do

זה צעצוע מתוחכם המאפשר לנו לעשות

on these deep dives.

צלילות עמוקות.

I can talk about it all day -- just ask my wife --

ואני יכול לדבר על זה כל היום-- פשוט תשאלו את אשתי--

but I want to move on to something much more interesting.

אבל נתקדם למשהו מעניין הרבה יותר.

אני הולך לקחת אתכם לצלילה עמוקה.

I'm going to take you on a deep dive,

אני הולך להראות לכם את הצלילות האלו שאנחנו עושים.

and show you what it's like to do one.

אנחנו מתחילים מסירה, ולמרות כל ההיי טק והציוד היקר

We start up on the boat,

For all this high-tech, expensive equipment,

הדרך הכי טובה להיכנס למים --- פשוט להתהפך---

this is still the best way to get in the water,

על הצד של הסירה

just flop over the side of the boat.

מקודם הראיתי לכם תרשים,

Now, as I showed you in the earlier diagram,

these reefs that we dive on start out near the surface

זה הריף שנמצא קרוב לפני המים

and they go almost vertically, completely straight down.

והוא יורד כמעט במאונך, ישר למטה.

So we drop in the water and go over the edge of this cliff,

אז אנחנו יורדים לעומק, ואנחנו פשוט מתקדמים מעבר לקצה הצוק,

and then we start dropping, dropping, dropping.

ואז אנחנו מתחילים פשוט להעמיק, להעמיק, להעמיק.

People ask if it takes a long time to get there.

אנשים שואלים אותי " זה בטח לוקח הרבה זמן להגיע לשם?"

לא, זה לוקח רק כמה דקות בכדי להגיע למטה

No; it only takes a couple minutes to get down to three or four hundred feet,

לעומק של 100-120 מטרים, שזה העומק שעליו אנחנו מכוונים.

which is what we're aiming for.

זה כמו צניחה חופשית בהילוך איטי.

It's like skydiving in slow motion. It's really very interesting.

זה מאד מעניין---

You ever see "The Abyss,"

אם ראיתם פעם את "במצולות" עם אד הריס אתם יודעים

where Ed Harris is sinking down along the side of the wall?

הוא גולש למטה לצד הקיר

That's what it feels like. Amazing.

ככה זה מרגיש. זה די מדהים.

And down there, you find that the water is very clear, extremely clear,

בנוסף, כשיורדים לשם, רואים שהמים מאד מאד צלולים.

מים צלולים בצורה קיצונית, מכיוון שכמעט אין פלנקטון.

because there's hardly any plankton.

אבל כשמדליקים את הפנס רואים מערות,

When you turn on your light and look around the caves,

ופתאום נחשפים למגוון העצום,

you're confronted with a tremendous amount of diversity,

הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו.

much more than anyone used to believe.

לא הכל מינים חדשים---

Now, not all of it is new species --

that fish you see with the white stripe, that's a known species.

כמו הדג הזה עם הפסים הלבנים,

זה מין מוכר.

But if you look carefully into the cracks and crevices,

אבל אם תביטו היטב לתוך הסדקים,

תראו דברים קטנים זוחלים לכל כיוון.

you'll see little things scurrying all over the place.

There's a just unbelievable diversity.

המגוון הוא פשוט בלתי נתפס.

It's not just fish, either.

וזה לא רק דגים,

These are crinoids, sponges, black corals. There're some more fishes.

יש קראנואידים, ספוגים ואלמוגים שחורים, יש גם דגים נוספים.

Those fishes that you see now are new species.

והדגים האלה שאתם רואים עכשיו הם מין חדש.

הם עדיין מין חדש מכיוון שהיתה לי מצלמת וידיאו בצלילה הזאת ולא רשת

They're still new species,

because I had a video camera instead of my net,

so they're still waiting down there for someone to go find them.

אז הם עדיין מחכים שם למטה למישהו שימצא אותם.

But this is what it looks like.

אבל ככה זה נראה.

And this kind of habitat just goes on and on and on for miles.

