Is there a difference between art and craft? - Laura Morelli

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

When you hear the word art,

כשאתם שומעים את המילה אומנות,

what comes to mind?

על מה אתם חושבים?

A painting, like the Mona Lisa,

ציור, כמו המונה ליזה,

or a famous sculpture or a building?

או פסל מפורסם או בניין?

What about a vase or a quilt or a violin?

מה עם אגרטל או שמיכת טלאים או כינור?

Are those things art, too, or are they craft?

האם אלה אומנות, או שהם יצירה?

And what's the difference anyway?

ומה ההבדל בכלל?

It turns out that the answer is not so simple.

מסתבר שהתשובה לא כל כך פשוטה.

A spoon or a saddle may be finely wrought,

כף או אוכף אולי מעובדים,

while a monument may be, well, uninspired.

בעוד אנדרטה היא, ובכן, חסרת השראה.

Just as not every musical instrument is utilitarian,

בדיוק כמו שלא כל כל נגינה הוא תועלתני,

not every painting or statue is made for its own sake.

לא כל ציור או פסל עשוי רק כדי להיות.

But if it's so tricky to separate art from craft,

אבל אם זה כל כך קשה להבדיל בין אומנות ליצירה,

then why do we distinguish objects in this way?

אז למה אנחנו מבדילים בין עצמים בדרך זו?

You could say it's the result

אתם יכולים להגיד שזו תוצאה

of a dramatic historical turn of events.

של שינוי הסטורי דרמטי של הארועים.

It might seem obvious to us today

זה אולי נראה ברור לנו היום

to view people, such as da Vinci or Michelangelo,

לראות אנשים, כמו דה וינצ'י או מכאלאנג'לו,

as legendary artists,

כאומנים אגדיים,

and, of course, they possessed extraordinary talents,

וכמובן, היו להם כשרונות יוצאי דופן,

but they also happened to live in the right place

אבל הם גם חיו במקום הנכון

at the right time,

ובזמן הנכון,

because shortly before their lifetimes

מפני שממש לפני תקופת חייהם

the concept of artists hardly existed.

הרעיון של אומנים כמעט לא היה קיים.

If you had chanced to step into a medieval European workshop,

אם הייתם נכנסים במקרה לסדנא באירופה של ימי הביניים,

you would have witnessed a similar scene,

הייתם רואים סצנה דומה,

no matter whether the place belonged to

לא משנה אם המקום היה שייך

a stonemason, a goldsmith, a hatmaker,

לחרש אבן, צורף, כובען,

or a fresco painter.

או צייר פרסקו.

The master, following a strict set of guild statutes,

המאסטר, עוקב אחרי מבנה קשיח של גילדות,

insured that apprentices and journeymen

היה דואג שמתמחים ועוזרים

worked their way up the ranks

היו עולים במעלה הדרגות

over many years of practice

במשך הרבה שנים של ניסיון

and well-defined stages of accomplishment,

ושלבים מוגדרים היטב של הישגים,

passing established traditions to the next generation.

מעבירים מסורות מבוססות לדור הבא.

Patrons regarded these makers

פטרונים התייחסו ליוצרים האלה

collectively rather than individually,

יחד במקום כיחידים,

and their works from Murano glass goblets,

והעבודה שלהם מגביעי זכוכית מוראנו,

to Flemish lace,

לרקמה פלמית,

were valued as symbols of social status,

הוערכו כסמלים של מעמד חברתי,

not only for their beauty,

לא רק על פי היופי שלהם,

but their adherence to a particular tradition.

אלא ההצמדות שלהם למסורות מסויימות.

And the customer who commissioned and paid for the work,

והלקוח שהזמין ושילם עבור העבודה,

whether it was a fine chair,

בין אם זה היה כיסא מעולה,

a stone sculpture, a gold necklace,

פסל אבן, שרשרת זהב,

or an entire building,

או בניין שלם,

was more likely to get credit

היה לרוב מקבל קרדיט

than those who designed or constructed it.

במקום אלה שתכננו ובנו אותו.

It wasn't until around 1400

רק במאה ה 15

that people began to draw a line

אנשים התחילו למתוח קו

between art and craft.

בין אומנות ליצירה.

In Florence, Italy,

בפירנצה, איטליה,

a new cultural ideal that would later be called

אידיאל תרבותי שנקרא מאוחר יותר

Renaissance Humanism

הומאניזם של הרנסאנס

was beginning to take form.

התחיל ללבוש צורה.

Florentine intellectuals began to spread the idea

אינטלקטואלים מפירנצה התחילו להפיץ את הרעיון

of reformulating classical Greek and Roman works,

של שינוי נוסחת העבודות של היוונים והרומאים,

while placing greater value on individual creativity

בעוד הם נתנו ערך גדול יותר ליצירתיות אישית

than collective production.

מאשר על יצור קולקטיבי.

A few brave painters,

כמה ציירים אמיצים,

who for many centuries,

שבמשך מאות רבות,

had been paid by the square foot,

קיבלו תשלום לפי מטרים מרובעים,

successfully petitioned their patrons

עתרו לאדונייהם בהצלחה

to pay them on the basis of merit instead.

