The battle of the Greek tragedies - Melanie Sirof

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Good afternoon, ladies and gentlemen.

אחר צהריים טובים, גבירותי ורבותי.

Let us welcome you to the final day of dramatic battle between great tragedians.

תנו לנו לברך אתכם ביום האחרון של הקרב הדרמטי בין הטרגדאים הגדולים.

It is a spring day here in Ancient Greece.

זה יום אביב פה ביוון העתיקה.

Nearly 17,000 patrons are filing into the Theatre of Dionysus

כמעט 17,000 פטרונים זורמים לתוך התאטרון של דיוניסוס

to watch top playwrights,

כדי לצפות בכותבים הגדולים,

including favorites Aeschylus and Sophocles duke it out

כולל אסכילוס המועדף וסופוקלס מתנצחים

to see whose hero may be deemed most tragic,

כדי לראות של מי הגיבור יותר טראגי,

whose story most awful.

של מי הסיפור היותר נוראי,

Well Seacrestopolis,

ובכן סיקרסטופוליס,

in last week's battle of the choruses,

בקרב של שבוע שעבר של הכרוסס,

all 50 members of each playwright's chorus traveled back and forth across the stage,

כל 50 החברים של כל כורוס של כותב מחזות הלכו לרוחב הבמה,

singing the strophe and antistrophe, telling misbegotten tales of woe.

שרו את הסטרוף והאנטי סטרוף, סיפרו סיפורים לא חוקיים של צער.

Today's first chorus is entering through the parados,

הכורוס הראשון של היום נכנס דרך הפרדוס,

taking their positions in the orchestra at the bottom of the stage.

לוקחים את המקומות שלהם באורקסטרה בתחתית הבמה.

Mario Lopedokia, this is nothing we haven't seen before.

מריו לופדוקיה, זה לא משהו שלא נראה לפני כן.

All 50 members speaking from the depths of their souls.

כל 50 החברים מדברים מעומק נשמתם.

Wait, what is this?

חכו, מה זה?

I've not seen this before, Seacrestopolis.

לא ראיתי את זה לפני כן, סיקרסטופוליס.

There is one actor stepping out of choral formation,

יש שחקן אחד שפוסע החוצה מהמבנה הכורלי,

assuming an independent role in this play.

שתופס תפקיד עצמאי במחזה הזה.

Can you make out who it is?

אתם יכולים להבין מי זה?

That looks like Thespis.

זה נראה כמו ת'פספיס.

It seems he's changing his mask,

נראה שהוא מחליף מסכה,

and taking on the role of another character.

ולוקח את התפקיד של דמות אחרת.

Incredible. Surely, Thespis will go down in history as the very first actor.

מדהים. ברור שתספיס יזכר בהסטוריה כשחקן הראשון.

He has changed the face of theater forever.

הוא שינה את פני התאטרון לעד.

And that was just the warm-up act.

וזה היה רק קטע החימום שלו.

On to the main attraction.

והלאה לאטרקציה הראשית.

Aeschylus will have the stage first.

אסכילוס יקבל את הבמה ראשון.

Let's see what he does.

בואו נראה מה הוא עושה.

We expect great things.

אנחנו צופים דברים גדולים.

Last competition, Sophocles beat him by a smidge,

בתחרות האחרונה, סופוקלס ניצח אותו בקושי,

but Aeschylus is still considered the Father of Tragedy.

אבל אסכילוס עדיין נחשב לאבי הטרגדיה.

Now, Aeschylus frequently competes at this festival, the city Dionysia.

עכשיו, אסכילוס מתחרה הרבה פעמים בפסטיבל, העיר דיוניסיה.

Though his plays are violent,

למרות שהמחזות הם אלימים,

the bloodshed is never seen by the audience,

שפיכות הדמים לעולם לא נראית על ידי הקהל,

which allows the dramatic tension to take center stage.

מה שמאפשר למתח הדרמטי לקחת את מרכז הבמה.

Let's see what he does today to try to win his title back.

בואו נראה מה הוא עושה היום כדי לזכות בתואר שלו חזרה.

Here comes Aeschylus's chorus,

הנה בא הכורוס של אסכילוס,

but they seem to be missing quite a few people.

אבל נראה שחסרים לכם די הרבה אנשים.

What is going on here?

מה קורה פה?

Not only are they down a few people.

לא רק שחסרים להם כמה אנשים.

There are two actors taking center stage.

יש שני שחקנים שלוקחים את מרכז הבמה.

This is absolutely unheard of.

זה מעולם לא נשמע.

He has build on Thespis's idea and added a second actor to the mix.

הוא בנה על הרעיון של תספיס והוסיף שחקן שני למערכה.

Aeschylus is relying on the two individuals to tell the story.

אסכילוס מסתמך על שני אנשים שיספרו את הסיפור.

