Jonathan Haidt: How common threats can make common (political) ground

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: eva green מבקר: Mark Freehoff

So if you've been following the news,

אם אתם עוקבים אחרי החדשות

you've heard that there's a pack of giant asteroids

ודאי שמעתם שיש קבוצה של אסטרואידים ענקיים

headed for the United States,

בדרכם לארצות הברית,

all scheduled to strike within the next 50 years.

כולם אמורים לפגוע בחמישים השנים הקרובות.

Now I don't mean actual asteroids made of rock and metal.

אינני מתכוון לאסטרואידים אמייתים מסלעים ומתכת.

That actually wouldn't be such a problem,

דווקא אלה אינם בעיה גדולה כל כך,

because if we were really all going to die,

כי אילו עמדנו באמת כולנו למות,

we would put aside our differences, we'd spend whatever it took,

היינו מתעלמים ממחלוקותינו, היינו מוציאים את כל הכסף הדרוש

and we'd find a way to deflect them.

והיינו מוצאים דרך להסיטם ממסלולם.

I'm talking instead about threats that are headed our way,

אני מדבר על איומים שנמצאים בדרכם אלינו,

but they're wrapped in a special energy field

אבל הם עטופים בשדה אנרגיה מיוחד

that polarizes us, and therefore paralyzes us.

שמקטב בינינו, ולכן משתק אותנו.

Last March, I went to the TED conference,

במרץ שעבר, הייתי בועידת TED,

and I saw Jim Hansen speak, the NASA scientist

וראיתי את ג'ים הנסן מרצה, המדען מנאס"א

who first raised the alarm about global warming in the 1980s,

שהיה הראשון להתריע על ההתחממות הגלובלית בשנות ה-80,

and it seems that the predictions he made back then

ונראה כי התחזיות שלו מאז,

are coming true.

מתגשמות.

This is where we're headed in terms of global temperature rises,

זה מה שצפוי לנו מבחינת עליות הטמפרטורה הגלובליות

and if we keep on going the way we're going,

ואם נמשיך בקצב של היום,

we get a four- or five-degree-Centigrade temperature rise

נקבל התחממות של 4-5 מעלות צלזיוס

by the end of this century.

עד סוף המאה הנוכחית.

Hansen says we can expect about a five-meter rise in sea levels.

הנסן אומר שאפשר לצפות לעלייה של 5 מטר בגובה פני הים.

This is what a five-meter rise in sea levels would look like.

כך תיראה עליה של חמישה מטרים בפני הים.

Low-lying cities all around the world will disappear

ערים באזורים נמוכים בכל העולם תיעלמנה

within the lifetime of children born today.

עוד בימי חייהם של הילדים שנולדים היום.

Hansen closed his talk by saying,

הנסן סיכם את הרצאתו באומרו,

"Imagine a giant asteroid on a collision course with Earth.

"דמיינו אסטרואיד ענק במסלול התנגשות עם כדור הארץ.

That is the equivalent of what we face now.

זה מקביל למה שצפוי לנו עכשיו.

Yet we dither, taking no action to deflect the asteroid,

אולם אנו מהססים ולא עושים דבר כדי להסיט את האסטרואיד,

even though the longer we wait,

למרות שככל שנחכה יותר,

the more difficult and expensive it becomes."

זה נהיה קשה ויקר יותר."

Of course, the left wants to take action,

השמאל כמובן רוצה לפעול,

but the right denies that there's any problem.

אבל הימין מתכחש לבעיה.

All right, so I go back from TED,

אז אני חוזר מ-TED,

and then the following week, I'm invited to a dinner party

וכעבור שבוע אני מוזמן לארוחת ערב חגיגית

in Washington, D.C., where I know that I'll be meeting

בוושינגטון הבירה, כשידוע לי שאפגוש בה

a number of conservative intellectuals, including Yuval Levin,

מספר אינטלקטואלים שמרניים, ביניהם יובל לוין,

and to prepare for the meeting, I read this article by Levin

וכדי להתכונן למפגש, אני קורא את מאמרו של לוין

in National Affairs called "Beyond the Welfare State."

בכתב-עת לעניינים לאומיים בשם "מעבר למדינת הרווחה".

Levin writes that all over the world,

לוין כותב שבכל העולם,

nations are coming to terms with the fact

אומות מתחילות להשלים עם העובדה

that the social democratic welfare state

שמדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית

is turning out to be untenable and unaffordable,

מתבררת כרופפת ויקרה מדי,

dependent upon dubious economics

היא נשענת על כלכלה מפוקפקת

and the demographic model of a bygone era.

ומודל דמוגרפי של עידן שעבר זמנו.

All right, now this might not sound as scary as an asteroid,

אולי זה לא נשמע מפחיד כמו אסטרואיד,

but look at these graphs that Levin showed.

אבל ראו את הגרפים של לוין.

This graph shows the national debt

הגרף הזה מראה את החוב הלאומי

as a percentage of America's GDP, and as you see,

כאחוז של התמ"ג של אמריקה, וכפי שאתם יכולים לראות

if you go all the way back to the founding,

אם הולכים אחורה לקום המדינה,

we borrowed a lot of money to fight the Revolutionary War.

לווינו הרבה כסף כדי להילחם במלחמת העצמאות.

Wars are expensive. But then we'd pay it off, pay it off, pay it off,

מלחמות הן יקרות. אבל אח"כ החזרנו את הכסף, החזרנו, החזרנו,

and then, oh, what's this? The Civil War. Even more expensive.

