Wade Davis: The worldwide web of belief and ritual

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

You know, culture was born of the imagination,

התרבות נולדה מן הדמיון,

and the imagination -- the imagination as we know it --

והדמיון - הדמיון כפי שהוא מוכר לנו -

came into being when our species descended

נוצר כאשר המין שלנו התפתח

from our progenitor, Homo erectus,

מאבינו הקדמון, "האדם הזקוף",

and, infused with consciousness, began a journey that would carry it

וכשנעשה מודע, הוא יצא למסע שיישא אותו

to every corner of the habitable world.

לכל פינות העולם הראוי ליישוב.

For a time, we shared the stage with our distant cousins, Neanderthal,

זמן-מה התפתחנו במקביל לבן-דודנו הרחוק, האדם הניאנדרטלי,

who clearly had some spark of awareness,

שללא ספק היה לו ניצוץ של מודעות,

but -- whether it was the increase in the size of the brain,

אבל, בין אם בגלל העליה בגודל המוח,

or the development of language,

התפתחות השפה או בגלל זרז אבולוציוני אחר,

or some other evolutionary catalyst --

we quickly left Neanderthal gasping for survival.

במהרה התרחקנו מן האדם הניאנדרטלי הנאבק לשרוד.

By the time the last Neanderthal disappeared in Europe,

בעת בה נעלם אחרון הניאנדרטלים באירופה,

27,000 years ago,

לפני 27,000 שנה,

our direct ancestors had already,

כבר אז, אבותינו הקדמונים, ובמשך 5,000 שנה מאז,

and for 5,000 years,

been crawling into the belly of the earth,

זחלו לתוך בטן האדמה,

where in the light of the flickers of tallow candles,

ולאורם המהבהב של נרות-חלב הפיחו רוח-חיים

they had brought into being

the great art of the Upper Paleolithic.

באמנות הגדולה של תקופת האבן העליונה.

And I spent two months in the caves of southwest France

ביליתי כחודשיים במערות של דרום-מערב צרפת

with the poet Clayton Eshleman, who wrote a beautiful book called "Juniper Fuse."

עם המשורר קלייטון אשלמן, שכתב ספר נפלא בשם "פתילת ערער".

And you could look at this art and you could, of course,

מהתבוננות באמנות הזאת תוכלו כמובן לראות

see the complex social organization

את הארגון החברתי המורכב של האנשים שיצרו אותה.

of the people who brought it into being.

But more importantly, it spoke of a deeper yearning,

אבל חשוב יותר, היא הביעה כמיהה עמוקה יותר,

something far more sophisticated than hunting magic.

למשהו מתוחכם הרבה יותר מאשר הקסם שבציד.

And the way Clayton put it was this way.

וכך קלייטון ניסח זאת:

He said, "You know, clearly at some point,

הוא אמר: "ברור שבשלב מסויים היה לכולנו טבע חייתי,

we were all of an animal nature, and at some point, we weren't."

"ומשלב מסויים - כבר לא."

And he viewed proto-shamanism as a kind of original attempt,

בעיניו, השאמאניזם הקדמון היה מעין נסיון ראשוני,

through ritual, to rekindle a connection

להצית מחדש, באמצעות הפולחן, קשר שאבד ללא שוב.

that had been irrevocably lost.

So, he saw this art not as

כך שבעיניו, האמנות הזו

לא מייצגת את קסם הציד, אלא היא בגדר גלויות נוסטלגיות.

hunting magic, but as postcards of nostalgia.

And viewed in that light,

ובאור הזה היא לובשת משמעות שונה לגמרי.

it takes on a whole other resonance.

והדבר המדהים ביותר באמנות תקופת האבן העליונה

And the most amazing thing about the Upper Paleolithic art

is that as an aesthetic expression,

היא שהיא שרדה כביטוי אסתטי כמעט 20,000 שנה.

it lasted for almost 20,000 years.

If these were postcards of nostalgia,

אם מדובר בגלויות נוסטלגיות,

אין ספק שהפרידה שלנו היתה ארוכה מאד.

ours was a very long farewell indeed.

ואז גם החלה תחושת אי-שביעות הרצון שלנו,

And it was also the beginning of our discontent,

because if you wanted to distill all of our experience

כי אם רוצים לתמצת את כל נסיון חיינו מאז תקופת האבן,

since the Paleolithic, it would come down to two words:

הוא יסתכם בשתי מילים:

how and why.

כיצד ומדוע.

And these are the slivers of insight upon which cultures have been forged.

אלה הם רסיסי התובנה שמהם חושלו תרבויות.

Now, all people share the same

כל בני האדם חולקים הרי את אותם ציוויי הסתגלות גולמיים:

raw, adaptive imperatives.

We all have children.

לכולנו יש ילדים.

כולנו נאלצים להתמודד עם תעלומת המוות,

We all have to deal with the mystery of death,

the world that waits beyond death,

עם העולם המצפה לנו אחרי המוות,

the elders who fall away into their elderly years.

עם הקשישים שהולכים ומזדקנים.

All of this is part of our common experience,

כל זה הוא חלק מחווייתנו המשותפת,

and this shouldn't surprise us, because, after all,

וזה לא צריך להפתיע אותנו, כי אחרי הכל,

biologists have finally proven it to be true,

הביולוגים סוף-סוף אימתו

something that philosophers have always dreamt to be true.

משהו שהפילוסופים תמיד חלמו שיתברר כאמת:

And that is the fact that we are all brothers and sisters.

