What caused the Rwandan Genocide? - Susanne Buckley-Zistel

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

For 100 days in 1994, the African country of Rwanda

במשך 100 ימים בשנת 1994, המדינה האפריקאית רואנדה

suffered a horrific campaign of mass murder.

סבלה מקמפיין מחריד של רצח המוני.

Neighbor turned against neighbor as violence engulfed the region,

שכן פנה נגד שכן כשהאלימות אפפה את האזור,

resulting in the deaths of over one-tenth of the country’s population.

וכתוצאה מכך נהרגו למעלה מעשירית מאוכלוסיית המדינה.

The seeds of this conflict were planted a century earlier,

זרעי הסכסוך הזה נטעו מאה שנה קודם לכן,

first when German, and later Belgian, colonizers arrived in the country.

תחילה כשמתנחלים גרמנים, ואחר כך בלגים, הגיעו למדינה.

At the time, Rwanda was ruled by a monarchy of Tutsi,

בזמנו נשלטה רואנדה על ידי מונרכיה של טוטסי,

one of the three ethnic groups comprising the population.

אחת משלוש הקבוצות האתניות המרכיבות את האוכלוסייה.

Tutsi and the even smaller Twa communities were minority groups,

הטוטסי וקהילות הטווא הקטנות עוד יותר היו קבוצות מיעוט,

while Hutu composed the majority.

בעוד ההוטו היוו את הרוב.

Many Hutus and Tutsi civilians were on good terms,

הרבה אזרחים בני הוטו וטוטסי היו ביחסים טובים,

but colonial powers encouraged political division.

אבל מעצמות קולוניאליות עודדו חלוקה פוליטית.

Belgians enforced record keeping around ethnic identity,

הבלגים אכפו את שמירת הרישומים סביב זהות אתנית,

and created a public narrative that cast Tutsi as elite rulers

ויצרו נרטיב ציבורי שמלהק את הטוטסי כשליטי עילית

and Hutu as ordinary farmers.

ואת ההוטו כחקלאים רגילים.

Over time, this propaganda led to intense political hostility.

במשך הזמן הובילה התעמולה הזו לעוינות פוליטית עזה.

And while colonial powers had largely withdrawn by 1959,

ובעוד מעצמות קולוניאליות נסוגו ברובן עד 1959,

lingering anger motivated a Hutu revolt,

כעס מתמשך הניע את מרד ההוטו,

forcing many Tutsi leaders to flee the country.

שהכריח מנהיגי טוטסי רבים לברוח מהארץ.

Over the following decade,

במהלך העשור הבא,

Rwanda transitioned to an independent republic with a Hutu government.

רואנדה עברה להיות רפובליקה עצמאית עם ממשלת הוטו.

This new administration argued that as the majority group,

הממשל החדש הזה טען שכקבוצת הרוב,

Hutu deserved exclusive access to political power.

להוטו הגיעה גישה בלעדית לכוח פוליטי.

They excluded the Tutsi minority by appointing offices based on population

הם הוציאו מהכלל את המיעוט הטוטסי על ידי מינוי משרדים לפי אוכלוסייה

and prohibited the return of Tutsi families that had fled years earlier.

ואסרו את החזרת משפחות הטוטסי שברחו שנים קודם לכן.

Hutu extremists also circulated propaganda

קיצוני ההוטו הפיצו גם תעמולה

blaming Tutsi for the country’s economic, social, and political problems.

מאשימים את הטוטסי בבעיות חברתיות כלכליות ופוליטיות. של המדינה,

Discontent with their life in exile,

עקב חוסר שביעות רצון מחייהם בגלות,

a small group of Tutsi insurgents invaded Rwanda in 1990,

קבוצה קטנה של מורדי טוטסי פלשה לרואנדה ב-1990,

beginning a violent civil war.

כשהם מתחילים מלחמת אזרחים אלימה.

The conflict lasted three years before it was resolved with a formal peace accord.

הסכסוך נמשך שלוש שנים לפני שהוא נפתר בהסכם שלום רשמי.

But the war’s aftermath was rife with insecurity.

