Zora Neale Hurston's "Their Eyes Were Watching God" - Tanya Boucicaut

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

Baritone thunder. Snarling winds. Consuming downpours.

רעם בריטון. רוחות מיללות. מטחי גשם שוטפים.

Okeechobee, the disastrous hurricane of 1928,

אוקיצ’ובי, ההוריקן ההרסני של 1928,

tore through the North Atlantic basin, laying waste to entire communities.

קרע דרך האגן האמריקאי הצפון אטלנטי, הרס קהילות שלמות.

In Eatonville, Florida, the storm forced many to flee.

באיטונוויל, פלורידה, הסופה גרמה לרבים לברוח.

But for Janie Crawford, it inspired an unexpected homecoming.

אבל עבור ג’ייני קרופורד, היא נתנה השראה לחזרה לא צפויה הביתה .

Janie’s return begins “Their Eyes Were Watching God,”

החזרה של ג’ייני מתחילה את “עייניהם צופות באלוהים,”

Zora Neale Hurston’s acclaimed novel

הסיפור הידוע של זורה ניל הורסטון

about a Black woman’s quest for love and agency

על המסע של אישה שחורה, לאהבה ויכולת פעולה עצמאית

in a time that sought to deprive her of both.

בזמן שניסה למנוע ממנה את שניהם.

When Janie arrives back in Eatonville, her arrival is shrouded in mystery.

כשג’ייני חזרה לאיטונוויל, ההגעה שלה היתה עטופה מסתורין.

Her neighbors and friends are quick to gossip about her reappearance,

השכנים שלה וחבריה ממהרים לרכל על ההופעה שלה מחדש,

her finances, and most importantly, the whereabouts of her missing husband.

הפיננסים שלה, והכי חשוב, המיקום של בעלה שנעלם.

But only Janie’s friend Pheoby gets to hear the whole story.

אבל רק פיבי חברתה של ג’ייני שומעת את כל הסיפור.

Over the course of a conversation that spans most of the novel,

במהלך השיחה שמשתרעת לאורך רוב הסיפור,

Hurston untangles Janie’s life story;

הורסטון פורמת את סיפור חייה של ג’ייני;

from her complicated childhood and her life in Eatonville,

מהילדות המורכבת שלה וחייה באיטונוויל,

to her scandalous departure and the shocking events that followed.

לעזיבה השערורייתית והארועים המפתיעים שבאו לאחר מכן.

The specifics of Janie’s story are often larger than life,

הפרטים על סיפורה של ג’ני הרבה פעמים גדולים מהחיים,

but many of the book’s details reflect the incredible experiences of its author.

אבל הרבה מהפרטים של הספר משקפים את החוויות יוצאות הדופן של הסופרת.

Zora Neale Hurston was raised in Eatonville,

זורה ניל הורסטון גדלה באיטונוויל,

one of the first planned and incorporated all-Black communities in America.

אחת הקהילות הראשונות המתוכננות ומשולבות שכולן שחורות באמריקה.

Like Janie, she also left Eatonville abruptly,

כמו ג’ייני, היא גם עזבה את איטונוויל בפתאומיות,

traveling first to Jacksonville and DC, before eventually moving further north.

עברה ראשית לג’קסונוויל ו DC, לפני שלבסוף עברה עוד צפונה.

In New York City, Hurston studied anthropology

בעיר ניו יורק, הורסטון למדה אנתרופולוגיה

and became a renowned author in the Harlem Renaissance,

והפכה לסופרת ידועה ברנסאנס של הארלם,

a cultural, literary and artistic movement that’s still considered a golden era

תנועה תרבותית, ספרותית ואמנותית שעדיין נחשבת לתור הזהב

of Black artistry and creativity.

של האמנותיות והיצירתיות השחורה.

Here, her work garnered enough support to fund research trips through the South,

פה, העבודה שלה קיבלה מספיק תמיכה כדי לממן מסעות מחקר בדרום,

where she collected stories and folktales from Black Americans.

שם היא אספה סיפורים ומעשיות מאמריקאים שחורים.

By 1937, her fieldwork had taken her all the way to Haiti,

עד 1937, עבודת השדה שלה לקחה אותה כל הדרך להאיטי,

where she wrote most of “Their Eyes Were Watching God.”

שם כתבה את רוב “עיניהם צופות באלוהים.”

Hurston drew on all these experiences for the novel,

הורסטון השתמשה בכל החוויות לסיפור שלה,

incorporating folkloric elements alongside her own family and romantic history

ושילבה אלמנטים של פולקלור יחד עם ההסטוריה המשפחתית והרומנטית שלה

to bring readers into the intimate spaces of Black southern life.