הלא היא העובדה שכולנו אחים ואחיות,

We are all cut from the same genetic cloth.

כולנו גזורים מאותו אריג גנטי.

All of humanity, probably, is descended from a thousand people

כנראה שכל האנושות מוצאה מאלף בני-אדם

who left Africa roughly 70,000 years ago.

שיצאו מאפריקה לפני כ-70,000 שנה.

But the corollary of that is that,

אבל המסקנה מכך היא שאם כולנו אחים ואחיות

if we all are brothers and sisters

וכולנו חולקים את אותו חומר גנטי,

and share the same genetic material,

הרי שכל אוכלוסיות האדם חולקות את אותה גאונות אנושית גולמית,

all human populations share the same raw human genius,

the same intellectual acuity.

את אותה חדות-מחשבה.

And so whether that genius is placed

כך שבין אם גאונות זו מגוייסת לטובת קסם הטכנולוגיה

into -- technological wizardry

has been the great achievement of the West --

שהיה גדול הישגי המערב --

or by contrast, into unraveling the complex threads

או להיפך, להתרת הסבך המורכב של זכרונות שיוצרים אגדה,

of memory inherent in a myth,

is simply a matter of choice and cultural orientation.

מדובר פשוט בבחירה ובמגמה תרבותית.

There is no progression of affairs

אין שום התפתחות אירועים בחוויה האנושית.

in human experience.

There is no trajectory of progress. There's no pyramid

אין שום מסלול של התקדמות. אין שום פירמידה

that conveniently places Victorian England at the apex

שמציבה למרבה הנוחות את אנגליה הויקטוריאנית בקודקוד

and descends down the flanks

ולמרגלותיה נמצאים ה"פרימטיביים" של העולם.

to the so-called primitives of the world.

All peoples are simply cultural options,

כל עם ועם הוא פשוט אופציה תרבותית,

different visions of life itself.

השקפות שונות על החיים עצמם.

But what do I mean by different visions of life

מהי כוונתי ב"השקפות שונות על החיים"

making for completely different

שמחוללות הבדלים מוחלטים באפשרויות הקיום השונות?

possibilities for existence?

Well, let's slip for a moment into the greatest culture sphere

הבה נעבור לרגע לתחום התרבותי הרחב ביותר

ever brought into being by the imagination,

שהדמיון אי-פעם יצר,

that of Polynesia.

זה של פולינזיה.

10,000 square kilometers,

10,000 קילומטרים רבועים,

tens of thousands of islands flung like jewels upon the southern sea.

עשרות אלפי איים המפוזרים כיהלומים ברחבי הים הדרומי.

I recently sailed on the Hokulea,

הפלגתי לאחרונה להוקוליאה,

named after the sacred star of Hawaii,

הקרויה על שם הכוכב המקודש של הוואיי,

throughout the South Pacific to make a film

הפלגתי בכל דרום האוקיינוס השקט כדי לצלם סרט על הנווטים:

about the navigators.

אלה הם גברים ונשים שיכולים, אפילו היום,

These are men and women who, even today, can name

250 stars in the night sky.

לנקוב בשמות 250 כוכבים בשמי הלילה,

These are men and women who can sense the presence of distant atolls

גברים ונשים שמסוגלים לחוש בנוכחותם של אטולים רחוקים

of islands beyond the visible horizon,

של איים שמעבר לאופק הנראה,

רק מתוך התבוננות בריטוט הגלים

simply by watching the reverberation of waves

across the hull of their vessel, knowing full well

לצד גוף כלי השיט שלהם,

והם יודעים היטב שלכל קבוצת איים באוקיינוס השקט

that every island group in the Pacific

has its unique refractive pattern

יש תבנית ייחודית של שבירת גלים

that can be read with the same perspicacity

שניתן לקראה באותה בהירות

שבה מומחה לזיהוי פלילי קורא טביעת אצבע.

with which a forensic scientist would read a fingerprint.

מדובר במלחים, שבחשיכה ומתוך גוף האניה,

These are sailors who in the darkness, in the hull of the vessel,

can distinguish as many as 32 different sea swells

יכולים להבחין בעד 32 סוגי גלים שונים

moving through the canoe at any one point in time,

שמכים בגוף הסירה בכל רגע ורגע,

distinguishing local wave disturbances

שמבחינים בהפרעות בגלים הקרובים

from the great currents that pulsate across the ocean,

שיוצרים הזרמים הכבירים הפועמים ברחבי האוקיינוס,

that can be followed with the same ease

ובכוחם לעקוב אחריהם באותה קלות

that a terrestrial explorer would follow a river to the sea.

של סייר יבשתי שעוקב אחר תוואי הנחל עד לים.

Indeed, if you took all of the genius

למען האמת, אם תקחו את כל הגאונות

that allowed us to put a man on the moon

שאיפשרה לנו להציב אדם על הירח

and applied it to an understanding of the ocean,

ותיישמו אותה להבנת האוקיינוס,

what you would get is Polynesia.

התוצאה תהיה פולינזיה.

And if we slip from the realm of the sea

ואם נעזוב את עולם הים

into the realm of the spirit of the imagination,

ונעבור לעולם הדמיון הרוחני,

you enter the realm of Tibetan Buddhism.

ניכנס לעולם הבודהיזם הטיבטי.

And I recently made a film called "The Buddhist Science of the Mind."

לאחרונה יצרתי סרט בשם "מדעי הנפש הבודהיסטיים".

