The tiny creature that secretly powers the planet | Penny Chisholm

תרגום: Roni Weisman עריכה: hila scherba

I'd like to introduce you to a tiny microorganism

ברצוני להציג לכם מיקרואורגניזם זעיר

that you've probably never heard of:

שקרוב לודאי שאף פעם לא שמעתם עליו:

its name is Prochlorococcus,

שמו הוא פרוכלורוקוקוס,

and it's really an amazing little being.

והוא אכן יצור קטן מדהים.

For one thing, its ancestors

קודם כל, אבות אבותיו

changed the earth in ways that made it possible for us to evolve,

שינו את כדור הארץ בדרכים שאיפשרו לנו להתפתח,

and hidden in its genetic code

ובקוד הגנטי שלו חבויה

is a blueprint

תכנית האב

that may inspire ways to reduce our dependency on fossil fuel.

שעשויה להוביל למציאת הדרכים להקטנת התלות שלנו בדלק מאובנים.

But the most amazing thing

אבל הדבר המדהים ביותר

is that there are three billion billion billion

הוא שיש שלושה מיליארד של מיליארד של מיליארד

of these tiny cells on the planet,

של תאים זעירים אלה על פני כדור הארץ,

and we didn't know they existed until 35 years ago.

ושלא ידענו דבר על קיומם עד לפני 35 שנה.

So to tell you their story,

אז כדי לספר לכם את סיפורם,

I need to first take you way back,

אני צריכה לקחת אתכם אחורה בזמן,

four billion years ago, when the earth might have looked something like this.

אל לפני ארבעה מיליארד שנים, כאשר כדור הארץ נראה כנראה כך.

There was no life on the planet,

לא היו חיים על הכוכב,

there was no oxygen in the atmosphere.

לא היה חמצן באטמוספירה.

So what happened to change that planet into the one we enjoy today,

אז מה קרה ששינה את הכוכב הזה לכדור הארץ ממנו אנו נהנים היום,

teeming with life,

שופע חיים,

teeming with plants and animals?

שופע צמחים ובעלי חיים?

Well, in a word, photosynthesis.

במילה אחת, פוטוסינטזה.

About two and a half billion years ago,

לפני כשני מיליארד וחצי שנים,

some of these ancient ancestors of Prochlorococcus evolved

התפתחו האבות הקדמונים האלה של הפרוכלורוקוקוס

so that they could use solar energy

בצורה שאיפשרה להם להשתמש באנרגיית השמש

and absorb it

ולספוג אותה

and split water into its component parts of oxygen and hydrogen.

ולפרק את תרכובת המים למרכיביה, חמצן ומימן.

And they used the chemical energy produced

הם השתמשו באנרגיה הכימית שהופקה

to draw CO2, carbon dioxide, out of the atmosphere

כדי למשוך CO2, פחמן דו-חמצני, מחוץ לאטמוספירה

and use it to build sugars and proteins and amino acids,

ולהשתמש בו כדי לבנות סוכרים, חלבונים וחומצות אמינו,

all the things that life is made of.

כל הדברים החיוניים ליצירת חיים.

And as they evolved and grew more and more

וככל שהם התפתחו ונפוצו עוד ועוד

over millions and millions of years,

במשך מיליונים ומיליונים של שנים,

that oxygen accumulated in the atmosphere.

הצטבר החמצן הזה באטמוספירה.

Until about 500 million years ago,

עד לפני כ-500 מיליון שנה,

there was enough in the atmosphere that larger organisms could evolve.

הצטבר מספיק חמצן באטמוספירה כדי לאפשר לאורגניזמים גדולים להתפתח.

There was an explosion of life-forms,

היתה אז התפוצצות של צורות חיים,

and, ultimately, we appeared on the scene.

ולבסוף, הופענו אנחנו על הבמה.

While that was going on,

בזמן שכל זה התרחש,

some of those ancient photosynthesizers died

מתו חלק ממחוללי הפוטוסינטזה הקדומים האלה

and were compressed and buried,

ונדחסו ונקברו,

and became fossil fuel

ונהפכו לדלק מאובנים

with sunlight buried in their carbon bonds.

כשאור שמש קבור בשרשרות הפחמן שלהם.

They're basically buried sunlight in the form of coal and oil.

הם למעשה אור שמש הקבור בצורה של פחם ונפט.

