A day in the life of a teenage samurai - Constantine N. Vaporis

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

It’s just after sunrise, and 16-year-old Mori Banshirô

ממש אחרי הזריחה, ומורי בנשירו בן ה 16

is already hard at work practicing drills with his long sword.

כבר עובד קשה בתרגילי אימון בחרב הארוכה שלו.

Banshirô is an ambitious samurai in training,

בנשירו הוא סמוראי שאפתן באימון,

and today he must impress his teachers more than ever.

והיום הוא חייב להרשים את המורים שלו יותר מתמיד.

Today he’ll make his request to travel to the capital city of Edo

היום הוא יגיש את הבקשה שלו לנסוע לעיר הבירה אדו

for a year of martial and scholarly studies,

לשנה של לימודי לחימה ולימודים כלליים,

and he needs their support, along with his father’s.

והוא צריך את תמיכתם, יחד עם זו של אביו.

The year is 1800 in the castle town of Kôchi,

השנה היא 1800 בעיר הטירה קוצ'י,

capital of the Tosa domain in Japan.

הבירה של מרחב טוסה ביפן.

The daimyo rules the domain, and about 1,500 samurai retainers serve him.

הדיימו שלטו במרחב, ובערך 1500 סמוראים שרתו אותו.

For 200 years, Japan has been at peace,

במשך 200 שנה, יפן היתה בשלום,

and the samurai, once primarily warriors, now play a much wider range of roles—

והסמוראים, פעם בעיקר לוחמים, מלאו עכשיו מגוון רחב יותר של תפקידים --

they are also government officials,

הם היו גם פקידי ממשל,

scholars,

מלומדים,

teachers,

מורים,

and even masters of the tea ceremony

ואפילו מאסטרים של טכס התה

or artists.

או אמנים.

To prepare for these diverse responsibilities,

כדי להתכונן למגוון סוגי האחריות האלה,

young samurai like Banshirô study the “twin paths”

סמוראים צעירים כמו בנשירו למדו את “הדרכים התאומות”

of literary learning and the martial arts.

של לימודים ספרותיים ואמנויות לחימה.

At 15, he went through the rites of adulthood and received the daishô—

בגיל 15, הוא עבר את מבחני הבגרות וקיבל את הדאישו --

a pair of swords.

זו חרבות.

The long sword is for training and combat,

החרב הארוכה היא לאימונים ולחימה,

while the short sword has a sole, solemn purpose—

בעוד לקצרה יש מטרה בודדה ורצינית --

to commit ritual suicide, or seppuku,

לבצע התאבדות טכסית, או ספוקו,

if he dishonors himself, his family, or the daimyo.

אם הוא יבייש את עצמו, את משפחתו, או את הדמיו.

Banshirô idolizes the legendary samurai Miyamoto Musashi,

בנשירו האדיר את הסמוראי האגדי מיאמוטו מוסשי,

סיף ידוע שחי 150 שנה קודם לכן.

a renowned swordsman who lived 150 years earlier.

But Banshirô doesn’t admire his swordsmanship alone.

אבל בנשירו לא מעריץ את יכולות החרב שלו.

Miyamoto Musashi was also a master calligrapher and painter.

מיאמוטו מוסשי היה גם מאסטר של קליגרפיה וצייר.

That’s the real reason Banshirô wants to go to Edo—

זו הסיבה האמיתית שבנשירו רוצה לנסוע לאדו --

he secretly wants to be a painter, too.

הוא רוצה בליבו גם להיות צייר.

After finishing his practice at home, he bids his father goodbye

אחרי שסיים את האימון בביתו, הוא נפרד מאביו

and walks to school.

והולך לבית הספר.

אביו מתכונן ללוות את הדיימיו לבירה.

His father is preparing to accompany the daimyo to the capital.

The Tokugawa shogun, head of the Japanese military government,

שוגון טוקוגאווה, ראש הממשל הצבאי של יפן,

requires all the regional rulers to alternate years

דורש מכל שליטי האזורים להיות לסרוגין

between their castle town in the home domain and the capital city.

שנה בעיר הטירה שלהם ושנה בבירה.

The costly treks back and forth keep the daimyo subordinate

המסעות היקרים לשם וחזרה שומרים על הדיימיו כפופים

and prevent them from building up their own military forces

ומונעים מהם לבנות כוחות צבאיים משלהם

to challenge the shogunate.