Why did we use that word, science?

מדוע השתמשנו במילה "מדע"?

מהו המדע, אם לא החיפוש האמפירי אחר האמת?

What is science but the empirical pursuit of the truth?

What is Buddhism but 2,500 years

מהו הבודהיזם, אם לא 2,500 שנה

of empirical observation

של התבוננות אמפירית בטבעה של הנפש?

as to the nature of mind?

I travelled for a month in Nepal with our good friend, Matthieu Ricard,

טיילתי במשך חודש בנפאל עם ידידנו הטוב מתיו ריקרד,

and you'll remember Matthieu famously said to all of us

וודאי תזכרו את דבריו המפורסמים של מתיו, שאמר לכולנו,

here once at TED,

כאן ב-TED,

"המדע המערבי הוא מענה מרכזי על צרכים טפלים."

"Western science is a major response to minor needs."

We spend all of our lifetime trying to live to be 100

אנו מקדישים את כל חיינו לנסיון לחיות עד גיל 100

without losing our teeth.

מבלי לאבד את השיניים.

The Buddhist spends all their lifetime trying to understand the nature of existence.

הבודהיסט מקדיש את כל חייו לנסיון להבין את טיב הקיום.

Our billboards celebrate naked children in underwear.

הפרסומות שלנו מפארות ילדות עירומות בתחתונים,

Their billboards are manuals,

ואילו הפרסומות שלהם הן ספרי הדרכה,

prayers to the well-being of all sentient creatures.

תפילות לשלום כל היצורים המרגישים.

And with the blessing of Trulshik Rinpoche, we began a pilgrimage

בברכתו של טרולשיק ריפונצ'ה, יצאנו למסע עליה לרגל

to a curious destination,

ליעד מסקרן מלווים ברופא דגול.

accompanied by a great doctor.

And the destination was a single room in a nunnery,

היעד היה חדר בודד במנזר נשים,

where a woman had gone into lifelong retreat

שבו אישה אחת הסתגרה למשך כל חייה

55 years before.

לפני 55 שנה.

And en route, we took darshan from Rinpoche,

בדרך אספנו איש רוח מרינפוצ'ה,

and he sat with us and told us about the Four Noble Truths,

שישב איתנו וסיפר לנו על ארבע האמיתות הנאצלות,

the essence of the Buddhist path.

מהות הדרך הבודהיסטית.

All life is suffering. That doesn't mean all life is negative.

כל החיים הם סבל. אין זה אומר שהחיים שליליים.

It means things happen.

אלא פשוט שהדברים קורים.

The cause of suffering is ignorance.

הסיבה לסבל היא בורות.

By that, the Buddha did not mean stupidity;

הבודהה לא התכוון בכך לטפשות;

he meant clinging to the illusion

אלא להיצמדות לאשליה שהחיים סטטיים וניתנים לחיזוי.

that life is static and predictable.

The third noble truth said that ignorance can be overcome.

לפי האמת הנאצלת השלישית, ניתן להתגבר על הבורות.

And the fourth and most important, of course,

והרביעית והחשובה מכל, כמובן,

was the delineation of a contemplative practice

היא יצירת מסגרת של תרגול הגותי

that not only had the possibility

שלא זו בלבד שיש בכוחו לשנות לגמרי את הלב האנושי,

of a transformation of the human heart,

but had 2,500 years of empirical evidence

אלא גם שיש מאחוריו 2,500 שנות אישוש אמפירי,

that such a transformation was a certainty.

לכך ששינוי כזה אינו מוטל בספק.

And so, when this door opened onto the face of a woman

וכך, כשאותה דלת נפתחה ונתגלו פניה של האישה

who had not been out of that room in 55 years,

שלא יצאה מהחדר מזה 55 שנה,

you did not see a mad woman.

לא ראינו אישה מטורפת.

You saw a woman who was more clear

ראינו אישה צלולה יותר

than a pool of water in a mountain stream.

מבריכת-מים בנחל הררי.

And of course, this is what the Tibetan monks told us.

וזה כמובן מה שאמרו לנו הנזירים הטיבטים.

They said, at one point, you know, we don't really believe

הם אמרו בשלב מסוים:

"איננו באמת מאמינים שהגעתם אל הירח,

you went to the moon, but you did.

"אבל עשיתם זאת.

You may not believe that we achieve enlightenment

"אתם אולי אינכם מאמינים שאנו משיגים הארה עוד בחיינו,

in one lifetime, but we do.

"אבל אנו עושים זאת."

And if we move from the realm of the spirit

ואם נעבור מעולם הרוח אל העולם הגשמי

to the realm of the physical,

ולגיאוגרפיה המקודשת של פרו --

to the sacred geography of Peru --

I've always been interested in the relationships of indigenous people

תמיד התעניינתי במערכות היחסים של הילידים

that literally believe that the Earth is alive,

שבאמת מאמינים שהארץ חיה,

responsive to all of their aspirations,

ושהיא מגיבה לכל רצונותיהם ולכל צרכיהם.

all of their needs.

And, of course, the human population

וכמובן שלאוכלוסיה האנושית יש התחייבויות גומלין משלה.

has its own reciprocal obligations.

I spent 30 years living amongst

חייתי 30 שנה בקרב בני הצ'ינצ'רו

the people of Chinchero

and I always heard about an event that I always wanted to participate in.

ומאז ומתמיד שמעתי על אירוע שהשתוקקתי לקחת בו חלק.