ואז, רגע, מה זה? מלחמת האזרחים. יקרה עוד יותר.

Borrow a lot of money, pay it off, pay it off, pay it off,

לווינו הרבה כסף, החזרנו, החזרנו, החזרנו,

get down to near zero, and bang! -- World War I.

מגיעים כמעט לאפס, ואז בום! מלחמת העולם הראשונה.

Once again, the same process repeats.

ושוב אותו תהליך חוזר על עצמו.

Now then we get the Great Depression and World War II.

ואז אנו מגיעים לשפל הגדול ולמלחמת העולם השניה.

We rise to an astronomical level, around 118 percent of GDP,

מתרוממים לרמה אסטרונומית, בערך 118 אחוז מן התמ"ג,

really unsustainable, really dangerous.

מאוד בלתי יציב, מאוד מסוכן.

But we pay it off, pay it off, pay it off, and then, what's this?

אבל אנחנו מחזירים, מחזירים, ואז, מה זה?

Why has it been rising since the '70s?

למה זה נמצא בעלייה מאז שנות ה-70?

It's partly due to tax cuts that were unfunded,

חלקית, בגלל קיצוצי מיסים ללא מימון,

but it's due primarily to the rise of entitlement spending,

אך בעיקר בגלל העלייה בהשקעות הישירות באזרח,

especially Medicare.

במיוחד בביטוח הבריאות.

We're approaching the levels of indebtedness we had at World War II,

אנו מתקרבים לרמת החובות שהיו לנו במלחמת העולם השניה,

and the baby boomers haven't even retired yet,

וילדי דור הבייבי-בום טרם פרשו לפנסיה אפילו,

and when they do, this is what will happen.

וכאשר הם יפרשו, זה מה שיקרה.

This is data from the Congressional Budget Office

אלה נתונים מהמשרד לתקציב הקונגרס

showing its most realistic forecast of what would happen

זו התחזית הריאלית ביותר שלהם לגבי מה שצפוי לקרות

if current situations and expectations and trends are extended.

אם המצב, הציפיות והמגמות הנוכחיים יימשכו.

All right, now what you might notice is that these two graphs

ודאי שמתם לב לכך ששני הגרפים הללו

are actually identical, not in terms of the x- and y-axes,

זהים, לא במובן של צירי ה-X וה-Y,

or in terms of the data they present,

או מבחינת הנתונים שהם מייצגים,

but in terms of their moral and political implications, they say the same thing.

אלא מבחינת השלכותיהם המוסריות והפוליטיות. הם אומרים את אותו הדבר.

Let me translate for you.

הבה ואתרגם לכם.

"We are doomed unless we start acting now.

"אנו אבודים אם לא נתחיל לפעול עכשיו.

What's wrong with you people on the other side in the other party?

מה הבעיה אתכם, במפלגה השניה?

Can't you see reality? If you won't help, then get the hell out of the way."

אתם לא רואים את המציאות? אם אינכם עוזרים, לפחות עופו מהדרך."

We can deflect both of these asteroids.

אנו יכולים להסיט את שני האסטרואידים האלו.

These problems are both technically solvable.

הבעיות האלו ניתנות לפתרון מבחינה טכנית.

Our problem and our tragedy is that in these hyper-partisan times,

הבעיה והטרגדיה שלנו הן שבזמנים אלה, של עודף-מפלגתיות

the mere fact that one side says, "Look, there's an asteroid,"

עצם העובדה שצד אחד יגיד: "תראו, הנה אסטרואיד,"

means that the other side's going to say, "Huh? What?

מבטיחה שהצד השני יגיד: "הא? מה?

No, I'm not even going to look up. No."

אני אפילו לא מתכוון להרים את הראש. לא."

To understand why this is happening to us,

כדי להבין למה זה קורה לנו,

and what we can do about it, we need to learn more about moral psychology.

ומה אפשר לעשות בנידון, עלינו לדעת יותר על הפסיכולוגיה של המוסר.

So I'm a social psychologist, and I study morality,

אני פסיכולוג חברתי, ואני חוקר את המוסר,

and one of the most important principles of morality

ואחד העקרונות החשובים של המוסריות

is that morality binds and blinds.

הוא שהמוסריות מחברת ומעוורת.

It binds us into teams that circle around sacred values

היא מחברת אותנו לקבוצות סביב ערכים מקודשים

but thereby makes us go blind to objective reality.

אבל תוך כדי כך מעוורת אותנו למציאות האובייקטיבית.

Think of it like this.

חישבו על זה כך:

Large-scale cooperation is extremely rare on this planet.

שיתוף פעולה נרחב הוא נדיר מאוד בעולמנו.

There are only a few species that can do it.

יש רק מינים מועטים שיכולים לעשות את זה.

That's a beehive. That's a termite mound, a giant termite mound.

זאת כוורת. וזה תל טרמיטים, תל טרמיטים ענק.

And when you find this in other animals, it's always the same story.

וכשמוצאים את זה אצל חיות אחרות זה תמיד אותו סיפור.

They're always all siblings who are children of a single queen,

מדובר תמיד באחים ואחיות שהם ילדים של מלכה יחידה,

so they're all in the same boat.

ולכן כולם באותו סירה.

They rise or fall, they live or die, as one.

כולם מתרוממים או נופלים, חיים או מתים, כאחד.

