The first asteroid ever discovered - Carrie Nugent

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

On the night of January 1, 1801,

בלילה של הראשון בינואר, 1801,

Giuseppe Piazzi, a priest in Palermo, Italy,

ג'יוספה פיאצי, כומר בפלרמו איטליה,

was mapping the stars in the sky.

מיפה את הכוכבים בשמיים.

Over three nights, he'd look at and draw the same set of stars,

במשך שלושה לילות, הוא הביט באותו סט של כוכבים וצייר אותו,

carefully measuring their relative positions.

מודד בזהירות את המרחקים היחסיים שלהם.

That night, he measured the stars.

באותו לילה, הוא מדד את הכוכבים.

The next night, he measured them again.

בלילה הבא, הוא מדד אותם שוב.

To his surprise, one had moved.

להפתעתו, אחד זז.

The third night, the peculiar star had moved again.

בלילה השלישי, הכוכב המוזר נע שוב.

This meant it couldn't be a star at all.

זה אומר שזה לא היה יכול להיות כוכב בכלל.

It was something new, the first asteroid ever discovered,

זה היה משהו חדש, האסטרואיד הראשון שהתגלה אי פעם,

which Piazzi eventually named Ceres.

ופיאצי קרא לבסוף סרס.

Asteroids are bits of rock and metal that orbit the Sun.

אסטרואידים הם חלקי סלע ומתכת שחגים סביב השמש.

At over 900 kilometers across, Ceres is a very large asteroid.

סרס הוא אסטרואיד מאוד גדול, ברוחב של 900 קילומטר.

But through a telescope, like Piazzi's,

אבל דרך טלסקופ, כמו זה של פיאצי,

Ceres looked like a pinpoint of light similar to a star.

סרס נראה כמו נקודת אור שדומה לכוכב.

In fact, the word asteroid means star-like.

למעשה, המילה אסטרואיד משמעה דמוי-כוכב.

You can tell the difference between stars

אפשר להבחין בין כוכבים

and asteroids by the way they move across the sky.

ואסטרואידים לפי הדרך בה הם נעים לרוחב השמים.

Of course, Piazzi knew none of that at the time,

כמובן, פיאצי לא ידע את זה בזמנו,

just that he had discovered something new.

רק שהוא גילה משהו חדש.

To learn about Ceres,

כדי ללמוד על סרס,

Piazzi needed to track its motion across the sky

פיאצי היה צריך לעקוב אחרי תנועתו לרוחב השמים

and then calculate its orbit around the Sun.

ואז לחשב את מסלולו סביב השמש.

So each clear night, Piazzi trained his telescope to the heavens.

אז כל לילה בהיר, פיאצי כיוון את הטלסקופ שלו לשמים.

Night after night, he made careful measurements

לילה אחרי לילה, הוא מדד מדידות מדוייקות

until finally, he couldn't.

עד שלבסוף, הוא לא יכול יותר.

The Sun got in the way.

השמש עמדה בדרכו.

When Piazzi first spotted Ceres, it was here, and the Earth was here.

כשפיאצי זיהה את סרס לראשונה, הוא היה פה, וכדור הארץ היה פה.

As he tracked it each night, the Earth and Ceres moved like this

כשהוא עקב אחריו כל לילה, כדור הארץ וסרס נעו ככה

until Ceres was here.

עד שסרס היה פה.

And that meant that Ceres was only in the sky when it was daytime on Earth.

וזה אומר שסרס היה בשמים רק במהלך היום בכדור הארץ.

During the day, bright sunlight made this small asteroid impossible to see.

במהלך היום, אור שמש חזק הפך את האסטרואיד הקטן הזה לבלתי נראה.

Astronomers needed to calculate Ceres's orbit.

אסטרונומים היו צריכים לחשב את המסלול של סרס.

This would let them predict where it was going to be

זה איפשר להם לחזות איפה הוא יהיה

in the vast night sky on any given night.

בשמי הלילה הרחבים בכל לילה נתון.

But the calculations were grueling and the results imprecise.

אבל החישובים היו מפרכים והתוצאות לא מדוייקות.

Many astronomers searched for Ceres,

הרבה אסטרונומים חיפשו את סרס,

but not knowing exactly where to look, no one could find it.

אבל מאחר ולא ידעו בדיוק איפה לחפש, אף אחד לא יכול למצוא אותו.

Luckily, a hardworking mathematician named Carl Friedrich Gauss

למרבה המזל, מתמטיקאי חרוץ בשם קארל פרידריך גאוס

heard about the lost asteroid.

שמע על האסטרואיד האבוד.

He thought it was an exciting puzzle and went to work.

הוא חשב שזו חידה מרגשת ויצא לעבודה.