וסוג כזה של בית גידול פשוט ממשיך לאורך קילומטרים.

This is Papua, New Guinea.

זה בפפואה - גיניאה החדשה

Now little fishes and invertebrates aren't the only things we see down there.

דגים קטנים וחסרי חוליות זה לא הדבר היחידי שאנחנו רואים שם.

אנחנו רואים גם כרישים,

We also see sharks,

בתדירות גבוהה הרבה יותר ממה שהייתי מצפה.

much more regularly than I would have expected to.

We're not quite sure why.

ואנחנו לא בטוחים למה.

What I want you to do now is imagine yourself 400 feet underwater,

אבל מה שאני רוצה שתעשו זה תדמיינו את עצמכם 130 מטרים מתחת לפני המים,

עם כל הציוד המתוחכם על הגב שלכם,

with all this high-tech gear on your back,

אתם בריף נידח בפפואה - גיניאה החדשה

you're in a remote reef off Papua, New Guinea,

אלפי קילומטרים מתא לחץ,

thousands of miles from the nearest recompression chamber,

ואתם מוקפים לחלוטין בכרישים.

and you're completely surrounded by sharks.

(Video) Diver 1: (In squeaky voice) Look at those ...

סרטון: תסתכל על אלה...

Diver 2: Uh, oh ...

או או... או או!

Uh, oh!

אני חושב שתפסנו את תשומת הלב שלהם. (צחוק)

Audience: (Laughter)

(Video) Diver 1: I think we have their attention ...

ר.פ: כשאתה מתחיל לדבר כמו דונלד דאק

Richard Pyle: When you start talking like Donald Duck,

there's no situation in the world that can seem tense.

אין מצב בעולם שיכול להראות מלחיץ

(צחוק)

(Laughter)

So we're down there -- this is at 400 feet.

אז אנחנו שם למטה וזה בעומק של 130 מטרים---

That's looking straight up, by the way, to give a sense of how far the surface is.

זה מבט ישר למעלה, דרך אגב,

כך שאתם יכולים לראות כמה רחוקים פני הים.

ואם אתם ביולוגים ומבינים בכרישים,

And if you're a biologist and know about sharks,

ואתם רוצים להעריך מה רמת הסיכון כאן,

and you want to assess, how much jeopardy am I really in here,

there's one question that sort of jumps to the forefront of your mind immediately,

יש שאלה אחת שקופצת לך לראש באופן מיידי

והיא---

which is --

צולל 1: איזה סוג של כרישים?

(Video) Diver 1: What kind of sharks?

צולל 2: אוו, כרישים לבני שוליים

Diver 2: Silvertip sharks.

Diver 1: Oh.

צולל 1: אוו.

ר.פ.: כרישים לבני שוליים--- למעשה יש פה שלושה מינים של כרישים.

RP: There are actually three species of sharks here.

כרישים לבני שוליים הם אלו עם הסימנים הלבנים על הסנפיר

The silvertips are the ones with the white edges on the fins,

ויש גם כרישי ריף אפורים וכמה כרישי פטיש במרחק.

and there're also gray reef sharks and hammerheads off in the distance.

וכן זה מורט עצבים.

And yes, it's a little nerve-racking.

צולל 2: אהוו!

(Video) Diver 2: Hoo!

הקטן הזה עצבני! (צחוק)

That little guy is frisky!

Audience: (Laughter)

עכשיו בטח ראיתם הרבה סרטים כאלה בטלוויזיה,

Now, you've seen video like this on TV a lot, and it's very intimidating.

וזה מאד מפחיד, ואני חושב שנתתי רושם שגוי על כרישים.

I think it gives the wrong impression about sharks;

כרישים הם למעשה לא חיה מסוכנת

they're actually not very dangerous animals.

וזאת הסיבה שבגללה לא דאגנו כל כך, אנחנו התבדחנו שם למטה.

That's why we weren't worried much and were joking around.

