Zen kōans: Unsolvable enigmas designed to break your brain - Puqun Li

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

How do we explain the unexplainable?

איך מסבירים את הבלתי-מוסבר?

This question has inspired numerous myths,

שאלה זו הולידה הרבה מיתוסים,

religious practices,

מנהגים דתיים

and scientific inquiries.

וחקירות מדעיות.

But Zen Buddhists practicing throughout China from the 9th to 13th century

אבל מתרגלי הזן-בודהיזם ברחבי סין מהמאה ה-9 עד למאה ה-13

asked a different question –

התעניינו בשאלה אחרת:

why do we need an explanation?

למה אנו זקוקים להסבר?

For these monks, blindly seeking answers was a vice to overcome,

לנזירים אלה, חיפוש התשובות העיוור הוא מידה רעה שיש לבער,

and learning to accept the mysteries of existence

והלימוד כיצד להסכין עם תעלומות הקיום

was the true path to enlightenment.

הוא הדרך האמיתית להארה.

But fighting the urge to explain the unexplainable can be difficult.

אבל המאבק בדחף להסביר את הבלתי-מוסבר עלול להיות קשה.

So to help practice living with these mysteries,

לכן, כדי לעזור לחיות עם תעלומות אלה,

the meditating monks used a collection of roughly 1,700 bewildering

הנזירים שעסקו במדיטציה השתמשו באוסף של כ-1,700

ניסויים מחשבתיים פילוסופיים, מעורפלים ומבלבלים בשם "קואנים".

and ambiguous philosophical thought experiments called kōans.

The name, originally gong-an in Chinese, translates to “public record or case."

קואן, במקור "גונג-אן" בסינית, פירושו "רשומה או מקרה ידועים".

But unlike real-world court cases, kōans were intentionally incomprehensible.

אך שלא כמו מקרים משפטיים בעולמנו, הקואנים היו בלתי-מובנים במכוון.

They were surprising, surreal, and frequently contradicted themselves.

הם היו מפתיעים, סוריאליסטיים ולעתים קרובות סתרו את עצמם.

On the surface, they contained a proverb about the Zen Buddhist monastic code -

על פני השטח הם הכילו משל מהקוד הנזירי הבודהיסטי -

such as living without physical or mental attachments,

כמו החיים ללא התקשרות פיזית או נפשית,

avoiding binary thinking,

ההימנעות מחשיבה בינארית

and realizing one’s true “Buddha-nature."

ומימוש "הטבע הבודהיסטי" האמיתי של האדם.

But by framing those lessons as illogical anecdotes,

אבל כששיעורים אלה נוסחו כאנקדוטות חסרות-הגיון,

they became tests to help practicing monks learn to live with ambiguity and paradox.

הם הפכו למבחנים שמטרתם לעזור למתנזרים לחיות עם עמימות וסתירות.

By puzzling through these confusing “cases,"

באמצעות התהייה על "מקרים" מבלבלים אלה

meditating monks could both internalize and practice Buddhist teachings.

יכלו הנזירים המודטים להפנים ולתרגל את התורה הבודהיסטית

Hopefully, they would let go of the search for one true answer

בתקווה שיצליחו לוותר על החיפוש אחר תשובה אמיתית אחת ויחידה

and trigger a spiritual breakthrough.

ולחולל פריצת-דרך רוחנית.

Since these are intentionally unexplainable,

מהיותם בלתי-מוסברים במכוון,

it would be misguided to try and decipher these stories ourselves.

אין טעם לנסות ולפענח את הסיפורים האלה בעצמנו,

But like the monks before us,

אבל כמו הנזירים לפנינו,

נוכל לתהות עליהם יחד

we can puzzle over them together,

ולבחון עד כמה הם עמידים להסברים פשוטים.

and investigate just how resistant they are to simple explanations.

Consider this kōan illustrating the practice of no-attachment.

למשל, הקואן הבא, המתאר את תרגול האי-היקשרות.

Two monks, Tanzan and Ekido, are traveling together down a muddy road.

שני נזירים, טנזן ואקידו, הולכים בדרך בוצית.

Ahead they see an attractive traveler, unable to cross the muddy path.

הם רואים מולם מטיילת מושכת שלא יכולה לחצות את השביל הבוצי.

Tanzan politely offers his help,

טנזן מציע בנימוס את עזרתו,

carrying the traveler on his back across the street,

נושא על גבו את המטיילת אל עברו השני של הרחוב,

and placing her down without a word.

ומוריד אותה מעליו ללא אומר.

