The most colorful gemstones on Earth - Jeff Dekofsky

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Alsa Saal

On an auspicious day in November of 1986,

ביום רגיל בנובמבר 1986,

5 Australian miners climbed Lunatic Hill—

5 כורים אוסטרלים טיפסו על גבעת לונטיק (מטורף) --

so named for the mental state anyone would be in to dig there.

שנקראה כך על שם המצב הנפשי של כל מי שבחר לחפור שם.

While their competitors searched for opals at a depth of 2 to 5 meters,

בעוד המתחרים שלהם חיפשו אבני אופל בעומק של 2 עד 5 מטר,

the Lunatic Hill Syndicate bored 20 meters into the earth.

סינדיקט לונטיק היל קדח לעומק של 20 מטר בתוך האדמה.

And for their audacity, the earth rewarded them

ועל התעוזה שלהם, הארץ תיגמלה אותם

with a fist-sized, record breaking opal.

עם אופל שובר שיאים בגודל אגרוף.

They named it the Halley’s Comet opal,

הם קראו לו אופל השביט של היילי,

after the much larger rocky, icy body flying by the earth at that time.

על שם הגוף הסלעי הקרחוני שעף ליד כדור הארץ באותו זמן.

The Halley’s Comet opal is a marvel, but its uniqueness is, paradoxically,

אופל השביט של היילי הוא פלא, אבל היחודיות שלו, באופן פרדוקסלי,

the most usual thing about it.

היא הדבר הכי רגיל בו.

While diamonds, rubies, emeralds, and other precious stones

בעוד יהלומים, אבני אודם, ברקת, ואבנים יקרות אחרות

are often indistinguishably similar,

פעמים רבות דומות זו לזו באופן שלא ניתן להבחין ביניהן,

no two opals look the same,

אין אף שתי אבני אופל זהות,

thanks to a characteristic called "play of color."

הודות לתכונה שנקראת "משחק צבעים."

This shimmering, dazzling, dancing display of light

מופע האורות המנצץ, המהמם, הרוקד

comes about from a confluence of chemistry, geology, and optics

מגיע משילוב של כימיה, גאולוגיה ואופטיקה

that define opals from their earliest moments, deep underground.

שמבדיל בין אבני האופל מהרגע המוקדם ביותר שלהם, עמוק באדמה.

It’s there that an opal begins its life as something surprisingly abundant: water.

שם האופל מתחיל את חייו כמשהו מפתיע בתפוצתו: מים.

Trickling down through gaps in soil and rock,

הם מחלחלים דרך פערים באדמה ובסלעים,

water flows through sandstone, limestone, and basalt,

המים זורמים דרך אבן חול, גיר, ובזלת,

picking up a microscopic compound called silicon dioxide.

אוספים תרכובת מיקרוסקופית שנקראת דו תחמוצת הצורן.

This silica-enriched water enters the voids inside pieces of volcanic rock,

המים מועשרי הסיליקה האלה נכנסים לחללים בתך פיסות של סלע וולקני,

prehistoric river beds, wood and even the bones of ancient creatures.

ערוצי נחל פרהיסטוריים, עץ ואפילו עצמות של יצורים עתיקים.

Gradually, the water starts to evaporate,

בהדרגה, המים מתחילים להתאדות,

and the silica-solution begins forming a gel,

ותמיסת הסיליקה מתחילה ליצור ג'ל,

within which millions of silica spheres form layer by layer

בתוכה מליוני כדוריות סיליקה נוצרות שכבה אחרי שכבה

as a series of concentric shells.

כסדרה של קליפות ממורכזות.

The gel ultimately hardens into a glass-like material,

הג'ל לבסוף מתקשה לחומר דמוי זכוכית,

and the spheres settle into a lattice structure.

והספירות מתאחות למבנה דמוי סבכה.

The vast majority of the time, this structure is haphazard,

ברוב המוחלט של הזמן, המבנה הזה אקראי,

resulting in common, or potch, opals with unremarkable exteriors.

שתוצאתו בדרך כלל אופלים נפוצים עם צד חיצוני שאינו יוצא דופן.

The tiny, mesmerizing percentage we call precious opals

לאחוז הזעיר ומהמם להם אנחנו קוראים אופלים יקרי ערך

have regions where silica beads of uniform size form orderly arrays.

יש אזורים בהם כדוריות סיליקה בגודל אחיד נוצרות במערכים מסודרים.

So why do those structures produce such vibrant displays?

אז למה המבנים האלה מייצרים כאלה מצגים צבעוניים?

The answer lies in a principle of wave physics called interference.

התשובה נמצאת בעיקרון של פיזיקת גלים שנקראת התאבכות.

