The sweaty teacher's lament - Justin Lamb

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

I'd love to be the compassionate teacher;

הייתי רוצה להיות המורה הרחום;

the tough, but fair teacher.

המורה הקשוח, אבל הפיירי.

But to my brilliant young minds,

אבל למוחות הצעירים המבריקים שלי,

these scholars for whom I'd stand up at all costs,

התלמידים עבורם הייתי עומד בכל מחיר,

I'm the sweaty teacher.

אני המורה המזיע.

Not the compassionate teacher who,

לא המורה הרחום,

hey, by the way, happens to sweat,

שהיי, דרך אגב, במקרה מזיע,

or even the teacher who sweats.

או אפילו המורה שמזיע.

No. The sweaty teacher.

לא. המורה המזיע.

Adjective, sweaty

תואר, מזיע

purposefully coming before noun, teacher,

בכוונה מגיע אחרי שם העצם, מורה,

as if to say, "This is Mr. Lamb.

כמו להגיד, "זה מר לאמב.

Do not define him by the profession he devotes his life to.

אל תגדירו אותו לפי המקצוע אליו הוא מקדיש את חייו.

Define him by the geysers he calls armpits."

תגדירו אותו לפי הגייזרים שהוא קורא להם בית שחי."

Every morning, I wake up in a cold...

כל בוקר, אני מתעורר בקור...

nevermind.

לא משנה.

The easy-going teacher says,

המורים הקלילים אומרים,

"I shouldn't sweat it."

"אני לא צריך להזיע את זה."

The loud teacher says,

המורים הקולניים אומרים,

"YEAH YOU SHOULDN'T SWEAT IT!"

"כן אתה לא צריך להזיע את זה!"

But even the empathetic teacher doesn't understand.

אבל אפילו המורים האמפטיים לא מבינים.

I've got funny teacher potential.

יש לי פוטנציאל מורה מצחיק.

I used to pretend the notes I confiscated in class

הייתי מעמיד פנים שפתקים שהחרמתי בכיתה

were thank you letters.

היו מכתבי תודה.

Acknowledgements of my great teaching.

שמקירים בהוראה הנפלאה שלי.

"Oh ho ho, you shouldn't have!"

"הו הו הו, לא הייתם צריכים!"

Until I intercepted one about a Mr. Stank Pits.

עד שירטטי אחד על מר בית שחי מסריח.

No, really. You shouldn't have.

לא, באמת. לא הייתם צריכים.

Ever since I've started developing quirky habits

מאז התחלתי לפתח מנהגים מוזרים

to deflect attention,

להסיט את תשומת הלב,

to become someone new:

להפוך למישהו חדש:

the teacher who shrugs his shoulders

המורה שמרים כתפיים

really aggressively.

ממש באגרסיביות.

The teacher who tucks his tie into his pants

המורה שמכניס את העניבה למכנסיים

and pulls the end out his fly

ומושך את הקצה מהחנות

because he's so wacky.

מפני שהוא כל כך מוזר.

But it's no use.

אבל זה לא עזר.

Because I had the sweaty teacher, too, for geography.

מפני שגם לי היה את מורה המזיע, בגאוגרפיה.

And to this day I cannot remember the capital of Bulgaria,

ועד היום אני לא יכול לזכור את בירת בולגריה,

and the two bodies of water I know the most about

ושני גופי המים שאני יודע הכי הרבה עליהם

sat below his shoulders.

היו מתחת לכתפיו.

And now, I'm the one

ועכשיו, אני האחד

looking like I've got the Atlantic and Pacific

שנראה כאילו יש לו את האטלנטי והפסיפי

in headlocks.

באחיזת ראש.

The one being asked, "How was the dunk tank?"

זה ששואלים אותו, "איך היה מיכל ההטבלה?"

"There was no dunk tank!

"לא היה מיכל הטבלה!

We live in New Orleans and it is humid!"

אנחנו חיים בניו אורלינס ולח פה!"

is how I'd respond if I was the angry teacher.

זה איך שהייתי עונה אם הייתי המורה הכועס.

Instead, I look the kid in the eye

במקום, אני מביט לילד בעיניים

as the sweat cascades down my nose,

כשהזעה נוטפת במורד האף,

and splatters onto his blank paper below,

ומשפריצה על הנייר הריק שלו למטה,

and I say, "I sweat because I am working my tail off

ואומר, "אני מזיע כי אני עובד כל כך קשה

and I need you to do the same."

ואני צריך שגם אתה תעשה את זה."