There's only one species on the planet that can do this

יש רק מין אחד עלי אדמות שיכול לעשות זאת

without kinship, and that, of course, is us.

ללא קרבת-דם, והוא כמובן אנחנו.

This is a reconstruction of ancient Babylon,

זהו שחזור של בבל העתיקה,

and this is Tenochtitlan.

וזה טנוצ'טיטלאן.

Now how did we do this? How did we go

איך עשינו זאת? איך עברנו

from being hunter-gatherers 10,000 years ago

מציידים-לקטים, לפני 10,000 שנה,

to building these gigantic cities in just a few thousand years?

לבניית ערי ענק אלה תוך כמה אלפי שנים בלבד?

It's miraculous, and part of the explanation

זהו נס, וחלק מההסבר

is this ability to circle around sacred values.

הוא היכולת שלנו להתחבר סביב ערכים מקודשים.

As you see, temples and gods play a big role in all ancient civilizations.

אתם רואים שמקדשים ואלילים ממלאים תפקיד חשוב בכל החברות הקדומות.

This is an image of Muslims circling the Kaaba in Mecca.

זו תמונה של מוסלמים שחגים סביב הכעבה במכה.

It's a sacred rock, and when people circle something together,

זהו סלע קדוש, וכשאנשים מקיפים משהו ביחד,

they unite, they can trust each other, they become one.

הם מתאחדים, הם בוטחים זה בזה, הם נעשים לגוף אחד.

It's as though you're moving an electrical wire

זה כמו שמעבירים חוט חשמל

through a magnetic field that generates current.

דרך שדה מגנטי שמייצר זרם.

When people circle together, they generate a current.

כשאנשים חגים ביחד, הם מייצרים זרם.

We love to circle around things.

אנחנו אוהבים לחוג סביב דברים.

We circle around flags, and then we can trust each other.

אנו חגים סביב דגלים, ואז אנו יכולים לבטוח זה בזה.

We can fight as a team, as a unit.

אנו יכולים להילחם כקבוצה, כיחידה.

But even as morality binds people together into a unit,

אבל כשהמוסריות מחברת בין אנשים והופכת אותם ליחידה אחת,

into a team, the circling blinds them.

לקבוצה, התנועה הסיבובית מעוורת אותם.

It causes them to distort reality.

היא גורמת להם לעוות את המציאות.

We begin separating everything into good versus evil.

אנחנו מתחילים להפריד הכל לטוב ורע.

Now that process feels great. It feels really satisfying.

התהליך הזה נעים לנו. הוא מספק מאוד.

But it is a gross distortion of reality.

אבל זהו עיוות נורא של המציאות.

You can see the moral electromagnet operating in the U.S. Congress.

אפשר לראות את האלקטרומגנט המוסרי בפעולה בקונגרס האמריקני.

This is a graph that shows the degree to which voting

זהו גרף שמראה באיזו מידה ההצבעה בקונגרס

in Congress falls strictly along the left-right axis,

נופלת באופן מדויק על ציר הימין-שמאל,

so that if you know how liberal or conservative someone is,

אז אם יודעים עד כמה מישהו הוא שמרני או ליברלי,

you know exactly how they voted on all the major issues.

ברור בדיוק איך הוא יצביע בכל הנושאים החשובים.

And what you can see is that,

ומה שאפשר לראות הוא,

in the decades after the Civil War,

שבעשורים שלאחר מלחמת האזרחים,

Congress was extraordinarily polarized,

הקונגרס היה מקוטב מאוד,

as you would expect, about as high as can be.

כמצופה, הכי מקוטב שאפשר.

But then, after World War I, things dropped,

אבל לאחר מלח"ע ה-1, המצב שכך,

and we get this historically low level of polarization.

ואנו מגיעים לרמת קיטוב נמוכה מבחינה היסטורית.

This was a golden age of bipartisanship,

זה היה תור-זהב מבחינת הדו-מפלגתיות,

at least in terms of the parties' ability to work together

לפחות מבחינת היכולת של המפלגות לפעול ביחד

and solve grand national problems.

כדי לפתור בעיות לאומיות גדולות.

But in the 1980s and '90s, the electromagnet turns back on.

אבל בשנות ה-80 וה-90, האלקטרומגנט הופעל שוב.

Polarization rises.

הקיטוב גדל.

It used to be that conservatives and moderates and liberals

היו זמנים שבהם שמרנים, מתונים וליברלים

could all work together in Congress.

יכלו לפעול במשותף בקונגרס.

They could rearrange themselves, form bipartisan committees,

הם יכלו להתארגן וליצור ועדות בין-מפלגתיות,

but as the moral electromagnet got cranked up,

אבל ככל שהזרם באלקטרומגנט המוסרי גבר,

the force field increased,

שדה הכוח גדל,

Democrats and Republicans were pulled apart.

הדמוקרטים והרפובלקנים התרחקו אלה מאלה.

It became much harder for them to socialize,

ונעשה קשה יותר עבורם להתחבר,

much harder for them to cooperate.

והרבה יותר קשה לשתף פעולה.

Retiring members nowadays say that it's become like gang warfare.

היום, חברי-קונגרס פורשים אומרים שזה הפך למלחמת כנופיות.

Did anybody notice that in two of the three debates,

מי שם לב שבשניים מתוך שלושת העימותים,

Obama wore a blue tie and Romney wore a red tie?

אובמה ענד עניבה כחולה ורומני ענד עניבה אדומה?

