Why is this painting so shocking? - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

On April 26th, 1937,

ב-26 באפריל, 1937,

Fascist forces bombed the Basque village of Guernica in Northern Spain.

כוחות פשיסטיים הפציצו את הכפר הבאסקי גרניקה בצפון ספרד.

It was one of the worst civilian casualties of the Spanish Civil War,

זה היה אחד ממקרי ההרג הגדולים ביותר של מלחמת האזרחים הספרדית,

waged between the democratic republic and General Franco’s fascist contingent.

שנערכה בין הרפובליקה הדמוקרטית והאיחוד של גנרל פרנקו הפשיסטי.

For Pablo Picasso, the tragedy sparked a frenzied period of work

עבור פאבלו פיקאסו, הטרגדיה הציתה תקופת עבודה קדחתנית

in which he produced a massive anti-war mural,

בה הוא יצר ציור קיר אנטי מלחמתי עצום,

aptly titled "Guernica."

שנקרא בהתאם "גרניקה."

The painting is a powerful work of historical documentation

הציור הוא עבודה חזקה של תיעוד היסטורי

and political protest.

ומחאה פוליטית.

But while Picasso’s artistic motivations are clear,

אבל בעוד המניעים האמנותיים של פיקאסו ברורים,

the symbolism of the painting can be as confusing and chaotic as war itself.

הסמליות של הציור יכולה להיות מבלבלת וכאוטית כמו המלחמה עצמה.

How can we make sense of this overwhelming image,

איך אנחנו יכולים להבין את התמונה המזעזעת,

and what exactly makes it a masterpiece of anti-war art?

ומה בדיוק הופך אותה ליצירת מופת אנטי מלחמתית?

The painting’s monumental canvas is disorienting from the start,

הקַנְבָס העצום של הציור מבלבל,

rendered in the abstracted Cubist style Picasso pioneered.

כשהוא מצוייר בסגנון הקוביסטי המופשט שפיקאסו ייסד.

Cubism deliberately emphasized the two-dimensionality of the canvas

הקוביזים מדגיש בכוונה את הדו מימדיות של הקנבס

by flattening the objects being painted.

על ידי שיטוח העצמים המצויירים.

This afforded viewers multiple

זה מציע לצופים נקודות מבט מרובות

and often impossible perspectives on the same object;

ולפעמים בלתי אפשריות על אותו עצם;

a technique considered shocking even in Picasso’s domestic scenes.

טכניקה שנחשבה מזעזעת אפילו בסצנה המקומית של פיקאסו.

But in this context,

אבל בהקשר הזה,

the style offers a profoundly overwhelming view

הסגנון מציע נקודת מבט מזעזעת מאוד

of violence, destruction, and casualties.

של אלימות, הרס ונפגעים.

Multiple perspectives only compound the horror on display–

נקודות מבט מרובות רק מגבירות את האימה שמוצגת --

sending the eyes hurtling around the frame in a futile hunt for peace.

שולחות את העיניים לריצה סביב המסגרת במרדף חסר תועלת אחר שלווה.

On the far left, a woman holding her dead child releases a scream;

בצד שמאל, אישה מחזיקה את ילדה המת משחררת צעקה;

her eyes sliding down her face in the shape of tears

עיניה נוזלות במורד פניה בצורת דמעות

and her head bending back unnaturally to echo her baby’s.

וראשה מתכופף אחורה באופן לא טבעי כדי להדהד את זה של תינוקה.

There is the statue of a soldier present below,

מתחת, יש פסל של חייל,

but he is unable to defend the woman and child.

אבל הוא לא מסוגל להגן על האשה והילד.

Instead his broken body lies in pieces,

במקום, גופו השבור מפוזר בחתיכות,

his arm clutching a splintered sword in a signal of utmost defeat.

זרועותיו לופתות חרב שבורה כאות לתבוסה מוחלטת.

The tip of his sword meets a woman’s foot as she attempts to flee the devastation.

קצה חרבו פוגש את רגלה של אישה כשהיא מנסה לברוח מההרס.

But her other leg appears rooted to the spot,

אבל רגלה האחרת נראית נטועה במקום,

locked in the corner of the canvas even as she stretches to move it.

נעולה בפינת הקנבס גם כשהיא נמתחת להזיזה.

Another victim appears behind this slouching figure.

קורבן נוסף מופיעה מאחורי הדמות הכורעת.

Falling helplessly as flames lick around her,

נופלת חסרת תקווה כשהלהבות מלכחות סביבה,

she too is caught in her own hopeless scene.

