Notes of a native son: The world according to James Baldwin - Christina Greer

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Over the course of the 1960s,

במהלך שנות ה 60 של המאה ה 20,

the FBI amassed almost two thousand documents

ה FBI צבר כמעט אלפיים מסמכים

in an investigation into one of America’s most celebrated minds.

בחקירת אחד המוחות הכי נערצים באמריקה.

The subject of this inquiry was a writer named James Baldwin.

נשוא החקירה היה סופר בשם ג'יימס בולדווין.

At the time,

באותו זמן,

the FBI investigated many artists and thinkers,

ה FBI חקר הרבה אמנים והוגים,

but most of their files were a fraction the size of Baldwin’s.

אבל רוב התיקים שלהם היו חלקיק מגודל התיק של בולדווין.

During the years when the FBI hounded him,

במהלך השנים כשה FBI רדף אחריו,

he became one of the best-selling black authors in the world.

הוא הפך לאחד הסופרים השחורים המוצלחים בעולם.

So what made James Baldwin loom so large in the imaginations

אז מה גרם לג'יימס בולדווין להפוך למאיים כל כך בדמיונם

of both the public and the authorities?

של הציבור וגם של הרשיויות?

Born in Harlem in 1924,

הוא נולד בהארלם ב 1924,

he was the oldest of nine children.

הוא היה הגדול מתשעה ילדים.

At age fourteen, he began to work as a preacher.

בגיל ארבע עשרה, הוא החל לעבוד כמטיף.

By delivering sermons, he developed his voice as a writer,

כשנשא דרשות, הוא פיתח את קולו כסופר,

but also grew conflicted about the Church’s stance

אבל גם הפך התעמת עם עמדת הכנסיה

on racial inequality and homosexuality.

בנוגע לאי שוויון גזעי והומוסקסואליות.

After high school,

he began writing novels and essays while taking a series of odd jobs.

אחרי בית הספר התיכון,

הוא החל לכתוב סיפורים ומאמרים בעודו עובד במגוון עבודות.

But the issues that had driven him away from the Church

אבל הנושאים שהרחיקו אותו מהכנסיה

were still inescapable in his daily life.

עדיין היו בלתי ניתנים למניעה בחייו היום יומיים.

Constantly confronted with racism and homophobia,

הוא כל הזמן התעמת עם גזענות והומופוביה,

he was angry and disillusioned, and yearned for a less restricted life.

הוא זעם והיה מפוכח, וכמה לחיים פחות מוגבלים.

So in 1948, at the age of 24,

אז ב 1948, בגיל 24,

he moved to Paris on a writing fellowship.

הוא עבר לפאריז במלגת כתיבה.

From France, he published his first novel,

מצרפת, הוא פרסם את הספר הראשון שלו,

"Go Tell it on the Mountain," in 1953.

"לכו לספר את זה על הר," ב 1953.

Set in Harlem,

הסיפור מתרחש בהארלם,

the book explores the Church as a source of both repression and hope.

וחוקר את הכנסיה כמקור גם לדיכוי וגם לתקווה.

It was popular with both black and white readers.

הוא היה פופולרי אצל קוראים לבנים כמו גם שחורים.

As he earned acclaim for his fiction,

כשהוא זכה בתהילה על הסיפורים הבדיוניים שלו,

Baldwin gathered his thoughts on race, class, culture and exile

בולדווין אסף את מחשבותיו בנוגע לגזע, מעמד, תרבות וגלות

in his 1955 extended essay, "Notes of a Native Son."

במאמר המורחב שלו ב 1955, "הערות של בן יליד."

Meanwhile,

בינתיים,

the Civil Rights movement was gaining momentum in America.

תנועת זכויות האזרח צברה מומנטום באמריקה.

Black Americans were making incremental gains at registering to vote and voting,

אמריקאים שחורים צברו נצחונות הדרגתיים בהרשמה לבחירות ובחירה,

but were still denied basic dignities in schools, on buses, in the work force,

אבל עדין נמנע מהם כבוד בסיסי בבתי ספר, באוטובוסים, במקומות עבודה,

and in the armed services.

ובכוחות הצבא.

Though he lived primarily in France for the rest of his life,

למרות שהוא חי בעיקר בצרפת במשך שארית חייו,

Baldwin was deeply invested in the movement,

בולדווין היה מעורב עמוקות בתנועה,

and keenly aware of his country’s unfulfilled promise.