Once each year, the fastest young boy

אחת לשנה, הנער המהיר ביותר בכל כפר

in each hamlet is given the honor of becoming a woman.

זוכה בכבוד להפוך לאישה.

And for one day, he wears the clothing of his sister

ולמשך יום אחד הוא לובש את בגדי אחותו

and he becomes a transvestite,

והופך לטרנסוורסטיט, "וואילאקה",

a waylaka. And for that day,

וכל אותו יום הוא מוביל את כל הגברים הכשירים למירוץ,

he leads all able-bodied men on a run,

but it's not your ordinary run.

אך אין זה מירוץ רגיל.

You start off at 11,500 feet.

מתחילים בגובה 3,500 מטר.

You run down to the base of the sacred mountain, Antakillqa.

רצים עד למרגלות ההר הקדוש אנטאקילקה,

You run up to 15,000 feet,

מרחק של עד 5,000 מטרים וירידה של 1,000 מטרים,

descend 3,000 feet.

Climb again over the course of 24 hours.

ומטפסים בחזרה למעלה במשך 24 שעות.

וכמובן, "הסיבוב של וואילאקאמה", מסלול התוואי,

And of course, the waylakama spin,

the trajectory of the route,

is marked by holy mounds of Earth,

מסומן בתילי-אדמה מקודשים,

where coke is given to the Earth, libations of alcohol to the wind,

שבהם מקריבים לאדמה קוקה וזורים נסכי אלכוהול לרוח,

the vortex of the feminine is brought to the mountaintop.

מערבולת הנקביות מועלית לראש ההר.

And the metaphor is clear: you go into the mountain as an individual,

והדימוי ברור: נכנסים אל ההר כיחידים,

but through exhaustion, through sacrifice,

ודרך התשישות, דרך הקורבן,

you emerge as a community that has once again

יוצאים כקהילה, ששבה ומאששת את תחושת מקומה עלי-אדמות.

reaffirmed its sense of place in the planet.

And at 48, I was the only outsider ever to go through this,

ובגיל 48 הייתי הזר היחיד שאי-פעם עבר את זה,

only one to finish it.

הזר היחיד שהגיע לסיום.

I only managed to do it by chewing more coca leaves in one day

הצלחתי רק הודות לכך שלעסתי יותר עלי קוקה ביום אחד

than anyone in the 4,000-year history of the plant.

מכל אדם ב-4,000 שנות הטקס.

(צחוק)

אבל הטקסים המקומיים האלה הפכו לכל-אנדיים,

But these localized rituals become pan-Andean,

and these fantastic festivals,

והפסטיבלים המופלאים האלה, כמו הפסטיבל של קווילור ריטי,

like that of the Qoyllur Rit'i, which occurs

שנערך כשהפליאדות חוזרות להופיע בשמי החורף.

when the Pleiades reappear in the winter sky.

It's kind of like an Andean Woodstock:

זה כמו וודסטוק של הרי האנדים:

60,000 Indians on pilgrimage

60,000 אינדיאנים במסע עליה לרגל על דרך עפר

to the end of a dirt road

that leads to the sacred valley, called the Sinakara,

שמובילה אל העמק המקודש, סיניקארה,

which is dominated by three tongues

שחולשות עליו שלוש שלוחות של הקרחון הגדול.

of the great glacier.

The metaphor is so clear. You bring the crosses from your community,

הדימוי כל-כך ברור. מביאים את הצלבים של כל הקהילות,

in this wonderful fusion of Christian

בכור-היתוך נפלא זה של רעיונות נוצריים וקדם-קולומביאניים.

and pre-Columbian ideas.

You place the cross into the ice,

תוקעים את הצלבים בקרח בצילו של אוסנגאטה,

in the shadow of Ausangate, the most sacred of all Apus,

המקודש מכל ה"אפוס", ההרים הקדושים של האינקה,

or sacred mountains of the Inca.

And then you do the ritual dances that empower the crosses.

ואז רוקדים את המחולות הטקסיים שמעניקים כוח לצלבים.

Now, these ideas and these events

רעיונות אלה ואירועים אלה מאפשרים לנו גם לנתח מקומות סמליים

allow us even to deconstruct iconic places

that many of you have been to, like Machu Picchu.

שרבים מכם ביקרתם בהם, כמו מאצ'ו פיצ'ו.

Machu Picchu was never a lost city.

מאצ'ו פיצ'ו מעולם לא היתה עיר אבודה.

On the contrary, it was completely linked in

להיפך. היא היתה מקושרת לחלוטין ל-14,000 הקילומטרים של דרכי-מלך

to the 14,000 kilometers of royal roads

the Inca made in less than a century.

שהאינקה סללו בתוך פחות ממאה אחת.

But more importantly, it was linked in

אך חשוב יותר,

היא היתה מחוברת לרעיונות האנדיים של הגיאוגרפיה המקודשת.

to the Andean notions of sacred geography.

The intiwatana, the hitching post to the sun,

ה"אינטיוואטאנה", עמוד רתימת השמש,

is actually an obelisk that constantly reflects the light

הוא למעשה אובליסק שמשקף ללא הרף את האור

that falls on the sacred Apu of Machu Picchu,

שנופל על האפּו המקודש של מאצ'ו פיצ'ו,

which is Sugarloaf Mountain, called Huayna Picchu.

הוא הר כיכר הסוכר, ה"ואיינה פיצ'ו".

