What really happened during the Attica Prison Rebellion - Orisanmi Burton

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

“We are men.

“אנחנו אנשים.

We are not beasts and we do not intend to be beaten or driven as such...

אנחנו לא חיות ואנחנו לא מוכנים שיכו אותנו או ינהלו אותנו ככה...

What has happened here is but the sound before the fury

מה שקרה פה הוא רק הרעש שמקדים את זעמם

of those who are oppressed.”

של המדוכאים.”

These words were spoken during the 1971 Attica Prison Rebellion

המילים האלה נאמרו במהלך מרד כלא אתיקה ב-1971

by one of its leaders, Elliott Barkley.

על ידי אחד ממנהיגיו, אליוט בארקלי.

At the time, Attica prison was severely overcrowded.

בזמנו, כלא אתיקה היה עמוס בצורה חריגה.

Its majority Black and Latino population faced constant physical and verbal abuse.

הרוב היו שחורים ולטינים והם עמדו בפני התעללות פיזית ומילולית מתמשכת.

All prison guards were white.

כל השומרים היו לבנים.

Some were members of white supremacist hate groups.

כמה היו חברים בקבוצות עליונות לבנה.

Guards threw away letters that weren’t written in English

השומרים זרקו מכתבים שלא נכתבו באנגלית

and prohibited Muslim religious services.

ואסרו על תפילות מוסלמיות.

They punished white prisoners for fraternizing with non-white men.

הם הענישו אסירים לבנים אם התרועעו עם הלא לבנים.

Prisoners were allowed one shower a week and one roll of toilet paper a month.

אסירים הורשו להתקלח פעם בשבוע ולהשתמש בגליל נייר טואלט אחד בחודש.

Among those imprisoned at Attica were Elliott Barkley, Frank Smith,

בין הכלואים באתיקה היו אליוט בארקלי, פרנק סמית’,

and Herbert X. Blyden.

והרברט בליידן.

“I’m dying here little by little every day...” Barkley wrote his mother.

“אני מת פה חתיכה אחרי חתיכה בכל יום...” בארקלי כתב לאמו.

She contacted authorities, but nothing changed.

היא פנתה לרשויות, אבל שום דבר לא השתנה.

He began writing a book about life at Attica.

הוא התחיל לכתוב ספר על החיים באתיקה.

Meanwhile, Smith worked a position called the “warden’s laundry boy”

בינתיים, סמית′ עבד במשרה שנקראה “נער הכביסה של הסוהר”

for 30 cents day.

עבור 30 סנט ביום.

His grandmother had been enslaved.

סבתו הייתה משועבדת.

Because Smith and others were treated as less-than-human

בגלל שלסמית′ ואחרים התייחסו כפחות מאנושיים

at the will of their keepers, they viewed prison as an extension of slavery.

נתונים לרצון כולאיהם, הם ראו את הכלא כהרחבה של העבדות.

And Blyden had participated in prison strikes and rebellions.

ובליידן השתתף בשביתות בכלא ובמרידות.

He and others saw the violence of prison as symptomatic of a societal problem

הוא ואחרים ראו את האלימות של הכלא כתסמין לבעיה חברתית

where individuals are denied justice based on their class and race.

שבה נמנע מאנשים צדק בהתבסס על מעמדם וגזעם.

They felt people shouldn’t be stripped of their rights to health and dignity

הם הרגישו שאנשים לא צריכים להיות מופשטים מהזכויות שלהם לבריאות ולכבוד

upon being sentenced.

ברגע שהם נשפטים.

Instead, resources should go towards meeting people’s basic needs

במקום זה, צריך להשקיע משאבים בסיפוק הצרכים הבסיסיים של אנשים

to prevent crime in the first place.

כדי למנוע פשיעה מראש.

In the summer of 1971, Blyden co-founded the Attica Liberation Faction.

בקיץ 1971, בליידן ייסד את פלג השחרור של אתיקה.

The group compiled a manifesto

הקבוצה חיברה מניפסט

and petitioned Corrections Commissioner Russell Oswald

ופנתה לממונה הכליאה ראסל אוסוולד

and Governor Nelson Rockefeller for better treatment.

ולמושל נלסון רוקפלור בבקשה לטיפול טוב יותר.

Though largely ignored, they continued organizing.

למרות שהתעלמו מהם לרוב, הם המשיכו להתארגן.

After activist George Jackson was killed at a California prison,

אחרי שהפעיל ג‘ורג’ ג’קסון נהרג בכלא בקליפורניה,

700 men at Attica participated in a silent fast.

700 גברים באתיקה השתתפו בצום שקט.

Just weeks later, on September 9th, a spontaneous uprising began.

רק שבועות מאוחר יותר, ב-9 בספטמבר, התחילה התקוממות ספונטנית.

A group of prisoners overpowered guards, sparking the Attica Rebellion.

קבוצה של אסירים גברו על הסוהרים, מה שהצית את מרד אתיקה.

Prisoners broke windows, started fires, and captured supplies.

אסירים שברו חלונות, הציתו שריפות, והשתלטו על אספקה.

They beat many guards.

הם הכו הרבה סוהרים.

One of them, William Quinn, would die from his injuries.

אחד מהם, וויליאם קווין, מת לבסוף מהפציעות.