Ekido was shocked.

אקידו מזדעזע.

According to monastic law, monks were not supposed to go near women,

החוק הנזירי אוסר על הנזירים להתקרב לנשים,

let alone touch a beautiful stranger.

ובוודאי לא לגעת בזרות יפות.

After miles of walking, Ekido could no longer restrain himself.

אחרי עוד כמה קילומטרים, אקידו אינו מצליח להתאפק:

“How could you carry that woman?”

"איך יכולת לשאת את האישה הזאת?"

Tanzan smiled, “I left the traveler there. Are you still carrying her?”

טנזן מחייך: "אני השארתי אותה שם. אתה עדיין נושא אותה?"

Like all kōans, this story has numerous interpretations.

כמו כל הקואנים, לסיפור הזה יש מספר פרשנויות.

But one popular reading suggests

אבל אחת הפופולריות שבהן אומרת

that despite never having physically carried the traveler,

שלמרות שבכלל לא נשא את המטיילת באופן פיזי,

Ekido broke monastic law by mentally "clinging to" the woman.

אקידו הפר חוק נזירי בכך ש"נקשר באופן נפשי" אל האישה.

This type of conflict –

סוג זה של קונפליקט -

examining the grey area between the letter of the law and the spirit of the law –

הבוחן את השטח האפור שבין החוק כלשונו ובין רוח החוק -

was common in kōans.

רווח מאד בקואנים.

In addition to exploring ambiguity,

נוסף על חקר העמימות,

kōans often ridiculed characters

הקואנים נהגו גם להגחיך טיפוסים

claiming total understanding of the world around them.

שטענו להבנה שלמה של העולם שמסביב.

One such example finds three monks

דוגמה כזאת היא של שלושה נזירים

debating a temple flag rippling in the wind.

שמתווכחים על דגל מקדש שמתבדר ברוח.

The first monk refers to the flag as a moving banner,

הנזיר הראשון רואה בדגל כרזה מתנועעת,

while the second monk insists that they are not seeing the flag move,

הנזיר השני טוען שאיננו רואה שהדגל מתנועע,

but rather the wind blowing.

אלא את הרוח הנושבת.

They argue back and forth, until finally, a third monk intervenes,

הם ממשיכים להתווכח, עד שנזיר שלישי מתערב:

“It is not the flag moving, nor the wind blowing,

"לא הדגל מתנועע ולא הרוח נושבת:

but rather the movement of your minds!”

"המוחות שלכם מתנועעים!"

One interpretation of this kōan plays on the supposed wisdom of the arguing monks –

פרשנות אחת לקואן הזה מתייחסת לחוכמה המיוחסת לנזירים המתווכחים -

the first asserting the importance of the observable world,

הראשון, שמדגיש את חשיבות העולם הנצפה,

the second favoring deeper knowledge we can infer from that world.

השני, שנוטה לידע עמוק יותר שאפשר להקיש עליו מן העולם.

But each monk’s commitment to his own “answer”

אבל מחוייבותו של כל נזיר ל"תשובה" שלו,

blinds him to the other’s insight, and in doing so,

מעוורת אותו מלראות את תובנות זולתו, ובכך

defies an essential Buddhist ideal: abolishing binary thinking.

הוא פוגע באידאל בודהיסטי מהותי: לנטוש את החשיבה הבינארית.

The third monk identifies their conflict as a perceptual one –

הנזיר השלישי מזהה את חילוקי הדעות כעניין של תפישה:

both arguing monks fail to see the larger picture.

שני הנזירים המתווכחים אינם רואים את התמונה הכוללת.

Of course, all these interpretations only hint at how to wrestle with these kōans.

מובן שכל הפרשנויות האלה רק רומזות כיצד יש להיאבק בקואנים.

Neither the wisdom from practicing monks before us,

לא חוכמתם של הנזירים שלפנינו

nor the supposedly wise characters in these stories

ולא הדמויות החכמות-לכאורה שבסיפורים עצמם

can resolve them for you.

יכולים לפתור אותם עבורכם,

That’s because the purpose of these kōans isn’t reaching a simple solution.

כי מטרת הקואנים האלה אינה להגיע לפתרון פשוט,

It’s the very act of struggling with these paradoxical puzzles

אלא עצם המאבק בחידות פרדוקסליות אלה

which challenge our desire for resolution,

הוא שקורא תיגר על תשוקתנו לפתרון

and our understanding of understanding itself.

ועל הבנתנו את ההבנה עצמה.