The spear-wielding stork who revolutionized science - Lucy Cooke

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

In May of 1822, Count Christian Ludwig von Bothmer

במאי 1822, הרוזן כריסטיאן לודוויג וון בות’מר

shot down a stork over his castle grounds in North Germany.

ירה בחסידה מעל אדמות הטירה שלו בצפון גרמניה.

However, he wasn’t the first person to hunt that specific bird.

עם זאת, הוא לא היה האדם הראשון לצוד את הציפור הספציפית הזו.

Upon recovering the stork,

עם השבת החסידה,

von Bothmer found it impaled by a yard long wooden spear.

וון בות’מר גילה אותה משופדת על ידי חנית עץ באורך מטר.

A local professor determined the weapon was African in origin,

פרופסור מקומי קבע שהנשק ממוצא אפריקאי,

suggesting that somehow, this stork was speared in Africa

מה שהציע שאיך שהוא החסידה הזו שופדה באפריקה

and then flew over 2,500 kilometers to the count’s castle.

ואז עפה מעל 2500 לטירה של הרוזן.

הטיסה המופלאה לא היתה רק עדות לעמידות של החסידה.

This astonishing flight wasn’t just evidence of the stork’s resilience.

It was an essential clue in a mystery that plagued scientists for centuries:

זה היה רמז חיוני במסתורין שהטריד את המדענים במשך מאות שנים:

the seasonal disappearance of birds.

ההעלמות העולמית של ציפורים.

Ancient naturalists had various theories to explain the annual vanishing act

לנטורליסטים עתיקים היו מגוון תאוריות כדי להסביר את פעולת ההעלמות השנתית

we now know as migration.

שאנחנו מכירים עכשיו כנדידה.

Aristotle himself proposed three particularly popular ideas.

אריסטו עצמו הציע שלושה רעיונות פופולריים במיוחד.

One theory was that birds transformed into different bodies that suited the season.

תאוריה אחת היתה שהציפורים הפכו לגופים אחרים שהתאימו לעונה.

For example, summer time garden warblers

לדוגמה, האמינו שסבכי גן בקיץ

were believed to transform into black caps every winter.

הפך לסבכי שחור ראש בחורף.

In reality these are two distinct species— similar in shape and size,

במציאות אלה שני מינים מובחנים -- דומים בצורה ובגודל,

but never appearing at the same time.

אבל לעולם לא מופיעים באותו הזמן.

Over the following centuries, birds were said to morph into humans,

במהלך המאות, נאמר שציפורים הפכו לבני אדם,

plants, and even the timbers of ships.

צמחים, ואפילו עץ של ספינות.

This last transmutation was especially popular with many Christian clergy.

המהפך האחרון הזה היה פופולרי במיוחד אצל הרבה אנשי כמורה נוצרים.

If barnacle geese were truly made of wood,

אם אווזים היו באמת עשויים מעץ,

they could be deemed vegetarian and enjoyed during meatless fasts.

אפשר היה להכריז עליהם כצמחוניים ולהנות מהם במהלך הצום נטול הבשר.

Aristotle’s second and even more enduring hypothesis was that birds hibernate.

התאוריה השניה והאפילו יותר מתמשכת היתה שהציפורים היו בתרדמת חורף.

This isn’t so far-fetched.

זה לא כל כך לא הגיוני.

Some species do enter short,

כמה מינים באמת נכנסים,

deep sleeps which lower their heart rates and metabolisms.

לשינה קצרה ועמוקה שמורידה את קצב הלב והמטבוליזם.

And there’s at least one truly hibernating bird:

ויש לפחות ציפור אחת שבאמת נכנסת לתרדמת חורף:

the common poorwill sleeps out winters in the deserts of North America.

הפורוויל הנפוץ ישן את החורף במדבריות של צפון אמריקה.

But researchers were proposing much more outlandish forms of hibernation

אבל חוקרים הציעו צורה הרבה יותר קיצונית של תרדמת

well into the 19th century.

עמוק לתוך המאה ה 19.

Barn swallows were said to remove their feathers and hibernate in holes,

נאמר שסנוניות אסמים מסירות את הנוצות שלהן ונכנסות לתרדמת בחורים,

או ישנות את החורף בתחתית אגמים ונהרות.

or sleep through the winter at the bottom of lakes and rivers.

Aristotle’s final theory was much more reasonable,

התאוריה האחרונה של אריסטו היתה הרבה יותר הגיונית,

and resembled something like realistic migration.

ודמתה למשהו כמו הגירה ראליסטית.

However, this idea was also taken to extremes.

עם זאת, הרעיון הזה נלקח גם לקיצון.