Do you know why they do this?

אתם יודעים למה הם עושים זאת?

It's so that the Bloods and the Crips will know which side to vote for. (Laughter)

זה כדי שה"בלאדס" וה"קריפס" יידעו לאיזה צד להצביע. (צחוק)

The polarization is strongest among our political elites.

הקיטוב הכי חזק הוא בין האליטות הפוליטיות.

Nobody doubts that this is happening in Washington.

ברור לכולם שזה קורה בוושינגטון.

But for a while, there was some doubt as to whether it was happening among the people.

אבל לזמן-מה היה ספק אם זה כך גם בעם.

Well, in the last 12 years it's become

אז ב-12 שנים האחרונות

much more apparent that it is.

נעשה ברור בהרבה שכן.

So look at this data. This is from the American National Elections Survey.

הסתכלו על הנתונים האלה. זה לקוח מ"סקר הבחירות הלאומי האמריקאי".

And what they do on that survey is they ask

ובסקר הזה הם שואלים

what's called a feeling thermometer rating.

מה שנקרא "דירוג התרמומטר הרגשי",

So, how warm or cold do you feel about, you know,

עד כמה חם או קר אתה מרגיש לגבי

Native Americans, or the military, the Republican Party,

ילידים אמריקניים, או הצבא, או המפלגה הרפבוליקנית,

the Democratic Party, all sorts of groups in American life.

או המפלגה הדמוקרטית, כל מיני קבוצות בחיים האמריקאיים.

The blue line shows how warmly Democrats feel

הקו הכחול מראה עד כמה דמוקרטים חשים חמימות

about Democrats, and they like them.

לגבי דמוקרטים, והם אוהבים אותם.

You know, ratings in the 70s on a 100-point scale.

דירוגים בשנות ה-70 בסולם של 100 נקודות.

Republicans like Republicans. That's not a surprise.

רפובליקנים אוהבים רפובליקנים. זה לא מפתיע.

But when you look at cross-party ratings,

אבל כשמסתכלים בדירוגים בין מפלגתיים,

you find, well, that it's lower, but actually,

מוצאים שזה נמוך יותר, אבל למעשה,

when I first saw this data, I was surprised.

כשראיתי את המידע, הופתעתי.

That's actually not so bad. If you go back to the Carter and even Reagan administrations,

זה לא נורא כל כך. אם בודקים בממשלים של קרטר ואפילו רייגן,

they were rating the other party 43, 45. It's not terrible.

הם דירגו את המפלגה השניה 43, 45. וזה לא נורא.

It drifts downwards very slightly,

זה יורד מעט,

but now look what happens under George W. Bush and Obama.

אבל תראו מה קורה בתקופת ג'ורג' וו' בוש ואובמה.

It plummets. Something is going on here.

זה צונח. משהו מתרחש.

The moral electromagnet is turning back on,

האלקטרומגנט המוסרי שוב פועל,

and nowadays, just very recently,

והיום, לא מזמן,

Democrats really dislike Republicans.

דמוקרטים מאוד לא אוהבים רפובליקנים.

Republicans really dislike the Democrats. We're changing.

רפובליקנים מאוד לא אוהבים דמוקרטים. אנחנו משתנים.

It's as though the moral electromagnet is affecting us too.

זה כאילו שהאלקטרומגנט המוסרי משפיע גם עלינו.

It's like put out in the two oceans and it's pulling the whole country apart,

כאילו שזה מונח בשני האוקיינוסים וזה חוצה לשניים את המדינה.

pulling left and right into their own territories

מושך את הימין ואת השמאל לתוך הטריטוריות שלהם

like the Bloods and the Crips.

כמו ה"בלאדס" וה"קריפס".

Now, there are many reasons why this is happening to us,

יש הרבה סיבות מדוע זה קורה לנו,

and many of them we cannot reverse.

ורבות מהן - בלתי הפיכות.

We will never again have a political class

ולעולם לא יהיה לנו שוב מעמד פוליטי

that was forged by the experience of fighting together

שחושל ע"י החוויה של לחימה משותפת

in World War II against a common enemy.

במלחמת העולם השנייה מול אויב משותף.

We will never again have just three television networks,

ולעולם לא יהיו לנו שוב רק שלוש רשתות טלוויזיה,

all of which are relatively centrist.

שכולן די ריכוזיות.

And we will never again have a large group of conservative southern Democrats

ולעולם לא תהיה לנו שוב קבוצה גדולה של דמוקרטיים דרומיים שמרניים

and liberal northern Republicans making it easy,

ורפובליקנים צפוניים ליברלים שתאפשר לנו

making there be a lot of overlap for bipartisan cooperation.

הרבה יותר חפיפה למען שיתוף פעולה דו-מפלגתי.

So for a lot of reasons, those decades after the Second World War

אז מהרבה סיבות, העשורים שלאחר מלחמת העולם השניה

were an historically anomalous time.

היו תקופה חריגה מבחינה היסטורית.

We will never get back to those low levels of polarization, I believe.

לעולם לא נחזור, לדעתי, לרמות הקיטוב הנמוכות הללו.

But there's a lot that we can do. There are dozens

אבל יש הרבה שאפשר לעשות. יש עשרות רבות

and dozens of reforms we can do that will make things better,

של רפורמות שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב,

because a lot of our dysfunction can be traced directly

כי הרבה מחוסר התפקוד שלנו, שורשיו נעוצים היישר

to things that Congress did to itself in the 1990s

בדברים שעולל לעצמו הקונגרס בשנות ה-90

that created a much more polarized and dysfunctional institution.