יותר אנשים מתים מחזירים, יותר אנשים מתים ממכת ברק,

More people are killed by pigs, by lightning strikes,

יותר אנשים מתים ממשחקי כדורגל באנגליה.

more people are killed at soccer games in England.

There's a lot of other ways you can die.

יש דרכים אחרות שאפשר למות בהן.

And I'm not making that stuff up.

ואני לא ממציא את הדברים האלה.

Coconuts! You can get killed by a coconut more likely than killed by a shark.

אגוזי קוקוס! אפשר למות מאגוז קוקוס בסבירות יותר גבוהה מאשר שכריש יהרוג אותך.

למעשה כרישים לא כאלה מסוכנים כמו שאנשים רוצים להאמין.

So sharks aren't quite as dangerous as most people make them out to be.

אני לא יודע אם מישהו מכם מקבל את הדוח על חדשות העולם וארה"ב

Now, I don't know if any of you get US News and World Report --

קיבלתי את הגיליון האחרון

I got the recent issue.

There's a cover story about the great explorers of our time.

ישנה כתבה על כל המגלים הגדולים של כל הזמנים.

הכותרת של הכתבה האחרונה היתה " אין גבולות חדשים"

The last article is entitled, "No New Frontiers."

היא מעלה את השאלה האם יש או אין גבולות חדשים,

It questions whether or not there really are any new frontiers out there,

whether there are any true, hardcore discoveries that can still be made.

האם יש באמת עוד תגליות שעוד אפשר לגלות.

וזאת השורה האהובה עלי מתוך הכתבה.

My favorite line from the article:

[... 'discovery' can mean finding a guppy with an extra spine in its dorsal fin."]

כחנון של דגים, אני חייב לצחוק, מכיוון שאתם יודעים שלא קוראים לנו חנונים של דגים לחינם---

אנחנו באמת מתרגשים ממציאת מינים חדשים של דגים.

I have to laugh; they don't call us fish nerds for nothing.

We actually do get excited about finding a new dorsal spine in a guppy.

אבל זה הרבה יותר מזה.

But it's much more than that.

אני רוצה להראות לכם חלק מהדגים שמצאנו לאורך השנים

I want to show you a few of the guppies we've found over the years.

זה-- אתם יודעים, אפשר לראות כמה הוא מכוער

This one -- you can see how ugly it is.

(Laughter)

אפילו אם אתם מתעלמים מהערך המדעי של זה,

Even if you ignore the scientific value of this thing,

פשוט תסתכלו על הערך הכספי של הדבר הזה.

look at the monetary value of this thing.

זוג כזה נמכר בסופו של דבר ליפן

A couple of these were sold through the aquarium trade to Japan,

שם הם נמכרו ב 15000 דולר ליחידה.

where they sold for 15,000 dollars apiece.

זה מיליון דולר לק"ג

That's half a million dollars a pound.

זה דג מלאך נוסף שגילינו.

Here's another new angelfish we discovered.

זה למעשה נמצא עוד בימים שבם צללנו עם אוויר--- ימי האוויר הרעים,

This one we first discovered back in the air days -- the bad old air days,

כמו שאנחנו אומרים--- כשהיינו צוללים עם אוויר.

when we were doing these kind of dives with air.

היינו בעומק של 120 מטרים.

We were at 360 feet.

I remember coming up from one of these deep dives and I had this fog,

אני זוכר שעליתי מאחת הצלילות האלה, והייתי כולי מעורפל

and the narcosis takes a little while to fade away, sort of like sobering up.

והשכרון, לוקח לו זמן, אתם יודעים, להתנדף.

זה כמו להתפכח.

I had this vague recollection of seeing this yellow fish with a black spot,

והיה לי זיכרון מעורפל של דג צהוב עם נקודה שחורה,

וחשבתי "או, באסה. הייתי צריך לתפוס אחד.

and thought, "Damn, I should have caught one --

אני חושב שזה מין חדש".

I think that's a new species."

Eventually, I looked in my bucket.

ואז לבסוף הסתכלתי בדלי שלי.

Sure enough, I had caught one, I just completely forgot.