Today's photosynthesizers,

מחוללי הפוטוסינטזה של היום,

their engines are descended from those ancient microbes,

המנועים שלהם, נבעו מחיידקים קדומים אלה,

and they feed basically all of life on earth.

והם למעשה מזינים את כל צורות החיים על פני כדור הארץ.

Your heart is beating using the solar energy

הלב שלכם פועם הודות לאנרגיית השמש

that some plant processed for you,

שצמח כלשהו עיבד עבורכם,

and the stuff your body is made out of

והחומר ממנו עשוי גופכם

is made out of CO2

נוצר מפחמן דו-חמצני

that some plant processed for you.

שצמח כלשהו עיבד עבורכם.

Basically, we're all made out of sunlight and carbon dioxide.

בבסיס, אנו כולנו עשויים מאור שמש ופחמן דו-חמצני.

Fundamentally, we're just hot air.

ביסוד, אנחנו רק אויר חם.

(Laughter)

(צחוק)

So as terrestrial beings,

כיצורים יבשתיים,

we're very familiar with the plants on land:

אנו מכירים היטב את הצמחים שעל פני האדמה:

the trees, the grasses, the pastures, the crops.

העצים, העשבים, התבואה, היבולים.

But the oceans are filled with billions of tons of animals.

אך האוקיינוסים מלאים במיליארדי טונות של בעלי חיים.

Do you ever wonder what's feeding them?

האם תהיתם מעודכם מה מזין אותם?

Well there's an invisible pasture

ובכן, יש "תבואה" בלתי נראית

of microscopic photosynthesizers called phytoplankton

של מחוללי פוטוסינטזה מיקרוסקופיים שנקראים פיטופלנקטון

that fill the upper 200 meters of the ocean,

אשר ממלאים את 200 המטרים העליונים של האוקיינוס,

and they feed the entire open ocean ecosystem.

ואשר מזינים את כל המערכת האקולוגית של הים הפתוח.

Some of the animals live among them and eat them,

חלק מבעלי החיים הימיים חיים ביניהם ואוכלים אותם,

and others swim up to feed on them at night,

אחרים שוחים כלפי מעלה כדי להיזון מהם בלילה,

while others sit in the deep and wait for them to die and settle down

בעוד אחרים נשארים במעמקים ומחכים שהם ימותו ויישקעו

and then they chow down on them.

ואז אוכלים אותם.

So these tiny phytoplankton,

הפיטופלנקטון הזעירים האלה,

collectively, weigh less than one percent of all the plants on land,

יחדיו, שוקלים פחות מאחוז אחד מכל הצומח שביבשה,

but annually they photosynthesize as much as all of the plants on land,

אבל בכל שנה הם מבצעים פוטוסינתזה באותה כמות כמו כל הצומח היבשתי,

including the Amazon rainforest

כולל יערות הגשם של האמאזונס

that we consider the lungs of the planet.

שאנו מחשיבים כריאות של הכוכב שלנו.

Every year, they fix 50 billion tons of carbon

כל שנה, הם מקבעים 50 מיליארד טון של פחמן

in the form of carbon dioxide into their bodies

בצורת פחמן דו-חמצני אל תוך גופם

that feeds the ocean ecosystem.

אשר מזין את המערכת האקולוגית של האוקיינוסים.

How does this tiny amount of biomass

איך כמות זעירה זו של ביו-מאסה

produce as much as all the plants on land?

מפיקה אותה כמות אנרגיה כמו כל הצמחים שביבשה?

Well, they don't have trunks and stems

ובכן, אין להם גזעים וגבעולים

and flowers and fruits and all that to maintain.

ופרחים ופירות וכל זה לתחזק.

All they have to do is grow and divide and grow and divide.

כל שעליהם לעשות הוא לגדול ולהתחלק, לגדול ולהתחלק.

They're really lean little photosynthesis machines.

הם בעצם מכונות פוטוסינטזה קטנות ורזות.

They really crank.

הם באמת עובדים.

So there are thousands of different species of phytoplankton,

ישנם אלפי מינים שונים של פיטופלנקטון,

come in all different shapes and sizes,

בעלי צורות וגדלים שונים,

all roughly less than the width of a human hair.

כולם קטנים יותר מעובייה של שערה אנושית.

Here, I'm showing you some of the more beautiful ones,

כאן, אני מראה לכם חלק מהמינים היפים יותר,

the textbook versions.

הגירסאות של ספרי הלימוד.

