Diagnosing a zombie: Brain and body (Part one) - Tim Verstynen & Bradley Voytek

Transcriber: Tom Carter Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Mark Freehoff

(קולות של זומבים) דוקטור 1: אז, איך הוא הגיע להיות במצב הזה?

Doctor 1: So, how did it get to be this way?

Doctor 2: Well, it’s my professional opinion that the large gaping bite mark

דוקטור 2: ובכן, זו דעתי מקצועית שלסימן הנשיכה הפעור הגדול על כתפו היה קשר לזה.

on its shoulder might have something to do with it.

D1: Thanks. I mean, what causes its behavioral abnormalities?

ד1: תודה. אני מתכוון, מה גורם להתנהגות החריגה?

D2: Well, we know all behaviors are rooted in the brain,

ד2: ובכן, אנחנו יודעים שהמקור לכל ההתנהגויות הוא במוח,

so I’d expect that something’s gone terribly wrong, probably in there.

אז הייתי מצפה שמשהו ממש השתבש שם בפנים.

D1: Thanks again, Doctor Obvious.

ד1: שוב תודה, דוקטור ברור מאליו.

Let me be more specific.

תן לי להיות יותר ספציפי.

What changes in the brain would have to occur

איזה שינוייים במוח היו צריכים לקרות כדי לגרום לכזו התנהגות?

in order to cause this kind of behavior?

ד2: הממ. ובכן, בואו נראה.

D2: Hmm. Well, let's see.

The first thing I notice is how it moves.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה איך שהוא זז.

Stiff legged, with long, lumbering steps, very slow and awkward.

רגליים קשיחות, עם צעדים ארוכים ומגושמים, מאוד איטי ומוזר.

Almost like what you’d see in Parkinson’s disease.

כמעט כמו מה שרואים במחלת פרקינסון.

Maybe something’s wrong with his basal ganglia?

אולי משהו לא בסדר עם הגנגליון הבזלי שלו?

Those are a collection of deep brain regions that regulate movement,

אלה קבוצה של אזורים עמוקים במוח ששולטים על התנועה,

through a neurochemical called dopamine.

דרך כימיקל עצבי שנקרא דופמין.

Although most people think of dopamine as the “happy” chemical of the brain,

למרות שרוב האנשים חושבים על דופמין ככימיקל ה"שמח" של המוח,

the dopamine-containing neurons in the basal ganglia

הניורונים מכילי הדופמין בגנגליון הבזלי מתים במחלת הפרקינסון,

die off in Parkinson’s disease— that’s what causes it.

זה מה שגורם לזה.

Makes it more and more difficult to initiate actions.

זה נעשה יותר ויותר קשה להתחיל פעולה.

D1: What?

ד1: מה?

Look again at how it moves. Stiff legs, long stance.

תביט שוב באיך שהוא זז. רגלים קשיחות, צעד ארוך,

These aren’t Parkinsonian movements;

אלה לא תנועות של פרקינסון, חולי פרקינסון לוקחים צעדים קצרים ולא אחידים,

Parkinson’s patients take short, shuffling steps.

And the posture’s all wrong.

והיציבה לא נכונה.

This looks to me like what happens when the cerebellum is damaged.

זה נראה לי כמו מה שקורה כשהַמּוֹחַ הַקָּטָן נפגע.

The cerebellum’s a little cauliflower shaped area in the back of your head,

ההַמּוֹחַ הַקָּטָן הוא אזור קטן בצורת כרובית באחורי הראש, אבל אל תתן לגודל לשטות בך.

but don’t let its size fool you.

That little guy contains almost half of the neurons in the entire brain.

הבחור הקטן הזה מכיל כמעט חצי מהניורונים בכל המוח.

Patients who suffer degeneration from this region,

חולים שסובלים מהתדרדרות של האזור הזה,

something called spino-cerebellar ataxia,

שלפעמים נקרא אטקסיה ספינו-סרבלרית,

show a lack of coordination that results in stiff legs, wide stance,

מראים חוסר קואורדינציה שגורמת לרגלים קשיחות, צעד רחב, והליכה מסורבלת.

and a lumbering walk.

My money's on the cerebellum.

אני מהמר על הַמּוֹחַ הַקָּטָן.

D2: Touché. OK. So we’ve nailed its motor problems.

ד2: טושה. אוקיי. אז הצלחנו עם הבעיות המוטוריות.

Now what about that whole groaning, lack of talking thing?

עכשיו מה עם הגניחות, וחוסר הדיבור?

D1: Hmm.

ד1: הממ. אתה יודע, זה נשמע כמו אפזיה ביטויית, או אפזית ברוקה,

You know, it sounds kind of like expressive aphasia, or Broca’s aphasia,

which makes producing words difficult.

שגורמת לקושי בבטוי מילים.

This is caused by damage to the inferior frontal gyrus,

זה נגרם מנזק לג'יירוס הקדמי,

or possibly the anterior insula,

או אולי לאינסולה האחורית,

both regions behind your temple on the left side of your head.

שני האזורים מאחורי הרקה בצד השמאלי של ראשיכם.

D2: I think you’re only half right.

ד2: אני חושב שאתה רק חצי צודק. זומבים בהחלט לא מסוגלים לתקשר, זה בטוח.

Zombies definitely can’t communicate, that’s for sure.

But they don’t seem to do a good job of understanding things either.

אבל לא נראה גם שהם מבינים דברים.

Watch this. Hey, Walker! Your father smelt of elderberries!

תראה את זה. היי, ווקר! אבא שלך הסריח מסמבוק!

See? No reaction.

(צחוק) רואה? אין תגובה.

Either it’s not a Monty Python fan, or it can’t understand me.

או שהוא לא חובב מונטי פייתון, או שהוא לא מבין אותי.

I’d say this is like spot-on fluent Wernicke’s aphasia:

אני אומר שזה ממש אפזיית וומיק,

damage to an area at the junction of two of the brain’s lobes,

נזק לאזור בצומת בין שתי אונות המוח, הרקתית והאחורית,

temporal and parietal,

typically on the left side of the brain, is the culprit.

בדרך כלל החשוד בצד שמאל של המוח.

This area is physically connected to Broca’s area, that you mentioned,

האזור הזה מחובר פיזית לאזור הברוקה, שהזכרת,

by a massive bundle of neurofibers called the arcuate fasciculus.

על ידי קבוצה מסיבית של סיבי עצב שנקראת ארקיאט פאסיקולוס.

I hypothesize that this massive bundle of connections

אני מניח שצבר הקישורים המסיבי הזה נמחק לגמרי אצל זומבי.

is completely wiped out in a zombie.

It would be like taking out the superhighway between two cities.

זה יהיה כאילו הוציאו כביש מהיר בין שתי ערים.

One city that manufactures a product,

עיר אחת שמייצרת מוצר,

and the other that ships it out to the rest of the world.

והעיר השניה ששולחות אותו לשאר העולם.

Without that highway, the product distribution just shuts down.

בלי הכביש המהיר הזה, הפצת המוצר פשוט מפסיקה.

D1: So, basically it’s a moot point to reason with a zombie,

ד1: אז, בעיקרון זה מיותר לנסות לדבר בהגיון עם זומבי,

since they can’t understand you, let alone talk back.

מאחר שהוא לא יכול להבין אתכם, שלא לדבר על לענות.

D2: I mean, you could try, man,

ד2: (צחוק) אני מתכוון, אתה יכול לנסות, בן אדם, אבל אני אשאר בצד הזה של הזכוכית.

but I’m going to stay on this side of the glass.