Soon, over 1,200 prisoners had assembled in the yard with 42 hostages,

במהרה, יותר מ-1,200 אסירים התאספו בחצר עם 42 בני ערובה,

preparing to demand change.

מתכוננים לדרוש שינוי.

They established a medical bay, delegated men to prepare and ration food,

הם הקימו אזור רפואי, הקצו אנשים כדי להכין ולחלק אוכל,

protected and sheltered guards, and elected a negotiating committee.

הגנו ונתנו מחסה לסוהרים, ובחרו ועדת משא ומתן.

They appointed Blyden chief negotiator, Smith as security chief,

הם מינו את בליידן לנושא ונותן הראשי, ואת סמית′ לאחראי האבטחה,

and Barkely as a speaker.

ואת בארקלי כדובר.

Later that day, Barkley presented their demands to the press.

מאוחר יותר באותו יום, בארקלי הציג את הדרישות שלהם לעיתונות.

When his mother saw him on TV, she was terrified.

כשאמו ראתה אותו בטלוויזיה, היא הייתה מבועתת.

He was just days from being released.

הוא היה ימים ספורים לפני השחרור.

But she believed authorities would want retribution.

אבל היא האמינה שהרשויות ירצו תגמול.

Over the next four days, prisoners held negotiations with officials.

במהלך ארבעת הימים הבאים, אסירים נשאו ונתנו עם הרשויות.

They called for a minimum wage, rehabilitation programs,

הם קראו למשכורת מינימום, תוכניות שיקום,

better education, and more.

חינוך טוב יותר, ועוד.

They promised all remaining hostages would be safe

הם הבטיחו שכל בני הערובה הנותרים יהיו בטוחים

if they were given amnesty for crimes committed during the uprising.

אם תינתן להם חנינה על הפשעים שבצעו בזמן המרד.

Meanwhile, Governor Rockefeller began crisis talks with President Nixon.

בינתיים, המושל רוקפלר התחיל בשיחות משבר עם הנשיא ניקסון.

The president told his chief of staff that the rebellion should be quelled

הנשיא אמר לראש הצוות שצריך לדכא את המרד

to set an example for other Black activists.

כדי להציג דוגמה לפעילים שחורים אחרים.

Commissioner Oswald announced he’d meet a number of the demands,

הנציב אוסוולד הודיע שהוא יעמוד בכמה מהדרישות,

but refused to guarantee amnesty.

אבל סרב להבטיח חנינה.

Prisoners refused to surrender.

האסירים סרבו להיכנע.

As warnings of an imminent siege mounted,

כשאזהרות על מצור מתקרב הצטברו,

they threatened to kill 8 hostages if attacked.

הם איימו להרוג 8 בני ערובה אם יותקפו.

Nevertheless, Rockefeller ordered troops to retake the prison.

עם זאת, רוקפלר הורה לכוחות להשתלט על הכלא.

Helicopters tear-gassed the yard.

מסוקים הטילו גז מדמיע לחצר.

Troopers shot over 2,000 rounds of ammunition,

שוטרים ירו יותר מ-2,000 כדורים,

killing 29 prisoners and 10 guards, and wounding many others.

הרגו 29 אסירים ו-10 סוהרים, ופצעו רבים אחרים.

Witnesses say troopers found Barkley and shot him in the back.

עדים אמרו ששוטרים מצאו את בארקלי וירו בו בגב.

Officers stripped surviving men naked, tortured them,

השוטרים הפשיטו את השורדים, התעללו בהם

and deprived them of medical attention.

ומנעו מהם טיפול רפואי.

Blyden was starved for days.

בליידן הורעב במשך ימים.

Smith was sexually violated, burned with cigarettes,

בסמית′ התעללו מינית, וגרמו לו כוויות עם סיגריות,

dragged into isolation, and beaten.

הוא נגרר לבידוד והוכה.

Directly after the attack, Governor Rockefeller thought prisoners

מיד אחרי ההתקפה, המושל רוקפלר חשב שהאסירים

were responsible for the deaths of the 10 guards.

היו אחראים למות 10 הסוהרים.

He called it “a beautiful operation.”

הוא קרא לזה “מבצע נפלא.”

President Nixon congratulated Rockefeller and told his chief of staff

הנשיא ניקסון ברך את רוקפלר ואמר לראש הצוות

that the way to stop “radicals” was to “kill a few.”

שהדרך לעצור “רדיקלים” היא “להרוג כמה.”

But autopsies soon confirmed that prisoners

אבל נתיחות לאחר המוות אישרו שהאסירים

hadn’t killed any guards during the attack, as threatened.

לא הרגו את השומרים במהלך ההתקפה, כמו שאיימו.

Government forces had.

הכוחות הממשלתיים עשו את זה.

Nixon told Rockefeller to stand his ground.

ניקסון אמר לרוקפלר לעמוד על שלו.

Those who survived the massacre continued fighting for revolutionary change.

אלה ששרדו את הטבח המשיכו ללחום לשינוי מהפכני.

Long after being released,

הרבה אחרי ששוחררו,

Smith and Blyden campaigned for social justice and prison abolition.

סמית′ ובליידן טענו לצדק חברתי וביטול הכלא.

The demands men made at Attica in 1971

הדרישות שהגברים העלו באתיקה ב-1971

remain at the core of ongoing protests— within and beyond prison walls.

נשארו בליבת המחאה המתמשכת -- בתוך קירות בתי הכלא ומחוץ להם.