I call them the charismatic species of phytoplankton.

אני קוראת להם המינים הכריזמטיים של הפיטופלנקטון.

And here is Prochlorococcus.

וכאן הפרוכלורוקוקוס.

I know,

אני יודעת,

it just looks like a bunch of schmutz on a microscope slide.

זה נראה בדיוק כמו אוסף של ג'יפה על לוחית של מיקרוסקופ.

(Laughter)

(צחוק)

But they're in there,

אבל הם נמצאים שם,

and I'm going to reveal them to you in a minute.

ואני עומדת לחשוף אותם בפניכם בעוד רגע.

But first I want to tell you how they were discovered.

אך קודם אני רוצה לספר לכם כיצד הם התגלו.

About 38 years ago,

בערך לפני 38 שנים,

we were playing around with a technology in my lab called flow cytometry

שיחקנו במעבדה שלי עם טכנולוגיה שנקראת אנליזת תאים בזרימה

that was developed for biomedical research for studying cells like cancer cells,

אשר פותחה לצורך מחקר ביו-רפואי כדי לחקור תאים כגון תאי סרטן,

but it turns out we were using it for this off-label purpose

אבל יצא לבסוף שהשתמשנו בה למטרה שלא נועדה לה

which was to study phytoplankton, and it was beautifully suited to do that.

שהיא חקר הפיטופלנקטון, והיא התאימה מצויין למטרה זאת.

And here's how it works:

וכך זה עובד:

so you inject a sample in this tiny little capillary tube,

אתם מזריקים דגימה לתוך קפילרה קטנה זו,

and the cells go single file by a laser,

והתאים מסודרים לטור אחד על ידי לייזר,

and as they do, they scatter light according to their size

ותוך כדי כך הם מפזרים אור בהתאם לגודל שלהם

and they emit light according to whatever pigments they might have,

והם פולטים אור בהתאם לאותם פיגמנטים שעשויים להיות בהם,

whether they're natural or whether you stain them.

אם באופן טבעי או כתוצאה מהכתמה.

And the chlorophyl of phytoplankton,

והכלורופיל של הפיטופלנקטון,

which is green,

שהוא ירוק,

emits red light when you shine blue light on it.

פולט אור אדום כאשר אתם מאירים אותו באור כחול.

And so we used this instrument for several years

וכך השתמשנו במכשיר זה במשך מספר שנים

to study our phytoplankton cultures,

כדי לחקור את תרביות הפיטופלנקטון שלנו,

species like those charismatic ones that I showed you,

את המינים הכריזמטיים כמו אלה שהראיתי לכם,

just studying their basic cell biology.

חקרנו פשוט את הביולוגיה הבסיסית שלהם.

But all that time, we thought, well wouldn't it be really cool

אבל במשך כל הזמן הזה, חשבנו, כמה אדיר זה יכול היה להיות

if we could take an instrument like this out on a ship

אם היינו יכולים לקחת מכשיר כזה החוצה על ספינה

and just squirt seawater through it

ולהזרים מי-ים דרכו

and see what all those diversity of phytoplankton would look like.

ולראות איך נראה כל מגוון הפיטופלנקטון הזה.

So I managed to get my hands

הצלחתי לשים את ידי

on what we call a big rig in flow cytometry,

על מה שאנחנו קוראים "משאית" באנליזת תאים בזרימה,

a large, powerful laser

לייזר גדול ועוצמתי

with a money-back guarantee from the company

עם אחריות להחזר כספי מהחברה

that if it didn't work on a ship, they would take it back.

שאם הוא לא יעבוד על ספינה, הם ייקחו אותו בחזרה.

And so a young scientist that I was working with at the time,

וכך, מדען צעיר שעבדתי איתו באותה תקופה,

Rob Olson, was able to take this thing apart,

רוב אולסון, הצליח לפרק את הדבר הזה לחלקיו,

put it on a ship, put it back together and take it off to sea.

לשים אותו על ספינה, להרכיב אותו בחזרה ולקחת אותו לים.

And it worked like a charm.

והוא עבד חלק.

We didn't think it would, because we thought the ship's vibrations

לא חשבנו שזה יעבוד, כי חשבנו שרעידות הספינה

יפריעו למיקוד של הלייזר,

would get in the way of the focusing of the laser,

אבל זה עבד כמו קסם.

but it really worked like a charm.

