Stories: Legacies of who we are - Awele Makeba

Transcriber: Jenny Zurawell

תרגום: Sorin Solomon עריכה: Ido Dekkers

(מוסיקה)

אני אוולה. ביתה של אליס, נכדתה של רות,

I am Awele.

Daughter of Alice, granddaughter of Ruth,

great-granddaughter of Big Momma Alice and Madir Corine,

נינה של ביג מאמה אליס ו- מדיר קורין,

great-great-granddaughter of Anna and Zitii Benyen.

ובת נינה של אנה ו- זיטי בניון.

זאת תקוותי

It is my hope

to find my best possible self in the service of others.

למצוא את העצמי הטוב ביותר האפשרי בפעילות למען אחרים.

אבא שלי? נהג לספר לי סיפורים.

Now, my daddy, he used to tell me stories.

אבא שלי נהג לומר

My daddy, he would say,

"I want you to know who you are and where you come from.

"אני רוצה שתדעי מי את ומהיכן את באה.

That will guide you as you discover

זה מה שינחה אותך בגילוי של מי את צריכה להיות.

who you must be.

אז תקשיבי לסיפור הזה, בסדר, ילדתי?

Now, you listen to this story, you hear me, baby girl?

It's not going to be in a book.

זה לא הולך להופיע בשום ספר.

Your teacher is not going to tell it,

המורים שלך לא הולכים לספר אותו,

but you need to understand who you are."

אבל את צריכה להבין מי את."

That became a guiding principle

זה הפך לקו מנחה

in the stories that I wanted to tell.

בסיפורים שאני רוצה לספר.

Stories about legacy of who we are.

סיפורים על המורשת של מי אנחנו.

I used to hear all the time that children are the future,

שמעתי כל הזמן שהילדים הם העתיד,

אך מה הקלישאה הזאת בעצם אומרת

but what does that cliché really mean

and how are we preparing them?

ואיך אנחנו מכינים אותם לכך?

So I looked for narratives about young people

אז חיפשתי מעשיות על אנשים צעירים

and the legacy that they bring as agents of change.

והמורשת שהם מביאים

כגורמים לשינוי.

The power that you have right now.

הכוח שיש בידיכם כעת.

Today, March 2, 1955 --

היום, 2 במרץ 1955,

the story that I want to share with you

הסיפור שאי רוצה לשתף אתכם בו

comes from 1955, March 2.

מתחיל ב- 1955, ב- 2 למרץ.

הוא על ילדה אמיצה בת 16,

It's about a courageous 16-year-old girl,

Claudette Colvin.

קלודט קולווין.

And it comes full circle today

זוהי סגירת מעגל היום

because a week ago today, in San Francisco,

בגלל שלפני שבוע, בסאן פרנסיסקו,

my middle school students,

תלמידי חטיבת הביניים שלי

they performed a program that I had written,

הציגו הצגה שכתבתי

"גורמים לשינוי"

"Agents of Change,"

starting with the reenactment of Plessy v. Ferguson

שמתחילה עם שחזור של פלסי נגד פרגוסון

from 1892 to 1896,

מ- 1982 עד 1986,

moving to Brown v. Board and a student-led strike

משם ל- בראון נגד בורד ושביתת הסטודנטים המונהגת

by Barbara Rose Johns,

על ידי ברברה רוז ג'ונס,

jumping to Claudette Colvin and the Montgomery Bus Boycott

קפיצה ל- קלודט קולווין וחרם האוטובוסים במונטגומרי

ומסתיימת בתנועת שביתת השבת ב- 1960,

and ending in 1960 with the Sit-In Movement,

the non-violent movement led by students.

תנועה לא-אלימה מונהגת על ידי סטודנטים.

So I'm going to share the story,

אשתף אתכם בסיפור

וגם ברצוני לשתף אכתם בעבודה שאני עושה סביבו,

and I would like to also share the work I do with it,

as a case study.

שישמש כדוגמה.

שילמתי את העשרה סנט שלי בקדמת האוטובוס ורצתי לעבר הדלת האחורית

I paid my dime at the front of the bus,

and then I ran to the back door

with the rest of the colored kids

יחד עם שאר הילדים השחורים כדי שהנהג לא יתחיל לנוסע

so the driver wouldn't take off before we got on.