אבל תוצאות המלחמה היו מלאות חוסר ביטחון.

While some civilians in both groups remained amicable,

בעוד כמה אזרחים בשתי הקבוצות נשארו ידידותיים,

the treaty intensified political polarization.

האמנה חיזקה קיטוב פוליטי.

And in 1994, when a plane carrying the Hutu Rwandan president was shot down,

ובשנת 1994, כאשר מטוס נושא את נשיא רואנדה מבני ההוטו הופל,

the conflict broke out anew.

הסכסוך פרץ מחדש.

This time, Hutu officials had prepared a deadly response

הפעם, פקידי הוטו התכוננו לתגובה קטלנית

to ensure they stayed in power.

כדי להבטיח שהם יישארו בשלטון.

Working off a list of targets,

עובדים על רשימת יעדים,

government-funded Hutu militias flooded the streets,

מיליציות הוטו במימון ממשלתי הציפו את הרחובות,

perpetrating acts of physical and sexual violence

ביצוע מעשים פיזיים ואלימות מינית

against Tutsi political enemies and civilians.

נגד אויבים פוליטיים של הטוטסי ואזרחים.

Over the chaotic following months,

במהלך החודשים הכאוטיים הבאים,

over 1 million Hutu civilians joined their ranks due to coercion,

למעלה ממיליון אזרחי הוטו הצטרפו לשורותיהם עקב כפייה

self-preservation, or the pursuit of personal agendas.

שימור עצמי, או מרדף של אג’נדות אישיות.

Tutsi victims sought refuge at churches and schools

קורבנות הטוטסי חיפשו מקלט בכנסיות ובבתי ספר

where they hoped international organizations would protect them,

שם קיוו שארגונים בינלאומיים יגנו עליהם,

but no outside party came to their aid.

אך אף גורם חיצוני לא נחלץ לעזרתם.

UN soldiers who’d overseen the Peace Accord

חיילי האו“ם שפיקחו על הסכם השלום

were instructed to abandon Tutsi civilians,

קיבלו הוראה לנטוש אזרחים מהטוטסי,

and UN leadership refused to acknowledge the genocide taking place.

והנהגת האו“ם סירבה להכיר ברצח העם המתרחש.

The violence didn’t end until mid-July,

האלימות הסתיימה רק באמצע יולי,

when the Tutsi army— who instigated the previous civil war—

כאשר צבא הטוטסי- שעורר את מלחמת האזרחים הקודמת -

seized control of the country.

השתלט על המדינה.

By the time the fighting was over,

עד שהקרב נגמר,

roughly 800,000 Rwandans had been killed,

בערך 800,000 רואנדים נהרגו,

and only a small fraction of the Tutsi population was left alive.

ורק חלק קטן מאוכלוסיית הטוטסי נותר בחיים.

In the months that followed,

בחודשים שלאחר מכן,

there was no easy strategy for bringing the killers to justice.

לא הייתה אסטרטגיה קלה להבאת הרוצחים לדין.

The UN established a special tribunal in Tanzania to try the key perpetrators.

האו“ם הקים בית דין מיוחד בטנזניה כדי לשפוט את העבריינים המרכזיים.

But Hutu civilians from every level of society had committed atrocities

אבל אזרחי הוטו מכל הרמות של החברה ביצעו זוועות

against their neighbors, friends, and even family members.

נגד שכניהם, חברים, ואפילו בני משפחה.

There were roughly 120,000 Rwandans awaiting trial,

היו בערך 120,000 רואנדים שממתינים למשפט,

and inmates were dying from overcrowding and poor hygiene.

ואסירים מתו מצפיפות והיגיינה לקויה.

The new Rwandan government estimated it would take 100 years to prosecute

ממשלת רואנדה החדשה העריכה שייקח 100 שנים להעמיד לדין

every accused civilian in national court.

כל אזרח נאשם בבית המשפט הלאומי.

So officials determined the best path forward involved

אז גורמים רשמיים קבעו שהדרך הטובה ביותר קדימה

looking to the country’s past.

