Who won the space race? - Jeff Steers

תרגום: eviatar edlerman עריכה: Ido Dekkers

On October 4, 1957,

ברביעי לאוקטובר 1957

the world watched in awe and fear

העולם צפה ביראה ובפחד

as the Soviet Union launched Sputnik,

כאשר ברית המועצות שיגרה את ספוטניק

the world's first man-made satellite,

הלווין הראשון מעשיי ידי אדם,

into space.

לחלל.

This little metal ball,

כדור המתכת הקטן הזה,

smaller than two feet in diameter,

בקוטר של 0.6 מטר,

launched a space race

הניע את המירוץ לחלל

between the U.S. and U.S.S.R.

בין ארה"ב וברית המועצות.

that would last for eighteen years

מירוץ שנמשך לאורך 18 שנים

and change the world as we know it.

ושינה את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

Sputnik was actually not the first piece

ספוטניק למעשה לא היה פיסת

of human technology to enter space.

הטכנולוגיה האנושית הראשונה ששוגרה לחלל.

That superlative goes to the V-2 rocket

התואר הזה שייך לטילי V2

used by Germany in missile attacks

טילים ששימשו את הגרמנים במתקפה

against Allied cities as a last-ditch effort

כנגד בעלות הברית במהלך החלק האחרון

in the final years of World War II.

של מלחמת העולם השניה

It wasn't very effective,

הטילים לא היו כל כך יעילים

but, at the end of the war,

אבל כשהמלחמה נגמרה,

both the U.S. and U.S.S.R. had captured

גם ארה"ב וגם ברית המועצות תפסו

the technology and the scientists that had developed it

את הטכנולוגיה ואת המדענים שפיתחו אותה

and began using them for their own projects.

והחלו להשתמש בהם לפרויקטים שלהם.

And by August 1957,

ובשנת 1957

the Soviet's successfully tested

הרוסים ניסו בהצלחה

the first intercontinental ballistic missile, the R-7,

את הטיל הבליסטי בין היבשתי הראשון, ה R-7

the same rocket that would be used

אותו הטיל ששימש מאוחר יותר

to launch Sputnik two months later.

לשיגור ספוטניק חודשיים מאוחר יותר.

So, the scary thing about Sputnik

כך שהדבר המפחיד ביותר

was not the orbiting ball itself,

לא היה הלווין עצמו,

but the fact that the same technology

אלא העובדה שאותה הטכנולוגיה

could be used to launch a nuclear warhead at any city.

יכולה לשמש לשיגור ראשי נפץ גרעיניים לכל עיר.

Not wanting to fall too far behind,

בכדי לא להשאר מאחור,

President Eisenhower ordered the Navy

הנשיא אייזנהאואר הורה לצי

to speed up its own project

להאיץ את הפרויקט שלו

and launch a satellite as soon as possible.

ולשגר לווין מוקדם ככל האפשר.

So, on December 6, 1957,

וב 6 בדצמבר 1957,

excited people across the nation

אנשים נרגשים מכל המדינה

tuned in to watch the live broadcast

התכנסו בכדי לצפות בשידור החי

as the Vanguard TV3 satellite took off

שבו לווין ואנגארד TV3 המריא

and crashed to the ground two seconds later.

והתרסק לקרקע שתי שניות לאחר מכן.

The Vanguard failure was a huge embarassment

הכישלון של ואנגארד יצר מבוכה אדירה

for the United States.

בארה"ב.

Newspapers printed headlines like,

עיתונים הדפיסו כותרות בסגנון,

"Flopnik" and "Kaputnik."

"פלופניק" ו "קפוטניק".

And a Soviet delegate at the U.N. mockingly suggested

והנציג הסובייטי באו"ם הציע

that the U.S. should receive foreign aid

שארה"ב תקבל סיוע מבחוץ

for developing nations.

למדינות מתפתחות.

Fortunately, the Army had been working

למרבה המזל, הצבא עבד

on their own parallel project, The Explorer,

על תוכנית מקבילה, אקספלורר,

which was successfully launched in January 1958,

ששוגרה בהצלחה ב ינואר 1958,

but the U.S. had barely managed to catch up

אבל ארה"ב בקושי הספיקה להדביק את הפער

before they were surpassed again

לפני שהסובייטים עקפו אותם שוב

as Yuri Gargarin became the first man in space

בשעה שיורי גגארין נהיה האיש הראשון בחלל

in April 1961.

באפריל 1961.

Almost a year passed

כמעט שנה חלפה

and several more Soviet astronauts

וקוסמונאוטים סוביטיים נוספים

completed their missions

אשר סיימו את המשימות שלהם בחלל

before Project Mercury succeeded

בטרם הצליח פרויקט מרקורי

in making John Glenn the first American

להביא את ג'ון גלן להיות האמריקאי הראשון

in orbit in February 1962.