לפני שנספיק כולנו לעלות.

Also, well, whites don't want us walking down the aisle next to them.

בנוסף, הלבנים לא ממש אוהבים שאנחנו הולכים במעבר לידם.

When I got back on the bus,

כשהגעתי אל אחורי האוטובוס, איזור"הצבע" היה מלא,

colored section was full,

so, I sat in the middle section.

אז התיישבתי באמצע.

I took the last row seat on the left,

התיישבתי בכסא האחרון בצד שמאל,

it was right by the window,

ממש ליד החלון,

wasn't thinking about anything in particular.

ולא חשבתי על שום דבר ספציפי.

"Hey."

"היי"

I didn't know the girl next to me either, this older girl.

לא הכרתי את הילדה שלידי, הילדה הגדולה יותר.

So I just looked out the window.

אז המשכתי להסתכל דרך החלון.

Driver went more stops,

הנהג המשיך עוד כמה תחנות,אנשים נוספים המשיכו לעלות,

more people were getting on, colored and white.

שחורים ולבנים.

Pretty soon, no more seats were available.

די מהר כבר לא היו מקומות פנויים.

"Give me those seats," the driver called out.

"תפנו לי את המקומות שלכם", צעק הנהג.

Colored folks just started getting up.

אנשים שחורים התחילו לקום.

White folks started taking their seats,

אנשים לבנים התיישבו במקומם. אבל אני המשכתי לשבת.

but I stayed seated.

Girl next to me and the other two across --

גם הילדה שלידי והשתיים שלידנו המשיכו לשבת.

they stayed seated.

I knew it wasn't the restricted area.

ידעתי שזה לא האיזור המוגבל.

"Make light on your feet!"

"קדימה, על הרגליים!"

Girl next to me got up immediately.

She stood in the aisle, then the other two girls.

הילדה שלידי קמה מיד.

היא עמדה במעבר, ולאחר מכן גם שתי הילדות האחרות.

But I told myself, this isn't the restricted area.

אך אני אמרתי לעצמי שזהו לא האיזור המוגבל.

The driver, he looked up,

הנהג הסתכל למעלה,

הסתכל בחלון, במראה.

looked in the window,

that mirror.

הוא עצר בצד. אישה בהריון, גב' המילטון, עלתה לאוטובוס.

He pulled over.

A pregnant lady, Mrs. Hamilton, got on the bus.

She ran to the back and got on,

היא רצה אל אחורי האוטובוס ועלתה,

not knowing he was trying to have me relinquish my seat.

בלי לדעת שהוא מנסה לגרום לי לוותר על הכסא שלי.

And she sat right next to me.

והיא התיישבה ממש לידי.

"The two of you need to get up so I can drive on."

"שתיכן צריכות לקום כדי שאוכל להמשיך לנסוע".

"Sir, I paid my dime, I paid my fare.

"אדוני, שילמתי את העשרה סנט, שילמתי את דמי הנסיעה.

It's my right, you know, my constitutional --"

זוהי הזכות שלי, אתה יודע, הנובעת מהחוקה ..."

"Constitutional? Ha-ha, let me get the police."

"חוקה? חה, חה. תני לי לקרוא למשטרה".

Well he got off and he flagged down two motormen, and they came.

הוא ירד וסימן לשני אופנוענים

והם באו.

And those motormen, they came onto the bus.

ושני האונוענים האלה עלו לאוטובוס.

Looked at Mrs. Hamilton.

הסתכלו על גב' המילטון,

"Now the two of you need to get up so the driver can drive on."

"אתן שתיכן תצטרכו לקום כדי שהנהג יוכל להמשיך בנסיעה".

"Sir, I paid my dime. I'm pregnant.

"אדוני, שילמתי את העשרה סנט שלי. אני בהריון.

If I were to move right now, I'd be very sick, sir."

אם אזוז עכשיו, ארגיש מאוד לא טוב, אדוני."

"Sir, I paid my dime too, you know, and it's my right,

"אדוני, אני שילמתי את העשרה סנט שלי גם, אתה יודע, זאת הזכות שלי,

הזכות החוקתית שלי.

my constitutional right.

I'm a citizen of the United States.

אני אזרחית של ארצות הברית של אמריקה

You just read the 13th and 14th Amendment, it'll tell you so.