וכך מיפינו את מגוון הפיטופלנקטון ברחבי האוקיינוס.

And so we mapped the phytoplankton distributions across the ocean.

For the first time, you could look at them one cell at a time in real time

בפעם הראשונה אפשר היה להסתכל עליהם ברמת התא הבודד בזמן אמת

and see what was going on -- that was very exciting.

ולראות מה הולך --- זה היה מאד מלהיב.

But one day, Rob noticed some faint signals

אבל יום אחד, רוב הבחין בכמה אותות חלשים

coming out of the instrument

שמגיעים מהמכשיר

that we dismissed as electronic noise

שפטרנו כרעש אלקטרוני

for probably a year

במשך כשנה

before we realized that it wasn't really behaving like noise.

לפני שהבנו שהם לא באמת התנהגו כמו רעש.

It had some regular patterns to it.

היו שם תבניות התנהגות סדירות.

To make a long story short,

בקיצורו של דבר,

it was tiny, tiny little cells,

אלה היו תאים זעירים מאד,

less than one-one hundredth the width of a human hair

קטנים ממאית של מאית מעוביה של שערה אנושית,

that contain chlorophyl.

שמכילים כלורופיל.

That was Prochlorococcus.

אלה היו הפרוכלורוקוקוס.

So remember this slide that I showed you?

זוכרים את השקף הזה שהראיתי לכם?

If you shine blue light on that same sample,

אם אתם מאירים באור כחול על אותה דגימה בדיוק,

this is what you see:

זה מה שתראו:

two tiny little red light-emitting cells.

שני תאים זעירים שפולטים אור אדום.

Those are Prochlorococcus.

אלה הם תאי פרוכלורוקוקוס.

They are the smallest and most abundant photosynthetic cell on the planet.

אלו הם התאים מייצרי הפוטוסינטזה הקטנים ביותר והנפוצים ביותר על פני כדור הארץ.

At first, we didn't know what they were,

בתחילה, לא ידענו מה הם,

so we called the "little greens."

אז קראנו להם "הירוקים הקטנים".

It was a very affectionate name for them.

זה היה שם חיבה עבורם.

Ultimately, we knew enough about them to give them the name Prochlorococcus,

לבסוף, ידענו עליהם מספיק כדי לתת להם את השם פרוכלורוקוקוס,

which means "primitive green berry."

שמשמעו "גרגר-יער ירוק ראשוני".

And it was about that time

וזה היה בערך הזמן

that I became so smitten by these little cells

בו נשביתי בקסמם של תאים קטנים אלה

that I redirected my entire lab to study them and nothing else,

עד כדי כך שהיסבתי את כל המעבדה שלי לחקור תאים אלה ואותם בלבד,

and my loyalty to them has really paid off.

והנאמנות שלי אליהם השתלמה.

They've given me a tremendous amount, including bringing me here.

הם נתנו לי המון, כולל להביא אותי לפה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So over the years, we and others, many others,

במשך השנים, אנחנו ואחרים, הרבה אחרים,

have studied Prochlorococcus across the oceans

חקרנו את הפרוכלרוקוקוס ברחבי האוקיינוסים

and found that they're very abundant over wide, wide ranges

ומצאנו שהם מאד נפוצים באזורים נרחבים מאד

in the open ocean ecosystem.

במערכת האקולוגית של האוקיינוס הפתוח.

They're particularly abundant in what are called the open ocean gyres.

הם נפוצים בעיקר באזורים שאנו קוראים להם מערבולות הזרמים של הים הפתוח.

These are sometimes referred to as the deserts of the oceans,

אזורים אלה נקראים לפעמים מדבריות האוקיינוס,

but they're not deserts at all.

אבל הם ממש לא מדבריות.

Their deep blue water is teeming

המים העמוקים הכחולים שלהם שופעים

with a hundred million Prochlorococcus cells per liter.

במאה מיליון תאי פרוכלורוקוקוס לליטר מים.

If you crowd them together like we do in our cultures,

אם אתם מצופפים אותם ביחד כמו שאנו עושים בתרביות שלנו,

you can see their beautiful green chlorophyl.

אתם יכולים לראות את הכלורופיל הירוק היפה שלהם.

One of those test tubes has a billion Prochlorococcus in it,

במבחנה אחת כזאת יש מיליארד תאי פרוכלורוקוקוס,

and as I told you earlier,

וכמו שאמרתי לכם קודם לכן,

there are three billion billion billion of them on the planet.