When he realized he didn't have the mathematical methods he needed,

כשהוא הבין שאין לו את השיטות המתמטייות שהוא היה צריך,

he invented new ones that we still use today.

הוא המציא שיטות חדשות שעדיין בשימוש היום.

He derived a new orbit and new predictions of where to look for Ceres.

הוא הגיע למסלול חדש ותחזיות חדשות היכן לחפש את סרס.

Hungarian astronomer Baron Franz Xaver von Zach

האסטרונום ההונגרי ברון פראנץ קסייבר פון זאך

searched for Ceres with Gauss's predictions.

חיפש את סרס עם התחזיות של גאוס.

After weeks of frustrating clouds,

אחרי שבועות של עננים מתסכלים,

von Zach finally had clear skies on December 31, 1801.

לפון זאך היו לבסוף שמים בהירים ב 31 בדצמבר, 1801.

He looked through his telescope and finally saw Ceres.

הוא הביט דרך הטלסקופ שלו ולבסוף ראה את סרס.

We haven't lost track of it since.

לא איבדנו אותו מאז.

Today, we've discovered hundreds of thousands of asteroids.

היום, גילינו מאות אלפי אסטרואידים.

Many, including Ceres, orbit the Sun between Mars and Jupiter,

רבים מהם, כולל סרס, חגים סביב השמש בין מאדים לצדק,

while near-Earth asteroids orbit the Sun relatively close to Earth.

בעוד אסטרואידים קרובים לכדור הארץ חגים סביב השמש יחסית קרוב לכדור הארץ.

When we recorded this narration,

כשהקלטנו את הסיפור הזה,

astronomers had discovered 16,407 near-Earth asteroids,

אסטרונומים גילו 16,407 אסטרואידים קרובים לכדור הארץ,

but since we find new asteroids all the time,

אבל מאחר ואנחנו מוצאים אסטרואידים חדשים כל הזמן,

that number will have grown by hundreds or thousands

המספר הזה יגדל במאות או אלפים

by the time you watch this.

עד שתצפו בזה.

Today, asteroid hunters use modern telescopes,

היום, ציידי אסטרואידים משתמשים בטלסקופים מודרנים,

including one in space.

כולל אחד בחלל.

Computers analyze the images,

מחשבים מנתחים את התמונות,

and humans check the output

ואנשים בודקים את התוצאה

before reporting the asteroid observations to an archiving center.

לפני שמדווחים על תצפיות האסטרואיד למרכז תעוד.

Each discovered asteroid has its unique orbit measured.

לכל אסטרואיד שמתגלה נמדד המסלול.

An orbit lets astronomers predict where asteroids are going to be

המסלול מאפשר לאסטרונומים לחזות היכן יהיו האסטרואידים

at any given time.

בכל זמן נתון.

Most asteroid trajectories can be predicted for about 80 years

את רוב מסלולי האסטרואידים ניתן לחזות ל 80 שנה

though we can calculate where the best studied asteroids will be every day

למרות שאנחנו יכולים לחשב היכן האסטרואידים הכי נחקרים יהיו כל יום

between now and 800 years into the future.

בין עכשיו ו 800 שנה בעתיד.

We must keep searching for asteroids

אנחנו חייבים להמשיך לחפש אסטרואידים

in case there's one out there on a collision course with Earth.

למקרה שאחד שם בחוץ נמצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ.

Astronomers don't only search for asteroids, though.

אבל אסטרונומים לא רק מחפשים אסטרואידים.

They also study them to learn how they formed,

הם גם חוקרים אותם כדי ללמוד איך הם נוצרו,

what they're made of,

ממה הם עשויים,

and what they can tell us about our solar system.

ומה הם יכולים לספר לנו על מערכת השמש שלנו.

Today, we can do something that Piazzi could only dream of:

היום, אנחנו יכולים לעשות משהו שפיאצי יכול היה רק לחלום עליו:

send spacecraft to study asteroids up close.

לשלוח חללית כדי לחקור אסטרואידים מקרוב.

One spacecraft called Dawn journeyed billions of kilometers

חללית אחת שנקראת דואן טסה מיליארדי קילומטרים

over four years to the main asteroid belt.

במשך ארבע שנים לחגורת האסטרואידים העיקרית.

There, it visited Ceres and another asteroid, Vesta.

שם, היא ביקרה את סרס ואסטרואיד אחר, ווסטה.

Dawn's stunning images transformed Piazzi's dot of light

התמונות המדהימות של דואן הפכו את נקודת האור של פיאצי

into a spectacular landscape of craters,

לפני שטח יוצאי דופן של מכתשים,

landslides,

מפולות,

and mountains.

והרים.