למרות הכל, תפסתי אחד--- פשוט שכחתי לגמרי שזה קרה (צחוק)

לכן החלטנו לקרוא לו דג מלאך שיכור.

So this one, we decided to give the name Centropyge narcosis to.

וזה השם המדעי שלו,

That's its official scientific name,

כתזכורת להרגלים שלו.

in reference to its deep-dwelling habits.

וזה אחד אחר.

This is another neat one.

When we first found it,

כשמצאנו אותו לראשונה לא היינו בטוחים אפילו לאיזו משפחה הוא שייך,

we weren't even sure what family it belonged to,

אז פשוט קראנו לו הדג של דוקטור סוס,

so we just called it the Dr. Seuss fish,

בגלל שהוא נראה כמו משהו שיצא מאחד הספרים האלה.

since it looked like something from one of those books.

זה די מגניב

Now, this one's pretty cool.

If you go to Papua, New Guinea and go down 300 feet,

אם אתה צולל בפופאה גיניאה החדשה לעומק של 100 מטרים

אתה הולך להיתקל בתלוליות האלה.

you'll see these big mounds.

This may be hard to see, but they're a couple meters in diameter.

וזה אולי קצת קשה לראות אבל הם בערך---

בקוטר של כמה מטרים.

If you look closely, you'll see there's a little white and gray fish

אם תסתכל מקרוב, תראה שם

דג לבן קטן ודגים אפורים שמסתובבים ליד.

that hangs out near them.

It turns out this little white fish builds these giant mounds,

מסתבר שהדג הלבן הקטן הזה בונה את התלוליות העצומות האלה,

אבן אחר אבן.

one pebble at a time.

זה ממש יוצא דופן למצוא משהו כזה

It's extraordinary to find something like this.

זה לא רק מין חדש: זו התנהגות חדשה, זה אקולוגיה , זה משהו חדש לגמרי

It's not just new species, it's new behaviors, new ecology,

מה שאני הולך להראות לכם עכשיו במהירות

all kind of new things.

What I'm going to show you now, quickly,

זה כמה דוגמאות של מינים חדשים שמצאנו.

is a sampling of the new species we've discovered.

What's extraordinary is not just the number of species we're finding --

מה שיוצא דופן זה לא רק מספר המינים החדשים שמצאנו

למרות שאתם יכולים לראות שזה די מרהיב, זה רק חצי ממה שמצאנו---

though as you can see, that's pretty amazing;

this is only half of what we've found --

מה שיותר מדהים זו המהירות שבה מצאנו אותם.

what's extraordinary is how quickly we find them.

מצאנו עד לשבעה מינים חדשים בשעה אחת שבה עבדנו בעומק.

We're up to seven new species per hour of time we spend at that depth.

אם אתם הולכים לג'ונגל באמזונס וכורתים עץ אולי תמצאו המון חרקים

If you go to an Amazon jungle and fog a tree, you may get a lot of bugs,

but for fishes, there's nowhere in the world

אבל בשביל דגים, אין שום מקום בעולם

you can get seven new species per hour of time.

שבו ניתן למצוא שבעה מינים חדשים בשעה.

Now, we've done some back-of-the-envelope calculations,

עשינו כמה חישובים פשוטים

ואנחנו חוזים שיש בערך 2000-2500 מינים חדשים

and we're predicting there are probably about 2,000 to 2,500 new species

in the Indo-Pacific alone.

באוקינוס ההודי-שקט בלבד.

There are only five to six thousand known species,

יש בערך 5000-6000 מינים ידועים

so a very large percentage of what is out there isn't really known.

כך שלמעשה אחוז ניכר ממה שנמצא בים הוא לא מוכר.

We thought we had a handle on all the reef fish diversity -- evidently not.

חשבנו שטיפלנו בכל המגוון של דגי ריף--- אבל לא.

אני הולך לסיים בנימה עצובה.

I'm going to just close on a very somber note.

בהתחלה אמרתי לכם שאני הולך להציג לכם שתי תמונות יוצאות דופן.

