Do we really need pesticides? - Fernan Pérez-Gálvez

האם אנחנו באמת צריכים חומרי הדברה? – פרמן פרז-גלווז

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

In 1845, Ireland's vast potato fields were struck by an invasive fungal disease

ב 1845, שדות תפוחי האדמה הגדולים של אירלנד נפגעו ממחלה פטריתית פולשנית

that rapidly infested this staple crop.

שהדביקה במהירות את יבול הבסיס הזה.

The effect was devastating.

ההשפעה היתה הרסנית.

One million people died of famine,

מליון אנשים מתו מרעב,

and over a million more were forced to leave Ireland.

ויותר ממליון אחרים נאלצו לעזוב את אירלנד.

Nowadays, we avoid such agricultural catastrophes with the help of pesticides.

כיום, אנחו נמנעים מכאלה קטסטרופות חקלאיות בעזרת חומרי הדברה.

Those are a range of manmade chemicals that control insects,

אלה הם מגוון חומרים כימיקליים מעשה ידי אדם ששולטים בחרקים,

unwanted weeds,

בעשבים בלי רצויים,

funguses,

בפטריות,

rodents,

מכרסמים,

and bacteria

ובקטריות

that may threaten our food supply.

שעלולים לאיים על אספקת המזון שלנו.

They've become an essential part of our food system.

הם הפכו לחלק חיוני ממערכת המזון שלנו.

As populations have grown, monoculture, single crop farming,

וכשאוכלוסיות גדלו, מוֹנוֹקוּלְטוּרָות חוות של גידול יחיד,

has helped us feed people efficiently.

עזרו להאכיל אנשים באפקטיביות.

But it's also left our food vulnerable to extensive attack by pests.

אבל הן גם הותירו את האוכל שלנו פגיע להתקפות קיצוניות של מזיקים.

In turn, we've become more dependent on pesticides.

וכך, נעשנו תלויים אף יותר על חומרי הדברה.

Today, we annually shower over 5 billion pounds of pesticides across the Earth

היום, אנחנו ממטירים 2.5 מיליארד ק"ג של חומרי הדברה ברחבי כדור הארץ, כל שנה

to control these unwanted visitors.

כדי לשלוט במבקרים הלא רצויים.

The battle against pests, especially insects,

המאבק נגד מזיקים, בעיקר חרקים,

has marked agriculture's long history.

מאפיין את ההסטוריה הארוכה של החקלאות.

Records from thousands of years ago

תעוד מלפני אלפי שנים

suggest that humans actively burned some of their crops after harvest

מרמז שאנשים שרפו במכוון כמה מהיבולים שלהם אחרי הקציר

to rid them of pests.

כדי להפטר ממזיקים.

There's even evidence from ancient times that we recruited other insects to help.

יש אפילו עדויות מהעבר לכך שגייסנו חרקים אחרים לעזרתנו.

In 300 A.D., Chinese farmers specially bred ferocious predatory ants

בשנת 300, חקלאים סינים הרבו במכוון נמלים ציידות תוקפניות

in orange orchards to protect the trees from other bugs.

במטעי תפוזים, כדי להגן על העצים מחרקים אחרים.

Later, as large-scale farming spread,

בהמשך, עם התפשטות החקלאות המתועשת,

we began sprinkling arsenic, lead, and copper treatments on crops.

התחלנו להמטיר ארסניק, עופרת, ונחושת כדי לטפל ביבולים.

But these were incredibly toxic to humans as well.

אבל אלה היו ממש רעילים גם לאנשים.

As our demand for more, safer produce increased,

כשהדרישה שלנו לתוצרת רבה ובטוחה יותר גברה,

so did the need for effective chemicals

גבר גם הצורך בכימיקלים יעילים

that could control pests on a grander scale.

שיכולים לשלוט במזיקים בקנה מידה גדול.

This ushered in the era of chemical pesticides.

זה הביא את עידן חומרי ההדברה הכימיים.

In 1948, a Swiss chemist named Paul Hermann Müller

ב-1948, כימאי שוויצרי בשם פאול הרמן מולר

was awarded a Nobel Prize for his discovery

קיבל פרס נובל על גילוי

of dichlorodiphenyltrichloroethane, also known as DDT.

הדיכלורודיפנילטריכלורואתאן, שידוע גם כ-DDT.

This new molecule had unparalleled power to control many insect species

למולקולה החדשה הזו היתה יכולת חסרת תקדים לשלוט במיני חרקים רבים,

until the 1950s, when insects became resistant to it.

עד שנות ה-50, כאשר חרקים הפכו עמידים אליו.

