Do tax cuts stimulate the economy? - Jonathan Smith

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

When President Ronald Reagan began his first term in 1981,

כשהנשיא רונאלד רייגן התחיל את הכהונה הראשונה שלו ב 1981,

the US economy was struggling.

הכלכלה האמריקאית נאבקה.

Unemployment rates were high and getting higher,

שיעורי האבטלה היו גבוהים והמשיכו לעלות,

and in 1979, inflation had peaked at an all-time high for peacetime.

וב 1979, האינפלציה הגיעה לשיא של כל הזמנים בזמן שלום.

In an effort to combat these issues,

במאמץ להלחם בנושאים האלה,

Reagan's administration introduced a number of economic policies,

הממשל של רייגן הציג מספר מדיניויות כלכליות,

including tax cuts for large corporations and high-income earners.

כולל הפחתת מיסים לארגונים גדולים ובעלי הכנסה גבוהה.

The idea was that tax savings for the rich

הרעיון היה שהורדת מיסים לעשירים

would cause extra money to trickle down to everyone else,

תגרום לכסף נוסף לחלחל לכל השאר,

and for that reason,

ומהסיבה הזו,

these policies are often referred to as trickle-down economics.

מתייחסים הרבה פעמים למדיניויות האלו ככלכלת חִלחול.

From the 80s to the late 90s,

משנות ה 80 לשלהי שנות ה 90,

the US saw one of its longest and strongest periods

ארצות הברית ראתה את אחת התקופות הארוכות הכי חזקות

of economic growth in history.

של גידול בכלכלה בהסטוריה.

Median income rose, as did rates of job creation.

ההכנסה החציונית עלתה, וכך גם קצב יצור העבודה.

Since then, many politicians have invoked trickle-down theory

מאז, הרבה פוליטיקאים השתמשו בתאוריית כלכלת החִלחול

as a justification for tax cuts—

כתרוץ להורדת מיסים --

but did these policies actually work,

אבל האם המדיניות הזו עבדה למעשה,

either in the sense of stimulating economic growth,

גם במובן של עידוד הגידול בכלכלה,

or in terms of improving circumstances for Americans?

או במונחים של שיפור המצב של האמריקאים?

Would they work in other circumstances?

האם הם היו עובדים במצבים אחרים?

To answer these questions,

כדי לענות על השאלות האלו,

the main things to consider are whether the impact of the tax cut

הדבר העיקרי לשקול הוא אם ההשפעה של הפחתת מיסים

on the government’s tax revenue is harmful,

על ההכנסה ממסים של המדינה מזיקה,

whether the money saved in taxes actually stimulates the economy,

ואם הכסף שנחסך במיסים למעשה מעודד את הכלכלה,

and whether stimulating the economy actually improves people’s lives.

ואם עידוד הכלכלה משפר למעשה את החיים של אנשים.

The idea behind tax cuts is that if taxes are too high,

הרעיון מאחורי הפחתת מיסים הוא שאם המיסים גבוהים מדי,

people will be less willing to work,

אנשים ירצו פחות לעבוד,

which would ultimately decrease tax revenue.

מה שלבסוף יגרום להפחתה בהכנסות ממיסים.

So at a lower tax rate, the government might actually gain more tax money

אז ברמות מיסים נמוכות יותר, הממשלה למעשה תרוויח יותר כסף ממסים

that it can theoretically put towards improving life for its citizens,

שהיא תוכל להכניס תאורתית לשיפור החיים של האזרחים,

because people will work more when they get to keep more of their earnings.

בגלל שאנשים יעבדו יותר כשהם יוכלו לשמור יותר מההכנסות שלהם.

Of course, there’s a limit to how much the government can cut taxes:

כמובן, יש גבול לכמה הממשלה יכולה לקצץ במיסים:

at a zero tax rate there is no tax revenue regardless of how much people are working.

ברמת מיסים אפס אין הכנסה ממיסים לא משנה כמה אנשים עובדים.