לשלם להם על בסיס היכולת.

Within a single generation,

בתוך דור יחיד,

people's attitudes about objects and their makers

הגישות של אנשים בנוגע לעצמים והיוצרים שלהם

would shift dramatically,

ישתנו דרמטית,

such that in 1550,

כך שב 1550,

Giorgio Vasari,

ג'יאורג'י ווזארי,

not incidentally a friend of Michelangelo,

לא במקרה חבר של מיכאלאנג'לו,

published an influential book called,

פרסם ספר בר השפעה שנקרא,

"Lives of the Most Excellent Painters, Sculptors and Architects,"

"חייהם של הציירים, הפסלים וארכיטקטים הטובים ביותר,"

elevating these types of creators

העלו את קרנם של סוגים כאלה של יוצרים

to rock star status by sharing juicy biographical details.

למעמד של כוכבי רוק על ידי שיתוף פרטים אישיים עסיסיים.

In the mind of the public,

בעייני הציבור,

painting, sculpture and architecture

ציור, פיסול וארכיקטורה

were now considered art,

נחשבו לאומנות,

and their makers creative masterminds: artists.

והיוצרים שלהם אומנים גאונים.

Meanwhile, those who maintained

בינתיים, אלה ששמרו

guild traditions and faithfully produced

על מסורות הגילדות ויצרו בנאמנות

candelsticks, ceramic vessels,

נרות, כלים קרמיים,

gold jewelery or wrought iron gates,

תכשיטי זהב או שערי ברזל יצוק,

would be known communally as artisans,

היו ידועים כארטיזנים,

and their works considered minor or decorative arts,

והעבודה שלהם נחשבה מינורית או כאומנות קישוטית,

connoting an inferior status

והיה להם מעמד נמוך יותר

and solidifying the distinction

והם יצבו את האבחנה

between art and craft that still persists

בין אומנות ויצירה שעדיין קיימת

in the Western world.

בעולם המערבי.

So, if we consider a painting

אז, אם נחשיב ציור

by Rembrandt or Picasso art,

של רמברנט או אומנות של פיקאסו,

then where does that leave an African mask?

אז איפה זה משאיר מסכה אפריקאית?

A Chinese porclein vase?

כד פורצלן סיני?

A Navajo rug?

שטיח של הנווחו?

It turns out that in the history of art,

מסתבר שבהסטוריה של האומנות,

the value placed on innovation

הערך שניתן לחידושים

is the exception rather than the rule.

הוא יוצא הדופן ולא הכלל.

In many cultures of the world,

בתרבויות רבות בעולם,

the distinction between art and craft

האבחנה בין אומנות ליצירה

has never existed.

מעולם לא נוצרה.

In fact, some works that might be considered craft,

למעשה, כמה עבודות שאולי יחשבו יצירה,

a Peruvian rug,

שטיח פרואני,

a Ming Dynasty vase,

אגרטל של שושלת מינג,

a totem pole,

עמוד טוטם,

are considered the cultures' preeminent visual forms.

נחשבים לצורות הויזואליות העיקריות של התרבות.

When art historians of the 19th Century

כשהסטוריונים של האומנות של המאה ה 19

saw that the art of some non-Western cultures

ראו שהאומנות של כמה תרבויות לא מערביות

did not change for thousands of years,

לא השתנו במשך אלפי שנים,

they classified the works as primitive,

הם קיטלגו את העבודות האלה כפרימיטיביות,

suggesting that their makers were incapable of innovating

והציעו שהיוצרים שלהם לא היו מסוגלים לחדש

and therefore were not really artists.

ולכן הם לא היו אומנים באמת.

What they didn't realize was that

מה שהם לא הבינו היה

these makers were not seeking to innovate at all.

שהיוצרים האלה לא רצו לחדש בכלל.

The value of their works lay precisely

הערך של העבודות שלהם היה בדיוק

in preserving visual traditions,

בשימור של המסורות הויזואליות,

rather than in changing them.

במקום לשנות אותן.

In the last few decades, works such as

בעשורים האחרונים, עבודות כמו

quilts, ceramics and wood carvings

שמיכות טלאים, קרמיקה וגילוף בעץ

have become more prominently included

נכללו באופן בולט יותר

in art history textbooks

בספרי ההסטוריה של האומנות

and displayed in museums

והוצגו במוזאונים

alongside paintings and sculpture.

יחד עם ציורים ופסלים.

So maybe it's time to dispense with vague terms

אז אולי זה הזמן להפריך את המושגים המעורפלים

like art and craft

כמו אומנות ויצירה

in favor of a word like visual arts

לטובת מילה כמו אומנות ויזואלית

that encompasses a wider array of aesthetic production.

שמכיל מערך רחב יותר של הפקה אסטטית.

After all, if our appreciation of objects

אחרי הכל, אם ההערכה שלנו לעצמים

and their makers is so conditioned

והיוצרים שלהם כל כך מותנית

by our culture and history,

על ידי התרבות וההסטוריה שלנו,

then art and its definition

אז אומנות וההגדרה שלה

are truly in the eye of the beholder.

הן באמת בעייני המתבונן.