גם היא לכודה בסצנה חסרת תקווה משלה.

Each of these figures bordering the painting are horribly trapped,

כל אחת מהדמויות האלו בשולי התמונה לכודה בצורה נוראה,

giving the work an acute sense of claustrophobia.

דבר היוצר תחושה חריפה של קלסטרופוביה.

And where you might expect the canvas’ massive size to counteract this feeling,

ואם חשבתם שהגודל העצום של הקנבס יהווה ניגוד לתחושה הזו,

its scale only highlights the nearly life-sized atrocities on display.

קנה המידה רק מדגיש את הזוועות בגודל מלא.

Some possible relief comes from a lamp

הקלה אפשרית מגיעה ממנורה

held tightly by a ghostly woman reaching out her window.

המוחזקת בחזקה על ידי אישה דמויית רוח שמושיטה יד מחוץ לחלון.

But is her lantern’s hopeful glow truly lighting the scene?

אבל האם אור התקווה של המנורה באמת מאיר את הסצנה?

Or is it the jagged lightbulb–

או האם זו נורה משוננת --

thought to represent the technologies of modern warfare–

שנראה שמייצגת את הטכנולוגיות במלחמה המודרנית --

which illuminates her view of the chaos below?

שמאירה את מראה הכאוס מתחת?

From the coffin-like confines of her window,

מהחלון דמוי ארון המתים שלה,

her arm guides the viewer back into the fray,

זרועותיה מנחות את הצופה חזרה למריבה,

to perhaps the most controversial symbols of all–

אולי לסמלים הכי שנויים במחלוקת מכולם --

two ghostly animals caught in the destruction.

שתי חיות דמויות רוח שנלכדו בהרס.

Does the screaming horse embody the threat of Franco’s military nationalism;

האם הסוס הזועק מגלם את איום הלאומנות של הצבא של פרנקו?

or does the spike running through its body convey its victimhood?

או שהשיפוד התקוע בגופו מייצג את הקורבנות?

Does the white bull represent Spain,

האם השור הלבן מסמל את ספרד,

the country of matadors and a common theme in Picasso’s work–

מדינת המטאדורים ונושא חוזר ביצירותיו של פיקאסו --

or does it stand for the brutality of war?

או שהוא מסמל את ברוטליות המלחמה?

In this scene of strife, these animals raise more questions than answers.

בסצנה הזו של סבל, החיות האלו מעלות יותר שאלות מתשובות.

And additional elements hidden throughout the frame

ופרטים נוספים שחבויים במסגרת

offer even more secrets for close observers.

מעלים אפילו יותר סודות למביטים מקרוב.

At the top of the canvas flashes a bird desperate to escape the carnage.

בראש הקנבס מנצנצת ציפור הנואשת לברוח מהטבח.

And the abundance of animals on display may hint at the bombing’s date–

ושפע החיות המוצגות מרמז אולי על תאריך הפצצה --

a market day which flooded the streets

יום שוק שמציף את הרחובות

with villagers, animals, and other potential causalities.

בכפריים, חיות ונפגעים אפשריים אחרים.

Like the bombing of Guernica itself,

כמו ההפצצה של גרניקה,

Picasso’s painting is dense with destruction.

הציור של פיקאסו עמוס בהרס.

But hidden beneath this supposed chaos, are carefully crafted scenes and symbols,

אבל מתחת לכאוס, בהיחבא, נמצאות סצנות וסמלים שעוצבו בתשומת לב,

carrying out the painting’s multifaceted attack on fascism.

הן נושאות את ההתקפה מרובת הפנים של הציור על פשיזם.

Decades after its creation,

עשורים אחרי היצירה,

"Guernica" retains its power to shock viewers and ignite debate,

"גרניקה" שומרת על יכולתה להמם צופים ולהצית דיון,

and is often referenced at anti-war gatherings around the world.

והרבה פעמים מוזכרת בהתאספויות אנטי מלחמתיות סביב העולם.

Hundreds of viewers have grappled with its harsh imagery, shattering symbolism

מאות צופים התחבטו עם הדמויות הקשות, הסימבוליות המנפצת

and complex political messaging.

והמסרים הפוליטיים המורכבים.

But even without a close understanding of it’s complicated subtext,

אבל אפילו בלי הבנה קרובה של הסַאבּ-טֶקְסְט המורכב,

Picasso’s work remains a searing reminder of the true casualties of violence.

העבודה של פיקאסו נשארת תזכורת צורבת לקורבנות האמיתיים של האלימות.