בחלל בפברואר 1962.

By this time, President Kennedy had realized

בזמן הזה הנשיא קנדי הבין

that simply catching up

שפשוט לרדוף

to each Soviet advance a few months later

באיחור של כמה חודשים אחר הישגים הרוסים

wasn't going to cut it.

זה פשוט לא מספיק.

The U.S. had to do something first,

ארה"ב חייבת לעשות משהו ראשונה,

and in May 1961, a month after Gargarin's flight,

ובמאי 1961, חודש לאחר הטיסה של גגארין

he announced the goal

הנשיא הכריז על המטרה שלו

of putting a man on the moon

לשים אדם על הירח

by the end of the 1960s.

עד סוף שנות השישים.

They succeeded in this through the Apollo program

הם השיגו מטרה זו באמצעות תוכנית אפולו

with Neil Armstrong taking his famous step

בעזרת ניל ארמסטרונג שעשה את הצעד המפורסם

on July 20, 1969.

ב 20 ליולי 1969.

With both countries' next turning their attention

שתי המדינות הפנו את תשומת הלב שלהן

to orbital space stations,

לתחנות חלל,

there's no telling how much longer

אי אפשר לדעת כמה זמן

the space race could have gone on.

מירוץ החלל היה נמשך.

But because of improving relations

אבל בזכות שיפור היחסים

negotiated by Soviet Premier Leonid Breshnev

המשא ומתן בין הנשיא הסובייטי ליאוניד ברז'נייב

and U.S. President Nixon,

ונשיא ארה"ב ניקסון,

the U.S.S.R. and U.S. moved toward cooperation

ברית המועצות וארה"ב עברו לשתף פעולה

rather than competition.

במקום להתחרות.

The successful joint mission,

המשימה המשותפת והמוצלחת שלהם,

known as Apollo-Soyuz,

הידועה בשם אפולו - סויוז,

in which an American Apollo spacecraft

שבה חללית אפולו אמריקאית

docked with a Soviet Soyuz craft

התחברה לחללית סויוז סוביטית

and the two crews met,

ושני הצוותים נפגשו,

shook hands,

לחצו ידים,

and exchanged gifts,

והחליפו מתנות,

marked the end of the space race in 1975.

סימנה את הסוף של המירוץ לחלל ב 1975.

So, in the end, what was the point

אז בסופו של דבר מה היתה המטרה

of this whole space race?

של כל המירוץ לחלל?

Was it just a massive waste of time?

האם זה היה פשוט בזבוז זמן אדיר?

Two major superpowers trying to outdo each other

שתי מעצמות מנסות להביס אחת את השניה

by pursuing symbolic projects

ע"י רדיפה אחר פרויקטים סימבוליים

that were both dangerous and expensive,

שהיו מסוכנים ויקרים כאחד,

using resources that could have been

ותוך שימוש במשאבים שיכלו

better spent elsewhere?

להיות מושקעים במקומות אחרים?

Well, sure, sort of,

ובכן, בטח, בערך,

but the biggest benefits of the space program

אבל היתרון הגדול ביותר של תוכנית החלל

had nothing to do with one country beating another.

בכלל לא קשור למדינה אחת שמביסה את השניה.

During the space race,

במהלך המירוץ לחלל,

funding for research and education, in general,

תקצוב למחקר וחינוך, באופן כללי,

increased dramatically,

גדל באופן משמעותי,

leading to many advances

דבר אשר הוביל ליתרונות רבים

that may not have otherwise been made.

שאולי לא היו מתקבלים בדרך אחרת.

Many NASA technologies developed for space

הרבה מהטכנולוגיות שנאס"א פיתחו עבור החלל

are now widely used in civilian life,

נמצאות עכשיו בשימוש נרחב בחיים האזרחיים,

from memory foam in mattresses

מקצף חכם במזרנים

to freeze-dried food,

למזון המיובש בהקפאה,

to LEDs in cancer treatment.

לשימוש בLED לטיפול בסרטן.

And, of course, the satellites that we rely on

וכמובן הלווינים שבהם אנחנו משתמשים

for our GPS and mobile phone signals

לקבל שירות טלפוני או כיסוי GPS

would not have been there

לא היו שם

without the space program.

ללא תוכנית החלל.

All of which goes to show

כל זה בא להראות

that the rewards of scientific research and advancement

שהיתרונות של מדע, מחקר וקידמה

are often far more vast

בדר"כ משפיעים באופן רחב הרבה יותר

than even the people pursuing them can imagine.

מאשר מה שנצפה ע"י המדענים עצמם.