If you come to the south of the intiwatana, you find an altar.

אם תגיעו מדרום לאינטיווטאנה, תמצאו מזבח.

Climb Huayna Picchu, find another altar.

אם תטפסו על הוואיינה פיצ'ו תמצאו מזבח נוסף.

Take a direct north-south bearing,

התייצבו היישר בכיוון צפון-דרום,

you find to your astonishment

ולתדהמתכם תגלו שהכיוון חוצה את אבן האינטיווטאנה,

that it bisects the intiwatana stone,

goes to the skyline,

מגיע עד קו הרכס,

hits the heart of Salcantay, the second of the most important mountains

קולע למרכז סלקאנטאי, השני מההרים החשובים ביותר

of the Incan empire.

באימפריה של האינקה.

And then beyond Salcantay, of course,

ומעבר לסלקאנטאי, כמובן,

when the southern cross reaches the southernmost point in the sky,

היכן שצלב הדרום מגיע לנקודה הדרומית ביותר בשמים,

directly in that same alignment, the Milky Way overhead.

בדיוק במערך הזה עובר ממעל שביל החלב.

But what is enveloping Machu Picchu from below?

ומה עוטף מלמטה את מאצ'ו פיצ'ו?

The sacred river, the Urubamba, or the Vilcanota,

הנהר המקודש, אורובמבה או וילקנוטה,

which is itself the Earthly equivalent of the Milky Way,

שהוא המקבילה הארצית של שביל החלב.

but it's also the trajectory that Viracocha walked

אבל זהו גם הנתיב בו פסע ויראקוצ'ה

at the dawn of time when he brought the universe into being.

בשחר הזמן, כשברא את היקום.

And where does the river rise?

והיכן נובע נהר זה?

Right on the slopes of the Koariti.

בדיוק במדרונותיו של קואריטי.

So, 500 years after Columbus,

וכך, 500 שנה אחרי קולומבוס,

these ancient rhythms of landscape

מקצבי הנוף הקדמוניים האלה עדיין מבוצעים בצורה טקסית.

are played out in ritual.

Now, when I was here at the first TED,

כשהייתי כאן, ב-TED הראשון,

I showed this photograph: two men of the Elder Brothers,

הצגתי את התצלום הזה: שניים מ"האחים הזקנים",

the descendants, survivors of El Dorado.

הצאצאים, אלה ששרדו את אל-דוראדו.

These, of course, are the descendants

אלה כמובן הם הצאצאים של תרבות הטאירונה הקדומה.

of the ancient Tairona civilization.

חלקכם אולי יזכור שציינתי

If those of you who are here remember that I mentioned

that they remain ruled by a ritual priesthood,

שהם עדיין נשלטים בידי כמורה טקסית,

but the training for the priesthood is extraordinary.

אבל ההכשרה לכמורה הזו היא מיוחדת:

Taken from their families, sequestered in a shadowy world of darkness

הם נלקחים ממשפחותיהם, הם מבודדים בעולם צללים אפל

for 18 years -- two nine-year periods deliberately chosen

במשך 18 שנים - שתי תקופות בנות 9 שנים שנבחרו במכוון

to evoke the nine months they spend in the natural mother's womb.

לציון תשעת החודשים בהם שהו ברחם אימם.

All that time, the world only exists as an abstraction,

משך כל הזמן הזה העולם קיים רק כמושג מופשט

as they are taught the values of their society.

והם לומדים את ערכי החברה שלהם,

Values that maintain the proposition that their prayers,

ערכים שמשמרים את ההנחה שתפילותיהם,

and their prayers alone, maintain the cosmic balance.

ותפילותיהם בלבד, שומרות על האיזון הקוסמי.

Now, the measure of a society is not only what it does,

ואמת המידה לחברה אינה רק מה היא עושה,

but the quality of its aspirations.

אלא גם איכות האידיאלים שלה.

And I always wanted to go back into these mountains,

תמיד רציתי לחזור אל אותם הרים לראות אם ייתכן שזו אמת,

to see if this could possibly be true,

as indeed had been reported by the great anthropologist,

כפי שדיווח האנתרופולוג הדגול רייכל-דולמטוב.

Reichel-Dolmatoff.

So, literally two weeks ago,

אז ממש לפני שבועיים,

I returned from having spent six weeks with the Elder Brothers

חזרתי אחרי שהות של 6 שבועות במחיצת "האחים הזקנים"

on what was clearly the most

במה שהיה ללא ספק המסע המופלא ביותר של חיי.

extraordinary trip of my life.

These really are a people who live and breathe

מדובר בבני-אדם שחיים ונושמים

the realm of the sacred,

בעולם המקודש,

אמונה דתית בארוקית שהיא פשוט מדהימה.

a baroque religiosity that is simply awesome.

They consume more coca leaves than any human population,

הם צורכים יותר עלי קוקה מכל אוכלוסיה אנושית אחרת:

half a pound per man, per day.

כמאתיים גרם לאדם ליום.

The gourd you see here is --

הקערה שאתם רואים כאן -

everything in their lives is symbolic.

כל דבר בחייהם נושא משמעות סמלית.

Their central metaphor is a loom.

הדימוי המרכזי בחייהם הוא הנול.

They say, "Upon this loom, I weave my life."

הם אומרים: "בנול זה אני טווה את חיי."

They refer to the movements as they exploit the ecological niches of the gradient

הם מדמים את תנועתם, לניצול הגומחות האקולוגיות של המדרונות,

as "threads."