יש שלושה מיליארד של מיליארד של מיליארד מהם על כדור הארץ.

That's three octillion,

זה שלושה אוקטיליון,

if you care to convert.

אם חשוב לכם להמיר.

(Laughter)

(צחוק)

And collectively, they weigh more than the human population

וביחד, הם שוקלים יותר מאוכלוסיית בני האדם

and they photosynthesize as much as all of the crops on land.

והם מבצעים פוטוסינטזה במידה השווה לכל הצמחיה על היבשה.

They're incredibly important in the global ocean.

הם חיוניים במידה עצומה באוקיינוסים של העולם.

So over the years, as we were studying them

במשך השנים, תוך כדי שחקרנו אותם

and found how abundant they were,

ומצאנו כמה נפוצים הם,

we thought, hmm, this is really strange.

חשבנו, הממ, זה ממש משונה.

How can a single species be so abundant across so many different habitats?

איך יכול מין יחיד להיות כה נפוץ בסביבות כה שונות?

And as we isolated more into culture,

וכשבודדנו תאים נוספים בתרביות,

we learned that they are different ecotypes.

למדנו שהם שייכים לאקוטיפים שונים.

There are some that are adapted to the high-light intensities

ישנם כאלה שמותאמים לעוצמות אור גבוהות

in the surface water,

קרוב לפני המים,

and there are some that are adapted to the low light in the deep ocean.

וישנם כאלה שמותאמים לאור הקלוש שבמעמקי האוקיינוס.

In fact, those cells that live in the bottom of the sunlit zone

למעשה, תאים אלה שחיים בקרקעית השכבה המוארת

are the most efficient photosynthesizers of any known cell.

מבצעים פוטוסינטזה באופן היעיל ביותר מכל תא ידוע אחר.

And then we learned that there are some strains

ואז למדנו שישנם מספר תת-מינים

that grow optimally along the equator,

שגדלים באופן מיטבי לאורך קו-המשווה,

where there are higher temperatures,

היכן שיש טמפרטורות גבוהות,

and some that do better at the cooler temperatures

ואחרים שנוח להם יותר בטמפרטורות הקרות יותר

as you go north and south.

ככל שמתקדמים צפונה או דרומה.

So as we studied these more and more and kept finding more and more diversity,

ככל שחקרנו אותם יותר ויותר ומצאנו מגוון הולך וגדל,

we thought, oh my God, how diverse are these things?

חשבנו, אלוהים, כמה מגוונים הדברים האלה?

And about that time, it became possible to sequence their genomes

ובערך באותו זמן, הפך אפשרי לרצף את הגנום שלהם

and really look under the hood and look at their genetic makeup.

וממש לחשוף את תוכנם ולהתבונן במבנה הגנטי שלהם.

And we've been able to sequence the genomes of cultures that we have,

יכולנו לרצף את הגנום של אותן התרביות שבידינו,

but also recently, using flow cytometry,

אבל לאחרונה גם, באמצעות אנליזת זרימת תאים,

we can isolate individual cells from the wild

אנו יכולים לבודד תאים בודדים מהכלל

and sequence their individual genomes,

ולרצף את הגנום הפרטי שלהם,

and now we've sequenced hundreds of Prochlorococcus.

ועד עכשיו ריצפנו את הגנום של מאות תאי פרוכלורוקוקוס,

And although each cell has roughly 2,000 genes --

ולמרות שלכל תא יש בערך 2,000 גנים --

that's one tenth the size of the human genome --

זוהי עשירית מאורך הגנום האנושי --

as you sequence more and more,

ככל שמבצעים עוד ועוד ריצופי גנום,

you find that they only have a thousand of those in common

מוצאים שיש להם רק אלף גנים במשותף

and the other thousand for each individual strain

והאלף האחרים של כל תת-מין

is drawn from an enormous gene pool,

נמשך ממאגר גנים עצום,

and it reflects the particular environment that the cell might have thrived in,

והם משקפים את הסביבה המסויימת שתא זה כנראה שגשג בה,

not just high or low light or high or low temperature,

לא רק אור חזק או חלש או טמפרטורה גבוהה או נמוכה

but whether there are nutrients that limit them

אך גם אם ישנם חמרי מזון שמגבילים אותם

like nitrogen, phosphorus or iron.

כמו חנקן, זרחן או ברזל.

It reflects the habitat that they come from.

