Why should you read Virginia Woolf? - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

What if William Shakespeare had a sister who matched his imagination,

מה אם לוויליאם שייקספיר היתה אחות השווה לו ביכולת הדמיון,

his wit, and his way with words?

השנינות והכשרון עם מילים?

Would she have gone to school and set the stage alight?

האם היא היתה הולכת ללמוד ומאירה את הבמה?

In her essay "A Room of One's Own,"

בספרה "חדר משלך"

Virginia Woolf argues that this would have been impossible.

וורג'יניה וולף טוענת שזה היה בלתי אפשרי.

She concocts a fictional sister who's stuck at home,

היא יוצרת אחות דמיונית שתקועה בבית,

snatching time to scribble a few pages

חוטפת זמן כדי לשרבט כמה דפים

before she finds herself betrothed and runs away.

לפני שהיא מוצאת את עצמה מאורסת ובורחת.

While her brother finds fame and fortune, she remains abandoned and anonymous.

בעוד אחיה מוצא תהילה וממון, היא נשארת נטושה ואלמונית.

In this thought experiment,

בניסוי המחשבתי הזה,

Woolf demonstrates the tragedy of genius restricted,

וולף מדגימה את הטרגדיה של גאוניות מוגבלת,

and looks back through time for hints of these hidden histories.

ומביטה חזרה בזמן לרמזים של ההסטוריות החבויות האלו.

She wrote, "When one reads of a witch being ducked,

היא כתבה, "כשקוראים על הטבעה של מכשפה,

of a woman possessed by devils,

על אשה שהשטן משתלט עליה,

of a wise woman selling herbs,

על אישה חכמה המוכרת צמחי מרפא,

or even a very remarkable man who had a mother,

או אפילו על איש יוצא דופן שיש לו אם,

then I think we're on the track of a lost novelist,

אז אני חושבת שאנחנו במסלול של הסופרת האבודה,

a suppressed poet,

משוררת מדוכאת,

of some mute and inglorious Jane Austen."

על ג'יין אוסטין אילמת שלא זוכה לתהילה."

"A Room of One's Own" considers a world denied great works of art

"חדר משלך" מדבר על עולם שנמנעו ממנו עבודות אמנות גדולות

due to exclusion and inequality.

בשל הדרה וחוסר שוויון.

How best can we understand the internal experience of alienation?

עד כמה נוכל להבין את חוויית הניכור?

In both her essays and fiction,

גם בכתביה וגם בסיפורת הבדיונית שלה,

Virginia Woolf shapes the slippery nature of subjective experience into words.

וורג'ינייה וולף מעצבת את הטבע החלקלק של חוויות סובייקטיביות לתוך המילים.

Her characters frequently lead inner lives that are deeply at odds

הדמויות שלה מובילות הרבה פעמים לחיים פנימיים שמנוגדים מאוד

with their external existence.

לקיום החיצוני שלהן.

To help make sense of these disparities, the next time you read Woolf,

כדי לעזור להבין את הניגודים האלה, בפעם הבאה שתקראו את וולף,

here are some aspects of her life and work to consider.

הנה כמה פרטים על חייה ועבודתה, שכדאי לדעת.

She was born Adeline Virginia Stephen in 1882 to a large and wealthy family,

היא נולדה כאדליין וורג'יניה סטפן ב 1882 למשפחה גדולה ועשירה,

which enabled her to pursue a life in the arts.

שאיפשרה לה לפנות לחיי אמנות.

The death of her mother in 1895 was followed by that of her half-sister,

אחרי מותה של אימה ב 1895 נפטרו גם אחותה למחצה,

father, and brother within the next ten years.

אביה ואחיה, תוך עשר שנים.

These losses led to Woolf's first depressive episode

האבדנים האלה הובילו את וולף לתקופת הדיכאון הראשונה

and subsequent institutionalization.

ולאחר מכן לאשפוז.

As a young woman, she purchased a house

כאישה צעירה, היא רכשה בית

in the Bloomsbury area of London with her siblings.

באזור בלומסברי של לונדון עם אחיה.

This brought her into contact with a circle of creatives,

זה הביא אותה במגע עם מעגל של אנשים יצירתיים,

including E.M. Forster,

כולל אי.אם. פורסטר,

Clive Bell,

קלייב בל,

Roger Fry,

רוג'ר פריי,

and Leonard Woolf.

ולאונרד וולף.

These friends became known as the Bloomsbury Group,

החברים האלה נודעו כחבורת בלומסברי,

and Virginia and Leonard married in 1912.

וורג'יניה ולאונרד התחתנו ב 1912.

The members of this group were prominent figures in Modernism,

החברים בקבוצה הזו היו דמויות בולטות במודרניזם,

a cultural movement that sought to push the boundaries

תנועה תרבותית שניסתה לדחוף את הגבולות

of how reality is represented.

של ייצוג המציאות.

Key features of Modernist writing include the use of stream of consciousness,

תכונות עיקריות של כתיבה מודרניסטית כוללות שימוש בזרם של מודעות,

interior monologue,

מונולוג פנימי,

distortions in time,

עיוותים בזמן,

and multiple or shifting perspectives.

ופרספקטיביות מרובות או משתנות.

These appear in the work of Ezra Pound,

אלה מופיעים בעבודתם של עזרא פאונד,

Gertrude Stein,

גרטרוד סטיין,

James Joyce,

ג'יימס ג'וייס,

and Woolf herself.