Worse, the chemical actually drove dramatic declines in bird populations,

גרוע מזה, הכימיקל למעשה גרם לירידה משמעותית באוכלוסיית הציפורים,

poisoned water sources,

הרעיל מקורות מים,

and was eventually found to cause long-term health problems in humans.

ולבסוף נמצא כגורם לבעיות בריאותיות לטווח ארוך בבני אדם.

By 1972, DDT had been banned in the United States,

עד 1972, השימוש ב-DDT נאסר בארצות הברית,

and yet traces still linger in the environment today.

אך שאריות שלו עדיין נמצאות בסביבה היום.

Since then, chemists have been searching for alternatives.

מאז, כימאים חיפשו אלטרנטיבות.

With each new wave of inventions, they've encountered the same obstacle -

עם כל גל חדש של המצאות, הם נתקלו באותם מכשולים –

rapid species evolution.

אבולוציה מהירה של מינים.

As pesticides destroy pest populations,

כשחומרי הדברה משמידים אוכלוסיות מזיקים,

they leave behind only the most resistant individuals.

הם משאירים אחריהם רק את הפריטים הכי עמידים.

They then pass on their pesticide-resisting genes

אלה מעבירים את הגנים העמידים שלהם לחומרי הדברה

to the next generation.

לדור הבא.

That's lead to the rise of super bugs,

זה מוביל לעליה בסופר חרקים,

such as the Colorado potato beetle,

כמו חיפושית תפוחי האדמה מקולורדו,

which is resistant to over 50 different insecticides.

שעמידה למעל 50 חומרי הדברה.

Another downside is that other bugs get caught in the crossfire.

חסרון נוסף הוא שחרקים אחרים עלולים להיפגע.

Some of these are helpful predators of plant pests or vital pollinators,

חלקם טורפים מועילים של מזיקים לצמחים או מאביקים חיוניים,

so erasing them from agriculture wipes out their benefits, too.

אז מחיקתם מהחקלאות מוחקת גם את התועלות שלהם.

Pesticides have improved over time

חומרי הדברה השתפרו במשך הזמן,

and are currently regulated by strict safety standards,

והם כיום מפוקחים על ידי סטנדרטים חמורים של בטיחות,

but they still have the potential to pollute soil and water,

אבל עדיין יש להם פוטנציאל לזהם אדמה ומים,

impact wildlife,

להשפיע על חיי הבר,

and even harm us.

ואפילו לפגוע בנו.

So considering all these risks, why do we continue using pesticides?

אז בהינתן כל הסיכונים האלה, למה אנחנו ממשיכים להשתמש בחומרי הדברה?

Although they're imperfect,

למרות שהם לא מושלמים,

they currently may be our best bet against major agricultural disasters,

הם אולי ההימור הטוב ביותר שלנו כיום נגד משברים חקלאיים גדולים,

not to mention mosquito-born diseases.

שלא להזכיר מחלות הנישאות על ידי יתושים.

Today, scientists are on a quest for alternative pest control strategies

היום, מדענים מחפים אסטרטגיות שליטה אלטרנטיביות במזיקים

that balance the demands of food production

שמאזנות את הדרישה ליצור מזון

with environmental concerns.

עם שיקולים סביבתיים.

Nature has become a major source of inspiration,

הטבע הפך למקור עיקרי להשראה,

from natural plant and fungal chemicals that can repel or attract insects,

מכימיקלים צמחיים ופטרייתיים טבעיים שיכולים לדחות או למשוך חרקים,

to recruiting other insects as crop bodyguards.

לגיוס חרקים אחרים כשומרי ראש של יבולים.

We're also turning to high-tech solutions, like drones.

אנחנו גם פונים לפתרונות היי טק כמו רחפנים.

Programmed to fly over crops,

שיכולים לעוף מעל היבולים,

these machines can use their sensors and GPS

ולהשתמש בחיישנים שלהם וב-GPS

to carry out more targeted sprays

כדי לבצע המטרות יותר ממוקדות

that limit a pesticide's wider environmental impact.

שמגבילות את ההשפעה הסביבתית הרחבה של חומר ההדברה.

With a combination of biological understanding,

עם שילוב של הבנה ביולוגית,

environmental awareness,

מודעות סביבתית,

and improved technologies,

וטכנולוגיות משופרות,

we have a better chance of finding a holistic solution to pests.

יש לנו סיכוי טוב יותר למצוא פיתרון הוליסטי למזיקים.

Chemical pesticides may never shake their controversial reputation,

חומרי הדברה כימיים אולי לעולם לא ייפטרו מהמוניטין הבעייתי שלהם,

but with their help,

אבל בעזרתם,

we can ensure that agricultural catastrophes

אנחנו יכולים להבטיח שקטסטרופות חקלאיות

stay firmly in our past.

יישארו בעבר.