והיה מודע מאוד להבטחה הלא ממומשת של ארצו.

He had seen family, friends, and neighbors

הוא ראה בני משפחה, חברים ושכנים

spiral into addiction, incarceration and suicide.

צוללים להתמכרות, מאסר והתאבדות.

He believed their fates originated from the constraints

הוא האמין שגורלם נבע ממגבלות

of a segregated society.

של חברה מופרדת.

In 1963,

ב 1963,

he published "The Fire Next Time,"

הוא פירסם את "האש של הפעם הבאה,"

an arresting portrait of racial strife

פורטרט מושך לב על סבל גזעי

in which he held white America accountable,

בו הוא החזיק את אמריקה הלבנה אחראית,

but he also went further,

אבל הוא גם המשיך,

arguing that racism hurt white people too.

וטען שגזענות פוגעת גם באנשים הלבנים.

In his view,

לדעתו,

everyone was inextricably enmeshed in the same social fabric.

כולם היו לכודים בצורה שלא ניתן להימלט ממנה באותו מארג חברתי.

He had long believed that:

הוא האמין בזה זמן רב:

“People are trapped in history and history is trapped in them.”

"אנשים לכודים בהסטוריה וההיסטוריה לכודה בהם."

Baldwin’s role in the Civil Rights movement

התפקיד של בולדווין בתנועת זכויות האזרח

went beyond observing and reporting.

היה מעבר לאבחנה ודיווח.

He also traveled through the American South

הוא גם נסע בדרום ארצות הברית

attending rallies giving lectures of his own.

השתתף בעצרות ונתן הרצאות משלו.

He debated both white politicians and black activists,

הוא התווכח גם עם פוליטיקאים לבנים וגם עם אקטיביסטים שחורים,

including Malcolm X,

כולל מלקולם X,

and served as a liaison between black activists and intellectuals

ושרת כמתווך בין פעילים שחורים ואינטלקטואלים

and white establishment leaders like Robert Kennedy.

לבין מובילי מוסדות לבנים כמו רוברט קנדי.

Because of Baldwin’s unique ability

בגלל היכולת היחודית של בולדווין

to articulate the causes of social turbulence

להעביר את המטרות של סערות חברתיות

in a way that white audiences were willing to hear,

בדרך שקהלים לבנים היו מוכנים לשמוע,

Kennedy and others tended to see him as an ambassador for black Americans

קנדי ואחרים נטו לראות בו כשגריר לאמריקאים שחורים

— a label Baldwin rejected.

-- תוית שבולדווין דחה.

And at the same time,

ובאותו זמן,

his faculty with words led the FBI to view him as a threat.

היכולת שלו עם מילים הובילה את ה FBI לחקור אותו כאיום.

Even within the Civil Rights movement,

אפילו בתוך תנועת זכויות האזרח,

Baldwin could sometimes feel like an outsider

בולדווין יכול היה לפעמים להרגיש כזר

for his choice to live abroad, as well as his sexuality,

בשל הבחירות שלו לחיות מחוץ למדינה, כמו גם המיניות שלו,

which he explored openly in his writing

שהוא חקר באופן פתוח בכתיבתו

at a time when homophobia ran rampant.

בזמן שהומופוביה השתוללה.

Throughout his life,

במהלך חייו,

Baldwin considered it his role to bear witness.

בולדווין ראה זאת כתפקידו להיות עד.

Unlike many of his peers,

בניגוד להרבה מעמיתיו,

he lived to see some of the victories of the Civil Rights movement,

הוא חי לראות כמה מהנצחונות של תנועת זכויות האזרח,

but the continuing racial inequalities in the United States weighed heavily on him.

אבל אי השוויון הגזעני המתמשך בארצות הברית הכביד עליו.

Though he may have felt trapped in his moment in history,

למרות שהוא אולי הרגיש לכוד ברגע שלו בהיסטוריה,

his words have made generations of people feel known,

המילים שלו גרמו לדורות של אנשים להרגיש ידועים,

while guiding them toward a more nuanced understanding

בעודו מנחה אותם להבנה יותר עמוקה

of society’s most complex issues.

של הנושאים היותר מורכבים של החברה.