זה משקף את הסביבה ממנה באו.

Think of it this way.

חשבו על זה כך.

If each cell is a smartphone

אם כל תא הוא טלפון חכם

and the apps are the genes,

והאפליקציות הן הגנים,

when you get your smartphone, it comes with these built-in apps.

כאשר אתה מקבל את הטלפון שלך, הוא מגיע עם אפליקציות מובנות אלה.

Those are the ones that you can't delete if you're an iPhone person.

אלו שאינך יכול למחוק אם אתה טיפוס של אייפון.

You press on them and they don't jiggle and they don't have x's.

אתה לוחץ עליהן והן לא זזות ואין להן סימון X.

גם אם אתם לא רוצים אותן אתם לא יכולים להפטר מהן.

Even if you don't want them, you can't get rid of them.

(צחוק)

(Laughter)

Those are like the core genes of Prochlorococcus.

אלה הם כמו ליבת הגנים של הפרוכלורוקוקוס.

They're the essence of the phone.

הם המהות של הטלפון.

But you have a huge pool of apps to draw upon

אבל יש לכם מאגר עצום של אפליקציות להורדה

to make your phone custom-designed for your particular lifestyle and habitat.

שמתאימות את הטלפון שלכם לסגנון החיים והסביבה המיוחדת שלכם.

If you travel a lot, you'll have a lot of travel apps,

אם אתם נוסעים הרבה, יהיו לכם הרבה אפליקציות של נסיעות,

if you're into financial things, you might have a lot of financial apps,

אם אתם בעניינים כספיים, עשויות להיות לכם הרבה אפליקציות פיננסיות,

or if you're like me,

או אם אתם כמוני,

you probably have a lot of weather apps,

יש לכם ודאי הרבה אפליקציות מזג אויר,

hoping one of them will tell you what you want to hear.

בתקווה שאחת מהן תאמר לכם את מה שאתם רוצים לשמוע.

(Laughter)

(צחוק)

And I've learned the last couple days in Vancouver

ומה שלמדתי ביומיים האחרונים בוונקובר

that you don't need a weather app -- you just need an umbrella.

הוא שאתם לא צריכים אפליקצית מזג אויר -- אתם צריכים רק מטריה.

So --

אז --

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So just as your smartphone tells us something about how you live your life,

אז בדיוק כמו שהטלפון החכם שלכם אומר לנו משהו לגבי אילו חיים אתם מנהלים,

your lifestyle,

מה סגנון החיים שלכם,

reading the genome of a Prochlorococcus cell

קריאת הגנום של תא פרוכלורוקוקוס

tells us what the pressures are in its environment.

אומרת לנו מה הלחצים הקיימים בסביבה שלו.

It's like reading its diary,

זה כמו לקרוא את היומן שלו,

not only telling us how it got through its day or its week,

שלא רק מספר לנו כיצד עבר יומו או השבוע שלו,

but even its evolutionary history.

אלא אפילו את ההסטוריה האבולוציונית שלו.

As we studied -- I said we've sequenced hundreds of these cells,

הודות לחקירה שלנו -- סיפרתי קודם שריצפנו את הגנום של מאות מהתאים האלה,

and we can now project

אנו יכולים כעת להעריך

what is the total genetic size --

מהו הגודל הגנטי הכללי --

gene pool --

מאגר הגנים --

of the Prochlorococcus federation, as we call it.

של פדרציית הפרוכלורוקוקוס, כפי שאנו קוראים לה.

It's like a superorganism.

זה כמו אורגניזם-על.

And it turns out that projections are

ומסתבר שהערכות אלה הן

that the collective has 80,000 genes.

שיש 80,000 גנים למכלול.

That's four times the size of the human genome.

זה פי ארבעה גדול יותר מהגנום האנושי.

And it's that diversity of gene pools

וזה המגוון הזה של מאגרי הגנים

that makes it possible for them

שמאפשר להם

to dominate these large regions of the oceans

לחלוש על אזורים נרחבים אלה של האוקיינוסים

and maintain their stability

ולשמר את היציבות שלהם

year in and year out.

לאורך שנים.

So when I daydream about Prochlorococcus,

כאשר אני חולמת בהקיץ על פרוכלורוקוקוס,

which I probably do more than is healthy --

מה שאני עושה בודאי יותר מהמינון הבריא --

(Laughter)

(צחוק)

I imagine them floating out there,

אני מדמיינת אותם צפים להם שם,

doing their job,

מבצעים את העבודה שלהם,

maintaining the planet,

משמרים את כדור הארץ

feeding the animals.