For the sake of simplicity,

לשם הפשטות,

let’s look at what happens when a single color of light—

בואו נביט במה שקורה כשצבע בודד של אור --

green, with a wavelength of 500 nanometers— hits a precious opal.

ירוק, עם אורך גל של 500 ננומטר -- פוגע באופל יקר ערך.

The green light will scatter throughout the gemstone

האור הירוק מתפזר בתוך אבן החן

and reflect back with varying intensities—

ומשתקף חזרה בעוצמות משתנות --

from most angles suffused, from some entirely dimmed,

מרוב הזוויות הוא נספג, מכמה הוא לגמרי מעומעם,

and others dazzlingly bright.

ומאחרות משתקף באופן מסנוור.

What’s happening is, some of the green light reflects off of the top layer.

מה שקורה הוא, שחלק מהאור הירוק משתקף מהשכבה העליונה.

Some reflects off of the layer below that.

חלק משתקף מהשכבה מתחתיה.

And so on.

וכך הלאה.

When the additional distance it travels from one layer to the next, and back,

כשהמרחק הנוסף שהוא עובר משכבה אחת לבאה, וחזרה,

is a multiple of the wavelength— such as 500 or 1000 extra nanometers—

הוא כפולה של אורך הגל -- כמו 500 או 1000 ננומטרים נוספים --

the crests and valleys of the waves match each other.

השיאים והעמקים של הגלים מתאימים אחד לשני.

This phenomenon is called constructive interference,

התופעה נקראת התאבכות בונה,

and it amplifies the wave, producing a brighter color.

והיא מגבירה את הגלים, ומייצרת צבע חזק יותר.

So if you position your eye at the correct angle,

אז אם אתם ממקמים את העין בזוית הנכונה,

the green light reflecting from many layers adds together.

האור הירוק שמשתקף מהרבה שכבות מתווסף.

Shift the angle just a bit,

שנו מעט את הזווית,

and you change the distance the light travels between layers.

ותשנו את המרחק שהאור נע בין השכבות.

Change it enough, and you’ll reach a point where the crests match the valleys,

שנו אותו מספיק, ותגיעו לנקודה בה השיאים מתאימים לעמקים,

making the waves cancel each other out— that’s destructive interference.

מה שגורם לגלים לבטל אחד את השני -- וזה התאבכות הורסת.

Different colors have different wavelengths,

לצבעים שונים יש אורכי גל שונים,

which translates to varying distances they have to travel

מה שמתרגם למרחקים שונים שהם צריכים לעבור

to constructively interfere.

כדי להתאבך באופן בונה.

That’s why colors roughly correspond to silica bead sizes.

לכן צבעים באופן כללי מתאימים לגדלי חרוזי סיליקה.

The spaces between 210 nanometer beads are just right to amplify blue light.

המרחקים בין חרוזים של 210 ננומטר מתאימים בדיוק להגביר אור כחול.

For red light, with its long wavelengths,

לאור אדום, עם אורך הגל הארוך שלו,

the silica beads must be close to 300 nanometers.

חרוזי הסיליקה צריכים להיות קרובים ל 300 ננומטר.

Those take a very long time to form, and because of that,

לאלה לוקח הרבה זמן להווצר, ובגלל זה,

red is the rarest opal color.

אדום הוא צבע האופל הכי נדיר.

The differences in the arrangements of the gel lattices

ההבדל בסידור של שכבות הג'ל

within a particular stone result in a wide range of color patterns—

בתוך אבן מסויימת נותן מגוון רחב של תבניות צבעים --

everything from broad flash to pin-fire to the ultra-rare harlequin.

הכל מפלאש רחב דרך אש נקודתית ועד להרלקווין האולטרה נדיר.

The circumstances that lead to the formation of precious opal

הנסיבות שמובילות ליצירה של אופלים יקרי ערך

are so uncommon that they only occur in a handful of places.

כל כך לא נפוצות שהן מתרחשות רק במעט מקומות.

About 95% come from Australia,

בערך 95% מגיעות מאוסטרליה,

where an ancient inland sea created the perfect conditions.

שם ים פנימי עתיק יצר את התנאים המושלמים.

It was there that the Halley’s Comet opal formed some 100 million years ago.

זה היה המקום שבו שאופל השביט של היילי נוצר לפני בערך 100 מליון שנה.

Which raises the question: in the next 100 million years,

מה שמעלה את השאלה: ב 100 מליון השנים הבאות,

silica-rich water will percolate through the nooks and crannies

מים עשירים בסיליקה יחלחלו דרך סדקים

of some of the discarded artifacts of human civilization.

של כמה מהפריטים המושלכים של התרבות האנושית.

What opalescent plays of light will one day radiate

איזה משחקי אור של אופל יקרנו יום אחד

from the things we forget in the darkness?

מדברים ששכחנו באפלה?