כדי לאתגר את השוגון.

The daimyo’s wife and children live in the capital full time,

אשת הדיימיו וילדיו חיים בבירה כל הזמן,

where they serve as hostages to ensure his loyalty.

שם הם משרתים כבני ערובה כדי להבטיח נאמנות.

But the practice doesn’t just affect the daimyo—

אבל המנהג לא משפיע רק על הדיימיו --

it determines much of the rhythm of life in Japan.

הוא קובע הרבה מהמקצב של החיים ביפן.

Samurai must accompany the daimyo to Edo.

סמוראי חייב ללוות את הדיימיו לאדו.

This year it’s Banshirô’s father’s turn to go,

השנה זה התור של אביו של בנשירו לנסוע,

and Banshirô is desperate to go with him;

ובנשירו נואש לנסוע איתו;

but given that he’s still in training, he’ll need permission

אבל בהנתן שהוא עדיין באימון, הוא יצטרך רשות

from both his father and the domain.

גם מאביו וגם מהמרחב.

At school, Banshirô’s first lesson is in swordfighting.

בבית הספר, השיעור הראשון של בנשירו הוא לחימה בחרבות.

Under his teacher’s stern eye, he pairs up with his classmates

תחת עינו הבוחנת של המורה שלו, הוא מצתוות לאחד מבני כיתתו

and goes through the routines he’s been practicing.

ועובר על השגרות שהוא התאמן עליהן.

At the end of the lesson, he reminds the instructor of his request to go to Edo.

בסוף השיעור, הוא מזכיר למדריך את הבקשה שלו לנסוע לאדו.

The instructor cracks his first smile of the day,

המדריך מראה את החיוך הראשון שלו באותו יום,

and Banshirô feels confident he will gain his support.

ובנשירו מרגיש בטוח שהוא יזכה בתמיכתו.

Next, Banshirô practices archery, horsemanship, and swimming

לאחר מכן, בנשירו מתאמן בקשתות, רכיבה על סוסים ושחיה

before his academic courses in the afternoon.

לפני הקורסים האקדמים שלו אחרי הצהרים.

Courses cover Confucian philosophy, morality, and history.

הקורסים מכסים פילוסופיה קונפוציאנית, מורליות, והסטוריה.

When the instructor calls on him, he has the response on the tip of his tongue,

כשהמורה שלו קורא לו, יש לו תגובה על קצה הלשון,

ensuring another supporter for his campaign.

מה שמבטיח תומך נוסף לקמפיין שלו.

By the end of the day, Banshirô feels confident that his formal request

עד סוף היום, בנשירו מרגיש בטוח שהבקשה הרשמית שלו

will be approved, but the greatest challenge is still ahead of him:

תאושר, אבל האתגר הגדול ביותר עדיין לפניו:

convincing his father.

לשכנע את אביו.

His father believes the martial arts are more important than the literary arts,

אביו מאמין שאמנויות הלחימה חשובות יותר מהאמנויות הכתובות,

so Banshirô doesn’t mention his artistic ambitions.

אז בנשירו לא מזכיר את השאיפות האמנותיות שלו.

Instead, he talks about renowned sword instructors he can train with,

במקום, הוא מדבר על מורי סיף ידועים איתם הוא יכול להתאמן,

and teaching certifications he can earn to improve his professional prospects

והסמכות לימוד שהוא יכול לקבל כדי לשפר את הסיכויים המקצועיים שלו

back in Kôchi.

חזרה בקוצ'י.

Then, he makes his final, strongest argument:

אז, הוא טוען את הטיעון האחרון והחזק ביותר שלו:

if he goes this time and succeeds, his father can retire and send him instead

אם הוא ילך הפעם ויצליח, אביו יוכל לפרוש ולשלוח אותו במקומו

in the future.

בעתיד.

It’s this last point that finally sells him—

זו הנקודה האחרונה שמוכרת אותו לבסוף --

Banshirô’s father agrees to take him on his tour of duty.

אביו של בנשירו מסכים לקחת אותו לשרות שלו.

במהומה של עיר הבירה, לבנשירו תהיה לבסוף ההזדמנות

In the bustle of the capital city, Banshirô will finally have the opportunity

to pursue his secret ambition to become a painter.

ללכת אחרי השאיפה הסודית שלו להפוך לצייר.