ו-וולף עצמה.

While reading Joyce's "Ulysses," Woolf began writing "Mrs. Dalloway."

בעודה קוראת את יוליסס של ג'וייס, וולף התחילה לכתוב את גברת דאלוויי.

Like "Ulysses," the text takes place over the course of a single day

כמו יוליסס, הטקסט מתרחש במהלך יום בודד

and opens under seemingly mundane circumstances.

ונפתח תחת נסיבות שנראות יום יומיות.

"Mrs. Dalloway said she would buy the flowers herself."

"גברת דלווויי אמרה שהיא תקנה פרחים בעצמה."

But the novel dives deeply into the characters' traumatic pasts,

אבל הנובלה צוללת עמוק לתוך העבר הטראומטי של דמויותיה,

weaving the inner world of numbed socialite Clarissa Dalloway,

אורגת את העולם הפנימי של אשת החברה הגבוהה הרדומה, קלאריסה דלוויי

with that of the shell-shocked veteran Septimus Warren Smith.

עם זה של ספטימוס וורן סמית' הלום הקרב.

Woolf uses interior monologue to contrast the rich world of the mind

וולף משתמשת במונולוג פנימי כדי להביא ניגוד לעולם העשיר של הנפש

against her characters' external existences.

מול הקיום החיצוני של הדמויות.

In her novel "To the Lighthouse,"

בנובלה שלה "אל המגדלור,"

mundane moments, like a dinner party, or losing a necklace

רגעים יום יומיים, כמו ארוחת ערב חגיגית, או איבוד שרשרת

trigger psychological revelations in the lives of the Ramsay's,

מפעילים גילויים פסיכולוגיים בחייהם של בני משפחת ראמזי,

a fictionalized version of Woolf's family growing up.

גרסה דמיונית של המשפחה בה גדלה וולף.

"To the Lighthouse" also contains one of the most famous examples

"אל המגדלור" מכיל גם את אחת הדוגמאות הכי מפורסמות

of Woolf's radical representation of time.

של היצוג הרדיקלי של זמן אצל וולף.

In the Time Passes section,

בחלק "הזמן עובר",

ten years are distilled into about 20 pages.

עשר שנים מזוקקות ל 20 עמודים.

Here, the lack of human presence in the Ramsays' beach house

כאן, המחסור בנוכחות אנושית בבית החוף של רמסיי

allows Woolf to reimagine time in flashes and fragments of prose.

מאפשרת לוולף לדמיין מחדש את הזמן בהבזקים ושבבים של פרוזה.

"The house was left. The house was deserted.

"הבית נעזב. הבית היה נטוש.

It was left like a shell on a sand hill to fill with dry salt grains

הוא נותר כמו שלד על גבעת חול להתמלא בגרגרי מלח יבשים

now that life had left it."

עכשיו כשהחיים עזבו אותו."

In her novel "The Waves,"

בנובלה שלה "הגלים,"

there is little distinction between the narratives of the six main characters.

יש הבחנה מועטה בין הנרטיב של שש הדמויות העיקריות.

Woolf experiments with collective consciousness,

וולף מתנסה בהכרה שיתופית,

at times collapsing the six voices into one.

לפעמים מאחדת את ששת הקולות לאחד.

"It is not one life that I look back upon:

"אלה אינם חיים יחידים אליהם אני מביטה חזרה:

I am not one person: I am many people:

אני לא אדם אחד: אני הרבה אנשים:

I do not altogether know who I am,

אני לא יודעת בסך הכל מי אני,

Jinny, Susan, Neville, Rhoda or Louis,

ג'יני, סוזאן, נוויל, רוהדה או לואי,

or how to distinguish my life from their's."

או איך להבדיל בין חיי לשלהם."

In "The Waves," six become one, but in the gender-bending "Orlando,"

ב"הגלים," שישה הופכים לאחד, אבל ב"אורלנדו," מכופף המגדר,

a single character inhabits multiple identities.

דמות בודדת משתיקה זהויות מרובות.

The protagonist is a poet who switches between genders and lives for 300 years.

המספר הוא משורר שמחליף מגדרים וחי 300 שנה.

With its fluid language and approach to identity,

עם השפה והגישה הזורמת לזהות,

"Orlando" is considered a key text in gender studies.

"אורלנדו" נחשב לטקסט מפתח במחקר מגדרי.

The mind can only fly so far from the body

הנפש יכולה לעוף רק מרחק מסויים מהגוף

before it returns to the constraints of life.

לפני שהיא חוזרת למגבלות החיים.

Like many of her characters, Woolf's life ended in tragedy

כמו הרבה מדמויותיה, החיים של וולף הסתיימו בטרגדיה

when she drowned herself at the age of 59.

כשהטביעה את עצמה בגיל 59.

Yet, she expressed hope beyond suffering.

ועדיין, היא הביעה תקווה מעבר לסבל.

Through deep thought, Woolf's characters are shown

דרך מחשבה עמוקה, הדמויות של וולף מוצגות

to temporarily transcend their material reality,

כמתעלות זמנית מעל המציאות החמרית שלהן,

and in its careful consideration of the complexity of the mind,

ובשיקול הזהיר של המורכבות של תודעתה,

her work charts the importance of making our inner lives known to each other.

העבודה שלה מתארת עד כמה חשוב ליידע אחרים בעולמנו הפנימי.