ל"חוטים".

When they pray for the dead, they make these gestures with their hands,

כשהם מתפללים למען מתיהם, הם עושים בידיהם מחוות אלה,

spinning their thoughts into the heavens.

ומסחררים את מחשבותיהם אל תוך הרקיע.

You can see the calcium buildup on the head of the poporo gourd.

אתם יכולים לראות את משקעי הסידן על ראשו של כלי ה"פופורו" הזה.

The gourd is a feminine aspect; the stick is a male.

הכלי הוא היבט נקבי והמקל הוא הזכרי.

You put the stick in the powder

מכניסים את הכלי לאבקה

to take the sacred ashes -- well, they're not ashes,

כדי לאסוף את האפר המקודש-- ובכן, זה לא אפר,

אלא אבן-גיר שרופה --

they're burnt limestone --

to empower the coca leaf, to change

שמעצימה את השפעת עלה הקוקה ומשנה את החומציות בפה,

the pH of the mouth to facilitate the absorption

כדי להקל על ספיגת ההידרוכלוריד של הקוקאין.

of cocaine hydrochloride.

But if you break a gourd, you cannot simply throw it away,

אך אם שוברים כלי כזה, אי-אפשר סתם לזרוק אותו,

because every stroke of that stick

כי כל חבטה של המקל

that has built up that calcium,

שצברה במשקעי הסידן את מידת חיי אדם,

the measure of a man's life,

טומנת בחובה מחשבה.

has a thought behind it.

Fields are planted in such an extraordinary way,

השתילה בשדות נעשית בדרך מיוחדת ביותר;

that the one side of the field

צד אחד של השדה נשתל בצורה כזו ע"י נשים.

is planted like that by the women.

הצד השני נשתל כך ע"י גברים. הדימוי הוא,

The other side is planted like that by the men. Metaphorically,

you turn it on the side, and you have a piece of cloth.

שבמבט מהצד, מצטיירת פיסת אריג.

And they are the descendants of the ancient Tairona civilization,

אלה אכן צאצאי תרבות הטאירונה הקדומה,

the greatest goldsmiths of South America,

הצורפים הגדולים ביותר של דרום אמריקה,

who in the wake of the conquest,

שעם תחילת הכיבוש

retreated into this isolated volcanic massif

נסוגו אל גוש ההרים הוולקני המבודד הזה

that soars to 20,000 feet

שמתנשא לגובה 6,000 מטרים מעל מישור החוף הקריבי.

above the Caribbean coastal plain.

There are four societies:

יש שם ארבע תרבויות:

ה"קוגי", ה"וויווה", ה"קנקוואנה" וה"ארהואקוס".

the Kogi, the Wiwa, the Kankwano and the Arhuacos.

I traveled with the Arhuacos,

טיילתי בחברת הארהואקוס,

and the wonderful thing about this story

והדבר המפליא בסיפור הזה הוא שהגבר הזה, דנילו ווילפאניה -

was that this man, Danilo Villafane --

if we just jump back here for a second.

נחזור לרגע לאחור.

When I first met Danilo, in the Colombian embassy in Washington,

כשפגשתי לראשונה את דנילו, בשגרירות קולומביה בוושינגטון,

I couldn't help but say, "You know,

לא יכולתי להימנע מלומר:

you look a lot like an old friend of mine."

"אתה דומה מאד לחבר ותיק שלי."

Well, it turns out he was the son of my friend, Adalberto,

הסתבר שהוא בנו של חברי, אדאלברטו,

from 1974, who had been killed by the FARC.

שאותו הכרתי ב-1974, ושנהרג בידי צבא העם של קולומביה.

And I said, "Danilo, you won't remember this,

אמרתי לו: "דנילו, אולי לא תזכור זאת,

but when you were an infant, I carried you on my back,

"אך כשהיית ילד, נשאתי אותך על גבי

up and down the mountains."

"במעלה ובמורד ההרים."

And because of that, Danilo invited us

ועקב כך, דנילו הזמין אותנו אל לב-ליבו של העולם,

to go to the very heart of the world,

a place where no journalist had ever been permitted.

מקום ששום עיתונאי לא הורשה להגיע אליו.

Not simply to the flanks of the mountains,

לא סתם אל צלעות ההרים,

but to the very iced peaks which are the destiny of the pilgrims.

אלא ממש עד לפסגות המושלגות, יעדן של הצליינים.

And this man sitting cross-legged

הגבר הזה, שיושב בשיכול רגליים,

is now a grown-up Eugenio,

הוא כיום "יוחניו" מבוגר, אדם שאני מכיר מאז 1974.

a man who I've known since 1974.

And this is one of those initiates.

זהו אחד מטקסי החניכה.

No, it's not true that they're kept in the darkness for 18 years,

ולא נכון לומר שהם הוסתרו מזה 18 שנה,

but they are kept within the confines

הם פשוט הוגבלו לחוג אנשי הטקסים

of the ceremonial men's circle

for 18 years.

במשך 18 שנה.

This little boy will never step outside

הילד הקטן הזה לעולם לא יחרוג מתחום השדות המקודשים

of the sacred fields

that surround the men's hut for all that time,

שמקיפים את בקתת הגברים, משך כל הזמן הזה,

until he begins his journey of initiation.

עד שיתחיל במסע החניכה שלו.

