The dark history of the Chinese Exclusion Act - Robert Chang

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

After 12 years living in California,

אחרי 12 שנים של מגורים בקליפורניה,

Chinese citizen Chae Chan Ping was ready for a visit home.

האזרח הסיני צ‘ה צ’אן פינג היה מוכן לבקר את הבית.

He procured the necessary documents for his departure and return journey,

הוא השיג את המסמכים הנדרשים ליציאה שלו ולמסע חזרה,

and set sail for China,

והפליג לסין,

where he spent the next year reconnecting with friends and family.

שם הוא בילה את השנה הבאה בחידוש הקשר עם חברים ומשפחה.

But when he returned to San Francisco on October 8th, 1888,

אבל כשהוא חזר לסן פרנסיסקו ב-8 באוקטובר, 1888,

Ping and his fellow immigrant passengers were forbidden to disembark.

נאסר על פינג ועמיתיו הנוסעים המהגרים לרדת.

Just days earlier, President Grover Cleveland had signed the Scott Act,

רק ימים לפני כן, הנשיא גרובר קליבלנד חתם על חוק סקוט,

which invalidated the legal documents allowing their re-entry

שביטל מסמכים חוקיים שאפשרו כניסה מחדש

to the United States.

לארצות הברית.

This policy threatened to separate families

המדיניות איימה להפריד משפחות

and deprive Chinese immigrants of their homes and livelihoods.

ולמנוע ממהגרים סינים את ביתם ופרנסתם.

Ping challenged the ruling,

פינג אתגר את החקיקה,

beginning a legal battle for the rights of thousands of Chinese immigrants.

והתחיל קרב משפטי לזכויות אלפי מהגרים סינים.

But his case inspired an even more controversial policy

אבל המקרה שלו נתן השראה למדיניות אפילו יותר שנויה במחלוקת

that continues to impact immigrants around the globe.

שממשיכה להשפיע על מהגרים מסביב לעולם.

Discrimination against Chinese immigrants had begun decades earlier,

אפליה נגד מהגרים סינים התחילה עשורים מוקדם יותר,

when the California Gold Rush created a massive demand for labor.

כשהבהלה לזהב בקליפורניה יצרה ביקוש אדיר לעובדים.

Initially, Chinese immigrants were welcomed as reliable workers

בהתחלה, מהגרים סינים התקבלו בברכה כעובדים אמינים

and became essential parts of frontier communities.

והפכו לחלק חיוני בקהילות הספר.

Many built railroads and worked in the mines,

רבים בנו את מסילות הרכבת ועבדו במכרות,

while others operated laundries, restaurants, and general stores.

בזמן שאחרים הפעילו מכבסות, מסעדות, וחנויות כלבו.

The 1868 Burlingame Treaty even granted China favored trading status with the US,

אמנת ברלינגיים מ-1868 אפילו נתנה לסינים מעמד מסחר מועדף עם ארצות הברית,

and allowed unrestricted migration between the two countries.

ואפשרה הגירה לא מוגבלת בין שתי המדינות.

But as large numbers of Chinese immigrants found success,

אבל כשמספרים גדולים של מהגרים סינים הגיעו להצלחה,

American workers began to see them as a threat.

עובדים אמריקאים התחילו לראות בהם איום.

Politicians and labor leaders denounced them for driving down wages,

פוליטיקאים ומנהיגי עובדים גינו אותם על הפחתת המשכורות,

and violence against Chinese individuals became increasingly common.

ואלימות נגד אנשים סינים הפכה לנפוצה יותר ויותר.

This anti-Chinese sentiment soon found its way into California’s courts.

הרגש האנטי-סיני מצא את דרכו במהירות לבתי משפט בקליפורניה.

In 1854, following a murder trial where a white man was convicted

ב-1854, אחרי משפט רצח שבו איש לבן הורשע

of murdering a Chinese man,

ברצח איש סיני,

the California Supreme Court overturned the conviction,

בית המשפט העליון בקליפורניה הפך את ההרשעה,

holding that Chinese eyewitness testimony was inadmissible.

בטענה שעדויות של עדי ראיה סינים לא היו קבילות.

The court declared that Chinese citizens

בית המשפט הכריז שאזרחים סינים

could not testify against white defendants,

לא יכולים להעיד נגד נאשמים לבנים,

citing similar precedents forbidding testimony

וציטטו תקדימים דומים שאסרו עדות

by Black and Native American individuals.

על ידי אנשים שחורים ואמריקאים ילידים.

This decision effectively legalized violence

ההחלטה בעצם הפכה לחוקית את האלימות

against California’s Chinese population,

נגד האוכלוסייה הסינית בקליפורניה,

inspiring mob attacks and campaigns for segregation.

ונתנה השראה להתקפות המון וקמפיינים להפרדה.

Before long, anti-Chinese sentiment reached the federal level.

ובמהרה, ההתנגדות לסינים הגיעה לרמה הפדרלית.

In 1882, Congress passed the Chinese Exclusion Act,

ב-1882, הקונגרס העביר את חוק הדרת הסינים,

the first federal law that restricted immigration

החוק הפדרלי הראשון שהגביל הגירה

based explicitly on nationality.

בהתבסס במפורש על הלאום.

