The rise and fall of the Byzantine Empire - Leonora Neville

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Shai Hakim

Most history books will tell you the Roman Empire fell in the fifth century CE.

רוב ספרי ההסטוריה יספרו לכם שהאימפריה הרומית נפלה במאה החמישית לספירה.

But this would’ve come as a great surprise to the millions of people

אבל זה יבוא כהפתעה למליוני אנשים

who lived in the Roman Empire up through the Middle Ages.

שחיו באימפריה הרומית עד ימי הביניים.

This medieval Roman Empire,

האימפרייה הרומית בימי הביניים,

which we usually refer to today as the Byzantine Empire,

אליה אנחנו בדרך כלל מתייחסים היום כאימפריה הביזנטית,

began in 330 CE.

החלה ב 330 לספירה.

That’s when Constantine, the first Christian emperor,

אז קונסטנטין, הקיסר הנוצרי הראשון,

moved the capital of the Roman Empire to a new city called Constantinople,

העביר את הבירה של האימפריה הרומית לעיר חדשה שנקראה קונסטנטינופול,

which he founded on the site of the ancient Greek city Byzantion.

אותה ייסד על האתר של העיר היוונית העתיקה ביזנטיון.

When the Visigoths sacked Rome in 410

כשהויזיגותים פשטו על רומא ב 410

and the Empire’s western provinces were conquered by barbarians,

והפרובינציות המערביות של האימפריה נכבשו על ידי ברברים,

Constantine’s Eastern capital remained the seat of the Roman emperors.

הבירה המזרחית של קונסטנטין נשארה כס הקיסרים הרומאים.

There, generations of emperors ruled for the next 11 centuries.

שם, דורות של קיסרים שלטו במשך 11 מאות.

Sharing continuity with the classical Roman Empire

חלוקת המשכיות עם האמפריה הרומית הקלאסית

gave the Byzantine empire a technological and artistic advantage over its neighbors,

נתנה לאימפריה הביזנטית יתרון טכנולוגי ואמנותי על השכנים,

whom Byzantines considered barbarians.

אותם הביזנטים החשיבו ברברים.

In the ninth century, visitors from beyond the frontier

במאה התשיעית, מבקרים מעבר לגבולות

were astonished at the graceful stone arches and domes

נדהמו מקשתות האבן היפות והכיפות

of the imperial palace in Constantinople.

של הארמונות האימפריאלים בקונסטנטינופול.

A pair of golden lions flanked the imperial throne.

זוג אריות זהובים איגפו את כס המלכות.

A hidden organ would make the lions roar as guests fell on their knees.

איבר מוחבא היה מאפשר לאריות לשאוג כשאורחים היו נופלים על ברכייהם.

Golden birds sung from a nearby golden tree.

ציפורים מוזהבות שרו מעץ מוזהב קרוב.

Medieval Roman engineers even used hydraulic engines

מהנדסים רומאים מימי הביניים אפילו השתמשו במנועים הידראוליים

to raise the imperial throne high into the air.

כדי להעלות את כס המלכות גבוה לאויר.

Other inherited aspects of ancient Roman culture

אספקט מורש נוסף של התרבות הרומאית העתיקה

could be seen in emperors’ clothing,

יכול להראות בבגדי הקיסר,

from traditional military garb to togas,

ממלבושים צבאיים מסורתיים לטוגות,

and in the courts,

ובבתי המשפט,

which continued to use Roman law.

שהמשיכו להשתמש בחוק הרומאי.

Working-class Byzantines would’ve also had similar lives

למעמד הביניים הביזנטי גם היו חיים דומים

to their Ancient Roman counterparts;

למקבילייהם מרומא העתיקה;

many farmed or plied a specific trade,

הרבה היו חקלאים או עסקו במסחר ספציפי,

such as ceramics,

כמו קרמיקה,

leatherworking,

עיבוד עור,

fishing,

דייג,

weaving,

אריגה,

or manufacturing silk.

או יצור משי.

But, of course, the Byzantine Empire

אבל, כמובן, האימפריה הביזנטית

didn’t just rest on the laurels of Ancient Rome.

לא נחה על זריה של רומא העתיקה.

Their artists innovated, creating vast mosaics and ornate marble carvings.

האמנים חידשו, יצרו מזאיקות נרחבות וגילופי שיש מורכבים.

Their architects constructed numerous churches,

הארכיטקטים שלהם בנו אין ספור כנסיות,

one of which, called Hagia Sophia,

לאחת מהן, שנקראת ההאיה סופיה,

had a dome so high it was said to be hanging on a chain from heaven.

יש כיפה כל כך גבוהה שנאמר שהיא תלויה בשרשרת מגן עדן.

The Empire was also home to great intellectuals such as Anna Komnene.

האימפריה היתה גם בית לאינטלקטואלים גדולים כמו אנה קרנינה.

As imperial princess in the 12th century,

כנסיכה אימפריאלית במאה ה 12,

Anna dedicated her life to philosophy and history.