For that entire time, the world only exists as an abstraction,

כל אותו זמן העולם קיים רק כרעיון מופשט

as he is taught the values of society,

בעודו הוא לומד את ערכי החברה,

including this notion that their prayers alone

כולל את הרעיון שתפילותיהם בלבד הן ששומרות על האיזון הקוסמי.

maintain the cosmic balance.

Before we could begin our journey,

בטרם נוכל להתחיל במסענו היה עלינו להיטהר בשער העולם.

we had to be cleansed at the portal of the Earth.

And it was extraordinary to be taken by a priest.

היה בלתי-רגיל להילקח ע"י כומר,

And you see that the priest never wears shoes because holy feet --

אתם רואים שהכומר אינו נועל נעליים כי כפות-רגליים קדושות...

there must be nothing between the feet

אסור שיחצוץ משהו בין כפות רגליו של מנהיג רוחני, "מאמו", לבין האדמה.

and the Earth for a mamo.

And this is actually the place where the Great Mother

וזה בעצם המקום שבו האם הגדולה שיגרה את הכישור אל תוך העולם

sent the spindle into the world

that elevated the mountains and created the homeland

והוא גרם להתרוממות ההרים וברא את מולדתם,

that they call the heart of the world.

אותה הם מכנים "לב העולם".

We traveled high into the paramo,

עלינו גבוה אל שטחי הבור, ה"פאראמו", ובמהלך טיפוסנו אל ראשי הגבעות,

and as we crested the hills,

we realized that the men were interpreting

קלטנו שהאנשים מפרשים כל בליטה בנוף

every single bump on the landscape

in terms of their own intense religiosity.

על פי האדיקות הדתית העמוקה שלהם.

And then of course, as we reached our final destination,

וכמובן, כשהגענו ליעדנו הסופי, מקום בשם מאמאנקאנה,

a place called Mamancana,

we were in for a surprise,

ציפתה לנו הפתעה:

because the FARC were waiting to kidnap us.

צבא העם ארב לנו כדי לחטוף אותנו.

And so we ended up being taken aside into these huts,

וכך נלקחנו הצידה לבקתות האלה והסתתרנו עד רדת החשיכה.

hidden away until the darkness.

And then, abandoning all our gear,

ואז נטשנו את כל ציודנו,

we were forced to ride out in the middle of the night,

ונאלצנו להימלט ברכיבה באמצע הלילה, בסצינה דרמטית למדי.

in a quite dramatic scene.

It's going to look like a John Ford Western.

זה ייראה כמו מערבון של ג'ון פורד.

And we ran into a FARC patrol at dawn, so it was quite harrowing.

ועם שחר נתקלנו בסיור של צבא העם, כך שזה היה די מעיק.

It will be a very interesting film. But what was fascinating

זה יהיה סרט מעניין מאד.

אך מה שמרתק הוא שברגע שהיתה תחושת סכנה,

is that the minute there was a sense of dangers,

the mamos went into a circle of divination.

המאמואים יצרו מעגל של הגדת-עתידות.

And of course, this is a photograph

וכמובן, זהו תצלום

literally taken the night we were in hiding,

שצולם בדיוק באותו לילה שבו היינו במסתור,

as they divine their route

כשהם מנבאים את הנתיב שבו ימלטו אותנו מן ההרים.

to take us out of the mountains.

We were able to, because we had trained

הודות לכך שהיינו מיומנים בעשיית סרטים,

people in filmmaking,

continue with our work,

יכולנו להמשיך בעבודתנו,

and send our Wiwa and Arhuaco filmmakers

ולשלוח את צוותי ההסרטה של הוויווה והארהואקו

to the final sacred lakes

אל יעדיהם הסופיים באגמים המקודשים, להשלים את צילומי הסרט.

to get the last shots for the film,

התלווינו ליתר בני הארהואקו בחזרה עד לים,

and we followed the rest of the Arhuaco back to the sea,

taking the elements from the highlands to the sea.

בהבאת כוחות הטבע מהרמות ועד הים.

And here you see how their sacred landscape

כאן אתם רואים כיצד הנוף המקודש שלהם

has been covered by brothels and hotels and casinos,

כוסה בבתי-זונות, מלונות ואולמות הימורים,

and yet, still they pray.

ובכל זאת, הם ממשיכים להתפלל.

And it's an amazing thing to think

מדהים לחשוב על כך שכה קרוב למיאמי,

that this close to Miami,

מרחק שעתיים ממיאמי,

two hours from Miami, there is an entire civilization of people

יש תרבות שלמה של עם שמתפלל מידי יום לשלומנו.

praying every day for your well-being.

They call themselves the Elder Brothers.

הם מכנים את עצמם "האחים הזקנים".

They dismiss the rest of us who have ruined the world

הם מתייחסים אלינו, כל יתר האנשים שהרסו את העולם,

as the Younger Brothers. They cannot understand

כאל "האחים הצעירים". הם לא מסוגלים להבין

why it is that we do what we do to the Earth.

מדוע אנו מעוללים את כל זה לאמא אדמה.

Now, if we slip to another end of the world,

נעבור לקצה אחר של העולם.

I was up in the high Arctic

הרחקתי עד קצה החוג הארקטי כדי לספר על ההתחממות העולמית,

to tell a story about global warming,

inspired in part by

סיפור שקיבל בחלקו השראה מספרו הנפלא של סגן הנשיא לשעבר.

the former Vice President's wonderful book.

And what struck me so extraordinary

ומה שהדהים אותי מאד היה להימצא שוב בקרב האינואיטים --

was to be again with the Inuit --

a people who don't fear the cold, but take advantage of it.

