Why should you read Dante’s “Divine Comedy”? - Sheila Marie Orfano

תרגום: Allon Sasson עריכה: Ido Dekkers

“Abandon all hope, ye who enter here… ”

"נטוש כל תקווה, אתה הנכנס לכאן..."

Inscribed above the Gate of Hell,

חרוטות מעל שערי הגהינום,

these ominous words warn dark tidings for Dante

המילים מבשרות הרעות הללו צופנות בשורות רעות לדאנטה

as he begins his descent into inferno.

כשהוא מתחיל את הירידה שלו אל השאול.

Yet despite the grim tone,

ולמרות הטון העגום,

this prophecy sets into motion what is perhaps the greatest love story ever told;

הנבואה הזו מוציאה לדרך את מה שהוא כנראה סיפור האהבה הגדול ביותר שאי פעם סופר;

an epic journey that encompasses both the human and the divine.

מסע אפי, שכולל הן את האנושי והן את האלוהי.

But for Dante to reach benevolent salvation,

אבל כדי שדאנטה יגיע אל הישועה המיטיבה,

he must first find his way through Hell.

הוא חייב ראשית למצוא את דרכו בגיהנום.

This landscape of torture is the setting for "Inferno,"

נוף העינויים הזה הוא התפאורה של "אינפרנו",

the first in a three-part narrative poem

הראשון בשיר סיפורי בן שלושה חלקים

written by Dante Alighieri in the 14th century.

שנכתב בידי דאנטה אליגיירי במאה ה- 14.

Casting himself as the protagonist,

כשהוא מלהק את עצמו בתור הגיבור הראשי,

Dante travels deeper and deeper into Hell’s abyss,

דאנטה נוסע עמוק יותר ויותר לתוך תהום הגיהנום,

witnessing obscene punishments distinct to each of its nine realms.

כשהוא עד לעונשים מגונים הייחודיים לכל אחד מתשעת מעגליו.

Beginning in Limbo, he travels through the circles of Lust, Gluttony, Greed, Wrath,

הוא מתחיל בלימבו, עובר במעגלי התאווה, הגרגרנות, החמדנות, הזעם,

Heresy, Violence, and Fraud,

הכפירה, האלימות והרמאות,

to the horrific ninth circle of Treachery,

עד למעגל התשיעי הנורא של הבגידה,

where sinners are trapped under the watchful eyes of Satan himself.

שם החוטאים לכודים תחת עיניו הבוחנות של השטן בעצמו.

The following two parts, "Purgatorio" and "Paradiso," continue Dante’s journey,

שני החלקים הבאים, "פורגאטוריו" ו"פאראדיסו" ממשיכים את מסעו של דאנטה

as he scales the Mount of Purgatory

כשהוא מטפס על הר המצרף

and ascends the nine celestial spheres of Heaven.

ועולה בתשעת המתחמים השמימיים של גן העדן.

Written together over 10 years, these 3 sections comprise the "Divine Comedy"–

ביחד הם נכתבו על פני עשר שנים, שלושת החלקים הללו מרכיבים את "הקומדיה האלוהית" -

an allegorical imagining of the soul’s journey towards God.

תיאור אלגורי של מסע הנפש כלפי אלוהים.

But Dante’s "Divine Comedy" is more than just religious allegory.

אבל "הקומדיה האלוהית" של דאנטה היא יותר מרק אלגוריה דתית.

It’s also a witty, scathing commentary on Italian politics.

זוהי גם פרשנות שנונה ונוקבת על הפוליטיקה האיטלקית.

A soldier and statesman from Florence, Dante was staunchly faithful to God,

כחייל ומדינאי מפירנצה, דאנטה היה קנאי נאמן לאלוהים,

but often critical of the Roman Catholic Church.

אבל לעתים קרובות ביקורתי כלפי הכנסיה הקתולית הרומית.

He particularly disliked its rampant nepotism and practice of simony,

הוא במיוחד לא אהב את הנפוטיזם הנפוץ ואת המעילה בקודש,

the buying and selling of religious favours such as pardons from sin.

המכירה והקניה של טובות דתיות כמו מחילה וחטא.

Many groups took advantage of these corrupt customs,

קבוצות רבות ניצלו את המנהגים המושחתים הזה,

but few supported them as much as the Guelfi Neri, or Black Guelphs.

אבל מעטים תמכו בהם כמו ה"גואלפי נרי", הגואלפים השחורים.

This was a political and religious faction

זו היתה סיעה פוליטית ודתית

which sought to expand the pope’s political influence.

שביקשה להרחיב את ההשפעה הפוליטית של האפיפיור.

Dante was a member of the Guelfi Bianchi, or White Guelphs–

דאנטה היה חבר ב"גואלפי ביאנקי", הגואלפים הלבנים -

who believed Florence needed more freedom from Roman influence.