אנה הקדישה את חייה לפילוסופיה והסטוריה.

Her account of her father’s reign is historians’ foremost source

התעוד שלה של שלטון אביה הוא המקור ההסטורי המפורסם

for Byzantine political history at the time of the first crusade.

להסטוריה הפוליטית הביזנטית בזמן מסע הצלב הראשון.

Another scholar, Leo the Mathematician,

מלומד נוסף, ליאו המתמטיקאי,

invented a system of beacons that ran the width of the empire—

המציא שיטה של אבוקות שהיתה פרוסה לרוחב האימפריה --

what’s now Greece and Turkey.

מה שעכשיו הן יוון וטורקיה.

Stretching more than 700 kilometers,

נמתחו על יותר מ 700 קילומטר,

this system allowed the edge of the Empire to warn the emperor of invading armies

המערכת הזו אפשרה לקצה האימפריה להזהיר את הקיסר על צבאות פולשים

within one hour of sighting them at the border.

תוך שעה מאיתורם על הגבול.

But their advances couldn’t protect the Empire forever.

אבל ההתקדמויות שלהם לא יכלו להגן על האימפריה לעד.

In 1203, an army of French and Venetian Crusaders

ב 1203, צבא של צלבנים צרפתים ובני וונציה

made a deal with a man named Alexios Angelos.

עשו עסקה עם איש בשם אלקסיוס אנגלוס.

Alexios was the son of a deposed emperor,

אלקסיוס היה בנו של קיסר מודח,

and promised the crusaders vast riches

והבטיח לצלבנים עושר נרחב

and support to help him retake the throne from his uncle.

ותמיכה כדי לעזור לו לקחת חזרה את הכתר מדודו.

Alexios succeeded, but after a year,

אלקסיוס הצליח, אבל אחרי שנה,

the population rebelled and Alexios himself was deposed and killed.

האוכלוסיה התמרדה ואלקסיוס עצמו הודח ונהרג.

So Alexios’s unpaid army turned their aggression on Constantinople.

אז הצבא של אלקסיוס שלא קיבל תשלום הפנה את העויינות שלו לקונסטנטינופול.

They lit massive fires,

הם הציתו שריפות מסיביות,

which destroyed countless works of ancient and medieval art and literature,

שהשמידו אין ספור עבודות אמנות וספרות של הזמן העתיק וימי הביניים,

leaving about one-third of the population homeless.

והשאירו בערך שליש מהאוכלוסיה חסרי בית.

The city was reclaimed 50 years later by the Roman Emperor Michael Palaiologos,

העיר נתפסה חזרה 50 שנה מאוחר יותר על ידי הקיסר הרומאי מיכאל פליאולוגוס,

but his restored Empire never regained all the territory

אבל האמפריה המשוקמת שלו מעולם לא שלטה על כל השטח

the Crusaders had conquered.

שהצלבנים כבשו.

Finally, in 1453, Ottoman Emperor Mehmed the Conqueror captured Constantinople,

לבסוף, ב 1453, השליט העותומאני מחמד הכובש כבש את קונסטנטינופול,

bringing a conclusive end to the Roman Empire.

והביא לקיצה את האימפריה הרומית.

Despite the Ottoman conquest,

למרות הכיבוש העותומאני,

many Greek-speaking inhabitants of the Eastern Mediterranean

הרבה תושבים דוברי יוונית של מזרח הים התיכון

continued to call themselves Romans until the early 21st century.

המשיכו לקרוא לעצמם רומאים עד תחילת המאה ה 21.

In fact, it wasn’t until the Renaissance

למעשה, זה לא היה עד הרנסאנס

that the term “Byzantine Empire” was first used.

שהמונח "האימפריה הביזאנטית" הוטמע.

For Western Europeans,

למערב ארופאים,

the Renaissance was about reconnecting with the wisdom of antiquity.

הרנסאנס היה חיבור עם התבונה העתיקה.

And since the existence of a medieval Roman Empire

ומאחר והקיום של האימפריה הרומאית בימי הביניים

suggested there were Europeans who’d never lost touch with antiquity,

הציע שהיו ארופאים שמעולם לא איבדו את הקשר עם העבר העתיק,

Western Europeans wanted to draw clear lines between the ages.

מזרח ארופאים רצו למתוח קוים ברורים בין הזמנים.

To better distinguish the classical, Latin-speaking, pagan Roman Empire

כדי להבדיל טוב יותר בין האימפריה הרומית הפאגאנית דוברת הלטינית

from the medieval, Greek-speaking, Christian Roman Empire,

מזו מימי הביניים הנוצרית ודוברת היוונית,

scholars renamed the latter group Byzantines.

מלומדים שינו את שם הקבוצה השנייה לביזנטים.

And thus, 100 years after it had fallen, the Byzantine Empire was born.

ולכן, 100 שנים אחרי שהיא נפלה, האימפריה הביזנטית נולדה.