ושיצרו מוסד הרבה יותר מקוטב ובלתי-מתפקד.

These changes are detailed in many books.

השינויים הללו מפורטים בספרים רבים.

These are two that I strongly recommend,

אני ממליץ בחום על שני אלה,

and they list a whole bunch of reforms.

והם מציעים המון רפורמות.

I'm just going to group them into three broad classes here.

אני רק אסדר אותם בגדול בשלוש קבוצות.

So if you think about this as the problem of a dysfunctional,

אז אם תחשבו על כך כעל בעייתו של מוסד לא-מתפקד

hyper-polarized institution, well, the first step is,

והיפר-מקוטב, אז השלב הראשון הוא

do what you can so that fewer hyper-partisans get elected in the first place,

לעשות הכל כדי שייבחרו מלכתחילה פחות היפר-מפלגתיים,

and when you have closed party primaries,

וכשיש במפלגה פריימריז סגורים,

and only the most committed Republicans and Democrats are voting,

ורק הרפובליקנים והדמוקרטים המסורים ביותר מצביעים,

you're nominating and selecting the most extreme hyper-partisans.

נבחרים ההיפר-מפלגתיים הקיצוניים ביותר.

So open primaries would make that problem much, much less severe.

אז פרימרייז פתוחים ימתנו בהרבה את הבעיה הזאת.

But the problem isn't primarily that we're electing bad people to Congress.

אבל הבעיה בעיקרה אינה שאנו בוחרים אנשים רעים לקונגרס.

From my experience, and from what I've heard from Congressional insiders,

מהנסיון שלי, ומה ששמעתי ממקורות פנימיים בקונגרס,

most of the people going to Congress are good, hard-working,

רוב אלה שהולכים לקונגרס הם אנשים טובים, חרוצים,

intelligent people who really want to solve problems,

ונבונים, שרוצים באמת לפתור בעיות,

but once they get there, they find that they are forced

אבל כשהם שם הם מוצאים שהם מוכרחים

to play a game that rewards hyper-partisanship

לשחק משחק שמתגמל היפר-מפלגתיות

and that punishes independent thinking.

ומעניש חשיבה עצמאית.

You step out of line, you get punished.

מי שסוטה מהקו הרשמי, נענש.

So there are a lot of reforms we could do

אז יש הרבה רפורמות שאפשר לעשות

that will counteract this.

ושינטרלו את זה.

For example, this "Citizens United" ruling is a disaster,

לדוגמא, הפסיקה "אזרחים מאוחדים" היא אסון,

because it means there's like a money gun aimed at your head,

כי זה אומר שיש אקדח של כסף שמכוון לראשך,

and if you step out of line, if you try to reach across the aisle,

ואם אתה זז, אם אתה מנסה להתקרב לצד השני,

there's a ton of money waiting to be given to your opponent

יש הרבה כסף שממתין להימסר ליריב שלך

to make everybody think that you are a terrible person through negative advertising.

ולגרום לכולם לחשוב שאתה אדם נורא, דרך פרסום שלילי.

But the third class of reforms is that we've got to change

אבל קבוצת הרפורמות השלישית היא שעלינו לשנות

the nature of social relationships in Congress.

את טיב היחסים החברתיים בקונגרס.

The politicians I've met are generally very extroverted,

הפוליטיקאים שאני הכרתי הם לרוב מאוד מוחצנים,

friendly, very socially skillful people,

חברותיים, בעלי כישורים חברתיים טובים,

and that's the nature of politics. You've got to make relationships,

וזה טבעה של הפוליטיקה. חייבים ליצור מערכות יחסים,

make deals, you've got to cajole, please, flatter,

לעשות עסקאות, לשדל, לרצות, להחמיא,

you've got to use your personal skills,

צריך להשתמש בכישורים האישיים,

and that's the way politics has always worked.

והפוליטיקה תמיד עבדה כך.

But beginning in the 1990s, first the House of Representatives

אבל בתחילת שנות ה-90, ראשית, בית הנבחרים

changed its legislative calendar

שינה את לוח השנה החוקתי

so that all business is basically done in the middle of the week.

כך שכל העסקים נעשים באמצע השבוע.

Nowadays, Congressmen fly in on Tuesday morning,

כיום אנשי קונגרס באים בטיסה ביום שלישי בבוקר,

they do battle for two days, then they fly home Thursday afternoon.

הם נלחמים במשך יומיים, וטסים הביתה בחמישי אחר הצהריים.

They don't move their families to the District.

הם לא מעבירים את משפחותיהם לאזור הבירה.

They don't meet each other's spouses or children.

הם לא פוגשים את בני הזוג והילדים של האחרים.

There's no more relationship there.

כבר אין שם מערכות יחסים.

And trying to run Congress without human relationships

ולנסות לנהל קונגרס ללא יחסים בין-אישיים,

is like trying to run a car without motor oil.

זה כמו לנסות להפעיל מכונית ללא שמן מנועים.

Should we be surprised when the whole thing freezes up

האם עלינו להיות מופתעים כשהכל קופא

and descends into paralysis and polarization?

ומידרדר לכדי שיתוק וקיטוב?