מזינים את בעלי החיים.

But also I inevitably end up

אך באופן בלתי נמנע אני מגיעה גם

thinking about what a masterpiece they are,

למחשבה איזו יצירת מופת הם,

finely tuned by millions of years of evolution.

מכווננים בדיוק רב על ידי מיליוני שנים של אבולוציה.

With 2,000 genes,

עם 2,000 גנים,

they can do what all of our human ingenuity

הם יכולים לעשות מה שכל יכולת ההמצאה האנושית

has not figured out how to do yet.

לא הצליחה עדיין לעשות.

They can take solar energy, CO2

הם יכולים לקחת אנרגיית שמש, פחמן דו-חמצני

and turn it into chemical energy in the form of organic carbon,

ולהמיר אותם לאנרגיה כימית בצורת פחמן אורגני,

locking that sunlight in those carbon bonds.

כך לנעול אור שמש זה בקשרי פחמן אלה.

If we could figure out exactly how they do this,

אם נוכל להבין איך בדיוק הם עושים זאת,

it could inspire designs

נוכל לתכנן פתרונות

that could reduce our dependency on fossil fuels,

שיקטינו את התלות שלנו בדלקי מאובנים,

which brings my story full circle.

מה שמסיים את הסיפור המעגלי שלי.

The fossil fuels that are buried that we're burning

דלקי המאובנים הקבורים, אותם אנו שורפים,

took millions of years for the earth to bury those,

לקח לכדור הארץ מיליוני שנים לקבור אותם,

including those ancestors of Prochlorococcus,

כולל את אבותיהם הקדמונים של הפרוכלורוקוקוס,

and we're burning that now in the blink of an eye

ואנו שורפים אותם כעת כהרף עין

on geological timescales.

לאורך צירי זמן גאולוגיים.

Carbon dioxide is increasing in the atmosphere.

כמות הפחמן הדו-חמצני עולה באטמטספירה.

It's a greenhouse gas.

זהו גז חממה.

The oceans are starting to warm.

האוקיינוסים מתחילים להתחמם.

So the question is, what is that going to do

כך עולה השאלה, מה זה הולך לעשות

for my Prochlorococcus?

לפרוכלורורוקוס שלי?

And I'm sure you're expecting me to say that my beloved microbes are doomed,

אני בטוחה שאתם מצפים שאומר שהחיידקים האהובים שלי אבודים,

but in fact they're not.

אבל למעשה הם לא.

Projections are that their populations will expand as the ocean warms

הצפי הוא שהאוכלוסיות שלהם תיגדלנה ככל שהאוקיינוסים יתחממו

to 30 percent larger by the year 2100.

תגדלנה ב-30 אחוז עד שנת 2100.

Does that make me happy?

האם זה משמח אותי?

Well, it makes me happy for Prochlorococcus of course --

ובכן, זה משמח אותי בשביל הפרוכלורוקוקוס כמובן --

(Laughter)

(צחוק)

but not for the planet.

אך לא בשביל כדור הארץ.

There are winners and losers

ישנם מנצחים ויש מפסידים

in this global experiment that we've undertaken,

בניסוי העולמי הזה שקיבלנו על עצמנו,

and it's projected that among the losers

וצפוי שבין המפסידים

will be some of those larger phytoplankton,

יהיו חלק מאותם מיני הפיטופלנקטון הגדולים יותר,

those charismatic ones

אלה הכריזמטיים

which are expected to be reduced in numbers,

שמספרם צפוי לרדת,

and they're the ones that feed the zooplankton that feed the fish

והם אלה שמזינים את הזואופלנקטון, שמזינים את הדגים

that we like to harvest.

שאנו אוהבים לדוג.

So Prochlorococcus has been my muse for the past 35 years,

אז הפרוכלורוקוקוס היו ההשראה שלי במשך 35 השנים האחרונות,

but there are legions of other microbes out there

אבל יש לגיונות של חיידקים אחרים שם בחוץ

maintaining our planet for us.

שמשמרים את כדור הארץ עבורנו.

They're out there

הם שם בחוץ

ready and waiting for us to find them so they can tell their stories, too.

מוכנים וממתינים שנמצא אותם כדי לספר גם את סיפורם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)