In 1666, the leading migration advocate was convinced that each winter,

ב 1666, הטוענים המובילים להגירה היו משוכנעים שכל חורף,

birds flew to the moon.

ציפורים עפו לירח.

It might seem strange that prominent researchers considered such bizarre ideas.

זה אולי נראה מוזר שחוקרים מובילים שקלו כאלה רעיונות מוזרים.

But to be fair, the true story of migration

אבל כדי להיות כנים, הסיפור האמיתי של הנדידה

may be even harder to believe than their wildest theories.

אולי היה קשה יותר לאמונה מהתאוריות הפרועות שלהם.

Roughly 20% of all bird species migrate each year,

בערך 20% מכל מיני הציפורים נדדו כל שנה,

following warm weather and fresh food around the planet.

עוקבות אחרי מזג אויר חם ואוכל טרי מסביב לפלנטה.

For birds who spend their summers in the northern hemisphere,

עבור ציפורים שמבלות את הקייצים שלהן בחצי הכדור הצפוני,

this journey can span from 700 to over 17,000 kilometers,

המסע הזה יכול להתרחש על פני 700 עד 17000 קילומטר,

with some flights lasting as long as four months.

עם כמה טיסות שנמשכות עד ארבעה חודשים.

Birds who migrate across oceans may soar without stopping for over 100 hours.

ציפורים שנדדו לרוחב אוקיינוסים אולי דאו בלי לעצור במשך 100 שעות.

Sleeping and eating on the fly, they navigate the endless ocean

ישנות ואוכלות תוך כדי טיסה, כשהן מנווטות את האוקיינוס האין סופי

by the stars, wind currents, and Earth’s magnetic field.

על ידי הכוכבים, זרמי הרוחות, והשדה המגנטי של כדור הארץ.

Tracking the specifics of these epic expeditions is notoriously difficult.

עקיבה אחרי הפרטים של המסעות האפיים האלה קשה מאוד.

And while birds often take the most direct route possible,

ובעוד ציפורים הרבה פעמים לוקחות את הדרך הישירה ביותר האפשרית,

storms and human development can alter their paths,

סערות ופיתוח אנושי יכולים לשנות את המסלול שלהן,

further complicating our attempts to chart migration.

מה שמסבך יותר את הנסיונות שלנו למפות את ההגירה.

Fortunately, Count von Bothmer’s stork offered physical proof

למרבה המזל, החסידה של הרוזן וון בות’מר הציעה הוכחה פיזית

not only that European storks were migrating south for the winter,

לא רק שחסידות ארופאיות היגרו דרומה בחורף,

but also where they were migrating to.

אלא לאן הן היגרו.

Ornithologists across the continent

אורניטולוגים ברחבי היבשת

were eager to map the trajectory of this flight,

היו להוטים למפות את הנתיבים של הטיסה,

including Johannes Thienemann.

כולל יוהאנס ת'ינמן.

Owner of the world’s first permanent bird observatory,

הבעלים של מצפה הציפורים הקבוע הראשון בעולם,

Thienemann was a major public advocate for the study of birds.

ת'ינמן היה פעיל עיקרי למחקר הציפורים.

And to solve the field’s biggest mystery,

וכדי לפתור את המסתורין הגדול בתחום,

he wrangled an army of volunteers from across Germany.

הוא אסף צבא של מתנדבים מרחבי גרמניה.

His team used aluminum rings to tag the legs of two thousand storks

הצוות שלו השתמש בטבעות אלומיניום כדי לתייג את רגלי אלפיים חסידות

with unique numbers and the address of his offices.

עם מספרים יחודיים והכתובת של המשרד שלו.

Then he advertised the initiative as widely as possible.

אז הוא פרסם את היוזמה באופן הכי נרחב שיכל.

His hope was that word of the experiment would find its way to Africa,

התקווה שלו היתה שהשמועות על הניסוי ימצאו את דרכן לאפריקה,

so people finding the tags would know to mail them back with more information.

כך שאנשים שימצאו את התגים ידעו לשלוח לו אותם חזרה עם עוד מידע.

Sure enough, from 1908 to 1913,

ובאמת, מ 1908 עד 1913,

Thienemann received 178 rings, 48 of which had been found in Africa.

ת’ינמן קיבל 178 טבעות, 48 מהן הגיעו מאפריקה.

Using this data, he plotted the first migration route ever discovered,

בשימוש במידע, הוא צייר את מסלול הנדידה הראשון שאי פעם התגלה,

ובהחלט הוכיח שחסידות למעשה לא עפו לירח.

and definitively established that storks were not, in fact, flying to the moon.