A simple change to the legislative calendar,

שינוי פשוט בלוח השנה של בית המחוקקים,

such as having business stretch out for three weeks

כך שעשיית עסקים תתמשך על פני שלושה שבועות

and then they get a week off to go home,

ואז הם יקבלו שבוע חופש ללכת הביתה,

that would change the fundamental relationships in Congress.

זה כבר ישנה את מערכות היחסים היסודיות בקונגרס.

So there's a lot we can do, but who's going to push them to do it?

אז יש הרבה מה לעשות, אבל מי ידחף אותם לעשות זאת?

There are a number of groups that are working on this.

יש כמה קבוצות שעוסקות בזה.

No Labels and Common Cause, I think,

אני חושב שלקבוצות "ללא תויות" ו"מטרה משותפת",

have very good ideas for changes we need to do

יש רעיונות טובים לשינוי שאנו צריכים לעשות

to make our democracy more responsive and our Congress more effective.

כדי שהדמוקרטיה שלנו תהיה יותר רגישה והקונגרס יותר יעיל.

But I'd like to supplement their work

אבל אני רוצה להוסיף לעבודה שלהם

with a little psychological trick, and the trick is this.

תכסיס פסיכולוגי, והוא זה:

Nothing pulls people together like a common threat

אין דבר שמחבר בין אנשים כמו איום משותף

or a common attack, especially an attack from a foreign enemy,

או התקפה משותפת, במיוחד מצד אויב זר,

unless of course that threat hits on our polarized psychology,

אלא אם כן האיום קולע לפסיכולוגיה הקיטובית שלנו,

in which case, as I said before, it can actually pull us apart.

שאז, כפי שאמרתי, זה בעצם עלול להפריד בינינו.

Sometimes a single threat can polarize us, as we saw.

לפעמים איום בודד יכול לקטב אותנו, כפי שראינו.

But what if the situation we face is not a single threat

אבל מה איננו מתמודדים עם איום בודד

but is actually more like this,

אלא יותר משהו כזה,

where there's just so much stuff coming in,

שיש המון דברים שבאים,

it's just, "Start shooting, come on, everybody,

והפתרון היחיד הוא, "תתחילו לירות, כולם ביחד,

we've got to just work together, just start shooting."

אנו פשוט צריכים לפעול ביחד, רק תתחילו לירות."

Because actually, we do face this situation.

כי זו באמת המציאות איתה אנו מתמודדים.

This is where we are as a country.

זה מצבנו, כמדינה.

So here's another asteroid.

אז הנה אסטרואיד נוסף.

We've all seen versions of this graph, right,

כולנו ראינו גרסאות שונות של הגרף הזה, נכון,

which shows the changes in wealth since 1979,

שמראה את השינויים בעושר מאז 1979,

and as you can see, almost all the gains in wealth

וכפי שאתם רואים, כמעט כל הרווחים

have gone to the top 20 percent, and especially the top one percent.

נפלו בידי 20 האחוזים העליונים, ובמיוחד ה-1 אחוז העליון.

Rising inequality like this is associated

אי-שוויון מתגבר כזה מיוחס

with so many problems for a democracy.

להרבה מאוד בעיות בדמוקרטיה.

Especially, it destroys our ability to trust each other,

במיוחד, זה הורס את האמון שלנו בזולת,

to feel that we're all in the same boat, because it's obvious we're not.

את ההרגשה שכולנו באותה הסירה, כי ברור שזה לא כך.

Some of us are sitting there safe and sound in gigantic private yachts.

כמה מאיתנו יושבים בטוחים ונינוחים ביאכטות-ענק פרטיות.

Other people are clinging to a piece of driftwood.

ואחרים מנסים להיצמד לחתיכת עץ.

We're not all in the same boat, and that means

לא כולנו באותה הסירה, וזה אומר

nobody's willing to sacrifice for the common good.

שאיש איננו מוכן להקריב למען טובת הכלל.

The left has been screaming about this asteroid for 30 years now,

השמאל צועק אודות האסטרואיד הזה כבר שלושים שנה,

and the right says, "Huh, what? Hmm? No problem. No problem."

והימין אומר: "אהה, מה? אין שום בעיה. אין שום בעיה."

Now,

אם כן,

why is that happening to us? Why is the inequality rising?

למה זה קורה לנו? מדוע האי-שוויון מתגבר?

Well, one of the largest causes, after globalization,

ובכן, אחת הסיבות הגדולות, אחרי הגלובליזציה,

is actually this fourth asteroid,

היא האסטרואיד הרביעי הזה,

rising non-marital births.

עליה בלידות מחוץ לנישואין.

This graph shows the steady rise of out-of-wedlock births

זהו גרף שמראה את העלייה היציבה בלידות מחוץ לנישואין

since the 1960s.

מאז שנות ה-60.

Most Hispanic and black children are now born to unmarried mothers.

רוב הילדים ההיספנים והשחורים נולדים לאמהות לא נשואות.

Whites are headed that way too.

גם אצל הלבנים יש מגמה כזו.

Within a decade or two, most American children

תוך עשור או שנים, רוב הילדים האמריקאיים

will be born into homes with no father.

ייוולדו בבתים ללא אב.

This means that there's much less money coming into the house.

וזה אומר שהרבה פחות כסף נכנס הביתה.

But it's not just money. It's also stability versus chaos.

אבל לא רק כסף. מדובר ביציבות לעומת תוהו.