In practice, the Act banned entry to all ethnically Chinese immigrants

במציאות, החוק אסר על כניסת כל המהגרים הסינים

besides diplomats,

חוץ מדיפלומטים,

and prohibited existing immigrants from obtaining citizenship.

ומנע ממהגרים קיימים לקבל אזרחות.

It also meant Chinese individuals couldn’t leave the United States and return

המשמעות גם הייתה שאנשים סינים לא יכלו לעזוב את ארצות הברית ולחזור

without first applying for a certificate of re-entry.

בלי לבקש ראשית אישור כניסה מחדש.

This policy remained in place until October 1st, 1888,

המדיניות נשארה עד 1 באוקטובר 1888,

when the Scott Act prohibited re-entry altogether,

בזמן שחוק סקוט אסר על כניסה מחדש בכלל,

stranding Chae Chan Ping and thousands of other Chinese immigrants.

ונטש את צ‘ה צ’ן פינג ואלפי מהגרים סינים אחרים.

In court, Ping argued he had followed the proper protocol

בבית המשפט, פינג טען שהוא עמד בפרוטוקול המתאים

obtaining his re-entry certificate,

והשיג את אישור הכניסה מחדש שלו,

and the government had not honored his legally issued document.

והממשל לא כיבד את המסמך שהוצא באופן חוקי.

This argument was strong enough to send his case all the way to the Supreme Court.

הטיעון הזה היה חזק מספיק כדי לשלוח את המקרה שלו כל הדרך לבית המשפט העליון.

But the justices ruled against Ping,

אבל השופטים פסקו נגד פינג,

invalidating thousands of legal re-entry certificates in one fell swoop.

וביטלו אלפי מסמכי כניסה מחדש חוקיים באבחה אחת.

The decision led to Ping’s deportation

ההחלטה הובילה לגירוש של פינג

and left up to 20,000 Chinese immigrants unable to return to the US.

והשאירה 20,000 מהגרים סינים בלי יכולת לחזור לארצות הברית.

But arguably even more important than the court’s racist ruling

אבל אפשר לטעון שאפילו יותר חשוב מההחלטה הגזענית של בית המשפט

was the logic they used to support it.

הייתה הלוגיקה שבה הם השתמשו כדי לתמוך בה.

Traditionally, the Supreme Court is considered a check

באופן מסורתי, בית המשפט העלון נחשב לביקורת

on the other two branches of American government,

על שני הענפים האחרים של הממשל האמריקאים,

offering judgment on policies passed by Congress and the president.

וספקו שיפוט של מדיניות שנקבעה על ידי הקונגרס והנשיא.

In this case however,

אבל במקרה הזה,

the court stated they had no power to pass judgment on the Scott Act,

בית המשפט טען שלא היה להם כוח לשפוט את חוק סקוט,

since Congress had declared the immigration policy

מאחר שהקונגרס הכריז על מדיניות ההגירה

“a matter of national security.”

“עניין של ביטחון לאומי”.

This decision set a unique precedent.

ההחלטה הזו קבעה תקדים ייחודי.

Unless Ping's case was overturned,

אלא אם המקרה של פינג היה מבוטל,

congressional and executive branches could claim national security concerns

הקונגרס והזרוע הביצועית היו יכולים לטעון לדאגה לביטחון לאומי

to pass whatever immigration laws they wanted.

כדי להעביר איזה חוקי הגירה שהם רצו.

Throughout the 20th century,

לאורך המאה ה-20,

xenophobic government officials used this power to freely discriminate

פקידי ממשל קסנופובים השתמשו בכוח הזה כדי להפלות באופן חופשי

against immigrant groups.

נגד קבוצות מהגרים.

The 1917 Asiatic Barred Zone Act prohibited the entry of all South Asians.

ב-1917 חוק האזור האסיאתי החסום אסר על כניסה של כל הדרום אסיאתים.

And a series of immigration acts in the 1920s

וסדרה של חוקי הגירה ב-1920

expanded restrictions throughout Asia, Eastern Europe and southern Europe.

הרחיבו את ההגבלות ברחבי אסיה, מזרח אירופה ודרום אירופה.

Many of these restrictions were lifted after World War II,

הרבה מההגבלות האלו הוסרו אחרי מלחמת העולם השנייה,

and the Chinese Exclusion Act itself was finally repealed in 1943—

וחוק ההדרה הסיני עצמו בוטל לבסוף ב-1943 --

over 60 years after it was enacted.

יותר מ-60 שנה אחרי שהוא נחקק.

But the US government continues to use this precedent

אבל הממשל האמריקאי ממשיך להשתמש בתקדים

to deploy sudden and sweeping immigration policies,

כדי ליישם מדיניות הגירה פתאומיות וכוללות,

targeting journalists and dissidents as well as ethnic groups.

שמתמקדות בעיתונאים ובמתנגדים כמו גם בקבוצות אתניות.

Little is known about what became of Chae Chan Ping following his deportation.

ידוע מעט על קורותיו של צ‘ה צ’ן פינג אחרי הגירוש.

But the injustices visited upon him and thousands of other Chinese Americans

אבל חוסר הצדק שהוטל עליו ועל אלפי סינים אמריקאים אחרים

continue to impact immigrant rights and liberties.

ממשיך להשפיע על זכויות וחירויות של מהגרים.