רק תקראו את התיקונים ה-13 וה- 14

אתם תראו את זה שם.

I know the law. My teacher, she taught it at school."

אני מכירה את החוק. המורה שלי לימדה אותי בבית הספר"

You see, my teacher, she taught the Constitution,

אתם מבינים, המורה שלי לימדה אותנו את החוקה,

the Bill of Rights, the Declaration of Independence,

את מגילת הזכויות, את הכרזת העצמאות,

נאומו של פטריק הנרי. אפילו למדתי אותו בעל פה.

Patrick Henry's speech -- I even memorized it.

המורה שלנו הייתה חוקרת אותנו כל הזמן

My teacher, she would prick our minds,

trying to see what we thinking about.

ומנסה להבין מה אנחנו חושבים על זה.

She would say, "Who are you? Hmm?

היא הייתה אומרת "מי את? הא?

Who are you, sitting right here right now?

למה את יושבת כאן ברגע זה?

The person that people think they see from your outside?

האדם שהאנשים חושבים שהם רואים

מהצד החיצוני שלך?

Who are you on the inside? How you think?

מי את בפנים? איך את חושבת?

How you feel? What you believe?

איך את מרגישה? במה את מאמינה?

Would you be willing to stand up for what you believe in

האם תהיי מוכנה לעמוד על שלך, על מה שאת מאמינה בו

even if someone wants to hold you back because you're different?

אפילו אם מישהו ירצה למנוע את זה ממך

בגלל שאת שונה?

Do you love your beautiful brown skin, children? Hmm?

האם אתם אוהבים את העור החום היפה שלכם, ילדים?

האם אתה אמריקאיים?

Are you American?

What does it mean to be an American? Huh?

מה המשמעות של להיות אמריקאיים? הא?

Homework tonight, write me an essay: "What does it mean to be an American?"

שיעורי בית להיום, תכתבו חיבור: מה המשמעות של להיות אמריקאי?

You need to know who you are, children!"

אתם צריכים לדעת מי אתם, ילדים!"

My teacher, she would teach us history and current events.

המורה שלי הייתה מלמדת אותנו היסטוריה ואירועים נוכחיים.

היא אמרה שזאת הדרך בה אנחנו יכולים להבין כל מה שקורה סביבנו

She said that's how we can understand everything that's going on

and we can do something about it.

ואנחנו יכולים לשנות את זה.

"Sir, all I know is I hate Jim Crow.

אדוני, כל מה שאני יודעת הוא שאני שונא את ג'ים קראו.

I also know if I ain't got nothing worth living for,

אני גם יודעת שאם אין לך משהו ששוה לחיות עבורו,

I ain't got nothing worth dying for. So give me liberty or give me death!

אין שום דבר ששווה למות עבורו.

אז תן לי את זה חופש שלי או תהרוג אותי!

אאוץ'! לא איכפת לי! תקח אותי לכלא!"

Ouch! I don't care! Take me to jail."

They dragged her off the bus.

הם משכו אותה מהאוטובוס.

Next thing, Claudette Colvin was in a car seat,

לאחר מכן קלודט קלווין הייתה במושב הרכב,

בספסל האחורי של רכב משטרה,

backseat of the police car,

handcuffed through the windows.

עם אזיקים דרך החלון.

בשנה שלאחר מכן, ב- 11 למאי 1956,

The following year,

May 11, 1956,

Claudette Colvin was the star witness

קלודט קולווין הייתה העדה המרכזית במשפט פדרלי

in the federal court case Browder v. Gayle.

בראודר נגד גייל.

Her, an 18-year-old teenager

היא, צעירה בת 18,

and two others, women, Mrs. Browder.

ושתי נשים אחרות, גב' בראודר.

Their case, Browder v. Gayle, went up to the supreme court.

המשפט שלהם, בראודר נגד גייל, הגיע לבית המשפט העליון.

On the heels of Brown v. Board of Education,

לאור בראון נגד מנהל החינוך, התיקון הארבע עשרה לחוקה

the 14th Amendment and her powerful testimony that day,

והעדות החזקה שלה באותו יום, כל השאר היסטוריה.

the rest is history.

למה אנחנו לא מכירים את הסיפור הזה?

Now, why is it we don't know this story?