As I know from working with street children in Brazil,

כפי שאני יודע מעבודתי עם ילדי רחוב בברזיל,

Mom's boyfriend is often a really, really dangerous person for kids.

החבר של אמא הוא בד"כ מאוד מאוד מסוכן לילדים.

Now the right has been screaming about this asteroid since the 1960s,

והימין צועק לגבי האסטרואיד הזה כבר משנות ה-60,

and the left has been saying, "It's not a problem. It's not a problem."

והשמאל אומר: "זו לא בעיה. זו לא בעיה."

The left has been very reluctant to say

והשמאל מהסס מאוד להגיד

that marriage is actually good for women and for children.

שהנישואין דווקא טובים לנשים ולילדים.

Now let me be clear. I'm not blaming the women here.

וברצוני להבהיר. אני לא מאשים כאן את הנשים.

I'm actually more critical of the men

הביקורת שלי היא יותר נגד הגברים

who won't take responsibility for their own children

שאינם לוקחים אחריות על הילדים שלהם,

and of an economic system that makes it difficult

ונגד המערכת הכלכלית שמקשה

for many men to earn enough money to support those children.

על גברים רבים להרוויח מספיק כדי לפרנס את הילדים.

But even if you blame nobody, it still is a national problem,

אבל אפילו אם לא מאשימים איש, זו עדיין בעיה לאומית,

and one side has been more concerned about it than the other.

וצד אחד היה יותר מודאג לגביה מאשר הצד השני.

The New York Times finally noticed this asteroid

ה"ניו יורק טיימס" סוף סוף שם לב לאסטרואיד הזה

with a front-page story last July

עם כתבת-שער ביולי שעבר

showing how the decline of marriage contributes to inequality.

שהראתה איך דעיכת מוסד הנישואין מעודדת אי-שוויון.

We are becoming a nation of just two classes.

אנו הופכים לאומה של שני מעמדות בלבד.

When Americans go to college and marry each other,

כשאמריקאים שהולכים לקולג' מתחתנים ביניהם,

they have very low divorce rates.

יש להם אחוז גירושין נמוך מאוד.

They earn a lot of money, they invest that money in their kids,

הם מרוויחים הרבה כסף, הם משקיעים אותו בילדיהם,

some of them become tiger mothers,

וחלק מהנשים הופכות לאמהות מצטיינות,

the kids rise to their full potential,

הילדים מגשימים את מלוא הפוטנציאל שלהם

and the kids go on to become

והילדים נעשים

the top two lines in this graph.

לשני הקווים העליונים בגרף הזה.

And then there's everybody else:

וחוץ מהם, ישנם כל היתר:

the children who don't benefit from a stable marriage,

הילדים שלא נהנים מנישואין יציבים,

who don't have as much invested in them,

שלא מושקע בהם הרבה,

who don't grow up in a stable environment,

שאינם גדלים בסביבה יציבה,

and who go on to become the bottom three lines in that graph.

ושיהפכו לשלוש השורות התחתונות בגרף הזה.

So once again, we see that these two graphs are actually saying the same thing.

ושוב, אנו רואים ששני גרפים אלה בעצם אומרים אותו דבר

As before, we've got a problem, we've got to start working on this,

כמו קודם: יש לנו בעיה, ואנו צריכים להתחיל לעבוד עליה,

we've got to do something,

עלינו לעשות משהו,

and what's wrong with you people that you don't see my threat?

ומה הבעיה איתכם, שאתם לא רואים את האיום שאני רואה?

But if everybody could just take off their partisan blinders,

אבל אם כולם היו פשוט מסירים את כיסוי העיניים המפלגתי,

we'd see that these two problems actually

היינו רואים שלמעשה, בשתי הבעיות האלה

are best addressed together.

עדיף לטפל ביחד.

Because if you really care about income inequality,

כי אם באמת אכפת לכם מאי-שיוויון בהכנסה,

you might want to talk to some evangelical Christian groups

כדאי שתדברו עם כמה קבוצות של נוצרים אוונגליסטיים

that are working on ways to promote marriage.

שמנסים לעודד נישואין.

But then you're going to run smack into the problem

אבל אז תיתקלו היישר בבעיה,

that women don't generally want to marry someone

שנשים לרוב לא ירצו להתחתן עם מישהו

who doesn't have a job.

שאין לו עבודה.

So if you really care about strengthening families,

אז אם באמת חשוב לכם לחזק את המשפחות,

you might want to talk to some liberal groups

כדאי שתדברו עם כמה קבוצות ליברליות

who are working on promoting educational equality,

שעובדות כדי לקדם שוויון בחינוך,

who are working on raising the minimum wage,

כדי לעלות את שכר המינימום,

who are working on finding ways to stop so many men

ולמצוא דרכים למנוע מגברים כה רבים

from being sucked into the criminal justice system and

מלהישאב לתוך מערכת המשפט הפלילי

taken out of the marriage market for their whole lives.

וולהיזרק משוק הנישואין לכל חייהם.

So to conclude, there are at least four asteroids headed our way.

אז לסיכום, יש לפחות 4 אסטרואידים שעושים את דרכם אלינו.

How many of you can see all four?

כמה מכם יכולים לראות את כל ארבעתם?

Please raise your hand right now if you're willing to admit

הרימו בבקשה את היד אם אתם מוכנים להודות

that all four of these are national problems.

שכל הארבעה הם בעיות לאומיות.

Please raise your hands.

בבקשה להרים ידים.

Okay, almost all of you.