So while cuts from a very high tax rate might be fine,

אז בזמן שהורדות מרמת מיסים גבוהה מאוד אולי תהיה בסדר,

cuts from a lower tax rate might be counterproductive,

חיתוך מרמות המיסים הנמוכות יותר אולי לא יהיו יעילות,

hampering the government's ability to accomplish crucial things.

ויפגעו ביכולת של הממשלה להשיג דברים חיוניים.

Tax rates were extremely high when Reagan took office.

רמות המיסים היו מאוד גבוהות כשרייגן נכנס לתפקיד.

His administration cut the highest income tax bracket from 70% to 28%

הממשל שלו חתך את מדרגת מס ההכנסה הגבוהה ביותר מ 70% ל 28%

and corporation tax from 48% to 34%.

ומס חברות מ 48% ל 34%.

By comparison, as of early 2021,

בהשוואה, בתחילת 2021,

those rates were 37% and 21% respectively.

הרמות האלו היה 37% ו 21% בהתאמה.

When tax rates are lower, tax cuts for the wealthy can be harmful.

כשרמות המיסים נמוכות, הפחתות מיסים לעשירים יכולות להיות מזיקות.

For example, in 2012 to 2013,

לדוגמה, ב 2012 עד 2013,

lawmakers cut the top tax-rate in the state of Kansas by almost 30%

מחוקקים חתכו את רמת המס הגבוהה במדינת קנזס בכמעט 30%

and reduced some business tax rates to zero.

והפחיתו כמה מיסי חברות לאפס.

As a result, the government’s balance sheet immediately fell

כתוצאה, המאזן של הממשלה נפל מיידית

into negative territory and did not recover,

לטריטוריה שלילית ולא השתקם,

implying that wealthy individuals and companies did not invest

מה שאמר שאנשים עשירים וחברות לא השקיעו

back into the economy.

חזרה בכלכלה.

In short, the money did not trickle down.

בקיצור, הכסף לא חלחל למטה.

This appears to be a trend:

נראה שזו מגמה:

in a study over multiple periods of history and across 18 countries,

במחקר במשך תקופות רבות של ההסטוריה ולרוחב 18 מדינות,

The London School of Economics found that cutting taxes

בית הספר לכלכלה של לונדון מצא שהורדת מיסים

increased the wealth of the top 1% of people,

הגדילה את העושר של המאיון העליון,

but had little effect on the economy as a whole.

אבל לא השפיעה על הכלכלה של כל השאר.

In order for tax cuts for the rich to truly stimulate the economy,

כדי שהפחתות מיסים לעשירים באמת יעודדו את הכלכלה,

they would have to spend the saved money

הם יצטרכו להוציא כסף שנחסך

putting it back into, for example, local businesses—

ולשים אותו חזרה, לדוגמה, בעסקים מקומיים --

but this isn’t what happens in practice.

אבל זה לא מה שקורה במציאות.

No economic policy operates in isolation:

אף מדיניות כלכלית לא פועלת בבידוד:

each time and place is unique with multiple policies in place simultaneously,

כל זמן ומקום הם יחודיים עם מדיניות רבות במקום באותו זמן,

so there is only ever one test case for each set of scenarios.

אז יש רק מקרה מבחן אחד לכל סט של מצבים.

This makes it difficult to deliver definitive rulings on whether

זה הופך את זה לקשה לספק פסיקות ברורות על השאלה אם

an economic policy worked,

מדיניות כלכלית עובדת,

whether something else might have worked better,

בין אם משהו אחר עבד יותר טוב,

or whether it would work in a different situation.

או אם זה יעבוד במצב אחר.

And yet, rhetoric around trickle-down economics,

ועדיין, רטוריקה סביב כלכלת חלחול,

both during the Reagan era and since,

גם במהלך השלטון של רייגן ומאז,

often promises something definitive:

הרבה פעמים מבטיחים משהו החלטי:

that spending by society’s richest members on things other than taxes

שהוצאות על ידי החברים העשירים בחברה על דברים אחרים ממסים

directly improves the financial circumstances of the less wealthy.

משפיעים ישירות על התוצאות הכלכליות של הפחות עשירים.

And there’s not much evidence to support that.

ואין הרבה עדויות לתמוך בזה.