כרוכה בהסתכלות על עברה של המדינה.

Rwanda has a traditional process

ברואנדה יש תהליך מסורתי

for resolving interpersonal conflicts called gacaca.

לפתרון קונפליקטים בין אישיים שנקרא גאצ‘אצ’ה.

Roughly translating to “justice on the grass,”

בתרגום גס ל“צדק על הדשא“,

gacaca had long been used to address offenses within villages.

גאצ‘אצ’ה שימש זה מכבר כדי לתת מענה לעבירות בתוך כפרים.

Local witnesses would offer testimony

עדים מקומיים יעידו

and could then speak for or against the accused.

ואז יוכלו לדבר בעד או נגד הנאשם.

Then, appointed lay judges would determine an appropriate penalty

לאחר מכן, יקבעו שופטים ממונים עונש הולם

within the community’s means.

במסגרת האמצעים של הקהילה.

In the hope of trying perpetrators more quickly,

בתקווה לשפוט עבריינים יותר מהר,

the government adapted gacaca for their formal courts.

הממשלה התאימה את גאצ‘אצ’ה לבתי המשפט הפורמליים שלהם.

These hybrid trials had no professional attorneys or judges,

משפטים היברידיים אלה היו ללא עורכי דין או שופטים מקצועיים,

and no evidence outside the spoken word

וללא ראיה מחוץ למילה המדוברת

and a case file detailing the crimes of the accused.

ותיק המפרט את הפשעים של הנאשם.

All charges were then divided into four categories:

לאחר מכן חולקו כל האישומים לארבע קטגוריות:

masterminding the genocide and committing acts of sexual violence,

תכנון רצח העם וביצוע מעשי אלימות מינית

participating in the killings, physical assault,

השתתפות ברציחות, תקיפה פיזית,

or destroying Tutsi property.

או השמדת רכוש טוטסי.

Those found guilty of the first two categories

אלה שנמצאו אשמים משתי הקטגוריות הראשונות

were entered into the traditional court system,

הוכנסו לתוך מערכת בתי המשפט המסורתית,

but the other crimes were assigned set penalties

אבל לפשעים האחרים נקבעו עונשים

which could be reduced if the accused pled guilty.

שאפשר להפחית אם הנאשם הודה באשמה.

Beginning in 2002, thousands of gacaca courts convened every week.

החל משנת 2002, אלפי בתי משפט גאצ‘אצ’ות מתכנסים מדי שבוע.

The process proved faster than conventional courts,

התהליך הוכח מהיר יותר מאשר בתי משפט קונבנציונליים,

but Rwandan opinion on the trials was mixed.

אבל דעת רואנדה על המשפטים היתה מעורבת.

Some didn’t want to accuse their neighbors in a community setting,

חלקם לא רצו להאשים שכניהם בסביבה קהילתית,

and many potential witnesses were intimidated to prevent their testimony.

ועדים פוטנציאליים רבים היו מאוימים כדי למנוע את עדותם.

Additionally, while the trial showed that not all Hutu participated in the killings,

בנוסף, בעוד שהמשפט הראה שלא כל ההוטו השתתפו ברציחות,

the courts only reviewed cases with Tutsi victims,

בתי המשפט בדקו רק מקרים עם קורבנות של הטוטסי,

ignoring the Hutu casualties incurred during the genocide

תוך התעלמות מקורבנות ההוטו שנפגעו במהלך רצח העם

and the preceding civil war.

ומלחמת האזרחים הקודמת.

When the trials concluded in 2012,

כשמשפטים הסתיימו ב-2012,

the courts had convicted 1.7 million individuals.

בתי המשפט הרשיעו 1.7 מיליון אנשים.

For some families, these verdicts helped restore the dignity

עבור חלק מהמשפחות, פסקי הדין האלה עזרו להחזיר את הכבוד

of those lost in the violence.

של אלה שאבדו באלימות.

For others, the trials were a decade-long reminder

עבור אחרים, הניסיונות היו תזכורת של עשור

of a past they were desperate to leave behind.

של עבר שהם היו נואשים להשאיר מאחור.