טוב, כמעט כולכם.

Well, congratulations, you guys are the inaugural members

מזל טוב, אתם ראשוני החברים

of the Asteroids Club, which is a club

במועדון האסטרואידים, שהוא מועדון

for all Americans who are willing to admit

שפתוח לכל האמריקאים שמוכנים להודות

that the other side actually might have a point.

שאולי הצד השני צודק במשהו.

In the Asteroids Club, we don't start by looking for common ground.

אנו במועדון האסטרואידים לא מתחילים בחיפוש אחר מכנה משותף.

Common ground is often very hard to find.

כי לרוב קשה מאוד למצוא מכנה משותף.

No, we start by looking for common threats

לא, אנחנו מתחילים בחיפוש איומים משותפים

because common threats make common ground.

כי איומים משותפים יוצרים מכנה משותף.

Now, am I being naive? Is it naive to think

האם אני תמים? האם זה תמים לחשוב

that people could ever lay down their swords,

שאנשים יוכלו אי-פעם להניח את חרבותיהם,

and left and right could actually work together?

שהימין והשמאל יכולים לעבוד ביחד?

I don't think so, because it happens,

אני לא חושב כך כי זה קורה,

not all that often, but there are a variety of examples that point the way.

לא הרבה, אבל יש מגוון דוגמאות שמורות את הדרך.

This is something we can do.

זה משהו שאנחנו יכולים לעשות.

Because Americans on both sides care about the decline in civility,

כי לאמריקאים משני הצדדים אכפת מהירידה ברמת האזרחות,

and they've formed dozens of organizations,

והם הקימו עשרות ארגונים,

at the national level, such as this one,

ברמה הלאומית, כמו זה,

down to many local organizations,

ועד להרבה ארגונים מקומיים,

such as To The Village Square in Tallahassee, Florida,

כמו "אל כיכר הכפר", בטלהסי שבפלורידה,

which tries to bring state leaders together to help facilitate

שמנסה לקרב בין מנהיגי מדינות כדי להקל

that sort of working together human relationship

על יצירת יחסים בין-אישיים של עבודה בצוותא

that's necessary to solve Florida's problems.

שנחוצה כדי לפתור את הבעיות של פלורידה.

Americans on both sides care about global poverty and AIDS,

לאמריקאים משני הצדדים אכפת מעוני גלובלי ומאיידס,

and on so many humanitarian issues,

ובהרבה נושאים הומניטריים,

liberals and evangelicals are actually natural allies,

ליברלים ואוונגליסטים הם בעצם בעלי-ברית טבעיים,

and at times they really have worked together

והם עבדו יחד הרבה פעמים

to solve these problems.

כדי לפתור את הבעיות הללו.

And most surprisingly to me, they sometimes can even see

ומה שהכי מפתיע אותי, זה שהם לפעמים יכולים לראות

eye to eye on criminal justice.

עין בעין במשפט הפלילי.

For example, the incarceration rate, the prison population

לדוגמא, שיעור הכליאה, אוכלוסיית בתי הכלא

in this country has quadrupled since 1980.

במדינה שלנו הוכפלה פי ארבע מאז 1980,

Now this is a social disaster,

זהו אסון לאומי,

and liberals are very concerned about this.

והליברלים מאוד מודאגים מכך.

The Southern Poverty Law Center is often fighting

"המרכז המשפטי לעוני בדרום" מרבה להילחם

the prison-industrial complex, fighting to prevent a system

נגד קומפלקס הכלא התעשייתי, נלחם כדי למנוע מהיווצרות מערכת

that's just sucking in more and more poor young men.

שרק שואבת לתוכה עוד ועוד צעירים עניים.

But are conservatives happy about this?

אבל האם השמרנים מאושרים מכך?

Well, Grover Norquist isn't, because this system

ובכן, גרובר נורקוויסט לא, כי מערכת זו

costs an unbelievable amount of money.

עולה הון תועפות.

And so, because the prison-industrial complex

ולכן, בגלל שקומפלקס הכלא התעשייתי

is bankrupting our states and corroding our souls,

מרושש את המדינות שלנו ומרקיב את הנשמות שלנו,

groups of fiscal conservatives and Christian conservatives

קבוצות של שמרנים המופקדים על כספי הציבור ושמרנים נוצרים

have come together to form a group called Right on Crime.

התאחדו והקימו קבוצה שנקראת "ישר על הפשע"

And at times they have worked with the Southern Poverty Law Center

ולעתים הם עבדו יחד עם "המרכז המשפטי לעוני בדרום"

to oppose the building of new prisons

כדי להתנגד לבניית בתי-כלא חדשים

and to work for reforms that will make the justice system

ולפעול למען רפורמות שיהפכו את מערכת המשפט

more efficient and more humane.

ליותר יעילה ויותר הומנית.

So this is possible. We can do it.

אז זה אפשרי. אנחנו יכולים לעשות זאת.

Let us therefore go to battle stations,

אז בואו נתייצב בעמדות הקרב,

not to fight each other,

לא כדי להילחם איש ברעהו,

but to begin deflecting these incoming asteroids.

אלא כדי להתחיל להסיט את האסטרואידים הקרבים.

And let our first mission be to press Congress

וכמשימה ראשונה, הבה נדרוש מהקונגרס להשתנות

to reform itself, before it's too late for our nation.

לפני שזה יהיה מאוחר מדי בשביל האומה שלנו.

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)