Why good ideas get trapped in the valley of death— and how to rescue them

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

They’ve passed every test, cleared every hurdle, jumped through every hoop.

הם עברו כל מבחן, עברו כל משוכה, קפצו דרך כל חישוק.

Now, all that remains is to unleash them on the world.

עכשיו, כל מה שנשאר זה לשחרר אותם לעולם.

But wait— what’s this?

אבל חכו -- מה זה?

Ah, yes, there’s one more challenge. They must now across the valley of death.

אה, כן, יש עוד אתגר אחד. הם חייבים לחצות עכשיו את עמק המוות.

All new products must pass through here before they reach the market.

כל המוצרים החדשים חייבים לעבור דרכו לפני שהם מגיעים לשוק.

Many never make it out, and sometimes that’s OK—

רבים מהם לא יוצאים לעולם, ולפעמים זה בסדר --

if they don’t work, don’t fill a need, or for any number of other reasons.

אם הם לא עובדים, לא ממלאים צורך, או מכל סיבה אחרת.

But inventions that could help address massive global issues also face this risk.

אבל המצאות שיכולות לעזור לטפל בבעיות גלובליות אדירות גם בסיכון.

That’s because a technology’s potential isn’t the only factor

זה משום שהפוטנציאל של טכנולוגיה הוא לא הגורם היחיד

that determines whether it will succeed.

שקובע אם היא תצליח.

The valley of death is especially risky for innovations

עמק המוות מסוכן במיוחד לחידושים

involving complex physical objects as opposed to software,

שכוללים עצמים פיזיים מורכבים בניגוד לתוכנה,

and for those in highly regulated industries,

ולאלה בתעשיות מאוד מוסדרות,

like medicine, building materials, and transportation.

כמו רפואה, חומרי בנייה ותחבורה.

Regulations and other obstacles aren’t inherently bad—

רגולציות ומכשולים אחרים הם לא רעים בבסיסם --

they’re often designed to keep people safe—

הם הרבה פעמים מתוכננים להגן על אנשים --

but they do tend to scare off investors,

אבל הם נוטים להבריח משקיעים,

and that’s what traps good ideas in the valley of death:

וזה מה שלוכד רעיונות טובים בעמק המוות:

their funding dries up before they can become profitable.

המימון שלהם מתייבש לפני שהם מגיעים לרווחיות.

One of the fields where this problem is most pressing today

אחד השדות שבו הבעיה הכי דחופה היום

is zero-carbon technologies.

היא טכנולוגיות אפס-פחמן.

They’re essential to our future

הן חיוניות לעתיד שלנו

because they will help us eliminate greenhouse gas emissions

בגלל שהן יעזרו לנו להימנע מפליטות גזי חממה

and stabilize our climate.

ולייצב את האקלים.

But they also have features that make them particularly vulnerable

אבל יש להן גם תכונות שעושות אותן פגיעות במיוחד

in the valley of death.

בעמק המוות.

Let’s look at why that is, and how we can change it.

בואו נביט בסיבה לכך, ואיך אנחנו יכולים לשנות את זה.

All new technologies must go through a development phase

כל הטכנולוגיות החדשות חייבות לעבור שלב של פיתוח

before they can become profitable.

לפני שהן יכולים להפוך לרווחיות.

For zero-carbon technologies,

לטכנולוגיות אפס-פחמן,

the costs of this phase are high, the timelines are long,

העלות של השלב הזה גבוהה, לוחות הזמנים ארוכים,

and, in spite of the good they can do,

ולמרות כל הטוב שהן יכולות להביא,

demand is often low because they can require big changes

הדרישה הרבה פעמים נמוכה כי הן דורשות שינויים גדולים

in both infrastructure and consumer behavior.

גם בתשתית וגם בהתנהגות הצרכנים.

For example, electric heat pumps don’t burn fossil fuels and,

לדוגמה, משאבות חום חשמליות לא שורפות דלק מאובנים,

when you factor in savings on energy use,

וכשאתם מחשבים גם חיסכון בשימוש באנרגיה,

are cost-competitive with gas furnaces,

הן שוות ערך כספית לתנורי גז,

but homeowners only change their heating and cooling systems every few decades.

אבל בעלי בתים משנים את מערכות החימום והקירור שלהם רק כל כמה עשורים.

Direct air capture technologies, meanwhile,

טכנולוגיות לכידה ישירות מהאוויר, בינתיים,

remove CO2 directly from the atmosphere.