עם שאינו חושש מהקור אלא מנצל אותו.

A people who

עם

שמצא דרך, הודות לדמיון שלו לחצוב לעצמו חיים מתוך הקיפאון,

find a way, with their imagination,

to carve life out of that very frozen.

A people for whom blood on ice

עם, שבעיניו דם על הקרח איננו סימן למוות אלא אישור לחיים.

is not a sign of death, but an affirmation of life.

ולמרבה הטרגדיה, כשיוצאים כיום לקהילות הצפון האלה,

And yet tragically, when you now go to those northern communities,

you find to your astonishment

מוצאים למרבה הזעזוע

that whereas the sea ice used to come in in September

שאם פעם הקרח בים היה מגיע בספטמבר,

and stay till July,

ונותר עד יולי,

in a place like Kanak in northern Greenland,

הרי שבמקום כמו קאנאק שבצפון גרינלנד

it literally comes in now in November

הוא כעת מגיע רק בנובמבר ונותר עד מרץ,

and stays until March.

כך שכל השנה שלהם התקצרה בחצי.

So, their entire year has been cut in half.

Now, I want to stress that none of these peoples

אני רוצה להדגיש ששום עם מאלה שהצגתי כאן בקצרה

that I've been quickly talking about here

are disappearing worlds.

הם בבחינת עולם הולך ונעלם. אלה אינם עמים גוועים.

These are not dying peoples.

On the contrary, you know,

להיפך. מי שמרגיש בליבו ורואה בעיניו

if you have the heart to feel and the eyes to see,

you discover that the world is not flat.

מגלה שהעולם איננו שטוח.

The world remains a rich tapestry.

העולם הוא עודנו מרקם עשיר.

It remains a rich topography of the spirit.

הוא עודנו טופוגרפיה עשירה של הרוח.

These myriad voices of humanity

הקולות האנושיים הרבים הללו אינם נסיונות כושלים של התחדשות,

are not failed attempts at being new,

failed attempts at being modern.

נסיונות כושלים להשיג קידמה,

They're unique facets of the human imagination.

אלא היבטים ייחודיים של הדמיון האנושי,

They're unique answers to a fundamental question:

תשובות ייחודיות לשאלה יסודית אחת:

what does it mean to be human and alive?

מה זה אומר, להיות אנושי וחי?

And when asked that question, they respond

וכשמציגים להם שאלה זו, הם משיבים ב-6,000 קולות נפרדים,

with 6,000 different voices.

And collectively, those voices become our human repertoire

וביחד, קולות אלה הופכים לרפרטואר האנושי שלנו

for dealing with the challenges that will confront us

בהתמודדות עם האתגרים שעוד נכונו לנו

in the ensuing millennia.

באלפי השנים הבאות.

Our industrial society is scarcely

החברה התעשייתית שלנו היא בקושי בת 300 שנה.

300 years old.

מההיסטוריה השטחית הזו איש לא יכול להניח

That shallow history shouldn't suggest to anyone

that we have all of the answers

שבידינו כל התשובות לכל השאלות שמצפות לנו

for all of the questions that will confront us

in the ensuing millennia.

באלפי השנים הבאות.

הקולות האנושיים הרבים אינם נסיונות כושלים להיות כמונו,

The myriad voices of humanity are not failed attempts at being us.

They are unique answers to that fundamental question:

אלא תשובות ייחודיות לשאלת היסוד הזו:

מה זה אומר, להיות אנושי וחי?

what does it mean to be human and alive?

And there is indeed a fire burning over the Earth,

ויש באמת אש שחורכת את האדמה,

taking with it not only plants and animals,

שמאכלת לא רק צמחים ובעלי-חיים,

but the legacy of humanity's brilliance.

אלא גם את מורשת התבונה האנושית.

Right now, as we sit here in this room,

ממש ברגעים אלה, כשאנו יושבים כאן באולם,

of those 6,000 languages spoken the day that you were born,

מתוך 6,000 השפות שהיו מדוברות ביום הולדתכם,

fully half aren't being taught to children.

בדיוק חצי מכל אלה כבר אינן נלמדות ע"י הילדים.

So, you're living through a time

כך שאתם חיים בתקופה

when virtually half of humanity's intellectual,

שבה, למעשה, מחצית המורשת האנושית

social and spiritual legacy

האינטלקטואלית, החברתית והרוחנית אובדת באין עוצר.

is being allowed to slip away.

This does not have to happen.

זו אינה גזירת גורל.

These peoples are not failed attempts at being modern --

עמים אלה אינם נסיונות כושלים בהשגת קידמה --

quaint and colorful and destined to fade away

עמים מוזרים וססגוניים שנידונו לאבדון

as if by natural law.

כאילו מכוחו של איזה חוק-טבע.

In every case, these are dynamic, living peoples

בכל מקרה ומקרה מדובר בבני-אדם פעילים וחיים

being driven out of existence by identifiable forces.

שנכחדים בידי כוחות שניתן לזהותם.

That's actually an optimistic observation,

וזו בעצם אבחנה אופטימית,

because it suggests that if human beings

כי משמעה שאם יצורי-אנוש מייצגים את הרס התרבות,

are the agents of cultural destruction,

we can also be, and must be,

הרי שנוכל גם להיות, ומחובתנו להיות,

the facilitators of cultural survival.

מקדמי הישרדותה של התרבות.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.