Can robots be creative? - Gil Weinberg

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

How does this music make you feel?

איך המוזיקה הזו גורמת לכם להרגיש?

Do you find it beautiful?

האם אתם מוצאים אותה יפיפייה?

Is it creative?

האם היא יצירתית?

Now, would you change your answers

עכשיו, הייתם משנים את התשובה

if you learned the composer was this robot?

אם הייתם למדים שהמלחין הוא הרובוט הזה?

Believe it or not,

תאמינו או לא,

people have been grappling with the question of artificial creativity,

אנשים התמודדו עם השאלה של יצירתיות מלאכותית,

alongside the question of artifcial intelligence,

יחד עם השאלה של בינה מלאכותית,

for over 170 years.

במשך יותר מ 170 שנה.

In 1843, Lady Ada Lovelace,

ב 1843, ליידי עדה לאבלייס,

an English mathematician considered the world's first computer programmer,

מתמטיקאית אנגליה שנחשבה למתכנתת המחשבים הראשונה בעולם,

wrote that a machine could not have human-like intelligence

כתבה שלמכונה לא תוכל להיות בינה דמויית אדם

as long as it only did what humans intentionally programmed it to do.

כל עוד היא עושה רק מה שבני אדם תיכנתו אותה במכוון לעשות.

According to Lovelace,

לפי לאבלייס,

a machine must be able to create original ideas

מכונה חייבת להיות מסוגלת ליצור רעיונות מקוריים

if it is to be considered intelligent.

בכדי להיחשב כאינטיליגנטית.

The Lovelace Test, formalized in 2001, proposes a way of scrutinizing this idea.

מבחן לאבלייס, שהפך לרשמי ב 2001, מציע דרך לבחון את הרעיון.

A machine can pass this test if it can produce an outcome

מכונה יכולה לעבור את המבחן אם היא יכולה ליצור תוצאה

that its designers cannot explain based on their original code.

שהמתכנת שלה לא יכול להסביר בהתבסס על הקוד המקורי.

The Lovelace Test is, by design, more of a thought experiment

מבחן לאבלייס הוא, בתכנונו, יותר ניסוי מחשבתי

than an objective scientific test.

ממבחן מדעי אובייקטיבי.

But it's a place to start.

אבל זה מקום להתחיל.

At first glance,

במבט ראשון,

the idea of a machine creating high quality, original music in this way

הרעיון של מכונה שיוצרת מוזיקה איכותית ומקורית בדרך זו

might seem impossible.

אולי תראה בלתי אפשרית.

We could come up with an extremely complex algorithm

נוכל להעלות אלגורתמים מסובכים להפליא

using random number generators, chaotic functions, and fuzzy logic

בשימוש במייצרי מספרים רנדומליים, פונקציות כאוטיות ולוגיקה עמומה

to generate a sequence of musical notes

כדי ליצור סדרה של תוים מוזיקליים

in a way that would be impossible to track.

בדרך שתהיה בלתי אפשרית לעקוב אחריה.

But although this would yield countless original melodies never heard before,

אבל למרות שזה יפיק מלודיות מקוריות רבות מספור שמעולם לא נשמעו קודם לכן,

only a tiny fraction of them would be worth listening to.

רק חלקיק זעיר מהם יהיה שווה שמיעה.

With the computer having no way to distinguish

כשלמחשב אין דרך להבחין

between those which we would consider beautiful

בין אלה שיחשבו יפיפייות

and those which we won't.

ואלה שלא.

But what if we took a step back

אבל מה אם היינו לוקחים צעד אחורה

and tried to model a natural process that allows creativity to form?

ומנסים למדל תהליך טבעי שמאפשר ליצירתיות להווצר?

We happen to know of at least one such process

אנחנו יודעים על לפחות תהליך אחד כזה

that has lead to original, valuable, and even beautiful outcomes:

שהוביל לתוצאות מקוריות, בעלות ערך, ואפילו יפיפיות:

the process of evolution.

התהליך של אבולוציה.

And evolutionary algorithms,

ואלגוריתמים אבולוציונים,

or genetic algorithms that mimic biological evolution,

או אלגוריתמים גנטים שמחקים אבולוציה ביולוגית,

are one promising approach

הם גישה אחת מבטיחה

to making machines generate original and valuable artistic outcomes.

לגרום למכונות לייצר תוצאות מקוריות ובעלות ערך אומנותי.

So how can evolution make a machine musically creative?

אז איך האבולוציה יכולה ליצור מכונה יצירתית מוזיקלית?