The dialogue possible in tragedy now has taken precedence over the chorus.

הדיאלוג שאפשרי בטרגדיה לקח עכשיו עדיפות מעל הכורוס.

No wonder he drastically shrunk its size.

אין פלא שהוא כיווץ אותו משמעותית.

This applause is well deserved.

באמת מגיעות להם מחיאות הכפיים האלו.

The crowd has hushed.

הקהל השתתק.

Sophocles's actors and chorus

השחקנים והכורוס של סופוקלס

are taking the stage for the play, "Oedipus Rex."

עולים על הבמה למחזה, "אודיפוס רקס."

As usual, the chorus is set up in the orchestra.

כרגיל, הכורוס נמצאת באורכסטרה.

And what's this?

ומה זה?

Sophocles has added a third actor.

סופוקלס הוסיף שחקן שלישי.

Will this one-upmanship never end?

האם הוספת האנשים האלה לעולם לא תסתיים?

Three actors,

שלושה שחקנים,

and they are changing their masks to take on several different roles

והם משנים את המסכות שלהם כדי לבצע כמה תפקידים שונים

as they weave the tale of Oedipus,

כשהם טווים את הסיפור של אודיפוס,

a nice fellow who kills his father and marries his mother.

בחור נחמד שהרג את אביו ונישא לאימו.

Kills his father and marries his mother.

הורג את אביו ונישא לאימו.

That sounds pretty tragic to me.

זה נשמע לי די טראגי.

It is most tragic, Mario Lopedokia.

זה מאוד טראגי, מריו לופדוקיה.

Call me crazy, but I'm willing to bet that future generations

תקראו לי משוגע, אבל אני מוכן להתערב שדורות עתידיים

will hold this play up as the perfect example of tragedy.

יתייחסו למחזה הזה כדוגמה המושלמת לטרגדיה.

Excuse me, Seacrestopolis.

תסלח לי, סיקרסטופוליס.

Oedipus has left the stage after realizing Jocasta was his wife and also his mother.

אודיפוס עזב את הבמה אחרי שהבין שג'וקסטה היתה אישתו וגם אימו.

Where has he gone?

לאן הוא הלך?

I can't even imagine.

אני אפילו לא יכול לדמיין.

Wait. The messenger has stepped on stage

חכו. השליח עלה על הבמה

and is telling us of the great king's actions.

ומספר לנו על הפעולות של המלך הגדול.

He says that Oedipus, upon finding his mother, wife, whatever, Jocasta,

הוא אומר שאדיפוס, כשגילה שאימו, אישתו, מה שלא יהיה, ג'וקאסטה,

dead of her own hand in their incestuous bedroom,

התאבדה בחדר המיטות שלהם,

took the broaches from her dress and stabbed his eyes repeatedly.

לקח את הסיכות מהשמלה שלה ודקר את עינייו שוב ושוב.

You can't blame the guy, can you?

אתם לא יכולים להאשים את הבחור, נכון?

Bedded his mother, killed his father, is father and brother to his children.

שכב עם אימו, הרג את אביו, הוא אב ואח לילדיו.

I might do the same.

אולי הייתי עושה אותו הדבר.

My friend, I do believe we've seen it all.

חברי, אני מאמין שראינו הכל.

Indeed, we have.

באמת, ראינו.

There is nothing more tragic than Oedipus.

אין משהו יותר טראגי מאדיפוס.

And sure enough, the judges who have been chosen by lot from all over Greece

ובאמת, השופטים שנבחרו לפי הצבעה מכל רחבי יוון

are ready to announce the winner.

מוכנים להכריז על הזוכה.

Oh, folks! This is one for the history books.

אוה, חברה! זה אחד לספרי ההסטוריה.

Dark horse playwright, Philocles, has taken first prize.

כותב הסוס השחור, פילוקלס, לקח את הפרס הראשון.

What an upset. What a tragedy.

איזו טרדה. איזו טרגדיה.

What a night, folks.

איזה לילה חברים.

We have witnessed the laying of the foundation of modern theater

חזינו בהנחת היסודות של התאטרון המודרני

and some great innovations:

וכמה המצאות גדולות:

the shrinking of the chorus,

התכווצות הכורוס,

the addition of three actors,

ההוספה של שלושה שחקנים,

and such catharsis.

וקטרזיס כזה דגול.

Doesn't a great tragedy just make you feel renewed and cleansed?

נכון שטרגדיה מעולה גורמת לכם להרגיש חדשים ונקיים?

It sure does, but now we are out of time.

בהחלט, אבל עכשיו נגמר לנו הזמן.

I'm Seacrestopolis,

אני סיקרסטופוליס,

and I'm Mario Lopedokia.

ואני מריו לופדוקיה.

Peace, love and catharsis.

שלום, אהבה וקרטזיס.