מסירות CO2 ישירות מהאטמוספרה.

We need these technologies to reach our emissions goals,

אנחנו צריכים את הטכנולוגיות האלו כדי להגיע למטרות הפליטות שלנו,

and several of them have already been proven to work,

והוכח שכמה מהן כבר עובדות,

but they’re at risk of getting trapped in the valley of death

אבל הן בסיכון להילכד בעמק המוות

because they're expensive.

משום שהן יקרות.

This creates a vicious cycle because the best way to lower costs

זה יוצר מעגל אכזרי כי הדרך הטובה ביותר להוריד עלויות

is by, well, practicing: making more of a product and refining it.

היא, ובכן, על ידי אימון: יצירת עוד ממוצר ודיוק שלו.

But high initial costs scare off investors,

אבל עלויות ראשוניות גבוהות מפחידות את המשקיעים,

and without their money,

ובלי הכסף שלהם,

companies can’t continue to develop their technologies—

חברות לא יכולות להמשיך לפתח את הטכנולוגיות שלהן --

and can't ultimately decrease costs.

ולא יכולות להפחית בסוף את העלות.

Fortunately, there’s a way to break this cycle:

למרבה המזל, יש דרך לשבור את המעגל:

governments can help close the gap,

ממשלות יכולות לעזור לגשר על הפער,

when private investors won’t fund technologies

כשמשקיעים פרטיים לא מממנים טכנולוגיות

with such a high potential for social benefit.

עם פוטנציאל גבוה לערך חברתי.

This isn’t just theoretical:

זה לא רק תאורטי:

in the 1990s, functioning solar panels existed,

בשנות ה-90 של המאה ה-20, לוחות סולריים פעילים היו קיימים,

but weren’t widely adopted because of their cost.

אבל לא אומצו באופן נרחב בגלל העלות שלהם.

To change this, Germany offered government loans to companies creating solar panels,

כדי לשנות את זה, גרמניה הציעה הלוואות ממשלתיות לחברות שיצרו פנלים סולריים,

and legally obligated utility companies

וחייבה חוקית חברות חשמל

to buy electricity produced using renewable energy.

לקנות חשמל שיוצר בעזרת אנרגיה מתחדשת.

The U.S. and China followed suit by financing major solar panel projects.

ארצות הברית וסין עקבו על ידי מימון פרויקטי פנלים סולריים גדולים.

The cost of solar has dropped almost 90% since 2009,

העלות של אנרגיה סולרית פחתה בכמעט 90% מאז 2009,

making it much easier to adopt.

מה שהקל לאמץ אותה.

A similar thing happened for wind energy:

דבר דומה קרה עם אנרגיית רוח:

during the oil crisis of the 1970s, Denmark invested in wind power

במהלך משבר הנפט בשנות ה-70, דנמרק השקיעה באנרגיית רוח

and started taxing winds’ fossil fuel-based competitors.

והתחילה למסות את המתחרים מבוססי דלק מאובנים של הרוח.

Other countries took similar steps,

מדינות אחרות נקטו צעדים דומים,

and as more wind power was generated worldwide,

וככל שיותר אנרגיית רוח יוצרה בעולם,

the costs of this technology dropped dramatically.

העלות של הטכנולוגיה צנחה דרמטית.

These success stories tell us that government initiatives work—

סיפורי ההצלחה האלה מספרים לנו שיוזמות ממשלתיות עובדות --

initiatives like boosting spending on research and development,

יוזמות כמו עידוד ההוצאה על מחקר ופיתוח,

offering tax and loan incentives to startups

הצעת הטבות מס והלוואות לסטארטאפים

that want to develop zero-carbon technologies

שרוצים לפתח טכנולוגיות אפס פחמן

and consumers who want to buy them, and putting a price on carbon emissions.

וצרכנים שרוצים לקנות אותן, ולשים מחיר על פליטות פחמן.

We need governments to do what they did for solar and wind

אנחנו צריכים שממשלות יעשו מה שהן עשו עבור אנרגיה סולרית ורוח

for many more innovations.

בשביל המצאות רבות אחרות.

At the end of the day, ideas and inventions alone

בסוף היום, רעיונות והמצאות לבדן

can’t solve our most daunting problems—

לא יכולות לפתור את הבעיות המאיימות ביותר שלנו --

policies and markets have to be shaped

מדיניות ושווקים צריכים להיות מעוצבים

so the most promising technologies can succeed.

כדי שהטכנולוגיות המבטיחות ביותר יצליחו.