Well, instead of organisms,

ובכן, במקום אורגניזמים,

we can start with an initial population of musical phrases,

אנחנו יכולים להתחיל עם אוכלוסיה התחלתית של מונחים מוזיקליים,

and a basic algorithm

ואלגוריתם בסיסי

that mimics reproduction and random mutations

שמחקה יצירה ומוטציות אקראיות

by switching some parts,

על ידי שינוי כמה חלקים,

combining others,

שילוב אחרים,

and replacing random notes.

והחלפת תוים אקראיים.

Now that we have a new generation of phrases,

עכשיו שיש לנו דור חדש של מונחים,

we can apply selection using an operation called a fitness function.

אנחנו יכולים ליישם בחירה בשימוש בתהליך שנקרא פונקצית כושר.

Just as biological fitness is determined by external environmental pressures,

ממש כמו שכושר ביולוגי נקבע על ידי לחץ מסביבות חיצוניות,

our fitness function can be determined by an external melody

פונקציות הכושר שלנו יכולות להקבע על ידי מלודיה חיצונית

chosen by human musicians, or music fans,

שנבחרה על ידי מוזיקאים אנושיים, או חובבי מוזיקה,

to represent the ultimate beautiful melody.

כדי לייצג את המלודיה היפה האולטימטיבית.

The algorithm can then compare between our musical phrases

האלגוריתם יכול אז להשוות בין המונחים המוזיקליים שלנו

and that beautiful melody,

והמלודיה היפה הזו,

and select only the phrases that are most similar to it.

ולבחור רק מונחים שהכי דומים לה.

Once the least similar sequences are weeded out,

ברגע שהחלקים הכי פחות דומים מוצאים,

the algorithm can reapply mutation and recombination to what's left,

האלגוריתם יכול להפעיל שוב את המוטציה וחיבור מחדש למה שנשאר,

select the most similar, or fitted ones, again from the new generation,

לבחור את הכי דומה, או הכי מתאים, שוב מהדור החדש,

and repeat for many generations.

ולחזור בהרבה דורות.

The process that got us there has so much randomness and complexity built in

לתהליך שהביא אותנו לשם יש כל כך הרבה אקראיות ומורכבות שבנויים בפנים

that the result might pass the Lovelace Test.

שהתוצאה אולי תעבור את מבחן לאבלייס.

More importantly, thanks to the presence of human aesthetic in the process,

ויותר חשוב, תודות לנוכחות של אסטתיקה אנושית בתהליך,

we'll theoretically generate melodies we would consider beautiful.

אנחנו נייצר תאורטית מלודיות שנוכל להחשיב יפות.

But does this satisfy our intuition for what is truly creative?

אבל האם זה מספק את האינטואיציה שלנו למה שבאמת יצירתי?

Is it enough to make something original and beautiful,

האם זה מספיק כדי ליצור משהו מקורי ויפה,

or does creativity require intention and awareness of what is being created?

או האם יצירתיות דורשת כוונה ומודעות למה שנוצר?

Perhaps the creativity in this case is really coming from the programmers,

אולי היצירתיות במקרה הזה באמת מגיעה מהמתכנתים,

even if they don't understand the process.

אפילו אם הם לא מבינים את התהליך.

What is human creativity, anyways?

מה היא היצירתיות האנושית, בכל אופן?

Is it something more than a system of interconnected neurons

האם היא משהו יותר ממערכת של ניורונים מחוברים

developed by biological algorithmic processes

שפותחה על ידי תהליכים אלגוריתמיים ביולוגיים

and the random experiences that shape our lives?

והחוויה האקראית שמעצבת את חיינו?

Order and chaos, machine and human.

סדר וכאוס, מכונה ובני אנוש.

These are the dynamos at the heart of machine creativity initiatives

אלה המנועים בלב יוזמת היצירתיות של המכונות

that are currently making music, sculptures, paintings, poetry and more.

שכרגע יוצרים מוזיקה, פסלים, ציורים, שירה ועוד.

The jury may still be out

המושבעים אולי עדיין לא החליטו

as to whether it's fair to call these acts of creation creative.

אם זה פייר לקרוא לפעולות היצירה האלו יצירתיות.

But if a piece of art can make you weep,

אבל אם פיסה של אמנות יכולה לגרום לכם להתייפח,

or blow your mind,

או לפתוח לכם את הראש,

or send shivers down your spine,

או לשלוח צמרמורות במורד עמוד השדרה שלכם,

does it really matter who or what created it?

האם זה באמת משנה מי או מה יצר אותה?