כדי להביא קוראים לאזורים האינטימיים של החיים השחורים הדרומיים.

She uses regional phrases and sayings

היא השתמשה במונחים ומשפטים אזוריים

to capture the dialect of her Floridian characters.

כדי ללכוד את הדיאלקט של הדמות הפלורידיאנית שלה.

And the novel’s omniscient third-person narration

והכתיבה הכל-יודעת של הרומן בגוף שלישי

allows Hurston to unleash her poetic prose on everything

מאפשרת להורסטון לשחרר את הפרוזה הפואטית שלה על הכל

from birdsong, architecture, and fashion,

משירת ציפורים, ארכיטקטורה, ואפנה,

to her characters’ deepest feelings and motivations.

לרגשות הכי עמוקים והמוטיבציות של דמויותיה.

Perhaps more than any specific details,

אולי יותר מכל פרטים ספציפים,

Hurston’s experiences of being a Black woman in America at this time

החוויות של הורסטון של להיות אישה שחורה באמריקה באותו זמן

are more evident in the novel’s themes.

ניכרות יותר בנושאים של הסיפור.

Over the course of one long evening,

במהלך ערב אחד ארוך,

Janie and Pheoby discuss the nature of family, marriage, spirituality and more.

ג’ייני ופיבי דנות בטבע של המשפחה, הנישואין, הרוחניות ועוד.

But their conversation always comes back to Janie’s truest desire:

אבל השיחה שלהן תמיד חזרה לתשוקה האמיתית של ג’ייני:

to live honestly and be truly loved in return.

לחיות בכנות ולהיות באמת אהובה בחזרה.

As a teenager, Janie resents an arranged marriage,

כבת עשרה, ג’ייני התנגדה לנישואין מאורגנים,

despite the safety it offers her and the wishes of her loving grandmother.

למרות הביטחון שהם הציעו לה והרצונות של סבתה האהובה.

When her family becomes well-respected in Eatonville,

כשמשפחתה הפכה למכובדת באיטונוויל,

she struggles with the judgmental eyes of strangers

היא נאבקה עם העיניים הביקורתיות של זרים

and a husband who wants her to be something she’s not.

ובעל שרוצה שתהיה משהו שהיא לא.

Throughout her life, Janie frequently feels she’s at the whim

לאורך חייה, ג’ייני הרבה פעמים מרגישה שהיא נתונה לגחמות

of natural and spiritual forces

של כוחות טבעיים ורוחניים

that can shift the course of her existence without warning.

שיכולים להסית את מסלול קיומה בלי אזהרה.

And when she finally does find true love,

וכשהיא לבסוף מוצאת אהבה אמיתית,

these unknowable powers continue to act on her,

הכוחות הלא ידועים האלה ממשיכים להשפיע עליה,

threatening to destroy the life she's so painstakingly built.

מאיימים להשמיד את החיים שעבדה כל כך קשה לבנות.

The story takes place during a time where women had little to no agency,

הסיפור מתרחש במהלך זמן בו לנשים היה מעט מאוד שליטה על חייהן,

and Janie’s life is full of complicated characters

והחיים של ג’ייני מלאים בדמויות מורכבות

who demand different kinds of love and submission.

שדורשות סוגים שונים של אהבה וכניעה.

But despite the loneliness of her situation,

אבל למרות הבדידות של מצבה,

Janie navigates these trials with defiance and curiosity.

ג’ייני מנווטת את המבחנים האלה עם התנגדות וחקרנות.

Her questions and commentary push back in subtle, clever ways.

השאלות שלה והפרשנות דוחפות בדרכים עדינות וחכמות.

And as the reader follows Janie’s journey from childhood to middle age,

וכשהקורא עוקב אחרי מסעה של ג’ייני מילדות לגיל מבוגר,

her confidence becomes infectious.

הביטחון שלה הופך למדבק.

Just like Hurston, Janie defies the restrictive expectations

ממש כמו הורסטון, ג’ייני מתנגדת לציפיות המגבילות

for a woman in her time.

לנשים בזמנה.

Early in the novel, Hurston writes that

בתחילת הסיפור, הורסטון כותבת

“there are years that ask questions and years that answer,”

“יש שנים ששואלות שאלות ושנים שעונות,”

suggesting that life can only truly be understood by living it.

ומציעה שהחיים יכולים להיות מובנים באמת רק כשחיים אותם.

But through her empathetic storytelling,

אבל בעזרת דרך הסיפור האמפתית שלה,

Hurston invites us into Janie’s life, her life,

הורסטון מזמינה אותנו לתוך חייה של ג’ייני, חייה,

and the lives of so many other women.

והחיים של כל כך הרבה נשים אחרות.