At the beginning, I said I'd show you two extraordinary photographs.

This is the second extraordinary photograph I'm going to show you.

זו התמונה השניה שהיא יוצאת דופן.

התמונה הזו צולמה בדיוק ברגע שצילימתי מלמטה את הכרישים האלו.

This one was taken at the exact moment I was down there filming those sharks.

This was taken exactly 300 feet above my head.

התמונה הזאת צולמה בדיוק 100 מטרים מעל הראש שלי.

והסיבה שהתמונה הזאת יוצאת דופן

The reason this photograph is extraordinary

היא שהתמונה תופסת את הרגעים האחרונים בחיים של בן אדם.

is because it captures a moment

in the very last minute of a person's life.

שישים שניות מאוחר יותר הבחור שמופיע בתמונה מת.

Less than 60 seconds after this picture was taken, this guy was dead.

כאשר חילצנו את הגופה שלו, הבנו שהוא טעה.

When we recovered his body, we figured out what had gone wrong.

He had made a very simple mistake;

הוא עשה טעות פשוטה מאד.

he turned the wrong valve when he filled his cylinder.

הוא פתח את השסתום הלא נכון כאשר הוא מילא את המיכל שלו---

היה לו במיכל חמצן בריכוז של 80% במקום 40%

he had 80 percent oxygen in his tank when he should have had 40.

הוא קיבל הרעלת חמצן וטבע.

He had an oxygen toxicity seizure and he drowned.

הסיבה שאני מראה את זה---לא בכדי לדכא או משהו כזה---

The reason I show this -- not to put a downer on everything --

אני פשוט רוצה להשתמש בזה כחלק מפילוסופית החיים שלי באופן כללי,

but I just want to use it to key off my philosophy of life in general,

which is that we all have two goals.

פילוסופיה שאומרת שיש לנו שתי מטרות

The first goal we share with every other living thing on this planet,

המטרה הראשונה שאותה אנחנו חולקים עם כל יצור חי בכדור הארץ,

היא לשרוד, אני קורא לזה הנצחה:

which is to survive.

I call it perpetuation: the survival of the species and survival of ourselves,

הישרדות המין והישרדות של עצמנו,

And those are both about perpetuating the genome.

הם שניהם עוסקים בהנצחת הגנים שלנו.

The second goal, for those of us who have mastered the first goal --

והמטרה השניה, לאלו שהשלימו את המטרה הראשונה,

היא הגשמה עצמית, אתם יכולים לקרוא לזה הצלחה כלכלית,

call it spiritual fulfillment, call it financial success,

אתם יכולים לקרוא לזה במספר שמות.

you can call it any number of different things.

אני קורא לזה חיפוש אושר---

I call it seeking joy, this pursuit of happiness.

המרדף אחר האושר.

So, I guess my theme on this is this guy lived his life to the fullest,

אני מניח שהנושא שלי הוא: הבחור הזה חי את החיים במלואם,

he absolutely did.

ממש כך.

You have to balance those two goals.

אתה חייב לאזן בין שתי המטרות.

If you live your whole life in fear --

אם אתה חי את כל החיים בפחד---

I mean, life is a sexually transmitted disease with 100 percent mortality.

החיים הם מחלה המועברת באמצעות יחסי מין עם 100% אחוזי תמותה.

אז אי אפשר לחיות את החיים בפחד.

So you can't live your life in fear.

(Laughter)

(צחוק)

I thought that was an old one!

חשבתי שזאת בדיחה ישנה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But at the same time, you don't want to get so focused on rule number two,

אבל אתה גם לא יכול להתרכז רק במטרה השניה,

ולהזניח את המטרה הראשונה.

goal number two,

that you neglect goal number one.

כשאתה מת אתה לא יכול להנות משום דבר.

Because once you're dead, you really can't enjoy anything after that.

אני מאחל לכם הצלחה בשמירה על האיזון בהמשך החיים שלכם.

So I wish you all the best of luck in maintaining that balance

in your future endeavors.

תודה

Thanks.

(מחיאות כפיים)