The Montgomery Bus Boycott --

חרם האוטובוסים במונטגומרי --

we hear Rosa Parks, Martin Luther King,

שמענו על רוזה פארקס, מרטין לותר קינג,

they will forever be lifted up.

הם לעולם יהיו בכותרות.

But the role women played in that movement,

אך תפקיד הנשים שלקחו חלק בתנועה הזאת,

the role of Claudette, as an up-stander,

תפקידה של קלודט, כמי שעמדה על שלה,

מלמד אותנו לקחים חשובים, שמאתגרים אותנו כיום.

it teaches us important lessons that challenge us today.

What does it mean to be a participant?

מה זה אומר לקחת חלק?

להיות אזרח בעל אחריות בדמוקרטיה?

A responsible citizen in a democracy?

And lessons of courage and of faith?

והשיעורים על אומץ, ואמונה?

So I find freedom movement history that includes young people

מצאתי היסטוריה של תנועות חופש אשר לקחו בהן חלק אנשים צעירים

so that they can explore these big ideas

כך שהם יכולים לחקור את הרעיונות הגדולים הלאה

of identity, your chosen identity,

של זהות, של הזהות הנבחרת שלכם

and the imposed identity.

והזהות הנכפית עליכם.

What does membership in society mean?

מה המשמעות של להיות חלק מקהילה?

Who has it? How do we make amends?

מי לוקח חלק? איך אנחנו משפרים את זה?

Race and violence in America,

גזע ואלימות באמריקה

as well as participatory citizenship.

באותה מידה של אזרחות השתתפותית פעילה.

So these stories allow me to have conversations,

סיפורים אלה מאפשרים לי לנהל דו-שיח,

to speak the unspeakable,

לומר את הבלתי ניתן לאמירה, שאחרים מפחדים לומר.

that many are afraid to have.

Once in Eugene, Oregon,

פעם אחת, ב- יוג'ין, אורגון, ילד בגיל חטיבת הביניים, בלונדיני עם עיניים כחולות

a young, blond-haired, blue-eyed boy, middle schooler,

at the end of a performance in the dialogue said,

בסופה של ההצגה אמר

"אבל, גב' אוווילי, הגזענות הסתיימה, נכון?"

"But Ms. Awele, racism's over, right?"

And not wanting to answer for him, I said,

ומאחר ולא רציתי לענות במקומו, אמרתי

"Turn to the person sitting next to you. See if you can come up with evidence."

"תסתובב לעבר האדם שיושב לידך.

תגיד לי אם אתה מצליח למצוא לכך הוכחה."

And I gave them four minutes to talk.

ונתתי להם ארבע דקות לדבר על כך.

Soon, they began to tell stories,

במהרה התחילו לספר סיפורים, עדויות לגזענות בקהילות שלהם.

evidence of racism in their community.

ילדה כתבה לי, ילדת תיכון בסאן פרנסיסקו:

A girl wrote to me, a high school student in San Francisco:

"I was going to skip school

"התכוונתי לא לבוא היום לבית הספר, אבל אז שמעתי שיש לנו מפגש, אז באתי.

but then I heard we had an assembly, so I came.

And after listening to the students talk

אחרי ששמעתי את הסטודנטים מדברים וראיתי את ההצגה שלך,

and seeing your performance,

I thought I should organize my friends

חשבתי לארגן את החברים שלי

and we should go down to a board meeting

שנלך למפגש הנהלה

and tell them that want to have advanced classes

ולהגיד להם שאנחנו רוצים שיעורים מתקדמים

for A through G requirements."

לכל הקורסים הדרושים לכניסה לאוניברסיטה.

So, I tell you this story today

וכך, אני מספרת לכם את הסיפור הזה היום

in honor of the legacy of young people that have come before,

כאות כבוד למורשת של אנשים צעירים שצעדו קדימה

so that they will have guideposts and signs

כדי שיהוו תמרורים,

כדי להיות השינוי שהם רוצים לראות בעולם הזה,

to be the change that they want to see in this world,

as Claudette Colvin was.

כמו שקלודט קולווין הייתה.

Because she struck down the constitutionality

בגלל שהיא ביטלה את החוקיות של מושבים נפרדים

of segregated seats

במונגומרי, אלבמה.

in Montgomery, Alabama.

תודה רבה לכם.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)