שהאמינו שפירנצה זקוקה ליותר חופש מההשפעה הרומית.

As a public representative for the White Guelphs,

כנציג ציבור של הגואלפים הלבנים,

Dante frequently spoke out against the pope’s power,

דאנטה דיבר לעתים קרובות נגד כוחו של האפיפיור,

until the Black Guelphs leveraged their position

עד שהגואלפים השחורים ניצלו את מעמדם

to exile him from Florence in 1302.

כדי לגרש אותו מפירנצה ב- 1302.

But rather than silencing him,

אבל במקום להשתיק אותו,

this lifelong exile led to Dante’s greatest critique of all.

הגלות הארוכה הזו הובילה לביקורת הגדולה ביותר של דאנטה.

Dishonored and with little hope of return,

מושפל ועם תקווה מועטה לחזור,

the author freely aired his grievances with the Church and Italian society.

הסופר פרסם בחופשיות את התלונות שלו כלפי הכנסיה והחברה האיטלקית.

Writing the "Divine Comedy" in Italian,

בכותבו את "הקומדיה האלוהית" באיטלקית,

rather than the traditional Latin of the educated elite,

במקום בלטינית המסורתית של האליטה המשכילה,

Dante ensured the widest possible audience for his biting political commentary.

דאנטה הבטיח קהל רחב ככל שניתן לפרשנות הפוליטית הנושכת שלו.

In the "Inferno’s" circle of the Wrathful,

במעגל הזעם ב"אינפרנו",

Dante eagerly witnesses sinners

דאנטה צופה בשקיקה בחוטאים

tear Black Guelph Filippo Argenti limb from limb.

קורעים לגזרים את הגואלף השחור, פיליפו ארגנטי.

In the circle of Fraud,

במעגל הרמאות,

Dante converses with a mysterious sinner burning in the circle’s hottest flames.

דאנטה משוחח עם חוטא מיסתורי שנשרף בלהבות החמות של המעגל.

He learns that this is Pope Nicholas III,

הוא לומד שזהו האפיפיור ניקולאס השלישי,

who tells Dante that his two successors will take his place when they die—

שאומר לדאנטה ששני יורשיו יתפסו את מקומו כאשר ימותו --

all three guilty of simony and corruption.

כל השלושה אשמים במעילה ובשחיתות.

Despite the bleak and sometimes violent imagery in "Inferno,"

למרות המראה העגום ולפעמים אלים ב"אינפרנו",

the "Divine Comedy" is also a love story.

"הקומדיה האלוהית" היא גם סיפור אהבה.

Though Dante had an arranged marriage

למרות שדאנטה התחתן בשידוך

with the daughter of a powerful Florentine family,

עם בת למשפחה משפיעה מפירנצה,

he had also been unrequitedly in love with another woman since he was nine years old:

היתה לו אהבה נכזבת לאשה אחרת מאז שהיה בן תשע:

Beatrice Portinari.

ביאטריס פורטינרי.

Despite allegedly meeting just twice, she became Dante’s lifelong muse,

למרות שלכאורה נפגשו רק פעמיים, היא הפכה למוזה של דאנטה לכל חייו,

serving as the inspiration and subject for many of his works.

כשהיא מהווה השראה ומושא לרבות מעבודותיו.

In fact, it’s Beatrice who launches his intrepid journey into the pits of Hell

למעשה, ביאטריס היא שמשיקה את מסעו האמיץ אל בורות הגיהנום

and up the terraces of Mount Purgatory.

ובמעלה המדרגות של הר פורגאטורי.

Portrayed as a powerful, heavenly figure,

היא מאופיינת כדמות חזקה ושמיימית,

she leads Dante through "Paradiso’s" concentric spheres of Heaven

היא מובילה את דאנטה דרך מתחמי גן העדן הממורכזים של "פאראדיסו"

until he is finally face-to-face with God.

עד שהוא לבסוף פנים אל פנים מול אלוהים.

In the centuries since its publication,

במאות השנים מאז פרסומה,

the "Divine Comedy’s" themes of love, sin, and redemption

הנושאים של אהבה, חטא וגאולה של "הקומדיה האלוהית"

have been embraced by numerous artists–

אומצו על ידי אמנים רבים -

from Auguste Rodin and Salvador Dali, to Ezra Pound and Neil Gaiman.

מאוגוסט רודן וסלבאדור דאלי, ועד עזרא פאונד וניל גיימן.

And the poet himself received his own belated, earthly redemption in 2008,

והמשורר עצמו קיבל את הגאולה הארצית המאוחרת שלו ב- 2008,

when the city of Florence finally revoked Dante’s antiquated exile.

כשהעיר פירנצה סוף סוף ביטלה את הגלות רבת השנים של דאנטה.